אייקון ויזואלי נולד: גשר יהודית נפתח להולכי רגל

אחרי השקעה של 100 מיליון שקל נחנך הבוקר גשר יהודית מעל נתיבי איילון ● 110 מטרים של צינורות ברזל לבנים ודק במבוק חינני, מעוטרים בסלעים עגולים ולבנים, מחברים עתה את תל אביב המערבית עם השכונות המתרחבות במזרח ● אחרי טיול מצד לצד, אפשר להתנבא כבר עכשיו: הגשר עומד לככב באינספור אלבומי חתונה, לצד צילומי הנשיקה בשקיעה בגן צ'ארלס קלור

גשר יהודית (צילום: אמיר בן-דוד)
אמיר בן-דוד
גשר יהודית

גשר ארסונד נחנך לפני 20 שנה, ב-20 ביולי 2000, בנוכחות מלכת דנמרק מרגרטה השנייה ומלך שוודיה קרל גוסטב ה-16. המלכה והמלך הגיעו מארצם בשתי רכבות נפרדות. הם נפגשו באי המלאכותי פלפל (פברהלום בשוודית, פברהולמן בדנית). שם חוברו הרכבות לרכבת אחת שנסעה לשוודיה, ומשם חזרו המלכים לדנמרק במכונית. כ-80 אלף רצים השתתפו בריצת חצי מרתון ("ברולופט", ריצת הגשר) מאמאגר שבדנמרק לסקונה שבשוודיה.

בנייתו של גשר ארסונד עלתה שלושה מיליארד דולר. אורכו הכולל כמעט שמונה קילומטר. כמחצית המרחק בין שוודיה לדנמרק. שאר המרחק מכוסה על ידי האי המלאכותי פלפל שאורכו כארבעה קילומטר ועל ידי מנהרה שאורכה כשלושה קילומטר. שתי מסילות ברזל עוברות במפלס התחתון של הגשר ומעליהן כביש בעל ארבעה מסלולים.

גשר ארסונד (צילום: (AP Photo/Nordfoto, Soreren Madsen))
גשר ארסונד (צילום: (AP Photo/Nordfoto, Soreren Madsen))

בסתיו 2011 עלתה לאוויר סדרת הטלוויזיה "הגשר", הפקה משותפת של הטלוויזיה הממלכתית השוודית ורשות השידור הדנית, שנכתבה על ידי הנס רוזנפלדט והכירה לעולם את הבלש הדני מרטין רודה והבלשית השוודית הבלתי נשכחת סאגה נורן, שנקראים לחקור יחד רצח של אישה אלמונית, שגופתה המבותרת נמצאת בדיוק במקום בו עובר קו הגבול בין שוודיה לדנמרק.

ההצלחה הבינלאומית יוצאת הדופן של הסדרה הולידה חידושים שלה, על גשרים בין ארצות הברית למקסיקו, בריטניה לצרפת ורוסיה לאסטוניה.

גשר יהודית (צילום: אמיר בן-דוד)
גשר יהודית (צילום: אמיר בן-דוד)

גשר יהודית נפתח בתל אביב הבוקר. בנייתו עלתה כמאה מיליון שקלים. אורכו הכולל 110 מטרים ורוחבו 11 מטרים. כשמביטים בו מלמטה, מכיוון נתיבי איילון, הוא נראה כמו צינורות ניקוז לבנים גדולים בצורת האות S שנחתו מהחלל.

הגשר נחנך על ידי עובדים בדרכם למתחם ההייטק של ביצרון, שהזיזו הצידה את גדרות ההפרדה וחצו את הגשר ממערב למזרח. אלה כבר הספיקו להתבאס, שבשתי הירידות מהגשר, הנתיבים הנפרדים להולכי הרגל ולרוכבי האופניים מתאחדים, מה שמזמין התנגשויות וצרות צרורות בהמשך.

עם גורדי השחקים של מרכז העסקים התל אביבי שמתנשאים מעליו, הרכבות שחולפות תחתיו, דק הבמבוק החינני, והסלעים העגולים הלבנים שפזורים עליו, זהו לוקיישן מתבקש לפאואר-שוטס אורבניים

חוץ מזה – הגשר מגיע בצד אחד רק למדרכה המערבית של רחוב יגאל אלון הסואן, במקום למדרכה המזרחית, מה שאומר שמי שחוצה אותו ממערב למזרח, ייאלץ אחרי הגשר לחצות 4-5 נתיבים סואנים. בצידו המערבי הוא מתחבר לשדרות היהודית המסתיימות בדרך בגין, הסואן לא פחות. כך שזרימת הולכי הרגל ורוכבי האופניים בין שני חלקי העיר, עדיין לא תהיה חלקה.

גשר יהודית (צילום: אמיר בן-דוד)
גשר יהודית (צילום: אמיר בן-דוד)

קשה להאמין שתופק פעם גרסה ישראלית ל"הגשר" הדנית-שבדית, ואם תופק – הגופה שמניעה את העלילה לא תתגלה כנראה בבוץ של נחל איילון, מתחת לגשר יהודית (גדת הירדן מתחת לגשר אלנבי היא לוקיישן סביר בהרבה).

אבל אחרי טיול מצד לצד על הגשר, אפשר להתנבא בלי להסתכן, שגשר יהודית עומד לככב מעכשיו באינספור אלבומי חתונה, לצד צילומי הנשיקה בשקיעה בגן צ'ארלס קלור והקפיצות הספונטניות המבוימות היטב בסמטאות נווה צדק. מה שאומר, כנראה, שאייקון ויזואלי נולד היום. עם גורדי השחקים של מרכז העסקים התל אביבי שמתנשאים מעליו, הרכבות שחולפות תחתיו, דק הבמבוק החינני, והסלעים העגולים הלבנים שפזורים עליו, זהו לוקיישן מתבקש לפאואר-שוטס אורבניים.

אני כנראה האדם האחרון בעולם שמותר לו להתלונן על הגשר הזה. הוא משרת את צרכי בצורה כמעט מושלמת. ביתי נמצא 200 מטר ממנו, במורד שדרות ההשכלה, שהיו אזור מוזנח וחשוך של העיר כשעברנו לגור בהן לפני 15 שנה (ילדי קראו למקלט באמצע השדרה החשוכה "קייטנת הנרקומנים") ונמצאות עכשיו ממש באמצע הדאון טאון המתעדכן במהירות של תל אביב.

גשר יהודית (צילום: אמיר בן-דוד)
גשר יהודית (צילום: אמיר בן-דוד)

ומהיום אני וילדי, שמתניידים בעיר בעיקר באופניים, גם נוכל סוף סוף, בפעם הראשונה, לחצות את האיילון על שביל אופניים בטוח – בלי להתנגש באלפי הנוסעים שנפלטים מתחנת רכבת השלום. כך שאין לנו טענות.

אבל כשעמדתי הבוקר בפעם הראשונה על גשר יהודית, תהיתי מה ירגישו החתנים והכלות מהפריפריה, שיגיעו להצטלם עליו ביום חגם, עם מגדלי עזריאלי, אלקטרה, אלון והקרחון המוזר של מגדל תוהא ברקע. האם הם יסתכלו על 100 המטרים האלה, של צינורות ברזל לבנים ודק עץ, ויחשבו לעצמם: זהו? על זה היתה כל המהומה, שהעסיקה את המדינה חודשים על חודשים, וכמעט הפילה ממשלה? על הגשר הצנוע הזה נכתבו כל כתבות הניתוח, הביקורת והאדריכלות? לא הגזמתם קצת?

עוד 592 מילים
סגירה