אילו "תהליך השלום הישראלי-פלסטיני" היה חברה בורסאית, מניותיה היו בשפל של כל הזמנים, והיא היתה עמוק בתהליך חדלות פירעון ופשיטת רגל. מה שבשיטה האמריקנית קרוי Chapter 11.

הפעם האחרונה שבה ניהלו נתניהו ואבו-מאזן משא ומתן רשמי היתה לפני 9 שנים, ומאז, בכוונת-מכוון הלכו ממשלות ישראל ושחקו את המגעים ואת האמינות המינימלית המתחייבת כדי לקיימם.

אילו "תהליך השלום הישראלי-פלסטיני" היה חברה בורסאית, מניותיה היו בשפל של כל הזמנים, והיא היתה עמוק בתהליך חדלות פירעון ופשיטת רגל. מה שבשיטה האמריקנית קרוי Chapter 11

את "שליחו המיוחד" של נתניהו למשא ומתן, אלוף המזרח התיכון בטקטיקנות, עורך הדין יצחק מולכו, נשאה עימה פרשת הצוללות אל מחוץ לאקווריום. גם את משה כחלון, האיש והחיוך, אשר על "הערוץ החשאי" למשא ומתן בסוגיות הרות-הגורל של קיזוזי חובות ומתן בסתר מול שר האוצר הפלסטיני, נמצא בקרוב מאחורי דלת מסתובבת כלשהי.

מה שנותר מן העבר המפואר – טרום ימי נתניהו – של עשרות קבוצות עבודה ומאות נושאים ונותנים, סבבים מתוחים של פוקר אסטרטגי בין מנהיגים אמיצים ומשלחותיהם טרוטות-העיניים, הוא רק "מתאם הפעולות בשטחים" התורן, מפקדי אוגדת איו"ש וחטיבותיה, ועמיתיהם בשב"כ, העושים לילות כימים בשיתוף פעולה בטחוני הדוק מול מקביליהם הפלסטינים.

אימרה אמריקנית מתארת את הדיפלומטיה כ"אומנות ליטוף ראש הנמר ביד אחת, כשהיד השנייה מגששת אחרי האבן שתרוצץ את ראשו". נתניהו יישם בנחישות וביעילות את האסטרטגיה הזו, והוא קרוב מאי-פעם למימוש מטרתו – ריצוץ ראשם של הסכמי אוסלו, רעיון 'שתי המדינות', והרשות הפלסטינית כגרעין של מדינה עצמאית; תוך מיזעור המחירים המדיניים, הבטחוניים, הכלכליים והמשפטיים הכרוכים בכך.

אימרה אמריקנית מתארת את הדיפלומטיה כ"אומנות ליטוף ראש הנמר ביד אחת, כשהיד השנייה מגששת אחרי האבן שתרוצץ את ראשו". נתניהו יישם בנחישות וביעילות את האסטרטגיה הזו

ממשל טראמפ, על ה'בייס' הפוליטי-דתי אוונגליסטי שלו, ו"צוות שלום" המורכב מאנשי נדל"ן בעלי עבר מפוקפק ואידאולוגיה פרו-מתנחלית עם גוונים אורתודוכסיים-משיחיים, הוא אכן הזדמנות הסטורית בלתי חוזרת להנחתת מכת-חסד סופית על פרוייקט שתי המדינות.

נראה כי כל הכוכבים מסתדרים בהתאם – מדינות הנפט מכונסות בעצמן ומביטות בבהלה על עקומות מחירי האנרגיה. צניחת עלויות הפאנלים הסולאריים ואמצעי האגירה של אנרגיה היא לא פחות מאיום קיומי עבורן.

מדינות אירופה, משענתם הפיננסית, המדינית, המשפטית והנורמטיבית של הפלסטינים, עסוקות בבעיות פנימיות ובהתמודדות עם ערעור הסדר העולמי מבוסס-החוקים ע"י טראמפ ממערב ופוטין ממזרח.

ממשל טראמפ, על ה'בייס' הפוליטי-דתי אוונגליסטי שלו, ו"צוות שלום" המורכב מאנשי נדל"ן בעלי עבר מפוקפק ואידאולוגיה פרו-מתנחלית עם גוונים אורתודוכסיים משיחיים, הוא הזדמנות הסטורית להנחתת מכת-חסד סופית על פרוייקט שתי המדינות

רוסיה מיצבה עצמה בעמדת השפעה אזורית משופרת, אך איננה ממהרת למנף אותה לטובת הפלסטינים, וסין – עוד לפני התפרצות הקורונה שבוודאי תעמוד במרכז עיסוקיה בטווח הקצר – ממשיכה בגישתה האולטרה-שמרנית ואיננה מציבה את הפלסטינים במקום גבוה בסדר עדיפויותיה.

גם המשבר האמריקני-איראני משחק לידי נתניהו, ונתפס – בצדק – כחריף ואקוטי יותר מכל סוגייה פלסטינית.

תהליכים מדיניים בעבר כרכו תמיד בין ניהול משא ומתן ישראלי-פלסטיני, לבין יצירת קואליציה אמריקנית-ערבית-ישראלית כנגד איראן וארגוני הטרור. לכאורה, גם תוכנית טראמפ מנסה לעשות זאת, וטראמפ אפילו הדביק לרעיון כינוי חדש-ישן "נאט"ו מזרח-תיכוני", בעודו מערער את יסודותיה של נאט"ו המקורית…אם לשפוט על פי התבטאויות והדלפות מרובות, מדינות המפרץ, המאוימות ישירות ע"י איראן, אכן מעונינות בסיוע אמריקני וגם ישראלי.

אבל הניסיון השקוף ליצור את ה'ברית האזורית' על גבם, אפם וחמתם של הפלסטינים עתיד להיכשל. גם בחולשתן ובמצוקתן מול איראן, מדינות ערב אינן יכולות להיתפס כבוגדות בעניין הפלסטיני. מה גם ששלוש שנים לתוך ממשל טראמפ, הן למדו משמעויות חדשות למונח התנ"כי – שבמקור התייחס לפרעה מלך מצרים – "משענת קנה רצוץ".

אבל הניסיון השקוף ליצור את ה'ברית האזורית' על גבם, אפם וחמתם של הפלסטינים עתיד להיכשל. גם בחולשתן ובמצוקתן מול איראן, מדינות ערב אינן יכולות להיתפס כבוגדות בעניין הפלסטיני

לפי המדווח עד כה, תוכנית טראמפ מנסחת-מחדש את ההגיונות האסטרטגיים של תהליכים מדיניים קודמים, ואורזת אותם באופן שרק האגפים הימניים בישראל ובארה"ב ישמחו לקבל – היא שוברת את הנוסחה הבסיסית של 'שטחים תמורת שלום', ומחליפה אותה ב'שטחים תמורת קולות ימניים'. היא שוברת אפילו את נוסחת-השיווק של נתניהו הישן, סוחר ה'הדדיות', ומחליפה את 'יתנו-יקבלו', ב'לא יתנו – ניקח לבד'.

היא ממשיכה את הקו הכוחני של העברת השגרירות לירושלים, ההכרה האמריקנית בהחלת החוק הישראלי על רמת הגולן, והצהרת פומפיאו על מעמדן של ההתנחלויות כ'לא בהכרח בלתי-חוקיות', ומושכת באופן חד-צדדי את השטיח מתחת לקונסנזוס הבינלאומי המוחלט שהתפתח מאז 1967.

ארה"ב של טראמפ עושה לתהליך המדיני את מה שעשתה להסכם הגרעין עם איראן. היא מפרה ברגל גסה וללא עילה משפטית, מדינית, בטחונית או מוסרית את התחיבויותיה-שלה ואת הנורמות הבינלאומיות.

התכנית שוברת את הנוסחה הבסיסית של 'שטחים תמורת שלום', ומחליפה אותה ב'שטחים תמורת קולות ימניים'. היא שוברת אפילו את נוסחת-השיווק של נתניהו הישן, סוחר ה'הדדיות', ומחליפה את 'יתנו-יקבלו', ב'לא יתנו – ניקח לבד'

על ההקשרים הפוליטיים-אישיים המובילים את שיקוליהם של נתניהו מזה וטראמפ מזה בעת הנוכחית מיותר להכביר מילים. ההסטוריה זימנה לישראלים ולאמריקנים את המנהיגים המושחתים והמופקרים ביותר מאז ומעולם. אבל מן הצד השני, גם הפלסטינים מצויים בפיצול פוליטי וגאוגרפי עמוק וחסר-תקדים, עם הנהגות בלתי לגיטימיות הן ב'פתח'-אש"פ-איו"ש, והן בעזה-חמאס.

לאחר שתפורסם התוכנית, ובהנחה שלא תכיל הפתעות מרעישות בהשוואה לידוע עד כה, מה צפוי בשבועות הקרובים?

נתניהו ינסה, ביתר שאת, ליצור תחושת-דחיפות ו'הזדמנות הסטורית'. אולם הקו הנואש הזה יתקל בבעיה מהותית – תוכנית טראמפ לא תיגנז ב-2 במרץ, ואין לה תאריך תפוגה החופף לזה של נתניהו. ראש הממשלה גנץ יוכל לבחון אותה, בניחותא, כל הדרך עד הבחירות בארה"ב, וגם לאחריהן, בתקופת "ממשלת המעבר" ככל שתהיה כזו במידה וטראמפ יוחלף ע"י נשיא/ה דמוקרטי/ת.

נתניהו ינסה, ביתר שאת, ליצור תחושת-דחיפות ו'הזדמנות הסטורית'. אולם הקו הנואש הזה יתקל בבעיה מהותית – תוכנית טראמפ לא תיגנז ב-2 במרץ, ואין לה תאריך תפוגה החופף לזה של נתניהו

נסיון של נתניהו לביצוע מחטף חקיקתי בדמות סיפוח בקעת הירדן ו/או שטחי התנחלויות עוד לפני הבחירות אמור להיתקל בהתנגדות נחרצת לא רק של הגוש הדמוקרטי בכנסת, אלא גם של היועמ"ש מנדלבליט, של כלל גורמי המקצוע במערכת המדינית-בטחונית-משפטית – שעליהם לבצע עבודת-מטה סדורה ולבחון את כלל ההשלכות – ובמידת הצורך גם של בג"צ. ברור שקביעת גבולות-קבע לישראל היא החלטה אסטרטגית מן המעלה הראשונה, שאינה יכולה להתקבל במחטף שכזה ע"י ממשלת מעבר שלישית ברציפות, בראשות נאשם בשלושה תיקים חמורים.

שאר השחקנים במערכת האזורית והבינלאומית, המבינים היטב את הרקע והמוטיבציה להצגת התוכנית דווקא עכשיו, ייטיבו לעשות אם ישהו את תגובותיהם עד להתבהרות התמונה הפוליטית בישראל.

ברור שקביעת גבולות-קבע לישראל היא החלטה אסטרטגית מן המעלה הראשונה, שאינה יכולה להתקבל במחטף שכזה ע"י ממשלת מעבר שלישית ברציפות, בראשות נאשם בשלושה תיקים חמורים

אם יש היבט חיובי בהצגת תוכנית טראמפ בעת הזו, הרי שהוא טמון באילוץ הפוליטיקאים מכל הצדדים לחשב מסלול מחדש, מה שעשוי אולי ליצור – למרות הכל – מומנטום מחודש לעיסוק בנושא הפלסטיני, שהיה ונשאר הגורם המכריע ביותר לעתידה של מדינת ישראל.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית