• כימיה עליזאדה (צילום: AP Photo/Andrew Medichini)
    AP Photo/Andrew Medichini
  • שר העתיקות המצרי, חאלד אל-אנני, בסיור בבית הכנסת אליהו הנביא ב-20 בדצמבר, 2019 (צילום: משרד העתיקות המצרי)
    משרד העתיקות המצרי
  • הפגנה נגד חיסול סולימאני מול שגרירות בריטניה באיראן (צילום: AP Photo/Ebrahim Noroozi)
    AP Photo/Ebrahim Noroozi
  • דובאי (צילום: AP Photo/Jon Gambrell`)
    AP Photo/Jon Gambrell`
  • תמונת המחשה, המילה "תפוח" בערבית (צילום: iStock)
    iStock

המדליסטית האיראנית ברחה לדנמרק - ולא הסתכלה לאחור

מצרים מתחברת ליהדות, אבל מנותקת מישראל ● משרד החוץ מתחבר לשפה הערבית, אבל מה זה שווה בעידן חוק הלאום● מחאת הסלבריטאיות באיראן לא מאיימת על השלטון ● ודובאי קונה את אמריקה ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע מעונן במזרח התיכון

1

מצרים מגלה מחדש את השורשים שלה

בית הכנסת היפיפה "אליהו הנביא" באלכסנדריה, שנהרס על ידי הצרפתים במאה ה-19 ונבנה מחדש ב-1948, שופץ על ידי ממשלת מצרים ב-6 מיליון דולר.

השיפוץ והפתיחה המחודשת של בית הכנסת הפכו השבוע לחגיגה תקשורתית בארץ הנילוס. אבל לא מדובר במקרה בודד, אלא במגמה של ממש.

בעבר, מצרים התנכלה ליהודים, ולבסוף גירשה אותם, הלאימה את רכושם ונטלה מהם את אזרחותם. אבל בשנים האחרונות היא מצאה את שורשיה היהודיים. השגריר המצרי הקודם בישראל, חאזם חיירת, קיים קשר מצוין עם מרכז הארגונים של יהודי ארצות ערב והאסלאם, ובמיוחד עם לבנה זמיר, ילידת קהיר.

בהדרגה, החלו המצרים לשפץ ולפתוח את בתי הכנסת העתיקים בקהיר ובאלכסנדריה, לרוב בתיאום עם ארגונים יהודים-אמריקאים.

הסדרה "חארת אל-יהוד" – שגוללה את סיפורם של יהודי מצרים באור חיובי יותר מכל סדרה אחרת שעסקה בכך – הפכה ללהיט במהלך חודש הרמדאן בשנת 2016, ושידרה מסר ברור: היהודים IN, בעוד שישראל וישראלים עדיין OUT.

גם עכשיו, נציגים ישראלים לא הוזמנו לפתיחת בית הכנסת המשופץ, והפרשנים והכתבים המצריים הרבים שדיווחו מהמקום נמנעו מלהזכיר את ישראל.

בעבר ובהווה, ראשי ממשלה ונשיאים של מדינות ערביות שונות נהגו להשתמש בנושא היהודי כדי לקדם את עצמם בעולם, ובמיוחד בוושינגטון. לעתים תכופות, מתוך אמונה כי היהודים שולטים בארה"ב, וכי מי שרוצה לקדם את ענייניו בבית הלבן ובקונגרס חייב לעשות זאת דרך ישראל או דרך היהודים.

העם היהודי כולו הרוויח מהגישה המשופרת לאתרי המורשת היהודית, אך את בית הכנסת ימלאו מבקרים ממצרים ומהעולם, ורק לעתים ישמע בו קול התפילה היהודית, כי כיום נותרו במצרים רק 20 יהודים

בעוד שלמצרים אין כרגע שום בעיה בבית הלבן, בקונגרס האמריקאי נשמעת לעתים תכופות ביקורת בדבר הפרת זכויות האדם, והיעדר חופש העיתונות שם.

גם אם היחס הציבורי במצרים עוין לישראל , שינוי ביחס אל היהודים והמורשת היהודית שלה משתלב בקריאה של הנשיא א-סיסי למתינות ולשיח בין-דתי.

