האגדה מספרת שלקוחו של הפרקליט המיתולוגי ד"ר אמנון גולדנברג ז"ל שאל אותו בטרם המשפט מה לומר בעדותו. ד"ר גולדנברג אמר לו: לפעמים גם האמת היא אופציה.

פוטין אינו רק דיקטטור שמדכא מתנגדים פוליטיים, מפלה להט"ב, נוהג בשחיתות, שולח אסירים פוליטיים לכלא ומנציח שלטון אימה. הוא לא רק פטרונו של הקצב מדמשק ומי שמפעיל מערך אוניברסלי של תעמולת כזב, התערבות במערכות בחירות במדינות זרות ויצירת פייק-ניוז. והוא אפילו לא רק מי ששולח אנשי מודיעין רוסי לרצוח מתנגדים פוליטיים שנמלטו ללונדון.

פוטין אינו רק דיקטטור שמדכא מתנגדים פוליטיים, מפלה להט"ב, נוהג בשחיתות, כולא אסירים פוליטיים ומנציח שלטון אימה. הוא לא רק מפעיל מערך אוניברסלי של תעמולת כזב, התערבות במערכות בחירות במדינות זרות ויצירת פייק-ניוז

פוטין הוא גם מנהיג שמתעקש למזער את חרפת ההסכם בין ברית המועצות הקומוניסטית לבין גרמניה הנאצית בקיץ 1939: הנספח הסודי להסכם טמן בחובו הבנה שגרמניה תפלוש לפולין ותשתלט על חלק גדול ממנה תוך שברית המועצות תפלוש ותשתלט על חלקה השני של המדינה שהפכה למוקד רצח העם הגדול בהיסטוריה.

פוטין מתעקש להבליט את חלקו של הצבא האדום בניצחון על גרמניה הנאצית ואת תפקידו של צבא זה בשחרור אושוויץ-בירקנאו. גבורת חיילי הצבא האדום הייתה עצומה במוקדים רבים. וודאי בקרב הנורא על סטלינגרד. אבל חיילי ברית המועצות ביצעו גם פשעי מלחמה. ובכל מקרה, איש מעולם לא הטיל ספק בחלקו של הצבא האדום בניצחון ואיש לא ניסה למזערו.

אבל לפעמים גם האמת היא אופציה: וחובה להתעקש להציג את המכלול המורכב. הן את חרפת חלוקת פולין שאיפשרה את תחילת המלחמה הכי איומה בתולדות האנושות ואת תחילת הזוועה והן את גבורת הניצחון.

אבל לפעמים גם האמת היא אופציה: וחובה להתעקש להציג את המכלול המורכב. הן את חרפת חלוקת פולין שאיפשרה את תחילת המלחמה הכי איומה בתולדות האנושות ואת תחילת הזוועה, והן את גבורת הניצחון

חשוב להדגיש שני דברים: דבר אחד הוא הטענה שלפיה סטאלין הורה לשר החוץ שלו, מולוטוב, לחתום על הסכם אי הלוחמה וחלוקת פולין עם שר החוץ הנאצי, ריבנטרופ, כדי לדחות את מועד המלחמה הבלתי נמנעת עם היטלר, מפני שידע שהצבא האדום עדיין לא מוכן להילחם כראוי (ודאי לאחר הטיהורים בצבא שביצע הרוצח הסובייטי בשנות ה-30). זוהי טענה שאמורה להסביר מדוע הסכים הדיקטטור הרצחני של ברית המועצות לחתום על ההסכם הנורא עם הדיקטטור הפסיכופת של גרמניה הנאצית. אני לא יודע עד כמה טענה זו נכונה.

דבר נוסף שחשוב להדגיש הוא שפוטין מתייחס ליום 22 ביוני 1941 כמועד תחילת המלחמה. מדובר ביום תחילת מבצע ברברוסה: פלישת הצבא הנאצי ובעלות בריתו לברית המועצות. אבל המלחמה, בניגוד לדבריו של פוטין, התחילה ביום 1 בספטמבר 1939. כיבוש פולין החל באותו יום. פשעי המלחמה העצומים החלו אז. גם רצח המוני של יהודים במוקדים שונים התפתח מתחילת המלחמה (אך הפתרון הסופי, נזכיר, עוצב בינואר 1942 בועידת הבכירים הנאצים בוילה מטופחת ליד אגם ואנזה בגרמניה).

אבל המלחמה, בניגוד לדבריו של פוטין, התחילה ביום 1 בספטמבר 1939. כיבוש פולין החל באותו יום. פשעי המלחמה העצומים החלו אז. גם רצח המוני של יהודים במוקדים שונים התפתח מתחילת המלחמה

סירובו של פוטין לקחת אחריות על חלקה של ברית המועצות באסון שהומט על פולין, שהוא האסון שהומט על היהודים, ובעצם תחילת האסון שהומט על מרבית האנושות, הוא כמובן ביטוי נוסף לכך שמדובר במנהיג מסוכן ולאומן שהאמת אינה חשובה בעיניו, אלא אך ורק האדרת שם מדינתו והגברת מידת השפעתה בעולם. לא בטוח שהאמת היא בכלל אופציה מבחינתו.

גם מנהיגה של פולין, דודה, הוא לאומן שריסק חלקים מהדמוקרטיה הפולנית. הוא יזם חוק שלפיו מי שטוען שהעם הפולני שיתף פעולה עם הנאצים, עובר עבירה פלילית. זוהי פגיעה פוליטית מסוכנת בחופש הביטוי והמחקר בשם הלאומנות הפולנית.

אין ספק שפולין הייתה בראש ובראשונה קרבן של המכונה הנאצית. 3 מיליון פולנים שאינם יהודים נהרגו ונרצחו בידי הנאצים. המשטר הנאצי בפולין היה משטר אימים. מי שהעז להסתיר יהודים, נרצח ועמו בני משפחתו. והנאצים רצחו במחנות המוות גם אינטלקטואלים פולנים ליברל-דמוקרטים, סוציאל-דמוקרטים וקומוניסטים. הפולנים היו קודם כל קרבנות של אנשי טוהר הגזע. הם נחשבו לגזע סלאבי נחות בעיני הנאצים. וחייבים לציין תמיד הן את המחתרת הפולנית, הן את הממשלה הפולנית הגולה והן (מעל כולם) את חסידי וחסידות אומות העולם הפולנים שסיכנו את חייהם כדי להציל יהודים (מספר חסידי אומות העולם הפולנים הוא הגדול ביותר בהשוואה לאומות אחרות באירופה). אבל לצד כל אלו, היו פולנים רבים ששיתפו פעולה עם הנאצים, עשו כן בחדווה אנטישמית והשתתפו במעשי זוועה כלפי יהודים.

אין ספק שפולין הייתה קורבן של המכונה הנאצית. 3 מיליון פולנים שאינם יהודים נהרגו ונרצחו בידי הנאצים. אבל היו פולנים רבים ששיתפו פעולה עם הנאצים בחדווה אנטישמית והשתתפו במעשי זוועה כלפי יהודים

חוץ מזה, לא יעזור כלום: פולין של לפני מלחמת העולם השנייה הייתה מדינה לאומנית שרבים מאזרחיה היו אנטישמיים, שהממשל שלה היה נגוע באנטישמיות עמוקה ושהפלתה יהודים בצורה גזענית איומה. כך למשל נקבעו מכסות ליהודים באוניברסיטאות (נומרוס קלאוזיוס). סבתא שלי למשל עקרה בגלל זה לבלגיה בגיל 20 כדי ללמוד רפואה. כך בעצם ניצלו חייה. היא נאלצה אמנם לקטוע את לימודי הרפואה בגיל 22 לאחר כיבוש בלגיה בידי הנאצים בשנת 1940 ואף הצטרפה למחתרת הבלגית שהנפיקה למענה תעודת זהות מזוייפת. אבל ברור שלו הייתה נשארת בפולין הכבושה, הייתה נרצחת.

הלאומנות וגם האנטישמיות באות כיום לידי ביטוי ברוסיה, בפולין, בהונגריה שבה חיסל אורבן את המשטר הדמוקרטי, בסלובקיה ובמוקדים נוספים באירופה. גם ביוון, איטליה, בלגיה, הולנד ואנגליה ניכרת מגמת התחזקות של גורמים לאומניים שחלקם ממוקדים בטענות נגד ההגירה המוסלמית. הטענות הללו טומנות בחובן גם הכללות גזעניות מחרידות כלפי מוסלמים. ולצדן, הפלא ופלא, צצה האנטישמיות המוכרת והרעה כלפי יהודים. גם מצד אלו שמחבקים לכאורה את המשטר הישראלי הנוכחי בשל היחס הקשוח שלו לפלסטינים, כלומר למוסלמים.

הלאומנות והאנטישמיות מתבטאות כיום ברוסיה, בפולין, בהונגריה שבה חיסל אורבן את המשטר הדמוקרטי, בסלובקיה ובמוקדים נוספים באירופה. גם ביוון, איטליה, בלגיה, הולנד ואנגליה ניכרת התחזקות גורמים לאומניים

המגמות הלאומניות, הגזעניות, השוביניסטיות וגם ההומופוביות באות לידי ביטוי עגום גם בחלקים מאמריקה הלטינית (מברזיל ועד בוליביה והונדורס) לצד חלקים מאירופה. מגמות לאומניות ואף גזעניות מתבטאות גם במשטרו של מודי בהודו ובמדינות אחרות באסיה כדוגמת הפיליפינים (דוטרטה שביקר למרבה החרפה ביד ושם, השווה עצמו פעם בגאווה להיטלר וכן הצדיק אונס נשים פוטנציאלי בידי חייליו).

ביטויי לאומנות וכן ביטויי עליונות לבנה פורחים במוקדים שונים בארצות הברית. ומשטרים אוטוריטריים מצויים במקומות רבים נוספים: בטורקיה ומצרים ומדינות נוספות במזרח התיכון. וכמובן בסין שהיא דיקטטורה שפוגעת קשות בזכויות אדם (לרבות שליחת בני מיעוטים מוסלמים למחנות חינוך מחדש שבהם מתקיים משטר אימים מזוויע ולרבות קצירת איברי נידונים למוות כולל איבריהם של אסירים פוליטיים שכל חטאם הוא השתייכות לתנועת פאלון גונג שדוגלת בעקרונות מדיטציה ואימון גופני).

ונזכיר את איראן וערב הסעודית שבהן מדובר בדיקטטורות קנאיות מהז'אנר הדתי. גם על סכנות האיסלאם הקיצוני ראוי לדבר. הן בוודאי גורמות סבל רב למוסלמים רבים שמרביתם המוחלט רוצים לחיות בשקט. והן מלבות את הגזענות כלפי המוסלמים במדינות רבות. הסכנות הללו כוללות טרור מחריד נגד חפים שהדעת לא יכולה לסבול. בעירק ובאפגניסטן. ובמקומות רבים אחרים. האיסלאם הקנאי (הן השיעי והן הסוני) הוא הביטוי הדתי הנורא לשנאת האחר. מבחינה זו הוא דומה לביטוי הלאומני ולביטוי הגזעני: שלושתם מבצעים דה הומניזציה של האחר.

ונזכיר את איראן וערב הסעודית שבהן מדובר בדיקטטורות קנאיות מהז'אנר הדתי. גם על סכנות האיסלאם הקיצוני ראוי לדבר. הן בוודאי גורמות סבל רב למוסלמים רבים שמרביתם המוחלט רוצים לחיות בשקט

ולכן ראוי לזכור ביום שחרור מחנה אושוויץ-בירקנאו (אמש, ב-27 בינואר 1945): מול הדיקטטורות יש להציב תמיד את האופציה הדמוקרטית. לבצר את המשטר הדמוקרטי השברירי. מול לאומנות וגזענות יש להעמיק את החינוך ההומניסטי והאזרחי. מול הקנאות הדתית יש להתעקש על תפיסה דתית מתונה ואנושית (דוגמא לכך: תפילתם המרגשת של אנשי דת מוסלמים על אדמת אושוויץ לפני מספר ימים). מול השוביניזם וההומופוביה יש להציב את האלטרנטיבה ההומניסטית והפמיניסטית.

ומעל הכל: מול הפרות זכויות אדם ואזרח יש לשריין את זכויות האדם והאזרח ולשמור עליהן מכל משמר. בארצות הברית. בקנדה. במדינות אירופה. באמריקה הלטינית. באפריקה ובאסיה. באוסטרליה ובניו זילנד. וגם במדינת ישראל, בגדה המערבית וברצועת עזה.

מול הקנאות הדתית יש להתעקש על תפיסה דתית מתונה ואנושית (כמו תפילתם המרגשת של אנשי דת מוסלמים על אדמת אושוויץ לפני מספר ימים). מול השוביניזם וההומופוביה יש להציב אלטרנטיבה הומניסטית ופמיניסטית

ומול משכתבי ההיסטוריה ומפיצי הכזבים, יש להתעקש על האמת. למשל: המופתי היה אכן אנטישמי נורא, אך לא הוא ששכנע את היטלר לפצוח ברצח העם היהודי. כן, גם מול כזבי נתניהו: לפעמים גם האמת היא אופציה.

עורך דין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין שמתמחה בייצוג בתחומי המשפט הפלילי, עבירות הצווארון הלבן, ועדות החקירה, הדין המשמעתי ולשון הרע. בן 46. נשוי ואב לשני בנים. פרסם מאמרים וכן סיפורים קצרים בכתבי עת דיגיטליים. אוהב מאד ספרות, קולנוע ומוזיקה. מוטרד מאד מהסכנות העצומות למשטר הדמוקרטי ולזכויות האדם והאזרח. מנסה לחשוב כיצד למקם את המשפט החוקתי ואת המשפט הפלילי בהקשרים סוציולוגיים, תרבותיים, פוליטיים, היסטוריים ופסיכולוגיים.