אין תמימים וטהורים במאבק בין שר המשפטים, אמיר אוחנה, ליועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, בסוגיית מינוי ממלא מקום פרקליט המדינה. אף צד אינו פועל ממניעים נאצלים בלבד, תוך ראיית טובת המערכת והאינטרס הציבורי.
על אוחנה אין טעם להכביר מילים. האיש הפנים היטב את תפקידו כשליח ראש הממשלה לדבר עבירה. אפוף דיבורים על אג'נדה של "תיקון הקלקולים" בפעולת מערכת אכיפת החוק, אוחנה בא לזרוע הרס בפרקליטות, לא פחות.
מה שאוחנה אולי לא ציפה לו, הוא נכונותו של היועץ להפשיל שרוולים ולצאת למאבק ארגוני ללא פשרות, בשם זכותו להשפיע על זהות פרקליט המדינה.
ההחלטה על העמדתו לדין של נתניהו אמנם כבר התקבלה, והחלטות בענייניו ממילא מתקבלות בדרג היועץ ולא בדרג הפרקליט. עם זאת, לפרקליט המדינה, שיהיה ממונה על הצוות שינהל את המשפט, צפוי תפקיד מרכזי במאבק המשפטי הגדול ביותר שצפוי לפרקליטות בשנים הקרובות (אם לא ייגדע בעסקת טיעון).
מנדלבליט חטא פעמיים: החטא הקטן יותר, הוא נכונותו להציע לאוחנה כמועמדים לתפקיד ממלא מקום פרקליט המדינה, פרקליטים שבמובהק אינם כשירים לנהל את הארגון. כפי שברור שאוחנה החליט מלכתחילה לסרב לכל מועמד שיציע לו מנדלבליט, כך ברור שמנדלבליט החליט להימנע מהעלאת שמותיהם של מועמדים, שיש חשש שאוחנה יסכים להם.
היועץ הרחיק עד פרקליט מחוז דרום (אזרחי), עו"ד ציון אילוז – שעם כל הכבוד לרקורד שלו, קשה לראותו מקרין סמכות מקצועית על כלל אגפיה ופעולותיה של הפרקליטות, שעיקר עשייתה בתחום הפלילי. מצד שני, הפרקליטות סיימה כעת שש שנים תחת שי ניצן, שלא ניהל משפט פלילי בחייו. כך שכנראה הכול אפשרי.
אבל זה, כאמור, החטא הקטן של מנדלבליט. החטא הגדול הוא נכונותו המפתיעה של היועץ המשפטי לממשלה להוציא מארגז כלי הנשק את הכלי הקרוי "מניעה משפטית", ולירות בו ללא הבחנה, כשמעבר לכוונת נמצא שר המשפטים.
הוראה ארגונית מהבוס
כדי להבין עד כמה הרחיק מנדלבליט לכת, צריך לשרטט ראשית את גבולות הגזרה של סמכויות היועץ המשפטי, בהקשר למינוי פרקליט מדינה.
כידוע, היועץ המשפטי לממשלה חובש כמה וכמה כובעים לראשו. האחד הוא ראש התביעה הכללית, השני הוא היועץ המשפטי לרשויות השלטון, השלישי הוא מייצג המדינה בערכאות, וכן הלאה.
מעבר לכל אלה, במשרד המשפטים יש ליועץ גם מעמד ארגוני, כמו כל מנהל בכיר בשירות המדינה. הוראה שהיועץ נותן למתמחה במשרדו – שהיא הוראה ארגונית מבוס לעובד – לא דומה לחוות דעת משפטית שהיועץ נותן לשר, למשל.
הממשלה כבר אינה סופרת את הייעוץ המשפטי, שממילא מפגין נכונות להלבין כל עוולה. פרקליטי מחלקת הבג"צים נשלחים שוב ושוב לבית המשפט, עם טיעונים מופרכים, להגן על עמדות בלתי חוקיות של הרשות המבצעת
בכובעו כמי שאחראי על הייעוץ המשפטי לרשויות השלטון, פותחה בשנים האחרונות ההבחנה בין "קשיים משפטיים" לבין "מניעה משפטית" לביצוע פעולה שהשלטון חפץ בה.
בגדול, המונחים הללו חופפים את ההבדל בין "כרטיס צהוב" לבין "כרטיס אדום". כשמשרד המשפטים אומר לממשלה שיש "קשיים משפטיים" אך לא "מניעה משפטית" לביצוע פעולה כלשהי, הוא בעצם אומר – אל דאגה, אנחנו נגן על ההחלטה בבג"ץ. על הקשיים נתגבר.
נכונותו של מנדלבליט להגיע עד "מניעה משפטית" ביחס לפעולות הממשלה היא מזערית. הוא מתגאה בכך שרק פעם-פעמיים בכל הקדנציה שלף את הכרטיס האדום – למשל, ביחס לחוק ההסדרה.
הדינמיקה החולה הזו גרמה לכך שהממשלה כבר אינה סופרת את הייעוץ המשפטי, שממילא מפגין נכונות להלבין כל עוולה. פרקליטי מחלקת הבג"צים נשלחים שוב ושוב לבית המשפט, עם טיעונים מופרכים, להגן על עמדות בלתי חוקיות של הרשות המבצעת. הסיבות שבעטיין נכון בית המשפט לבלוע את רוב-רובם של ההסברים הללו, הן נושא להתייחסות נפרדת.
בנסיבות אלה, אין פלא ששר המשפטים החליט שגם הוא לא סופר את היועץ המשפטי, בהליך מינוי ממלא-מקום פרקליט המדינה. מה שמפתיע הוא שהיועץ החליט לשלוף את נשק ה"מניעה המשפטית" גם ביחס להליך ארגוני, שבו אמורה להיות לו סמכות ארגונית, אך לא עמדה משפטית.
פתאום אין קושי לשלוף את הנשק הלא-קונבנציונלי מהארגז, ועוד פעמיים בתוך חודש: לא רק מינוי אורלי בן-ארי לממלאת-מקום נצבע כבלתי ניתן להגנה משפטית; אלא שכעת – על פי דיווחים מ"מקורבי מנדלבליט" – גם החלטתו למנות את עו"ד דן אלדד, מנהל המחלקה הכלכלית בפרקליטות המדינה, לתפקיד זה, מסווגת על-ידי היועץ באותו אופן. כאילו אומר היועץ – אם לא תפעל כרצוני ותמנה אחד מהמועמדים המקובלים עליי, הרי שאתה פועל באופן בלתי חוקי.
מנדלבליט התחיל השבוע את השליש האחרון של כהונתו. בעוד שנתיים, כשיפרוש, הוא יצטרך לתת לא מעט הסברים לגבי החלטות שקיבל בשנות כהונתו.
לרשימה הארוכה של השאלות והתהיות, מצטרפת כעת גם זו, הנוגעת ל"אקטיביזם המניעתי" שלו ביחס למינויים בבית פנימה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם