בדרך לכלכלה עולמית ירוקה?

Switzerland Davos Forum (צילום: AP Photo/Markus Schreiber)
AP Photo/Markus Schreiber
Swedish climate activist Greta Thunberg, centre with blue gray striped hat, attends a Friday for Future protest in Davos, Switzerland, Friday, Jan. 24, 2020. The 50th annual meeting of the forum is taking place in Davos from Jan. 21 until Jan. 24, 2020 (AP Photo/Markus Schreiber)

לפני כשבועיים התקיימה פסגת דאבוס בהשתתפות בכירי הפוליטיקאים, הכלכלנים ואנשי העסקים, כאשר במרכז הדיון עמד נושא משבר האקלים. לקראת הכנס הוציא הפורום הכלכלי העולמי דוח הקובע כי חמשת הסיכונים המרכזיים בעשור הקרוב קשורים כולם בסוגיות אקלימיות וסביבתיות.

בהודעה שהוציא הפורום הוא הזהיר מפני אירועי מזג אוויר קיצוניים, כישלון הניסיונות הפוליטיים והעסקיים לפתור את המשבר, אובדן המגוון הביולוגי והתמוטטות המערכות האקולוגיות, אסונות טבע ואסונות מעשה ידי אדם. דוח נוסף שפרסם הפורום מצא כי 44 טריליון דולר מהערך הכלכלי העולמי, יותר ממחצית התמ"ג הכולל – תלויים בטבע, והתריע כי נדרש שינוי יסודי ביחסו של המגזר העסקי לערכו של הטבע.

דוח נוסף שפרסם הפורום הכלכלי העולמי מצא כי 44 טריליון דולר מהערך הכלכלי העולמי, יותר ממחצית התמ"ג הכולל – תלויים בטבע, והתריע כי נדרש שינוי יסודי ביחסו של המגזר העסקי לערכו של הטבע

שני הדוחות, אשר מדברים במונחים של "גבולות פלנטריים", "מערכות אקולוגיות", "מגוון ביולוגי" ו"הכחדת מינים", מאמצים את השיח של אנשי מדע וסביבה ומהווים בשורה חדשה. זו מעידה על שינוי עמוק ומהותי באופן שבו העולם העסקי והפיננסי תופס את הכלכלה – לא עוד מערכת הפועלת בחלל ריק בשאיפה לצמיחה אינסופית בייצור ובצריכה, כי אם מערכת המושתתת על משאבי טבע ומערכות אקולוגיות, כפופה למגבלותיהם ונושאת באחריות כלפיהם. 

דברים אלו מסמנים תפנית חשובה ביותר, שכן משמעותם היא זניחת משנתו הכלכלית של מילטון פרידמן, הגורסת כי אחריותם היחידה של עסקים היא הגדלת רווחים וכי כוחות השוק הם שיפתרו הכל. למעשה, הכלכלה העולמית התבשרה על תחילתו של שינוי כיוון כבר באוגוסט האחרון, כאשר "השולחן העגול של העסקים" הוציא הצהרה חריגה והיסטורית שהודיעה על מטרה חדשה לעסקים. הצהרת הפורום, המאגד כ-200 מנכ"לים של החברות המשפיעות בארצות הברית, התייחסה לבעלי עניין (Stakeholders) לפני בעלי מניות (Stockholders), והודיעה על מחויבות למטרות כגון השקעה בעובדים, קידום רב-גוניות והכללה, תמיכה בקהילות והגנה על הסביבה. 

דברים אלו מסמנים תפנית חשובה ביותר, שכן משמעותם היא זניחת משנתו הכלכלית של מילטון פרידמן, הגורסת כי אחריותם היחידה של עסקים היא הגדלת רווחים וכי כוחות השוק הם שיפתרו הכל

ואולם, על אף חשיבותם של מסמכים אלו, חשוב לזכור שעדיין קיים פער בלתי נתפס בין המילים היפות לבין המציאות בפועל.

לפי דוח שהוציא ארגון גרינפיס לקראת הפסגה הכלכלית בדאבוס, 24 בנקים המשתתפים בוועידה העניקו מימון בהיקף של 1.4 טריליון דולר לדלקים מאובנים מאז הסכם פריז ב-2015 ועד 2018. אותם דלקים מאובנים – גז, פחם, נפט – ששריפתם אחראית לפליטת גזי חממה ובכך גורמת לשינוי האקלים.

"הבנקים, חברות הביטוח וקרנות הפנסיה הם האשמים במצב החירום האקלימי. למרות האזהרות הסביבתיות והכלכליות, הם מקדמים עוד משבר פיננסי עולמי באמצעות תמיכה בתעשיית הדלקים המאובנים. אנשי העסקים בדאבוס הם צבועים שאומרים שהם רוצים להציל את כדור הארץ, אך למעשה הם הורגים אותו עבור רווח קצר טווח", אמרה ג'ניפר מורגן, מנכ"לית גרינפיס העולמית, בהתייחסה לדוח.

לפי דוח גרינפיס לקראת הפסגה בדאבוס, 24 בנקים המשתתפים בפסגה מימנו דלקים מאובנים ב-1.4 טריליון דולר מאז הסכם פריז ב-2015 ועד 2018. מדובר בגז, פחם ונפט, ששריפתם אחראית לפליטת גזי חממה ולשינוי האקלים

כסף יכול להרוס, אבל גם יכול לתקן

כפי שעולה מהדוח של גרינפיס, סכומי עתק מתוך כספי הציבור בעולם מושקעים כיום באותן תעשיות מזהמות שגורמות להרס מערכות הטבע ולהכחדת החיים על כדור הארץ. אולם, לצד זאת, לא ניתן להתעלם מכך שכסף מהווה באותה עת מנוע חזק לשינוי וכלי עוצמתי להתמודדות עם המשבר האקלימי והאקולוגי.

יש לכך שני גורמים. ראשית, הסיכונים הכלכליים העצומים הכרוכים בשינוי האקלים ובקריסת המערכות האקולוגיות מניעים שינוי והתאקלמות של גופים עסקיים ופיננסיים. שנית, הצורך בבלימת משבר האקלים ובשיקום מערכות הטבע מגלם בתוכו הזדמנויות עסקיות בתחומים שונים, ובאותה עת מתמרץ תאגידים לצמוח באופן בר קיימא נוכח הלגיטימציה הציבורית שהדבר מקנה להם. 

ואכן, נראה שעוד ועוד גופים עסקיים ופיננסיים מתחילים להבין שהספינה חייבת לשנות כיוון. לפני מספר שבועות חברת מיקרוסופט הודיעה על יעדים שאפתניים ביותר שהציבה כדי להתמודד עם משבר האקלים: קרוב לאפס פליטות גזי חממה עד 2025, והסרת כל גזי החממה שפלטה מאז נוסדה לפני 45 שנים – עד 2050.

סכומי עתק מכספי הציבור בעולם מושקעים כיום בתעשיות מזהמות שגורמות להכחדת החיים על כדור הארץ. אולם כסף מהווה באותה עת מנוע חזק לשינוי וכלי עוצמתי להתמודדות עם המשבר האקלימי והאקולוגי

יומיים קודם לכן פורסם כי לארי פינק, מנכ"ל קבוצת ההשקעות והקרנות הענקית בלאקרוק, שלח מכתבים למנכ"לים וללקוחות החברה, בהם הוא מסביר כי "שינוי האקלים הפכו לגורם המגדיר את תכניותיהן ארוכות הטווח של חברות". אפילו חברת הנפט והגז הטבעי "רויאל דאטש של" הודיעה כי היא משקיעה בפיתוח טכנולוגיות של אנרגיה מתחדשת וכי תפחית את טביעת הרגל הפחמנית שלה ב-20% עד 2035, וב-50% עד 2050.

ניסיון זה של חברת הנפט השנייה בגודלה בעולם לסגל לעצמה תדמית "ידידותית לסביבה" עשוי בצדק להתקבל בציניות ובחשדנות, אולם הוא מעיד על ההבנה המתעצמת בעולם העסקי כי השוק משתנה, וכי שינוי הוא הכרחי.  

כל אלה הן דוגמאות המהוות חלק ממגמה רחבה יותר. בפסגת האקלים של האו"ם שנערכה בניו יורק בספטמבר 2019, 130 בנקים התחייבו לנהוג ע"פ הסכם פריז וקבוצת אנשי עסקים שחולשים על יותר משני טריליון דולר התחייבו לעבור להשקעות לא מזהמות.

בפסגת האקלים של האו"ם שנערכה בניו יורק בספטמבר 2019, 130 בנקים התחייבו לנהוג ע"פ הסכם פריז וקבוצת אנשי עסקים שחולשים על יותר משני טריליון דולר התחייבו לעבור להשקעות לא מזהמות

בנובמבר 2019 בנק ההשקעות האירופי הודיע כי החל מינואר 2022 הוא לא יממן את תעשיות הדלקים המאובנים, וכי הוא ישנה את מדיניות ההלוואות שלו באופן שיתמוך בהשגת יעדי הסכם פריז, ויפנה מימון לקידום התייעלות אנרגטית, אנרגיות מתחדשות וחדשנות טכנולוגית בתחום.

בדוח הדו-שנתי של ה-"Global Sustainable Investment Alliance" (הברית העולמית להשקעות סביבתיות) מ-2018, נמצא כי כמעט בכל השווקים שנבדקו נרשמה עלייה בשיעורן של השקעות בנות קיימא ביחס לדוח הקודם שיצא ב-2016. לפי הדוח, השקעות בנות קיימא מהוות 49% מהכסף המנוהל באירופה, למעלה מ-50% מהכסף המנוהל בקנדה, אוסטרליה וניו זילנד, 26% בארה"ב ו-18% ביפן.

לחץ ציבורי עובד

המהלכים שתוארו מתרחשים על רקע לחץ ציבורי גובר והולך לפעול בקשר למשבר האקלים. במסגרת שבוע שביתת האקלים העולמית בספטמבר האחרון, מיליוני בני אדם יצאו לרחובות, בלמעלה מ-150 מדינות, ודרשו מההנהגה המדינית והכלכלית לפעול באופן מיידי לבלימת המשבר ומזעור השפעותיו. המגזר העסקי לקח חלק חשוב במחאה, כשמאות חברות ועסקים, וביניהן חברת סודה-סטרים הישראלית, הצטרפו לשביתה ועודדו את עובדיהן לשבות ולהצטרף להפגנות ברחבי העולם. 

המהלכים שתוארו מתרחשים על רקע לחץ ציבורי גובר והולך לפעול בקשר למשבר האקלים. במסגרת שבוע שביתת האקלים העולמית בספטמבר האחרון, מיליוני בני אדם יצאו לרחובות, בלמעלה מ-150 מדינות

תנועות גלובליות שקמו בשנים האחרונות, כמו התנועה העולמית של בני הנוער השובתים למען האקלים Fridays for Future, ותנועת 'המרד בהכחדה' (Extinction Rebellion) שנוסדה באנגליה והפכה תוך מספר חודשים לתנועה חוצת יבשות הפועלת בעשרות מדינות, נאבקות למען שינוי מדיניות באמצעות הפעלת לחץ על פוליטיקאים ותאגידים.

פעילי האקלים מכוונים רבות מהפעולות שלהם כלפי אותן חברות מזהמות שאחראיות לחלק משמעותי מפליטות גזי החממה ולסיכול ניסיונות לקדם פתרונות למשבר.

כך למשל, במקרה של "רויאל דאטש של", מטה החברה היה יעד לפעולות מחאה של פעילי אקלים, עורכי דין הגישו תביעה משפטית כנגד החברה בשם 17,000 אזרחים הולנדים, ומשקיעים הפעילו לחץ על מנהליה על מנת להביא להפחתת פליטות גזי החממה שלה.    

תנועות גלובליות שקמו בשנים האחרונות נאבקות למען שינוי מדיניות באמצעות הפעלת לחץ על פוליטיקאים ותאגידים. פעילי האקלים מכוונים רבות מהפעולות שלהם כלפי החברות המזהמות

ההבנה כי המלחמה למען כדור הארץ עוברת דרך הכיס אינה חדשה. כבר מאז 2010 מתנהל קמפיין עולמי הקורא להסטת השקעות מדלקי מאובנים (divestment), במסגרתו מופעל לחץ כלפי גופים מוסדיים להסיט את כספם מהשקעות בחברות העוסקות בכרייה, זיקוק או שיווק של פחם, גז ונפט.

בעקבות קמפיינים כאלו, הוסט עד היום סכום כולל של 12 טריליון דולר, על ידי כמעט 1,200 מוסדות ולמעלה מ-58,000 אנשים פרטיים. רבים מהקמפיינים המוצלחים נוהלו בקמפוסים על ידי התארגנויות של סטודנטים. באנגליה, למשל, מחצית מהאוניברסיטאות כבר התחייבו להסיט השקעות.

ובינתיים בישראל

בפתחו של עשור חדש, מעצמת הסטארט אפ המזרח תיכונית עדיין משתרכת מאחור. בישראל 2020, סביבה וכלכלה עדיין נתפסים כשני נושאים נפרדים. מעטים הם הכלכלנים, ארגוני החברה האזרחית ומכוני המחקר בישראל שמבינים בצורה מעמיקה את המונחים "שינוי אקלים", "פליטות גזי חממה", "מדבור", "מגוון ביולוגי" ו"הכחדת מינים", ואת השלכותיהם של אלו על הכלכלה ועל שוק ההון. החיבור בין השיח בנושאים של מדיניות כלכלית וחברתית לבין הסוגיה של תנאי הסביבה והאקלים המשתנים, השפעתם עלינו והשפעתנו עליהם – עדיין בחיתוליו.

מעטים הכלכלנים, ארגוני החברה האזרחית ומכוני המחקר בישראל שמבינים בצורה מעמיקה את המונחים "שינוי אקלים", "פליטות גזי חממה", "מדבור", "מגוון ביולוגי" ו"הכחדת מינים", ואת השלכותיהם על הכלכלה ושוק ההון

מתווה הגז הוא דוגמה מצוינת לכך. מאות דוחות, מאמרים ופרשנויות שעסקו בנושא בעשור האחרון לא הזכירו ולו במילה את השפעתו של הגז על שינוי האקלים, ולא התייחסו לכדאיות הכלכלית של השקעת סכומי עתק בתשתיות גז נוכח המגמה העולמית של משיכת השקעות מדלקי מאובנים לטובת השקעה באנרגיה מתחדשת ובמיזמים סביבתיים.

עד כה, ההיבט הסביבתי של הדיון הציבורי, המשפטי והתקשורתי סביב הגז התרכז בעיקר במאבקו של ארגון 'שומרי הבית' להרחקת אסדת לוויתן מהחוף, ואילו סוגית האקלים נדחקה למקום שולי. 

בחודש נובמבר האחרון, מעל 100 מדענים ישראלים, ביניהם זוכי פרס נובל, שלחו מכתב לשר האנרגיה יובל שטייניץ בו הם קוראים להפסיק לבסס את משק האנרגיה על הגז הטבעי.

המדענים הזהירו כי החלטת הממשלה להקים רשת תחנות כוח פרטיות המבוססות על גז טבעי אינה עולה בקנה אחד עם המגמות הכלכליות בשוק האנרגיה ועם ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל בתחום שינוי אקלים

המדענים הזהירו כי החלטת הממשלה להקים רשת תחנות כוח פרטיות המבוססות על גז טבעי אינה עולה בקנה אחד עם המגמות הכלכליות בשוק האנרגיה ועם ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל בתחום שינוי אקלים, וכי היא מקבעת לעשרות שנים נוספות את השימוש בגז טבעי, על חשבון משק אנרגיה נקי יותר, זול יותר ומבוזר יותר בעתיד.

ואולם, השיקולים החשובים שהעלו המדענים במכתבם זכו להתייחסות מועטה בדיון הציבורי סביב הגז, ונעדרו ממאמרים שנכתבו בנושא על ידי כלכלנים ופרשנים בכירים.

בשבוע שעבר פורסם כי מניות הגז הטבעי ממשיכות לרדת, וכי בבית ההשקעות פסגות מייחסים זאת לשתי סיבות, שאחת מהן היא "התרחבות השיח בישראל ובעולם בנוגע להגדלת השימוש באנרגיות מתחדשות". לא משבר האקלים ולא אזהרות המדענים – הסיבה שהכלכלנים של בית ההשקעות בחרו לציין היא השיח הציבורי סביב אנרגיות מתחדשות. 

המדענים הזהירו כי החלטת הממשלה להקים רשת תחנות כוח פרטיות המבוססות על גז טבעי אינה עולה בקנה אחד עם המגמות הכלכליות בשוק האנרגיה ועם ההתחייבויות הבינלאומיות של ישראל בתחום שינוי אקלים

נראה כי הדרך עוד ארוכה עד שבכירי הכלכלה והפוליטיקה בישראל יתחילו להפנים את קשרי הגומלין בין הכלכלה שלנו לבין המערכות האקולוגיות, ואף יותר מכך רחוקה היא הדרך להבין את מלוא הפוטנציאל של המערכת הכלכלית כאמצעי לתיקון ושיקום מערכות הטבע ושלל ההזדמנויות הגלומות בכך.

על מנת לממש את אלו, עלינו להסיט את המשאבים הציבוריים מתעשיות מזהמות ולהפנותם למקומות הנכונים: השקעה באנרגיה מתחדשת והתייעלות אנרגטית, בחקלאות אקולוגית ומעבר לתזונה שרובה צמחית, בתחבורה ציבורית, במיזמים סביבתיים, וכן בייעור ובשמירה ושיקום של השטחים הפתוחים שעוד נותרו.

לשם כך, נדרשים הן הירתמות של חברות להתאמת פעילותן למודלים עסקיים ברי קיימא, והן שינוי מהותי במדיניות ההשקעה של מוסדות פיננסיים ואחרים. לנו האזרחים – בתור צרכנים, משקיעים ובעלי זכות הצבעה ומחאה – יש תפקיד מכריע בכך. 

נטלי גורל היא פעילה סביבתית וחברתית ועוסקת בניהול והובלה של קמפיינים ציבוריים. חברה בצוות תקשורת של תנועת 'המרד בהכחדה'. בוגרת תואר ראשון במשפטים ומזרח תיכון

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,694 מילים
סגירה