זירת הבלוגים

בפי השופר הנכון, גם כישלון הוא ניצחון

החסינות לנתניהו נפלה. עכשיו צריך לחסן את התקשורת ואת הדמוקרטיה

28/01/2020 12:28
בנימין נתניהו נכנס למתחם ״וילה שוקן״ למסיבת עיתונאים. מאחוריו היועצים טופז לוק ויונתן אוריך. 20 במרץ 2019 (צילום: יונתן סינדל/פלאש90)

משיכת בקשת החסינות של נתניהו היא הודאה בכישלון ואיתות ברור של מצוקה אסטרטגית. המסע לסיכול העמדתו לדין, או למיצער עיכוב ומסמוס התהליך לאורך חודשים ושנים, הגיע ככל הנראה לקיצו.

משיכת בקשת החסינות של נתניהו היא הודאה בכישלון ואיתות ברור של מצוקה אסטרטגית. המסע לסיכול העמדתו לדין, או למיצער עיכוב ומסמוס התהליך לאורך חודשים ושנים, הגיע ככל הנראה לקיצו

נראה כי נתניהו מיצה את 'מרחב-החסינות' שלו, והברית הקוניונקטורלית בין כחולבן לליברמן השכילה לאלץ אותו למשוך את בקשת החסינות ולהתמודד עם 'התמונות הקשות' של קביעת מועד למשפט ואולי אף פתיחתו. הנסיון להיאחז בתוכנית טראמפ ולרוממה למעלת רגע היסטורי הוא אמנם בבחינת מגה-פעלול, אולם השפעתו על החלטות ההצבעה של הישראלים מוטלת בספק.

השעות שאחרי משיכת בקשת החסינות מספקות המחשה כואבת למידת העיוות וההשחתה של השיח התקשורתי והציבורי בישראל של פוסט 13 שנות שלטון נתניהו.

אקט משיכת הבקשה שעות ספורות לפני תחילת הדיון במליאת הכנסת, שאמור להתפרש כמיזעור נזקים ונסיון להסטת השיח לוושינגטון, הפך מיד בפיהם של תומכי נתניהו לעוד צעד 'גאוני' של 'קוסם'.

הנראטיב הכוזב-בעליל הזה, שאם לשפוט לפי רמת הפיזור הרחבה שלו הושתל ע"י נתניהו במסורת 'דף-המסרים', ממש במקביל להעברת המכתב של עורכי דינו ליו"ר הכנסת, היה הפעם פתלתל ולא אמין במיוחד.

אקט משיכת הבקשה לפני תחילת הדיון, שאמור להתפרש כמיזעור נזקים ונסיון להסטת השיח לוושינגטון, הפך בפי תומכיו לצעד 'גאוני' של 'קוסם'. הנראטיב הכוזב-בעליל הזה, במקביל להעברת מכתב עורכי דינו ליו"ר הכנסת, היה הפעם פתלתל ולא אמין במיוחד

כך, עמית סגל ואחרים תיארו כיצד נתניהו "המתין להמראתו של גנץ מוושינגטון, כדי להבטיח שלא יוכל לקחת חלק בטקס בבית הלבן, ורק אז שחרר את משיכת החסינות".

סליחה? גם אם ציפיה ל-Fact Checking היא מוגזמת, האם מישהו מהצייצנים והמהדהדים לא טורח לשאול את עצמו שאלות בסיסיות של אמינות והיתכנות? באיזה עולם גנץ היה משנה את תוכניותיו ומצטרף לטקס בבית הלבן שכל כולו מיועד להעצמת נתניהו? הוא הרי הוזמן לטקס הזה ועשה שמיניות באוויר כדי לדחות את ההזמנה.

ואותם שופרות הרי לחשו באוזני הציבור בגאווה כי הסיבה היחידה להזמנת גנץ היא… בקשה אישית של נתניהו מטראמפ… כלומר בתוך ימים ספורים נוכחותו של גנץ בטקס הפכה מ-Win ל-Lose עבור נתניהו? בפי אותם דוברים ממש? ללא שום הסבר? מה קורה כאן?

סגל ואחרים תיארו כיצד נתניהו "המתין להמראת גנץ מוושינגטון, כדי להבטיח שלא יוכל לקחת חלק בטקס בבית הלבן, ורק אז שחרר את משיכת החסינות". סליחה? גם אם ציפיה ל-Fact Checking היא מוגזמת, באיזה עולם גנץ היה מצטרף לטקס להעצמת נתניהו?

האם נתניהו מפעיל באופן ישיר ועקיף מערך דיסאינפורמציה, יחסי ציבור ומניפולציה על דעת הקהל, בקנה מידה כמעט פוטיני? תיקי 2000 ו-4000 מציגים חלק מהתמונה, 'פרוייקט הבוטים הגדול' האיר פינה נוספת, והסחבת שנוקטת חברת פייסבוק למול תביעותיו של עו"ד איתי לשם עשויה לכאורה להעיד על מימד נוסף, חמישי לפחות, של הפעילות הזו.

כל ביקור בטוויטר או בפייסבוק מחדד מחדש את התחושה. הרשתות הללו מוצפות בגלים גלים של מסרי-נתניהו, מתוזמנים, מלוטשים, מסוגננים וחדים. משתלטים על סדר היום כהרף עין ומכתיבים אותו רוב הזמן.

ביום שאחרי נתניהו יהיה צורך לבצע רפורמה כוללת באופני פעולת התקשורת בישראל. בסוגיית הרשתות החברתיות יידרש כמובן טיפול ברמה הגלובלית, והוא כבר החל, הן באירופה והן בצד הדמוקרטי של המפה הפוליטית בארה"ב.

כל ביקור בטוויטר או בפייסבוק מחדד מחדש את התחושה. הרשתות הללו מוצפות בגלים גלים של מסרי-נתניהו, מתוזמנים, מלוטשים, מסוגננים וחדים. משתלטים על סדר היום כהרף עין ומכתיבים אותו רוב הזמן

אין מדובר בצנזורה פוליטית של צד כזה או אחר, אלא בפיתוח ויישום סטנדרטים מינימליים של עובדתיות, מהימנות ושקיפות. כך, מייסד טוויטר הודיע כי הפלטפורמה שלו לא תאפשר יותר פרסום מודעות פוליטיות בתשלום, אולם למרבה הצער חזר בו במידת מה.

מארק צוקרברג מסרב בעקשנות אפילו להתחיל לצעוד בכיוון דומה, בטענה מזויפת של "נייטרליות", משום ש"פייסבוק היא רק פלטפורמה", אבל הוא עומד תחת לחצים הולכים וגוברים מצד ממשלות, פרלמנטים ורגולטורים באירופה, וגם בארה"ב.

בישראל, הטיפול בהטיות התקשורת והשיח הציבורי צריך להתחיל בחשיפת וחיסול תופעת ה'שופרות' בתקשורת המיינסטרימית ובתקשורת בכלל. כמובן שאין לפגוע בחופש הביטוי, אבל יש להסכים על כללי מותר ואסור – אדם אינו רשאי לקיים יחסי 'תן וקח' חשאיים עם גורם פוליטי, עסקי או בעל עניין אחר, ולהציג עצמו כעיתונאי/פרשן/שדרן/מוביל דיעה נטול פניות. אחת משתיים – עליו לחדול מיחסי התן וקח, או לחשוף אותם בשקיפות בפני הציבור ("גילוי נאות").

בישראל, הטיפול בהטיות התקשורת והשיח הציבורי צריך להתחיל בחשיפת וחיסול תופעת ה'שופרות' בתקשורת המיינסטרימית ובתקשורת בכלל. כמובן שאין לפגוע בחופש הביטוי, אבל יש להסכים על כללי מותר ואסור

יתירה מכך, מי שיעסוק בהפצת 'דפי מסרים' של בעלי עניין, מבלי הבהרה בזמן אמת כי מדובר במסרים-מטעם, צריך לתת על כך את הדין. את החקיקה והתקנות בנושא זה יש לבצע ברגישות רבה, ולמנוע כל פגיעה בחופש הביטוי או העיסוק של מאן דהוא. אבל זכות הציבור לדעת היא זו שצריכה לתת את הטון, במסגרת של 'דמוקרטיה מתגוננת'.

הטיית והשחתת השיח הציבורי היא חבלה אנושה בדמוקרטיה, שאת תוצאותיה אנו רואים כיום בארה"ב, בהונגריה, בטורקיה ובדמוקרטיות רבות אחרות. החלפת שלטונו של נתניהו היא הזדמנות הסטורית לביצור הדמוקרטיה הישראלית וחיסונה מפני השחתה, וזירת התקשורת והשיח הציבורי היא המקום להתנעת המערכה.