עמוד ראשון: מברק שטרם פורסם עד כה מהנהגת יהודי פולין המפציר בבריטניה במארס 1939 לאפשר ליהודים לברוח לפלשתינה ולברוח מהאיום הנאצי המתקרב (צילום: סטיבן אי. זיפרסטיין)
אחרי 82 שנה: המברק הסודי של יהודי פולין לרה״מ בריטניה

היהודים התחננו: תנו לנו להיכנס לפלשתינה

חשיפה

במרץ 1939, כמה שבועות לפני פרסום הספר הלבן שהגביל כמעט לחלוטין את הגירתם לפלשתינה, יהודי פולין שלחו לראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין מברק נואש - המתפרסם כאן לראשונה ● הם התחננו בפניו לשמור על שערי פלשתינה פתוחים ● המברק זכה להתעלמות, והמחיר היה נורא

נקודת השפל של הספר הלבן ממאי 1939, המסמך הידוע לשמצה שבאמצעותו הבריטים סגרו את דלתות פלשתינה בפני יהודי אירופה, תועדה פעמים רבות.

חלק אותו זוכרים פחות הוא האופן שבו הניו יורק טיימס (שהיה בבעלות יהודית) בחר בצד של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ’מברלין ביום שלאחר פרסום הספר הלבן, מה שעורר זעם אצל חיים ויצמן וההנהגה הציונית.

נדבך שכמעט ואינו ידוע לציבור, לעומת זאת, הוא העובדה שקהילת יהודי פולין שלחה חודשיים לפני כן בקשה נואשת לצ’מברלין – מברק המתחנן בפניו לשמור על שערי פלשתינה פתוחים. זהו הסיפור של אותה בקשה.

על אף שמשלוח המברק דווח באותה נקודה, כתבה זו היא ככל הנראה הפעם הראשונה שבה המסמך עצמו מפורסם.

המכתב התגלה בארכיון משרד המושבות הבריטי לאחר 82 שנים; אין עדות לכך שצ’מברלין – או אדם אחר במשרד שלו – דנו בכך או אפילו ראו אותו אי פעם.

בסוף 1938, המעמד של יהודי אירופה, שהיה כבר בסכנה בגרמניה ובמדינות תחת איום של פלישה גרמנית, החמיר דרמטית. ב-30 בספטמבר אותה שנה, צ’מברלין חתם על הסכם מינכן, שאפשר להיטלר לספח את חבל הסודטים של צ'כוסלובקיה.

אדם מביט על ההרס בחנות יהודית ב-10 בנובמבר, 1938, לאחר ליל הבדולח (צילום: AP)
אדם מביט על ההרס בחנות יהודית ב-10 בנובמבר, 1938, לאחר ליל הבדולח (צילום: AP)

צ’מברלין האמין באופן נאיבי כי הפיוס יביא "לשלום בזמננו", אבל במציאות, ההפך התרחש – החולשה של צ’מברלין עודדה את היטלר לצאת למלחמה רק 11 חודשים לאחר מכן. ביוני 1940, היטלר כבר הפציץ אוכלוסייה אזרחית בלונדון.

צ’מברלין האמין כי הפיוס יביא "לשלום בזמננו", אבל במציאות, ההפך התרחש – החולשה של צ’מברלין עודדה את היטלר לצאת למלחמה רק 11 חודשים לאחר מכן. ביוני 1940, היטלר כבר הפציץ אוכלוסייה אזרחית בלונדון.

הסכם מינכן סלל את הדרך לשואה, שהחלה פחות משישה שבועות לאחר ליל הבדולח ב-9 בנובמבר, 1938. אלפי עסקים יהודים ובתי כנסת נהרסו בגרמניה.

מאות יהודים גרמנים איבדו את חייהם במהלך לילה אחד, סימן מקדים לגורל המחכה לשישה מיליון יהודים נוספים ברחבי אירופה. לאחר ליל הבדולח, אף אחד לא היה יכול לטעון לחוסר ידיעה באשר לכוונות של היטלר כלפי היהודים.

לקראת סוף 1939, התחזית עבור יהודי אירופה מעולם לא הייתה גרועה יותר. הסוכנות היהודית הפצירה בבריטים לאפשר ליהודי אירופה להגר לפלשתינה, אך הוועד הערבי העליון, המייצג את הערבים הפלשתינים, התנגד לכך בצורה נחרצת.

בפלשתינה, הפרעות הערבים בהשראת המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, , השתוללו במשך קרוב ל-3 שנים, ועלו במאות חיים. בריטניה נטשה את הצעת החלוקה של פלשתינה, אותה קראה ליישם ועדת פיל, בדוח מקיף מ-1937.

גברים, נשים וילדים על הסיפון העליון, יחד עם בקר ועופות, על גבי הסירה המאוישת על ידי יוונים, פנמה, כשהם נלקחים למעצר בנמל יפו, 17 ביולי, 1947, על ידי שולת המוקשים הבריטית סאטון (צילום: AP)
גברים, נשים וילדים על הסיפון העליון, יחד עם בקר ועופות, על גבי הסירה המאוישת על ידי יוונים, פנמה, כשהם נלקחים למעצר בנמל יפו, 17 ביולי, 1947, על ידי שולת המוקשים הבריטית סאטון (צילום: AP)

ועדת וודהד, שמונתה כדי לבצע ניתוח טכני נוסף של הצעת החלוקה של ועדת פיל הבריטית, הצהירה כי מדובר בתכנית שאינה ברת יישום. באופן אירוני ואכזרי, ועדת וודהד פרסמה את הדוח שלה ב-9 בנובמבר, 1938, שעות לפני ליל הבדולח.

לאור הממצאים של הוועדה, ממשלת בריטניה הודיעה כי היא תזמין נציגים של הערבים הפלסטינים ומדינות ערב השכנות, כמו גם נציגים של הצד היהודי, לוועידה בלונדון בתחילת 1939 כדי לדון בעתיד של פלשתינה.

הועידה בלונדון נפתחה ב-7 בפברואר, 1939, בארמון סט. ג'יימס.

חיים ויצמן ודוד בן-גוריון, שהפכו לאחר מכן לנשיא הראשון וראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, בהתאמה, הובילו את המשלחת היהודית.

בהצהרת הפתיחה שלו – שנאמרה מול נציגי ממשלת בריטניה ונציגים יהודים בלבד, משום שנציגים ערבים סירבו לשבת בחדר עם יהודים – ויצמן הדגיש את הסכנה מצד היטלר, וציין באופן נבואי כי "גורל שישה מיליון אנשים היה על הכף".

ראש ממשלת ישראל לעתיד דוד בן גוריון, במרכז, והנשיא לעתיד חיים ויצמן, יושב משמאלו, עם נציגים יהודים בועידת לונדון, ארמון סט. ג'יימס, פברואר 1939 (צילום: נחלת הציבור)
ראש ממשלת ישראל לעתיד דוד בן גוריון, במרכז, והנשיא לעתיד חיים ויצמן, יושב משמאלו, עם נציגים יהודים בוועידת לונדון, ארמון סט. ג'יימס, פברואר 1939 (צילום: נחלת הציבור)

אך האזהרות של ויצמן נפלו על אוזניים ערלות. עד סוף פברואר 1939, פחות משלושה שבועות לאחר תחילת הועידה בלונדון, נציגים בריטיים החלו להדליף לעיתונות על כוונתם להציע עצמאות לפלשתינה תוך 10 שנים תחת שלטון של רוב ערבי, יחד עם מגבלות מידיות ומחמירות על הגירת יהודים לפלשתינה.

