סודות האפיפיור שלא פצה פה בשואה נחשפים

רגע לפני שהוותיקן יחשוף 17 מיליון מסמכים הנוגעים להתנהגותו בתקופת השואה, סרט תיעודי חדש שופך אור על האפיפיור פיוס ה-12, שלא עשה דבר כדי למנוע את השמדת יהודי אירופה ● לדברי המומחים, לאפיפיור לא הייתה השפעה על מנהיגי הנאצים - אך הוא בהחלט יכול היה לנסות לפנות ללבם של אזרחי אירופה הקתולית ● במקום זאת, הוא דאג יותר לגורלן של יצירות האמנות

  • האפיפיור פיוס ה-11 (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)
    Courtesy of PerlePress Productions
  • היטלר ומוסליני (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)
    Courtesy of PerlePress Productions
  • האיגרת של האפיפיור הקודם (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)
    Courtesy of PerlePress Productions
  • פיוס ה-11 (חובש כובע) (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)
    Courtesy of PerlePress Productions

בשנה שעברה, האפיפיור פרנציסקוס הודיע כי ב-2 במרץ 2020 הוא יפתח לציבור את ארכיוני הוותיקן מתקופת כהונתו של האפיפיור פיוס ה-12.

מדובר בצעד שרבים ציפו לו, היות שבמשך עשורים התחוללה מחלוקת סביב היעדר הפעולה של פיוס ה-12 למען הצלתם של חיי יהודים בתקופת השואה.

ואכן, תהליך הקנוניזציה של פיוס ה-12 הושהה – אם לא הופסק לגמרי – בעקבות שאלות שעלו בנוגע להימנעותו מהפעלת השפעתה המוסרית של הכנסייה באותה תקופה חשוכה. "הכנסייה לא פוחדת מההיסטוריה", הכריז האפיפיור פרנציסקוס בהודעתו הרשמית על מועד פתיחת הארכיונים.

ארכיונאֵי הוותיקן, בראשותו של הבישוף סרג'יו פגאנו, ראש הארכיון הסודי, נערכו במשך שנים לחשיפה הצפויה בטרם עת (בדרך כלל ארכיונים נחשפים רק 70 שנה לאחר סיום כהונתו של אפיפיור). נוסף על הארכיונים הסודיים של הוותיקן (ששמם שונה לאחרונה ל"ארכיונים האפוסטוליים של הוותיקן") ייפתחו לציבור ארכיונים נוספים מתקופת כהונתו של פיוס ה-12, בשנים 1958-1939.

יידרשו לחוקרים שנים כדי לסקור את כ-17 מיליון העמודים הצפויים להיחשף.

בינתיים, הציבור יוכל ללמוד יותר על הרקע ההיסטורי של האירועים המשתקפים באותם מסמכים מתוך הסרט "שתיקה קדושה" ("Holy Silence"), שהוקרן השבוע בבכורה עולמית בפסטיבל הקולנוע היהודי במיאמי.

יוצר הסרט, הקולנוען סטיבן פרסמן, החל את עבודתו על "שתיקה קדושה" ב-2017 ללא קשר לאפשרות שהוותיקן יפתח את הארכיונים הסודיים שלו לציבור. עם זאת, הוא כמובן שמח על העיתוי של השלמת הסרט ועלייתו לאקרנים.

"אם להיות כן, באותו בוקר (2 במרץ 2019) התעוררתי לחדשות על פתיחת הארכיונים בעוד שנה, ונתקפתי פניקה מוחלטת… אבל אז הבנתי שהעיתוי הוא דווקא טוב, ושיש לי הרבה מזל", אומר פרסמן לזמן ישראל.

פרסמן, בן 64, שמתגורר בסן פרנסיסקו, גילה שהנושא של פיוס ה-12 והשואה נסקר לעומק בספרים, אבל לא בסרטים, ופנה לרבים מהמחברים של אותם ספרים במסגרת המחקר שלו. דבריהם של יותר מעשרה מאותם אנשי אקדמיה, עיתונאים ואנשי דת נשמעים במהלך הסרט על רקע קטעי ארכיון וכמה שחזורים דרמטיים.

סטיבן פרסמן (צילום: Courtesy of USHMM)
סטיבן פרסמן (צילום: Courtesy of USHMM)

כדי להעניק סיפור מסגרת לסרט, פרסמן הדגיש את הזווית האמריקאית של הסיפור. הוא התמקד בדמויות אמריקאיות – אנשי דת, פוליטיקאים ובעלי תפקידים אחרים – שניסו להשפיע על הוותיקן בשנות ה-30 ובתקופת המלחמה.

פרסמן גם בוחן את השפעתה של אנטישמיות מקומית, כמו זו של הכומר צ'רלס קוגלין, על קתולים אמריקאים ועל היחסים בין ארצות הברית לאירופה.

השאלה המרכזית שמעלה "שתיקה קדושה" היא האם פיוס ה-12 עשה כל שהיה ביכולתו כדי לפעול נגד גרמניה הנאצית ולהציל יהודים. התשובה לכך היא "לא" מפורש, על סמך רוב נקודות המבט שמביעים המומחים המרואיינים.

"הייתי נחוש לעשות סרט שלא ייראה כמו מתקפה על הכנסייה הקתולית, אף על פי שהוא ביקורתי כלפי פיוס ה-12", אומר פרסמן.

לדברי ד"ר סוזן בראון-פלמינג, מנהלת התכניות האקדמיות הבינ"ל במוזיאון ארה"ב לזכר השואה, למנהיגים הנאצים לא היה אכפת מה האפיפיור אומר.

"אני חושבת על אותם 21 מיליון גרמנים קתולים שהיו צריכים לשתף פעולה עם השלטון הנאצי ולתמוך בו כדי שהוא יוכל להמשיך לתפקד ברמת היומיום. אולי הם היו מתנהגים אחרת. אולי הם היו נותנים מחסה ליהודים"

עם זאת, היא אומרת בסרט כי הוא היה לעשות יותר כדי לעורר את המצפון המוסרי של אזרחי הרייך. "אני חושבת על אותם 21 מיליון גרמנים קתולים שהיו צריכים לשתף פעולה עם השלטון הנאצי ולתמוך בו כדי שהוא יוכל להמשיך לתפקד ברמת היומיום. אולי הם היו מתנהגים אחרת. אולי הם היו נותנים מחסה למשפחה יהודית. אולי הם היו מגיבים אחרת לפקודה בשדה הקרב, או לבריון נאצי בשכונה שלהם, או כשהכנסייה שלהם הותקפה", מסבירה בראון-פלמינג.

היטלר ומוסליני (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)
היטלר ומוסליני (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)

החלטה פרגמטית?

האפיפיור האמין שהנאצים ינצחו במלחמה, וישלטו על רוב יבשת אירופה. לפיכך, בקשותיה של אמריקה שיתמוך בבעלות הברית נפלו על אוזניים ערלות.

בהצהרותיו ובנאומיו הפומביים ברדיו, האפיפיור גינה אלימות והביע צער על קרבנותיה, אבל לא הזכיר מפורשות את היהודים.

באחד מנאומיו, הוא הפציר בלוחמים שלא להפציץ אוצרות אמנות ואדריכלות ברומא ובוותיקן, אבל לא הביע דאגה רבה לביטחונם של אנשים.

הסרט מציין כי אין ראיה ברורה לכך שהוותיקן הזהיר יהודים מפני גירושם הקרב כשגרמניה כבשה את איטליה ב-1943, או לכך שהאפיפיור הוציא צו למוסדות קתוליים המורה להם לתת מחסה ליהודים.

באחד המקרים, ב-16 באוקטובר 1943, נעצרו 1,259 יהודים במרחק מטרים ספורים מהוותיקן.

פיוס ה-12 ראה את עצמו כמי שתפקידו להשכין שלום. באיגרת לנשיא ארצות הברית פרנקלין רוזוולט הוא כתב: "כממלא מקומו של נסיך השלום על פני האדמה, הקדשנו את מאמצינו ואת דאגתנו למטרה של השכנת שלום, ולאחר מכן ביסוסו מחדש. על אף חוסר ההצלחה הנוכחי והקשיים הכרוכים בדבר, אנחנו ממשיכים ללכת בדרך שסומנה לנו על ידי שליחותנו האפוסטולית".

אין ראיה ברורה לכך שהוותיקן הזהיר יהודים מפני גירושם הקרב כשגרמניה כבשה את איטליה ב-1943, או לכך שהאפיפיור פיוס ה-12 הוציא צו למוסדות קתוליים המורה להם לתת מחסה ליהודים

אולם הסרט מעלה שאלה חשובה נוספת, והיא האם ההיסטוריה הייתה שונה אלמלא קודמו של פיוס ה-12, פיוס ה-11, מת בפברואר 1939 לפני שהספיק לפרסם אנציקליקה ("איגרת רועים") שהזמין, המגנה את הגזענות והאנטישמיות.

פיוס ה-11, שבסוף חייו שינה את עמדתו לגבי מאבק באנטישמיות ובפשיזם, נסמך בשנות ה-20 וה-30 על עצתו של מזכיר המדינה שלו, החשמן איאוג'ניו פאצ'לי – שהפך מאוחר יותר לאפיפיור פיוס ה-12. פאצ'לי חי וייצג את הוותיקן בגרמניה במשך שנים רבות, ולפיכך הייתה לו זיקה אליה.

סוזן בראון-פלמינג (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)
בראון-פלמינג (Courtesy of PerlePress Productions)

"לא הייתה שום ראיה לכך שפיוס ה-12 היה אנטישמי, אבל הוא היה בבירור פרו-גרמני", אומר פיטר אייזנר, עיתונאי ומחבר הספר "מסע הצלב האחרון של האפיפיור: איך ישועי אמריקאי סייע לקמפיין של האפיפיור פיוס ה-11 למען עצירתו של היטלר".

בחלק הראשון של "שתיקה קדושה", פרסמן מספר כיצד פיוס ה-11 זימן אליו בחשאי ב-1938 כומר ישועי אמריקאי בשם ג'ון לה פארג', שהיה ידוע בפעילותו נגד גזענות ואנטישמיות. האפיפיור ביקש מלה פארג' להכין איגרת שתנגוד את כל מה שהיטלר וגרמניה הנאצית דגלו בו.

לה פארג' עשה כמבוקשו, ומסר את האיגרת לכומר ישועי בכיר כדי שיעביר אותה לפיוס ה-11. ואז שרר שקט; חודשים חלפו, ולה פארג' לא קיבל תגובה מהאפיפיור.

"חצי מהוותיקן התנגד לאנציקליקה", אומר אייזנר כהסבר לזמן הממושך שחלף עד שהאיגרת הגיעה אל שולחנו של פיוס ה-11.

פיוס ה-11 הלך לעולמו ב-10 בפברואר 1939, ממש לפני שעמד לחשוף את האיגרת שלו בפני ההגמונים ולשדל אותם לאמץ אותה. פיוס ה-12 נכנס לתפקיד, ועל פי "שתיקה קדושה", טיוטת האנציקליקה הושמדה.

האיגרת של האפיפיור הקודם (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)
האיגרת של האפיפיור הקודם (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)

מעשייה שמתאימה לשרלוק הולמס

אבל זה לא בדיוק מה שקרה. בשיחה שקיימנו איתו, אייזנר אומר שבשנות ה-70 המוקדמות כומר ישועי שעבר באוניברסיטת ג'ורג'טאון על תיקים שהותיר אחריו לה פארג' לאחר מותו ב-1963, מצא עותק של טיוטת האיגרת. מאוחר יותר, ב-1995, פורסם בצרפת ספר המבוסס על המסמך שהתגלה.

אולם כשאייזנר נסע לבחון את האנציקליקה בג'ורג'טאון, היא לא הייתה שם. הוא מצא אותה בבוסטון קולג'. כומר בשם אדוארד סטנטון שאל את התיקים של לה פארג' מאוניברסיטת ג'ורג'טאון בשנות ה-80, ולקה בהתקף לב קטלני לפני שהספיק להחזיר אותם.

"מצאתי את הטיוטה האנגלית המקורית ומכתב של לה פארג' לאפיפיור פיוס ה-11, שבו הוא שואל מה קורה איתה", אומר אייזנר.

בעקבות הכתרתו של פיוס ה-12 לה פארג' צֻווה להשמיד את טיוטת האנציקליקה ולא לספר על כך לאיש. הוא שמר על שתיקה במשך שנים רבות, אבל בחודשים שלפני מותו הוא סיפר את הסיפור כולו לעמיתיו הישועים.

לדברי אייזנר, הגרסאות הגרמנית והצרפתית של טיוטת האנציקליקה שרדו גם הן בארכיוני הוותיקן, אבל כל התיעוד בנוגע לכתיבת המסמך ולתכניות לגביו הושמד.

פיוס ה-11 (חובש כובע) (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)
פיוס ה-11 (חובש כובע) (צילום: Courtesy of PerlePress Productions)

האנציקליקה הייתה עשויה להציל מיליוני חיים

אייזנר הוא לא היחיד שמאמין שפיוס ה-11 היה מפרסם את האנציקליקה ושהיא הייתה עשויה לשנות את המצב לפחות עבור חלק מיהדות אירופה.

לאחר שבחן את מה שנודע כ"אנציקליקה הנסתרת", ה-The National Catholic Reporter פרסם מאמר מערכת ב-15 בדצמבר 1972, שבו טען:

"בהתחשב בכך שהיטלר רק התחיל ברדיפה נרחבת של יהודים וטרם התחיל בהשמדה מתוכננת; בהתחשב בכך שאיטליה רק התחילה להעתיק את חוקי הגזע של גרמניה; בהתחשב ברדיפת היהודים לאורך ההיסטוריה; בהתחשב בקושי, בעיקר באירופה, לפתוח במתקפה נרחבת דומה נגד הקתולים; ובהתחשב במשקלה המוסרי של האפיפיורות, בייחוד באותה נקודת זמן בהיסטוריה – בהתחשב בכל אלה, עלינו להסיק שפרסומה של האנציקליקה באותו זמן שנכתבה היה עשוי להציל מאות אלפי, אולי מיליוני, חיי אדם".

כמובן, לעולם לא נדע לבטח מה היה קורה. אולם ניתן לקוות שחשיפתם של הארכיונים הסודיים של הוותיקן מתקופת כהונתו של פיוס ה-12 תספק תשובות לשאלות שהחוקרים לא יכלו לענות עליהן עד היום.

בראון-פלמינג נמנית עם אנשי הצוות של מוזיאון השואה שיצאו לרומא החל מ-2 במרץ. יש לה הרבה שאלות, אבל הן מסתכמות בעיקר במה ידעו האפיפיור פיוס ה-12 והכס הקדוש, מתי הם ידעו את זה ומה הם עשו בנוגע לכך.

בראון-פלמינג נמנית עם אנשי הצוות של מוזיאון השואה שיצאו לרומא החל מ-2 במרץ. יש לה הרבה שאלות, אבל הן מסתכמות בעיקר במה ידעו האפיפיור פיוס ה-12 והכס הקדוש, מתי הם ידעו את זה ומה הם עשו בנוגע לכך

היעדר הפעולה של האפיפיור אומר יותר מאשר המילים שממלאות את 17 מיליון עמודי המסמכים שייחשפו בקרוב, אבל הם ללא ספק מכילים פרטי מידע שיעניקו לנו הבנה רחבה ועמוקה יותר של מה שקרה באמת.

אולי היסטוריונים יחשפו את האמת: האם פיוס ה-12 רק הגן על הכנסייה, או שמא הוא הונע מרגשות אנטישמיים? קהלים בני כל האמונות יכולים להרהר בשאלה הזאת בעת הצפייה בסרטו של פרסמן, ולחשוב על מחירה של שתיקה.

עוד 1,354 מילים
סגירה