כך או כך, העם היהודי כולו הרוויח מהגישה המשופרת לאתרי המורשת היהודית (לפני השיפוץ, בית הכנסת באלכסנדריה היה מוזנח והיה חשש רציני לקריסתו). אך עד שלא יתחממו היחסים, את בית הכנסת ימלאו מבקרים ממצרים ומהעולם, ורק לעתים ישמע בו קול התפילה היהודית, כי כיום נותרו במצרים רק 20 יהודים.

2

פתאום הערבית היא נכס

בדף הפייסבוק "ישראל מדברת ערבית" פורסם סרטון ובו ישראלים יוצאי ארצות ערב מדברים בערבית על אהבתם לשפה, לספרות, לבישול ולמוזיקה הערבית.

"אני דיברתי עם הוריי השפה הערבית, ומדבר קצת עם ילדיי בערבית. הם מכירים את המילים 'עמרי', 'עיוני', ואוהבים אוכל תוניסאי", מספר אחד הגיבורים של הסרטון המקסים. קודם כל, שאפו לאנשי משרד החוץ המופקדים על המלאכה.

שנים רבות טוענים אוהבי השפה הערבית בישראל שזאת שפה חשובה בפני עצמה, שיכולה לשמש גם כגשר אפשרי בין ישראל לסביבתה הערבית.

في إسرائيل نتكلم العربية ايضا

من غير المعروف أن حوالي نصف سكان دولة إسرائيل من اليهود أصولهم من الدول العربية – من المغرب إلى العراق، من سوريا إلى مصر. حافظ العديد منهم على لغتهم العربية وثقافة البلدان التي جاؤوا منها. شاهد لتصدق

פורסם על ידי ‏إسرائيل تتكلم بالعربية‏ ב- יום חמישי, 2 בינואר 2020

כמו-כן, נפלא שעשורים רבים לאחר שאידאולוגיית כור ההיתוך עברה מן העולם, ישראל מציגה לראווה את יוצאי ארצות ערב, ששמרו על שפתם למרות שהמדינה עשתה כל מה שביכולתה כדי שיפסיקו לדבר ב"שפת האויב" ויתביישו בה.

כאשר משרד החוץ מציג את הערבית כנכס, המשרדים האחרים – וכמובן ראש הממשלה עצמו – עושים כל שביכולתם כדי שתלמידי ישראל לא ידעו את השפה הרווחת באזור, שממשיכה לאבד חשיבות ורלוונטיות עבורם

אך כאשר משרד החוץ מציג את השפה הערבית כנכס, המשרדים האחרים – וכמובן ראש הממשלה עצמו – עושים כל שביכולתם כדי שתלמידי ישראל לא ידעו את השפה הרווחת באזור, שממשיכה לאבד חשיבות ורלוונטיות עבור הישראלים.

לימודי הערבית בישראל הם בדיחה עצובה. את הערבית מלמדים כמו שבברית המועצות לימדו אנגלית – כדי שהתלמידים לא ידעו אותה ולעולם לא ידברו בה; חוק הלאום הוריד את הערבית בדרגה והפך אותה לשפה שאינה רשמית; תלמידי ישראל מעדיפים ללמוד ספרדית, רוסית או סינית – כל שפה, מלבד הערבית; ודוברי הערבית חוטפים מכות ברחוב אך ורק כי דיברו בשפת אמם.

שוב, כבוד לאנשי משרד החוץ שמצליחים לעשות עבודה מצוינת למרות קריסת המשרד שלהם אל תוך עצמו. אך אם מדינת ישראל רוצה להשתמש בשפה הערבית ככלי הסברתי, עליה קודם כל לעשות חשבון נפש רציני, לשפר את מעמדה של השפה הערבית ולהתייחס בכבוד לדובריה – יהודים וערבים.

3

איראן: על מה מעידה מחאת השחקניות והעיתונאיות

מאז שאיראן הודתה בהפלת המטוס האוקראיני, אזרחים איראניים רבים הביעו את מחאתם נגד השקר של השלטונות ביחס לתאונה שבה נספו 179 בני אדם. אלפים יצאו לרחובות ומחאו באוניברסיטאות בטהרן, באיספאהן ובשיראז.

אחרים הביעו ביקורת חריפה ברשתות החברתיות, ומספר עיתונאיות, מגישות חדשות ועורכות פרשו בהפגנתיות ממקומות עבודתן, בטענה שהן אינן מסוגלות עוד לחפות על השקרים של המשטר.

טראנה עלידוסתי, אחת השחקניות הפופולריות והאהובות באיראן כתבה באינסטגרם שהיא ואיראנים אחרים אינם אזרחים, אלא שבויים, בעוד שכימיה עליזאדה – האיראנית היחידה שזכתה במדליה אולימפית – ערקה להולנד.

מדוע איראנים הגיבו כל כך בחריפות להפלתו של המטוס האוקראיני?

קודם כל, כיוון שבין נוסעיו היו עשרות סטודנטים איראניים שלמדו בקנדה, אך המשטר – שהכריז על שלושה ימי אבל בעקבות חיסולו של קאסם סוליימאני – לא התאבל עליהם. גולשים איראניים מספרים שאת שמות ההרוגים ניתן היה לברר רק ברשתות החברתיות, ובכלי התקשורת הרשמיים בקושי התייחסו לטרגדיה.

אסון המטוס רק הדגיש שישנם שני סוגים של אזרחי איראן: אלה שהשלטון חפץ בעיקרם, וכל היתר, שלחייהם או למותם אין כל משמעות בעיניו.

השלטונות לא דיכאו את המחאה הזאת באותה רמה של אכזריות כמו את המחאות הרחבות לפני מספר שבועות. אז, רצחו כוחות הביטחון האיראניים כ-1500 אדם במהלך ההפגנות, שהיו נרחבות הרבה יותר

יחד עם זאת, המחאה האותנטית הזאת שגלשה לרחובות וכיכרות איראן ואף זכתה לעידוד מאת נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, איננה מסוכנת למשטר.

אולי דווקא בגלל זה, השלטונות לא דיכאו את המחאה הזאת באותה רמה של אכזריות כמו את המחאות הרחבות לפני מספר שבועות. אז, רצחו כוחות הביטחון האיראניים כ-1500 אדם במהלך ההפגנות, שהיו נרחבות הרבה יותר. השבוע, האינטליגנציה והסטודנטים שמחו לא הצליחו לסחוף אחריהם את הרוב, והמשטר נותר לעמוד על כנו – חבול מחיסול סוליימאני ומהפלת המטוס, אך עדיין איתן.

4

ארה"ב מגיעה לדובאי, ומי משלם את החשבון?

מחלקת המדינה של ארה"ב הודיעה בימים אלה כי הצליחה לגייס את ההון הדרוש כדי להשתתף בתערוכת אקספו העולמית, שתתקיים השנה בדובאי.

מדובר בסכום לא קטן, שעומד על כ-60 מיליון דולר, ובקונגרס התנגדו להוצאה כל כך משמעותית מכספי משלם המסים (בישראל, שגם תשתתף ביריד, הסוגיה הזאת לא עלתה כלל, והמדינה עושה כרצונה בכספי האזרחים).

אז מי הגורם המפתיע שהסכים לשלם על שתתפות המעצמה החשובה בעולם ביריד הגדול בעולם? מסתבר שאבו-דאבי תיקח על עצמה את ההוצאה הזאת, כדי להבטיח את נוכחותה של ארה"ב באקספו, שצפויים לבקר בו 25 מיליון בני אדם.

ההכנות ליריד העולמי אקספו 2020 בדובאי (צילום: AP Photo/Kamran Jebreili)
ההכנות ליריד העולמי אקספו 2020 בדובאי (צילום: AP Photo/Kamran Jebreili)

אין זה סוד כי המדינה הקטנה והזוהרת במפרץ הפרסי גם משקיעה הון תועפות בלובינג, כדי להבטיח את האינטרסים שלה מול הממשל האמריקאי. לאחרונה שכרה הנציגות האמירתית את שירותי יועציה לשעבר של סמנתה פאוור, ששימשה כשגרירת ארה"ב באו"ם בין 2013-2017, "כדי להגן על עצמה באו"ם".

כעת, אין לדעת כיצד המתנה הנדיבה של אבו-דאבי לוושינגטון תשפיע על המדיניות האמריקאית במפרץ, בתימן ובמקומות נוספים באזור.

עוד 1,024 מילים
כל הזמן // יום רביעי, 14 באפריל 2021
מה שחשוב ומעניין עכשיו

ארוכה הדרך הביתה

לוחמים משוחררים הנחשבים בריאים בנפשם ולא מוכרים במערכת הביטחון כהלומי קרב, מגיעים לטיפול במסגרת "מסע שחרור", או אז מתברר כי הם סובלים מהפרעת דחק פוסט-טראומטית ● מנהל התוכנית, ד"ר דני ברום: "הרבה לוחמים פוסט-טראומטיים נמנעים מליצור קשר מחודש עם משרד הביטחון שמזוהה אצלם עם הצבא, ולכן חשוב שמסגרות אחרות יוכלו לטפל בהם ובכל אלה שלא הוכרו כזכאים לטיפול"

עוד 1,056 מילים

מועדון יום הזיכרון המצומצם

בדומה למימונה ולנוביגוד, קרב היום שבו גם יום הזיכרון יהפוך לנחלתם של מתי מעט. כבר כיום המציאות בשטח מעידה כי החילוניים והדתיים לאומיים הם היחידים שרואים בו עדיין מרכיב דומיננטי באתוס הציוני.

דקת הדומייה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל כבר מזמן לא מהווה עניין כלל ישראלי, אלא בעיקר סקטוריאלי. בדומה למימונה ולנוביגוד, כך גם הצפירה ביום הזיכרון הופכת בשנים האחרונות למזוהה יותר ויותר עם  קבוצות מסוימות מאוד בחברה הישראלית.

למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם ואינם חלק מתבנית נוף מולדתם.

למעלה מ-25% מתלמידי היסודי בבתי הספר היהודים במדינת ישראל אינם עומדים בצפירה, ובצדק מבחינתם; הם אינם חשים זיקה לזיכרון ולדם החללים, שאינם מגיעים מבית מדרשם

האתוס השולט בחברה החרדית הוא, כי מי שבאמת שומרים על עם ישראל וחייליו מפני הקמים עלינו לכלותנו – הם לא חיילי צה"ל, אלא בראש ובראשונה אותם רבבות תלמידי סיירות התורה במוסדות החינוך החרדיים.

25% נוספים מכלל תלמידי מערכת החינוך לומדים בבתי הספר הערבים, שגם בהם, כאמור, העמידה בצפירה אינה רלוונטית כלל. אז נכון שהנוצרים במזרח התיכון מחוץ לישראל מהווים מיעוט נרדף, ושהסונים בסוריה מגורשים, נרצחים ונאנסים, אך מבחינת רובה המכריע של החברה הערבית, חיילי צה"ל עדיין מגלמים ביתר שאת את האויב והכובש.

הסטטיסטיקה אינה משקרת והמציאות בשטח מעידה כי הסקטורים החילוני והדתי לאומי הם היחידים שרואים ביום הזיכרון מרכיב גורדי באתוס הציוני. מה שמדהים בכל הסיפור הזה, הוא שמי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים. הם הגורם הישיר למצב החדש, כמי שמממנים אותו וכמי שמתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי מדינת ישראל.

כאשר ילד אינו לוקח שום חלק בעבודות הבית אלא רק עסוק בענייניו, הוא הופך לכפוי טובה כלפי כל מי שמסייע לו – "וישמן ישורון ויבעט". עלות ההסכם הקואליציוני האחרון של מפלגת יהדות התורה והליכוד הגיע לכ-8 מיליארד שקלים.

בחישוב גס אנו מדברים על הוצאה ממוצעת של 1300 ₪ עבור כל אזרח מעל גיל 20 בישראל. היות ש-20 בלבד מאוכלוסיית ישראל אמונה על תשלום של 90 אחוז ממיסי המדינה, מדובר בפועל בעלות שנתית המתקרבת לכ-5000 ₪ עבור כל אזרח במדינה שמשלם מיסים.

בעבר, היה מדובר במיעוט קטן, שלא שילם מיסים ולא שירת בצבא. אך היום המציאות התהפכה לחלוטין – כאשר אותם שוליים בדלניים משתמטים התרחבו לממדים מפלצתיים, כשמנגד שני הסקטורים שכורעים תחת נטל המס ומשרתים בצבא סוחבים על כתפיהם הצנומות והצרות את 90% הנותרים.

מי שמייצר את המציאות הזו הם החילונים והדתיים לאומיים, שמממנים ומתרפסים, כל אחד מסיבותיו האידאולוגיות והפוליטיות, בפני הבדלנות וחוסר הסולידריות שמפגינים החרדים והערבים כלפי המדינה

הציבורים החילוני והדתי לאומי אינם קורבנות של המציאות, אלא מי שיוצרים אותה. ציבורים שבוחרים לממן מציאות שונה מכל מה שהכרנו. לעצב אותה בכספם. מציאות שבה דקת הדומייה ביום הזיכרון הפכה לסוגיה סקטוריאלית צרה, שנוגעת לקבוצות מסוימות וחסרת כל ערך סנטימנטלי, רגשי ולאומי עבור מגזרים גדולים בחברה הישראלית.

ד"ר עוז גוטרמן הוא ראש חטיבת משאבי אנוש באקדמית גליל מערבי ומרצה בכיר באוניברסיטת בר אילן. מנהל קבוצת הפייסבוק מר מחר https://www.facebook.com/groups/326060588084664/

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 450 מילים

לפיד עדיין בונה על בנט

גם בנט וגם לפיד מאמינים שנתניהו תקוע וללא אפשרות להקים קואליציה ● בנט, אומרים מקורביו, לא רוצה למשוך את הסאגה יותר מדי ויפעל להעברת המנדט לח"כ אחר אם נתניהו לא יצליח להתקדם אחרי 24 יום ● בינתיים, לפיד חזר מארה"ב מסבב פגישות עם יועצו האסטרטגי וכן עם נציגים של ממשל ביידן ● והפיצוץ בין גלעד קריב לח"כים החרדים הגיע הרבה יותר מהר מהצפוי ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי... המשך קריאה

ביבי עשה רבות למען ישראל, אך בתמורה למשכורת ולכל מה שנלווה למעמדו כראש ממשלה: הוא ינק ככל הניתן מהמדינה את כל מה שניתן. כלומר, כל עבודתו הייתה לא בהתנדבות, ואם היה הולך לעסקים, יש סיכוי טוב שלא היה שורד ואף היה פושט רגל! לענייננו, הנזק גדול על התועלת. ביבי מנסה להחריב את ישראל במידה ואכן המשפט יתקדם והכיוון יהיה כלא; הנזק גדול על התועלת: ההרס שביבי מותיר אחריו גדול על כל הטוב שעשה – גדול בהרבה

עוד 745 מילים ו-1 תגובות

נתניהו: אסור להיות אדישים לאיומי ההשמדה של אויבינו

גנץ: ״נמשיך להגן על המולדת ולחיות על חרבנו״ ● ביידן אישר להתקדם בעסקת מכירת החמקנים לאמירויות ● גורמים בליכוד: גדעון עמוק במסע הנקמה - לא מעניין אותו כלום ● נכי צה״ל עמדו במחאה מול אגף השיקום בפ״ת ● מנכ״לית עמותה שטיפלה באיציק סעידיאן: מנגנון שלם שמשקיע הרבה כסף כדי להתעמר בפצועי צה"ל ובהלומי הקרב ● גנץ: אירוע קשה ועצוב - לא אכנס לוויכוח שהוא ויכוח ארגוני

עוד 15 עדכונים

למקרה שפיספסת

הביאו את היום

לשבוע בין יום השואה ליום העצמאות יש צבע שונה, הארץ נעטפת תוגה. השירים העצובים ברדיו, הדגלים הנובטים בזה אחר זה על מרפסות. יש תחושת היטהרות באוויר ומין התכנסות לקראת טקס שבלבו גורל משותף, מעטים מול רבים. הנה אני גולשת לקלישאות. זה ממכר.

