ניצולת השואה איירין ששר מגיבה למחיאות הכפיים לאחר נאומה באירוע לזכר השואה במטה האו"ם, יום שני, 27 בינואר 2020 (צילום: סוכנות הידיעות האמריקאית/סת' וניג)
סוכנות הידיעות האמריקאית/סת' וניג

הניצחון של איירין: מתעלות הביוב של הגטו לעצרת האו"ם

אביה של איירין ששר נרצח לנגד עיניה בגטו ● אמה שמרה עליה בחיים במהלך כל מלחמת העולם השנייה, אך נפטרה זמן קצר לאחר תבוסת הנאצים ● ששר פתחה דף חדש בפרו, ובמשך שנים מתחה קו על החיים שהיו לה לפני שהגיעה לדרום אמריקה ● היא אף פעם לא דיברה על התקופה שבה הסתתרה כילדה במלחמה, ואפילו ילדיה לא הכירו את עברה ● אבל אז היא החליטה להתחיל לספר עליו - ומאז לא הפסיקה

איירין ששר, ניצולת שואה שטרם מלאו לה שנתיים כשהנאצים פלשו לפולין, חווה הבזקים לעבר שבו בילתה את ילדותה בתעלות הביוב של ורשה. גרונו של אביה שוסף בצריף הקטן שחלקה המשפחה בגטו כשהיא הייתה בת 5. ששר זוכרת בבירור את מראה הגופה המושחתת על הרצפה ואת התחושה של המרפק שלה טבול בשלולית הדם שהדיף ריח של ברזל, שהלכה והתפשטה מהחתך שבצווארו.

"יש לי חזיונות, הבזקי זיכרון של דברים איומים, איומים", אמרה לי ששר בשיחה שקיימתי איתה בבית הדיור המוגן שבו היא מתגוררת במודיעין.

בזמן שיחתנו, היא בדיוק ארזה מזוודה לקראת טיסתה לניו יורק, כדי לשאת שם דברים בכינוס מליאת העצרת הכללית של האו"ם לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לקרבנות השואה. ששר הוזמנה יחד עם שרגא מילשטיין, בן 87, ניצול מברגן-בלזן, כדי לחלוק את הסיפור שלה בטקס המרכזי של האו"ם ב-27 בינואר.

היא זוכרת את אמה אומרת לה שאם לא תקרא לעזרה או תבכה, "הכול ייגמר בקרוב, ונצא לשחק בחוץ". היא אמרה לה שהיא תקבל בובה חדשה, היות שללצ'קה האהובה שלה הייתה מוכתמת וספוגה במי ביוב

בזמן ששוחחנו, פורום השואה העולמי המתוקשר, שהתכנס בירושלים ב-23 בינואר, הופיע ברקע על מסך הטלוויזיה של ששר. כשראשי מדינות נראו נואמים באירוע, היא התפעלה מכך שהיא – "אני הקטנה! אני הפצפונת בגובה מטר וארבעים ושישה סנטימטר!" – עומדת לשאת דברים מול כמה מהם בקרוב.

"זה נפלא שאני אשא איתי את ישראל לאו"ם", אמרה בציפייה.

ששר, שבטרם יצאה לגמלאות שימשה במשך 40 שנה מרצה בחוג ללימודים ספרדיים ולטינו-אמריקאיים באוניברסיטה העברית בירושלים, חשה בנוח לדבר מול קהל. אבל אף על פי שכבר סיפרה את סיפור ההישרדות שלה במקומות רבים בעולם, כשקיבלה את ההזמנה מהאו"ם היא נתקפה בהלה.

"האם אני יכולה לעשות את זה? האם זה בסדר מצדי לדבר בשמם של 1.5 מיליון ילדים בני גילי שאינם יכולים ולעולם לא יוכלו לדבר לפני העולם?", היא נזכרת שחשבה אז. בסופו של דבר, היא החליטה שאלה הן אחריותה ומחויבותה להרים את הכפפה ולהיענות להזמנת האו"ם, "מכיוון שניצלתי".

"אני ניצלתי, זה הדבר העיקרי. היטלר לא ניצח, ויש לי הוכחות לכך", היא אומרת ומתכוונת לילדיה ולנכדיה.

ב-27 בינואר ששר נשאה נאום בן 10 דקות במטה האו"ם, לפני אולם מלא. כחלק מהטקס, היא גם הדליקה נר זיכרון יחד עם דוברים אחרים, בהם נשיא מנגנון הדין הפלילי הבינלאומי לשעבר, תיאודור מירון; המזכיר הכללי של האו"ם, אנטוניו גוטרש; נשיא העצרת הכללית ה-74 של האו"ם, טיג'אני מוחמד-בנדה; מילשטיין הניצול; וראש נקודת הקשר לענייני רומה וסינטי במשרד למוסדות דמוקרטיים וזכויות אדם של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, דן פבל דוגי.

מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, מברך את ניצולת השואה איירין ששר בטקס לזכר השואה באו"ם, 27 בינואר 2020 (צילום: האו"ם/מנואל אליאס)
מזכ"ל האו"ם, אנטוניו גוטרש, מברך את איירין ששר בטקס לזכר השואה באו"ם (צילום: האו"ם/מנואל אליאס)

הישרדות בזכות רצון ברזל

ששר היא עדות חיה לנחישות. בזכות היצירתיות והרצון הבלתי מתפשר של אמה, היא שרדה את המלחמה כשהיא מסתתרת בתעלות ביוב או נעולה בארונות עם בובתה ללצ'קה, מצוידת במזון דל שהושג בקושי ובסיר לילה לעשות בו את צרכיה.

"היא הצילה את חיי מיליון פעם במהלך המלחמה", היא אומרת.

"כמה זמן זה נמשך? אני לא יכולה לומר, אבל זה היה באינספור מקומות. הייתי יחפה ורעבה, והיה לי קר. פחדתי. בגיל הזה את לא יודעת ממה את מפחדת. פחדתי מכל דבר. מוות היה חלק מסימן השאלה הלא ידוע שלי"

ברסיסי הזיכרון של ששר מאותה תקופה נותרו שאלות רבות ללא מענה; זמן קצר לאחר המלחמה אמה נפטרה מכשל לבבי. ששר מניחה שאמה הבלונדינית כחולת העיניים הצליחה להתחזות בקלות ללא-יהודייה, מה שעזר לה להיטמע בצד הארי של ורשה המחולקת. "אני הייתי ג'ינג'ית, והאף שלי לא היה מאוד נוצרי", אומרת ששר. לכן היא הוסתרה בארונות, "במקומות אפלים, במקומות שלא נועדו למגורי אדם אלא לבעלי החיים שמשפחות גידלו".

איירין ששר, ששרדה את השואה כילדה, ואמה בצרפת, 1946 (צילום: Courtesy)
איירין ששר ואמה בצרפת, 1946 (צילום: Courtesy)

היא זוכרת את אמה אומרת לה שאם לא תקרא לעזרה או תבכה, "הכול ייגמר בקרוב, ונצא לשחק בחוץ". היא אמרה לה שהיא תקבל בובה חדשה, היות שללצ'קה האהובה שלה הייתה מוכתמת וספוגה במי ביוב.

"כמה זמן זה נמשך? אני לא יכולה לומר, אבל זה היה באינספור מקומות. הייתי יחפה ורעבה, והיה לי קר. פחדתי", היא אומרת. "בגיל הזה את לא יודעת ממה את מפחדת. פחדתי מכל דבר. מוות היה חלק מסימן השאלה הלא ידוע שלי, ויצאתי מהילדות מהר מאוד. כל זה היה חלק מהגיהינום של השואה".

מדי פעם היא עוצרת את דבריה כמעט באמצע המשפט. כמו בנקודות זמן אחרות במהלך השיחה שלנו, היא צוחקת ואומרת עכשיו, כמו כדי להרגיע אותי: "החיים טובים, החיים יפים, שלא תביני אותי לא נכון".

דף חדש

ששר ואמה שרדו את שנות המלחמה כשהן מסתתרות בגטו ורשה. מאוחר יותר עברו לצרפת, שם ששר נשלחה לבית יתומים של הארגון היהודי אוז"ה באנדרסי, בעוד אמה נשארה בפריז כדי לעבוד. היא מתה שנתיים לאחר מכן, כאשר ששר הייתה בת 11.

"היא הייתה באה לבקר אותי בימי ראשון, ואז יום ראשון אחד היא לא הגיעה, והמנהלים אמרו לי ללבוש חולצה לבנה כי אנחנו נוסעים להלוויה בפריז. הייתי צריכה את אימא שלי אז יותר מתמיד, אבל היא עזבה אותי", היא אומרת.

"אמא הייתה באה לבקר אותי בימי ראשון, ואז יום ראשון אחד היא לא הגיעה, והמנהלים אמרו לי ללבוש חולצה לבנה כי אנחנו נוסעים להלוויה בפריז. הייתי צריכה את אימא שלי אז יותר מתמיד, אבל היא עזבה אותי"

אבל בזכות התכנון המוקדם של אמה, ששר הגיעה לחוף מבטחים מסביר פנים יותר בפרו – ולמשפחה חדשה – כאשר האחיינית החביבה על אמה אימצה אותה.

"לפני שמתה, אמי הורתה לקחת אותי אחרי המלחמה למשפחה של אחייניתה האהובה, מר וגברת מיכאל ופלה טופילסקי בלימה, פרו. ולאחר מותה, משאלתה התגשמה: מר טופילסקי האב (אביו של מיכאל) לקח אותי מפריז לציריך, ומשם ללימה, פרו", מסבירה ששר.

