• צילם מתוך הסדרה על אושוויץ בצבע (צילום: Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier)
    Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier
  • צילם מתוך הסדרה על אושוויץ בצבע (צילום: Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier)
    Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier
  • צילם מתוך הסדרה על אושוויץ בצבע (צילום: Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier)
    Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier
  • צילם מתוך הסדרה על אושוויץ בצבע (צילום: Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier)
    Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier

יוצר הסדרה "אושוויץ בצבע": "ניגשתי לפרויקט עם הרבה מאוד הסתייגות"

יוצר הסרטים דיוויד שולמן ניגש בחיל וברעדה לפרויקט המדובר של צביעת צילומים ממחנות ההשמדה הנאציים, כדי להנגיש אותם לדור הצעיר ● אבל אחרי שהתגבר על החששות שלו, הוא משוכנע כי יצר פרויקט רלוונטי מתמיד ● "עליית הלאומנות סביב העולם והמורכבות של האנטישמיות בימינו הפכה את הסדרה שלי לאקטואלית" ● ראיון

צופים בארצות הברית ובבריטניה זוכים השבוע לראשונה להזדמנות לראות צילומי ארכיון ותמונות ממחנות השמדה בצבע. אך דייויד שולמן, המפיק והבמאי של הסרט התיעודי בן שני החלקים "Auschwitz Untold in Color", מודה כי הוא ניגש לרעיון של צביעת תמונות מונוכרומטיות "עם הרבה מאוד הסתייגות".

"חשבתי שיש שזה עשוי להיתפס בתור משהו גס מאוד, בהתחשב בהקשר. חשבתי שזה רחוק מאוד מצביעת מלחמת העולם השנייה והנרטיב והגיוון של הצילומים שיש בצביעת מלחמת העולם השנייה לעומת השואה והמחנות", הוא אומר לי.

הספק הראשוני של שולמן, התפוגג, לעומת זאת, כשהחל לראות את התוצאות. "נדהמתי כמה אנושיות – תחושה של אנושיות – התווספה לארכיון בשחור-לבן כשהצילומים נצבעו בקפידה רבה", אומר היוצר התיעודי המוערך לזמן ישראל.

"בתור יוצר סרטים, חשבתי שאקרא את הצילום של אדם בתור אדם במלוא האנושיות שלו בין הוא בשחור לבן או בצבע. הצבע מוסיף ממד של אנושיות שלא היה קיים עד עכשיו"

"זה הבדל איכותי פנומנלי והופתעתי", אומר שולמן. "בתור יוצר סרטים, חשבתי שאקרא את הצילום של אדם בתור אדם במלוא האנושיות שלו בין אם הצילום הוא בשחור לבן או בצבע. זה מוסיף ממד של אנושיות שלא היה קיים עד עכשיו".

יש מעט צילומים של המחנות שצולמו במקור בצבע, וחלקה השני של התכנית ישודר בבריטניה הערב, ה-27 בינואר (ב-More4), במסגרת ציון יום השואה הבינלאומי ו-75 שנה לשחרור אושוויץ. בארצות הברית השידור היה אתמול.

צילם מתוך הסדרה על אושוויץ בצבע (צילום: Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier)
צילם מתוך הסדרה על אושוויץ בצבע (צילום: Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier)

טכניקה פופולרית בבריטניה

שולמן, שנולד בארצות הברית אבל מתגורר בבריטניה, מכיר בתשומת הלב שצביעת החוויה מהמחנות הביאה לסרט, אשר מספר את הסיפור של השואה מנקודת מבט של 16 שורדים.

צביעת צילומים היא עניין מוכר מאוד לקהל הבריטי, לאחר הפקת סדרות טלוויזיה כמו "מלחמת העולם הראשונה בצבע" ו"מלחמת העולם השנייה בצבע", כמו גם ההצלחה של הסרט התיעודי מ-2018 "They Shall not Grow Old".

הסרט השתמש בצביעת צילומים להציג לצופים את האימה של החפירות בהם נלחמו הבריטים במלחמה של 1914-18. "They Shall not Grow Old היה כל-כך חזק ואפקטיבי, הוא יצר אפילו עניין גדול יותר וקבלה לסרט הזה", אומר שולמן.

הוא מדגיש כי צביעת הצילומים לא הייתה המטרה המרכזית שלו, לעומת זאת, להצטרפותו לצוות ההפקה. שולמן רצה במקום זאת להדגיש את ההיבטים של השואה שלדעתו לא בוחנים אותם מספיק מקרוב, לעתים קרובות.

"חלק מהאנשים שדיברנו איתם מרגישים שקהל צעיר, במיוחד תלמידי בית ספר, יכבו כל דבר שקשור לשחור-לבן. הם לא מתחברים לזה, זה עתיק ואין לזה שום עניין אישי עבורם"

"הגשתי שהסיפור של רדיפת צוענים זכה להתעלמות באופן היסטורי. הרגשתי שהעדויות על התנגדות יהודית – הפרטיזנים, הגטאות בהם התרחש מרד – קיבלו באופן כללי חשיפה מועטה", הוא אומר. "הרגשתי שההרס של התרבות היהודית ותרבות היידיש – רצח עם תרבותי – לא נבחר בתור תמה באופן כללי".

"אלו היו נושאים אליהם רציתי להתייחס אליהם באופן ספציפי והסרט עושה זאת", אומר שולמן, שיצירותיו הקודמות, בין היתר, בחנו גזענות באמריקה ואת תנועת זכויות האזרח בארצות הברית.

צילם מתוך הסדרה על אושוויץ בצבע (צילום: Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier)
צילם מתוך הסדרה על אושוויץ בצבע (צילום: Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier)

שורדי שואה מכל העולם

השורדים המופיעים בסרט התיעודי הם מבריטניה, ארצות הברית ואירופה, ביניהם אמן, מדען, כותבים, מחנכים, רופאים ולוחם מחתרת, כמו גם "שורד כפול" – חבר קהילת Tree of Life בפיטסבורג, פנסילבניה, ששרד את פיגוע הירי באוקטובר 2018 שגבה את חייהם של 11 מחברי הקהילה ופצע שבעה מהם.

בין השורדים המופיעים בסרט: ארק הרש, שנולד בשייראדז, פולין, מינדו הורניק, במקור מטיאצ'יב, צ'כוסלובקיה, ואגנס קפושי, שנולדה בדברצן, הונגריה.

שולמן מכיר במשמעות העזה של העובדה כי "זה עומד להיות אחד מהסרטים התיעודיים המשמעותיים האחרונים על השואה ששורדים חיים ישתתפו בו".

עובדה זו, הוא מאמין, היא גורם משמעותי להסכמה של השחקן הבריטי זוכה האוסקר, סר בן קינגסלי, להיות הקריין של הסרט.

התכניות כוללות עדויות על ההתנגדויות שהתרחשו בתוך המחנה, לרבות המרד של עובדי המשרפה והניסיונות לחבל בקווי ייצור הנשק. הסרט מקשיב לסיפור של חברת המחתרת היהודית שהייתה מעורבת בהתנגדות החמושה נגד הנאצים בליטא בזמן שמשפחתה נטבחה במחנה השמדה. הוא גם כולל את סיפורו של שורד שואה צועני, קול אשר לא נשמע לעתים קרובות.

היוצרים דנו עם המשתתפים על כך שאחד ההיבטים של הסרט התיעודי יכלול צביעת צילומים, תהליך בו תכנת מחשב בוחנת צילומים מקוריים ונותנת גוונים ראליסטיים למרכיבים שונים. התגובה, לדברי שולמן, "הייתה מגוונת מאוד", והוסיף כי חלק מהשורדים המופיעים בסרט היו "אדישים".

"הם לא ממש ידעו מה לחשוב על רעיון הצבע", הוא אומר. "הם מרגישים במידת מה שהצילומים הם כמו שהם הכירו אותם, אז למה לעשות שינויים?". אחרים, לעומת זאת, היו "לגמרי בעד". "כל האנשים בסרט עושים הרבה עבודה חינוכית בנושא שואה. זה הפך למשימה שלהם והם עובדים עם צעירים", מציין שולמן.

"אז חלק מהאנשים שדיברנו איתם מרגישים שקהל צעיר – במיוחד תלמידי בית ספר – פשוט יכבו כל דבר שקשור לשחור-לבן. הם לא מתחברים לזה, זה עתיק ואין לזה שום עניין אישי עבורם". שולמן סבור, לעומת זאת, כי הניסיון להתייחס להיעדר הידע בקרב צעירים רבים בנוגע לשואה- וחוסר היכולת שלהם, לדעתו, להזדהות איתה – הוא עניין הרבה יותר גדול מצביעת צילומים.

צילם מתוך הסדרה על אושוויץ בצבע (צילום: Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier)
צילם מתוך הסדרה על אושוויץ בצבע (צילום: Serge Klarsfeld/ Lily Jacob-Zelmanovic Meier)

"הדהוד עכשווי ככל הניתן"

"העניין הנוסף הוא שמאוד רציתי לעשות בכל דרך שאוכל, הוא לתת לסרט הדהוד עכשווי ככל הניתן", הוא אומר. "השתמשנו בהרבה שוטים עכשוויים כשביססנו לוקיישנים בהם היו מחנות השמדה או מחנות עבודה או פוגרומים".

התכניות כללו גם "משתתפים המדברים על העלייה של הפשיזם במונחים שמהדהדים במידה רבה לעולם של ימינו", מוסיף שולמן. רלוונטיות, אומר שולמן, היא המפתח לסיפור מחדש שעושה התכנית לסיפור השואה.

"במובנים מסוימים, זה מרגיש עכשווי יותר לעומת מה שהרגשתי לפני 25-30 שנים. הפוליטיקה בעולם: העלייה של לאומנות סביב העולם והמורכבות של אנטישמיות בימינו"

בתור ילד ונער, הוא נזכר שהרגיש כי השואה הייתה "לפני הרבה זמן ורחוקה מאוד". "היום, זה פרדוקס מוחלט", הוא אומר. "הסיפור מרגיש הרבה יותר קרוב מבחינת זמן והרבה יותר רלוונטי, לעומת העבר".

דיוויד שולמן (צילום: Youtube screenshot)
דיוויד שולמן (צילום: Youtube screenshot)

"במובנים מסוימים, זה מרגיש עכשווי יותר לעומת מה שהרגשתי לפני 25-30 שנים", ממשיך שולמן, "ולדעתי הסיבה היא הפוליטיקה בעולם: העלייה של לאומנות סביב העולם והמורכבות של אנטישמיות בימינו. זה מאוד רלוונטי ומהדהד, במיוחד האופן שבו ניתן לנצל פחדים וחרדות של אנשים לרווח פוליטי".

משפחתו של שלומן הגיעה לאמריקה מאירופה בשנות ה-20 של המאה ה-20 אבל לא כל המשפחה הצליחה להימלט. "כל האחים והאחיות של סבתא לי שנשארו מאחור היו…. במקום בו היה הרג המוני של יהודים כשהנאצים נכנסו לאוקראינה והחלק ההוא של ברית המועצות", הוא אומר.

"דודה שלי סיפרה לי שבאופן פתאומי הם הפסיקו לקבל עדכונים מהמשפחה, מהדודות והדודים שלה", נזכר שולמן. "הם פשוט הפסיקו לקבל גלויות ומכתבים".

עוד 950 מילים
סגירה