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו. נותרו שבועיים עד תום המנדט שקיבל ולמנסור עבאס יש אבנים בכליות של כולנו אבל רגע רגע רגע רגע…

לרגע אנחנו מרפים איש מצוואר אחיו, ימין ושמאל נמזגים לשלולית לאומית בערבון מוגבל, בלי ערבים, מה קשור? זה לא הזמן, זה אף פעם לא הזמן. רק נתניהו ישלב את פאדי הרופא הערבי המסור בנאומו

בין יום השואה ליום העצמאות כולנו יפים ממני וממך, כמו הנופלים מהשיר, אלה שאדמה לקחה כי היינו בזבזנים עד מאוד. הרכינו ראש, אחים, זה לא זמן לתהות, מי שיתהה – יחטוף. משורה ישחרר רק המוות ואחריו אין את מי לשאול ואין מי שישאל: על מה בעצם? עוד "פעילות מבצעית" שבסופה נהרג עוד לוחם צעיר שיצא לעצור עוד מבוקש.

שינה משהו? ניצח משהו? ואם כן את מי? אלפי נופלים במלחמות מיותרות ומבצעים זקופי קומה ושם (צוק איתן, חומת מגן, עופרת יצוקה), מלחמת ההתשה, מלחמת יום כיפור האיומה, 18 שנות מלחמת "שלום" הגליל, מלחמת לבנון השניה. מצעד מתים שאין לו קץ, רק דמם צועק מן האדמה. עד מתי מגש הכסף?

תכף יהיה נאום נשיא המדינה ואחריו הטקס בהר הרצל. יום הזיכרון ישטוף את הרחובות בבכי. אנחנו מתים על עצמנו בשבוע הזה, תסתכלו עלינו, כל כך יפים בעצב שלנו על המתים והנופלים, עוברים בחולצות צחורות ומדבקה מעצרת לעצרת ומצפירה לצפירה, מי עומד ומי לא, כמה ולמה. ומי הבא בתור.

מול ביתי מתקיימת עצרת קבועה, קלישאות-אבל ממוחזרות לנוכח משפחות מרוסקות. היתה שנה שהתפאורה כללה קבר עשוי קלקר. תיכוניסטיות בשחור חוללו מעליו, הבמאי בעצרת הזיכרון ביקש לחדד את המסר: חיילים ממש מתים במלחמות. מתים לגמרי. האם באמת "במותם ציוו לנו את החיים"? ואם כן – למה?

גם אני מיישרת קו כל שנה, אני לא רובוט, הבנים שלי היו חיילים קרביים, אחד מהם בלבנון הארורה שגבתה ממנו גם אי שפיות זמנית של אמא שלו. אז כן, אני צופה בכל סרט וסרט ובוכה את עצמי למוות על הנעורים האלה שבאו פתע אל סופם, בוכה אבל בזעם. מסתכלת עליהם וכועסת עלינו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית, שבידינו שלנו ובאמצעות שליחים פוליטיים ערלי לב ותאבי כוח בנינו אותו וטיפחנו במו ידי היהודי החדש שנהיינו כאן בארץ המובטחת. והתמכרנו. לבו של הגוליית הזה גבה והוא שמן ובעט והיום הוא זקן עצבני, קצת דמנטי, עם סוכר גבוה ועורקים סתומים מרוב שומן, אבל על הרגליים. לא יזוז מפה. והוא קם עלינו לכלותנו.

התמכרנו לעצב המתוק, לתחושת האחדות הזמנית הכוזבת. יש עליה תג מחיר כבד מנשוא. על זה צריך לבכות. על העיוורון. כמה עוד נרגיש דוד מול גוליית? מתי נבין שאנחנו גוליית

לא נתעורר? לא נעצור את צעדת המוות הזאת? לא רק שאין לנו בנים למלחמות מיותרות, גם המלחמות השתנו בעודנו גובים חיי חיילים. המבוקשים לא ייגמרו לעולם, תמיד נולדים חדשים, אין בעולם עם שיסכים לחיות תחת כיבוש. פשוט אין. אם הבנים שלנו היו חיים תחת כיבוש היינו שרים את אותם שירים נוגים רק בערבית, ובאותו להט של צדקת הדרך. ככה זה.

ובינתיים בצדי הדרך מוטלים מתינו, מתי כל הצדדים. רק הפוליטיקאים החיים שמתחלפים מעלינו לא משלמים את מחיר היוהרה. כשלמדתי בתיכון, שנים לפני שידעתי שאלד בנים למלחמות מיותרות, העזה להקת הנחל לשיר את "שיר לשלום". מילותיו של יעקב רוטבליט היו חתרניות מדי לאוזניו של מפקד פיקוד מרכז דאז, רחבעם זאבי:

"מי אשר כבה נרו ובעפר נטמן, בכי מר לא יחזירו, לא ישיבו לכאן".

הצעת המשורר שבע המלחמות נפלה על אוזניים ערלות. שנים חלפו וכולנו עוד רצים כמו עכברים מאולפים על גלגל המלחמות, מאכילים את המולך בעוד דם אבל נשארים במקום. בהתחדש עלינו הימים הנוראים האלה אין לי אלא לשוב ולדרוש: "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כרמלה כהן שלומי היא אזרחית מודאגת

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניו... המשך קריאה

מה השיטה שלך להביא את היום? האם את בעד העדר תגובה באופן גורף על כל פעולה שמטרתה לפגוע בישראל? האם במצב של פיגועי התאבדות וטילים וקטיושות וכו' אנו צריכים להבליג ולתת את הלחי השניה? לעניות דעתי, בהנהגה הפלסטינית לא נעשים מאמצים ראויים להגעה לשיוויון ושלום: אפילו טיבי, שאהוד עליי יחסית, 'שמח' במידה מסויימת על פגיעה כזאת או אחרת בישראל. מבחינתו, התירוץ הוא שזה בא לחנך את ישראל, לאזן אותה. אני לא קונה את התירוץ הזה. טיבי וההנהגה הפלסטינית יכולים להתאמץ יותר להגעה לשלום ושיוויון – לעיתים נשמה לי שזה מצב שדי מתאים להם. סאדאת ובגין ומרתין לותר קינג ועוד היו גדולי רוח

עוד 644 מילים ו-1 תגובות
עודכן אתמול
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

תגובות אחרונות

החשוד באיומים על בן-ארי: חבר הליכוד בקצרין ומעריץ של נתניהו

משה אלון, הנחקר בחשד כי שלח מכתב מאיים לתובעת הראשית במשפט נתניהו, הוא פעיל ליכוד ברמת הגולן, אשר התמודד בראש רשימת המפלגה בבחירות האזוריות ב-2018 ● אלון אף אירח את ראש הממשלה בביתו והצטלם איתו לסרטון משותף בו ברך את נתניהו: "שהקדוש ברוך הוא תמיד, אבל תמיד, ישמור עליך" ● בקצרין, הדעות על אלון חלוקות ● ראש המועצה: "אני מכיר את משה כאדם טוב"

עוד 664 מילים ו-2 תגובות

למרות המשבר, חברות הענק שרדו יפה

בדיקת זמן ישראל הדוחות השנתיים של חברות ישראליות הנסחרות בבורסה מגלים: 2020 לא הייתה רעה אליהן ● פוקס הכניסה יותר מ-3 מיליארד שקל ורשמה רווח נקי של 207 מיליון ● עזריאלי, גם אחרי ירידה גדולה, הרוויחה 189 מיליון שקל ● ההון של פתאל עומד על כמעט 2 מיליארד שקל, והמכירות של שטראוס הסתכמו ב-6.8 מיליארד ● "הרוויחו וחילקו דיבידנד בזמן שעובדים יצאו לחל"ת, זו חזירות"

עוד 2,649 מילים

ריבלין: "כדי לחזק את הבטחון עלינו להילחם עליו"

מנדלבליט: לא ניתן לכנס קבינט בלי שר משפטים מכהן ● ספינה בבעלות ישראלית הותקפה ליד האמירויות ● נתניהו ובנט נפגשו ● משרד הבטחון יבדוק את האירוע שבו נכה צה"ל הצית את עצמו ● עדות ישועה: יאיר נתניהו הסית את אמא שלו ואז הגיעו דרישות ● משרד המשפטים: ח"כ קריב פעל כחוק בכניסה לכותל עם ספר התורה

עוד 55 עדכונים

בטקס מרגש, פרש אתמול השופט חנן מלצר מבית המשפט העליון ● "חברי כאח לי", קראה לו הנשיאה אסתר חיות ● מלצר יחסר על כס השיפוט: הוא נחשב לרחב-אופקים, ידען וליברל ● וגם, יש לומר, איטי להחריד ● מבין פסקי הדין החשובים שהשאיר מאוחריו, אולי החשוב ביותר - זה שככל הנראה הורה על ביטול חוק פיצול תאגיד השידור הישראלי - נותר גנוז בלשכתו ● פרשנות

עוד 827 מילים ו-1 תגובות

עיריית דימונה מציגה: השכונה ירוקה - האנרגיה מזהמת

תושב דימונה בנה את ביתו בשכונת השחר בעיר - המוגדרת על ידי העירייה כשכונה ירוקה ● באופן טבעי, הוא ביקש לכסות את גג הבית בפאנלים סולאריים, אלא שהעירייה דחתה את הבקשה בנימוקים מוזרים, ביניהם הטענה שהפאנלים מכערים את העיר ● כעת הנושא ממתין להכרעת בית המשפט - אלא אם ראש העיר יתערב קודם לכן

עוד 572 מילים
פרס ישראל. אילוסטרציה

מתוך רצון להימנע מעימות נוסף מול הרשות המבצעת, בג"ץ אימץ את עמדתו של היועמ"ש לאפשר לשר החינוך פרק זמן של 30 יום לשקול את עמדתו לגבי הענקת פרס ישראל לפרופ' עודד גולדרייך ● ההחלטה שוברת מסורת רבת שנים לפיה בג"ץ לא מתערב בשיקולים המקצועיים של ועדת הפרס ● כעת, חזקה על גלנט שיעדיף להעניק את הפרס לגולדרייך במרתף אפלולי מאשר באירוע חגיגי ● פרשנות

עוד 1,085 מילים

הניתוח הצליח, החולה הוטרדה מינית

הטרדות מיניות, החפצה והתנהגות בריונית כלפי נשים הפכו לתופעה שכיחה במערכת הבריאות ● כולן סובלות מזה: רופאות, אחיות, מתמחות - ומטופלות ● ד"ר ליאור שחר אספה במשך שלוש שנים עדויות קשות בבתי החולים: "זה לא סוטה פה, סוטה שם. התופעה הזו רחבה ומושתקת" ● משרד הבריאות: "אנחנו עובדים על שיפור מתמיד של המנגנונים"

עוד 1,945 מילים ו-1 תגובות

הניסיונות להקמת ממשלה: בפעם השנייה בתוך פחות מיממה נתניהו ובנט ייפגשו

דיווח: הליכוד נמנע מלהביא להצבעה את הצעתו להקמת ועדה מסדרת, כי ימינה איימה שאם הנושא יועלה - תצביע יחד עם מתנגדי נתניהו ● אילן ישועה העיד בבית המשפט, שלבקשת נתניהו, ריאיון שקיים נערך מחדש ● גנץ: ביקשתי מהיועמ"ש לחקור את ההדלפות בנושא איראן ● יאיר גולן ממרצ קורא לאיחוד של מפלגתו עם העבודה ● בשבוע הבא הלימודים צפויים להתחדש ללא קפסולות

עוד 60 עדכונים

המרוץ המסוכן לנשיאות המדינה יוצא לדרך

עדותו של אילן ישועה לפני שבוע סיפקה הצצה מדהימה לדרך בה נבחר הנשיא המדינה ב-2014 ● אחד-אחד נפלו אז המועמדים - שלא לומר חוסלו - עד שראובן ריבלין, שנוא נפשו של נתניהו, נבחר לתפקיד ● בעוד 89 ימים יעזוב ריבלין את משכן הנשיא ● לכנסת נותרו חודשיים לבחור את הנשיא ה-11 ● זה לא יהיה נתניהו ● אבל מי יהיו המועמדים האמיצים להיכנס למרוץ? ● פרשנות

עוד 813 מילים

סבב השיחות האחרון בווינה בין איראן והמעצמות על החזרה להסכם הגרעין, שיתחדש ביום רביעי, מעיד כי ארצות הברית מגיעה למשא ומתן הזה מוחלשת מאי פעם ● כעת מנסים האמריקאים לפייס את איראן באמצעות קוריאה הדרומית - ובמקביל שר ההגנה האמריקאי הגיע היום לארץ במטרה לשכנע את הקברניטים בירושלים לאפשר מרחב תמרון נוח יותר לארצות הברית ● פרשנות

עוד 591 מילים ו-1 תגובות
סגירה
בחזרה לכתבה