זירת הבלוגים

גם כן סטרטאפ

רעיון שצץ בראשי כשהזדמנתי להלוויה או אזכרה והבטתי במצבות

17/01/2020 15:18
נמרוד והקופסה הצהובה

אני מנסה להיזכר מתי עלה בראשי הרעיון, והתמונה שקופצת לי מול העיניים היא "הרדיו של נמרוד", בני. תיבה צהובה מלבנית לפעוטות מפלסטיק בלתי שביר, שכשמפעילים את הכפתור רצה עלילה קטנה מצוירת בליווי מוסיקה. לא זוכרת איזו בדיוק, אבל מהסוג של דיסני, משהו כמו Small Small World. חינני לגמרי ובטח לא מזיק.

וככה יצא שבאחת הפעמים שהזדמנתי להלוויה או אזכרה, בעודי צועדת במשעולים, צץ לי רעיון מול המצבות של יוצאי גרוזיה והסביבה, שנוהגים לחרוט תמונה יפה של יקירם על השיש השחור וסביבה תכתובת ארוכה ככל שניתן על אישיותו של המנוח. ומה, חשבתי לעצמי, האם לא הגיע הזמן לשכלל זאת למשהו הרבה יותר ממשי?

למה לא לקחת את הקופסה המזמרת שלעולם לא נשברת, ולהכין לה בית מדויק, סוג של חלון, בתוך המצבה בחלקה העליון? בכל תיבה כזו יהיו תמונות ושירים וסיפורים על המת האהוב, ערוכים ומוכנים לצפייה, כך שכל עובר אורח, עצוב ככל שיהיה, יוכל להפעיל את הכפתור שיפתח מסך עמיד לכל מזג אוויר, וישמע כאוות נפשו וסקרנותו על חייו של מי ששוכב כרגע למרגלותיו במצב של מנוחת עולמים.

למה לא לקחת את הקופסה המזמרת שלעולם לא נשברת, ולהכין לה בית מדויק, סוג של חלון, בתוך המצבה בחלקה העליון? בכל תיבה כזו יהיו תמונות ושירים וסיפורים על המת האהוב, ערוכים ומוכנים לצפייה

ומכיוון שהרעיון הזה התיישן בינתיים מבחינה טכנולוגית – נמרוד חגג מזמן יומולדת 29 – מה הבעיה לשים איזה דיסק און-קי עם מסך? ואז גם תהיה אפשרות להתאים את הסרטונים לרצון בני המשפחה האוהבים והאוהבים פחות וליחסם המשתנה למנוח.

ואולי לעבור לשבב? או להצמיד למצבה זוג משקפיים עם אוזניות, ומי שירצה לצפות יוכל לחבוש אותן, כך שהסאונד לא יפריע לכל מי שעובר בשביל, ובטח לא לשכניו של המנוח הקבורים סביבו שיימאס להם לשמוע אותו ועליו.

מצד שני, יש כאן פוטנציאל מדליק להיווצרות מריבות בין קרובי המשפחה – מי ראשון, למי מגיע ומי היה בשנה שעברה הראשון, אבל השנה לא נרשמו לזכותו מאמצים בכיוון טיפוח זכרו של הנפטר?

מה הבעיה לשים איזה דיסק און-קי עם מסך? ואז גם תהיה אפשרות להתאים את הסרטונים לרצון בני המשפחה האוהבים והאוהבים פחות וליחסם המשתנה למנוח. ואולי לעבור לשבב? או להצמיד למצבה זוג משקפיים עם אוזניות

מה שמזמין באופן טבעי את הצורך לפתוח דף אקסל עם רשימות מדויקות למי מגיע, ולשכלל שיטת ניקוד בה ייחשבו לאחור גם הימים שהמנוח שהה במחלתו הסופנית בבית של אחד האחים שטיפל בו במסירות, מול אלה שרק באו לבקרו וברחו אחרי חצי שעה גג.

וגם להוסיף חידות על חייו באמצעות אפליקציה, כנהוג ממש בימים אלה בעדות הנכדים והנכדות שרק ככה מוכנים לשמוע סיפורים בלי פואנטה.

ובינתיים, יעברו בשביל בסקרנות בלתי נשלטת היוצאים מלוויה כואבת, ויתחילו לדמיין איך ייראו הסרטונים שלהם, ואיך ייראו הריבים שלהם. שהרי סתם לבוא בשקט ולראות ולהתייחד – לא שווה. עדיף המולה קטנה שתעביר את חווית בית הקברות עם קצת פחות חרדות.

מה שמזמין את הצורך לפתוח דף אקסל עם רשימות מדויקות למי מגיע, ולשכלל שיטת ניקוד בה ייחשבו גם הימים שהמנוח שהה במחלתו הסופנית בבית אחד האחים שטיפל בו במסירות, מול אלה שרק ביקרו וברחו אחרי חצי שעה גג

ובעודי מעלה על הכתב את הרעיונות הללו, העולם שמחוץ לבית הקברות בגבול בת ים חולון, שם קבורים הוריי, משתכלל והולך, וכבר אפשר להרהר איך נחבר משחק מחשב מושלם עם הולוגרמות וסימולאטור: "פגוש את יקירך". תן לו לדבר ולרקוד ולשיר ולאהוב אותך, ואחר כך תודיע לו מה אתה חושב עליו באמת. הוא גם יענה לך את מיטב התשובות ובאותן האינטונציות המעצבנות שממש התגעגעת אליהן.

ומשם הדרך קצרה לפיתוח הבא – למה רק בבית קברות? שיהיה לכולנו עותקים בבית שיתחברו למסך הנייד המחשב או הטלוויזיה. תבוא הביתה עייף מהעבודה ותעלה את אימא או את אבא או את אחיך המעצבן או האהוב ז"ל, ותבלה איתם.

ואז יתחילו לייצר ערכות מיוחדות לבית, הרבה יותר עליזות וצבעוניות שלא מזכירות בכלל בית קברות. ואז כשישאל מוישה את אשתו שרי, "איפה את?" היא תענה: "עם אימא. היא בדיוק מזכירה לי את הרצפט לעוגת השמרים עם הבננות שאתה כל כך אוהב". והוא מאמין לה.