השמאל כבר עשרות שנים לא מקדם תהליך מדיני כי הוא לא בעמדת כוח. הוא השאיר את המלאכה בידי החברה האזרחית. זו עוסקת בפועל רק בקידום המימוש של פיתרון 2 המדינות ואיך לארגן ולנהל את הנסיגה/ההיפרדות/החלוקה – ולא בדרכים לגיבוש ולהשגת הרוב הפוליטי הנדרש למימוש פיתרון מדיני כלשהו.

במקביל לכך, הפיתרון התורן (והבודד) של השמאל לסכסוך, חלוקת הארץ ל-2 מדינות, נפרם מכמה סיבות: יישוב הגדה המערבית שנמשך עשרות שנים; עקשנות פלסטינית שמונעת התקדמות לעבר הסכם; מאמצים בינלאומיים לא יעילים לגרום לסיום הכיבוש; וחוסר החלטיות של ארה"ב לקדם הסכם באופן נחרץ. כל אלה הובילו לכך שפיתרון שתי המדינות כבר לא רלוונטי.

מותו של פיתרון 2 המדינות נקלט היטב בציבור. בעוד הפוליטיקאים בשמאל חוזרים על הדוגמה של שתי מדינות, ללא קשר למציאות בשטח, התמיכה בפתרון בקרב הציבור, הן הישראלי והן הפלסטיני, ירדה מתחת ל-50%. בנוסף, רוב של 2/3 בשתי האוכלוסיות מסכים כי לא ניתן ליישם את פיתרון שתי המדינות בעתיד הנראה לעין.

מותו של פיתרון 2 המדינות נקלט היטב בציבור. בעוד הפוליטיקאים בשמאל חוזרים על הדוגמה של שתי מדינות, ללא קשר למציאות בשטח, התמיכה בפתרון בקרב הציבור, הן הישראלי והן הפלסטיני, ירדה מתחת ל-50%

במצב זה, להמר על היפרדות ופתרון 2 המדינות בלבד מבלי לשקול חלופות זו גישה לא ראויה, אך זה בדיוק מה שהשמאל בכנסת עושה.

השמאל צריך לשאול את עצמו ביושר, איך הפכה הפרדת העמים על בסיס אתני/דתי – המרכיב המרכזי בפתרון שתי המדינות – למטרה העיקרית של השמאל הפרלמנטרי בישראל?

איך הפכו לאום יהודי ופלסטיני נפרד לחזון פוליטי חשוב הרבה יותר מאשר חלוקה שוויונית של הזכויות האזרחיות הפוליטיות והכלכלית עבור כל תושבי ארץ ישראל/פלסטין?

איך זה שהשמאל לא מהסס לדרוש השקעת סכומי עתק על מנת להפריד בין שתי אוכלוסיות, שבפועל השתלבו פיזית וכלכלית במהלך 52 השנים האחרונות ואף יותר? איפה עוד יש שמאל כזה?

איך הפכו לאום יהודי ופלסטיני נפרד לחזון פוליטי חשוב הרבה יותר מאשר חלוקה שוויונית של הזכויות האזרחיות הפוליטיות והכלכלית עבור כל תושבי ארץ ישראל/פלסטין?

היום אנחנו לכודים בין שמאל מוחלש שדבק בדוגמה של שתי מדינות/הפרדה שאינה ניתנת ליישום, ללא חזון לטווח הרחוק – לבין ימין, שיש לו את כל האנרגיה שמגיעה עם תנועת המתנחלים המשיחית שהיא חלק ממנו, ונציגיו הפוליטיים בכנסת יודעים להשיג את מבוקשם, אך גם לו אין כל חזון ארוך טווח אמיתי.

המשותף לשניהם הוא התביעה לשליטה בטחונית על כל האזור שבין נהר הירדן לים התיכון, ללא קשר להסדר הקבע הפוליטי שיושג, אם יושג.

הציבור הישראלי מעדיף מידה של הפרדה מהפלסטינים, אך מתעקש על שליטה ביטחונית על האזור כולו. הוא דוחה במידה רבה את הרעיון של מדינה פלסטינית עצמאית ולא רוצה לאבד גישה לארץ אבות בגדה המערבית. הוא בהחלט לא רוצה לחזור על הטראומה של נסיגה כפויה, שבמסגרתה יוחזרו מאות אלפי מתנחלים מהשטחים. נסיגה כזאת תהיה חלק מכל תרחיש מציאותי של פיתרון שתי המדינות.

הציבור הישראלי מעדיף מידה של הפרדה מהפלסטינים, אך מתעקש על שליטה ביטחונית על האזור כולו. הוא דוחה במידה רבה את הרעיון של מדינה פלסטינית עצמאית ולא רוצה לאבד גישה לארץ אבות בגדה המערבית

הימין, לעת עתה, אינו מוכן או אינו מסוגל לעצב חזון פוליטי שאינו אתנוצנטרי ומדיר, חזון שיכול להכיל את כל תושבי האזור ולספק להם זכויות אזרח והזדמנות כלכלית שווה.

השמאל, לו רק היה מגלה עניין בכך, בהחלט יכול. נדרשת חשיבה מחוץ לקופסה יחד עם חזרה להצעות מדיניות היסטוריות שנדונו ברצינות על ידי התנועה הציונית בשנות השלושים והארבעים של המאה הקודמת, כולל גישות פדרטיביות המכילות את השטח בין הים לירדן במדינה פדרלית אחת.

פירוש הדבר הוא שינוי פרדיגמה של ממש, אימוץ מדיניות שקרובה הרבה יותר לזו שנשקלה על ידי מקימי המדינה, אשר הבינו תמיד שבישראל תווצר מציאות דו-לאומית ועל כן נמנעו בכוונה להקים כאן מדינת לאום יהודי. זאת בניגוד להנהגה הפוליטית הנוכחית שרק לאחרונה עמדה על חקיקת חוק מדינת הלאום .

פירוש הדבר הוא שינוי פרדיגמה של ממש, אימוץ מדיניות שקרובה הרבה יותר לזו שנשקלה על ידי מקימי המדינה, אשר הבינו תמיד שבישראל תווצר מציאות דו-לאומית ועל כן נמנעו בכוונה להקים כאן מדינת לאום יהודי

המשמעות היא להחזיר את ערכי השמאל ואת האידיאולוגיה שהיא חלק מהחשיבה הציונית שהובילה להקמת המדינה וקראה בהכרזת העצמאות, לפתח את המדינה לטובת כל תושביה; לבסס אותה על חירות, צדק ושלום כפי שנחשבו על ידי נביאי ישראל; להבטיח שוויון מוחלט של זכויות חברתיות ופוליטיות לכל תושביה ללא קשר לדת, גזע ומין; להבטיח חופש דת, מצפון, שפה, חינוך ותרבות; לשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות; ולהיות נאמן לעקרונות מגילת האומות המאוחדות.

למה הציבור לא יתחבר להצעה שמסיימת את הכיבוש, קובעת את גבול הביטחון לאורך הירדן, מונעת היפרדות/הפרדה, שומרת על רוב יהודי של 2/3, נותנת אזרחות שווה לכל אזרח ותוביל לכך שישראל תחזיר לעצמה את צדקת דרכה?

עמנואל שחף הוא חבר מועצה ב"תנועה ישראלית". הוא מהנדס, מנהל, איש מוסד, פעיל פוליטי וחברתי, בעל ניסיון רב תרבותי יוצא דופן, מעוניין במיוחד בחלופות מדיניות ומקדם היום פדרציה בארץ ישראל. חי עם שוש באזור השרון, אבא לשנים וסבא ל-8