זירת הבלוגים

מקראתיזם? אני מעדיף ביביזם

כמה קוים אדומים שנחצו במדינת ישראל השבוע

20/01/2020 15:30
מיקי זוהר בוועדה המסדרת (צילום: הדס פרוש / פלאש 90)

1

משטר ליברל-דמוקרטי מושתת על עקרונות יסוד:

שלטון הרוב, ביצור זכויות המיעוט מפני פגיעת הרוב, שריון זכויות אדם ואזרח (במשטרים דמוקרטיים רבים מדובר בשריון זכויות האדם והאזרח במסגרת חוקה), שוויון לפני החוק, הזכות להליך פלילי הוגן, הפרדת רשויות (מחוקקת, מבצעת ושופטת), עצמאות מערכת המשפט וכן כיבוד הדדי בין 3 הרשויות.

2

אלו הן זכויות האדם והאזרח המקובלות במשטרים ליברל-דמוקרטיים וכן במשטרים סוציאל-דמוקרטיים:

הזכות לחיים, הזכות לשלמות הגוף, הזכות לבחור ולהיבחר, הזכות לחירות מפני מאסר או מעצר שרירותי, הזכות להליך פלילי הוגן, חופש הביטוי לרבות חירות ההפגנה וחופש העיתונות, חופש התנועה, הזכות לפרטיות, הזכות לכבוד האדם (ממנו נגזרת הזכות לשוויון לפני החוק וכן לשוויון הזדמנויות), הזכות לשם טוב, חופש המצפון לרבות חופש הדת והפולחן, זכות הקניין ובמשטרים ליברל-דמוקרטיים לא מעטים וכן במשטרים סוציאל-דמוקרטיים, מוכרות גם זכויות יסוד לקיום בכבוד לרבות הזכות לחינוך, הזכות לבריאות ואף הזכות לדיור.

3

מדובר בזכויות אדם ואזרח שהן זכויות יסוד חוקתיות, כלומר: זכויות יסוד שמעוגנות במסגרת חוקה בדמוקרטיות חוקתיות כדוגמת ארצות הברית, קנדה, גרמניה וצרפת ולכל הפחות זכויות יסוד שבוצרו והוכרו מכוחה של מסורת דמוקרטית בדמוקרטיות פרלמנטריות כדוגמת בריטניה. תחומי התפרשותן שנויים במחלוקת לא אחת.

מדובר בזכויות אדם ואזרח שהן זכויות יסוד חוקתיות, כלומר: זכויות יסוד שמעוגנות במסגרת חוקה בדמוקרטיות חוקתיות כדוגמת ארצות הברית, קנדה, גרמניה וצרפת, ולכל הפחות זכויות יסוד שבוצרו והוכרו מכוח מסורת דמוקרטית

גם מידת האיזון בין זכויות יסוד מתנגשות אינה אחידה בכל מדינה דמוקרטית (חופש ההפגנה מול הזכות לפרטיות, חופש הביטוי מול הזכות לשם טוב, חופש הפולחן מול הזכות לשלמות הגוף כשמדובר בטקס ברית-מילה למשל, זכות הקניין מול הזכות לשוויון ועוד).

4

עקרון יסוד נוסף שהוכר כתשתית לקיומם של משטרים ליברל-דמוקרטיים וכן סוציאל-דמוקרטיים הוא כמובן טוהר המידות. אחד המדדים המרכזיים לבחינת עוצמתה של דמוקרטיה (או לגבי מידת הידרדרות המשטר הדמוקרטי) הוא היקף השחיתות.

עקרון יסוד נוסף שהוכר כתשתית לקיומם של משטרים ליברל-דמוקרטיים וסוציאל-דמוקרטיים – הוא כמובן טוהר המידות, והוא אחד המדדים המרכזיים לבחינת עוצמת הדמוקרטיה (או מידת הידרדרות המשטר הדמוקרטי)

מכאן אחת הסיבות למשברים במדינות כדוגמת איטליה, דרום קוריאה וכן מדינת ישראל (שהיא עדיין דמוקרטיה מקרטעת ללא הגדה המערבית, שבה כמובן לא מתקיים משטר דמוקרטי אלא משטר צבאי נוקשה תוך יצירת מערכות חוק נפרדות בהתאם למוצא אתני שונה. זאת בהנחה שניתן בכלל לדבר עוד על הפרדה בין מדינת ישראל הריבונית בקווי 1967 לבין הגדה המערבית).

5

לצד התעקשות ממשלי נתניהו לבצר ולהעמיק את המשטר הצבאי בגדה ואת קיומן של 2 מערכות חוק נפרדות ושונות בהתאם למוצא אתני שונה (ההפך המוחלט ממשטר דמוקרטי), לצד קיומם של מעצרים מנהליים (שלילת חירות ללא הליך פלילי הוגן), לצד רדיפת ארגוני זכויות אדם ואזרח, לצד יצירת דה לגיטימציה של דעות פוליטיות מנוגדות לתפיסה הפוליטית השלטת ("השמאל" כמילת גנאי), לצד הקפדה על תבערת שיסוי קבועה כלפי המיעוט הערבי, לצד אפלייה שיטתית ומקיפה של המיעוט הערבי, לצד אפליית להט"ב שעדיין נמשכת בתחומים שונים, לצד פגיעה חמורה בחופש הדת והמצפון בעטיו של  המונופול האורתודוקסי בתחומי הנישואין והגירושין ובתחומים נוספים שנובעים מהעדר הפרדה בין הדת האורתודוקסית למדינה, לצד אפליית הנשים שנובעת מכך, לצד כפיית שירות צבאי על חלק מהאזרחים הצעירים מחד תוך הענקת פטור לא שוויוני בנדון מאידך, לצד הימנעות מחובת לימודי ליבה דמוקרטיים ואזרחיים במערכות חינוך אתנוצנטריות ולצד מורים שחוששים להביע דעות נגד הכיבוש, נגד שלילת זכויות אדם, נגד פגיעה בחפים פלסטינים, נגד מיליטריזם ולאומנות ונגד גזענות – לצד כל אלו ולצד תרבות מיליטריסטית, לאומנית ואתנוצנטרית חלולה (שעטופה בהתקרבנות צדקנית) – נדמה שהשבוע נחצו שלושה קווים אדומים נוספים בדרך לריסוק המוטיבים הדמוקרטיים שנותרו במדינת ישראל.

ואלו הם 3 הקווים האדומים שנחצו השבוע:

א

כמעט מבלי משים, עברו מתחת לרדאר התבטאויות שר החינוך בעד משטר אפרטהייד (תוך שהביקורת המוצדקת והמבורכת שהוטחה בו, התמקדה בדבריו האיומים על הטרוסקסואליות "נורמלית וטבעית" בניגוד לאופציות הלהט"ביות שאינן נורמליות וטבעיות בעיניו).

התבטאויות שר החינוך בעד משטר אפרטהייד עברו השבוע מתחת לרדאר (תוך שהביקורת המוצדקת שהוטחה בו, התמקדה בדבריו האיומים על הטרוסקסואליות "נורמלית וטבעית" בניגוד לאופציות הלהט"ביות שאינן נורמליות וטבעיות בעיניו)

ההפגנות החשובות נגד דברי ההבל של השר החשוך התמקדו בנושא הלהט"בי. זה חשוב מאין כמוהו. אך לא נערכה אפילו הפגנה אחת ולא התקיים שיעור גינוי אחד לדבריו החמורים בדבר חזון האפרטהייד שבמסגרתו יחיו במדינת ישראל העתידית מיליוני פלסטינים ללא אזרחות מלאה ושוויונית וללא הזכות לבחור ולהיבחר לפרלמנט.

ב

יושב ראש סיעת השלטון, חבר הכנסת מיקי זוהר (שהתבטא בעצמו בעד חזון האפרטהייד בזמנו), הסביר שאם בג"צ יורה ליושב ראש הכנסת לכנס את מליאת הכנסת, אין חובה לציית להוראה זו. שוטרים לא יישלחו ללשכתו של אדלשטיין, הסביר הדובר הנרצע של המתבצר מבלפור, ולכן אין ממה לחשוש.

יושב ראש סיעת השלטון, חבר הכנסת מיקי זוהר (שהתבטא בעצמו בעד חזון האפרטהייד בזמנו), הסביר שאם בג"צ יורה ליושב ראש הכנסת לכנס את מליאת הכנסת, אין חובה לציית להוראה זו

זהו כמובן ניתוץ מוחלט של עיקרון הפרדת הרשויות, של עיקרון הכיבוד ההדדי בין הרשויות, של עיקרון השוויון לפני החוק (כולם חייבים לציית לבג"צ. חוץ ממספר מורמים מעם. וחמור מכך: יש להפר הוראת בג"צ אם זו עלולה לפגוע בניסיונות הנאשם מבלפור להימלט מהעמדה לדין כמו כל נאשם) ושל תשתית המשטר הדמוקרטי.

ממיקי זוהר אין לצפות לדבר. אך יש לזכור את עוצמת השפל הנורמטיבי של האיש שמינה אותו להיות יושב ראש סיעת הליכוד בכנסת ושתק מול דבריו המחרידים (שביטאו כמובן את רצונו של הממנה). זהו שפל כה מסוכן וכה נורא. וכל אנשי גוש התמיכה הפרלמנטרי בנאשם המתבצר שתקו ולא אמרו דבר.

ג

המורה האמיץ לאזרחות, ד"ר מאיר ברוכין, פוטר מבית הספר מקיף ט' בראשון לציון, מפני שהעז להביע דעות הומניסטיות בסיסיות: התנגדות נחרצות לפגיעה בחפים (גם כשהם פלסטינים), התנגדות לשליטה צבאית על מיליוני נתינים, התנגדות לגזענות חשוכה וכן התנגדות למיליטריזם לאומני. מקארתיזם? זוהי הגדרה לא רעה. אני מעדיף את ההגדרה: ביביזם. זו הגדרה שטומנת בחובה מינוי של הרב פרץ לתפקיד שר החינוך תוך הפחדת מורים הומניסטיים ואף פיטוריהם ממערכת החינוך המבועתת שבראשה עומד הרב החשוך.

מקארתיזם? זוהי הגדרה לא רעה. אני מעדיף את ההגדרה: ביביזם. זו הגדרה שטומנת בחובה מינוי של הרב פרץ לתפקיד שר החינוך תוך הפחדת מורים הומניסטיים ואף פיטוריהם ממערכת החינוך המבועתת שבראשה עומד הרב החשוך

התלמידים כמובן לא יוכלו לדעת אם מוריהם דוברי אמת או שמא הם מדברים מתוך חרדה צייתנית למקום עבודתם. ככה זה בסין. ככה זה באיראן. ככה זה היה בתקופת מקארתי בארצות הברית.

ככה זה במדינת ישראל בשנת 2020.