הכותל המערבי ב-1929 (צילום: נחלת הכלל)

הנסיך הערבי שניסה למכור את הכותל

חשיפה

ב-29 באוגוסט 1929, הנסיך מוחמד עלי באשא, דודו ויורש העצר לעתיד של פארוק מלך מצרים, נכנס לשגרירות הבריטית באיסטנבול עם מכתב דרמטי ● "משום שהיהודים עשירים, אם הכותל כל כך נחשק מצידם, אין סיבה שהם לא ישלמו עליו", כתב לשגריר ● "תנו למוסלמים 100,000 ליש"ט, ואני בטוח שהם יסכימו ליישב את המחלוקות" ● כעת היוזמה נחשפת לראשונה

ב-29 באוגוסט, 1929, הנסיך מוחמד עלי באשא, דודו ויורש העצר לעתיד של מלך מצרים פארוק, נכנס לשגרירות הבריטית באיסטנבול ומסר באופן אישי מכתב דרמטי לשגריר הבריטי סר ג'ורג' קלרק.

המכתב היה מיועד לנציב הבריטי העליון של פלשתינה, סר ג'ון צ'נסלור, והנסיך ביקש מהשגריר קלרק להעביר את המכתב לצ'נסלור בירושלים.

הנסיך כתב וחתם על המכתב פחות משבוע לאחר מקרי הטבח בחברון ב-24 באוגוסט 1929, לאחר חודשים של עלייה במתח בכותל המערבי.

המכתב התחיל מגינוי האלימות, שבו הנסיך הביע תקווה לכך שהערבים והיהודים יצליחו למצוא את עמק השווה בדרכי שלום. הנסיך גם הציע הצעה מדהימה:

"ההצעה שלי לפתרון היא שבמקום מאבק או יחס לא הוגן מצד אחד הצדדים או השני, יהיה הרבה יותר טוב להגיע להבנות. המוסלמים יהיו עשויים להסכים לקבל סכום כסף שיעזור להם להועיל לקהילה, ומשום שהיהודים עשירים, אם דבר זה (הכותל המערבי) כל כך נחשק מצידם, אין סיבה שהם לא ישלמו עליו. אם הדבר הזה יהיה אפשרי לביצוע, הוא ימנע כפייה ואפשרות לחוסר צדק לאחד הצדדים.

"נכון לעכשיו אני בטוח שהמוסלמים והערבים לא יסכימו לקבל סכום כמו 10,000 ליש"ט או אפילו 20,000 ליש"ט על משהו שהכבוד שלהם כל-כך מעורב בו… תנו להם 100,000 ליש"ט ואני בטוח שהם יסכימו ליישב את המחלוקות".

זהו סיפור ההצעה המפתיעה של הנסיך מוחמד עלי באשא למכור את הכותל המערבי ליהודים, שנחשף כאן לראשונה.

הסמל שמגדיר את העימות

הר הבית והכותל המערבי מהווים היום את הסמלים הדתיים המגדירים ביותר של העימות הערבי-ישראלי. הדבר היה דומה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, לאחר הכיבוש הבריטי של פלשתינה.

מוסלמים ויהודים נכנסו לעימותים שוב ושוב סביב הכותל במהלך העשור ההוא.

היהודים טענו לזכויות תפילה בכותל, השריד האחרון של בית המקדש העתיק והאתר הקדוש ביותר בו היהודים יכולים לשאת תפילה. יהודים התפללו ליד הכותל ברציפות מאז הכיבוש הרומאי.

המוסלמים, מצידם, התייחסו גם הם לכותל (או הבוראק, על שם הסוס של מוחמד אותו המלאך גבריאל, על פי האגדה מוסלמית, קשר ברצועה לכותל בסופו של המסע האלוהי של מוחמד ממכה) בתור אתר אסלאמי קדוש שהוקדש בתור נכס של הוואקף לפני קרוב לאלף שנים.

המוסלמים טענו לבעלות מלאה על הכותל ועל הרצועה הצרה של המדרכה הפונה לכותל. לפני 1967, כפי שמוצג בצילומים, המדרכה הייתה ממוקמת בין הכותל מצד אחד לאזור קטן של מגורים בצד השני, הידוע בתור "שכונת המוגרבים".

הכותל המערבי ורצועה צרה של מדרכה מרוצפת, סוף המאה ה-19 (צילום: ספריית הקונגרס)
הכותל המערבי ורצועה צרה של מדרכה מרוצפת, סוף המאה ה-19 (צילום: ספריית הקונגרס)

המוסלמים סירבו לתת ליהודים זכויות כלשהן לתפילה בכותל, מחשש שהם ישתמשו בכך כדי להכניס את הרגל בדלת ולהשתלט על יותר ויותר נכסים מוסלמים, עד להשתלטות מוחלטת על כל אזור הר הבית.

במהלך התקופה העותמאנית, נהגו היהודים לשלם שוחד קטן כדי להביא כיסאות וספסלים לכותל, אף שהרשויות העותמאניות הוציאו פסיקה רשמית האוסרת על פרקטיקות כאלו ב-1911.

לאחר שהבריטים השתלטו על ירושלים בדצמבר 1917, התחייב גנרל אלנבי באופן מיידי לכבד את הסטטוס קוו, השומר על האתרים הקדושים.

ההתחייבות של אלנבי הוטמעה בתור תפיסה משפטית חמש שנים לאחר מכן, בסעיף 13 של המנדט על פלשתינה, הדורש מהבריטים "לשמור על זכויות קיימות" באתרים הקדושים.

הבריטים מצאו עצמם במהרה בלב העימות בין הטענה של היהודים לבין הטענה של המוסלמים, על זכויות ובעלות על הכותל המערבי והמדרכה הפונה לכותל.

הרשויות המנדטוריות התקשו לאכוף את הסטטוס קוו השביר, שנשמר במהלך התקופה העותמאנית, ושלפיו הותר ליהודים להתפלל באופן אינדיבידואלי מול הכותל, אבל הם לא הורשו לנקוט צעדים שעשויים להיראות כלקיחת בעלות סימבולית על הכותל.

סר רונלד סטורס (צילום: ספריית הקונגרס / נחלת הכלל)
סר רונלד סטורס (צילום: ספריית הקונגרס / נחלת הכלל)

לפיכך, אכפו הבריטים את האיסור הטורקי על כך שהיהודים יביאו כיסאות וספסלים לכותל, כמו גם ציוד של תפילה בקהל.

המתחים הובילו למחלוקת בכותל במהלך פסח 1922, יום כיפור 1923 ויום כיפור 1925. העימות הבולט ביותר התרחש ביום כיפור 1928, אז סגן הנציב הבריטי בירושלים, אי. קית'-רואץ', הורה על הסרה בכוח של מחיצה שמיקמו היהודים על המדרכה מול הכותל, כדי להפריד בין גברים לנשים. בתגובה הגישו היהודים מחאה זועמת לחבר הלאומים.

המתחים המשיכו להחמיר במהלך 1929, אז המופתי, חאג' אמין אל חוסייני, השיק את "קמפיין הבוראק", לביסוס הסנטימנט המוסלמי והערבי-לאומני, סביב המחלוקת על הכותל. גם היהודים מצדם יצרו ארגונים "להגנה" על הזכויות שלטענתם יש להם בכותל.

המתחים הגיעו לנקודת רתיחה והתפוצצו לכדי אלימות באוגוסט 1929. בתשעה באב (15 באוגוסט) 1929, צעדה קבוצה של יהודים צעירים אל הכותל, ובהגיעם הניפו דגל כחול לבן, הקשיבו לנאום קצר של אחד ממנהיגיהם, ושרו את התקווה.

ההיסטוריה של העימותים בכותל במהלך שנות ה-1920 סופרה פעמים רבות, אבל חלקיה הפחות ידועים היו ניסיונותיהם של יהודים ובריטים להגיע להסכם עם המוסלמים על רכישת האזור שלפני הכותל והכותל עצמו

יום למחרת ערכו המוסלמים הפגנת נגד, ביום הולדתו של הנביא מוחמד. ההפגנה המוסלמית הפכה במהירות לאלימות, והובילה לרצח של כמה יהודים מחוץ לעיר העתיקה. האלימות המשיכה גם בשבוע שלאחר מכן, והגיעה בשיאה לטבח חברון ב-24 באוגוסט 1929, שם נטבחו כ-60 יהודים.

בעוד שההיסטוריה של העימותים האלימים בכותל במהלך שנות ה-1920 סופרו פעמים רבות, החלקים הפחות ידועים היו ניסיונותיהם של היהודים והבריטים להגיע להסכם עם המוסלמים על רכישת האזור שלפני הכותל ואת הכותל עצמו.

באביב 1918, לדוגמה, ניגש חיים ויצמן לממשלה הצבאית הבריטית בנוגע לרכישת הכותל ושטח המדרכה, יחד עם המגורים של המוגרבים.

המושל הצבאי, סר רונלד סטורס, היה מי שהציף את הרעיון מול הקהילה המוסלמית. סטורס דיווח כי המוסלמים נעלבו, ואמר כי "זו הייתה טעות מרה של מדיניות מצד הממשל הצבאי אפילו להעלות את השאלה בכלל".

חיים וייצמן (צילום: AP 1938)
חיים ויצמן (צילום: AP 1938)

באוגוסט 1918, נציג בריטי רשמי נוסף, בריגדיר ג'נרל סר גילברט קלייטון, אמר למוסלמים שהם יכולים להבטיח לעצמם "סכום כסף גדול עבור נכס שהיה בעל שווי נמוך באותה נקודת זמן". ואולם המוסלמים התנגדו לכל יוזמה שכזו, מתוך חשש כי זה יהיה הצעד הראשון לכיוון השתלטות יהודית על הר הבית.

באוקטובר 1918, הודיע קלייטון ללונדון על ניסיון יהודי, לרכוש את הכותל ללא אישור, שהתערב במאמצים המתמשכים והשקטים של קלייטון לשכנע את הערבים לשקול מכירה של הכותל:

"עד לאחרונה, הסימנים היו לכך שהמכובדים המוסלמים לא התחילו להתרשם מטיעונים שהסבירו להם בפירוט רב לטובת העסקה (שהיהודים ירכשו את הכותל). חוסר התקווה… של השגת ההון ליישום הצעד… השיפוץ של הר הבית, האפשרות של חידוש המלאי בכספות של הוואקף, ובכך לקדם את החינוך המוסלמי, חוסר החשיבות וההזנחה ההשוואתית של הבניינים והתושבים (המרוקאים) שלהם ברובע, החשש האורב לכך שביום מן הימים הנכס יימסר בתמורה אפסית (כחלק מתכנית שיפור עירונית או סיבה אחרת), עליו הם יכולים לקבל היום סכום כסף גדול – אלו ושיקולים רבים נוספים היו נראים שמשנים את גישת ה'איננו יכולים' מחשש ביקורתי מההשפעה של הסביבה המקומית והעולם האסלאמי הכללי.

"לעומת זאת, מהרגע שהיה נראה שנעשה ניסיון מצד יהודי מירושלים (ללא ספק ללא המודעות של ועד הצירים הציוני) להיכנס לחוזה כספי ישיר עם המוסלמים, הם נכנסו למצב של פניקה, ובאותו היום העניינים הפכו מרעים לגרועים יותר בכל הנוגע לתקוות של הציונים בהיבט זה".

ב-1926, החל ניסיון יהודי לרכוש נכסים מול הכותל בתור צעד ראשון לקראת רכישת כל אזור המוגרבים, ובסופו של דבר את הכותל עצמו.

בתחילת אוקטובר 1928 הציע פרדריק קיש, נציג ציוני רשמי שגר בירושלים, במכתב סודי ששיגר לנציג ציוני בכיר בלונדון, כי המוסלמים יסכימו למכור את המדרכה ואת אזור המוגרבים ליהודים בתמורה ל-100,000 ליש"ט, "בתמורה לאזור מתאים אחר בעיר העתיקה, עם התוספת הבלתי נמנעת של תשלום מזומן לטובת רשויות הוואקף".

אך המאמצים האלו, כמו הקודמים להם, לא התקדמו לשום מקום.

שלוש יוזמות ייחודיות

בימים שאחרי הטבח בחברון, צצו לפתע שלוש יוזמות חדשות. אמנם אף אחת מהיוזמות החדשות הללו לא צלחה, אבל הקרבה הצמודה שלהן והאופי הדרמטי של ההצגה שלהן הופכים אותן, ובמיוחד את ההצעה של הנסיך מוחמד עלי באשא, לייחודיות בהיסטוריה של פלשתינה המנדטורית.

היזמה הראשונה הגיעה ממצרי יהודי בולט, הברון פליקס דה מנשה, נשיא הקהילה העברית באלכסנדריה. ב-26 באוגוסט 1929, יומיים בלבד לאחר הטבח בחברון, נכנס מנשה לשגרירות הבריטית בפריז, ופגש את אדריאן הולמן, המשנה למזכיר בשגרירות. מאוחר יותר באותו יום, יצר הולמן קשר עם משרד החוץ בלונדון ודיווח על הפגישה במברק ששיגר:

"(מנשה) הסביר לי בפירוט כי מקרים תכופים של התפרעויות בכותל המערבי נבעו מהעובדה שהבניינים שמסביב הכותל נמצאים בידי המוסלמים ותמיד נחשבו על ידי הממשל הבריטי למבנים בעלי מאפיינים דתיים. כתוצאה מכך הדבר תמיד הוביל לכך שעבור היהודים היה זה בלתי אפשרי לרכוש בניינים בשטח האמור, וכך למנוע בעיות בעתיד.

"הוא טען כי הבניינים האלו היו אזרחיים לחלוטין ולא דתיים וכי אותה נקודת זמן הייתה עשויה להיות הזדמנות לכך שהממשל הבריטי ישקול מחדש מתן אפשרות לקהילה היהודית לארגן רכישה של הבניינים להריסה ומטרות אחרות. הוא היה בטוח כי אם הדבר היה נעשה, הקהילה היהודית בכל העולם הייתה מצליחה למצוא את סכום הכסף הנדרש".

ג'ורג' וו. רנדל מהמחלקה המזרחית של משרד החוץ הגיב למברק של הולמן ב-7 בספטמבר, וציין כי המוסלמים ראו בכותל אתר דתי ואינם מוכנים למכור את המגורים הצמודים אליו ליהודים.

רנדל צינן עוד את הרעיון, והוסיף כי "משרד המושבות מכיר, לדעתי, את היתרונות והקשיים של פתרון דומה להצעה של הברון דה מנשה, וכאשר רואים עד כמה הם עסוקים כרגע עם שלל משברים במזרח התיכון, אני לא מוסיף לתכתובת שלהם על ידי העברת ההצעה אליהם".

מנשה שלח לויצמן מכתב בכתב יד בצרפתית, שבו דיווח על פגישתו עם הולמן בשגרירות הבריטית בפריז: "אני משוכנע שאם היהודים עומדים אי פעם לקנות את הוואקף הזה, זהו הזמן הנכון, מבחינה פסיכולוגית, למציאת הסכום הנדרש…". לא נמצא תיעוד המורה כי מנשה פעל בשמו של ויצמן, או אם ויצמן אי פעם השיב למנשה.

יהודים בורחים מהעיר העתיקה בירושלים, אוגוסט 1929 (צילום: ספריית הקונגרס האמריקאי / נחלת הכל))
יהודים בורחים מהעיר העתיקה בירושלים, אוגוסט 1929 (צילום: ספריית הקונגרס האמריקאי / נחלת הכל)

היזמה השנייה הגיעה מפנחס רוטנברג, מנהל חברת החשמל של פלשתינה. ב-29 באוגוסט, 1929, שלושה ימים לאחר הפגישה של מנשה בשגרירות הבריטית בפריז, רוטנברג שלח מכתב ללורד רידינג (שהיה ידוע קודם לכם בתור רופוס אייזקס, יהודי ויו"ר חברת החשמל של פלשתינה), המפציר בממשל הבריטי להפקיע את כל האזור שמול הכותל המערבי ליצירת "מרחב תפילה מתאים ומכובד ליהודים".

לא הייתה זו הפעם הראשונה שבה הוצף רעיון ההפקעה, אך מעולם זה לא קרה בדרגים כה גבוהים. רוטנברג היה איש עסקים יהודי בולט במיוחד בפלשתינה והיו"ר העתידי של הוועד הלאומי. הלורד רידינג לקח את הנושא לרמה הגבוהה ביותר של הממשל הבריטי, והעביר את מכתבו של רוטנברג לראש הממשלה רמזי מקדונלנד יום לאחר מכן, עם מכתב נוסף של תמיכה:

"אני תומך בכך שיש לנקוט בצעדים מוקדם ככל הניתן כדי להשלים את המטרה הזו של מחלוקת על ידי הפקעת השטח הרחב יותר, כפי שהוצע על ידי מר רוטנברג במכתב אליי. אני מבין שהדבר עשוי להיות מושג ללא התערבות באף חלק מ"השטחים הקדושים" המוסלמים".

עם זאת, מהצעתו של רוטנברג להפקעה לא יצא דבר. משרד המושבות הגיב בשלילה, וציין כי "בעת הנוכחית אין הזדמנות לשיקול השאלה על הפקעה מתחייבת… בנפרד להיבט המשפטי, פעולה שכזו תגרור מחאה גדולה בקרב המוסלמים, ולכן העמדה שלנו היא כי הפקעה אינה באה בחשבון".

בנוסף, אמר הנציב העליון צ'נסלור לוועדת המנדטים הקבועה (PMC) של חבר הלאומים כבר ביולי 1929 כי המסקנה הראשונה שאליה הגיע לאחר ההגעה לפלשתינה בתור נציב עליון ולימוד נושא הכותל המערבי כי "אסור שיהיה ניסיון כלשהו להפקעה, לטובת היהודית, של האזור המרוצף מול הכותל".

המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני (צילום: ספריית הקונגרס / נחלת הכלל)
המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני (צילום: ספריית הקונגרס / נחלת הכלל)

עם זאת, באותה פגישה של ה-PMC, צ'נסלור חשף כי ביקש באופן אישי מהמופתי לשקול מכירה של המגורים של המוגרבים ("פחונים עלובים" כפי שתיאר אותם) ליהודים, מתוך הנחה שהיהודים ישלמו על העברת התושבים המוגרבים לפתרונות דיור משופרים במקום אחר.

צ'נסלור הסביר כי היהודים יצליחו "ליצור שם חצר מוקפת מרפסת בה הם יוכלו להתפלל בדרכי שלום ובסביבה מכובדת".

ויצמן אימץ את הרעיון והיו לו 70,000 ליש"ט מוכנים. אבל המופתי דחה את התכנית, גם לאחר שצ'נסלור הציע כי המופתי ישקול מכירה עקיפה, בה המופתי יעביר את הנכס לממשלת המנדט בתור גורם מתווך, וכי היא זו שתשלים את המכירה ליהודים, ובכך תאפשר למופתי להימנע מכך שייראה כמי שמכר נכס מוסלמי ליהודים.

הצעה חסרת תקדים

היזמה השלישית כללה את הנסיך מוחמד עלי באשא ממצרים. עלי באשא בנה את ארמון הנסיך מוחמד עלי (Manial Palace) באי רודה של נהר הנילוס בקהיר. הנסיך היה דודו ויורש העצר העתידי של פארוק, המלך לעתיד של מצרים. אלו שהכירו את עלי באשא ראו בו "אדם מאוד ליברלי" עם "התנהגות אצילית".

הנסיך מוחמד עלי באשא
הנסיך מוחמד עלי באשא

סטורס תיאר את עלי באשא בזיכרונותיו בתור "הנסיך מוחמד, יורש העצר לעתיד, עם טבעת המזל הגדולה שלו מאמרלד, השפע האוריינטלי שזכה לתחייה מחודשת בארמון שלו, ההתנהגות האצילית שלו והבידור מלא החן שלו; המחויבות שלו לאמו".

עורך הדין היהודי מאלכסנדריה, אלק אלכסנדר, תיאר את עלי באשא בתור "האדם האחד שיכול להשתמש במאפיינים הטובים שלו להשכנת שלום בין מוסלמים ליהודים".

בצירוף מקרים מדהים של ההיסטוריה, עלי באשא נכנס לתמונה ב-29 באוגוסט, 1929, באותו יום שבו רוטנברג שלח את המכתב ללורד רדינג, ושלושה ימים לאחר הפגישה של מנשה עם הולמן בשגרירות הבריטית בפריז.

באותו יום גורלי של ה-29 באוגוסט 1929, בעת ביקור באיסטנבול, הוא הגיש במו ידיו לשגריר הבריטי בטורקיה, סר ג'ורג' קלרק, מכתב המיועד לנציב הבריטי העליון בירושלים. המכתב כלל הצעה מדהימה מעלי באשא לפתרון המחלוקת בין מוסלמים ויהודים לגבי הכותל המערבי:

"לאחר ששמעתי על הבעיות המתרחשות בפלשתינה בין יהודים למוסלמים, ובעקבות ידע על השאיפות של הערבים והמוסלמים, חשבתי שאוכל להיות לעזר בפירוט הצעה אשר על פיה הוויכוח עשוי להסתיים בדרכי שלום.

"המוסלמים והערבים שולטים בפלשתינה במהלך יותר מאלף שנים, הם נלחמו על הכבוד שלכם ולא רצו להפסיד משהו שהם השיגו בתור נכס משלהם. הם חוששים מכך שבאמצעות ערוצים מנהלתיים או באמצעות כוח, הם יוכרחו בסופו של דבר לוותר על הזכויות בהן החזיקו זמן כה רב. כולם יודעים שבכל מדינה על פי חוק לאחר זמן מסוים מתבססות זכויות קניין. במקרה זה, הזכויות של המוסלמים מתוארכות אלף שנים לאחור.

"ההצעה שלי לפתרון היא, שבמקום מאבק או יחס לא צודק כלפי אחד הצדדים, יהיה הרבה יותר טוב להגיע להבנה. המוסלמים עשויים להסכים על קבלת סכום כסף שיעזור להם להועיל לקהילה, ומשום שהיהודים עשירים, אם הדבר כה נחשק על ידם, אין סיבה לכך שהם לא ישלמו עליו. אם הדברים יוכלו להתבצע, הדבר ימנע כפייה וחוסר צדק אפשרי לאחד משני הצדדים.

"נכון לעכשיו אני בטוח שהמוסלמים והערבים לא יקבלו סכום קטן כמו 10,000 ליש"ט או אפילו 20,000 ליש"ט עבור נושא שבו הכבוד שלהם מעורב כל כך. בציריך אספו הציונים 240,000 ליש"ט עבור פלשתינה. תנו להם לקבל 100,000 ליש"ט, ואני מרגיש בטוח שהם יצליחו ליישב את המחלוקת".

אף שהמכתב לא מציין באופן ספציפי "מכירה" של הכותל, עלי באשא הבהיר בפגישה שלו עם השגריר קלרק כי מכירת הכותל הייתה בדיוק הכוונה שלו.

על פי המחשבה של קלרק על השיחה בזמן אמת, עלי באשא "הגיש" הצעה שעשויה, לדעתו, לספק פתרון לשאלה של הכותל המערבי בירושלים", במיוחד "הרעיון של יהודים שקונים את הכותל".

אף אחד בעולם המוסלמי לא הציע קודם לכן – ולא מאז – למכור את הכותל המערבי ליהודים. עלי באשא לבטח לא דיבר על כך ולו במילה עם אדם כלשהו בעולם המוסלמי, משום שהוא חי בשלום במשך שלושה עשורים לאחר מכן

ואולם השגריר קלרק מעולם לא העביר את המכתב של עלי באשא לנציב העליון צ'נסלור בירושלים. במקום זאת, שלח קלרק את המכתב של עלי באשא ישירות למשרד החוץ בלונדון, יחד עם הערה המוסיפה את האבחנה שלו כי "הרעיון של היהודים הקונים את הכותל נשקל זמן רב ונדחה, והאירועים האחרונים נראים חיוביים באופן מסוים כלפי הרעיון של המוסלמים המקבלים מחיר שמגיע ל-100,000 ליש"ט, מתוך הנחה כי היהודים יהיו מוכנים להציע את הסכום הזה".

משרד החוץ שמר את ההערה המקורית של קלרק בארכיון שלו, יחד עם עותק של המכתב של עלי באשא. במשרד החוץ הוסיפו את התיאור הבא ביחד למכתב של הנסיך:

ההערה של משרד החוץ. ספטמבר, 1929 (צילום: תמונה באדיבות מחבר הכתבה)
ההערה של משרד החוץ. ספטמבר, 1929 (צילום: תמונה באדיבות מחבר הכתבה)

וו. ל. נייט ממשרד החוץ הוסיף הערה סרקסטית בכתב יד מספר ימים לאחר מכן:

"נראה מהפסקה האחרונה של המכתב של הנסיך שבעוד שהערבים מירושלים דוחים בבוז את מכירת הכבוד שלהם בזול, הם ככל הנראה יהיו מוכנים לעשות זאת עבור 100,000 ליש"ט!".

ההערה של משרד החוץ, ספטמבר 1929 (צילום: תמונה מאת מחבר הכתבה)
ההערה של משרד החוץ, ספטמבר 1929 (צילום: תמונה מאת מחבר הכתבה)

משרד החוץ תיעד לאחר מכן את המכתב של הנסיך באינדקס הרשמי של 1929 בתור "הצעה למכירה של הכותל ליהודים על ידי מוסלמים, של הנסיך מוחמד עלי באשא".

האינדקס של משרד החוץ, 1929 (צילום: תמונה מאת מחבר הכתבה)
האינדקס של משרד החוץ, 1929 (צילום: תמונה מאת מחבר הכתבה)

משרד החוץ שלח את העותק המקורי של המכתב של עלי באשא, יחד עם כרטיס הביקור שעלי באשא נתן לשגריר קלרק, למשרד המושבות. אבל שם תויקו שני הפריטים יחד למעטפה, למשך 90 השנים הבאות.

כרטיס הביקור של הנסיך, שניתן לשגריר הבריטי בטורקיה, סר ג'ורג' קלרק. 29 באוגוסט, 1929 (צילום: הארכיון הבריטי הלאומי, לונדון; תמונה מאת מחבר הכתבה)
כרטיס הביקור של הנסיך, שניתן לשגריר הבריטי בטורקיה, סר ג'ורג' קלרק. 29 באוגוסט, 1929 (צילום: הארכיון הבריטי הלאומי, לונדון; תמונה מאת מחבר הכתבה)

המכתב של עלי באשא היה יוצא דופן. אף אחד בעולם המוסלמי לא הציע קודם לכן – ולא מאז – למכור את הכותל המערבי ליהודים.

עלי באשא לבטח לא דיבר על כך ולו במילה עם אדם כלשהו בעולם המוסלמי, משום שהוא חי בשלום במשך שלושה עשורים לאחר מכן.

כמו כן אין עדות לכך רשות כלשהי מהרשויות המוסלמיות בירושלים הציעה את ההצעה. אבל המכתב של עלי באשא מייצג בכל זאת צעד יוצא דופן ואמיץ – אם לא דון-קישוטי, עבור אדם ערבי בולט ויורש עצר לעתיד למלך מצרים, שננקט זמן כה קצר לאחר התקריות האלימות באוגוסט 1929.

המכתב גם פוגע באופן חמור בטענות של המוסלמים ביחס לקדושה של הבוראק. עלי באשא לבטח מעולם לא חלם על הצעה למכירת המקדשים הקדושים באמת למוסלמים, כמו כיפת הסלע או מסגד אל אקצה, ליהודים, וברור שהוא לא מתייחס לכותל המערבי כאל אתר מוסלמי דתי, אפילו לא שולי. אכן, לא קיימת עדות לתפילה או הוקרה כלשהי בבוראק מאז הכיבוש המוסלמי של ירושלים במאה השביעית.

המכתב של הנסיך עלי באשא, 29 באוגוסט 1929 (צילום: הארכיון הבריטי הלאומי, לונדון; תמונה מאת מחבר הכתבה)
המכתב של הנסיך עלי באשא, 29 באוגוסט 1929 (צילום: הארכיון הבריטי הלאומי, לונדון; תמונה מאת מחבר הכתבה)
המכתב של הנסיך עלי באשא, 29 באוגוסט 1929 (צילום: הארכיון הבריטי הלאומי, לונדון; תמונה מאת מחבר הכתבה)
המכתב של הנסיך עלי באשא, 29 באוגוסט 1929 (צילום: הארכיון הבריטי הלאומי, לונדון; תמונה מאת מחבר הכתבה)

יתרה מכך, במהלך משפט ב-1930, שנערך על ידי שלושה שופטים מוסמכים של חבר הלאומים, שדן בתביעה של מוסלמים נגד יהודים ביחס לזכויות שלהם והטענות שלהם לגבי הכותל המערבי, הצד היהודי הציג עדות לכך שהמוסלמים לכלכו שוב ושוב את הכותל והמדרכה.

ד"ר מרדכי אליאש, עורך הדין הירושלמי שייצג את הצד היהודי, אמר לאחר נאום הפתיחה שלו (עמודים 53-54 בתעתיק, העותק היחיד ששרד אשר נמצא בקינגס קולג', לונדון):

"עדות תובא לפניכם על כך ששוב ושוב הכותל חולל על ידי מריחה של צרכים על אבניו. זוהמה וזבל תמיד נערמו שם על ידי המוגרבים, על פי רשות שניתנה להם, בעוד שאינדיבידואלים יהודים שוב ושוב ארגנו קהילות שקיבלו תשלום לניקוי וטאטוא האזור שמול הכותל, ויוצג בפניכם כי בעקבות התערבות יהודית, ניקוז של ביוב לא הונח קרוב לכותל…"

בכל מקרה, לא נמצא תיעוד נוסף הקשור להצעה של עלי באשא, וגם אין עדות בתיקים של צ'נסלור או ביומן שלו שמוכיחים אפילו ברמז על כך שידע על קיום המכתב.

המכתב המקורי של עלי באשא, המכיל את ההצעה הערבית היחידה למכירה הכותל ליהודים, נותרה קרובה במשרד המושבות ב-90 השנים שלאחר מכן.

שניים מההיסטוריונים המובילים בישראל לתקופת המנדט, פרופסור מוטי גולני מאוניברסיטת תל אביב ופרופסור הלל כהן מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בחנו את המכתב של עלי באשא ואת המסמכים הקשורים, לבקשת כותב כתבה זו, בשנה שעברה.

כריכת הספר Law and the Arab-Israeli Conflict מאת סטיבן אי. סיפרסטיין
כריכת הספר Law and the Arab-Israeli Conflict

שני הפרופסורים אמרו כי הם לא היו מודעים למכתב של עלי באשא או לכל פרסום קודם המציין אותו.

גולני קרא לו "גילוי משמעותי". כהן ציין תחילה את היעדר היחס הספציפי ל"מכירה" של הכותל בטקסט של המכתב של עלי באשא, אבל לאחר קריאת ההערה של קלרק למשרד החוץ, הוא הכיר בכך שהמכתב של עלי באשא אכן העביר הצעה עקיפה למכירת הכותל.

נותרה שאלה אחת: האם יש אפשרות שעלי באשא ומנשה ידעו האחד על היוזמות של השני? בטווח של שלושה ימים, ניגשו בנפרד שני מצרים בולטים מאוד, אחד מוסלמי ואחד יהודי, לשגרירויות בריטיות באיסטנבול ובפריז, כדי להציף את הרעיון שלפיו יהודים קונים את הכותל המערבי והאזור שסביבו.

אולי הם תיאמו את המאמצים שלהם ותזמנו אותו בזהירות כדי להימנע מזיהוי. אולי לאיש מהם לא היה מושג על הפעולה של השני, והביקורים שלהם בשגרירויות הבריטיות בפריז (ביום שני) ובאיסטנבול (יום חמישי) באותו שבוע, היו מקריים לחלוטין. אנחנו נשאיר לכם לפתור את התעלומה הזו.

בכל מקרה, המכתב של הנסיך מוחמד עלי באשא עומד כעדות ראויה לציון של אומץ ויצירתיות מצד אותו נסיך מצרי מתוחכם וארצי, שתוך סיכון אישי רב החל ביוזמה להביא שלום בין המוסלמים ליהודים במנדט של פלשתינה.

מכתבו של הנסיך, שנחבא בין התיקים במשרד המושבות במשך 90 השנים האחרונות, יכול כעת לקחת בגאווה את המקום הראוי לו בהיסטוריה.

סטיבן אי. זיפרסטיין הוא כותב הספר שייצא בקרוב " Law and the Arab-Israeli Conflict: The Trials of Palestine " (Routledge, מארס 2020), אשר ממנו לקוח מאמר זה. זיפרסטיין, לשעבר תובע פדרלי בארצות הברית, הוא עמית בכיר במרכז לפיתוח המזרח התיכון ב-UCLA. הוא גם מלמד בתכנית ללימודים גלובליים ובבית הספר לענייני ציבור של UCLA, ובתור פרופסור אורח בפקולטת בוכמן למשפטים, אוניברסיטת תל אביב (כל הזכויות שמורות, סטיבן אי. זיפרסטיין, 2020)

עוד 3,000 מילים
כל הזמן // יום שלישי, 26 במאי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

שופט בית המשפט העליון דוד מינץ מצא את עצמו אתמול שוב בדעת מיעוט ● כשנבחר לפני שלוש שנים, הצהירה איילת שקד: "עשינו היסטוריה" ● מאז הספיק מינץ לכתוב כמה דעות מיעוט חשובות, להרגיז את עמיתיו בכס השיפוט ולהוכיח כי ההערכה המוקדמת בדבר האוריינטציה השיפוטית שלו הייתה נכונה ● יובל יועז משרטט את דרכו של מינץ לצד השמרני ביותר של בית המשפט העליון

עוד 1,016 מילים

פוסט דיסטופי

הדיבור המפורש על סיפוח בקעת הירדן מזמין חשיבה על השלב הבא של החיים הפוליטיים בארץ הזו: שלב המדינה הדו-לאומית. גם אני מדי פעם מפלרטט בחיוך מריר ולא נלהב עם האפשרות הזו שנראית עתה לכאורה בלתי נמנעת, בין אם בקעת הירדן תסופח בקרוב כפי שנתניהו הבטיח (חחחחח נתניהו הבטיח) ובין אם זה לא יקרה בזמן הקרוב, כפי שאני מניח שיקרה.

הדיבור המפורש על סיפוח בקעת הירדן מזמין חשיבה על השלב הבא של החיים הפוליטיים בארץ: שלב המדינה הדו-לאומית. גם אני מדי פעם מפלרטט בחיוך מריר עם האפשרות, שנראית עתה לכאורה בלתי נמנעת

אבל האמת היא שמדובר בהתפתחות שהיא בהחלט כן נמנעת ולא בגלל שישראל תפרק את ההתנחלויות ותיסוג משם בעתידה הנראה לעין. הסיבה שהיא נמנעת: כשאנחנו מדברים על המדינה הדו לאומית אנו בעצם מניחים "פרוגרס". כלומר אנו מניחים שהאנושות מתקדמת לעבר עתיד טוב יותר ושהיא למדה והפיקה לקחים ממשוגותיה בעבר. אנו מניחים שזוועות המאות ה-19-20 שבמהלכן הושמדו עמים וקבוצות אתניות, לא יכולות לחזור על עצמן. אבל מה אם אנחנו לא מקבלים את הנחת היסוד שישנו פרוגרס בהיסטוריה ושהאנושות משייטת לה בבטחה (עם כמה מעידות פה ושם) לחוף מבטחים אוטופי?

ומה אם אנחנו דוחים את ההנחה הילדותית והגזענית שגורסת ש"היהודים" אינם מסוגלים לעשות דברים אשר "חברות מתנחלים" אחרות שנתקלו בעבר בהתנגדות של חברות ילידיות, בצעו גם בצעו?

ומה אם אנחנו מניחים שיתקיים שינוי רדיקלי במאזן הכוחות העולמי כך שבנות הברית המרכזיות של ישראל בעוד 50 שנה תהיינה סין וסעודיה ולא ארה"ב שמצויה במה שנראה כרגע, כמו תהליך התפוררות דמנטי.

ומה אם אנו מניחים שבעוד כמה עשרות שנים מדינות האיחוד האירופי לא תהיינה שותפות הסחר המרכזיות של ישראל, אלא הודו לאומנית ואלימה, בהנהגת יורשיו הלאומניים הקיצוניים של נרנדרה מודי ממפלגת  BJP?

בהינתן מציאות גיאו פוליטית עולמית שונה בתכלית, לא בלתי אפשרי לדמיין תסריטים אחרים לגמרי מאלו של המדינה הדו לאומית הדמוקרטית שאנו מדברים עליה, מי בהתלהבות ומי בפחות. תסריטים שנעים על הספקטרום שבין אפרטהייד אלים, טרנספר ואף ג'נוסייד.

זה לא בלתי אפשרי לדמיין זאת, מכיון שהכוחות הללו קיימים בחברה הישראלית והם הולכים ומתחזקים ככל שהמבוי הסתום הפוליטי הולך ומתעבה. את נציגים הפוליטיים של הכוחות הללו ניתן לאתר כיום על הקשת שנמתחת בין הליכוד – איילת שקד (שהיא נטולת הרבה פחות מעצורים משותפה לדרך בנט) – מנהל ביה"ס לנבואה "הרברפי" – בוזז האדמות הגזען סמוטריץ ורבניו הקלריקליים – ורבים מקרב מצביעי המפלגות החרדיות שבינם ובין הציבור שמצביע עוצמה יהודית, הפערים הולכים ומטשטשים.

כשאנחנו מדברים על המדינה הדו-לאומית אנו מניחים "פרוגרס". שהאנושות הפיקה לקחים ומתקדמת לעתיד טוב יותר, וזוועות המאות ה-19-20 לא יחזרו. אבל מה אם אנחנו לא מקבלים את הנחת היסוד הזו?

במבט מפוכח ניתן לומר אפוא, שלמעלה ממחצית מהציבור היהודי בישראל חי כיום מאוד בשלום, או לחליפין תומך באופן אקטיבי, בווריאציה כזו או אחרת של אפרטהייד.

חז"ל למדו אותנו שאין אפוטרופוס לעריות. ההיסטוריה לימדה אותנו שגם לתהליכים של ברבריזציה אין אפוטרופוס.

חלק ניכר מזמנו של דרור אטקס במהלך שני העשורים האחרונים הוא בילה בגדה המערבית, בנסיון להבין ולתעד את מדיניות ההתנחלות וגזל האדמות שישראל מנהלת שם. בעבר עבד עבור מספר ארגוני שמאל ישראלים וכיום פועל מתוך פלטפורמה קטנה בשם 'כרם נבות' שעוסקת בעניינים אלו. הוא מתכוון לתעד כאן מדי פעם אנשים או תופעות בהם הוא נפגש במהלך עבודתו. https://www.keremnavot.org/hebrew

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 438 מילים

מתאם פעולות הממשלה בשטחים: החלת הריבונות עלולה להביא לגל של פיגועים

האלוף כמיל אבו רוקון הזהיר בדיונים סגורים, שבהם השתתפו שר הביטחון והרמטכ"ל, שצעד זה יוביל לשבירה של התיאום הביטחוני בין ישראל והפלסטינים ● מחר תיערך הצבעה בכנסת על החוק הנורבגי

07:32 עריכה

מחר תתקיים בכנסת הצבעה על החוק הנורבגי, המאפשר לשרים להתפטר מהכנסת ולאחר מכן, אם הם חפצים בכך, לשוב ולהתמנות לחברי כנסת. זאת אחרי שבשבוע שעבר נדחתה ההצבעה על החוק בשל חילוקי דעות בין הליכוד וכחול לבן.

07:11 עריכה

מתאם פעולות הממשלה בשטחים, האלוף כמיל אבו רוקון, הזהיר בדיונים סגורים, שבהם השתתפו שר הביטחון והרמטכ"ל, שהחלת החוק הישראלי בשטחים עלולה להביא לגל פיגועים ולשבירה של התיאום הביטחוני בין הצדדים – כך דיווח הבוקר צחי דבוש בגלי צה"ל.

עוד 2 עדכונים

תקשורת אהובתי

התקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה, והיכן שהידיעה העיתונאית מקדימה את מערכת אכיפת החוק ומדרבנת או מבקרת אותה, היא עושה עבודת קודש. אך כאן הגבול שצריך לשים, וחייבים לאסור על ניהול חקירות ומשפט בתקשורת, בין אם מדובר על ראש הממשלה או על אחרון האזרחים.

בשם חופש העיתונות, משפט-תקשורתי מספק אולי את יצר המציצנות של הציבור, אך בעיקרו הוא מלהיט את היצרים, ואינו תורם לאמון. לא במערכת המשפט, לא בגורמי אכיפת החוק ולא בתקשורת עצמה. לפיכך משפט-תקשורתי אינו שומר על חירות האדם ואינו מקדם את הדמוקרטיה.

בשם חופש העיתונות, משפט-תקשורתי מספק אולי את יצר המציצנות של הציבור, אך בעיקרו הוא מלהיט את היצרים ואינו תורם לאמון. לא במערכת המשפט, לא בגורמי אכיפת החוק ולא בתקשורת עצמה

נשיא המדינה ראובן ריבלין, בהיותו יו"ר הכנסת, אמר את הדברים הבאים:

"רבותי חברי הכנסת, אנשי ציבור ומשפטנים מעולים הנמצאים כאן, אנחנו נמצאים גם במדינה שבה יש חשד גדול לסימביוזה בין המשטרה לתביעה ולעיתונות, כאשר בן-אדם יכול למצוא את עצמו עדיין נמצא בחדר, בחקירה, ובאותה שעה, מעל מרקע הטלוויזיה, מצטטים את דבריו ומוסרים מה הוא אומר לשוטרים באותו רגע, בזמן אמת, בו-זמנית" (ועדת החוקה חוק ומשפט, 19.08.2003)

נשיאת מועצת העיתונות והתקשורת בישראל דליה דורנר, בהיותה שופטת בית המשפט העליון, אמרה את הדברים הבאים:

"יש לי חשש מבוסס, כי בפרסומיה התקשורת אכן משפיעה על שיקול דעת השופט בערכאות הדיוניות. הדברים הנכתבים והמשודרים הם כה בוטים, עד כי לא יכול להיות ספק כי קיים אצל המפרסמים הרצון להשפיע על תוצאות המשפט", כנס "האם בתי המשפט בישראל מרשיעים חפים מפשע?" (אוניברסיטת תל-אביב, נובמבר 2003. משה גורלי, הארץ 12.11.2003)

ואני האזרח הקטן, למדתי על הסימביוזה המסוכנת בין התקשורת לגורמי אכיפת החוק, מבשרי.

כמה מהשיעורים שחוויתי פרסתי ברשימה, "עצמאות, חירות ובטיחות במשפט הפלילי", ולהלן שלושה קטעים מתוך יומן שכתבתי בזמן אמת בתקופת מעצרי לפני כ-17 שנה.

הקטע הראשון מתאר את ההפתעה שחיכתה לי בפתח בית המשפט בת"א, כאשר ב"תיאום מופלא" חיכו לי ניידות תקשורת ועשרות כתבים וצלמים.

הקטע השני מתאר את "האחווה" בין השוטרים לכתבים במסדרון בית המשפט.

הקטע השלישי מתאר את "קבלת הפנים" שערכו לכבודי במועד הגשת כתב האישום.

את היומן שיבצתי בלב הספר הקבצן השביעי וכללתי בו מסיפוריהם של האנשים שהכרתי מאחורי הסורגים ושלחלקם שמורה בליבי פינה חמה עד היום. מסגרת הספר מספקת את הרציונל להתגייסותי ליוזמות לתיקון מערכת המשפט. הספר זמין להורדה ולקריאה חופשית באתר.

הארכת מעצר

למחרת המעצר התעוררתי מוקדם, והתפניתי בשירותי בול קליעה שבתא. הוקל לי כשראיתי שלמרות הלחץ הגוף שלי מתפקד. לאחר הנחת תפילין קראתי כדרכי במסכת אבות. הגעתי לפסוק: "רק הישמר לך ושמור נפשך מאוד, פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". תפסתי שעליי להיצמד לעובדות, וירדתי ממחשבת ההבל לבקש היפנוזה. הדברים שראו עיניי הם שהיו.

ואני האזרח הקטן, למדתי על הסימביוזה המסוכנת בין התקשורת לגורמי אכיפת החוק, מבשרי, כשחיכתה לי הפתעה בפתח ביהמ"ש בת"א, כאשר ב"תיאום מופלא" חיכו לי ניידות תקשורת ועשרות כתבים וצלמים

כשבאו החוקרים לאסוף אותי לדיון על הארכת המעצר, סירבתי להצעתם להחזיר לי את השרוכים ואת החגורה. כך, אף אחד לא יוכל להוריד אותם ממני שוב. בניידת ביקשתי שיחזירו לי את השרשרת, ולהפתעתי, החוקר הראשי שלח את חברו חזרה לתחנה להביא אותה עבורי, וזה היה אדיב לענוד לי אותה, שכן ידיי היו אזוקות.

בפתח בית המשפט בתל אביב חיכו לנו ניידות תקשורת ועשרות צלמים וכתבים. בתוך ניידת המשטרה, שאלו אותי החוקרים אם אני רוצה לכסות את פניי. בלי לחשוב עניתי, "מה פתאום!" ויצאתי זקוף ככל יכולתי ושלא כהרגלי. מחוץ לניידת החזיקו אותי החוקרים משני צדדיי לראווה מול המצלמות, כאילו הייתי חיה שצדו. מצלמות ומיקרופונים נדחפו לפניי וכתבת שאלה, "יוסף זהר, אתה רצחת את אבא שלך"? חשתי נרדף. בעצבנות משכתי איתי את החוקרים שהיו מחוברים לידיי באזיקים. עכשיו אני הובלתי אותם, בלא לדעת בעצם לאן הולכים. השניים מיהרו בעקבותיי, כשהם נתקלים באנשים מסביב. האטתי ותוך כדי הליכה אמרתי לכתבים שהמשיכו לעקוב אחרי, "עוצרים פה היום אדם חף מפשע…".

בעודי ממתין על הספסל יחד עם שניים מהחוקרים, הגיע דרור עורך הדין. הוא הביא לי מהבית את הז'קט הכחול, וסיפר שבני משפחתי וחברים רבים נמצאים כבר באולם. אחר כך אמר, "אינני יודע למה התכוונה, אבל רחל ביקשה למסור לך שהלביאה שומרת עליך". המלים הללו ריגשו אותי ונסכו בי שלווה.

בניידת המשטרה, שאלו החוקרים אם אני רוצה לכסות את פניי. בלי לחשוב עניתי "מה פתאום!" ויצאתי זקוף ככל יכולתי. מחוץ לניידת החזיקו אותי החוקרים משני צדדיי לראווה מול המצלמות, כאילו הייתי חיה שצדו

כתב אישום

23.03.2003 – יום ראשון, לפני הצהריים, מרתף בית המשפט בתל אביב

כשמעלים אותי מהמרתף לאולם, אברהם, השוטר המזוקן בעל העיניים הטובות, אומר לי: "לא תשים מכשול לפני עיוור", ומזהיר אותי שצלמים נמצאים באולם, כנראה בעקבות פרסום הידיעה בדבר הגשת כתב האישום נגדי. רגע לפני שאנחנו נכנסים למעלית השירות, אברהם מסתובב אליי ואומר לי שהוא מאמין בחפותי, ולכן אינו יכול לאזוק אותי. באותה נשימה הוא מבקש, שכשאראה את קרוביי, לא אצא מעבר לדוכן הנאשמים. עניתי לו שאינני יכול להבטיח זאת, נטלתי את האזיקים מידיו ואזקתי את רגליי בעצמי.

דרור כבר חיכה בפנים, וביקש ממני לא להגיב לתקשורת. הוא מכנה אותי, "דניאל בגוב האריות", ובאמת השתדלתי להפגין שוויון נפש. אני לא שם, אך בכל זאת משתדל ככל יכולתי להקרין כלפי בני משפחתי והחברים רוגע וביטחון. עליי לטעת בהם שוב ושוב את האמונה, שהם לא סתם מגיעים לבית המשפט, שזה חשוב לי ואני מעריך זאת מאוד. קראתי את כתב האישום ומצאתי את רחל בין עדי התביעה. הנחתי שהם ינסו להכשיל אותה, ויהיה לנו קשה לתקשר בתקופת המשפט.

נעמדתי והקראתי את השיר של טשרניחובסקי, "אני מאמין", מול פניה של אמא. היא הזדקפה מול המצלמות. בתחילה בכתה, אך התעשתה ואמרה בצורה ברורה, כי לא ייתכן שפושע יעמוד זקוף מול המצלמות.

השיר "אני מאמין" בכתב ידו של שאול טשרניחובסקי
השיר "אני מאמין" בכתב ידו של שאול טשרניחובסקי

זה ריגש אותי מאוד, ולא יכולתי להתבונן בה. התיישבתי והשתדלתי להתעשת. אחר כך אמרתי לכתבים, "בחוץ חושבים שמאחורי סורג ובריח נמצאות חיות, אבל אני מצאתי כאן בני אדם. חברי סולטאן מכפר ליד שכם שר לי בשבת את סיפור יוסף מהקוראן, והזכיר לי שגם בבור הגדול ביותר אלוהים נמצא, ושמי שהכניס אותי לבור הוא שיוציא אותי". דרור ושרון ניגשו אליי ולחצו את ידי בחוזקה. עיניו של דרור ברקו.

הוציאו אותי מהאולם ולאחר כחצי שעה העלו אותי שוב, והשיבו אותי על ספסל בהמתנה להקראת כתב האישום. עציר התיישב לידי ואחר כך הגיע סולטאן אזוק לעוד שני אסירים. התרוממתי, לחצתי את ידו ואמרתי לעבר רחל, "תכירי, זה סולטאן". בתחילה ניסתה להסות אותי, אך חזרתי והדגשתי, "זה סולטאן חברי", והיא קיבלה זאת.

רגע לפני שאנחנו נכנסים למעלית השירות, אברהם מסתובב אליי ואומר לי שהוא מאמין בחפותי, ולכן אינו יכול לאזוק אותי

ביקשו ממני לעמוד, הקריאו לקונית את כתב האישום ואספו אותי חזרה לפיר המעלית. לפני שיצאתי מהאולם אמא אמרה לי בטון מצווה כהרגלה, "תתרכז רק בעצמך, אם אין אני לי מי לי". חשבתי רגע ועניתי, "אם אני רק לעצמי מה אני?"

דרור נפרד ממני בפתח המעלית ואמר לי שאני חזק מדי. הוא צדק. האדרנלין בכל זאת פעפע בי. עליי ללמוד לפעול בשוויון נפש, מתוך תחושת חוסר כוח מוחלט. חוזק זה אשליה שמתנפצת מהר. רק בשחרור המוחלט מאשליית העוצמה נמצאת העוצמה האמיתית. עליי לעבור עוד כברת דרך כדי להגיע לשם. חברי למעצר שהם כ"קבצנים בבקתה בקרחת היער המוארת תמיד" מהמעשייה, ידריכו ויגדלו אותי עד שאהיה מוכן לכך.

ד"ר יוסף זוהר הוא חוקר ומרצה למשפט פלילי במוסדות טוטאליים להשכלה גבוהה. מנסה להבין מדוע הפתולוגיות במשפט הפלילי נוטות להחריף זו את זו. עדיין מתרגש מהספר הקבצן השביעי שנולד בזמן אמת כיומן באבו-כביר. "כִּי עוֹד נַפְשִׁי דְרוֹר שׁוֹאֶפֶת, לֹא מְכַרְתִּיהָ לְעֵגֶל-פָּז, כִּי עוֹד אַאֲמִין גַּם בָּאָדָם, גַּם בְּרוּחוֹ, רוּחַ עָז."

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,098 מילים
עודכן עכשיו

למקרה שפיספסת

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

השיטה הישראלית נכשלה: אבטלת הקורונה בארץ היא מהגבוהות בעולם

מרבית המדינות המפותחות באירופה ובאסיה "צבעו" את כספי הפיצויים הממשלתיים לעסקים המושבתים - ודאגו שיעברו ישירות לעובדים ● כך העסקים נשארו בחיים, וגם העובדים הצליחו לשרוד את המשבר ● בישראל, הפיצוי היה זעום ולא הותנה בתשלום משכורות ● התוצאה: מיליון עובדים הוצאו לחל"ת, ולא שבו לעבודה גם לאחר הסרת ההסגר ● שיעור האבטלה בישראל גבוה פי 2 מאשר בשאר מדינות העולם המפותח ● הכלכלן שלמה מעוז: "החל"ת זה ישראבלוף"

עוד 1,414 מילים ו-3 תגובות

תגובות אחרונות

במחילת ההוביט של התנחלות אש קודש

פרק 6"אני לא קורא עיתונים. מעדיף לקרוא ספרים. וגם לא שומע חדשות. אז אני לא כל כך יודע מה זה תוכנית הסיפוח הזאת. שמעתי שמדברים על משהו. הבנתי שזה לחיות עם הערבים, תחת הממשל שלהם, או משהו כזה, באזורים מסוימים. לא?" ● אמיר בן-דוד ממשיך במסע לארץ הסיפוח, והיום הוא מתיישב לשיחה עם ש', בן 25, נשוי פלוס תינוקת, מהמאחז אש קודש בגדה המערבית

עוד 1,823 מילים

מערכת החינוך לא הצליחה לעמוד ברבים מהאתגרים של הקורונה, ואילוצי הריחוק החברתי חשפו הזנחה רבת שנים שהתבצעה בימי השרים בנט ופרץ ● אבל במקום לאחד כוחות מול האוצר ויתר משרדי הממשלה, ההורים והמורים מתקוטטים זה עם זה ברשתות החברתיות ומחוצה להן ● וגם ארגוני המורים השונים מתקשים לשתף פעולה

עוד 1,554 מילים

ימינה הגישה את הצעת החוק הצרפתי

משרד הרווחה והאוצר סיכמו על ביטול קיזוז קצבאות בתקופת הקורונה ● גלנט: הכסף ששולם על המסעות לפולין יוחזר להורים ● לפיד: נתניהו גורר את ישראל למלחמת אחים ● נתניהו הודה לשרים שהגיעו לתמוך בו במשפט, בתחילת ישיבת סיעת הליכוד ● בניגוד לנהלי בית המשפט, נתניהו תועד בסרטון במהלך הדיון בעניינו - כך עולה מעתירה שהגיש העיתונאי ניר גונטז', שביקש מבית המשפט היתר לפרסם את התיעוד

עוד 37 עדכונים

"התחושה באוויר הייתה קשה מאד", מספר אחד מבכירי הליכוד שליווה את נתניהו אתמול לבית המשפט ● "זה לא היה נתניהו. הרגשת שיש לו 400 טון על הגב" ● "הבן של נתניהו, אבנר, ישב בצד. הוא היה כל כך עצוב. גם אנחנו הרגשנו מבוכה. לא היה מה להגיד. אני מאמין במערכת המשפט, אבל גם בחפות שלו" ● שלום ירושלמי היה אתמול במחוזי ומביא פרטים נוספים על הארוע ההיסטורי

עוד 715 מילים

תרגיל הכספים האסורים בתלמה ילין נחשף, והמורים ישלמו את המחיר הכבד

מעקב זמן ישראל בית הספר תלמה ילין בגבעתיים ביצע גביית יתר של מאות אלפי שקלים בשנה מהורים, כפי שנחשף בזמן ישראל ● כעת מתברר כי הכסף שימש לניפוח שכרם של חלק מהמורים - בניגוד לכללים, וללא ידיעת ההורים ● מי שישלמו את המחיר הם המורים עצמם, שזומנו לשימועים, ויאבדו חלק ניכר מהכנסתם גם אם לא יפוטרו ● ההורים: "העירייה וביה"ס עושקים את המורים כדי לכסות על ניהול כושל, נתבע את השבת הכסף"

עוד 1,085 מילים

אין מחצבות מאושרות, בטח לא בגדה המערבית

פרק 5מחצבות היו ביזנס חשוב בכלכלה הפלסטינית, ענף ייצוא מרכזי שמעסיק עשרות אלפי עובדים ● אך אחרי שהגדה בותרה במסגרת הסכמי אוסלו, הופרדו למעשה רוב עובדי המחצבות הפלסטינים מכור מחצבתם ● וכך החלו המחצבות הישראליות לשגשג, ולספק כ-20% מחומרי הבנייה בישראל ● אמיר בן-דוד ממשיך במסע על מפת הסיפוח, והפעם הוא הולך אחרי הכסף

עוד 1,588 מילים

לתשובה יש 10 מיליארד סיבות להתנגד לסיפוח

המפסיד הגדול מהדיבורים על הסיפוח צפוי להיות יצחק תשובה, הטייקון האחרון ● ככל שהתכנית תתקדם, והירדנים יתקרבו לנקודה שבה הם צריכים להגיב - הפתרון המושלם עבורם לא יהיה ביטול הסכמי השלום, אלא נסיגה מעסקת הגז מול לוויתן ● לתשובה ודלק, החוזה הזה הוא עניין של להיות או לחדול

עוד 1,282 מילים

דיווח: בלשכת נתניהו דרשו משרים בליכוד להתייצב לפתיחת משפטו; חלקם סירבו לתביעה

בין חברי הממשלה שדחו את הדרישה להגיע למשפט - יובל שטייניץ; כמחצית מחברי סיעת הליכוד, בהם אוחנה, גלנט, רגב, הנגבי וברקת הגיעו לבית המשפט לתמוך בנתניהו ● גנץ הנחה את חברי סיעתו לא להגיב בתקיפות לגבי המשפט ● נתניהו טען שגורמים במשטרה ובפרקליטות תפרו לו תיקים ● הדיון הבא - בעוד כחודשיים ● פילבר העיד בחודש שעבר בעניין תרשומת שערך לגבי בזק

עוד 68 עדכונים

משפט נתניהו היסטוריה והיסטריה ברחוב צלאח א-דין

בנימין נתניהו ינסה להפוך את פתיחת משפטו ההיסטורי היום לדרמה לאומית וחברתית, שתחזיר אותנו שנות דור לאחור ● עד היום הוא ביקש לדחות, לבטל ולגמד את המשפט שלו בפרוצדורה: סדרה של בחירות, שינויי חוקי יסוד, מינויים ● כעת הוא עולה מדרגה ● זה כבר לא נקודתי, לא אישי ולא פרוצדורלי: זה גיוס המונים נגד המערכת ● ורק ראש הממשלה החליפי יושב בצד בשקט ● פרשנות

הרבה אירועים דרמטיים, גם היסטוריים, הספקתי לראות ברחוב צלאח א-דין והסביבה.

במלון אמריקן קולוני בתחילת הרחוב ראיתי בשידור חי את החתימה על הסכמי אוסלו, ביחד עם המנהיגים הפלסטינים וראשי השמאל הישראלי שנשארו בארץ. הרבה דמעות של תקווה היו שם.

בכנסיית סנט ג'ורג' ממול פגשתי את מרגל האטום מרדכי ואנונו זמן קצר אחרי ששוחרר.

בשכונת שיח' ג'ראח הסמוכה ראיתי מלחמות אלימות על בתים בין מתנחלים יהודים ותושבים פלסטינים.

בית המשפט המחוזי ברחוב צלאח א-דין בירושלים (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
בית המשפט המחוזי ברחוב צלאח א-דין בירושלים (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

בבית המשפט המחוזי ישבתי שעות וימים ארוכים במשפטיהם של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט והשר אריה דרעי. האחד היה ראש ממשלה ונשלח לכלא. השני נשלח לכלא והיום הוא כמעט ראש הממשלה בפועל.

אבל כזה עוד לא היה לנו. ראש ממשלה שעומד לדין פלילי על מעשים שביצע בזמן כהונתו זה חתיכת תקדים.

בנימין נתניהו ינסה להפוך את המציאות המדהימה הזו לדרמה לאומית וחברתית, שתחזיר אותנו שנות דור לאחור. עד היום הוא ביקש לדחות/לבטל/לגמד את המשפט שלו בפרוצדורה: סדרה של בחירות, שינויי חוקי יסוד, מינויים.

לקראת המשפט הוא עולה מדרגה. זה כבר לא נקודתי, לא אישי ולא פרוצדורלי. זה גיוס המונים נגד המערכת. זה משפט דרייפוס, זה ימין נגד השמאל, זו הפיכה של השמאל והמשפטוקרטיה נגד שלטון הליכוד, אחרי שלא הצליחו להזיז את נתניהו בדרכים אחרות.

"אני מרגיש שהמשפט הזה הוא נגדי", אמר השר לביטחון פנים אמיר אוחנה בראיון אמש לערוץ 12.

אוחנה ילווה את נתניהו אחר הצהריים בדרכו לבית המשפט בצלאח א-דין. בינתיים הא מחמם את האווירה בשליחות ראש הממשלה ומשדר לאלפי המפגינים של הליכוד כי בית המשפט בדרך לנהל משחק מכור, והשופטים מדליפים ולא אמינים.

את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט הם כבר הרסו. הדברים מחלחלים הכי עמוק שאפשר. אני מסתובב בהפגנות של הביביסטים השרופים במוצאי שבת ליד מעונו של ראש הממשלה. הדם רותח.

בשבוע שעבר עברה במקום פעילה של הדגלים השחורים שעמדה במדרכה ממול והתבוננה בהם. המפגינים חצו את הכביש והתגודדו סביבה. זה עלול היה להיגמר לא טוב, אלמלא אחת המפגינות המוכרות מהימין סככה בגופה על האישה הזו. המשטרה, אגב, עמדה בסמוך ולא התערבה.

המשפט עלול להרחיב את הקרע בעם לממדים מסוכנים, דווקא בימים שבהם קמה ממשלת אחדות לכאורה. נתניהו הוכיח שהוא יודע להרים גלי שנאה אפקטיביים על אובייקטים שאותם הוא בוחר, ועכשיו אלה הם השופטים היושבים בדין.

אנחנו יוצאים לדרך ארוכה, במהלכה צפויים דיונים מתישים, חקירת עדים ועדי תביעה, טענות הגנה, התבטאויות כאלה ואחרות. בכל רגע נתון יהיה מי שיחפש את המשפט הנפיץ, את ההוכחה שאין כאן דין צדק. את הדעות הקדומות של 'השופטים השמאלנים'.

קשה לתאר מה יקרה כאן אם נתניהו יורשע בשוחד. מהבחינה הזו, אולי מוטב  שגלגלי הצדק טוחנים לאט ודוחקים את הקץ לעוד שלוש במקרה הטוב (או הרע).

קצת קשה לי להבין את ההתנהגות של ראשי כחול-לבן. לאף אחד אין מה לומר על הדברים של השר אוחנה? של השר דודי אמסלם? שר המשפטים אבי ניסנקורן אמנם צייץ בתגובה לדברי אמסלם, שכינה את מנדלבליט "עבריין לכאורה", אבל איפה ראש הממשלה החליפי?

בני גנץ לא יכול להתייצב מול המצלמות ולהגן בכל הכוח על בית המשפט? לחתוך את המתקפות הקשות הללו בעודן באיבן? למה הוא מחכה?

נתניהו עצמו אמר לי פעם, "דברים רעים חותכים באיבם". וזה בדיוק מה שגנץ אמור לעשות היום  בבוקר, לפני ישיבת הממשלה. אחרי הכל, בהסכם הקואליציוני המחפיר שחתם עם נתניהו אין עדיין סעיף שמונע ממנו להתייצב לצד החוק.

עוד 494 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה