הבחירות הקרובות בארה"ב הן מהפכה בקנה מידה של פעם במאה. מיליוני אמריקאים קמים בבוקר עם הלך-רוח של הקמת המדינה מחדש. אם אפשר היה לבחור מתי להיוולד, מבחינתם זה עכשיו, בפתחו של אקלים סוציאל-דמוקרטי שיעצב את המאה העשרים ואחת. זו מלחמת אזרחים אמיתית כנגד הממסד, רק באמצעים דמוקרטים, והסיבה שקנה המידה הזה לא משתקף בתקשורת הישראלית, היא כדי לא לעורר באזרחים הישראלים השראה.

לקראת הבחירות בארה"ב מיליוני אמריקאים קמים בבוקר עם הלך-רוח של מלחמת אזרחים אמיתית כנגד הממסד, רק באמצעים דמוקרטים. הסיבה שזה לא משתקף בתקשורת הישראלית: לא לעורר באזרחים הישראלים השראה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

ראשית נשים בצד את הספקנות למקרה שהתרחיש הנבואי הזה נשמע גם לכם הזוי. להלן נתון:
תשעה מיליון אזרחים שהצביעו לאובמה ב-2012, נשארו בבית ולא יצאו להצביע לקלינטון ב-2016. אחוז הצבעה נמוך הוא שהכריע את בחירות 2016 לטובת הרפובליקנים. אם בבחירות הקרובות רק חלק מהנעדרים יצאו להצביע, הם יכריעו את הבחירות וזה יהיה לטובת המהפכן סנדרס. קל וחומר אם פי עשרה מהם יצאו להצביע.

יאמרו הספקנים בסרקזם: "רק פי עשרה? למה לא פי מאה..?". אז שיקבלו עוד נתון:

ב-2016 כשקלינטון בראשה, המפלגה הדמוקרטית קיבלה 63 מיליון קולות.

המפלגה הרפובליקנית עם טראמפ בראשה קיבלה פחות, רק 60 מיליון (זה הספיק ל-"ניצחון" כי בתקופות בהם סמכויות המדינה היו בידי הרפובליקנים, הם דאגו להטות את כללי המשחק לטובתם).

אבל האוכלוסיה בארה"ב מונה כ-330 מיליון איש, וזה אומר שלא פחות מ-100 מיליון אמריקאים לא הצביעו.

9 מיליון אזרחים שהצביעו לאובמה ב-2012, נשארו בבית בלי להצביע לקלינטון ב-2016. אחוז הצבעה נמוך הכריע את הבחירות לטובת הרפובליקנים. אם בבחירות הקרובות רק חלק מהנעדרים יצביעו, הם יכריעו את הבחירות

מדוע כל כך הרבה אנשים לא יצאו להצביע? העדר אמון והשראה. הם חשים היטב שהבחירה בין מועמד קפיטליסטי אחד שמכונה "רפובליקני", למועמד קפיטליסטי אחר שמכונה "דמוקרטי", לא תשפר את חייהם. רפובליקני או דמוקרטי, קפיטליזם ניאוליברלי מדכא ימשיך לקצץ מהם זכויות, חרויות, ושירותי מדינה חיוניים.

אבל בעוד תשעה חודשים, בפעם הראשונה מאז פרנקלין רוזוולט הסוציאל-דמוקרט, אפשרות הבחירה שתועמד בפניהם תהיה שונה. מה שהופך את ברני סנדרס למיוחד זה שברני משנה את הנוסחה – מול הקפיטליסט לא עומד עוד קפיטליסט, אלא דמוקרט-סוציאליסט.

הפעם האחרונה שזה קרה היתה לפני כמעט מאה שנה, אז התנאים היו זהים למציאות היום, ולכן גם תוצאת הבחירות תהיה זהה.

מדוע כל כך הרבה אנשים לא יצאו להצביע? העדר אמון והשראה. הם חשים היטב שהבחירה בין מועמד קפיטליסטי אחד שמכונה "רפובליקני", למועמד קפיטליסטי אחר שמכונה "דמוקרטי", לא תשפר את חייהם

שלא יהיה לאיש ספק שברני הוא הנשיא הבא של ארה"ב. בנשיאותו הוא יפדה מוניטין צחור מצחור של יותר מחמישים שנים, שמפעים את כל מי שלא שמע עליו עד לפני ארבע שנים, והיו הרבה.

אפילו קמפיין של חצי שנה, לפני שהיה מוכר, הספיק כדי שיצא בתיקו מול הילרי קלינטון המאוד מפורסמת. רק מוסדות המפלגה שהטו את הכף לטובתה אפשרו לה לנצח, נגד רצון הבוחרים. אגב מרכז המפלגה הדמוקרטית מנסה לעשות זאת שוב עם שינויים בתקנון שנועדו שוב להאט את ברני.

היום ברני סנדרס הוא השם הכי מוכר מבין המתמודדים לנשיאות, ויש לו את מספר התורמים הגדול ביותר בהיסטוריה, יותר מכל נשיא אחר בתולדות ארה"ב. חשובה אף יותר, התשוקה לשינוי של תומכיו המדוכאים כלכלית, והם מתנדבים להשקיע זמן ואנרגיה בלשכנע סביבתם להאמין בסוציאל-דמוקרטיה.

אפילו קמפיין של חצי שנה, לפני שהיה מוכר, הספיק כדי שיצא בתיקו מול הילרי קלינטון המאוד מפורסמת. היום ברני סנדרס הוא השם הכי מוכר מבין המתמודדים לנשיאות, ויש לו את מספר התורמים הגדול ביותר בהיסטוריה

והעבודה נותנת אותותיה. סקר אחר סקר ברני סנדרס מתחזק ככל שהוא נחשף יותר. העקביות שלו לצד מעמד העובדים לאורך כל שנותיו כפוליטיקאי מתגלה ליותר אזרחים בכל יום, כשלרשותו אוגדות תומכים נלהבים ליצור לשתף ולהפיץ את הקמפיין שלו לחבריהם.

ומכיוון שברני נותן מענה של אמת לבעיות שדראמפ הציע להן מענה שקרי (הבטיח לייבש את הביצה, בפועל מינה את הצפרדעים לתפקידים הכי בכירים לצידו), לא רק אחוז ההצבעה גדל, תומכים מאוכזבים של טראמפ אף עוברים להצביע לברני.

בכל הסקרים שהתפרסמו עד היום ברני מנצח את דראמפ, ותמיד בהפרש הגדול ביותר מכל מועמד דמוקרטי אחר, כשהדימוי שמנסים לשוות לברני אנשי התקשורת של ההון הוא של מועמד לא "ריאליסטי" לניצחון. ההפך מהאמת

בכל הסקרים שהתפרסמו עד היום ברני מנצח את דראמפ, ותמיד בהפרש הגדול ביותר מכל מועמד דמוקרטי אחר, כשהדימוי שמנסים לשוות לברני אנשי התקשורת של ההון הוא של מועמד לא "ריאליסטי" לניצחון. ההפך מהאמת

גם זה נשמע לכם הזוי? אמריקה בשבילכם היא בדמויות הפלסטיק הקפיטליסטיות של טראמפ, קלינטון או ביידן? האמנתם ברעיון פוליטיקת הזהויות ואתם לא נותנים סיכוי לגבר לבן יהודי וגמלוני עם מבטא ברוקליני לנצח? אתם לא לבד.

ותאשימו רק את התקשורת השבויה שלנו שמצנזרת את האמת. לב הבעיה ומה שחשוב להפנות תשומת ליבנו אליו – הפער בין השטח לסיקור בתקשורת של השטח.

אמריקה בשבילכם היא בדמויות הפלסטיק הקפיטליסטיות של טראמפ, קלינטון או ביידן? אתם לא נותנים סיכוי לגבר לבן יהודי וגמלוני עם מבטא ברוקליני לנצח? תאשימו את התקשורת השבויה שלנו שמצנזרת את האמת

לפני מספר ימים התפרסמה הקלטה של טראמפ מישיבה פנימית עם אנשי הקמפיין שלו, בה הוא מודה שבבחירות 2016 מול הילרי, הוא ייחל שהילרי תבחר לעצמה כל סגן נשיא מלבד סנדרס.

הסיבה ברורה, והילרי קלינטון שמשרתת את שליטי-ההון לא איכזבה. עוד הוא נשמע אומר בהקלטה שהיחיד שינצח אותו בבחירות 2020 מבין המועמדים הדמוקרטים הנוכחיים זה ברני סנדרס.

טראמפ שב-2016 העתיק את מצע הקמפיין של סנדרס (בלי כוונה לקיים) קרא נכון את אמריקה אז, והוא קורא אותה נכון גם היום. הקלטות בהן הנשיא מתנבא שיפסיד למועמד מהמפלגה היריבה אם יבחר בפריימריז היו אמורות לגרום למפלגה הדמוקרטית לבטל עכשיו את הפריימריז ולהכריז על ברני כמועמד המפלגה לנשיאות.

אלא שהמפלגה הדמוקרטית שגם היא הושחתה ברובה על ידי שליטי-ההון, אינה מעונינת בניצחון סוציאל-דמוקרטי שימנע מהאלפיון העליון להמשיך לעשוק.

בהקלטה של טראמפ מישיבה פנימית עם אנשי הקמפיין שלו, הודה שבבחירות 2016 מול הילרי, ייחל שהילרי תבחר לעצמה כל סגן נשיא מלבד סנדרס. קלינטון שמשרתת את שליטי-ההון לא איכזבה

כמו ב-2016, שליטי-ההון מעדיפים מועמד בטוח שישרת אותם, שיתמודד מול הרפובליקנים, כמו קלינטון, גם במחיר של הפסד בבחירות לקפיטליסט אחר. לכן את המידע הזה אפשר לשמוע רק ברשתות החברתיות, מפי עיתונאים עצמאיים. הוא לא בחדשות בגופי התקשורת הגדולים שבחזקת שליטי ההון גם אצלנו. גם הם מייחלים שסנדרס לא יבחר ואף לא יזוהה, ולכן מעלימים אותו מעינינו.

הבעיה הגדולה ביותר שלנו, מעמד הביניים, היא אחיזתם של הטייקונים שהתרחבה מעבר למונופולים אל ערוצי התקשורת. זה לא מקרי שטייקונים מענפים שונים ומשונים הגיעו לשבת יחד בדירקטוריון הממנה של ערוצי תקשורת.

בדיוק כמו בארה"ב בה תאגידים השתלטו על ערוצים ועיתונים (MSNBC, וושינגטון-פוסט ועוד.. רק לאחרונה הניו-יורק טיימס הכריז שהוא תומך באיימי קלובשרד, מכל האנשים) –  כך גם אצלנו בדירקטוריון ערוץ 2 חברים בנקים, חברות אנרגיה, מחצבים, ועוד מונופולים מתחומים אחרים. טייקונים מנותקים מהקהילה הם האחרונים שאפשר לסמוך עליהם לשקיפות ואחריות לאומית.

את המידע הזה אפשר לשמוע רק ברשתות החברתיות, מפי עיתונאים עצמאיים. הוא לא בחדשות בגופי התקשורת הגדולים שבחזקת שליטי ההון גם אצלנו. גם הם מייחלים שסנדרס לא יבחר ואף לא יזוהה, ולכן מעלימים אותו מעינינו

תקשורת בשליטה של בעלי מונופולים זהו איום מבהיל על הדמוקרטיה. זו ה-סיבה שמפלגות סוציאל-דמוקרטיות שפעם הנהיגו את המדינה, היום קרובות לאחוז החסימה. מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית כיום היא שביעית מגודלה בעבר בגלל שליטה של קפיטליסטים ניאוליברלים על אמצעי התעמולה.

כמה ערוצי חדשות יש בישראל? כמה אזרחים מכניסים אליהם הביתה מרצון בכל יום את הפיות המדברים שבחדשות? כמה מכניסים אותם אליהם למכונית?

אמון הציבור בתקשורת בארה"ב הוא בשפל של כל הזמנים, וזה הבדל גדול בינינו לאזרחי ארה"ב, תשומת הלב שלנו, והאמון בינינו האזרחים לחיים יבינים, זה כוח אולטימטיבי, והטייקונים זיהו הזדמנות למחטף וניכוס תשתית קיימת למטרותיהם. השתלטות על תשתיות ציבוריות קיימות כבר הצליחו להם בעבר כשהשתלטו על חברות מדינה שהיו שייכות לנו. חשוב לזכור גם שלרבים מהישראלים תלות בתקשורת המקומית בגלל מגבלת שפה שניה.

תקשורת בשליטת בעלי מונופולים היא איום מבהיל על הדמוקרטיה. זו ה-סיבה שמפלגות סוציאל-דמוקרטיות שפעם הנהיגו את המדינה, היום קרובות לאחוז החסימה. מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית היא שביעית מגודלה בעבר

ניקח לדוגמא עסק אמין וותיק ממנו אנחנו רוכשים מוצרים בחדווה ובלב שקט. לו היינו רואים שלט עליו כתוב "ההנהלה התחלפה", היינו נערכים למציאות שהשתנתה. זה מה שקרה לתקשורת הישראלית, ההנהלה התחלפה בסתר ואיתה האג'נדה.

מעצם היותם המתווכים בין המידע/המציאות לעם, לאמצעי תקשורת עצמאיים חזקים מידה לא פחותה של חשיבות בדמוקרטיה משלוש הרשויות הידועות: מחוקקת, מבצעת ושופטת. לאזרחים תלות כמעט מוחלטת בהם בכדי לקבל את ההחלטות הכי בסיסיות שיעצבו עתידם. מאגר הידע של האזרח הקטן על העולם סביבו מוביל בסוף לפתק שהוא משלשל לקלפי.

מדינה שיש בה אמצעי תקשורת שממומנים ישירות ע"י העם, כמו רשות שידור עם מודל האגרה, זו מדינה עם אזרחים מיודעים, שגם תמשל על ידי העם. מדינה ששליטי-הון שולטים באמצעי התקשורת שלה, היא מדינה עם עם לא-מיודע שנמשלת על ידי קומץ שליטי-הון.

לאזרחים תלות כמעט מוחלטת באמצעי התקשורת כדי לקבל את ההחלטות הכי בסיסיות שיעצבו עתידם. מאגר הידע של האזרח הקטן על העולם סביבו מוביל בסוף לפתק שהוא משלשל לקלפי

עלינו האזרחים ללמוד וללמד, שהחירות והידע הם הנכסים היקרים ביותר שיש לנו. ולנו בני האדם החופשיים והמיודעים שני אויבים נצחיים, שמאז ומעולם ביקשו לשלול חירויות מהשאר: 1. עשירים תאבי בצע – ששוללים מאיתנו חירויות כלכליות ואת הזכות לרכוש. 2. פונדמנטליסטים דתיים – ששוללים מאיתנו שוויון וחירויות במרחב. ולשם כך שניהם מבקשים לצנזר מאיתנו ידע.

טייקונים ופונדמנטליסטים, הן שתי קבוצות אנטי-דמוקרטיות מצמצמות חירויות וידע, שמרכיבות את גוש הימין בישראל. שתיהן מבקשות כוח על העם, אבל רק לאחת מהן יש את אמצעי השליטה – התקשורת.

כדי להוכיח מי שולטים בחברה צריך פשוט לשאול – מי הקבוצה בחברה שהכי מוטבת כלכלית? נעקוב אחר הכסף ונבין שמבין הקבוצות שנתניהו איגד למה שאנחנו מכירים כימין הישראלי הטייקונים–הפונדמנטליסטים-הלאומנים–והמושחתים, אלו הטייקונים כמובן שהם העשירים ביותר, וזה מסגיר שבידיהם השליטה. מעקב אחר הכסף גם שולל את המיתוסים שנתניהו מפיץ על שלטון פקידים.

יש לנו שני אויבים נצחיים, שמבקשים לשלול חירויות מהשאר: 1. עשירים תאבי בצע – ששוללים מאיתנו חירויות כלכליות, 2. פונדמנטליסטים דתיים – ששוללים מאיתנו שוויון וחירויות במרחב. לכן שניהם מבקשים לצנזר מאיתנו ידע

אבל הפוליטיקאים הסוציאל-דמוקרטים שלנו עדין נמים ולא מודים בפני הציבור, שבתשתית התקשורתית נעוצה הבעיה שלהם לשכנע בוחרים. זה כלל אפילו את שלי יחימוביץ' וזהבה גלאון.

דף בפייסבוק ופרופיל בטוויטר זה כל מה שיש לפוליטיקאי סוציאל-דמוקרט מול צבאות של אנשי תקשורת עוינים בשירות שליטי ההון באולפנים מוארים. ברני סנדרס חושף את האמת הזו, וזו הסיבה לתמונת הראי בין תחושת האזרח/ית הישראלי, לתחושת האזרח/ית האמריקאי לא רק כשהם יוצאים להצביע, עוד לפני כן, כשהם מתנדבים לעבוד בחיזוק והפצת המסרים הנכונים באינטרנט. ברני מנצח כי עשרות מיליונים של אזרחים מתנדבים למענו ברשתות החברתיות.

בעוד אצלנו יאוש, בארה"ב התלהבות ואחוז הצבעה שיא של כל הזמנים, אנשים גוררים קרובי משפחה וחברים לקלפיות, כי האמריקאים התארגנו סביב דרמה אמיתית – נושאי הליבה של סנדרס לשיפור החיים של 90% מהעם, אבל אצלנו האזרחים לומדים על נושאים שוליים, שלא לומר רכילותיים, שמוגשים לנו באקסטרה-דרמה מבוימת בחדשות שערך הרבבון העליון.

דף בפייסבוק ופרופיל בטוויטר זה כל מה שיש לפוליטיקאי סוציאל-דמוקרט מול צבאות אנשי תקשורת עוינים בשירות שליטי ההון באולפנים מוארים. ברני סנדרס חושף את האמת הזו, ולכן עשרות מיליוני אזרחים מתנדבים למענו ברשתות החברתיות

עד שפוליטיקאים סוציאל-דמוקרטים לא יאמרו לעם מה שאמר סנדרס בשידור חי לצופים – שאת הפרסומות בערוץ קנו חברות האנרגיה והתרופות כדי שהעיתונאים המראיינים יהיו עוינים כלפיו, כמי שמאיים על רווחי העתק של אותן חברות תאבות בצע; ועד שלא יאמרו את מה שסנדרס חוזר ואומר בראיון כמו זה וברבים אחרים, דבר לא ישתנה בפוליטיקה בישראל.

אמצעי התקשורת הגדולים הפכו לאויבי העם, לא בגלל העיתונאים, חלקם יכולים להיות מקצועיים ואובייקטיבים ברוחם, אלא בגלל שליטתם של שליטי-ההון על עורכיהם.

ת'כלס, הפוליטיקה בישראל הפסיקה לעניין כי התקשורת עוסקת רק באספקט השחיתות, ולא מהאספקט החברתי-כלכלי. תוצאות הבחירות ידועות מראש, כחול-לבן או ליכוד זו לא בחירה מאתגרת. כך או כך את המדינה תנהיג מפלגה קפיטליסטית, שרווחת האזרחים תהיה בעדיפות נמוכה עבור חבריה מאשר האצת התעשרות הטייקונים.

אחיזת החנק של הטייקונים על התקשורת הישראלית מונעת תקומת כל גורם מעורר השראה ומפיח תקווה, סוציאל-דמוקרטי בהכרח, כי עניינה של התקשורת בפוליטיקה הוא לשם בידור, לא לשם שינוי.

עד שפוליטיקאים סוציאל-דמוקרטים לא יאמרו לעם מה שאמר סנדרס בשידור חי לצופים – שאת הפרסומות בערוץ קנו חברות האנרגיה והתרופות כדי שהמראיינים יהיו עוינים כלפיו, כמי שמאיים על רווחי העתק שלהן, זה לא ישתנה

הזרם הבלתי פוסק של פוליטיקאים קפיטליסטים בשליחות ההון שנכנס לכנסת ומחליף נבחרי ציבור שנאמנותם לציבור, הם תוצר מפס ייצור של מפעלי התעמולה בשליטת שליטי ההון. פוליטיקאים אלו הם שסגרו את "רשות-השידור" העצמאית, ובמקומה הקימו "תאגיד" בשליטתם. פוליטיקאים מושחתים מתחלפים, שליטי ההון נשארים לדורות.

בתוכנית אופירה וברקו היה ראיון שהזכיר אותה תחושת העצמה שעולה מצפיה בראיונות עם סנדרס. בראיון עם הפעיל החברתי ברק כהן, השתלח בו הכדורגלן ברקו, כהן ענה לו "אתה יריב שלי" וחשף בפני הצופים את הקשר הבעייתי בין הכדורגלן לשר האוצר (כחלון).

כהן גם התייחס למראיין הכדורגלן שמתיימר להיות משפטן ועיתונאי, באופן ששינה את מאזן הכוחות באולפן. כהן העצים אותנו עם האמת, כשהרים חצי מסך וחשף את קשר השחיתות, את התוכנית ואת המגישים במערומיהם.

אם היה מרים עוד חצי מסך היה חושף את המניעים לעצם קיומה המעליב של תוכנית אקטואליה בה כדורגלן יושב על תקן עיתונאי, מניעים שמדגימים את המשמעות של סגירת "רשות שידור" עצמאית והחלפתה ב"תאגיד שידור", הכפוף לדרג פוליטי שכפוף לשליטי-ההון. ויש גם את הראיון המפורסם של ג'ון סטיוארט בתוכנית "קרוספייר".

ב"אופירה וברקו" היה ראיון שהזכיר את תחושת ההעצמה שעולה מצפיה בראיונות עם סנדרס. בראיון עם הפעיל החברתי ברק כהן, ענה כהן על השתלחות הכדורגלן ברקו: "אתה יריב שלי", וחשף בפני הצופים את הקשר הבעייתי בין הכדורגלן לשר האוצר (כחלון)

אבל מי בין הפוליטיקאים בישראל מרים מסך על התקשורת? מי הסנדרס שלנו שיכפיל לאזרחים את המשכורות? זה הרכיב שהיה חסר אחרי המחאה החברתית בקמפיין של מפלגת העבודה בראשות שלי יחימוביץ'.

• אילו שלי היתה "יוצאת חוצץ" במציאות על הסיבה האמיתית שהדמות שלה נחתכה לעד מארץ-נהדרת;
• אילו היתה חושפת מי אלו שעבורם היתה "שרופה" ב-90% מהעיתונות המודפסת;
• אם היתה עוסקת בסיבה שאין יותר כתבים לעניני עבודה, ובמקומם יש כתבים לעניני צרכנות –

אולי שליטי-ההון לא היו מצליחים למנוע ממנה (מומחית לענייני עבודה) להגיע לסמכויות המדינה וליישם את השינוי החברתי-כלכלי שתבע העם במחאה הגדולה בתולדות המדינה. צריך לזכור גם שבתחילת העשור לא היה סמארטפון בכל יד, ולרשתות החברתיות עדין לא היתה פריסה שאפשרה ליוטיוב להגיע כמעט לכל אזרח.

אולי אחרי שסנדרס ינצח את הבחירות, יהיה נשיא, ויוכיח שאפשר לנצח ולהגיע לבית הלבן גם בלי התקשורת הממסדית, פוליטיקאים סוציאל-דמוקרטים אצלנו יאזרו אומץ לחשוף בפני העם בשידור חי בראיונות מי מושכים את החוטים שקשורים למראיינים העוינים שמולם. בינתיים, עיתונאים עם מצפון לא יצליחו לחבר בין מה שעיניהם רואות למה שמרשים להם לשדר.

אולי אחרי שסנדרס ינצח את הבחירות, יהיה נשיא, ויוכיח שאפשר לנצח ולהגיע לבית הלבן גם בלי התקשורת הממסדית, פוליטיקאים סוציאל-דמוקרטים אצלנו יאזרו אומץ לחשוף בפני העם בשידור חי מי מושכים בחוטי המראיינים מולם

ברני הוא מועמד עצמאי, ואינו מגיע מתוך המפלגה הדמוקרטית. חברת הקונגרס הדמוקרטית אלכסנדריה אוקזיו קורטז נאמה שבארה"ב התנועה של ברני היא משמאל למפלגה הדמוקרטית. כלומר ברני ותומכיו משולים למפלגת "מרץ" אצלנו.

ניצחון של ברני בבחירות יוכיח שהעם האמריקאי – שהתקשורת, הן באמריקה והן בישראל, ציירה כקפיטליסט אדוק, תומך "שוק חופשי" – הוא ההפך הגמור מהדימוי, וכי הוא בכלל סוציאליסט ושמאלי ברובו.

הטייקונים אצלנו מפחדים שגם אצלנו רוב העם יגלה שהוא שמאלי, והוא אכן כזה:

• רוב העם תומך בשלום ובפתרון שתי המדינות;
• רוב העם תומך בהפרדת דת ומדינה;
• רוב העם תומך בהרחבת שירותי המדינה ואחריותה על המשק והרווחה ועוד
  גם אצלנו יכל מועמד ממרץ להיות ראש ממשלה, קל וחומר ממפלגת העבודה, ולכן השתלטו הטייקונים על התקשורת, כדי לטרפד מהפכה, לשמור את הפוקוס הרחק משליחי הציבור והנושאים החשובים האלו עליהם יש הסכמה רחבה, כדי שהרוב ירגיש שהוא מיעוט.

ניצחון של ברני בבחירות יוכיח שהעם האמריקאי – שהתקשורת, הן באמריקה והן בישראל, ציירה כקפיטליסט אדוק, תומך "שוק חופשי" – הוא ההפך הגמור מהדימוי, וכי הוא בכלל סוציאליסט ושמאלי ברובו

מדוע קפיטליזם זו שיטה גרועה לכל קהילה, למי שאינם מיודעים להשלכות הקפיטליזם. קפיטליזם זו שיטה שככל שהיא אורכת ושלטת, עושרה של כלל הקהילה יתרכז בידיים מעטות ופערים כלכליים בתוך החברה יתרחבו, עד למצב שעוני בלתי נסבל יהיה כמעט נחלת הכלל.

במדינה קפילטיסטית, לעשירים ביותר מתאפשר להמשיך להתעשר בתאוצה גוברת על חשבון שאר האוכלוסיה, ובאותה תאוצה אחוז של שאר הקהילה יורד מתחת לקו העוני. זה קורה כששכר שמשלמים מעסיקים גדולים ועשירים לעובדיהם בעבור משרה מלאה נמוך מכדי לכסות הוצאות חודשיות של משפחות העובדים. וזה מעצב מציאות בה הגורם שהכי יקבע עתידו של תינוק שנולד הוא מעמד המשפחה לה נולד, ופחות חריצותו.

שיטה קפיטליסטית ניאוליברלית כזו מתקיימת רק כשעשירי המדינה מנווטים את החברה. זהו המצב בישראל. השכר החציוני של השכירים אצלנו הוא ששת אלפים ש"ח, והשכר החציוני של העצמאים הוא פחות מחמשת-אלפים ש"ח. כזו משכורת בעבור משרה מלאה איננה מחלצת מעוני, ולכן לצעירים כיום יש פחות מוביליות חברתית ותקווה לעתיד טוב מההווה אליו נולדו.

שיטה קפיטליסטית ניאוליברלית כזו מתקיימת כשעשירי המדינה מנווטים. זהו המצב בישראל. שכר השכירים החציוני הוא 6000 ש"ח, ושכר העצמאים החציוני הוא פחות מ-5000 ש"ח. כזו משכורת בעבור משרה מלאה איננה מחלצת מעוני

מפני שקפיטליזם תמיד מביא קהילה לשלב בו שורר אי-שוויון הרסני בין חבריה, בהכרח יש לו עוד שלב בלתי-נמנע – מהפכה. כך קרה לאורך ההיסטוריה, בכל זמן ובכל העולם.

על-פי קרל מרקס: מול מעמד הפועלים ניצב אויבו הנצחי – מעמד בעלי ההון. בין בעלי ההון (הבורגנות) לפועלים ישנו ניגוד עניינים מעמדי גמור שאין בו פשרה והסתירות שבמנגנון פעולת הבורגנות, אותן ניסח ב"חוק הדלות הגוברת" יביא להחרפת העוני והתרחבותו, עד שבסופו של דבר תתרחש מהפכה סוציאליסטית".

שתי הנקודות הראשונות שחשוב לאזרח לחבר עם סרגל: קפיטליזם זו שיטה כלכלית שחופפת בשלמות עם תפיסת עולם ימנית בשאיפתן לחלק קהילה שוויונית למעמדות.

מפני שקפיטליזם תמיד מביא קהילה לשלב בו שורר אי-שוויון הרסני בין חבריה, בהכרח יש לו עוד שלב בלתי-נמנע – מהפכה. כך קרה לאורך ההיסטוריה. זו שיטה כלכלית שחופפת תפיסת עולם ימנית, בשאיפה לחלק קהילה שוויונית למעמדות

הביטו על כל מפלגה בקואליצית הימין, ותראו דגל שמסמל עליונות של הקבוצה שהמפלגה מייצגת על שאר הקבוצות בחברה. מגדר; גזע; דת; נטיה-מינית ועוד, אלו לבנים שפירקו מבתים משטרים מפלגים, בכדי לבנות איתן פירמידות לעצמם. חלוקה עפ"י מעמד-כלכלי היא עוד פטיש בארגז הכלים של מי שאינם מאמינים בשוויון, להשגת מטרת-על של כוח ושליטה על אחרים.

נמרוד גז-חבר הוא איש שמאל פרוגרסיבי. סוציאל-דמוקרט. אתאיסט. רודף צדק אמת ושוויון בין בני האדם כולם. תובע אחריות על החלשים. ציוני שמאמין שהעם היהודי חייב להיות אדון לגורלו. נולד בעיר. גדל במושב. התחנך בעיקר בחינוכית