בנימין נתניהו, ג'ארד קושנר, דונלד טראמפ, דיוויד פרידמן (צילום: AP Images)
AP Images

ממאה לאפס מי חותר תחת תוכנית השלום של טראמפ?

סיפוח חד-צדדי עלול לגרום נזק רב תמורת רווח לטווח קצר, וסותר את גישת הצעת טראמפ, לפיה יש להגיע להסדר במשא ומתן ● אז מי לוחץ לקדם סיפוח כזה, ומדוע? ● פרשנות

שבוע אחרי החשיפה הגדולה של תוכנית המאה של דונלד טראמפ, משהו השתבש לגמרי ב"חזון לשיפור חייהם של העם הפלסטיני והעם הישראלי", כפי שניסח זאת ממשלו של נשיא ארצות הברית.

הבית הלבן הכריז על המסמך כנקודת התחלה, "לתועלתם של הפלסטינים, הישראלים והאזור בכללותו", כבסיס מומלץ למשא ומתן ישיר בין ישראל והפלסטינים להשגת "פתרון מציאותי של שתי מדינות".

כפי שמצהיר המסמך, "תפקידה של ארצות הברית כמי שמסייעת בתהליך הזה הוא לאסוף רעיונות מרחבי העולם, לעבד אותם ולהציע סדרת המלצות מפורטת שתוכל לפתור את הסכסוך באופן מציאותי והולם. תפקידה של ארצות הברית הוא גם לעבוד יחד עם מדינות וארגונים אחרים בעלי רצון טוב על מנת לעזור לצדדים להגיע לפתרון הסכסוך.

ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ באירוע הכרזת תוכנית המאה של הנשיא האמריקני בבית הלבן. 28 בינואר 2020 (צילום: קובי גדעון / לע"מ)
ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ באירוע הכרזת תוכנית המאה של הנשיא האמריקני בבית הלבן. 28 בינואר 2020 (צילום: קובי גדעון / לע"מ)

"אבל רק הישראלים והפלסטינים עצמם יוכלו לקבל את ההחלטה לעצב יחד שלום בר קיימא", הוא מטעים (ההדגשה אינה במקור). "הפרטים הספציפיים הסופיים של הסכם השלום הישראלי-פלסטיני יצטרכו להיות מוסדרים ישירות על ידי הצדדים".

ועדיין, מיד עם סיום הטקס בחדר המזרחי, השגריר של טראמפ בישראל, דיוויד פרידמן, אחד מאדריכלי המפתח של התוכנית, אמר לכתבים שראש הממשלה בנימין נתניהו יכול לצאת לדרך באופן מיידי ולספח את 30 האחוזים שהתוכנית מקצה לישראל משטחי הגדה המערבית – הכוללים את בקעת הירדן ואת כל ההתנחלויות – ואף הבטיח שברגע שישראל תחיל את ריבונותה על אותם שטחים, ארצות הברית תכיר במהלך.

בשום מקום במסמך, המנוסח בקפידה, אין הבטחה או אפילו רמז לסיפוח ישראלי  חד-צדדי ומיידי שכזה. ומדוע שיהיו? הרי זה חסר היגיון.

מה הטעם לחשוף תוכנית שהושקעה בה עבודה של שלוש שנים, שנועדה להוביל להסדר מוסכם, שעוצבה בזהירות הן כדי להרגיע את ישראל והן כדי להימנע מניכורן של בעלות ברית ערביות חשובות, ואז לסתור בגסות את המטרות הללו ולהבטיח מיד לצד אחד את כל מבוקשו?

בנאומו של טראמפ במהלך הטקס הוא אכן הזכיר את התהליך של החלת ריבונות ישראלית על השטחים המיועדים, ואכן השתמש במונח "באופן מיידי": "נקים ועדה משותפת עם ישראל כדי להפוך את המפה הרעיונית למתווה ביצועי מפורט ומכויל יותר, כך שניתן יהיה להשיג הכרה באופן מיידי", הוא אמר.

זה היה משפט תמוה: כיצד ניתן להשיג הכרה "באופן מיידי", אם צריך לייסד תחילה ועדה אמריקאית-ישראלית על מנת להפוך את המפות הכלליות אשר נלוות להצעה למסמכים יישומיים?

לא מופרך יהיה לשער שהניסוח הזה נדחק לנאום של טראמפ ברגע האחרון, ובפרט ששלושה משפטים לאחר מכן טראמפ השמיע את אותה הבטחה להכרה מבלי לומר דבר על העיתוי: "ארצות הברית תכיר בריבונות הישראלית על השטחים שעל פי החזון שלי יהוו חלק ממדינת ישראל. זה חשוב מאוד".

כיצד ניתן להשיג הכרה "באופן מיידי", אם צריך לייסד תחילה ועדה אמריקאית-ישראלית על מנת להפוך את המפות שנלוות להצעה למסמכים יישומיים? לא מופרך לשער שהניסוח הזה נדחק לנאום של טראמפ ברגע האחרון

ג'ארד קושנר דחה מאז בתוקף את הרעיון של סיפוח ישראלי מיידי או אפילו קרוב. כשנשאל ביום רביעי שעבר אם ממשל טראמפ יתמוך בהחלטה מיידית של ישראל לספח את עמק הירדן והתנחלויות הגדה המערבית, יועצו וחתנו של הנשיא השיב ב"לא" תקיף, והרחיב: "נזדקק לממשלת קבע בישראל" כדי שנוכל להתקדם.

חיסול התמיכה הערבית

מדוע חשוב הוויכוח הזה על עיתויו של הסיפוח? משום שהוא נוגע לטיב היעד ששואף ממשל טראמפ להשיג בתוכנית הזאת, "עסקת המאה", שעוררה ציפייה כה ממושכת.

האם היא אכן נועדה להוות בסיס ל"פתרון מציאותי של שתי מדינות שיסלק את האיום שבמדינה פלסטינית על ביטחונה של ישראל", כפי שהצהיר הנשיא בבית הלבן ביום שלישי שעבר? או שמא זוהי רק תחבולה שנועדה לרצות את תומכיו של טראמפ מקרב חסידי ארץ ישראל השלמה, להבטיח את התנגדותם של הפלסטינים ולאפשר לישראל לספח את כל ההתנחלויות באופן חד-צדדי, מוקדם ככל האפשר, למען הרווח הפוליטי של נתניהו?

המסמך עצמו ועיקר נאומו של הנשיא ביום שלישי מצביעים על האפשרות הראשונה. דבריו של פרידמן לכתבים לאחר מכן והזדרזותו של נתניהו להודיע כי יתחיל בתהליך הסיפוח בימים הקרובים – לפני שקושנר שלל את הרעיון – מצביעים על האפשרות השנייה.

קושנר, האיש שאמר לא ל"סיפוח עכשיו", פיתח רשת של קשרים עם שחקנים בעולם הערבי ובאזור המפרץ. שלושה שגרירים – מאיחוד האמירויות הערביות, מעומאן ומבחריין – נכחו באירוע החגיגי בחדר המזרחי, וסיפקו בכך לגיטימציה לתוכנית של טראמפ. אפשר רק לדמיין את התגובות החריפות שקיבל קושנר ממנהיגים ערבים אלה ואחרים כשראש הממשלה – בתמיכת השליח שטראמפ כינה בנאומו "השגריר שלכם דיוויד פרידמן" – הזדרז לנסות ולהפוך את חזונה של ארצות הברית למציאות של ריבונות ישראלית מורחבת בחופזה.

בדרך ל-28 בינואר, קושנר ללא ספק הבטיח לבני שיחו הערבים שההצעה שעומד להציג הממשל האמריקאי תומכת בפתרון של שתי מדינות, שלפיו הבירה הפלסטינית היא במזרח ירושלים. ייתכן כי היה די בקריאת פרטיה של התוכנית ובהתנגדותם המרה של הפלסטינים כדי להבטיח את דחייתה פה אחד בכינוס החירום של הליגה הערבית ביום שבת. אבל הריצה של נתניהו-פרידמן לסיפוח מיידי קרוב לוודאי חיסלה כל שארית של תמיכה או אפילו סובלנות בקרב מדינות ערב כלפי היוזמה האמריקאית.

קרב מר ודאי מתנהל עכשיו סביב הסיפוח החד-צדדי, בין חברים בצוות של טראמפ לבין עמיתיהם שלהם ונתניהו. נראה שראש הממשלה נואש לבצע אפילו מיני-סיפוח – משהו, כל דבר, שירגיע את מבקריו מימין שהובטח להם סיפוח מיידי, ואשר עצם אזכורה של מדינה פלסטינית, גם אם מוגבלת, מותנית ומרוחקת, הוא מתועב בעיניהם.

נראה שנכון לעכשיו, ידו של קושנר, שהוא גם מנהל הקמפיין של הנשיא, היא על העליונה (הכתב המדיני של ערוץ 20 צייץ ביום ראשון שמקורביו של נתניהו מאשימים את קושנר בתקיעת סכין בגבו של ראש הממשלה – דיווח שמשרד ראש הממשלה מיהר להכחיש).

אפשר היה לחשוב שתומכיו האוונגליסטים של הנשיא יאיצו בו לאשר את מימושה הזריז של הרחבת הריבונות הישראלית בגדה המערבית, שתבטיח, כפי שניסח זאת טראמפ ביום שלישי שעבר, ש"המורשת התנ"כית המפוארת שלנו תוכל לחיות, לנשום ולפרוח בעת המודרנית". אבל אחד הבולטים מבין התומכים הללו, מייק אוונס, שהיה נוכח באותו יום באירוע, דווקא ממליץ להתאזר בסבלנות.

מייק אוונס במוזיאון חברי ציון בירושלים, ב-16 במאי 2017 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)
מייק אוונס במוזיאון חברי ציון בירושלים, ב-16 במאי 2017 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

"לא הייתי ממליץ להם [לימין הישראלי] ללחוץ על הנשיא בעניין הסיפוח", אמר אוונס בריאיון ל"כאן חדשות" ביום שני. "יש לכם הזדמנות שמעולם לא הייתה לכם. אתם לא רוצים לפגוע בכוח שלכם במדינות המפרץ הסוניות. לישראל מעולם לא היו מנהיגים ערבים שתמכו ביוזמת שלום כמו זאת. זה דבר היסטורי. כולם צריכים להיות אסירי תודה ופשוט להירגע".

סיפוח חד-צדדי מהיר, לדבריו, "הוא לא משהו שצריך לעשות באופן מיידי, מפני שאין סיבה לדאוג לגבי דונלד טראמפ".

טוב לביבי, רע לישראל

לבד מהאצת יישום המדיניות של נתניהו לקראת הבחירות ב-2 במרץ, קשה לראות מה יש לישראל להרוויח מסיפוח מהיר, בניגוד לגישת ההסדר באמצעות משא ומתן שההצעה עצמה מקדמת. ואם מנהיגים אוונגליסטים כמו אוונס אינם רואים בכך דחיפות, ולפיכך אינם מתנגדים לטראמפ מבית, קשה לראות גם מה יש לממשל טראמפ להרוויח מכך.

אבל יש הרבה מה להפסיד.

במקרה של סיפוח עכשיו, ללא משא ומתן, ישראל, בגיבוי ארצות הברית, תיצור מציאות שבה שני עמים חיים זה לצד זה בחוסר שוויון זכויות רשמי – מצב שיסב נזק עצום למעמדה ולשמה הבינלאומיים של ישראל (אני לא מסוגל להביא את עצמי לכתוב את המילה שמתחילה באל"ף).

המהלך הזה קרוב לוודאי יסכן את ברית השלום עם ירדן, יספק עוד דלק לכאוס ולאלימות בגדה המערבית וייתן זריקת מרץ לתנועת ה-BDS. הוא עשוי גם לגרום למדינות באירופה למהר ולהכריז על הכרה בפלסטין. הוא עשוי אפילו לגרום למועמדים דמוקרטיים לנשיאות בארצות הברית להכריז על הכרה בפלסטין.

ממשלת נתניהו כבר שרפה כמעט את כל הגשרים שלה עם הדמוקרטים. בלט לעין, גם אם זה לא היה מפתיע, שלא נראה שום חבר קונגרס דמוקרטי בחדר המזרחי ביום שלישי שעבר, ושנתניהו ככל הידוע לא נפגש עם שום חבר קונגרס דמוקרטי במהלך ביקורו.

ממשלת נתניהו כבר שרפה כמעט את כל הגשרים שלה עם הדמוקרטים. בלט לעין שלא נראה שום חבר קונגרס דמוקרטי בטקס ביום שלישי שעבר, ושנתניהו ככל הידוע לא נפגש עם שום חבר קונגרס דמוקרטי במהלך ביקורו

ישראל תמיד הכירה בצורך לשמר תמיכה דו-מפלגתית לרוחב הזרם המרכזי הפוליטי בארצות הברית; מחויבותו של נתניהו לצורך הזה הצטמצמה בשנים האחרונות לכדי מס שפתיים ותו לא. סיפוח חד-צדדי בגיבוי הממשל האמריקאי יהפוך את ישראל, תחת הנהגתה הנוכחית, לנושא לוויכוח מר בין שתי המפלגות.

וישנו גם העניין הלא מבוטל של יחסי ישראל עם יהדות ארצות הברית, שהישרדותה מבוססת על עקרונות של כבוד למיעוטים, שוויון זכויות, דו-קיום – אידיאלים שישראל תיחשב למי שמתנערת מהם אם תבצע מהלך כוחני של סיפוח.
מדוע להסתכן בנזק כה רב לטווח הארוך עבור רווח לטווח קצר? אחרי הכול, בעוד שנה או חמש שנים, ממשל חדש בארצות הברית יוכל לבטל את ההכרה האמריקאית בסיפוח ישראלי חד-צדדי.

הישגי הביטחון הדיפלומטי שבאמת יקדמו את האינטרסים של ישראל הם אלה שיעמדו במבחן הזמן, לא אלה, כמו במקרה זה, שלא ישרדו את תנועות המטוטלת של הפוליטיקה האמריקאית.

יש או אין עסקה?

גישתו של ממשל אובמה להסדר שלום ישראלי-פלסטיני הייתה שגויה מיסודה. הצוות של ברק אובמה, שהתרכז בניסיון לגרור את הפלסטינים העיקשים להסכם, המעיט בהערכת צרכיה הביטחוניים של ישראל, אפילו כאשר אימת האינתיפאדה השנייה הייתה עדיין טרייה. ממשלו של טראמפ לא חזר על הטעות הזאת.

רבים מסעיפי התוכנית שנחשפה בשבוע שעבר ראויים לשבח על כוונותיהם המוצהרות – הן מנקודת מבט ישראלית והן מנקודת מבט פלסטינית. "הגיע הזמן לעזור לפלסטינים להשיג עתיד של תקווה ושגשוג ולאפשר להם להצטרף לקהילת האומות", היא מצהירה. מי יכול להתווכח עם זה?

חלקים אחרים פחות מוצלחים, ומעוררים את התהייה מדוע בכלל נכללו בתוכנית. האם האפשרות, המוזכרת במסמך, לספח יישובים ערביים במשולש למדינה הפלסטינית העתידית באמת נחשבת לסעיף סביר בהסדר שיושג במשא ומתן? או שמא היא נכללה במסמך ביוזמתו של ראש הממשלה כניסיון לפייס את יושב ראש ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, שמקדם את המדיניות הזאת זה זמן רב, ושתמיכתו בנתניהו בשתי מערכות הבחירות האחרונות הייתה מעניקה לו רוב?

מדוע להסתכן בהצתת חששות המוסלמים על ידי אזכור האפשרות של תפילת יהודים על הר הבית? והאם ההצעה להעביר לשליטת הפלסטינים רצועה במערב הנגב, שתשתרע מעזה ועד הרחק דרומה לאורך גבול ישראל-מצרים, נידונה לעומק עם הכוחות הישראליים והמצריים אשר יצטרכו לאבטח אותה?

אבל על נושאים אלה ואחרים הנתונים במחלוקת ניתן יהיה לדון במשא ומתן ישראלי-פלסטיני, שהתוכנית עצמה שואפת לקדם. השאלה היא אם ארצות הברית תתיר לצד אחד, ולצד אחד בלבד – ישראל – לממש במהירות את היתרונות שמציעה לה העסקה באופן שיערער את אמינותם של כל שאר חלקי התוכנית.

בשורה התחתונה, האם טראמפ שואף בכנות לתווך את עסקת המאה, או שתחת זאת אנחנו עדים לאמנות של אי-סגירת עסקאות?

ככל שיש לכך ערך, אני מאמין באפשרות הראשונה.

ואם זה אכן כך, נשיא ארצות הברית וכל מי שתומך במטרה הנעלה צריכים לשאול את עצמם: מי מנסה לחתור תחתיה?

עוד 1,572 מילים
סגירה