"התחלתי חיים חדשים – אימצו אותי, נתנו לי מיטה, מצעים נקיים, וחדר, ושלחו אותי לבית הספר. למדתי ספרדית – כבר ידעתי צרפתית – ופתאום היו לי הורים שאהבו אותי ואת אחי, ומאוחר יותר נולדה לנו אחות", היא אומרת. היום שני אחיה, מרסל וסוניה, חיים גם הם בישראל.

היא השקיעה בלימודיה כדי להיות ראויה להוריה החדשים, היא אומרת, ולבסוף עזבה לארה"ב כדי ללמוד באוניברסיטה. אף על פי שהוצעה לה משרה בניו יורק, עלתה לארץ בגיל 25 והייתה חברת הסגל הצעירה ביותר באוניברסיטה העברית.

ניצולת השואה איירין ששר בגיל 10 בצרפת, סביבות 1947 (צילום: Courtesy)
ניצולת השואה איירין ששר בגיל 10 בצרפת, סביבות 1947 (צילום: Courtesy)

ששר, שהייתה כעת בטוחה ומיושבת, פתחה דף חדש, ובמשך שנים מתחה קו על החיים שהיו לה לפני שהגיעה לדרום אמריקה; הסיפור האישי שלה התחיל בפרו. היא אף פעם לא דיברה על התקופה שבה הסתתרה כילדה במלחמה, ואפילו ילדיה, אילנה, כיום עובדת סוציאלית, ודויד, רופא מיילד, לא הכירו את עברה.

"אנחנו הניצולים, אחרי שהפכנו לניצולים והגענו לעולם החופשי ונחתנו איפשהו, במקום כלשהו בעולם, היססנו לדבר על מה שקרה לנו", היא אומרת. "רצינו לקבור את העבר הזה כדי להתחיל מחדש, ולהתחיל מהתחלה, עד כדי כך שהילדים שלי לא ידעו את העובדה שאני ניצולה".

לדבריה, אף על פי שבדיעבד לא היה בכך היגיון, היא לא רצתה שילדיה ייתפסו בבית הספר כילדים של ניצולת שואה. באותה תקופה בישראל, לרבים מבני גילם היו קרובי משפחה ניצולי שואה וקרובי משפחה רבים שנכחדו.

"התחלתי חיים חדשים – אימצו אותי, נתנו לי מיטה, מצעים נקיים, וחדר, ושלחו אותי לבית הספר. למדתי ספרדית – כבר ידעתי צרפתית – ופתאום היו לי הורים שאהבו אותי ואת אחי, ומאוחר יותר נולדה לנו אחות"

"עד שיום אחד קיבלתי ממשרד החינוך הזמנה להצטרף ל-180 צעירים למצעד החיים בפולין בתור עדה", היא מספרת. כשהחזיקה בידה את מעטפת הדואר, היא הבינה שאם תיענה לאתגר לשאת עדות, היא תצטרך להיפרד מ"סיפור החיים המושלם" שרקחה לעצמה ולילדיה.

"הם כבר היו מבוגרים, אז הייתי צריכה לספר להם את האמת, והם כמובן, הם לא היו בהלם, אבל הם חשבו שהייתי צריכה לספר להם", היא אומרת.

ורשה המופצצת, 1939 (צילום: AP Photo/Julien Bryan/File)
ורשה המופצצת, 1939 (צילום: AP Photo/Julien Bryan/File)

המחויבות לשאת עדות

היום, אומרת ששר, היא נענית לכל הזמנה לדבר. "אנחנו הניצולים לא נהיה כאן בעוד 12-10 שנה. אז מי ידבר על זה? מי יגיד 'הייתי שם'?", היא שואלת. לדבריה, כאשר היא מדברת לפני קהל, היא מניחה לנמעניה לעזור לה לשאת בנטל הזיכרון.

"אני מעבירה את המסר של הסיפור האישי שלי… אבל איך אנחנו מעבירים את זה לדורות הבאים, השני והשלישי, כך שהם יוכלו לחזור על זה ולהעביר את זה הלאה?", היא אומרת. עבור ששר, התשובה היא חינוך.

הטקס באו"ם התקיים תחת הכותרת "75 שנה אחרי אושוויץ – חינוך וזיכרון השואה למען צדק עולמי". באופן הולם, נוסף על העץ המשפחתי הפורח שלה, כמחנכת ותיקה ששר מקווה להותיר מורשת של תכניות חינוך על השואה.

אף על פי שהם חיים כעת בישראל, היא ובן זוגה ד"ר דניאל שידלובסקי למדו יחד לפני שנים רבות בבית הספר בפרו. יחד, בני הזוג האקדמאים ניסו בשנים האחרונות לייסד תוכנית לימודי חובה בנושא השואה בארץ מגוריהם הקודמת.

התגובה, לדבריה של ששר, היא "לא מאוד מעודדת". צוות השרים ובעלי התפקידים העוסקים בחינוך לא רצו להתחייב לתכנית, היא אומרת, וככל הנראה אין להם תקציב להכשיר לכך את המורים. היא מקווה לערב את יד ושם, שיש לו מחלקת חינוך חזקה, בהכשרת המורים, בין אם בארץ או באמצעות משלחת לפרו.

"זה מאבק של כמה שנים, הניסיון לשכנע את רשויות החינוך להפוך את הנושא הזה לחלק רשמי בתכנית לימודי ההיסטוריה", היא אומרת. "זה משהו שאנחנו צריכים לעבוד עליו ולא משהו שייעשה מעצמו".

עוד 1,346 מילים
כל הזמן // יום ראשון, 29 במרץ 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

היוזמה לביטול הלכת דרעי-פנחסי מחרבת כל נורמה שלטונית ראויה

מ״לא נשב תחת ראש ממשלה עם כתבי אישום״, בני גנץ חתך בחדות למו״מ על ביטול חלקי של הלכת דרעי-פנחסי, על מנת שנתניהו יוכל לכהן כמ״מ ראש הממשלה בזמן שהוא עומד לדין, אם וכאשר תיכנס הרוטציה בין שניהם לתוקף ● מעבר לעובדה שמדובר בחקיקה פרסונלית פסולה, הרי שהיוזמה מאיימת למחוק את ההישג הגדול ביותר של אותה הלכה וכל זכר להקפדה על ניקיון כפיים ציבורי ● פרשנות

עוד 900 מילים

החורים השחורים של הדמוקרטיה הישראלית

סערות הקורונה והפוליטיקה הישראלית כמו התאבכו זו בזו, וחשפו – כפי שכל משבר חושף – את מערומינו וגם את חוזקותינו בו-זמנית.

דווקא במהלכו של משבר הקורונה, מתגלות יוזמות מדהימות של פיתוח מהיר (שבועות בודדים) של מכונות הנשמה, של מערכות טיפול נמרץ שניתן יהיה לשכפל אותן, ובכך לבלום את האיום על חיינו. ומי נחלץ לטובתנו? היזמים מהעולם האזרחי, למרות שגדלו ביחידות המיוחדות של צה"ל. היכולת לחשוב בגדול, לשבור קירות זכוכית שנראים כמו מגבלות לא עבירות, אלה הן תכונות שמתפתחות בעולם האזרחי החדש – להבדיל מהעולם הצבאי, מתקדם כל שיהיה.

היכולת לחשוב בגדול, לשבור קירות זכוכית שנראים כמו מגבלות לא עבירות, אלה הן תכונות שמתפתחות בעולם האזרחי החדש – להבדיל מהעולם הצבאי, מתקדם כל שיהיה

המערכת הפוליטית, לעומת זאת, נחשפה במערומיה שנבטו עוד בימי הקמת המדינה. עוד בימים שדוד בן גוריון ויתר על האספה הלאומית, ויתר על הגדרתה של חוקה והסתפק בהכרזת העצמאות – כשהמילה דמוקרטיה לא קיימת בה בכלל – והחטא הקדמון בהקמתה של מפלגה שכונתה בשם מפא"י, מפלגת פועלי ארץ ישראל, מפלגה ששלטה ללא מיצרים עד המהפך ב-1977.

מפא"י היא מפלגה שקמה על שני מרכיבי תודעה שאבד עליהם הכלח: התודעה הסוציאליסטית בהשפעת "האדומים" של בריה"מ, והתודעה הצבאית של "אחרי" מלחמת העולם השנייה–  בסך הכל 2-3 שנים אחרי תום המלחמה הנוראה הזאת. מפא"י הריצה את מדינת ישראל (ונודה לה על כך) על שני הדגלים הללו.  לכן משרד הביטחון היה מעל הכל (לעומת משרד ראש הממשלה), ולכן גם "הבולשביזם" הבלתי נסבל שהיה נוכח ולא נפקד עד להתמוטטותה של מפא"י.

התמוטטות שהתממשה בזכות מפלגה שקמה בלילה לא שקט בשם דש, שנעלמה כמעט במחי יד של ההיסטוריה הפוליטית של ישראל. היא יצרה את הגשר שאפשר לליכוד לנצח את מפא"י האימתנית.

החטא הגדול של מפא"י טמון בעובדה שהיא לא הייתה דמוקרטית. הייתה ועדה מסדרת שמילאה אחרי הוראותיו של מטבחון בן 3-4 אנשים, וזהו. רק ב-1992 חזרה מידה מסוימת של דמוקרטיזציה למפלגה הזאת בדמות הפריימריז לבחירת יו"ר המפלגה.

החטא הגדול של מפא"י טמון בעובדה שהיא לא הייתה דמוקרטית. הייתה ועדה מסדרת שמילאה אחרי הוראותיו של מטבחון בן 3-4 אנשים, וזהו. רק ב-1992 חזרה מידה מסוימת של דמוקרטיזציה למפלגה הזאת בדמות הפריימריז לבחירת יו"ר המפלגה

גם ההתפתחות הזאת ארעה בזכות הצורך של כמה מאנשי יצחק רבין (ואני ביניהם) להביא למהפך בתוך מפלגת העבודה שיאפשר לרבין לגבור על שמעון פרס, מהלך שאכן הצליח והביא את רבין לראשות מפלגת העבודה ומכאן גם לניצחון על הליכוד בבחירות 92. אלמלא המעבר לפריימריז ב-1991, פרס היה יו"ר מפלגת העבודה עד היום…

אבל הפריימריז במפלגת העבודה איבדו את המשמעות העיקרית – של יצירת פתיחות למועמדים חדשים להתמודד על הנהגת המפלגה שהידרדרה והלכה  מ-44 מנדטים ב 92 להישג בלתי נתפס של 3 מנדטים במרץ 2020. הסיבה:  מפלגת העבודה אמנם עברה לפריימריז, אבל בתוכה לא התקיים שום נוהל שאיפשר לכל מי שרצה להתבטא או להשפיע.

המפלגה נותרה סגורה בתוך עצמה, מנוהלת על ידי מספר גושי כוח שהתבצרו במחוזות (תל אביב ונתניה ובאר שבע וחיפה וכולי) והפכו להיות בעלי הבית. כל מחוז כזה מנוהל על ידי בעלי הבית הללו כבר לפחות 25 שנים, ואיש אינו יכול לערער עליהם או לקחת מהם את המפתחות למבנה המחוז, שהפך כבר מזמן למועדון הווי מקומי ממומן.

מול התופעה הבצקתית הזאת נולדה כחול-לבן. שלושה חברים שהיו להם פעם דרגות על הכתפיים, החליטו שהם יודעים איך להושיע במרחב הפוליטי שהיה ועדיין עודנו מבוך לא מובן עבורם. עם כמה יועצי תקשורת שמכנים עצמם יועצים אסטרטגיים, יצרו כמה נאומים והופעות סטנד-אפ מגוחכות, ועפו על גלי ה"רק לא ביבי" שתודלק על ידי כתבי אישום כבדים כנגד בנימין נתניהו.

שלושה חברים שהיו להם פעם דרגות על הכתפיים, החליטו שהם יודעים איך להושיע במרחב הפוליטי שהיה ועדיין עודנו מבוך לא מובן עבורם. עם כמה יועצי תקשורת יצרו הופעות מגוחכות, ועפו על גלי ה"רק לא ביבי"

ללא תפיסה חברתית וללא תפיסה מדינית או תפיסה בכלל, כחול-לבן הייתה סתם ערימה של חבר'ה עם זכויות. אבל ללא כל זיקה למבנה פנימי דמוקרטי – הוכתה שוק על ירך על ידי הנאשם.

קל מאוד לשנוא את נתניהו. קל מאוד להאשימו בהחרבת הדמוקרטיה. קל להכות בראשו של בני גנץ – שהמהלך האחרון שלו איכזב את כל אוהדי "רק לא ביבי". אבל למעשה מהלך הכניעה שלו היה המהלך היחיד שיכל לבצע.

גנץ הגיע לסיטואציה הזאת – של מהלך כניעה – בדיוק כמו במהלך האחרון של משחק שח, שהרבה לפני הצעד האחרון שני השחקנים כבר יודעים מי יכנע ומי ינצח, רק מקווים לאיזו שגיאה של הצד השני, ולפעמים גם לא מחכים לצעד האחרון, והמפסיד עוצר את המשחק עוד בשלב מוקדם. במשחק הפוליטי האחרון היה משחק שח שבו צד אחד ידע את התוצאה שהוא ישיג, והצד המובס לא מבין מה קרה לו… יכול להיות שעד היום.

גנץ הגיע לסיטואציה הזאת – של מהלך כניעה – בדיוק כמו במהלך האחרון של משחק שח, שהרבה לפני הצעד האחרון שני השחקנים כבר יודעים מי יכנע ומי ינצח

במשחק שחמט אפשר להטיל על הצעד האחרון של הנכנע את כל האשמה בהפסד. אבל למעשה, הכניעה הייתה כמו מוות ידוע מראש. היא נבנתה על ידי שני הצדדים צעד אחר צעד, כשהמובל אל הכניעה לא מודע כלל לגורלו שכמו נחרץ מראש, אולי בגלל שלא רצה להקשיב לאנשים הנכונים, אולי בגלל שהיה צעיר מדי במרחב הפוליטי ולא יכול היה לבחור בחבורת אנשים שהיא מעבר ליועצי תקשורת – כי כמו שאמר פעם פואד: "המומחיות שלי היא לדעת לבחור את המומחים הנכונים, אני מומחה למומחים".

כל איש צבא שמשתחרר מוקסם מעוצמתה של התקשורת. הוא ממש נכנע לה, מאוהב בה, וכל מי שמקשר אותו אליה הופך לרב או גורו או שניהם ביחד. רביעיית הקוקפיט התהלכה על אחד מהרחובות בגני התערוכה, בצעדים של "המושיעים הלאומיים". הם חשבו בליבם שהם אכן המושיעים. המאוהבות בכוח התקשורתי עיוור את עיניהם ונטל מהם את יכולת החשיבה.

כל פוליטיקאי בכיר מהזן הקודם – כמו רבין או אריאל שרון ואפילו יצחק שמיר – היה בועט במצג המטופש והריק הזה בלי אפילו לחשוב יותר משתי שניות. זה היה כל כך מגוחך שבא לבכות, אבל לא ניתן היה לומר דבר כי כל ביקורת נחשבה כתמיכה בנאשם שמנגד.

אולי יתבגרו הטייסים בקוקפיט המפורק ויבינו שהתהליך עד להשגת השלטון הוא הרבה יותר מורכב ועמוק, ובעיקר – ארוך. כל אחד מהם חייב להבין, שהסיכוי שלו להיחלץ מהמרתף הפוליטי שאליו הם הושלכו הוא נמוך מאוד, אולי אפסי, אלא אם כן יעשו איתחול מחדש להמשך דרכם הפוליטית.

אולי יתבגרו הטייסים בקוקפיט המפורק ויבינו שהתהליך עד להשגת השלטון הוא הרבה יותר מורכב ועמוק, ובעיקר – ארוך. כל אחד מהם חייב להבין, שהסיכוי שלו להיחלץ הוא נמוך מאוד, אולי אפסי, אלא אם כן יעשו איתחול מחדש להמשך דרכם הפוליטית

כדי להיות מומחה למומחים נדרש ניסיון רב, נדרשת תבונה פוליטית שנרכשת בהרבה מאוד שנים של התנסות, ומי שנדמה לו שיבוא מהמערכת הצבאית או המשטרתית וייקח את הקופה בזכות כמה אמירות שדופות ויועצים "אסטרטגיים" – שישכח מזה. אפילו כנגד מועמד המואשם בשלוש עבירות פליליות.

אנחנו צריכים ללמוד לקח ממשחק השחמט הזה.  אם לא נלמד, החברה הישראלית תונהג עוד הרבה מאוד שנים על ידי צד פוליטי אחד, והצד המפסיד ייבב על "חורבן הדמוקרטיה". כדי לעצור את הדמעות ולהפסיק את היבבה האיוולתית הזאת, על הציבור המכנה עצמו מרכז-שמאל להקים מחדש את הארגון הפוליטי החדש, הנכון, המתאים לתקופה הזאת, יחד עם תפיסות של שוויון ההזדמנויות (וצמצום דראסטי של הפערים החברתיים), והצורך בהסדרים מדיניים עם כל העולם.

אבל יש עוד כמה חורים שחורים שניבעו עוד בימים הראשונים לקום המדינה.

זה לא משנה אם ההסתכלות על המשבר שהגיע לשיאו בעימות בין בג"ץ ליו"ר הכנסת היא משמאל או מימין. עצם אי הבהירות, עצם העובדה ששני הצדדים מרגישים צודקים – מצביעה על כך שיש כאן שבר עמוק המתקשר לאי-כיסוי ברור של מערכת היחסים שבין הרשות המחוקקת והמערכת השיפוטית.

האם אמנם בג"ץ, ששופטיו לא נבחרו על ידי העם, יכול להורות ליו"ר הכנסת – שכן שנבחר על ידי העם – לבצע צעד כלשהו? או האם יכול אותו יו"ר לסרב לבצע את הוראת הבג"ץ?  מהי המשמעות של הפרדת רשויות בעולם הדמוקרטי? חור שחור שלא נסגר מעולם.

עלינו לסגור אותו ביחד. ימין ושמאל ואלה שצורחים שאין יותר ימין או אין יותר שמאל – אנחנו חייבים להיעזר בסובלנות כל צד כלפי יריבו, ולהבין, שמחשבה פוליטית היא זכותו של כל אדם שהוא אזרח של החברה הדמוקרטית.

אז בואו נשתה מים ונרגע… ונתחיל לעבוד.

חיים אסא היה אסטרטג הקמפיין של יצחק רבין (1992) וציפי לבני ( 2009). הוא כיהן כיועץ לביטחון לאומי בממשלת רבין. יו"ר חברת סייקן וראש המעבדה למשחקי מלחמה אסטרטגיים באוניברסיטת תל אביב

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,257 מילים

אחרי פגישה בת כשמונה שעות הודיעו נתניהו וגנץ על התקדמות במשא ומתן הקואליציוני

יושב ראש הליכוד ויושב ראש חוסן לישראל יקיימו היום פגישה נוספת ביניהם ● חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה צפויה לעבור מיש עתיד לחוסן לישראל ● הוועדה המסדרת תדון היום בבקשת יש עתיד ותל"ם לפיצול כחול לבן

09:01 עריכה

חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה מיש עתיד הודיעה ליושב ראש מפלגתה, יאיר לפיד, שבכוונתה להצטרף לחוסן לישראל. לפי דיווח של יובל קרני ב-ynet, לפיד נתן את הסכמתו למהלך. לדברי תמנו-שטה, גנץ עשה את הדבר הנכון כשהחליט להצטרף לממשלת נתניהו.

08:45 עריכה

ביו הליכוד לחוסן לישראל ישנן מחלוקות לגבי תיקי החוץ, הבריאות, הגנת הסביבה ואיוש משרת יושב ראש הכנסת – כך דיווח יואב קרקובסקי בתאגיד השידור כאן. בעוד שבתחילה פורסם כי משרת שר החוץ תוחזק על ידי חוסן, עתה מסתמן שהמפלגה תוותר על התפקיד. בחוסן לישראל מעוניינים במשרד להגנת הסביבה כדי שמיקי חיימוביץ' תכהן כשרה בתיק זה. בנוסף, במפלגה מסתייגים ממינוי יולי אדלשטיין ליושב ראש הכנסת.

מיכאל שמש דיווח שבין המפלגות ניטשת מחלוקת על המשרד לביטחון הפנים. בחוסן לישראל מעוניינים במעוזי שלטון חוק, ולצד תיק המשפטים שואפים במפלגה להחזיק גם במשרד זה.

08:21 עריכה

חברת הכנסת פנינה תמנו-שטה צפויה לעבור מיש עתיד לחוסן בישראל.

פינה תמנו (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
תמנו-שטה בכנסת, 2018 (צילום: מרים אלסטר, פלאש 90)
07:58 עריכה

אחרי שגבי אשכנזי אמר שאינו מעוניין לכהן כשר החוץ, בחוסן לישראל הביעו נכונות במשא ומתן הקואליציוני לוותר על התפקיד. במפלגה מבקשים לקבל לידיהם את משרד הבריאות, המשרד לביטחון הפנים או שבליכוד יוותרו על התעקשותם למנות את יולי אדלשטיין ליושב ראש הכנסת. כך דיווח זאב קם בתאגיד השידור כאן.

07:43 עריכה

הוועדה המסדרת של הכנסת, בראשות אבי ניסנקורן, תתכנס היום בשעה 12:00 כדי לדון בבקשת הפיצול של כחול לבן, שהגישו המפלגות יש עתיד ותל"ם. זאת על רקע כוונתה של חוסן לישראל, בראשות בני גנץ, להצטרף לממשלת נתניהו.

07:13 עריכה

ראש הממשלה נתניהו ויושב ראש חוסן לישראל גנץ קיימו פגישה שנמשכה כשמונה שעות, ובה חלה התקדמות במשא ומתן בין הצדדים. הפגישה נערכה במעון ראש הממשלה ולקח בה חלק גם חבר הכנסת גבי אשכנזי. נתניהו וגנץ צפויים לשוב ולהיפגש היום.

עוד 6 עדכונים

הנחש, האריה והחמור

פרשנות הרבה לפני שמגפת הקורונה הפכה לתירוץ הרשמי להקמת ממשלת חירום, ובזמן שבכחול-לבן עוד קיוו להקים ממשלת מיעוט או לכל הפחות להגיע למו״מ מול הליכוד עם הכנסת בידיהם, אשכנזי כבר בישל עם דרעי את הצטרפות גנץ ואנשיו לממשלה בראשות נתניהו ● הרמטכ״ל לשעבר ראה את תוצאות הבחירות ב-2 במרץ, וקיבל החלטה ● רק ביום חמישי, הבינו שותפיו לשעבר לאן פניו מועדות ● משרד הביטחון זו רק תחנה ראשונה ● הו הא מי זה בא ראש הממשלה הבא

עוד 2,917 מילים ו-4 תגובות
עודכן עכשיו
זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

"אבי מת לבדו, ועכשיו אני לא יכולה אפילו לנחם את אמי"

"אנחנו מביאים מצרכי מזון לקשישים ומנסים לספק מילות נחמה לאלו שמודאגים במיוחד" ● "למרבה הצער, גם בתוך הקהילות שלנו יש אנשים שנדבקו בנגיף" ● יהודי איטליה מספרים על החיים והמוות בלב אזור האסון של הקורונה באירופה ● הקושי הרגשי הגדול, הם אומרים, הוא האיסור להיפרד מיקיריהם או ללוות אותם בדרכם האחרונה

עוד 877 מילים

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

גנץ ואשכנזי פוגשים את נתניהו במעון ראש הממשלה

ליברמן: נלך לאופוזיציה ● לפיד: גנץ ואשכנזי בחשו מאחורי גבי ● כחלון רוצה לחלק מענקים של 5 מיליארד שקל ● ניסנקורן: זחילה והליכה על 4 זה קשקוש, הולכים לממשלה שוויונית ● יורם יובל קורא להדחת ליצמן: הסגר חזק מדי וגורם לסטרס ● מחאת הדגלים השחורים הגיעה לבתים של גנץ, שפע, חיימוביץ' וזמיר ● האוזר תומך בממשלת חירום, רדיר מריח מתנדנדת

עוד 30 עדכונים

הושק שדה הפנלים הסולריים הצפים הגדול בארץ

על מאגר מים שסמוך לקיבוץ שמיר הוקם לאחרונה שדה הפנלים הסולריים הצפים הגדול בארץ ● סוף-סוף מתחילים לנצל את השטחים העצומים של המאגרים ● אביב לביא נחלץ מהסגר כדי לבקר בגולן, שבימים אלה ירוק וריק מתמיד

עוד 629 מילים

הקורונה מאיימת לכלות את מלאי הציוד הרפואי בעולם, והראש הפלסטיני ממציא פטנטים ● מפעל בגדים ברצועת עזה ומפעל נעליים בחברון עברו הסבה מהירה לייצור מסכות וציוד מיגון נוסף - ועושים עסקים גם עם ישראלים ● כתב זמן ישראל שוחח עם התעשיינים הפלסטיניים רבי-התושייה ● "אנחנו תורמים את תרומתנו"

עוד 607 מילים

עדות אישית בהולנד החיים נמשכים כרגיל, ואני מפחד למות

"שרדתי 4 או 5 מתקפות טילים גדולות, שתי אינתיפאדות ושירות קרבי בישראל, ובעבודתי ככתב בכמה אזורי מלחמה. אבל התמונות מאיטליה גרמו לי לראשונה לחשוש לחיי" ● העיתונאי כנען ליפשיץ מספר על מציאות החיים ההזויה בהולנד - שבחרה להמשיך בשגרה כמעט רגיל ● התחבורה שם פועלת כסדרה וחופש התנועה כמעט מוחלט ● טור מיוחד

עוד 903 מילים ו-2 תגובות

באיראן מגרשים רופאים, ומנסים לתפוס טרמפ גרעיני על הקורונה ● בטורקיה מאשימים את ישראל בהפצת הנגיף ● בחברון מגשימים חלומות מקסימים ● מה הסיכוי לקאמבק של קדאפי ● ומה קרה כאן לפני 18 שנה בדיוק ● קסניה סבטלובה מסכמת שבוע במזרח התיכון

עוד 1,042 מילים

ד"ר כרמי שפר, הרופא הישראלי שמטפל בחולי קורונה בפדובה, מספר על תרופות חדשות שהוכנסו לשימוש וכבר מוכיחות את עצמן ● בראיון אופטימי לזמן ישראל הוא אומר שבימים האחרונים חולים החלו להבריא, בין השאר כתוצאה מהכנסת תרופות מפתיעות לשימוש ● ״זו תקופה שבה הרופאים נאלצים להיות יצירתיים. בעיר פארמה הצליחו להנשים אנשים באמצעות מסיכת צלילה של דקתלון, לאחר שיצרו במדפסת בתלת מימד את החלק שמחבר אותה למכונת ההנשמה״

עוד 1,736 מילים ו-1 תגובות

כלכלת הקורונה הבנקאים חייבים לחשוב כמו רופאים

ישראל מפספסת זמן יקר בטיפול במשק החולה, משום שהיא מתקשה לחשוב מחוץ לקופסה ● אבל זה בדיוק מה שנחוץ, וגם למערכת הבנקאית יש תפקיד מרכזי בכך ● על הבנקאים לנהוג כמו רופאי הקורונה בבתי החולים, ולהגיש עזרה ראשונה דווקא לעסקים שמצבם קשה ביותר (אך יש להם עדיין סיכוי לחיות) ● ועל המדינה להקים מנגנונים פיננסיים שיגבו את ההתנהלות ההכרחית הזו ● כלכלת הקורונה, פרק שלישי

עוד 2,409 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
100 מֶטֶר

על הזוועה האמיתית בכלל לא מדווחים עכשיו בטלוויזיה. היא לא מופיעה בשקפים, לא נדונה בישיבות הממשלה, לא קשורה לצעדי החירום של מערכת הבריאות וגם לא לפליק-פלאק התבוסתני של גנץ, שהתחיל בתור רץ מרתון פוליטי מבטיח ובסוף השלים בקושי את 100 המטרים הראשונים

עוד 1,315 מילים ו-1 תגובות

עוד בטרם תקום, ממשלת נתניהו-גנץ תצטרך להתמודד עם כמה אתגרים משפטיים

אחרי שהאבק ישקע וההסכמים בין נתניהו לגנץ ימוצו, ראש הממשלה ושר החוץ החדש שלו יצטרכו להתמודד עם מספר מכשלות משפטיות ● התחנה הראשונה תהיה בבית הנשיא, שם גנץ יצטרך להחזיר את המנדט שקיבל - ומשם, כולם יעברו לבג״ץ, כדי לדון אחת ולתמיד בשאלה האם נאשם בפלילים יכול להקים ממשלה ● ובינתיים, דווקא האוזר והנדל עלולים למצוא את עצמם ללא אפשרות להצטרף לקואליציה ● פרשנות

עוד 812 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה