אין ממשלה ואין תקציב - בתוך כל הרע יש גם הרבה טוב

משה גפני (מימין) ואמיר אוחנה בוועדת הכספים של הכנסת (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
משה גפני (מימין) ואמיר אוחנה בוועדת הכספים של הכנסת,

המפעל שבו אני עובד מעסיק קייטרינג מסוים, שמספק מזון לעובדים. מדי יום מוגשת ארוחת צהריים הכוללת מנה עיקרית, סלט ופרי. מובן שתלונות על שירותי ההסעדה אינן דבר נדיר, ולכולם יש דעה מוצקה (ורעה) על טיבו של האוכל: הפירות לא טריים, השניצל קטן מדי או יבש, וחרקים מסוימים מוצאים בית ומסתור בתוך הסלט או החסה.

כממונה על הנושא הזה אני סופר את הימים עד שמגיע האביב, כי בחג הפסח הבעלים של שירות הקייטרינג הקבוע יוצא לחופשה, ואנו נאלצים לחפש מזון במקום אחר. כמעט תמיד האלטרנטיבה שמגיעה אלינו היא באמת זוועה: הסלט קטן ומגעיל, יש עיכובים והאוכל מגיע קר או שלא בזמן.

כממונה על הנושא הזה אני סופר את הימים עד שמגיע האביב, כי בחג הפסח הבעלים של שירות הקייטרינג הקבוע יוצא לחופשה, ואנו נאלצים לחפש מזון במקום אחר. כמעט תמיד האלטרנטיבה שמגיעה אלינו היא באמת זוועה

כך קורה שמיד לאחר הפסח אני מקבל חודשיים של שקט מתלונות, שכן העובדים רואים את האלטרנטיבות ונרגעים קלות. לצערי הזכרון שלהם קצר מדי, כך שהתלונות על טיב האוכל עולות וצפות רגע אחרי שהאלטרנטיבה המזוויעה מפסח נשכחת.

*  *  *

בתוך כל קהל הפרשנים, המקטרגים על חוסר המשילות והתקציב – אני מוצא כמה סיבות לאופטימיות קלה. בכל מערכת גדולה יש לעיתים צורך בזעזוע עד כדי עצירה מבוקרת של פעולתה, כדי שאנשים יבינו את הצורך במערכת, ואולי ימתנו את תלונותיהם או יתקנו משהו בהתנהלות שלה.

בתוך כל קהל המקטרגים על חוסר המשילות והתקציב – אני מוצא כמה סיבות לאופטימיות. בכל מערכת גדולה יש לעיתים צורך בזעזוע עד כדי עצירה מבוקרת של פעולתה, כדי שאנשים יבינו את הצורך בה

תזכרו למשל בתהליכי אישור התקציב המגעילים, בחוקי ההסדרים השערורייתיים, וגם בכספי החלוקה הקואליציוניים, שמחולקים בימים שקודמים לאישור התקציב. מדובר במאות מיליוני שקלים שמחולקים לגופים ולעמותות ללא שום קשר למציאות. שהרי אם היה בסיס אמיתי לדרישותיהם הם היו מוכנסים אחר כבוד לבסיס התקציב. אך מכיוון שמדובר בתקציבים שהם חוקיים-בספק, או שהם מעדיפים מגזר כזה או אחר, הם ניתנים ככספים ייחודיים.

אז עכשיו אין כספים ייחודיים. כל הגופים שלא נמצאים בתקציב הכללי מיובשים כמו צימוקים על גפני ענבים שלא נבצרו. ולא, אין משמעות גדולה מדי לשבתו של ח"כ גפני כיו"ר נצחי של ועדת הכספים.

כבר שכחנו איך באישור התקציב ל-2017-2018 חולקו ברגע האחרון 235 מיליון שקל, שלא היו בתקציב הרגיל. גפני העביר 40 מיליון שקל לעמותות שונות, שר החקלאות ליומיים, דוד ביטן, קיבל 42 מיליון שקל, דוד אמסלם קיבל 20 מיליון שקל, ואורן חזן קיבל 10 מיליון שקל. מפתיע, אבל השנה אין את זה.

אז עכשיו אין כספים ייחודיים. כל הגופים שלא נמצאים בתקציב הכללי מיובשים כמו צימוקים על גפני ענבים שלא נבצרו. כבר שכחנו איך באישור התקציב ל-2017-2018 חולקו ברגע האחרון 235 מיליון שקל, שלא היו בתקציב הרגיל.

מי שלא שם לב, החרדים פנו בשבוע שעבר לראש הממשלה הזמני באופן קבוע, ואמרו כי מאחר שאין תקציב – עולם התורה נמצא בבעיה גדולה, ודרשו להגדיל את ההקצבות בחזרה להיקף שהיה להן לפני נפילות הממשלה.

במילים אחרות, יש גופים שניזונו מכספים שלא יכולים להיות בתוך תקציב שנתון לבקרה, ועתה הם נכנסים לקשיים. אין לנו אלא לקוות שאולי כתוצאה מכך חלק מהלומדים יתייאשו, רחמנא לצלן, וילכו לעבוד.

במקרה הטוב, והלא צפוי מבחינתי, יתקיימו הבחירות האחרונות לשנה זו במרץ 2020. המשמעות היא שלאחר כחודשיים מייגעים של דיונים קואליציוניים, ייתכן שתוקם כאן ממשלה מסודרת, ומיד אחריה יתחילו לדון בתקציב המדינה, תוך ניסיון לרצות את כל גורמי הקואליציה. כלומר, לפני יוני-יולי לא תהיה כאן ממשלה וגם לא יהיה תקציב. ושוב, זה במקרה הטוב.

במילים אחרות, יש גופים שניזונו מכספים שלא יכולים להיות בתוך תקציב שנתון לבקרה, ועתה הם נכנסים לקשיים. אין לנו אלא לקוות שאולי כתוצאה מכך חלק מהלומדים יתייאשו, רחמנא לצלן, וילכו לעבוד

אין לי אלא להניח כי גם השנה נראה חגיגות יום עצמאות פחות ראוותניות. רשויות מקומיות שאינן עומדות בזכות עצמן, ולא מתאמצות לגבות או לוודא שתושביהן מדווחים על גודלם האמיתי של בתיהם, לא יוכלו לסמוך על מענקים נדיבים ממשרד הפנים. יש סיכוי, אם כי קטן, שיהיו השנה פחות בזבוזים על מטרות "מיותרות", ושהעיריות יתאמצו לכלכל את משאביהן בתבונה ויפנו את הכספים רק להיכן שצריך.

נושא נוסף שאולי יעצבן מגזרים מסוימים, אך גם הוא בעל משמעות כספית משמעותית, הוא העלאות השכר במגזר הציבורי. דעו לכם שגם המורים וגם הרופאים סיימו את הסכמי השכר הרב שנתיים שחתמו עליהם. מגזרים אלה, ומגזרים נוספים בשירות הציבורי, מייחלים להקמת ממשלה. או אז המדינה תיכנס לסחרור של שביתות מוצדקות, יותר או פחות.

נכון לעכשיו ולמרות שסיימו את הסכמי השכר, הם אינם יכולים לשבות, שהרי לא תעזור להם שום שביתה כי ידי האוצר כבולות. עם זאת סביר להניח שמגזרים אלה יטענו שהם שובתים כדי לשפר את "החינוך", "הרפואה", ו"הרווחה", אף שבפועל ההסכם יהיה כרוך בהגדלת השכר בעיקר.

מיד אחריהם יקומו הסתדרויות המהנדסים, העובדים ברשויות המקומיות, עובדי הנמלים וכל שאר המקצועות הציבוריים עם דרישות שכר משלהם.

יכול לדמיין אתכם ממלמלים שמגיע למורים, לרופאים ולעובדים הסוציאליים, שיעלו להם את השכר. אולי אפילו אסכים אתכם לגבי מגזר זה או אחר. אך נראה אתכם מאתרים מאין לכסות את תוספות השכר האלו. אם תמצאו רוב מכריע בעם לכיסוי הגירעון הצפוי הזה – אני אשמח. אבל שימו לב שלכל ציבור יש מגזר אחד שלדעתו הוא-הוא הבזבזן המשווע של כספי הציבור. בין אם מדובר בהתנחלויות, תרבות, חרדים, פריפריה, פנסיות תקציבית, ספורט, או בתקשורת ממסדית. אין מגזר אחד שלדעת רוב העם הוא זה שאפשר לכנותו "בזבזן".

אבל שימו לב שלכל ציבור יש מגזר אחד שלדעתו הוא-הוא הבזבזן המשווע של כספי הציבור. בין אם מדובר בהתנחלויות, תרבות, חרדים, פריפריה, פנסיות תקציבית, ספורט, או בתקשורת ממסדית

ויש עוד בונוס אחד אחרון, שאולי ינבע מדחיית הקמת הממשלה. מדי שנה גדל תקציב המדינה באחוז או שניים באופן אוטומטי, עקב הגידול באוכלוסייה. השנה, לעומת זאת, תקציב המדינה לא גדל כלל, מאחר שאין ממשלה או תוכנית תקציב נורמלית. כך קרה שקיבלנו בעצם קיצוץ רוחבי של 2%, כמעט ללא כאבים, וללא מיסים חדשים.

רק עשו טובה, לי ולכם: תשתדלו לא להיות חולים. יכול להיות שיהיה קצת קשה למצוא מיטה בבית החולים.

יהודה אריה מודעי הוא סמנכ"ל כספים בחברה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 914 מילים ו-1 תגובות
סגירה