כפי שדווח ב-Times of London ב-28 בפברואר, 1939, "הערבים היו מאושרים עד הגג באשר להצעות, היהודים היו מדוכדכים ומרירים".

אותו צ’מברלין, שהאמין באופן מטופש כי פיוס היטלר היה הדרך לשמור על השלום באירופה, החליט לפייס את המופתי כדי להשיב את השלום לפלשתינה.

ראש ממשלת בריטניה נוויל צ’מברלין לוחץ ידיים להיטלר בחתימה על הסכם מינכן, ספטמבר 1938 (צילום: AP)
ראש ממשלת בריטניה נוויל צ’מברלין לוחץ ידיים להיטלר בחתימה על הסכם מינכן, ספטמבר 1938 (צילום: AP)

עד אמצע מרץ כולם הבינו שבריטניה מתכננת לסגור את הדלתות של פלשתינה למהגרים יהודים, למעט טפטוף קל. ב-15 במרץ 1939, ה-Times of London פרסם פרטים נוספים שהודלפו של ההצעות של הבריטים עבור פלשתינה, לרבות הגבלת ההגירה היהודית ל-15,000 איש בשנה למשך 5 השנים שלאחר מכן.

באותו יום, 15 במרץ, 1939, גרמניה פלשה לצ'כוסלובקיה, והגרמנים צעדו בפראג.

הקהילה היהודית בפולין עקבה אחרי ההתפתחויות מבשרות הרעות בוועידה בלונדון ובצ'כוסלובקיה בחשש ובדאגה הולכים וגוברים.

ההסתדרות הציונות ואגודת ישראל של פולין שלחו מברק נואש לצ’מברלין. המברק התחנן בפניו לשמור על דלתותיה של ישראל פתוחות ליהודי פולין, ולאפשר להם לכל הפחות הזדמנות לברוח מהאיום הנאצי הממשי

פעולות הצבא הגרמני נגד צ'כוסלובקיה השכנה החיו את התרחיש הברור ומעורר האימה של פלישה פוטנציאלית של גרמניה לשכנתה הנוספת ממזרח, פולין.

אפשרות שכזו, בשילוב עם הדלפות של חדשות מלונדון המורות על כך שבריטניה תכננה לסגור את פלשתינה להגירת יהודים, שלחו את יהדות פולין למשבר עמוק.

צבא גרמניה נכנס לפראג, 15 במארס, 1939 (צילום: נחלת הציבור)
צבא גרמניה נכנס לפראג, 15 במרץ, 1939 (צילום: נחלת הציבור)

על רקע מצב זה, יומיים לאחר מכן, ב-17 במרץ 1939, ההסתדרות הציונות המאוחדת של פולין ואגודת ישראל של פולין שלחו מברק נואש, בן שני עמודים, לצ’מברלין. המברק התחנן בפניו לשמור על דלתותיה של ישראל פתוחות ליהודי פולין, ולאפשר להם לכל הפחות הזדמנות לברוח מהאיום הנאצי הממשי.

זהו נוסח המברק המקורי:

"בזמנים האפלים והטרגיים ביותר של ההיסטוריה והחיים של היהודים, 3.5 מיליון יהודים בפולין מבקשים מממשלת הוד מלכותה, הסמכות שלקחה אחריות ליצירת מקום מושב לעם היהודי בפלשתינה, לשקול הן את הביטחון שהעם היהודי תולה באנגליה ואת התקוות הקדושות ביותר של היהודים, ולא ליישם מדיניות בפלשתינה המשליכה את המוני היהודים אל תהום של ייאוש".

משרד ורשה של Jewish Telegraphic Agency פרסם דיווח קצר יומיים לאחר מכן, ב-19 במרץ 1939, עם הכותרת "יהודי פולין מבקשים מבריטניה לעמוד בהבטחותיה ולתמוך בהם". השידור התכוון לצטט את המברק מיהודי פולין לממשלה הבריטית, אבל הנוסח היה שונה מהמברק המקורי המוצג לעיל:

"בזמנים האפלים והטרגיים ביותר בהיסטוריה היהודית, 3.5 מיליון יהודים פולנים פונים לממשלת בריטניה שלא לבגוד בביטחון של העם היהודי בבריטניה ולא להרוס את התקוות הקדושות של העם היהודי על ידי אימוץ מדיניות הצפויה להוביל אותם לייאוש".

אולי הניסוח שצוטט על ידי הסוכנות היהודית היה מטיוטה מוקדמת של המברק, או אולי הכותב של הדיווח לא הצליח לתעד את השפה המדויקת של המסמך. בכל מקרה, נראה כי המברק המקורי מעולם לא פורסם בפומבי, עד עכשיו.

זה לא מפתיע, שכן המברק היה מונח במשך 82 שנה ללא תשומת לב מיוחדת בארכיון משרד המושבות הבריטי תחת הכותרת "פלשתינה: תכתובת מקורית".

עמוד ראשון: מברק שטרם פורסם עד כה מהנהגת יהודי פולין המפציר בבריטניה במארס 1939 לאפשר ליהודים לברוח לפלשתינה ולברוח מהאיום הנאצי המתקרב (צילום: סטיבן אי. זיפרסטיין)
עמוד ראשון: מברק שטרם פורסם עד כה מהנהגת יהודי פולין המפציר בבריטניה במרץ 1939 לאפשר ליהודים לברוח לפלשתינה ולברוח מהאיום הנאצי המתקרב (צילום: סטיבן אי. זיפרסטיין)

גם המומחים הופתעו

מגוון מומחים התבקשו לחוות את דעתם, וכולם דיווחו כי לא שמעו על המברק או ראו אותו מפורסם באף מקום.

פרופ' דן מכמן, ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה וחבר בקתדרה לחקר השואה ע"ש ג'ון ניימן ביד ושם בירושלים, אמר כי הוא לא ראה את המברק קודם לכן, אך הזהיר מ"שיוך חשיבות והשפעה גדולה מידי למברק אחד".

פרופ' דוד אנגל מאוניברסיטת ניו יורק, מומחה מוביל להיסטוריה של יהודי פולין והשואה, אמר כי הוא לא זוכר דיון על המברק בספרות הרלוונטית.

צוות המחקר במוזיאון השואה בוושינגטון, ציינו כי הם מעולם לא ראו את המברק, אבל הביאו לתשומת לבי את הדיווח של הסוכנות היהודית.

המברק המקורי לא הצליח להגיע לממשלת בריטניה. באף אחד מהתיקים הרלוונטיים של ממשלת בריטניה אין סימן לדיון פנימי באשר לבקשה, ואף לא סימן לכך שראש הממשלה או גורם במשרד שלו אי פעם ראו את המברק

באופן טרגי, המברק המקורי לא הצליח להגיע לממשלת בריטניה. אכן, באף אחד מהתיקים הרלוונטיים של ממשלת בריטניה אין סימן לדיון פנימי באשר לבקשה, ואף לא סימן לכך שראש הממשלה או גורם במשרד שלו אי פעם ראו את המברק.

ממשלת בריטניה גם לא סיפקה תגובה כלשהי ליהודי פולין, עד שהוציאה את הספר הלבן בדיוק חודשיים לאחר מכן, ב-17 במאי, 1939.

עד למועד פרסום הספר הלבן, המברק מיהודי פולין נקבר במסמכים של משרד המושבות, שם נותר מוסתר מעין הציבור למשך 80 השנים הבאות, עד עכשיו.

התוצאה של מדיניות הספר הלבן הייתה קטסטרופלית: מתוך ששת מיליון היהודים אשר בשמם ויצמן דיבר בלונדון, 5,925,000 נידונו להישאר באירופה. מתוך 3.5 מיליון היהודים בפולין שהתחננו לעזרה מצ'מברלין במרץ 1939, רק 75,000 היו בחיים בתחילת 1945. ללא קשר למניע או לכוונה, היה נראה שהיטלר וצ'מברלין מפעילים ברית מרומזת לדון את ששת מיליון יהודי אירופה למוות.

הספר הלבן הטיל מגבלות קיצוניות על הגירה יהודית לפלשתינה, עם מגבלה של מקסימום 75,000 מהגרים יהודים בתקופה החמש-שנתית שבין 1939-1944.

'הצילו את הורינו, הצילו את הילדים', כך נכתב על השלטים שנשאו האנשים ברחובות ירושלים ב-16 בינואר, 1939, בהפגנה נגד מגבלות ההגירה המחמירות (צילום: AP)
"הצילו את הורינו, הצילו את הילדים": 16 בינואר, 1939, בהפגנה נגד מגבלות ההגירה בירושלים (צילום: AP)

ההנהגה הציונית הגיבה לספר הלבן בזעם, ושלחה מכתבי מחאה ומזכר משפטי מקיף לממשלת בריטניה ולמועצה של חבר הלאומים.

ויצמן הצליח להשיג גינוי סמלי מטעם ועדת המנדטים של חבר הלאומים, אבל לא הייתה לכך משמעות עבור היהודים בפולין ובאירופה שגורלם נחרץ.

התקשורת היהודית הייתה עוינת

היה אפשר לחשוב שהספר הלבן והתחינה של יהודי פולין יעוררו תמיכה של מגורמים יהודיים בעולם. אבל הניו יורק טיימס, שהיה בבעלות יהודית, הגן באופן מפתיע על הספר הלבן במאמר מערכת ב-18 במאי, 1939 יום לאחר פרסומו.

מאמר המערכת, שנכתב שישה חודשים לאחר ליל הבדולח, חודשיים לאחר הפלישה לצ'כוסלובקיה והמברק של יהודי פולין, ופחות מארבעה חודשים לפני הפלישה לפולין, קרא באטימות: "הלחץ על פלשתינה כעת כה גדול עד שהגירה צריכה להיות מפוקחת באופן קפדני כדי להציל את המולדת עצמה מאכלוס יתר".

המאמר הסכים עם הבריטים כי חשוב יותר להימנע מהכעסת הערבים הפלסטינים מאשר לאפשר לכמות משמעותית של יהודים מאירופה להגר למדינה.

ויצמן זעם על הטיימס כל כך, עד שסירב להיפגש עם המו"ל של העיתון, ארתור הייז שולצברגר, במהלך הביקור של האחרון בלונדון מספר ימים אחר כך.

ויצמן תיעל את הכעס שלו במכתב לסולמון גולדמן ב-30 במאי, 1939, בו קרא לשולצברגר בבוז "יהודי פחדן". באותו מכתב, ויצמן שאל את גולדמן:

"מה שאני רוצה להבין, לעומת זאת, הוא האם הגישה הכללית והתחושה של היהודים (באמריקה) שונה מאוד מזו של שולצברגר והעיתון שלו".

גם לאחר שמלחה"ע השנייה הסתיימה, וההנהגה הציונית התחננה בפני הבריטים לאפשר קבלה של 100,000 שורדי שואה שהיו עדיין בסכנה ("מבקשי מקלט" בלשון של ימינו) להגר לפלשתינה, הניו יורק טיימס המשיך להעדיף פיוס של הערבים הפלסטיניים במקום לאפשר לשורדי השואה חיים חדשים בפלשתינה.

בהערה על הזוועות באירופה במאמר מה-14 בנובמבר, 1945, הטיימס הצהיר בקור כי "באופן ברור אין סימן לכך שהפתרון יימצא בהגירה המונית לפלשתינה".

לזכותו של נשיא ארצות הברית טרומן, ייאמר כי הוא התעלם מהטיימס ולחץ על ראש הממשלה הבריטי לזנוח את מגבלות הספר הלבן ולהעניק ל-100,000 אישורי הגירה למבקשי מקלט מתוך יהודי אירופה

לזכותו של נשיא ארצות הברית דאז, הארי טרומן, ייאמר כי הוא התעלם מהטיימס ולחץ פומבית על ראש הממשלה הבריטי קלמנט אטלי לזנוח את מגבלות הספר הלבן ולהעניק ל-100,000 אישורי הגירה למבקשי מקלט מתוך יהודי אירופה.

מספר ימים לאחר שהתקווה שלהם להיכנס לפלשתינה התנפצה בעקבות הוראה של הבריטים לגרשם לקפריסין, מהגרים יהודיים בלתי חוקיים עומדים מאחורי המעקב של אונייה בנמל חיפה ב-8 באוגוסט 1946
מהגרים יהודיים בלתי חוקיים עומדים מאחורי המעקה של אנייה בנמל חיפה ב-8 באוגוסט 1946

אותו איום, יום אחר

למה שיהיה לנו אכפת מכך יותר מ-80 שנים לאחר מכן?

משום שלהיסטוריה יש דרך לחזור על עצמה. סנטימנט "אנטי-פליטים" ו"אנטי-הגירה" שטף חלקים רבים מאירופה וארצות הברית בשנים האחרונות. באופן מבשר רעות עבור היהודים באופן ספציפי, אנטישמיות ואנטי-ציונות צומחות גם באירופה ובארצות הברית, הן משמאל והן מימין הקשת הפוליטית.

המעילה באמון מצד ממשלת צ’מברלין, שהוציאה את הספר הלבן ודנה מיליונים למוות, חייבת להיכנס לזיכרון ההיסטורי, או שההיסטוריה תחזור על עצמה.

לכבוד קרוב ל-3.5 מיליון יהודים פולנים ו-2.5 מיליון יהודים אחרים משאר אירופה שהושמדו באופן כה טרגי וכה מיותר, אסור לנו אי פעם לשכוח את מה שהיה ניתן לעשות כדי להציל אותם.

אילוסטרציה: נציגי שבע מדינות ערביות, ביניהם מלכים, נשיאים ונסיכים נפגשו בקהיר, מצרים ב-29 במאי, 1946, בהזמנת המלך פארוק, על מנת לארגן חזית מאוחדת נגד הגירה יהודית לפלשתינה. בארוחה בארמון המלך, משמאל לימין: סיף אל אסלאם מתימן, שייח בשארה אל ח'ורי, נשיא לבנון, הנשיא שוכרי אל קוותלי מסוריה, המלך פארוק ממצרים, מלך עבדאללה מאמירות עבר הירדן, והאמיר סעוד, יורש העצר של ערב הסעודית (צילום: AP)
אילוסטרציה: נציגי שבע מדינות ערביות, ביניהם מלכים, נשיאים ונסיכים נפגשו בקהיר, מצרים ב-29 במאי, 1946, בהזמנת המלך פארוק, על מנת לארגן חזית מאוחדת נגד הגירה יהודית לפלשתינה. בארוחה בארמון המלך (צילום: AP)

סטיבן אי. זיפרסטיין הוא כותב הספר שייצא בקרוב " Law and the Arab-Israeli Conflict: The Trials of Palestine " (Routledge, מרץ 2020), אשר ממנו לקוח מאמר זה. זיפרסטיין, לשעבר תובע פדרלי בארצות הברית, הוא עמית בכיר במרכז לפיתוח המזרח התיכון ב-UCLA. הוא גם מלמד בתכנית ללימודים גלובליים ובבית הספר לענייני ציבור של UCLA, ובתור פרופסור אורח בפקולטת בוכמן למשפטים, אוניברסיטת תל אביב (כל הזכויות שמורות, סטיבן אי. זיפרסטיין, 2020)

עוד 1,725 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 5 באפריל 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נתניהו: מגנה בתוקף את ההסתה הפרועה נגד החרדים

גנץ לריבלין: ייתכן ואצטרך לבקש להאריך את המנדט להרכבת ממשלה ● עובדי הכנסת המתגוררים בבני ברק לא יוכלו ממחר להיכנס למשכן ● ליברמן: נתוני הממשלה על הקורונה לא מסתדרים עם המציאות ● המשנה למנכ"ל משרד הבריאות: אין כוונה ואין יכולת להשיב את המשק לפעילות אחרי פסח ● הממשלה תדון הערב בהצעה להגדיל את תקציב המדינה ב-90 מיליארד שקלים

עוד 32 עדכונים

מי זכאי לפיצוי?

מאז שפרץ משבר הקורונה לחיי, אני מרגישה מאבק פנימי בין שני נרטיבים.  הנרטיב האחד: הקורונה היא פצצה בריאותית וכלכלית בממדים עצומים. השני: הקורונה זו שפעת קלה, בטח לצעירים מבנינו. בין שני הנרטיבים הללו שוכנת לה איפשהו המציאות, עם אינספור השלכות כלכליות ושאלות פיננסיות שעולות.

למשל, מה אני, כעורכת דין בתחום הנזיקין והביטוח הלאומי, חושבת על תביעות מהסוג שעלול להתעורר בימי הקורונה? לדעתי, במקרים מסוימים יש עילת תביעה מוצדקת מול גופים שונים בעניין הנגיף, ואני חושבת שתביעות אלה ישאו פרי ופיצוי כספי (כמה פיצוי? את זה נדע בהמשך לאחר שנבין ונדע את השלכות המגיפה והיקף תוצאותיה).

מה אני, כעורכת דין בתחום הנזיקין והביטוח הלאומי, חושבת על תביעות מהסוג שעלול להתעורר בימי הקורונה? לדעתי, במקרים מסוימים יש עילת תביעה מוצדקת מול גופים שונים בעניין הנגיף

יש תביעות קצת אחרות, כמו למשל התביעה הייצוגית שהוגשה בשבוע שעבר על ידי אזרח ישראל נגד ממשלמת סין בגין התפרצות מגפת הקורונה, בסך 100 מיליארד שקל, בטענה כי לישראל נגרמו הפסדים רבים כתוצאה מהמגפה. קשה לי לנבא בשלב כזה האם תביעה כזו תחזיק בבית המשפט, אבל כנראה שיש כאלה שמאמינים שיש לה סיכוי, וכבר הלכו בעקבותיה. אתמול כבר פורסם כי תביעה נוספת הוגשה לביהמ"ש המחוזי בירושלים ע"י עמותת FREEDOM WATCH, בשם בעלי עסקים ואזרחי ישראל, והפעם על סך 180 מיליארד שקל. על פי טענת התביעה, נגרמו לישראל נזקים בשל מגיפת הקורונה עקב רשלנות והסתרה מצד ממשלת סין. אם התביעות ישאו פרי, סביר להניח שממשלת סין ואולי גופים ממשלתיים נוספים יעמדו בפני גל תביעות חובק עולם.

אלי אישית פונים מדי יום שני אנשים בממוצע, שחלו בנגיף ושואלים אם אפשר לתבוע, האם הם זכאים לפיצוי, האם ביטוח הבריאות שברשותם יאפשר להם להוציא מזה קצת כסף.

השבוע פנתה אלי בחורה צעירה, חד הורית, אם ל-4 קטינים, שנדבקה בנגיף כאשר עבדה באחת מרשתות הסופר הגדולות. היא ראתה אלפי אנשים ביום, לא קיבלה מיגון או הדרכה מהמעביד איך להתנהל. אותה בחורה, למשל, תוכל לתבוע את המעביד, ועל פניו יש לה עילה לעשות זאת.

מי למשל זכאי לפיצוי?

שאלה: אם למשל שהית במקום שלא הקפיד על הנחיות משרד הבריאות, ואותו מקום חשף אותך למחלה, ובשל כך חלית בקורונה או הועברת לבידוד, האם תהיי/ה זכאי לפיצוי?

תשובה: הואיל וההנחיות שניתנו על ידי משרד הבריאות נועדו להגן על הציבור – סביר שתעמוד לך זכות תביעה נגד המקום שהפר את ההוראות. אבל, ויש אבל גדול, ככל שהיית מודע/ת להפרת ההנחיות (למשל, הסתובבת בקניון), למרות ההמלצות להמנע ממגע חברתי, יהיה לך אשם תורם, ויפחיתו מסכום הפיצוי שלך, ואולי אף יקבעו שאשמתך היא אשמה מלאה (למשל, ישיבה ללימודי תורה שהמשיכה ללמד למרות הנחיות משרד הבריאות, או אדם פרטי אשר חלה אחרי שלא שמר על הנחיות ולכן הדביק אחרים, וכדומה).

השבוע פנתה אלי בחורה צעירה, חד הורית, אם ל-4 קטינים, שנדבקה בנגיף כשעבדה באחת מרשתות הסופר הגדולות. היא ראתה אלפי אנשים ביום, לא קיבלה מיגון או הדרכה מהמעביד איך להתנהל. אותה בחורה, למשל, תוכל לתבוע את המעביד

שאלה: אם המעביד שלך כן שמר על הנחיות משרד הבריאות, אך חלית בשל מגע עם עובד אחר או עם לקוחות. האם תהיי/ה זכאי לפיצוי?

תשובה: כאן הנחיות משרד הבריאות יכולות לשמש בסיס לקביעה של רשלנות או של היעדר רשלנות. למשל, ייתכן שבתנאי העבודה הספציפיים היה על המעביד לנקוט בצעדים חמורים יותר כדי להגן עליך (למשל, להקפיד על שני מטר רווח בין שולחנות העבודה של העובדים) ככל שזה המצב, ניתן יהיה לתבוע את המעביד בשל רשלנות גם אם עמד בכללי משרד הבריאות.

אם העובד נדבק על אף העובדה שהמעביד שמר על ההנחיות וכללי הזהירות בנוגע לעובדים, אבל העובד נדבק מלקוח שהיה חולה, יתכן שגם כאן תהיה זכות תביעה, הן כנגד המעביד והן כנגד הלקוח, במידה שנדע במי מדובר.

בכל מקרה, גם אם לא ניתן לתבוע את המעביד, אם נדבקת במהלך העבודה במקום העבודה שלך, יהיה מדובר בתאונת עבודה, ותוכל/י לקבל זכויות מועדפות מהמוסד לביטוח לאומי.

שאלה: אם מעביד העסיק עובדים בניגוד להנחיות משרד הבריאות, ועקב כך חלה אדם. האם כאן תהיה זכאות לפיצוי?

תשובה: הנחיות משרד הבריאות נועדו להגן על העובדים. ככל שהעובד נפגע בשל אי קיומן, הוא יוכל לתבוע את המעביד על רשלנות או הפרת חובה חקוקה, בגין נזקיו.

רק בריאות לכולם, ומוזמנים לפנות אלי בשאלות נוספות בטלפון: 054-4796688

אילנה אליכיס היא עורכת דין, מגשרת ונוטריון, המתמחה בתחום הנזיקין והביטוח, רשלנות רפואית וביטוח לאומי. אוהבת מאוד לעזור לאנשים למצות את זכותיהם ולקבל בעבורם את מה שיכול להחזיר להם את היכולת לחיות כמו יום לפני הפגיעה. אוהבת לבלות עם בנה בן ה-7, לקרוא ספרים, הצגות, להתאמן ולטייל

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 641 מילים

"לא מושיטים לנו יד אלא סוגרים את היד בכל הכוח"

ההרשמה לקבלת מענק לעצמאים נפתחה ביום שישי, והרשת כבר מוצפת בתלונות של עצמאים שגילו שיקבלו רק פירורים, אם בכלל ● "תכל'ס, מה שהם אומרים לנו זה שאם אתם יותר 'עשירים' מקופאית בסופר לא מגיע לכם מענק", אומרת המעצבת אלכסנדרה נארדי ● מחר מתכננים העצמאים להפגין בשיירת מכוניות שתצא לכיוון קריית הממשלה בירושלים

עוד 1,168 מילים

"המאבק במגפה ייקח חודשים, אם לא שנים"

ראיון ד"ר אן שוחט שותפה כעת להובלת המאבק האמריקאי במגפת הקורונה, אחרי ששימשה בעבר השראה לסרט הוליוודי על התפרצות מגפות ● בראיון לזמן ישראל היא מספרת על ההיערכות הנרחבת בארצות הברית המדממת, ועל התרומה של מנהגים דתיים עתיקים להישמרות מהנגיף הקטלני, ומנסה להעריך מתי העולם יוכל לשוב לשגרה

עוד 768 מילים

פרשנות איראן מתחננת, ארצות הברית מתלבטת - ונתניהו שותק

לנתניהו היה הרגל רב-שנים: לדבר על איראן בכל הזדמנות, גם אם לא נשאל עליה ישירות ● אבל מאז פרוץ משבר הקורונה - אף מילה ● טהראן מבקשת מהעולם סיוע הומניטרי, אירופה מגלה אמפתיה, ארצות הברית מתלבטת, ורק ישראל שותקת ● ד"ר אהוד ערן: "אין צורך ללכד את האומה סביב נתניהו, היות שהנגיף כבר משרת את המטרה הזו" ● "הוא לא רוצה להיראות כמי שמבקש להרע לאזרחי איראן בשעת מצוקה"

עוד 1,053 מילים

תגובות אחרונות

קריסת המדינה כמדינה

טירוף המאבק בקורונה והמשבר הפוליטי והדמוקרטי משמידים למעשה ערך מרכזי בחיינו – את אחריותה של המדינה ואת אחריותם של מי שמופקדים על המדינה, להיותה מדינה.

יש להדגיש – אחריות על המדינה. לא על הממשלה. הממשלה היא רק זרוע הביצוע של המדינה. לא על הקואליציה. הקואליציה היא רק אמצעי שלטוני לניהול המדינה.

טירוף המאבק בקורונה והמשבר הפוליטי והדמוקרטי, משמידים למעשה ערך מרכזי בחיינו – את אחריותה של המדינה ואת אחריותם של מי שמופקדים על המדינה, להיותה מדינה

המו"מ הקואליציוני הנערך ממש בימים אלה, בו נסחרים תפקידים ותקציבים בקומבינות פוליטיות ומשפטיות, מעיד על הסרת אחריותם של נבחרי הציבור מתפקידם כנושאים באחריות לגורלה של המדינה. לשלומם, בריאותם וחייהם של אזרחי המדינה כולם. "חייהם" –  במובן של זכות לפרנסה, ביטחון, חינוך, חופש ובריאות. כל אלה נרמסים תחת הדיונים על תפקידו של מקורב פוליטי כזה או אחר, על גורלו המשפטי של רה"מ הנכחי וזכויותיו בעתיד כממלא מקום, ועל מספר השרים בממשלת ה"אחדות"/"חירום" או בקיצור ממשלת ה"חרדות" HARADUT.

"האחריות של המדינה הדמוקרטית להגנה על אזרחיה מפני סכנה הנשקפת לחייו, בריאותו או חירותו של מי מהם היא אחריות מוחלטת, במובן זה שאין מצב שבו המדינה יכולה להתנער מן האחריות ולפטור את עצמה מכל מעשה שהיא יכולה לעשות, חרף הסכנה האמורה", כותב הפרופ' אסא כשר במאמר העתיד להתפרסם בקרוב ועוסק בכלל ב"מעשי המדינה לפדיון אזרחיה מידי אויב".

ובכן האויב כיום הוא מגפת הקורונה. אזרחי המדינה כולם "נחטפו" בידי המגפה והם שבויים בידיה, ספונים, כלואים בבתיהם מאונס ובהוראת ממשלתם.

במצב זה יש לשאול – האם אתם, נבחרי הציבור, עוסקים באחריותכם המוחלטת כנציגי המדינה הדמוקרטית? האם אתם ממלאים את אחריותכם או מבצעים עבירות שלטוניות ופשעים נגד המדינה? נגד אזרחיה?

"אנחנו באים לדון באחריות המדינה ולא באחריות הממשלה. אין לנו כאן עניין במדיניות זו או אחרת של הממשלה, בהתאם לקווי היסוד שלה, הרוב הפרלמנטרי התומך בה או שיקולים פוליטיים של מי מחבריה. יש לנו עניין במה שכל ממשלה חייבת לעסוק בו, מפני שהמדינה חייבת לעסוק בו והממשלה היא הרשות המבצעת של המדינה" (פרופ' אסא כשר, שם).

ובכן בהשלכה על ימינו אלה, כל דיון על תפקידו של השר לענייני מורשת, ירושלים, אסטרטגיה, מודיעין, תפוצות ומיעוטים, פריפריה, נגב וגליל, שוויון חברתי, שת"פ אזורי, או כל תפקיד מופרך כפול ומכופל אחר, הוא מעילה בתפקידם של האחראים על המדינה.

"אחריות המדינה הדמוקרטית להגנה על אזרחיה מפני סכנה הנשקפת לחייו, בריאותו או חירותו של מי מהם היא אחריות מוחלטת, במובן זה שאין מצב שבו המדינה יכולה להתנער מן האחריות…"

כל דיון בגורלו המשפטי של בעל תפקיד אחד ולו יהא זה ראש הממשלה עצמו, הוא פשע נגד המדינה. כל עיסוק ומו"מ על סיפוח בקעת הירדן, או על הרכב הועדה למינוי שופטים, או על מעון רשמי נוסף למ"מ רה"מ, בעת שבריאותם של כל אזרחי המדינה השבויים בידי הקורונה נמצאת בסכנה יומיומית, הינו פשע מוכח, פומבי ובוטה נגד המדינה.

במהלך מלחמת לבנון השנייה, נחשף כי בבוקר פרוץ המלחמה, מכר הרמטכ"ל חלוץ את מניותיו בעסקה מסוימת בבורסה. המדינה כולה הזדעזעה.

בפרשת הצוללות נחשף כי רה"מ נתניהו אישר לבדו, מכירת צוללות מתקדמות למצרים של האחים המוסלמים בלי ליידע את הרמטכ"ל ואת שר הביטחון והרוויח ממכירת מניות של חברה המספקת חומרים לייצור הצוללות. הזעזוע נמשך עד היום וטרם נחקר סופית.

תא"ל רמי דותן הורשע בשנת 1991 בקבלת שוחד מחברות אמריקניות בעת שהיה ראש להק ציוד בחיל האוויר. הוא נדון ל 13 שנות מאסר.

בכל המקרים הללו התנגשו הציפיות של האזרחים מאלה שנבחרו לשרת את המדינה, עם מעשים שהאנשים הללו ביצעו לטובתם האישית או על דעתם האישית.

ובכן במה שונים מעשיהם של מנהלי המו"מ הקואליציוני כיום מהמעשים שלעיל? הם דואגים כעת לתפקידים שאינם קשורים כלל למאבק בקורונה, תחת כסות שקרית של הקמת ממשלת חירום. הם דואגים לתקציבים, משכורות וקומבינות פוליטיות שאין ביניהן לבין עצירת התפשטות המחלה דבר וחצי דבר.

במהלך מלחמת לבנון ה-2, נחשף כי בבוקר פרוץ המלחמה, מכר הרמטכ"ל חלוץ את מניותיו בבורסה. המדינה הזדעזעה. בפרשת הצוללות נחשף כי נתניהו אישר לבדו מכירת צוללות מתקדמות למצרים. הזעזוע טרם נחקר

הם עוסקים פשוט בשוחד פוליטי שבצידו גם רווח כספי אדיר לכל אחד מהם, בעת שאזרחי המדינה נאנקים בצינוק בעינויים בלתי אפשריים, תחת הנחיות הסגר והבידוד החברתי.

"אם המדינה יכולה להגן על האזרח מפני הסכנות ואינה עושה זאת, היא בגדר עומדת על דמו של האזרח. אדישות כזאת לגורלו של האזרח נוכח סכנה לחייו, בריאותו או חירותו אינה הולמת את הערכים של מדינה דמוקרטית, בראש ובראשונה ערך כבוד האדם. שמירה על כבוד האדם מחייבת את המדינה הדמוקרטית בהגנה על האזרח מפני הסכנות החמורות, ככל שיש לה יכולת לעשות זאת" (פרופ' אסא כשר, מאמר: מעשי מדינה לפדיון אזרחיה מידי אויב)

נציגי הציבור שנבחרו בידי האזרחים להגן על חייהם, מחויבים גם לנקוט פעולות למניעת סכנות הנשקפות לאזרחים לפני שהן מתרחשות. הם מחויבים כמובן לנקוט פעולות מיידיות, מקצועיות, אחראיות ללא שיקולים זרים כדי להגן על האזרחים ללא הבדל דת, גזע או מין, השקפה פוליטית, מגדר או גיל.

האם המו"מ הפוליטי המתנהל במקביל להתנהלותה של ממשלת מעבר מול משבר המגפה, עונה על המחויבויות הללו?

הנה דוח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה מעיד שהפעולות שנדרשו להכנת המדינה למאבק במגפה, לא ננקטו על ידי הממשלה.

הנה ההחלטות שהתקבלו בממשלה דווקא להקל על כללי הבידוד החברתי במגזר החרדי, בניגוד לכללים שלהם נדרשו יתר האזרחים, מתבררות כבר עכשיו כהרות אסון לכולם. פצצת ההידבקות בבני ברק מעידה על התנהגות חסרת אחריות של מקבלי ההחלטות, שנמנעו מכפיית הכללים הבריאותיים בבני ברק ובמאה שערים רק משיקולים קואליציוניים. לא בריאותיים. לא ביטחוניים. לא מקצועיים. ממשלת ישראל ביצעה אם כן פשע במסגרת הגדרות אחריותה על המדינה. אין מילה אחרת.

הנה דוח מבקר המדינה מעיד שהפעולות שנדרשו להכנת המדינה למאבק במגפה, לא ננקטו ע"י הממשלה. הנה ההחלטות להקל על כללי הבידוד החברתי במגזר החרדי, בניגוד ליתר האזרחים, מתבררות כהרות אסון

אמנם: "ההתנהגות הקלוקלת של האזרח אינה משחררת את המדינה מאחריות להגנה עליו מפני הסכנות החמורות" כותב פרופ' כשר, אבל ברור לנו שההתנהגות הקלוקלת הזו היא גם תוצאה של מנהיגות חסרת אחריות. שר הבריאות עצמו שבימים אלה חלה בעצמו בקורונה, כיוון שלא הקפיד על הכללים שהוא ומשרדו קבעו, נהג באופן רשלני, עברייני ושערורייתי כאשר איפשר הגעת מטוסים מלאים בחרדים חולי קורונה מארה"ב לישראל. כשאיפשר חגיגות פורים ותפילות המוניות בבתי כנסת בעיצומה של ההדבקה.

ובכן האם האחראים לגורלה של המדינה מחויבים להפר הבטחות קואליציוניות ולשים בצד שיקולים פוליטיים כאשר מגזר שלם, השותף לקואליציה, מתנהג באורח המסכן את שלום הציבור כולו? בוודאי. זו חובתם כלפי המדינה. המדינה היא מעל הקואליציה.

האם ממשלת ישראל לא יצאה למלחמה כאשר נחטפו שני חיילים בגבול הצפון וסיכנה את חייהם של מאות חיילים כדי לשחרר את השניים? האם לא ניהלה מו"מ עם החמאס, שחררה אלף מחבלים וויתרה על עקרונותיה כדי לשחרר את גלעד שליט? מדוע ממשלה פוליטית לא יכולה להפר הסכם קואליציוני או הבטחות פוליטיות לשותפיה, כדי להגן על כלל האזרחים? האם שלומם אינו קודם לשלומה של הקואליציה? האם בריאותם של תושבי רמת גן אינו קודם ליחסיו של ראש הליכוד עם ראשי המפלגות החרדיות?

מדוע ממשלה לא יכולה להפר הסכם קואליציוני כדי להגן על כלל האזרחים? האם שלומם אינו קודם לשלומה של הקואליציה? האם בריאות תושבי ר"ג אינו קודם ליחסי ראש הליכוד עם ראשי המפלגות החרדיות?

הסכנה המיידית לחייהם של חטופי אנטבה, גרמה לממשלת ישראל לסכן מאות חיילים, לטוס למדינה עוינת ולהפר חוקים בין לאומיים ובלבד שתחזיר את החטופים למדינתם. אבל במציאות המטורללת והפושעת של ימינו ממשלת המעבר מעדיפה את שלום "הגוש" על שלומם של "חטופי" הקורונה.

"אחד מערכיה של מדינה דמוקרטית הוא ערך האחריות לגורלו של כל אזרח של המדינה, ככל שהמדובר בחייו, בריאותו וחירותו. המדינה חייבת לשמור על האזרח מפני כל סכנה משמעותית לפגיעה בחייו, בריאותו וחירותו. " (אסא כשר, שם).

המדינה אמורה להגן על ערכיה. אחד מערכיה של מדינה דמוקרטית הוא ערך האחריות לגורלו של כל אזרח של המדינה, ככל שמדובר בחייו, בריאותו וחירותו. המדינה חייבת לשמור על האזרח מפני כל סכנה משמעותית לפגיעה בחייו, בריאותו וחירותו. וערכים כזכור לכולנו, הם דבר שבני אדם מוכנים לשלם עליהם מחיר. גם מדינה, כשהיא מגנה באופן מעשי על ערכיה, מוכנה לשאת בתוצאות השליליות של מעשיה.

התנגדות להסכם הגרעין האיראני הייתה כרוכה במחיר שישראל עלולה הייתה לשלם ביחסיה עם ארה"ב.

סיפוח רמת הגולן, סיפוח ירושלים המזרחית, ההתקפה על הכור העיראקי, תקיפת הכור הסורי ועוד ועוד החלטות פוליטיות וביטחוניות כרוכות תמיד גם במחיר שהמדינה בהובלת הרשות המבצעת, מוכנה לשלם כדי להגן על ערכיה.

אולם במאבק בקורונה מתברר שהרשות המבצעת לא מוכנה לשלם מחיר פוליטי כדי להגן על ערך חיי האדם של אזרחי המדינה. הישרדותה של הרשות המבצעת כאורגן נפרד של המדינה, חשוב לה יותר מהגוף אותו היא אמורה לשרת.

אולם במאבק בקורונה מתברר שהרשות המבצעת לא מוכנה לשלם מחיר פוליטי כדי להגן על ערך חיי האדם של אזרחי המדינה. הישרדותה של הרשות המבצעת כאורגן נפרד של המדינה, חשוב לה יותר מהגוף אותו היא אמורה לשרת

נזכיר בעניין זה רק כמה מחדלים מהימים האחרונים:

  • המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים דאג להשיג/לגנוב מכשירי הנשמה ממדינות בחו"ל, כאשר ממש באותו זמן גורם במשרד הביטחון מכר מכשירי הנשמה מישראל לחו"ל. איש לא נעצר. חוסר התיאום זועק לשמים.
  • הממשלה מונעת מגופי מחקר מדעי, קופות חולים ומעבדות פרטיות מלבצע בדיקות קורונה המוניות רק משיקולים ביורוקרטיים, ובכך מסייעת ביודעין להפצת ההידבקות. כלומר הממשלה פועלת נגד האינטרס של המדינה.
  • הממשלה לא מפעילה את מערכות מל"ח – משק לשעת חירום ורח"ל (רשות חירום לאומית) רק משום שראש הממשלה נמצא בסכסוך אישי עם שר הביטחון והמערכות הללו כפופות לשר הביטחון.
  • ראש הממשלה מתכוון למנות לשרה לביטחון הפנים נאמנה פוליטית, במקום למנות איש מקצוע מוכח, בעל ניסיון להתמודד עם משבר בסדר גודל של מגפת הקורונה.
  • ראש הממשלה נמנע מלהעביר את שר הבריאות מתפקידו, למרות שגלוי וברור לכל שהוא לא כשיר למלא את התפקיד בעת חירום ונכשל טוטאלית בהכנת מערכת הבריאות להתמודדות מול המגפה.

כל העובדות הללו מעידות על כך שמדינת ישראל כמדינה, קורסת לתוך עצמה.

כשמערכות השלטון נעות במצעד איוולת והאלטרנטיבה לשלטון משתפת פעולה עם השלטון המושחת והכושל, במקום לייצב את הדמוקרטיה ובאמצעותה להילחם על הגנת האזרחים באופן יעיל יותר, לאזרחים לא נותר אלא להתכנס בבתים או לצאת למרי אזרחי.

איתי לנדסברג נבו הוא אזרח המודאג מעומק השחיתות השלטונית, חושש לגורל הדמוקרטיה ומזועזע מהגזענות והאלימות בחברה הישראלית. לשעבר עורך "מבט שני" ומנהל מחלקת תעודה בערוץ הראשון מנוחתו עדן (2002-2017). בן קיבוץ תל יוסף וממקימי הפורום למען אנשי המילואים ( 1995-2017) . כיום במאי, עורך תוכן ומפיק עצמאי.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,521 מילים
עודכן עכשיו

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

מעבדות רבות ברחבי העולם עורכות ברגעים אלה ניסויים ב-6,125 כימיקלים שונים על כ-24 החלבונים של נגיף הקורונה ● פרופסור שי ארקין מהאוניברסיטה העברית לקח את דיוויד הורוויץ לסיור באחת מהמעבדות האלה ● מיוחד

עוד 2,905 מילים

אין שום חקיקה שתוכל להבטיח לגנץ את קיומה של הרוטציה

עד עתה לא פורסם, לא באופן רשמי ולא כהדלפה, הנוסח המתגבש של ההסדר החקיקתי שאמור לעגן את הרוטציה בין בנימין נתניהו ובני גנץ ● ועדיין, בחינה מעמיקה של ההסדרים המתגבשים מוליכה למסקנה חד-משמעית: אין שום הסדר חקיקתי כזה שיכול להיחשב לבלתי-הפיך או משוריין, ושאינו ניתן לעקיפה או לביטול ● כל מה שנשאר זה מידת האמון שיש לגנץ במילה של נתניהו ● פרשנות

עוד 989 מילים

הכישלון הגדול ביותר של ליצמן הוא דווקא בהגנה על הציבור שהוא מייצג

דעה לא ברור אם שר הבריאות הפר את הנחיות משרדו שלו, ואפשר לדון בשאלה האם כשלי מערכת הבריאות במשבר הנוכחי הם באשמת מי שהיה ראש המערכת מזה כעשור ● אבל על נקודה אחת אין עוררין: תכליתו של ליצמן כפוליטיקאי חרדי היא לדאוג לרווחת ציבור המצביעים שלו ● ודווקא לנוכח האיום הבריאותי הגדול ביותר על ציבור זה, ליצמן אכזב אותו לגמרי

עוד 927 מילים ו-1 תגובות

הולכת בדרכה מרב מיכאלי מדברת על האכזבה מעמיר פרץ

חברת הכנסת מרב מיכאלי לא האמינה שזה קורה לה ● אחרי העריקה של אורלי לוי-אבקסיס, והזחילה המסתמנת של עמיר פרץ ואיציק שמולי לממשלת נתניהו, היא נותרה חברת העבודה-גשר היחידה שממש מתכוונת לעמוד בהבטחת הבחירות המרכזית של המפלגה: לא להצטרף לממשלת נתניהו ● בראיון לזמן ישראל היא מבטיחה לעשות הכל כדי לטרפד את הכוונות של פרץ ושמולי ● אם לא - היא תמשיך ככל הנראה לתפקד כאופוזיציה פנימית של אישה אחת

עוד 870 מילים

לקראת הצטרפות לממשלה? פרץ הודיע להורוביץ על סיום השותפות של העבודה ומרצ

ניצן הורוביץ: פרץ קובר את מפלגתו קבורת חמור; זנדברג למרב מיכאלי: הצטרפי אלינו ● בשל מחסור הנחה משרד הבריאות למחזר ציוד מגן משומש ● בגלל חוסר במטושים ובריאגנטים משרד הבריאות צמצם את בדיקות הקורונה; משה בר סימן טוב: ישנו מחסור בכל העולם ● במשרד הבריאות שוקלים להגדיר את מודיעין עילית, מגדל העמק ואלעד כ"אזורים מוגבלים", בדומה לבני ברק

עוד 23 עדכונים

מאז שמשבר הקורונה טלטל את אורח החיים הישראלי, החקלאות האורגנית בכלל וענף המשלוחים לבתים בפרט חווים פריחה חסרת תקדים ● אודי כספי, בית יצחק: "כולנו, כל החקלאים האורגניים שאני מכיר, מגדלים עכשיו בכל הכוח כדי לספק את הביקושים" ● דנה שטיין, בית יהושע: "אנשים יושבים יותר בבית ואוכלים יותר, וגם רוצים לאכול יותר בריא" ● גיא רילוב, חוות מקורה: "זה רק מדגיש את החשיבות של חקלאות מקומית וייצור מזון מקומי"

עוד 995 מילים

אנטישמיות הקורונה גם בניו יורק מאשימים את החרדים בהפצת המגפה

בקהילות החרדיות במדינת ניו יורק מדווחים על עלייה באנטישמיות, בעקבות התפרצות נגיף הקורונה באזור ● כבאי שהעלה פוסט אנטישמי לרשת, חנות שסירבה לשרת יהודים, וסיקור לא מחמיא בתקשורת הם רק חלק מהדוגמאות ● לדברי החרדים שם, הם עושים הכל כדי לצמצם את התפשטות הנגיף - גם אם לקח להם זמן להבין את גודל האיום

עוד 815 מילים ו-2 תגובות

מצוקת דרי הרחוב להיכנס לבידוד ביתי כשאין לך בית

גם דרי הרחוב מנסים להישמע כמיטב יכולתם להנחיות משרד הבריאות ● מקלטים של עמותות פרטיות מציעים להם מיטה ותעסוקה למשך היום, כדי שיוכלו לציית להוראות הבידוד ● "לפני הקורונה הייתי הולך לפארק, עכשיו אני נשאר במקלט עם משחקים וטלוויזיה", מספר אחד מהם ● ומה עם המדינה? גם בימים שבשגרה היא מקשה לתת להם מענה

עוד 931 מילים

המצרים נלחמים בשרלטנים שמציעים תרופות לקורונה - וגם בעיתונאים שחושפים את ממדי המגיפה ● האיראנים ממשיכים לבקש הקלות, אבל לא מהסיבות הנכונות ● וושינגטון וטהראן מנסות להרכיב ממשלה - בעיראק ● מקדש אשורי בן 5,000 שנה מתגלה מחדש ● ומה קרה בבית לחם לפני 18 שנה ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 834 מילים

נעצרה רופאה ברוסיה שמתחה ביקורת בראיון לזמן ישראל על הטיפול בקורונה

אנסטסיה ווסילייבה התראיינה אתמול בזמן ישראל ומתחה ביקורת חריפה על אופן הטיפול של שלטונות רוסיה במגפת הקורונה ● היום נעצרה על ידי המשטרה המקומית ולאחר שהוחזקה בתחנת המשטרה במשך היום, שוחררה עם קנס סמלי ● דובר איגוד הרופאים: "יש סימנים ושריטות על גופה. לא נשתוק על זה"

אנסטסיה ווסילייבה, יו"ר איגוד הרופאים הבלתי תלוי ברוסיה אליאנס ווראצ'י, אשר חשפה בראיון לזמן ישראל את מחדל הטיפול בקורונה של ממשלת רוסיה, נעצרה הבוקר (שישי) על ידי המשטרה המקומית, אבל שוחררה בשעות האחרונות בעיירה אקולובקה ליד העיר נובגורוד. לפי עדויות, היא סבלה מאלימות מהשוטרים במהלך מאסרה.

לדברי דובר איגוד הרופאים, איוון קונובלוב, צוות האיגוד הגיע לעיר על מנת לחלק מסכות וציוד מיגון נוסף לרופאים. אנסטסיה נעצרה באופן רשמי בגין הפרת סגר אשר הוטל על עיר מגוריה מוסקבה, וכן בשל התנגדות לשוטר.

אנסטסיה ווסילייבה
אנסטסיה ווסילייבה

בראיון שנתנה לזמן ישראל השבוע חשפה ווסילייבה את מה שהיא מכנה המחדל המתמשך ברוסיה של הטיפול בהתפשטות הנגיף.

"כבר בחודש ינואר השנה נרשם במוסקבה גידול של 37% במחלות של דרכי הנשימה והריאות. כנראה שלא ידעו ולא הבינו את הקשר לנגיף הקורונה, אז ייעדו למחלות האלה מחלקות שלמות. המחדל של התפשטות הנגיף נוצר כי בכלל לא הייתה הבחנה בין סוגי המחלות".

בתחילת השבוע פרסמה ווסילייבה סרטון יוטיוב שבו פנתה לשלטונות ולרשות המקומית במוסקבה והאשימה אותם בהכנסת חולים "מוסווים" באמתלה שהם לקו בדלקת ריאות לבתי החולים, כאשר בפועל, לדעתה, מדובר בחולי קורונה. היא דרשה מהם להפסיק את השקר וההסתרה שגורמת להפצה של הנגיף.

כמה ימים לאחר הפרסום, סיפרה ווסילייבה כי זומנה לחקירה במשטרה ונדרשה להסביר את "הפצת השמועות".

בשיחה עם זמן ישראל טרם הראיון, היא נשאלה האם היא לא חוששת לצאת נגד הרשויות בתקשורת הרוסית והמערבית. "מה יש לי לפחד?", השיבה. "אני אומרת את האמת. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, זה לא ישנה את האמת עצמה".

לאחר שהוחזקה בתחנת המשטרה של נובגורוד בהמשך היום, ווסילייבה חויבה בתשלום קנס של 800 רובל – כ-15 דולר.

"זה לא היה עניין של כסף בשבילם, הם רצו לשבור אותי", אמרה לסוכנות הידיעות AP אחרי שחרורה. "אבל אני משוכנעת יותר מתמיד שאני עושה את הדבר הנכון וללא ספק אמשיך לעשות זאת".

דובר האיגוד איוון קונובלוב אמר לזמן ישראל: "כנראה שהשלטונות רואים איום במעשים של אנסטסיה. הרי בזמן שהם שולחים עזרה לאיטליה, סרביה וונצואלה – הרופאים שלנו לא ממוגנים.

"הרשויות בנובגורוד לא נקפו אצבע על מנת למגן את הרופאים, וכשאנסטסיה מגיעה עם ציוד מיגון לבתי החולים, היא חושפת שאפילו איגוד קטן ועצמאי כמו שלנו יכול לדאוג לרופאים. זה לא מצריך סכומי עתק אלא השקעה מינימלית. איך זה מציג את הרשות המקומית? אני מניח שהם נוקטים באמצעי כוח ואלימות כדי לעצור את פועלנו ולהפחיד אותנו אבל בפועל הם מציגים את עצמם באור שלילי, כי כולם מבינים מה האמת בסיפור".

האם נהגו באנסטסיה באלימות?

"כן. אחד השוטרים סתר לה והיו עוד מעשים, יש סימנים ושריטות על גופה. אנחנו כמובן לא נשתוק על זה".

האם היא לא מפחדת שיכולים לעשות לה משהו יותר חמור מזה?

"אנסטסיה היא אדם ישיר והגון. הם יכולים לחפור ולחקור אבל לא ימצאו כלום. הם כמובן ימשיכו להפריע לנו וללכלך עלינו, אבל הציבור רואה שמדובר במעשה תמים של עזרה לרופאים, אז בסופו של דבר הרשויות רק מזיקות לעצמן".

עוד 439 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה