אזרחי ישראל מתכוננים לחזור לקלפיות בפעם השלישית בתוך 12 חודשים, כאשר כל הסקרים מורים על כך שגם הסיבוב הקרוב יסתיים במבוי סתום.

הפרשנים מתעקשים כי הבחירות האלו – כמו הקודמות – יתמקדו בגורלו הפוליטי של בנימין נתניהו, וכי יהיה קשה (ואולי בלתי אפשרי כמעט) לשנות את ההעדפות של הבוחרים, בעוד שהפוליטיקאים מחפשים דרך לשבור את הקיפאון הפוליטי.

עבור אלה, שישה שבועות הם נצח – במיוחד בתקופת בחירות. הם מנסים באופן נואש למצוא גורם שישנה את כללי המשחק ויטה את המאזן לטובתם. כעת, לאחר אישור רשימות המועמדים, הם מתחילים לחפש במקומות אחרים.

פרסום רכיביה המרכזיים של התכנית כעת, הוא לא יותר מתחבולה שנועדה לקדם את האינטרסים המידיים של נתניהו וטראמפ, ולזרוע כאוס נוסף בלב המזרח התיכון, שכבר נמצא בחוסר מנוחה פוליטי

כאן נכנס לתמונה הפיל המטפורי בחדר – הסכסוך הישראלי-ערבי, והנושא הפלסטיני במרכזו. מאז 1967, השאלה הזו הייתה האינדיקטור הבולט של עמדת הבוחרים והגורם המדויק ביותר לחזות את תוצאות הבחירות.

על רקע הניסיון של נתניהו לעבור ממדיניות של ניהול סכסוך להחלת ריבונות מוחלטת בגדה המערבית, הנושא נמצא שוב בחזית המהותית של השיח בישראל.

עם זאת, עד כה הנושא המדיני לא עמד במרכז העניינים בקמפיינים האחרונים, שהתרכזו יותר בפילוג חברתי וביושרה אישית. ובכן, המצב עומד להשתנות.

רמזים אמריקאים

ממשל טראמפ רמז לאחרונה כי הוא מתכוון לחשוף את פרטי תכנית השלום (עסקת המאה), במהלך עונת הבחירות הנוכחית.

לקראת הבחירות באפריל ובספטמבר, הבית הלבן נמנע מפרסום התכנית, משום שהיו לו בכיס גזרים אחרים לנתניהו: הכרה בירושלים כבירת ישראל, הכרה בסיפוח הגולן וההודעה כי ההתנחלויות "אינן בלתי חוקיות".

אבל כעת, הקלף היחיד שנותר אצל הבית הלבן (הנמצא תחת מצור), ואשר יכול לסייע בשלב זה לדייר בבלפור (שעומד מול צרות משל עצמו) הוא תכנית השלום.

 

עם זאת, נקודת הזמן הנוכחית היא הרגע הכי פחות מתאים לפרסם אותה. אם משהו כזה מוסתר במשך זמן מה תחת מעטה סודיות, ההחלטה הטובה ביותר היא להשאיר אותו שם. פרסום רכיביה המרכזיים של התכנית כעת, הוא לא יותר מתחבולה שנועדה לקדם את האינטרסים המידיים של נתניהו וטראמפ, ולזרוע כאוס נוסף בלב המזרח התיכון, שכבר נמצא באי-וודאות פוליטית.

בנוסף, צפויות השלכות חמורות על יחסי ישראל עם שכנותיה, וירדן בראשן.

במקרה שבו לא יוסכם מראש על עיכוב פרסום התכנית, על יריביו של נתניהו לעסוק בה בקמפיין, ובכך לסכל את ההלם שעשוי לגרום פרסום ברגע האחרון. התשתית לאפשרות שכזו צריכה להיות מונחת היום, לפני שיהיה מאוחר מידי.

התוכן של עסקת המאה מכוסה בענן סמיך של מסתורין הגובל בדיסאינפורמציה.

ההדלפה האחרונה סביב התכנית, שפורסמה בספטמבר ברשת אל-מיידן הלבנונית, רמזה על תמהיל של צעדי סיפוח (לרבות בקעת הירדן והתנחלויות לאורך הקו הירוק), פיקוח ישראלי-פלסטיני משותף בירושלים, וחבילת יוזמות כלכליות אזוריות, הדומה למה שהציג ג'ארד קושנר בבחריין לפני חצי שנה.

הפרסום של תכנית שלום אמריקאית יסיט את תשומת הלב מהמצוקה הפוליטית של טראמפ ושל ראש נתניהו, אשר נמצאים שניהם במגננה לאור הליכי ההדחה בגבעת הקפיטול ושימועי החסינות המתקרבים בכנסת

אף פרט ספציפי לא התפרסם עד כה. אז מדוע לנופף עכשיו בהצעה הלא מוכרת הזו מול העיניים של ישראלים ופלסטינים?

התשובה נמצאת בערך הפוטנציאלי עבור המקדמים המרכזיים שלה משני צדי האוקיינוס. ברמה האישית, הפרסום של תכנית שלום אמריקאית יסיט את תשומת הלב מהמצוקה הפוליטית המידית של נשיא ארצות הברית ושל ראש ממשלת ישראל, אשר נמצאים שניהם במגננה לאור הליכי ההדחה בגבעת הקפיטול ושימועי החסינות המתקרבים בכנסת.

ברמה הפוליטית, הם משוכנעים שיהיה ניתן לנצל את הפרטים של התכנית המוצעת כדי להניע את הבסיס הפוליטי שלהם (בלוק הימין בישראל והאוונגליסטים בארצות הברית), לקראת קמפיינים להוטים במיוחד.

אסטרטגית, נתניהו וטראמפ רואים בה כלי שיגרום לקרע בקרב היריבים שלהם: בתוך המפלגה הדמוקרטית של ארה"ב (החלוקה בגישה לגבי פתרון הסכסוך) ובגוש המרכז-שמאל של ישראל (החלוק גם הוא בדעתו על הנושאים האלו).

בנוסף, מהלך שכזה זורע בלבול ניכר במקביל לכך שהוא מסיט באופן נוח את אור הזרקורים מנושאי פנים – שלא לדבר על נושאים אישיים.

התגובה המידית של יריבים פוליטיים הייתה לעשות את כל מה שניתן כדי לעכב את פרסום התכנית. הדמוקרטים בארצות הברית ציינו באופן חד-משמעי כי הדבר יספק הוכחה ניצחת, גם עבור האדם הספקן ביותר, לנטייה של טראמפ להתערב בענייניהן של מדינות זרות.

בני גנץ טען בעקביות (לפחות עד לאחרונה) כי ישראלים רבים יראו יוזמה שכזו בצומת עדין שכזה באותו אופן בדיוק, כאשר יו"ר כחול לבן והדמוקרטים בארה"ב הסכימו כי האפקט של חשיפה שכזו כעת תפעל נגד כל ניסיון רציני לשלום.

לא ברור האם תגובות אלו (שגובו באופן עקיף על ידי ההסתייגויות האחרונות של ג'ייסון גרינבלט, עד לא מזמן השליח של טראמפ לתהליך השלום, ובכירים באירופה) יכולות להשפיע על הממשל האמריקאי והתומכים שלו בירושלים.

הם כבר הצהירו כי הם לא רואים הבדל בין מה שעשה ביל קלינטון בימים האחרונים של כהונתו, זמן קצר לפני הבחירות שנערכו בישראל בפברואר 2001, למרות ההבדל הברור בסטטוס של המגעים והתפקיד של האמריקאים באזור.

מה שברור הוא שצריך להיערך ללא דיחוי להתמודדות עם אפשרות שכזו.

הדרך הטובה ביותר לעשות זאת – בניגוד גמור לנטייה הנוכחית להתעלם או לדחות את הדיון – היא להציף אותו באמצעות הנחתו באופן ברור על השולחן.

במקום להשאיר את הנושא לממשל אמריקאי מקרטע, מוטה ובעל השפעה מוגבלת באזור, ההתעקשות להביא את הדיון על העתיד הישראלי-פלסטיני בחזרה הביתה היא לבדה התנתקות מרעננת מהמגמות האחרונות.

ברמה הפרוצדורלית, הדבר ייתן למרכז-שמאל הזדמנות לאשרר את המחויבות שלו להדגשת המרכזיות של הפלסטינים והישראלים הקובעים את עתידם.

במקום להשאיר את הנושא לממשל אמריקאי מקרטע, מוטה ובעל השפעה מוגבלת באזור, ההתעקשות להביא את הדיון על העתיד הישראלי-פלסטיני בחזרה הביתה היא לבדה התנתקות מרעננת מהמגמות האחרונות.

הזדמנות לדון על המחלוקות

ברמה המהותית, קהל הבוחרים הישראלים, החלוק בדעתו בנושאים אלו כבר שנים רבות, צריך לקבל הזדמנות לדון בנושא.

המסע של נתניהו לאיחוד הימין תחת הדגל של סיפוח צריך לזכות לדיון פומבי. כך, גם הרתיעה של השמאל מסיפוח תזכה לדיון לו היא ראויה.

בנוסף, נוכל לדון על כל הגרסאות השונות המוצגות במרכז: מהסכם עקרוני לסיפוח חלקי, יחד עם הדעה שניתן לעשות זאת יותר טוב ממה שהימין עשה בעשר השנים האחרונות1 ועד לנסיגה חד-צדדית או תמיכה מתמשכת בפתרון שתי-מדינות עם שינויים.

אין שום סיבה לפחד מדיון על הנושאים האלו או ניסיון להימנע מדיון שכזה.

על ידי השמת היחסים הישראלים-פלסטיניים בחזית ובמרכז, יכול להיות שניתן יהיה להזריק תוכן כלשהו למה שככל הנראה עומדות להיות הבחירות האישיות, המכוערות והמרות ביותר, עם שורה של קמפיינים קולניים במיוחד

על ידי השמת היחסים הישראלים-פלסטיניים בחזית ובמרכז, יכול להיות שניתן יהיה להזריק תוכן כלשהו למה שככל הנראה עומדות להיות הבחירות האישיות, המכוערות והמרות ביותר, עם שורה של קמפיינים קולניים במיוחד.

הדבר גם עשוי לפתוח דיון הכרחי על המקום של ישראל במזרח התיכון המעורער. במקביל, מהלך שכזה יקהה את האפקט האלקטורלי של כל חשיפה מוקדמת של עסקת המאה, ויחשוף את הייאוש של יוזמיה.

בחירות הן לא זמן לפסיביות או תחבולות. המבקרים של נתניהו מחזיקים באופציות, ואין זמן טוב יותר להפעיל אותן באופן שקוף מאשר עכשיו.

פרופ' נעמי חזן, לשעבר סגנית יו"ר הכנסת ופרופסור (אמריטה) למדעי המדינה באוניברסיטה העברית, היא מנהלת שותפה של "שוות" – המרכז לקידום נשים בזירה הציבורית