עמוד ראשון: מברק שטרם פורסם עד כה מהנהגת יהודי פולין המפציר בבריטניה במארס 1939 לאפשר ליהודים לברוח לפלשתינה ולברוח מהאיום הנאצי המתקרב (צילום: סטיבן אי. זיפרסטיין)
אחרי 82 שנה: המברק הסודי של יהודי פולין לרה״מ בריטניה

היהודים התחננו: תנו לנו להיכנס לפלשתינה

חשיפה

במרץ 1939, כמה שבועות לפני פרסום הספר הלבן שהגביל כמעט לחלוטין את הגירתם לפלשתינה, יהודי פולין שלחו לראש ממשלת בריטניה נוויל צ'מברלין מברק נואש - המתפרסם כאן לראשונה ● הם התחננו בפניו לשמור על שערי פלשתינה פתוחים ● המברק זכה להתעלמות, והמחיר היה נורא

נקודת השפל של הספר הלבן ממאי 1939, המסמך הידוע לשמצה שבאמצעותו הבריטים סגרו את דלתות פלשתינה בפני יהודי אירופה, תועדה פעמים רבות.

חלק אותו זוכרים פחות הוא האופן שבו הניו יורק טיימס (שהיה בבעלות יהודית) בחר בצד של ראש ממשלת בריטניה נוויל צ’מברלין ביום שלאחר פרסום הספר הלבן, מה שעורר זעם אצל חיים ויצמן וההנהגה הציונית.

נדבך שכמעט ואינו ידוע לציבור, לעומת זאת, הוא העובדה שקהילת יהודי פולין שלחה חודשיים לפני כן בקשה נואשת לצ’מברלין – מברק המתחנן בפניו לשמור על שערי פלשתינה פתוחים. זהו הסיפור של אותה בקשה.

על אף שמשלוח המברק דווח באותה נקודה, כתבה זו היא ככל הנראה הפעם הראשונה שבה המסמך עצמו מפורסם.

המכתב התגלה בארכיון משרד המושבות הבריטי לאחר 82 שנים; אין עדות לכך שצ’מברלין – או אדם אחר במשרד שלו – דנו בכך או אפילו ראו אותו אי פעם.

בסוף 1938, המעמד של יהודי אירופה, שהיה כבר בסכנה בגרמניה ובמדינות תחת איום של פלישה גרמנית, החמיר דרמטית. ב-30 בספטמבר אותה שנה, צ’מברלין חתם על הסכם מינכן, שאפשר להיטלר לספח את חבל הסודטים של צ'כוסלובקיה.

אדם מביט על ההרס בחנות יהודית ב-10 בנובמבר, 1938, לאחר ליל הבדולח (צילום: AP)
אדם מביט על ההרס בחנות יהודית ב-10 בנובמבר, 1938, לאחר ליל הבדולח (צילום: AP)

צ’מברלין האמין באופן נאיבי כי הפיוס יביא "לשלום בזמננו", אבל במציאות, ההפך התרחש – החולשה של צ’מברלין עודדה את היטלר לצאת למלחמה רק 11 חודשים לאחר מכן. ביוני 1940, היטלר כבר הפציץ אוכלוסייה אזרחית בלונדון.

צ’מברלין האמין כי הפיוס יביא "לשלום בזמננו", אבל במציאות, ההפך התרחש – החולשה של צ’מברלין עודדה את היטלר לצאת למלחמה רק 11 חודשים לאחר מכן. ביוני 1940, היטלר כבר הפציץ אוכלוסייה אזרחית בלונדון.

הסכם מינכן סלל את הדרך לשואה, שהחלה פחות משישה שבועות לאחר ליל הבדולח ב-9 בנובמבר, 1938. אלפי עסקים יהודים ובתי כנסת נהרסו בגרמניה.

מאות יהודים גרמנים איבדו את חייהם במהלך לילה אחד, סימן מקדים לגורל המחכה לשישה מיליון יהודים נוספים ברחבי אירופה. לאחר ליל הבדולח, אף אחד לא היה יכול לטעון לחוסר ידיעה באשר לכוונות של היטלר כלפי היהודים.

לקראת סוף 1939, התחזית עבור יהודי אירופה מעולם לא הייתה גרועה יותר. הסוכנות היהודית הפצירה בבריטים לאפשר ליהודי אירופה להגר לפלשתינה, אך הוועד הערבי העליון, המייצג את הערבים הפלשתינים, התנגד לכך בצורה נחרצת.

בפלשתינה, הפרעות הערבים בהשראת המופתי של ירושלים, חאג' אמין אל חוסייני, , השתוללו במשך קרוב ל-3 שנים, ועלו במאות חיים. בריטניה נטשה את הצעת החלוקה של פלשתינה, אותה קראה ליישם ועדת פיל, בדוח מקיף מ-1937.

גברים, נשים וילדים על הסיפון העליון, יחד עם בקר ועופות, על גבי הסירה המאוישת על ידי יוונים, פנמה, כשהם נלקחים למעצר בנמל יפו, 17 ביולי, 1947, על ידי שולת המוקשים הבריטית סאטון (צילום: AP)
גברים, נשים וילדים על הסיפון העליון, יחד עם בקר ועופות, על גבי הסירה המאוישת על ידי יוונים, פנמה, כשהם נלקחים למעצר בנמל יפו, 17 ביולי, 1947, על ידי שולת המוקשים הבריטית סאטון (צילום: AP)

ועדת וודהד, שמונתה כדי לבצע ניתוח טכני נוסף של הצעת החלוקה של ועדת פיל הבריטית, הצהירה כי מדובר בתכנית שאינה ברת יישום. באופן אירוני ואכזרי, ועדת וודהד פרסמה את הדוח שלה ב-9 בנובמבר, 1938, שעות לפני ליל הבדולח.

לאור הממצאים של הוועדה, ממשלת בריטניה הודיעה כי היא תזמין נציגים של הערבים הפלסטינים ומדינות ערב השכנות, כמו גם נציגים של הצד היהודי, לוועידה בלונדון בתחילת 1939 כדי לדון בעתיד של פלשתינה.

הועידה בלונדון נפתחה ב-7 בפברואר, 1939, בארמון סט. ג'יימס.

חיים ויצמן ודוד בן-גוריון, שהפכו לאחר מכן לנשיא הראשון וראש הממשלה הראשון של מדינת ישראל, בהתאמה, הובילו את המשלחת היהודית.

בהצהרת הפתיחה שלו – שנאמרה מול נציגי ממשלת בריטניה ונציגים יהודים בלבד, משום שנציגים ערבים סירבו לשבת בחדר עם יהודים – ויצמן הדגיש את הסכנה מצד היטלר, וציין באופן נבואי כי "גורל שישה מיליון אנשים היה על הכף".

ראש ממשלת ישראל לעתיד דוד בן גוריון, במרכז, והנשיא לעתיד חיים ויצמן, יושב משמאלו, עם נציגים יהודים בועידת לונדון, ארמון סט. ג'יימס, פברואר 1939 (צילום: נחלת הציבור)
ראש ממשלת ישראל לעתיד דוד בן גוריון, במרכז, והנשיא לעתיד חיים ויצמן, יושב משמאלו, עם נציגים יהודים בוועידת לונדון, ארמון סט. ג'יימס, פברואר 1939 (צילום: נחלת הציבור)

אך האזהרות של ויצמן נפלו על אוזניים ערלות. עד סוף פברואר 1939, פחות משלושה שבועות לאחר תחילת הועידה בלונדון, נציגים בריטיים החלו להדליף לעיתונות על כוונתם להציע עצמאות לפלשתינה תוך 10 שנים תחת שלטון של רוב ערבי, יחד עם מגבלות מידיות ומחמירות על הגירת יהודים לפלשתינה.

כפי שדווח ב-Times of London ב-28 בפברואר, 1939, "הערבים היו מאושרים עד הגג באשר להצעות, היהודים היו מדוכדכים ומרירים".

אותו צ’מברלין, שהאמין באופן מטופש כי פיוס היטלר היה הדרך לשמור על השלום באירופה, החליט לפייס את המופתי כדי להשיב את השלום לפלשתינה.

ראש ממשלת בריטניה נוויל צ’מברלין לוחץ ידיים להיטלר בחתימה על הסכם מינכן, ספטמבר 1938 (צילום: AP)
ראש ממשלת בריטניה נוויל צ’מברלין לוחץ ידיים להיטלר בחתימה על הסכם מינכן, ספטמבר 1938 (צילום: AP)

עד אמצע מרץ כולם הבינו שבריטניה מתכננת לסגור את הדלתות של פלשתינה למהגרים יהודים, למעט טפטוף קל. ב-15 במרץ 1939, ה-Times of London פרסם פרטים נוספים שהודלפו של ההצעות של הבריטים עבור פלשתינה, לרבות הגבלת ההגירה היהודית ל-15,000 איש בשנה למשך 5 השנים שלאחר מכן.

באותו יום, 15 במרץ, 1939, גרמניה פלשה לצ'כוסלובקיה, והגרמנים צעדו בפראג.

הקהילה היהודית בפולין עקבה אחרי ההתפתחויות מבשרות הרעות בוועידה בלונדון ובצ'כוסלובקיה בחשש ובדאגה הולכים וגוברים.

ההסתדרות הציונות ואגודת ישראל של פולין שלחו מברק נואש לצ’מברלין. המברק התחנן בפניו לשמור על דלתותיה של ישראל פתוחות ליהודי פולין, ולאפשר להם לכל הפחות הזדמנות לברוח מהאיום הנאצי הממשי

פעולות הצבא הגרמני נגד צ'כוסלובקיה השכנה החיו את התרחיש הברור ומעורר האימה של פלישה פוטנציאלית של גרמניה לשכנתה הנוספת ממזרח, פולין.

אפשרות שכזו, בשילוב עם הדלפות של חדשות מלונדון המורות על כך שבריטניה תכננה לסגור את פלשתינה להגירת יהודים, שלחו את יהדות פולין למשבר עמוק.

צבא גרמניה נכנס לפראג, 15 במארס, 1939 (צילום: נחלת הציבור)
צבא גרמניה נכנס לפראג, 15 במרץ, 1939 (צילום: נחלת הציבור)

על רקע מצב זה, יומיים לאחר מכן, ב-17 במרץ 1939, ההסתדרות הציונות המאוחדת של פולין ואגודת ישראל של פולין שלחו מברק נואש, בן שני עמודים, לצ’מברלין. המברק התחנן בפניו לשמור על דלתותיה של ישראל פתוחות ליהודי פולין, ולאפשר להם לכל הפחות הזדמנות לברוח מהאיום הנאצי הממשי.

זהו נוסח המברק המקורי:

"בזמנים האפלים והטרגיים ביותר של ההיסטוריה והחיים של היהודים, 3.5 מיליון יהודים בפולין מבקשים מממשלת הוד מלכותה, הסמכות שלקחה אחריות ליצירת מקום מושב לעם היהודי בפלשתינה, לשקול הן את הביטחון שהעם היהודי תולה באנגליה ואת התקוות הקדושות ביותר של היהודים, ולא ליישם מדיניות בפלשתינה המשליכה את המוני היהודים אל תהום של ייאוש".

משרד ורשה של Jewish Telegraphic Agency פרסם דיווח קצר יומיים לאחר מכן, ב-19 במרץ 1939, עם הכותרת "יהודי פולין מבקשים מבריטניה לעמוד בהבטחותיה ולתמוך בהם". השידור התכוון לצטט את המברק מיהודי פולין לממשלה הבריטית, אבל הנוסח היה שונה מהמברק המקורי המוצג לעיל:

"בזמנים האפלים והטרגיים ביותר בהיסטוריה היהודית, 3.5 מיליון יהודים פולנים פונים לממשלת בריטניה שלא לבגוד בביטחון של העם היהודי בבריטניה ולא להרוס את התקוות הקדושות של העם היהודי על ידי אימוץ מדיניות הצפויה להוביל אותם לייאוש".

אולי הניסוח שצוטט על ידי הסוכנות היהודית היה מטיוטה מוקדמת של המברק, או אולי הכותב של הדיווח לא הצליח לתעד את השפה המדויקת של המסמך. בכל מקרה, נראה כי המברק המקורי מעולם לא פורסם בפומבי, עד עכשיו.

זה לא מפתיע, שכן המברק היה מונח במשך 82 שנה ללא תשומת לב מיוחדת בארכיון משרד המושבות הבריטי תחת הכותרת "פלשתינה: תכתובת מקורית".

עמוד ראשון: מברק שטרם פורסם עד כה מהנהגת יהודי פולין המפציר בבריטניה במארס 1939 לאפשר ליהודים לברוח לפלשתינה ולברוח מהאיום הנאצי המתקרב (צילום: סטיבן אי. זיפרסטיין)
עמוד ראשון: מברק שטרם פורסם עד כה מהנהגת יהודי פולין המפציר בבריטניה במרץ 1939 לאפשר ליהודים לברוח לפלשתינה ולברוח מהאיום הנאצי המתקרב (צילום: סטיבן אי. זיפרסטיין)

גם המומחים הופתעו

מגוון מומחים התבקשו לחוות את דעתם, וכולם דיווחו כי לא שמעו על המברק או ראו אותו מפורסם באף מקום.

פרופ' דן מכמן, ראש המכון הבינלאומי לחקר השואה וחבר בקתדרה לחקר השואה ע"ש ג'ון ניימן ביד ושם בירושלים, אמר כי הוא לא ראה את המברק קודם לכן, אך הזהיר מ"שיוך חשיבות והשפעה גדולה מידי למברק אחד".

פרופ' דוד אנגל מאוניברסיטת ניו יורק, מומחה מוביל להיסטוריה של יהודי פולין והשואה, אמר כי הוא לא זוכר דיון על המברק בספרות הרלוונטית.

צוות המחקר במוזיאון השואה בוושינגטון, ציינו כי הם מעולם לא ראו את המברק, אבל הביאו לתשומת לבי את הדיווח של הסוכנות היהודית.

המברק המקורי לא הצליח להגיע לממשלת בריטניה. באף אחד מהתיקים הרלוונטיים של ממשלת בריטניה אין סימן לדיון פנימי באשר לבקשה, ואף לא סימן לכך שראש הממשלה או גורם במשרד שלו אי פעם ראו את המברק

באופן טרגי, המברק המקורי לא הצליח להגיע לממשלת בריטניה. אכן, באף אחד מהתיקים הרלוונטיים של ממשלת בריטניה אין סימן לדיון פנימי באשר לבקשה, ואף לא סימן לכך שראש הממשלה או גורם במשרד שלו אי פעם ראו את המברק.

ממשלת בריטניה גם לא סיפקה תגובה כלשהי ליהודי פולין, עד שהוציאה את הספר הלבן בדיוק חודשיים לאחר מכן, ב-17 במאי, 1939.

עד למועד פרסום הספר הלבן, המברק מיהודי פולין נקבר במסמכים של משרד המושבות, שם נותר מוסתר מעין הציבור למשך 80 השנים הבאות, עד עכשיו.

התוצאה של מדיניות הספר הלבן הייתה קטסטרופלית: מתוך ששת מיליון היהודים אשר בשמם ויצמן דיבר בלונדון, 5,925,000 נידונו להישאר באירופה. מתוך 3.5 מיליון היהודים בפולין שהתחננו לעזרה מצ'מברלין במרץ 1939, רק 75,000 היו בחיים בתחילת 1945. ללא קשר למניע או לכוונה, היה נראה שהיטלר וצ'מברלין מפעילים ברית מרומזת לדון את ששת מיליון יהודי אירופה למוות.

הספר הלבן הטיל מגבלות קיצוניות על הגירה יהודית לפלשתינה, עם מגבלה של מקסימום 75,000 מהגרים יהודים בתקופה החמש-שנתית שבין 1939-1944.

'הצילו את הורינו, הצילו את הילדים', כך נכתב על השלטים שנשאו האנשים ברחובות ירושלים ב-16 בינואר, 1939, בהפגנה נגד מגבלות ההגירה המחמירות (צילום: AP)
"הצילו את הורינו, הצילו את הילדים": 16 בינואר, 1939, בהפגנה נגד מגבלות ההגירה בירושלים (צילום: AP)

ההנהגה הציונית הגיבה לספר הלבן בזעם, ושלחה מכתבי מחאה ומזכר משפטי מקיף לממשלת בריטניה ולמועצה של חבר הלאומים.

ויצמן הצליח להשיג גינוי סמלי מטעם ועדת המנדטים של חבר הלאומים, אבל לא הייתה לכך משמעות עבור היהודים בפולין ובאירופה שגורלם נחרץ.

התקשורת היהודית הייתה עוינת

היה אפשר לחשוב שהספר הלבן והתחינה של יהודי פולין יעוררו תמיכה של מגורמים יהודיים בעולם. אבל הניו יורק טיימס, שהיה בבעלות יהודית, הגן באופן מפתיע על הספר הלבן במאמר מערכת ב-18 במאי, 1939 יום לאחר פרסומו.

מאמר המערכת, שנכתב שישה חודשים לאחר ליל הבדולח, חודשיים לאחר הפלישה לצ'כוסלובקיה והמברק של יהודי פולין, ופחות מארבעה חודשים לפני הפלישה לפולין, קרא באטימות: "הלחץ על פלשתינה כעת כה גדול עד שהגירה צריכה להיות מפוקחת באופן קפדני כדי להציל את המולדת עצמה מאכלוס יתר".

המאמר הסכים עם הבריטים כי חשוב יותר להימנע מהכעסת הערבים הפלסטינים מאשר לאפשר לכמות משמעותית של יהודים מאירופה להגר למדינה.

ויצמן זעם על הטיימס כל כך, עד שסירב להיפגש עם המו"ל של העיתון, ארתור הייז שולצברגר, במהלך הביקור של האחרון בלונדון מספר ימים אחר כך.

ויצמן תיעל את הכעס שלו במכתב לסולמון גולדמן ב-30 במאי, 1939, בו קרא לשולצברגר בבוז "יהודי פחדן". באותו מכתב, ויצמן שאל את גולדמן:

"מה שאני רוצה להבין, לעומת זאת, הוא האם הגישה הכללית והתחושה של היהודים (באמריקה) שונה מאוד מזו של שולצברגר והעיתון שלו".

גם לאחר שמלחה"ע השנייה הסתיימה, וההנהגה הציונית התחננה בפני הבריטים לאפשר קבלה של 100,000 שורדי שואה שהיו עדיין בסכנה ("מבקשי מקלט" בלשון של ימינו) להגר לפלשתינה, הניו יורק טיימס המשיך להעדיף פיוס של הערבים הפלסטיניים במקום לאפשר לשורדי השואה חיים חדשים בפלשתינה.

בהערה על הזוועות באירופה במאמר מה-14 בנובמבר, 1945, הטיימס הצהיר בקור כי "באופן ברור אין סימן לכך שהפתרון יימצא בהגירה המונית לפלשתינה".

לזכותו של נשיא ארצות הברית טרומן, ייאמר כי הוא התעלם מהטיימס ולחץ על ראש הממשלה הבריטי לזנוח את מגבלות הספר הלבן ולהעניק ל-100,000 אישורי הגירה למבקשי מקלט מתוך יהודי אירופה

לזכותו של נשיא ארצות הברית דאז, הארי טרומן, ייאמר כי הוא התעלם מהטיימס ולחץ פומבית על ראש הממשלה הבריטי קלמנט אטלי לזנוח את מגבלות הספר הלבן ולהעניק ל-100,000 אישורי הגירה למבקשי מקלט מתוך יהודי אירופה.

מספר ימים לאחר שהתקווה שלהם להיכנס לפלשתינה התנפצה בעקבות הוראה של הבריטים לגרשם לקפריסין, מהגרים יהודיים בלתי חוקיים עומדים מאחורי המעקב של אונייה בנמל חיפה ב-8 באוגוסט 1946
מהגרים יהודיים בלתי חוקיים עומדים מאחורי המעקה של אנייה בנמל חיפה ב-8 באוגוסט 1946

אותו איום, יום אחר

למה שיהיה לנו אכפת מכך יותר מ-80 שנים לאחר מכן?

משום שלהיסטוריה יש דרך לחזור על עצמה. סנטימנט "אנטי-פליטים" ו"אנטי-הגירה" שטף חלקים רבים מאירופה וארצות הברית בשנים האחרונות. באופן מבשר רעות עבור היהודים באופן ספציפי, אנטישמיות ואנטי-ציונות צומחות גם באירופה ובארצות הברית, הן משמאל והן מימין הקשת הפוליטית.

המעילה באמון מצד ממשלת צ’מברלין, שהוציאה את הספר הלבן ודנה מיליונים למוות, חייבת להיכנס לזיכרון ההיסטורי, או שההיסטוריה תחזור על עצמה.

לכבוד קרוב ל-3.5 מיליון יהודים פולנים ו-2.5 מיליון יהודים אחרים משאר אירופה שהושמדו באופן כה טרגי וכה מיותר, אסור לנו אי פעם לשכוח את מה שהיה ניתן לעשות כדי להציל אותם.

אילוסטרציה: נציגי שבע מדינות ערביות, ביניהם מלכים, נשיאים ונסיכים נפגשו בקהיר, מצרים ב-29 במאי, 1946, בהזמנת המלך פארוק, על מנת לארגן חזית מאוחדת נגד הגירה יהודית לפלשתינה. בארוחה בארמון המלך, משמאל לימין: סיף אל אסלאם מתימן, שייח בשארה אל ח'ורי, נשיא לבנון, הנשיא שוכרי אל קוותלי מסוריה, המלך פארוק ממצרים, מלך עבדאללה מאמירות עבר הירדן, והאמיר סעוד, יורש העצר של ערב הסעודית (צילום: AP)
אילוסטרציה: נציגי שבע מדינות ערביות, ביניהם מלכים, נשיאים ונסיכים נפגשו בקהיר, מצרים ב-29 במאי, 1946, בהזמנת המלך פארוק, על מנת לארגן חזית מאוחדת נגד הגירה יהודית לפלשתינה. בארוחה בארמון המלך (צילום: AP)

סטיבן אי. זיפרסטיין הוא כותב הספר שייצא בקרוב " Law and the Arab-Israeli Conflict: The Trials of Palestine " (Routledge, מרץ 2020), אשר ממנו לקוח מאמר זה. זיפרסטיין, לשעבר תובע פדרלי בארצות הברית, הוא עמית בכיר במרכז לפיתוח המזרח התיכון ב-UCLA. הוא גם מלמד בתכנית ללימודים גלובליים ובבית הספר לענייני ציבור של UCLA, ובתור פרופסור אורח בפקולטת בוכמן למשפטים, אוניברסיטת תל אביב (כל הזכויות שמורות, סטיבן אי. זיפרסטיין, 2020)

עוד 1,725 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 5 ביולי 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

משרד הבריאות: מאז החזרת איכוני שב"כ, עשרות אלפים נשלחו לבידוד

נתניהו האריך בחצי שנה את כהונת ראש המוסד יוסי כהן ● ועדת הקורונה אישרה את הצו האוסר התקהלות יותר מ-50 איש ● נתניהו יכנס מחר את הממשלה לדיון נוסף בנושא הגבלות קורונה ● ועדת ההיתרים הקציבה לנתניהו 30 ימים להוכיח שהשיב לבן דודו מיליקובסקי 30 אלף דולרים, שקיבל ממנו ללא אישור ● הממשלה אישרה את מינוי גלעד ארדן לשגריר ישראל באו"ם ובארצות הברית

עוד 26 עדכונים

טיפ קטן לעניים, לרעבים, לקשישים, למפוטרים, למובטלים ולחולי הסרטן

עוד תחביב ישן שלי: איסוף התבטאויות מלאות רגישות, טיפים מועילים ותובנות לחיים שמעניקים לנו, חינם אין כסף, פריבילגים עשירים בעמדות כוח. עם הזמן הרשימה מתארכת, והנה היא מתחדשת בדברי המנטור צחי הנגבי.
 

השר צחי הנגבי, עבריין מורשע בעבירה שיש עמה קלון, נהנה מכוח וממשכורת שר, לשכה, רכב שרד, עוזרים, פקידים, מאבטחים, פנסיה תקציבית, כיסוי הוצאות ושלל מותרות נלוות. אבל הוא שר בלי תיק. כלומר שר בלי כלום לעשות, מלבד חימום כסא ושיפרור לקקני של ראש הממשלה.

 אז אותו שר לענייני כלום ושום דבר, אומר למיליוני מובטלים, מפוטרים, פושטי רגל, עניים חדשים ואנשים שנשארו בלי קורת גג:

אותו שר לענייני כלום ושום דבר, אומר למיליוני מובטלים, מפוטרים, פושטי רגל, עניים חדשים ואנשים שנשארו בלי קורת גג:"השטויות האלה שלאנשים אין מה לאכול זה חרטא"

*  *  *

פרופ' אבי שמחון, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה והיועץ הכלכלי לרה"מ, שמיהר להגן על הנגבי במילים:
אמר בעצמו לפני כמה שנים שיש עוני בישראל, אבל הכל יחסי ועניין של הגדרה, וכי:
אוקיי, אם אנחנו לא גמביה, אז הכל טוב.

*  *  *

לפניו אני זוכרת את שרגא ברוש, מי שהיה נשיא התאחדות התעשיינים (והכשיר את מתווה הגז למרות ניגוד העניינים שלו כבעל עסקי גז), שדרש לפני כמה שנים לבדוק היטב החזרי מחלה להורים שילדם חלה כי:
כן, אין כמו חפלה עם ילד חולה בבית.

*  *  *

לפניו היה לנו את מיודענו הנכה הכלכלי המסובך בפלילים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנזף בחקלאי הנגב:
 
אולי אין לממשלה עץ כסף, אבל אם משפחת נתניהו היתה לוקחת את כל כסף שאנחנו השקענו בה כל השנים, ומזבלת איתו את כל נכסי הנדל"ן שלה: הפנטהאוז ברחביה, הקוטג' בקטמון הישנה או בוילה הפרטית בקיסריה וכל היתר – סביר שכבר היה צומח שם עץ כסף.

*  *  *

 לפניו היתה זו רעיה שטראוס, יורשת המיליונים שמכרה את אחזקותיה בקונצרן שטראוס-עלית בכ-160 מיליון דולר. המיליארדרית הזו הפגינה דאגה לגורל הרעבים שלא יכולים להרשות לעצמם את מחירי העגבניות והציעה:
צודקת. מה רע בניצני אספרגוס או עלי אנדיב בסלט?

לפניו היה לנו את מיודענו הנכה הכלכלי המסובך בפלילים, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שנזף בחקלאי הנגב: "אתם חושבים שיש לממשלה עץ כסף שאפשר רק לקטוף ולקטוף?"

*  *  *

ולפניה היה הכלכלן והפרשן שלמה מעוז, דירקטור בכ-15 חברות ציבוריות בישראל שמכניסות לו מאות אלפי שקלים בשנה, לצד מיליון השקלים בשנה שהרוויח ככלכלן במשרה חלקית באקסלנס נשואה. מעוז סיפק לנו את הקובלנה הבלתי נשכחת:
מעוז עצמו יחגוג באוקטובר את שנתו ה-74.

*  *  *

ואיך נוכל לשכוח את אליעזר פישמן, מי שהיה מבכירי הטייקונים במשק בתחומי הנדל"ן והתקשורת, שנשאר חייב מיליארדים לבנק לאומי ולמערכת הפיננסית בישראל והוכרז בסוף כפושט רגל, אז הפישמן הזה, בן 77, בלי עין הרע, איבחן:

*  *  *

והיה גם יוסי סילמן, מי שהיה מנכ"ל משרד הרווחה, שהביע את דעתו המלומדת על מציאות ישראלית של כמיליון ילדים רעבים, יותר ממחצית מהקשישים הנתמכים הסובלים מרעב, ו-72 אחוז מהחולים העניים שמוותרים על תרופות:

והיה הטייקון פושט הרגל אליעזר פישמן, בן 77 בלי עין הרע, שאמר: "היום ההורים מתים לאט יותר. אם הסבים והסבתות היו ממשיכים למות בגיל 65, לא היתה בעיה ולא היתה מחאה". חבל שלא נתן דוגמא אישית

*  *  *

או מי שהיה שר התחבורה בממשלת נתניהו – בצלאל סמוטריץ', מתנחל שבנה את ביתו באופן בלתי חוקי, אשר הגיב פעם על דו"ח העוני בו נודע לנו כי שליש מילדי הארץ חיים מתחת לקו העוני – בתובנה הסטטיסטית כי

*  *  *

או את דניאל סיריוטי, כתב "ישראל היום", שהרגיע אותנו לפני כמה שנים מפני הנתונים המחקריים המחרידים בענין התמותה מזיהום האויר המסרטן במפרץ חיפה, רגע לפני שטואטאו 1660 התנגדויות, ואושרה הרחבת בתי הזיקוק הקטלניים פי שלושה:
"כל חיי גרתי באזורים שנמצאים לכאורה במוקד הזיהום, ואני מגדל בהם ילדים. כולנו, תודה לאל, בריאים".

*  *  *

 
צודק. ומי שאין לו טלויזיה או אפילו קורת גג, כי פוטר ולא הצליח לשלם שכירות בימי הקורונה, ונאלץ לישון ברחוב, מוזמן להסתפק בצפייה במקקים ומכרסמים קטנים.

*  *  *

והאהובה עלי: שרי אריסון. כשיורשת המיליארדים ובעלת השליטה בבנק הפועלים פיטרה 900 מעובדי הבנק שלה, היא לא שכחה לחזק אותם בעצה מחממת הלב:

והאהובה עלי: שרי אריסון, יורשת המיליארדים ובעלת השליטה בבנק הפועלים שפיטרה 900 מעובדי הבנק שלה – לא שכחה לחזק אותם בעצה מחממת הלב: "תמיד כשנסגרת דלת, נפתח חלון"

אז שוב אני קוראת לכם, עניים (ניצן ויסברג כתבה היום על הכחשת העוני ומימדיו), רעבים, קשישים, מפוטרים, מובטלים, חנוקים, מסורטנים והורים המתמודדים עם מחלות ילדיהם: למה אתם מתעקשים לסבול, למען השם? תקשיבו לאנשים החכמים האלה ותלמדו משהו.

רונית צח היא עורכת זירת הבלוגים של זמן ישראל. עיתונאית רוב חייה הבוגרים, עם חיבה מיוחדת לטריוויה אקטואלית. אמא לשתי בנות, חתול וחתולה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 899 מילים

אם ישראל היא שתקפה באיראן, הסיבות לכך לא מבשרות טובות

איראן מאשימה את ישראל בעוד מתקפת סייבר מתוחכמת, ובפיצוצים המסתוריים שאירעו על אדמתה ● למרות השתיקה הרועמת בירושלים, מפת הפיצוצים האלה מצביעה על מודיעין מדויק, ועל יכולת חדירה עמוקה למערכים סודיים של משטר האייתולות ● בכל הקשור לאפשרות של נקמה איראנית, ישראל נכנסה לכוננות גבוהה ● פרשנות

כל מי שמכיר את מפת אתרי הגרעין של איראן לא מתפלא. ברצף הפיצוצים המסתוריים של השבועות האחרונים, מישהו מנסה לשגר מסר. האיראנים – אשר בפיצוץ הראשון, סמוך למתקן בפרצ'ין, עוד ניסו להסוות את הדברים – עלו בסוף השבוע האחרון מדרגה, ומפנים אצבע מאשימה לישראל.

ירושלים, כתמיד בעניין האיראני, שותקת. הכי רחוק הגיע הבוקר שר הביטחון, בני גנץ, כשחזר בראיון לגלצ על המנטרה: "איראן גרעינית לא תהיה". ולמרות השתיקה הרועמת, בחינה מעמיקה של מפת הפיצוצים מצביעה על מודיעין מדויק מאוד, ועל יכולת חדירה עמוקה למערכים סודיים של משטר האייתולות.

כך, למשל, הפגיעה בפרצ'ין. את האתר הזה חשף לעולם ארגון ביון ב-2007. מדובר במתקן תת-קרקעי המכיל אלפי צנטריפוגות, ושם מחזיקה איראן את הצנטריפוגות המתקדמות ביותר. את המחקר והפיתוח של צנטריפוגות חדשות עושה איראן בנתאנז, שם נרשמה כנראה הפגיעה הכי גדולה בסדרת הפיצוצים.

צוותי כיבוי אש באיראן מגיעים לאתר שבו אירע הפיצוץ. 1 ביולי 2020 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)
צוותי כיבוי אש באיראן מגיעים לאתר שבו אירע הפיצוץ. 1 ביולי 2020 (צילום: AP Photo/Vahid Salemi)

פיתוח צנטריפוגות באיראן

בישראל, כמו במדינות מערביות נוספות, סימנו את פיתוח הצנטריפוגות כאחד הממדים שאותם חייב העולם לרסן. המתמטיקה פשוטה: מה שעושות עשר צנטריפוגות ישנות, עושה אחת חדשה. כלומר, כאשר תתקבל ההחלטה לפרוץ לפצצה, איראן יכולה להעשיר אורניום בקצב המהיר פי 10 מזה המוכר כיום.

עכשיו גם מובן יותר מה קורה לפרויקט הזה, כאשר פיצוץ מסתורי במתקן חסוי משבית את קו הייצור או את מעבדת המחקר האיראניים. ההיגיון הזה נכון לכל אחד מארבעת הפיצוצים שאירעו על אדמת איראן החל מה-26 ביוני ועד הלילה.

איראן, כאמור, מאשימה את ישראל במתקפת סייבר מתוחכמת. זו לא הפעם הראשונה שמיוחסת יכולת כזו למודיעין הישראלי.

ב-2010, מתקפת סייבר מתוחכמת – הידועה כתולעת סטקסנטגרמה לשורה של פיצוצים בצנטריפוגות שהעשירו אורניום במתקן העל-קרקעי בנתאנז.

לישראל מיוחסת גם מתקפת סייבר שהשביתה לפני חודשיים את הנמל הימי החשוב של איראן, באנדר עבאס. אז, הוגדרה המתקפה כפעולת נקם על ניסיון איראני להשתלט על מנגנון החדרת הכלור למי השתייה בארץ, ולהרעיל אזרחים.

השאלה עתה היא מדוע בחר מי שבחר לתקוף את אתרי הגרעין. אם ישראל אכן עומדת מאחורי התקיפות הללו, יכולות לכך שתי סיבות, ושתיהן לא מבשרות טוב:

הראשונה, גורמים ביטחוניים בישראל עדיין מרגישים שהמסר בהשבתת הנמל לא עבר, ומצריך "שימור הרתעה" ע"י פגיעה בנכסים רגישים יותר לשלטון בטהראן.

האפשרות השנייה, היא פריצת דרך משמעותית בפרויקט הגרעין האיראני, שהצריכה פעולה מיידית להאטת התהליך, מבלי להיגרר לעימות צבאי.

בשני המקרים, אם אכן הייתה זו ישראל, סביר להניח שהשותפים האמריקנים עודכנו, ואולי בחלק מהמקרים אף שותפו. בדיוק כמו ב-2010, אז הגדירו מומחי סייבר את התולעת "מוצר שרק מעצמה יכולה לפתח".

לישראל מיוחסת גם מתקפת סייבר שהשביתה לפני חודשיים את הנמל הימי החשוב ביותר של איראן, באנדר עבאס. אז, הוגדרה המתקפה כפעולת נקם על הניסיון האיראני להשתלט על מנגנון החדרת הכלור למי השתייה בישראל

בסוף השבוע האחרון דיווחה התקשורת בארץ על רמת כוננות גבוהה מפני נקמה איראנית. עיקר תשומת הלב הוקדש לממד הסייבר. כמו ישראל, גם איראן מיפתה היטב את המטרות ברשת, אבל עד כה לא ממש הצליחה לחדור למערכת קריטית.

זה לא אומר שהניסיונות לא יימשכו. להפך, הם צפויים אפילו לעלות מדרגה. השאלה היא האם איראן תסתפק במגרש הקיברנטי, או שמא הכישלון ברשת יאלץ אותה לבצע פיגוע דרך שליח. את זה היא כבר עשתה פעמים רבות בעבר.

עוד 471 מילים

מינויו של רפי פרץ לשר עשוי להיות מנוגד לחוק

חשיפה עם כינון הממשלה לפני כחודשיים, הודיע פרץ כי הוא מצטרף לממשלת נתניהו, ובתמורה מונה לשר לענייני ירושלים ● ימינה, סיעתו של פרץ, איחלה לו בהצלחה והודיעה כי תגיש בקשה לפיצול ● אולם בקשה כזו מעולם לא הוגשה לכנסת ● המשמעות: על פי חוק יסוד הכנסת, פרץ מוגדר כח"כ פורש ● ועל פי חוק יסוד הממשלה, ח"כ פורש אינו רשאי לכהן כשר במהלך הכנסת הנוכחית ● בנוסף, ספק אם יוכל להתמודד בבחירות הבאות במסגרת מפלגה קיימת ● גם מרב מיכאלי עשויה להימצא בסיטואציה דומה

עוד 990 מילים

קהיר לא יכולה להרשות לעצמה קרע עם ישראל וארצות הברית

אף על פי שמצרים הביעה דאגה בנוגע לסיפוח, נראה שהפלסטינים כבר לא עומדים בראש סדר העדיפויות שלה ● "מצרים מתמודדת היום עם משברים הרבה יותר גדולים: הקורונה וההשלכות הכלכליות שלה, ההתערבות הטורקית במלחמה בלוב וסכר הרנסנס האתיופי", מסביר ד"ר אופיר וינטר מאוניברסיטת תל אביב ● "זה כבר לא עידן נאצר או סאדאת", מוסיף פרשן מצרי שביקש להישאר בעילום שם ● פרשנות

עוד 1,720 מילים

למקרה שפיספסת

בעברית יש שפע מלים ל"סמוך" ו"חפיף", אבל לא ל-Accountable

בתקופה האחרונה אני שומע אנשים כמו רביב דרוקר, עיתונאי שאני מעריך, הטוענים שצריך למקד את הביקורת בנתניהו ולרדת מגנץ, מפני שקיים סיכוי שגנץ יחליף את נתניהו בבלפור.

במילים אחרות, דרוקר טוען שגנץ יהיה ראש ממשלה או שהוא לא יהיה ראש ממשלה, אז למה לא לחזק את גנץ? אותו היגיון יכול לשמש בשאלה לגבי השתתפות בהגרלת פיס – או שאתה זוכה, או שאתה לא זוכה, אז למה לא לקנות כרטיס? התשובה היא כמובן שלקניית כרטיס יש מחיר גבוה והסיכוי לזכות אפסי. בדיוק כמו עם גנץ.

בתקופה האחרונה אני שומע אנשים כמו רביב דרוקר, עיתונאי שאני מעריך, הטוענים שצריך למקד את הביקורת בנתניהו ולרדת מגנץ, מפני שקיים סיכוי שגנץ יחליף את נתניהו בבלפור

תמכתי בגנץ בשלוש מערכות הבחירות האחרונות, הצבעתי עבורו ועשיתי כמיטב יכולתי להביא בוחרים נוספים להצביע עבורו. מאחר שלעניות דעתי נתניהו הוא הסכנה הגדולה ביותר למפעל הציוני מיום הקמתו, למרות מה שגנץ עשה – אם מחר בבוקר גנץ יחליף את נתניהו זה יהיה טוב, אבל רק לטווח הקצר. וזה לא קונץ – לטווח הקצר אני מעדיף שאדם מספר 17 שיכנס היום לחנות הסמוכה למשרד שלי יחליף את נתניהו, ומדובר בחנות סיטונאות של משקאות אלכוהוליים. לטווח הארוך גנץ לא מתאים, ולא בגלל שהוא שיקר.

אני סבור שבני אדם (וגם פוליטיקאים) רשאים להפר את המילה שלהם. לפעמים זו אפילו חובתם. נסיבות משתנות, אנחנו עושים טעויות, ולעיתים הנזק של העמידה במילה גדול לאין שיעור מהפרתה. כמובן שאי אפשר לנהל חברה שבה כולם משקרים, אבל אם הבטחת לעוץ-לי-גוץ-לי את הבן שלך כדי לצאת ממאסר על לא עוול בכפך, ועכשיו הוא אשכרה בא לקחת לך את הבן, אני הייתי אומר לו שיילך לחפש את החברים שלו.

גנץ לא אמר שהוא יתנגד לסיפוח ועכשיו הוא בעד כי הנסיבות השתנו – למעשה, אף אחד לא התעניין בדעתו של גנץ לגבי השטחים. גנץ לא אמר שהוא יתנגד לסגר ועכשיו הוא בעד כי הנסיבות השתנו – למעשה אף אחד לא התעניין בדעתו של גנץ לגבי ההתמודדות עם המגיפה. המחנה שהלך אחרי גנץ שלח אותו למשימה אחת בלבד – להוריד את ראש הנחש. בחבירה לנתניהו, לא רק שגנץ בגד בערך הליבה של המחנה שלו, הוא גם הכשיר את השרץ.

המחנה שהלך אחרי גנץ שלח אותו למשימה אחת בלבד – להוריד את ראש הנחש. בחבירה לנתניהו, לא רק שגנץ בגד בערך הליבה של המחנה שלו, הוא גם הכשיר את השרץ

והוא לא יחיד: גבי אשכנזי, עם כל מה שאמר על פרשת הספסרות בצוללות, מונע כעת הקמת וועדת חקירה לפרשה. פרשה, שכבר ממה שידוע עד כה, היא פרשת הבגידה הביטחונית החמורה ביותר בתולדות המדינה. גם גבי אשכנזי הכשיר את השרץ ויושב תחתיו בממשלה. אורית פרקש-הכהן, שבתפקידה הקודם ניהלה מלחמה עיקשת וצודקת נגד תעריפי החשמל הגבוהים ושוד הגז, פרשה שכבר ממה שידוע עד כה, מתמודדת בראש הטבלה על תואר פרשת השחיתות הכלכלית-בריאותית הגדולה ביותר בתולדות המדינה, גם היא הכשירה את השרץ ויושבת תחתיו בממשלה. הם ואחרים יושבים תחת אדם שלפני רגע הם אמרו שאי אפשר לסמוך עליו – ובזה הם צדקו.

בעברית יש שלל ביטויים כמו "סמוך!" "עלי!" "יהיה בסדר" ודומיהם. יש חפיף, חַפּ-לַפּ וכסת"ח, אבל אין ולו מילה אחת לתאר את מה שבאגלית נקרא Accountable. התרגום הכי קרוב לזה הוא כנראה מי-שאמור-לתת-דין-וחשבון-אם-משהו-משתבש.

פעם אנשים פה נתנו דין וחשבון על מעשיהם, לא עוד: הכרמל נשרף ויש עשרות הרוגים? אף אחד לא נותן את הדין. ילדים מתים בשיטפון? אף אחד לא נותן את הדין. מספר ההרוגים בתאונות דרכים עולה משנה לשנה? לא רק שלא מעיפים את השר הממונה, משאירים אותו בתפקיד ובסוף מקדמים אותו. משנה לשנה הצפיפות בבתי החולים גדלה ויותר אנשים מתים מזיהום? בוא נשאיר את השר הממונה. ובסוף, כשהמערכת קורסת, נפנק אותו במשרד יותר נוח.

ואם במקרים של אובדן חיי אדם אף אחד לא נותן את הדין, קל וחומר שבמקרים אחרים הכל מוחלק – אסונות אקולוגיים, תאונות עבודה, שערוריות כלכליות, אף אחד לא משלם מחיר אישי. כמה שנים מדינת ישראל עובדת על למידה מרחוק? כמה כסף שפכו על זה? ואז כשצריך תכלס ללמוד מרחוק, מתחילים לאלתר עם זום, עם מורים ללא הכשרה, בלי מערכי שיעור, ועם אלפי ילדים ללא מחשב. אגב, יודעים לפני כמה שנים נתניהו (תפס טרמפ על יוזמה אזרחית ו) הבטיח מחשב לכל ילד? מסתבר שמדובר בהבטחה בת 25 שנה

בעברית יש שלל ביטויים כמו "סמוך!" "עלי!" "יהיה בסדר" ודומיהם. יש חפיף, חַפּ-לַפּ וכסת"ח, אבל אין ולו מילה אחת לתאר את מה שבאגלית נקרא Accountable

אז נתניהו הבטיח מחשב לכל ילד ולא קיים, הבטחה אחת מיני שלל הבטחות דומות. נתניהו לא יכול לדרוש מאחרים לתת דין וחשבון בזמן שהוא לא יכול לתת דין וחשבון לא לנו ולא לעצמו.

לא בכדי הגענו למצב בו ראש ממשלה מכהן בזמן שמתנהל נגדו משפט בשלושה תיקים, וזה עוד לפני הספסרות בצוללות ושוד הגז. אף אחד לא נותן את הדין על העדר ההערכות לקורונה, אף אחד לא נותן את הדין (ובטח לא פתרון) על הקריסה הכלכלית של מאות אלפי אזרחים ששילמו מיסים במשך שנים, ועומדים כעת מול שוקת שבורה. נתניהו הביא את המערכת הפוליטית למצב של Zero-Accountability – לזה דווקא יש תרגום טוב לעברית: לית דין ולית דיין.

ולמי שלא מבין למה כל כך הרבה אנשים בוחרים בו, זה בדיוק מה שהבוחרים שלו רוצים – המושחתים כמותו רוצים לחיות בלי לתת דין וחשבון למדינה, המקופחים "כמותו" מסרבים לתת דין וחשבון לעצמם – זה לא הם אחראים לגורלם, זה מפא"י. 

כדי שנוכל להציל את ישראל נהיה חייבים לבער את נגע השחיתות, ואנשים יצטרכו לתת את הדין. הרבה אנשים. ומי שיעמוד בראש המדינה חייב להיות אדם שיכול להסתכל לכל המושחתים בעיניים ולהגיד להם שהם accountable.

כדי להציל את ישראל נהיה חייבים לבער את נגע השחיתות, ואנשים יצטרכו לתת את הדין. ומי שיעמוד בראש המדינה חייב להיות אדם שיכול להסתכל לכל המושחתים בעיניים ולהגיד להם שהם accountable

בחבירה שלו לנתניהו, גנץ הוכיח שהוא לא האיש הזה. כשבאים לדודי אמסלם עם ההקלטה שלו, בה הוא אומר בקולו שלא ייתכן ראש ממשלה מכהן עם כתבי אישום, הוא מפנה אותנו עם אצבע משולשת לגנץ ושותפיו.

אז אני מוצא את גנץ accountable למעילה שלו באמון שלי, להכשרת השרץ, ולכן בעיני אין מצב שהוא האדם שיוציא את ישראל ממצבה. האלטרנטיבה? ראשית, היו לגנץ מספר אלטרנטיבות להקים ממשלה. וגם אם לא היו, לתת לנתניהו למשוך זמן בבלפור, אדם שזה כל מה שמעניין אותו, וכל שנייה שהוא ליד ההגה הוא מדרדר אותנו יותר ויותר אל התהום, לתת לאדם כזה עוד זמן, תוך פגיעה אנושה במחנה ששלח אותך – זה הרבה יותר חמור מאשר לנסות להפילו מהאופוזיציה.

גנץ, ואשכנזי, ופרקש, לא השפיעו ולא ישפיעו מבפנים. הם רק מאפשרים לנתניהו למשוך זמן. ולנו אין זמן. אני בעד שהצפרדע תתבשל סופית או תהפוך את הסיר – גנץ ושותפיו רק נותנים לנתניהו להרתיח עוד את המים – ולראיה, התחלואה והאבטלה שרק החריפו מאז הקמת ממשלת ה"אחדות".

אני מקווה שאת הנזקים הרבים שנתניהו חולל למפעל הציוני עדיין ניתן לתקן, אני בטוח שעל כל יום של נתניהו בבלפור נצטרך לעבוד קשה יום של שיקום. לכן, כדי שתהיה לנו תקומה, אי אפשר לחשוב רק על הטווח הקצר. צריך להפסיק לצעוד לפי השמאל-ימין-שמאל של נתניהו ולצאת למערכה הבאה סביב הדגלים האמיתיים: ממלכת סדום מחד ומדינת ישראל מנגד.

אם נפסיד, זה יהיה הקרב האחרון. אם ננצח, אולי סוף סוף נחזור להביא פתרונות לכל העולם במקום לפגר אחרי כולם. נחזור להרתיע את האויבים שלנו תוך כדי חתירה לשלום עימם, במקום לחבל בשלום, ולשלם פרוטקשן לטרוריסטים. נחזור להיות מדינה שיש לה מנהיגים שדואגים לנו ולא לעצמם.
נו. כמו פעם.

ד"ר זיו יקותיאלי הוא מהנדס אלקטרוניקה וחוקר מוח. מנכ"ל ומייסד של חברת מונפורט המספקת בדיקות נוירולוגיות ע"י שימוש בסמארטפון. אוהב פירות יער וגלישת רוח, בינתיים מסתפק בצהוב של ביצה וקיפול כביסה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,144 מילים ו-1 תגובות
עודכן עכשיו

תגובות אחרונות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

איפה מסתתר הבוס הגדול?

תחקיר איך מחלקת המשפטים של ארצות הברית הניחה לישראלי שעמד לכאורה בראש מזימת הונאות ענקית להימלט? ● במשך שנים, יוסי הרצוג, מפעיל זירות מסחר באופציות בינאריות, גנב לכאורה מיליונים מלקוחותיו ברחבי העולם, אבל נראה כאילו עמד מעל החוק ● לבסוף התובעים תפסו אותו – ואז הניחו לו לחמוק ● סימונה ויינגלס, שחשפה את מאחורי הקלעים של תעשיית הונאת האופציות הבינאריות, מביאה את סיפור היעלמותו של הזאב מקיסריה

עוד 4,351 מילים

קרע באגודת ישראל מאיים על יציבות יהדות התורה

בסוף השבוע שוב עלו איומים לפילוגים ופיצולים באגודת ישראל, המהווה מחצית מיהדות התורה ● אנשי פרוש דורשים לקיים פריימריז במפלגה - לראשונה מזה 44 שנים, ואילו אנשי ליצמן מתנגדים לדרישה בתוקף ● אנשי פרוש טוענים שליצמן הוא "פחדן ושפן גדול" ● אנשי ליצמן מכנים את פרוש "חצוף" ● שלום ירושלמי על המאבק שמאיים לשנות את חלוקת הכוחות שנקבעה לפני שנות דור

עוד 808 מילים

פייסבוק "אפשרה לכמה מהיסודות הגרועים ביותר בחברה להיכנס לביתנו ולחיינו", אומר ג'ונתן גרינבלט, מי היה חלק מהסיליקון ואלי לפני שמונה למנכ"ל הליגה נגד השמצה ● ואחרי שנים שבהם הליגה עבדה בצמוד עם הרשת החברתית, עכשיו היא מתייחסת אליה כאל יריבה ● השינוי הזה מגיע לשיאו כעת, בקמפיין הדוחק בחברות מסחריות להפסיק לפרסם בפייסבוק

עוד 1,530 מילים

ירידה חדה במספר העגלים שהגיעו השנה לישראל במשלוחים החיים

לפי משרד החקלאות, חלה ירידה של כ-29% במספר העגלים שהגיעו לארץ באוניות במחצית הראשונה של 2020 ● למרות דוח מבקר חמור בנושא ותמיכה מכל צדי הקשת הפוליטית, כולל ראש הממשלה עצמו, הכנסת עדיין לא העבירה חוק המונע את המשלוחים החיים ● אולם גורם בענף אומר לזמן ישראל כי השפעת החוק העתידי כבר ניכרת

עוד 590 מילים

המבנה שרד את הנאצים ואת הקג"ב. הקפיטליזם זה סיפור אחר

יהודי אוקראינה יצאו למאבק נגד פרויקט ענק של דירות יוקרה, שעלול להביא לקריסת "בית הכנסת של הקצבים" ההיסטורי באודסה, שמצבו הפיזי רעוע גם כך ● אבל בהיעדר דרכים חוקיות להתמודד עם הבעיה, הם מנסים לגלות יצירתיות ● "באודסה קשה לעשות משהו באופן חוקי, אז אנחנו רוצים לבייש את חברת הנדל"ן", אומרת מובילת המאבק

עוד 959 מילים

משרד הבריאות: ריבלין, גנץ וכוכבי אינם זקוקים לבידוד

הנשיא ושר הביטחון קיבלו פטור מבידוד למרות ששהו ליד מפקד מג"ב שנדבק בקורונה ● ואילו 30 אלף ישראלים נשלחו לבידוד בסופ"ש בידי השב"כ ולא יכלו לערער מאחר שמשרד הבריאות אינו מבצע חקירות אפידמיולוגיות בשבת ● נתניהו וכץ הצטרפו למבול הגינויים על דבריו של צחי הנגבי ● המו"מ בין ראשי האוניברסיטאות לממשלה נכשל, והאוניברסיטאות ייאלצו לקבל את הנחיית הממשלה לערוך את הבחינות בבית

עוד 26 עדכונים

תרבות סקס, סמים וכיסאות גלגלים

לכל משתתפי מחנה הקיץ ההיפי "ג'נד" הייתה נכות כלשהי, כמו גם לרבים מאנשי הצוות ● צעירים עם מוגבלויות מצאו שם מפלט מהסטיגמות החברתיות שליוו אותם בבית, ומקום שבו יכלו לעסוק בהתנסויות רגילות של נערים ונערות - סמים וסקס, למשל ● כשיצאו משם, הם שינו את האופן שבו העולם מתייחס לבעלי מוגבליות ● סרט חדש בנטפליקס, בהפקת מישל וברק אובמה, מביא את סיפורם של המנהיגים שצמחו במחנה המיתולוגי - שזכה לכינוי "קריפ קאמפ"

עוד 1,102 מילים

ראש הממשלה החדש של עיראק בדרך לעימות מול טהראן ● הלבנונים הרעבים מחפשים דרכים לברוח מהמדינה, ודמעות התנין של חברי הממשלה רק מרגיזות אותם יותר ● עיתונאי איראני נידון למוות לאחר שמתח ביקורת על המשטר ● מצרים פותחת אתרי תיירות יוקרתיים, אך הם יישארו ריקים ממבקרים ● וקהיר גם מציינת 13 שנה להפגנה ששינתה את האזור ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,111 מילים

ראיון "חשבתי שאכתוב סיפור עליז על נאצי רגיל לגמרי"

מסמכים שהוסתרו במושב של כיסא מרופד במשך עשרות שנים, שופכים אור על חייו יוצאי הדופן של קצין האס אס רוברט גריזינגר ● בניגוד למרבית שותפיו לפשע, ששורשיהם היו נטועים בגרמניה, גריזינגר היה נצר למשפחה אמריקאית שהחזיקה עבדים ● אחרי שבנותיו הקשישות של גריזינגר נרתמו למחקר שלו, דניאל לי כתב את סיפורו של העורך דין הנאצי אשר לקח חלק ברצח העם היהודי - מבלי לקום מהכיסא

עוד 1,017 מילים ו-1 תגובות

כמה מגני הפסלים היפים בישראל נמצאים בשטחי קיבוצים ● לפחות בחלק מהמקרים, האמנים נאלצו לעזוב את המשק כדי לעסוק ביצירה שלהם ● אחד היוצרים מצא את "סירת ישו" המפורסמת במימי הכנרת ● שבע המלצות לטיולים בעקבות גני פסלים - רובם בקיבוצים, אבל לא רק

עוד 956 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה