קרב הנרטיבים

נשיא רוסיה פוטין בירושלים בינואר, לרגל "פורום השואה" הבינלאומי, שנועד לציין 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ (צילום: דניאל ראקוב)
דניאל ראקוב
נשיא רוסיה פוטין בירושלים בינואר, לרגל "פורום השואה" הבינלאומי, שנועד לציין 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ

"העתיד לא ידוע, ההווה לא ברור, ורק העבר משתנה בלי הרף" (אמירה המיוחסת לפרופ' מיכאל הרסגור ז"ל)

ביקורו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין בירושלים בינואר, לרגל "פורום השואה" הבינלאומי, שנועד לציין 75 שנה לשחרור מחנה ההשמדה אושוויץ, עורר גל של ביקורת ציבורית ובינלאומית על ישראל ועל "יד ושם" בכל הנוגע לשיתוף הפעולה עם הנרטיב הרוסי אודות מלחמת העולם השנייה.

נשיא פולין אנדז'יי דודה סירב להשתתף בפורום, לאחר שנמנעה ממנו זכות הדיבור, ואילו נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, שכן הגיע לירושלים סירב במפתיע להיכנס לפורום ב"יד ושם", בטענה שהוא מפנה מקום לניצולי המחנות, אך בפועל, במטרה שלא לנכוח באולם בזמן נאום פוטין.

ביקור פוטין בירושלים בינואר, לרגל "פורום השואה" הבינלאומי, לציון 75 שנה לשחרור אושוויץ, עורר גל ביקורת ציבורית ובינלאומית על ישראל ועל "יד ושם" בכל הנוגע לשיתוף הפעולה עם הנרטיב הרוסי אודות מלה"ע ה-2

הפורום ב"יד ושם" וטקס חנוכת האנדרטה לניצולי המצור על לנינגראד שקדם לו, ע"י נשיאי רוסיה וישראל וראש הממשלה נתניהו, אורגנו על ידי אנשי עסקים יהודיים מרוסיה ומישראל, הנחשבים מקורבים לקרמלין.

במהלך "פורום השואה" הוקרנו קטעי וידיאו אודות מלחמת העולם השניה והשואה, שהופקו על ידי המארגנים (כנראה מחוץ ל"יד ושם"), וכללו טעויות והחסרת פרטים היסטוריים. הביקורת הציבורית אודותיהם הביאה את "יד ושם" לפרסם מכתב התנצלות פומבי ביחס אליהם.

כל אלה, ותשומת הלב הניכרת שהעניק ראש הממשלה בנימין נתניהו לפוטין, והעיסוק התקשורתי הכפייתי בפרשת נעמה יששכר סביב הביקור, הובילו לטענות בתקשורת, כי "פורום השואה" הפך לאירוע פוליטי שמשמש את נשיא רוסיה, וכי ממשלת ישראל ו"יד ושם" טופללו על ידי מוסקבה.

במהלך "פורום השואה" הוקרנו קטעי וידיאו אודות מלה"ע ה-2 והשואה שכללו טעויות והחסרת פרטים היסטוריים. הביקורת הציבורית אודותיהם הביאה את "יד ושם" לפרסם מכתב התנצלות פומבי ביחס אליהם

רוסיה של פוטין אכן רואה את טיפוח הנרטיב ניצחון "הצבא האדום" ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה" ותפקידו בשחרור מזרח אירופה – כיעד מרכזי  בביטחונה.

ההיסטוריוגרפיה הרוסית הרשמית, שנשענת על זו הסובייטית, מדגישה את הקורבן חסר התקדים של ברית המועצות בדמות 27 מיליון אזרחים הרוגים, את ההרואיות של "הצבא האדום" בקרבות כנגד גרמניה הנאצית, ורואה בהסדרים המדיניים שסיימו את מלחמת העולם השנייה כרגע מכונן ביחסים הבינלאומיים.

בראייה הרוסית, ברית המועצות (ורוסיה כיורשתה) לצד בעלות הברית האחרות נושאות בזכויות משפטיות ייחודיות בתור "המעצמות המנצחות". זכויות אלו באות לידי ביטוי במעמדן כחברות קבועות במועצת הביטחון. לדידה, מעמד זה הוא מאבני היסוד של הסדר הבינלאומי גם בימינו. בשל חשיבות הענין עלתה בימים האחרונים יוזמה לקבע מעמד זה ואת הניצחון ב-1945 במסגרת החוקה הרוסית, העוברת עדכון ביוזמת פוטין מלפני כחודש.

רוסיה של פוטין אכן רואה את טיפוח הנרטיב ניצחון "הצבא האדום" ב"מלחמה הפטריוטית הגדולה" ותפקידו בשחרור מזרח אירופה – כיעד מרכזי בביטחון הלאומי של הפדרציה הרוסית

בעצם, נרטיב רוסי זה נועד לבסס את מעמדה של רוסיה כמעצמה עולמית מובילה, להצדיק אינטרסים במרחבים שמעבר לגבולותיה הריבוניים, ולהרתיע את מדינות מזרח אירופה מלבוא בתביעות טריטוריאליות ואחרות כלפי רוסיה. ערעור על הנרטיב ההיסטורי הרוסי הרשמי, מכונה ניסיון "לסלף את ההיסטוריה", ומוגדר כאיום לביטחונה של רוסיה, במסגרת מסמך "אסטרטגיית הביטחון הלאומי" הרשמי, עליו מתנוססת חתימתו של פוטין.

טיפוח זיכרון הניצחון זוכה להשקעה לאומית נרחבת ברוסיה,  במעורבותו הפומבית הישירה והמקיפה של פוטין, שמרבה לקרוא, לחקור ולדבר על הנושא, שקרוב לליבו, כנצר למשפחה ששרדה את המצור על לנינגרד, וחיה בצלו. המדיניות הממלכתית בתחום החינוך והתרבות נועדה להפוך את זיכרון ההקרבה וההרואיות במלחמה לחלק מהזהות הלאומית המלכדת של רוסיה המודרנית.

"חג הניצחון" (9 במאי) הפך בשנות שלטונו של פוטין לחג הלאומי החשוב ביותר, שגם נצבע בצבעים מיליטריסטיים – הוא משמש מפגן לעוצמתה הצבאית של רוסיה – "מצעד הניצחון". זאת, בשונה מלוח השנה הסובייטי, שבו יום השנה למהפכה הבולשביקית היה לחג העיקרי. ציון 75 שנה לניצחון על גרמניה הנאצית שיחול ב-9 במאי השנה, מלווה בתכנית לאומית ראוותנית. הקרמלינולוגים עוסקים כבר חודשים בשמועות, שפוטין ינסה למנף את החגיגות להישגים מדיניים מול המערב.

ערעור על הנרטיב ההיסטורי הרוסי הרשמי, מכונה ניסיון "לסלף את ההיסטוריה", ומוגדר כאיום לביטחונה של רוסיה, במסגרת מסמך "אסטרטגיית הביטחון הלאומי" הרשמי, עליו מתנוססת חתימתו של פוטין

מיטוט המשטר הסובייטי לווה בפתיחות ביחס לעברה של רוסיה, וחשיפת אמיתות היסטוריות שערערו את הנרטיבים הסובייטיים הרשמיים לגבי כל תולדות המדינה הסובייטית.

תנועת המטוטלת בכיוון ההפוך ברוסיה של פוטין וניסיון לכפות "קאנוניזציה" של הנרטיב הרשמי, תוך החסרת הפרקים הבעייתיים, או הימנעות מהוקעת עוולות סטלין, זוכה לביקורת האופוזיציה לפוטין, שאף מאשימה אותו ב"פולחן זיכרון המלחמה הפטריוטית הגדולה" כדת המודרנית של רוסיה.

המחלוקת על הנרטיבים ההיסטוריים היא אחת מזירות העימות החמות של רוסיה עם שכנותיה במזרח אירופה, אך גם מול המערב. מאז סיפוח קרים על ידי רוסיה (2014) טיפוח רוסי של זכרון הניצחון על הנאצים מתואר במערב כחלק מאסטרטגיה רוסית אגרסיבית, ומנהיגי המערב מדירים רגליהם מהטקסים ואירועים שהרוסים מארגנים בנושא.

טיפוח רוסי של זכרון הניצחון על הנאצים מתואר במערב כחלק מאסטרטגיה רוסית אגרסיבית, ומנהיגי המערב מדירים רגליהם מהטקסים ואירועים שהרוסים מארגנים בנושא

המדינות שהתפרקו מברית המועצות או מברית ורשה נדרשו להבנות זהות לאומית חדשה. בעשורים האחרונים ניכרת בהן עלייה בלאומיות ולאומנות, שמציגות נרטיבים היסטוריים לאומיים מתחרים לנרטיב הרוסי.

במסגרתם, ברית המועצות ו"הצבא האדום" מוצגים לא כ"צבא המשחרר", אלא כמדכא הלאומיות המקומית וכובש; ואילו גורמים לאומיים שהוצגו בתקופה הקומוניסטית באור שלילי, ובפרט הארגונים ששיתפו פעולה עם הנאצים, מוצגים כגיבורים הלאומיים החדשים.

נרטיבים אלה מבליטים את הסכם "מולוטוב-ריבנטרופ" (1939), שהוביל לכיבוש פולין על ידי גרמניה הנאצית וברית המועצות, לכיבוש סובייטי של לטביה, ליטא אסטוניה וחלקים מרומניה ולמתקפה סובייטית על פינלנד, שלא נכבשה בסופו של דבר.

במסגרת נרטיבים מתחרים לנרטיב הרוסי – בריה"מ ו"הצבא האדום" מוצגים לא כ"צבא המשחרר", אלא כמדכא הלאומיות המקומית וכובש; ואילו גורמים לאומיים שהוצגו באור שלילי, מוצגים כגיבורים הלאומיים החדשים

במספר הופעות פומביות בשלהי 2019 פרש פוטין "הוכחות היסטוריות", שהובאו מארכיונים רוסיים, ונועדו להציג את הסכם מולוטוב-ריבנטרופ כמהלך-מנע שברית המועצות נדחקה אליו. זאת לאור בידודה על ידי מדינות מערב אירופה וסירובן להיענות להצעות הסובייטיות לפעול יחד צבאית נגד סיפוח צ'כוסלובקיה על ידי היטלר.

רוסיה מתייגת את הנרטיבים הלאומיים החדשים במזרח אירופה כביטוי לעלייה מחודשת של פשיזם ורוסופוביה, ונאבקת בחריפות כנגד כל מהלך שנוגד את הנרטיב הרוסי – העתקת אנדרטאות, כנסים ופרסומים היסטוריים, התבטאויות מנהיגים. תקיפת סייבר נרחבת באסטוניה ב-2007, המיוחסת לרוסיה, התרחשה בתגובה למהלכי טאלין להעתיק את האנדרטה לחייל הסובייטי במרכז העיר.

דבריו של פוטין בנאומיו בירושלים (23 בינואר) היו מאופקים ביחס להופעות פומביות אחרות שקיים בשבועות שקדמו לכך סביב נושא זכרון לקחי מלחמת העולם השנייה. הוא רמז לניסיונות לסלף את ההיסטוריה ולספרה בצורה סלקטיבית, ודיבר על ההיקף החריג של השמדת יהדות אוקראינה ולטביה; אך נמנע מהשתלחויות ישירות במדינות ספציפיות.

דבריו של פוטין בנאומיו בירושלים (23 בינואר) היו מאופקים ביחס להופעות פומביות אחרות שקיים בשבועות שקדמו לכך סביב נושא זכרון לקחי מלחמת העולם השנייה. הוא רמז לניסיונות לסלף את ההיסטוריה

מדינת ישראל, שגם עבורה זיכרון השואה הוא חלק מרכזי מהאתוס הלאומי, מצאה בנושא ההיסטוריה של השואה ומלחמת העולם השנייה כר נרחב לשיתוף פעולה עם רוסיה. הרי "הצבא האדום" באמת שחרר את רוב מחנות ההשמדה, לרבות אושוויץ, מאות אלפי יהודים נלחמו בשורותיו, ו-וטרנים רבים של "הצבא האדום" עברו להתגורר בישראל.

הן הצברים, והן העולים, שרובם התחנכו על ברכי ההיסטוריוגרפיה הסובייטית, התחברו בקלות לדימוי "הצבא המשחרר". הם גם התחברו בקלות לדימוי של הפולני או האוקראיני "יונק אנטישמיות מחלב אמו", כמאמר שר החוץ ישראל כץ. הרוסים ראו בסיפור שחרור המחנות אמת היסטורית, שמחזקת את הנרטיב הרוסי הרשמי.

לאורך שלושים השנים האחרונות – למורשת משותפת זו היה תפקיד חשוב בבניית התשתית הערכית של יחסי ישראל-רוסיה. ככל שהמחלוקות בין רוסיה לבין מדינות מזרח אירופה והמערב בכלל הלכו והידרדרו מדינת ישראל הפכה להיות אחד הקולות הבודדים במחנה המערבי, אם לא הבודד שבהם, שהדגישה באופן ברור וחד את הוקרתה לרוסיה, כיורשתה של ברית המועצות על הבסת מכונת הרצח הנאצית.

בעוד שבעלות הברית נמנעו מלהזמין את רוסיה לטקס 75 שנה לפלישה לנורמנדי ב-2019, ראש ממשלת ישראל היה המנהיג המערבי היחיד שהשתתף (לצד הנשיא פוטין וראש ממשלת סרביה וויצ'יץ') במצעד הניצחון של ה-9 במאי ב-2018.

הן הצברים, והן העולים, שרובם התחנכו על ברכי ההיסטוריוגרפיה הסובייטית, התחברו בקלות לדימוי "הצבא המשחרר". הם גם התחברו בקלות לדימוי של הפולני או האוקראיני ה"יונק אנטישמיות מחלב אמו"

כל המנהיגים בישראל בשלושים השנים האחרונות השמיעו מסרים דומים למסרי ממשלת נתניהו בסוגייה. עם זאת, בעת הנוכחית, בראיית ההנהגה הרוסית, עלה מאד ערכה של הכרה ישראלית בתפקיד הצבא האדום בשואה, הן בהיותה מדינה מערבית והן כנציגת העם היהודי.

בישראל מבינים זאת היטב. לעמדה זו חשיבות רבה ליכולתן של מוסקבה וירושלים "להסכים שלא להסכים" ביחס לנעשה בסוריה או לגבי פעילותה של איראן.

עד כה התקיים קונסנזוס רחב למדי בישראל, כי שבחים למוסקבה ביחס לשחרור המחנות על ידי הסובייטים, אינם נושאים בחובם מחיר מדיני משמעותי. בהיסטוריוגרפיה של השואה בישראל – לרוסים, ככלל, דימוי חיובי – ולכן, מנהיגי ישראל "לא עשו שקר בנפשם", אלא מבטאים אמונה כנה בסוגיה.

בישראל מבינים היטב את ערך ההכרה הישראלית בתפקיד הצבא האדום בשואה. לעמדה זו חשיבות רבה ליכולתן של מוסקבה וירושלים "להסכים שלא להסכים" ביחס לנעשה בסוריה או לגבי פעילותה של איראן

בה בעת, פוטין ממנף את סוגיית השואה ואנטישמיות להפעלת לחץ על יריבותיה של רוסיה במסגרת קרב הנרטיבים. לעתים, האשמות של פוטין מוצדקות, אך לעתים גם הוא עושה שימוש ציני במניפולציות היסטוריות. רבים במדינות מזרח אירופה ובמערב מתחילים לראות את ישראל כמי שמסייעת לו בכך.

סיכום, משמעויות והמלצות לישראל

קנה המידה חסר התקדים, שבו אורגן בישראל פורום השואה, וכריכתו בסוגיות פוליטיות עכשוויות שחק את הקונצנזוס הישראלי בסוגיית "התפקיד הרוסי בשואה":

  • במישור הפנים-ישראלי – עמדות ישראליות ותיקות ומבוססות, שניסוחן לא השתנה מהותית עשרות שנים, נתפסות בציבוריות בישראל כמחדשות וככניעה ללחצים פוליטיים רוסיים. ברקע לכך: קיום "פורום השואה" בעיצומה של מערכת הבחירות בישראל, בעוד החברה הישראלית מפולגת ומקוטבת כך שכל פעילות ראש הממשלה נצבעת בגוון פוליטי; הבלטת מגעי נתניהו-פוטין סביב שחרור נעמה יששכר – פרשיה שנתפסת בישראל כבריונות והפעלת לחץ בלתי הוגנת מצד רוסי; העלות הגבוהה של הטקסים, תיאורם כראוותניים, והמחלוקת ביחס לתפקיד "האוליגרכים היהודיים".
  • במישור הבינלאומי – בראיית יריביה של רוסיה – וחלק מידידיה של ישראל במערב – החום הרב שבו התקבל פוטין בישראל אינו הולם את מעמדה של ישראל כבעלת הברית הקרובה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. עבור מנהיגים רבים, שהתארחו בפורום, סוגיית התפקיד הרוסי במלחמת העולם השנייה איננו פרשיה היסטורית אלא סוגיה פוליטית עכשווית בוערת, וישראל עלולה לשלם בשל כך מחירים מדיניים במישור התדמיתי (למשל בארצות הברית) וביחסים הדו-צדדיים (למשל, מול פולין). ההתנצלות של "יד ושם" זוכה לפרשנות מרחיבה בחו"ל, ונתפסת כהוכחה לשיתוף פעולה לא לגיטימי של ישראל עם המניפולציה הרוסית של ההיסטוריה.

סוגיית התפקיד הרוסי במלחמת העולם השנייה היא סוגייה פוליטית עכשווית בוערת. ההתנצלות של "יד ושם" זוכה לפרשנות מרחיבה בחו"ל, ונתפסת כהוכחה לשת"פ לא לגיטימי של ישראל עם המניפולציה הרוסית של ההיסטוריה

בזיכרון לאומי של אומות תמיד יש חלקים שרוצים להעצים, וחלקים שמעדיפים לשכוח. מעצם טבעם, הנרטיבים אינם מכוונים לחשוף את ההיסטוריה במלוא מורכבותה, אלא להציג עובדות סלקטיביות שלעתים נראים כמו סיפור של מאבק "בני אור" ב"בני חושך".

תולדות המלחמה ההיא והתהליכים הפוליטיים שקדמו לה או באו בעקבותיה, מותירים מעט עמים כ"נקיי כפיים". בעוד שגרמניה ויפן הצליחו להתמודד עם עברן, מנהיגי רוב המדינות האחרות מעדיפים לדבוק בנרטיבים היסטוריים, שמטשטשים את הפרקים האפלים בתולדות ארצותיהם.

הרוסים מקדשים את הניצחון והשחרור; כך גם האמריקנים, הצרפתים או הבריטים. מדינות מזרח אירופה מדגישות את הדיכוי הסובייטי. הבריטים אינם מדגישים את "הסכם מינכן". האמריקנים אינם מתגאים במדיניות "הבדלנות", והצרפתים מעדיפים לדבר על resistance, ולא על משטר וישי.

תולדות המלחמה ההיא מותירים מעט עמים כ"נקיי כפיים". בעוד שגרמניה ויפן התמודדו עם עברן, מנהיגי רוב המדינות מעדיפים לדבוק בנרטיבים היסטוריים, שמטשטשים את הפרקים האפלים בתולדות ארצותיהם

ראשי האיחוד האירופי ברכו את "כוחות הברית" על תפקידם בשחרור אושוויץ לפני 75 שנה, ושכחו לציין, שבעצם היו אלה רק הכוחות הסובייטיים. נשיא אוקראינה זלנסקי שיבח השבוע בטקס בפולין את פועלם של החיילים האוקראיניים בשחרור פולין מהנאצים, ו"שכח" לציין שאלה נלחמו במסגרת "הצבא האדום".

אירועי השבועות האחרונים ממחישים, כי הגם שיש לישראל ולרוסיה מרחב לשיתוף פעולה בסוגיה, על ירושלים להימנע לאמץ מרכיבים של פוליטיזציה והנשקה (weaponisation) של היסטוריה.

על ישראל: לגלות רגישות רבה בסוגיה הפוליטית המורכבת של זכרון מלחמת העולם השנייה; להתרחק ממצבים שמחייבים אותה לנקוט עמדה חד צדדית במלחמת הנרטיבים בין רוסיה ליריביה; לעצב את פעילות זכרון השואה, כך שיורחקו מחשד למוטיבציות פוליטיות. אם נדרשת הישענות על הון פרטי או זר, על גורמים ממלכתיים לקיים מנגנוני בקרה על תכנים.

בה בעת, מבלי לאמץ את הנרטיב הרוסי בכללותו, ישראל יכולה להוסיף ולדבוק באמת ההיסטורית הבלתי מעורערת, כי ל"צבא האדום" היה תפקיד מרכזי בעצירת ההשמדה ובתבוסת הנאצים, להזדהות עם הקורבנות הבלתי נתפסים שנספו ברוסיה במלחמה ההיא או להעלות על נס את פועלם של החיילים היהודיים במסגרת "הצבא האדום".

*תודה לד"ר ורה מישלין-שפיר על הערות לפוסט זה.

סא"ל (מיל.) דניאל ראקוב הצטרף למכון למחקרי ביטחון לאומי בשנת 2019. שרת בצה"ל 21 שנים, מרביתן באגף המודיעין. עסק במחקר מודיעיני ועבודת מטה, במיקוד על האתגרים האסטרטגיים והאופרטיביים הבולטים של צה"ל וממשלת ישראל, בזירות גיאוגרפיות מגוונות. מתמחה במעורבות המעצמות במזרח התיכון, בדגש על האסטרטגיה הרוסית באזור ויחסי רוסיה עם ישראל.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,918 מילים
כל הזמן // יום שישי, 3 באפריל 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

בר סימן-טוב: ליצמן אמר לי שהוא הקפיד על ההוראות

כחול-לבן והליכוד הודיעו שהושגו הבנות והתקדמות במגעים הקואליציוניים ● הפוליטיקאים מביעים הזדהות עם החרדים, איילת שקד: הביקורת נגדם הפכה להסתה ● משרד הבריאות: "לפנות 80% ממיטות האשפוז" ● יעלון: "הבוחרים לא ציפו שנהיה חלק מחורבן הדמוקרטיה" ● משרד הבריאות מסרב לפרסם פרטי חקירה אפידמיולוגית של ליצמן

עוד 36 עדכונים

נעצרה רופאה ברוסיה שמתחה ביקורת בראיון לזמן ישראל על הטיפול בקורונה

אנסטסיה ווסילייבה התראיינה אתמול בזמן ישראל ומתחה ביקורת חריפה על אופן הטיפול של שלטונות רוסיה במגפת הקורונה ● היום נעצרה על ידי המשטרה המקומית ולאחר שהוחזקה בתחנת המשטרה במשך היום, שוחררה עם קנס סמלי ● דובר איגוד הרופאים: "יש סימנים ושריטות על גופה. לא נשתוק על זה"

אנסטסיה ווסילייבה, יו"ר איגוד הרופאים הבלתי תלוי ברוסיה אליאנס ווראצ'י, אשר חשפה בראיון לזמן ישראל את מחדל הטיפול בקורונה של ממשלת רוסיה, נעצרה הבוקר (שישי) על ידי המשטרה המקומית, אבל שוחררה בשעות האחרונות בעיירה אקולובקה ליד העיר נובגורוד. לפי עדויות, היא סבלה מאלימות מהשוטרים במהלך מאסרה.

לדברי דובר איגוד הרופאים, איוון קונובלוב, צוות האיגוד הגיע לעיר על מנת לחלק מסכות וציוד מיגון נוסף לרופאים. אנסטסיה נעצרה באופן רשמי בגין הפרת סגר אשר הוטל על עיר מגוריה מוסקבה, וכן בשל התנגדות לשוטר.

אנסטסיה ווסילייבה
אנסטסיה ווסילייבה

בראיון שנתנה לזמן ישראל השבוע חשפה ווסילייבה את מה שהיא מכנה המחדל המתמשך ברוסיה של הטיפול בהתפשטות הנגיף.

"כבר בחודש ינואר השנה נרשם במוסקבה גידול של 37% במחלות של דרכי הנשימה והריאות. כנראה שלא ידעו ולא הבינו את הקשר לנגיף הקורונה, אז ייעדו למחלות האלה מחלקות שלמות. המחדל של התפשטות הנגיף נוצר כי בכלל לא הייתה הבחנה בין סוגי המחלות".

בתחילת השבוע פרסמה ווסילייבה סרטון יוטיוב שבו פנתה לשלטונות ולרשות המקומית במוסקבה והאשימה אותם בהכנסת חולים "מוסווים" באמתלה שהם לקו בדלקת ריאות לבתי החולים, כאשר בפועל, לדעתה, מדובר בחולי קורונה. היא דרשה מהם להפסיק את השקר וההסתרה שגורמת להפצה של הנגיף.

כמה ימים לאחר הפרסום, סיפרה ווסילייבה כי זומנה לחקירה במשטרה ונדרשה להסביר את "הפצת השמועות".

בשיחה עם זמן ישראל טרם הראיון, היא נשאלה האם היא לא חוששת לצאת נגד הרשויות בתקשורת הרוסית והמערבית. "מה יש לי לפחד?", השיבה. "אני אומרת את האמת. הם יכולים לעשות מה שהם רוצים, זה לא ישנה את האמת עצמה".

לאחר שהוחזקה בתחנת המשטרה של נובגורוד בהמשך היום, ווסילייבה חויבה בתשלום קנס של 800 רובל – כ-15 דולר.

"זה לא היה עניין של כסף בשבילם, הם רצו לשבור אותי", אמרה לסוכנות הידיעות AP אחרי שחרורה. "אבל אני משוכנעת יותר מתמיד שאני עושה את הדבר הנכון וללא ספק אמשיך לעשות זאת".

דובר האיגוד איוון קונובלוב אמר לזמן ישראל: "כנראה שהשלטונות רואים איום במעשים של אנסטסיה. הרי בזמן שהם שולחים עזרה לאיטליה, סרביה וונצואלה – הרופאים שלנו לא ממוגנים.

"הרשויות בנובגורוד לא נקפו אצבע על מנת למגן את הרופאים, וכשאנסטסיה מגיעה עם ציוד מיגון לבתי החולים, היא חושפת שאפילו איגוד קטן ועצמאי כמו שלנו יכול לדאוג לרופאים. זה לא מצריך סכומי עתק אלא השקעה מינימלית. איך זה מציג את הרשות המקומית? אני מניח שהם נוקטים באמצעי כוח ואלימות כדי לעצור את פועלנו ולהפחיד אותנו אבל בפועל הם מציגים את עצמם באור שלילי, כי כולם מבינים מה האמת בסיפור".

האם נהגו באנסטסיה באלימות?

"כן. אחד השוטרים סתר לה והיו עוד מעשים, יש סימנים ושריטות על גופה. אנחנו כמובן לא נשתוק על זה".

האם היא לא מפחדת שיכולים לעשות לה משהו יותר חמור מזה?

"אנסטסיה היא אדם ישיר והגון. הם יכולים לחפור ולחקור אבל לא ימצאו כלום. הם כמובן ימשיכו להפריע לנו וללכלך עלינו, אבל הציבור רואה שמדובר במעשה תמים של עזרה לרופאים, אז בסופו של דבר הרשויות רק מזיקות לעצמן".

עוד 439 מילים

סיפור לשבת פירפורים הם חופשיים

קרה לכם פעם שנסתם לכם צינור הביוב היוצא מהשירותים? האסלה הוצפה? מים פרצו משוחת הביוב בחצר?

אם זה קרה לכם, יש להניח שפעלתם כמקובל וקראתם לאינסטלטור.  והאינסטלטור בא והביא איתו מן קפיץ שרשורי ארוך עשוי פלדה, שאותו הוא דחף אל תוך צינור הביוב, באופן ידני או מכני, והצינור זחל לאורך צנרת הביוב עד שהגיע לסתימה, ואז האינסטלטור שהבאתם התחיל לשחק עם הקפיץ השרשורי הלוך ושוב, עד שבסוף הסתימה נפתחה והמים החלו לזרום – האם לא כך פחות או יותר זה קרה?

אם כן, אז רק רציתי לספר לכם שמה שהאינסטלטור שלכם עשה לצנרת הביוב הוא סוג של צנתור.

בשבוע שעבר, בבית החולים לניאדו, במחלקת הצנתורים שבמכון הלב, גם אני עברתי צנתור כזה, אלא שלא בשירותים של הבית או בגינה עברתי את הצנתור הנ"ל אלא בחזה ובלב, וגם לא אינסטלטור עשה את הצינתור אלא קרדיולוג, למזלי ולשמחתי הרבה, כי קרדיולוג זה חצי מחיר מאינסטלטור ואולי אפילו שליש.

כי ככה זה.

ואפילו הקרדיולוג בחלק גדול מהמקרים לא לוקח כסף כלל בעבור שירותיו הטובים, אלא מסתפק בפיסת נייר של קופת החולים שנקראת טופס 17, ואילו האינסטלטור לוקח הכל במזומן וביד, ואם פעם תנסו להציע לו במקום תשלום במזומן תשלום באמצעות טופס 17, יש להניח שהוא ידחוף לכם את הטופס עמוק למקום שתצטרכו בו צנתור נוסף אחר-כך, או לפחות התערבות מקצועית של פרוקטולוג.

מי שעוקב אחר הפוסטים שלי בזמן ישראל כבר יודע שלפני כחודש עברתי התקף לב, שזה אומר שצינור הביוב המוביל מהלב שלי אל שאר הגוף נסתם, ועברתי צנתור שפתח אותו, את מה שקרוי "העורק הראשי הקדמי", בידיו המבורכות והמיומנות של הד"ר יוסי כהן, שעבד כווירטואוז וניקה כל מה שניתן בעורק הקדמי, עד שכמעט ויצא מהלב שלי אפילו חלק מהרוע שמצוי בו תמיד.

אבל רק כמעט.

הבעיה הייתה שצינור הביוב הנוסף הקרוי "עורק שמאלי" שבחזה שלי היה סתום כולו גם הוא, וצריך היה לפתוח גם אותו, אולם משיקולים רפואיים אלו ואחרים הוחלט שנכון יהיה לתת ללב שלי לנוח חודש בבית, ואחרי החודש הזה הוזמנתי לפתוח גם את העורק השמאלי.

אז ביום חמישי לפני שבוע הגיע הזמן לעשות את זה.

* * *

הגעתי למכון הצנתורים של בי"ח לניאדו במכוניתו הנאמנה של הבן שלי. בתחילה התכוונו חניה אשתי ואני שהיא תסיע אותי והיא תבוא אתי, אבל אז הסתבר שמאחר שהיא בשנות השישים שלה, גם היא כמוני בקבוצת סיכון שבה אתה רק מוציא את הראש מדלת הבית, מיד וירוס הקורונה מבחין בך שאתה מעל גיל שישים ומזנק עליך לטרוף אותך. מאחר שכך הדבר, יצאה הוראה מטעם הרשויות המוסמכות שאסור לה לצאת מהבית.

ככה זה כשאתה בשנות השישים שלך.

ואני עוד זוכר את הימים שבהם המונח "שנות השישים" היה עבורי עידן של פריצת דרך חדשה, של ניחוח חדש של עולם שעשוי להיות יפה, של שיער ארוך ופרחים וגראס ומוסיקה טובה שלא עושים עוד כמותה כיום וכנראה כבר לא יעשו, ימים של "עשו אהבה ולא מלחמה" נאיבי ומתוק, כאילו עבר היצור האנושי של שנות השישים איזושהי מוטאציה ונעשה לאחר.

טוב, האמת היא שאם הייתם רואים את חבריי ואותי בשנות השישים ואיך נראינו אז, ברור היה באופן מדעי ונטול ספקות שאנחנו נראים כמו מוטציה. אבל בשנות השישים מותר היה הכל.

או כמעט.

היום אסור אפילו לצאת מהבית.

בגלל הקורונה.

אז הבן שלי הסיע אותי, כאמור.

ישבנו שנינו במכונית הצפופה ונשמנו בקושי, עד רמה של חירחורים ממש. הסיבה שנשמנו בקושי והשמענו חרחורים מעת לעת לא הייתה שעמדנו על סף התקף לב או סבלנו מבצקת ריאות, אלא משום ששנינו קיבלנו הוראות מאותה אישה, קפדנית ודואגת, שלא נעז להסיר מידינו את כפפות הסיליקון ומפנינו את מסיכות הבד הללו שסותמות לך את דרכי הנשימה וגורמות לך אדים על המשקפיים אם יש לך משקפיים בכלל, וגם גורמות לך חום בלתי נסבל בפנים, כי אדי הנשימה חוזרים אל פניך.

"תגיד", שאלתי את בני כי יקר לי. "יש לך קורונה?"

"לא", הוא אמר.

"גם לי לא", אמרתי. "ויש לנו חצי שעה נסיעה עד שנגיע לבית החולים – למה אנחנו יושבים כמו שני אידיוטים עם מסיכה על הפרצוף?"

"חשבתי שאתה בקבוצת סיכון ואני עלול להדביק אותך", הוא אמר.

"קבוצת סיכון למה?" אמרתי. "הרי אין לך קורונה. ואם הייתה לך, אתה יושב שלושים סנטימטר ממני ואנחנו נושמים את אותו אוויר שבמכונית הסגורה כך או כך – אולי נוריד אותן?"

"מקובל עלי", הוא אמר.

ולרגע חזרנו להתנהל כאנשים שפויים.

* * *

נכנסתי למכון הצנתורים כמי שנכנס למכון כושר – עם תיק לבגדים, כי ידעתי שאצטרך להסיר את בגדי במהלך הפרוצדורה, ועם עוד איזה זוג תחתונים וחולצת טריקו להחלפה, למקרה שמשום מה אתקע עד הלילה. ידעתי שאני אמור ללכת הביתה בתוך מספר שעות.

לא היה לי מושג שהעניין עומד להשתבש ואני עומד להיתקע שם בלניאדו מכון הלב טיפול נמרץ ארבעה ימים תמימים.

נתנו לי ללבוש את אחד החלוקים הללו שסגורים מלפנים ויש להם פתח גדול מאחור שאמור להיסגר בשרוכים, לפחות לפי איך שתכננו אותו על שולחן השרטוט של המעצב של החלוקים הללו, אבל מעולם עדיין לא פגשתי מישהו שהשרוכים בחלוק שלו זכו לפגוש אחד את השני.

תמיד כשאני רואה את החלוקים הללו אני מדמיין את השטן בכבודו ובעצמו יושב מעל שולחן השרטוט, גועה בצחוק פרוע וזדוני, ומשרטט את החלוק הזה באופן שהכי יכחיד עד עפר ואפר את כבודו האנושי של כל ילוד אישה שילבש אותו.

רוב האנשים שאני מכיר יעדיפו שיתקעו להם מסמרים גדולים בכפות הידיים ויצמידו אותם לצלב, מאשר שיכריחו אותם להסתובב בין אנשים לבושים בחלוק הזה.

אני לא יודע אם אורח החיים שלכם על פני האדמה יביא אתכם אל גן העדן או הגיהינום, אבל אם תגיעו לגיהינום, דעו שזה בדיוק מה שמחכה לכם – ילבישו אתכם בחלוק הזה עד סוף הימים.

לנצח נצחים!

אז לבשתי אותו וגם נעלתי מעין שקיות ניילון מוזרות על כפות רגליי, שקיות שהאח התורן נתן לי. בהתחלה חשבתי ששקיות הניילון הללו גם הן נועדו למקרה שווירוס קורונה כלשהו יזנק לו לתוך חדר הצנתורים וישים עלי עין, אבל מהר מאוד הבנתי שהתפקיד של השקיות הללו הוא לאתר אם נשאר בי איזשהו שריד לכבוד עצמי ודימוי אנושי סביר – ולהכחיד אותו.

אני חייב לציין שהשקיות הללו עשו את תפקידן נאמנה.

* * *

שכבתי על מיטת הצנתורים רועד מקור.

לרגע חשבתי שהמצנתר הגיע מאנטארקטיקה ועל כן הכינו עבורו את הטמפרטורה שאליה הוא רגיל מהבית, ותהיתי למה צריך להביא כוחות רפואיים מבחוץ כשיש לנו בארץ כוחות רפואיים ברמה של ייצוא ממש, אבל אז נזכרתי שבאנטארקטיקה יש בעיקר פינגווינים, והבנתי שכנראה בכל זאת מדובר ברופא ישראלי מקומי, ושעל כן כנראה הוא זקוק לקור הזה כי מדובר בפרוצדורה מסובכת ודורשת ריכוז והתחממות הגוף.

התחממות הגוף שלו, לא שלי.

אחות חדר הניתוח ראתה אותי רועד מקור ושיניי נוקשות, ועל כן ריחמה עלי והניחה עלי שמיכה מחממת, ואני מניח שזו הסיבה שקוראים לה אחות רחמניה.

הגם שישנה אפשרות שהניחה עלי את השמיכה מחשש שנקישת הקסטנייטות של שיני תסיח את דעתו של הרופא בעת הצנתור.

ואז הצנתור החל.

* * *

מאחר שאינני באמת צינור ביוב, אין לי פתחים שדרכם ניתן להיכנס למערכת הקרדיו-ואסקולרית שלי, היא מערכת הדם-לב, ויש לעשות פתח כזה קרוב לעורק כלשהו שמגיע במרחק וזמן קצר יחסית ללב.

עורק כזה נמצא, למשל, בשורש כף היד.

על כן הרופא עושה לך חור קטן בשורש כף היד ובעורק הנמצא שם, ואז הוא מחדיר דרך הפתח הקטן הזה קפיץ שרשורי שדומה מאוד לזה של האינסטלטור, למעט העובדה שהוא קטן יותר ואפילו סטרילי.

אז זה מה שהרופא עשה לי.

לגבי מה שקרה מכאן והלאה, שבעטיו מצאתי את עצמי מאושפז בטיפול נמרץ אחר כך, הדעות חלוקות.

יש אומרים שבעת שבגופך מתבצעת הפרוצדורה הקרויה "צנתור", מקובל לתת לך טישטוש, כדי שלא תרגיש במלואן את אי-הנעימות ואי-הנוחות הכרוכות בפרוצדורה הזו, ועל כן כולם אומרים לך: "אין לך מה לדאוג. זה עובר מהר ולא ממש תרגיש משהו".

ויש לי מן מזל כזה, שגם כשנכנסתי לניתוח קטארקט בעין שבו החליפו לי את העדשה העכורה בעין ימין בעדשה חדשה, גם כן כולם אמרו לי: "אה, זה כלום – רבע שעה ואתה יוצא כמו חדש, ולא תרגיש כלום, כי שמים לך הרדמה וטשטוש".

אז במה שנוגע לניתוח הקטארקט, הרגשתי הכל.

ההרגשה היתה כאילו הרופאה חופרת לי בעין במשך חצי שעה עם מברג, ובכל מהלך הניתוח ההוא חלמתי על פרוצדורות יותר נעימות שהכרתי במהלך חיי, כמו למשל טיפול שורש ללא הרדמה.

והתגעגעתי אליהן.

זה, פחות או יותר, מה שקרה לי בצנתור.

אין לי מושג מה באמת קרה – האם הרופא הזריק לי חומר מטשטש שפשוט התפזר בגופי ללא כל השפעה ולא עשה כלום, או שהרופא ראה שהוא עומד בפני צנתור מורכב ונכנס ללחץ והזריק את כל חומר הטשטוש לעצמו.

כך או כך – הרגשתי הכל ב"לייב". כל נגיעה וכל תזוזה.

וכך, הרגשתי איך קפיץ-האינסטלטורים נכנס לי מבעד לחור בשורש כף היד, ואיך הוא זוחל תוך תחושה של דגדוג לאורך העורק באמה ואחר-כך בזרוע, ומשם פונה אל החזה בלי לאותת ועושה את דרכו אל הלב, עד שהגיע אליו.

התחושה שמשהו זוחל בתוככי גופכם בלתי נעימה בעליל, ושקלתי עמוקות אם להכנס לפאניקה ולהתחיל לצרוח ולצעוק, אבל אז נזכרתי שלפחות אבולוציונית אני שייך למה שקרוי "הומו סאפיינס", האדם הנבון, ועל כן אנשים נבונים לא עושים דברים כאלה כמו לצרוח בקול אלא הם שוקלים את המצב ומסבירים אותו לעצמם ומדברים עם עצמם בראש ואומרים לעצמם "חלאס, תירגע", וגם שומרים על פאסון של אדם שקול, ועל כן זה מה שעשיתי.

אבל אז אותגרתי שוב – בשלב הזה כשקפיץ-האינסטלטורים הגיע לחזה שלי, ונגע בלב.

אני בן שישים ושש כיום, ואינני אדם חסר-לב ממש, והרבה דברים נגעו ללבי עד היום – סיפורי אהבה, וגורלות אומללים של בני אדם, וסצינות מתוך סרטים, ואני יכול לספר לכם פה לגמרי בינינו שלפעמים אפילו מפרסומות אני יכול לבכות, בעיקר כאלו שמבוססות על המוטיב שמרקו סוף-סוף מוצא את אמא שלו. אז הרבה דברים עד היום נגעו לי בלב, אבל זו פעם ראשונה שנגעו לי בלב עם קפיץ פתיחת סתימות של אינסטלטורים.

וחברים, הרשו לי לומר לכם גלויות – זה מה-זה לא נעים!

המצנתר התחיל לשחק בקפיץ-האינסטלטורים ההוא בדיוק כמו שעושה האינסטלטור כשהוא מגיע אל סתימה בביוב, כדי לפתוח את הסתימה. המצנתר עשה זאת כדי שיוכל להחדיר אל הסתימה בלון ולפתוח אותה לרווחה. התנועות הללו גרמו לי להרגשה כל כך לא נוחה, עד שאופציית הצריחה בקול גדול ואפילו השאגה באי-נוחות עלתה שוב על השולחן, אבל הצלחתי להתגבר על הדחף ובמקום זה עברתי לדמיון מודרך שירגיע אותי קצת – דמיינתי למשל שאני על כיסא של רופא שיניים שעוקר לי את השיניים אחת אחת ללא הרדמה, ומכיוון שלעומת ההרגשה בצנתור זה היה הרבה יותר נעים, הדמיון המודרך הזה הרגיע אותי קצת.

ואז המצנתר ניפח את הבלון בעורק הסתום.

כדי שתבינו את המשמעות: העורק סתום בכל מיני שומנים שהצטברו על דפנותיו, ושידועים בשמם הרפואי "שווארמה כבש", הגם שיש כאלו הטוענים שמדובר במשקעים של אסאדו וצ'וריסוס. יש גם כאלה, אגב, מעטים אמנם, שקוראים לזה בשם החיבה העממי "כולסטרול". זהו חומר שמנוני ודביק, שמקובל במהלך הצנתור להחדיר אל תוכו בלון קטן, ואז מנפחים את הבלון והחומר השומני הלז נע ונדחק אל שולי העורק, נלחץ אל הדפנות, ופותח פתח לדם לזרום בו.

כדי שהעורק לא ייסגר חזרה דוחפים בו מתקן מתכתי סלילי קטן הקרוי "סטאנט", והוא מחזיק את הדפנות ואת השווארמה בצדדים, ולפעמים גם את הצ'וריסוס והאסאדו, הרחק מהחלל המרכזי של העורק.

אלא מאי? שכשמנפחים את הבלון, כמו שציינתי למעלה, הוא לוחץ כאמור את העורק ודפנותיו מאוד, ונוצרת תחושה ממשית של התקף לב, ומאחר שלא הייתי מטושטש אלא ער וצלול לחלוטין, ומאחר שהגוף שלי הכיר את ההרגשה של התקף לב באורח טרי, שהרי התקף לב כזה עברתי רק בחודש הקודם, הגוף שלי החליט להגיב.

לא עזרו כל התובנות שהאכלתי אותו במאמץ רב באמצעות המוח שלי שעדיין עבד, כנראה – הגוף שלי הגיב בסטרס נוראי שכמוהו לא זכור לי שהרגשתי אי-פעם. כל שריר שבגוף שלי נמתח ונדרך עד המקסימום, ולרגע חשבתי שאני מתעלף, ואז שמעתי את הרופא קורא: "הוא בפרפור! הוא בפרפור!"

* * *

כאן המקום לספר לכם שהלב בנוי כמו בית צמוד קרקע של שיכון עובדים – יש לו שני חדרים בקומה הראשונה, ומעליהם שניים קטנים בקומה השנייה הקרויים גם עליות או פרוזדורים. כל אלו עובדים בקצב קבוע ואחיד, פחות או יותר, כדי לעביר דם מאחד לשני ומהם אל שאר חלקי הגוף. כדי שהדם יגיע כסדרו החבר'ה האלה צריכים לעבוד באורח מתואם ומסונכרן כמו תזמורת פילהרמונית שמנגנת, נניח, יצירה של בטהובן. אם החלקים מתחילים לאלתר וכל אחד מנגן באילתורים עצמאיים משלו, מתקבל משהו שדומה יותר לג'אז.

ג'אז הוא סגנון מוסיקלי מאוד אהוב עלי, אבל כשהלב שלך מתחיל לנגן ג'אז במקום את החמישית של בטהובן, אתה יכול לרשום צוואה ולהתחיל להיפרד.

לפי הקריאה הרמה והנזעקת של הרופא המצנתר – "הוא בפרפור!" – ולפי הטון של הקריאה, מיד הבנתי שהוא מתכוון "תביאו לו מיד דף נייר ועט, שיספיק לרשום צוואה, או לפחות כמה מילות פרידה!", וכבר התחלתי לתכנן איזה מילים אני הולך לרשום כדי שכל מי שיקרא אותן יזיל דמעות ויגיד: "וואו, כמה למדנו על החיים מהאיש הזה! כמה חכמת חיים יש במילים האחרונות שלו!", ואולי אפילו מישהו יקריא אותן בקול ביוטיוב ואנשים יעבירו את זה לחברים הכי טובים שלהם בוואטסאפ או במסנג'ר, וכולם ירגישו שלמדו מהמילים שלי משהו חשוב על החיים.

אולי אפילו יקריאו את זה במסגרת הרצאה של TED!

הבעיה הייתה שלא היה לי שום דבר חשוב להגיד על החיים, חוץ מהעובדה שניסיתי אותם והם לא משהו – בלאפה של שווארמה סעיד בבאקה-אל-גרבייה יש יותר תוכן וטעם, ובקרמבו וניל של שטראוס יש יותר עינוג.

אז שתקתי, וכנראה שטוב שכך.

בראשי עברה תמונה מהילדות שלי – ליד הבית שלנו הייתה חנות דגים. בחנות הזו הייתה בריכה מבטון ובה שחו קרפיונים. מעת לעת כשחשקה נפשה של אמי להכין לנו דג, היא שלחה אותי אל חנות הדגים להביא מהחנות הזו קרפיון אחד. המוכר – קצת קשה לי לקרוא לו "הדייג" כי הוא דג מתוך בריכת הבטון בחנות בלבד – הכניס רשת מחוברת למוט אל המים ושלף משם דג. תמיד הדג נהג לפרפר ולפרפר על הדלפק בחנות עד שהמוכר לקח מוט עץ שטוח שהיה זמין לו בצידי הדלפק בדיוק למטרה הזאת, וחבט בראשו של הדג מכה ניצחת, לפעמים שתיים, עד שהדג דמם.

כששמעתי את הרופא צועק :"הוא בפרפור", דמיינתי את האח התורן שלידו מביא לו מקל שטוח כזה, כמו של מוכר הדגים שבחנות הדגים בשנות החמישים בשכונת מפדה בדרום מזרח רמת גן, ואת הרופא חובט בראשו של הלב שלי ומרגיע אותו במכה מוצלחת אחת. כמו שמרגיעים דג.

זה לא קרה.

במקום זה קיבלתי זריקה מהסוג שאמור היה להחזיר את הלב שלי ממנגינה של ג'אז לנגינה של סימפוניה של בטהובן או באך, אבל גם זה לא ממש קרה.

אז הרופא סיים בזריזות להכניס לי את הסטאנט, ואמר לי בנימה נוזפת: "יש לך עוד בעיות בלב, שתדע לך!", ופתאום הרגשתי מלא אשמה, הגם שלא ידעתי בדיוק על מה, ומשם גלגלו אותי לחדר ההתאוששות, ולאחריו לטיפול הנמרץ.

אז הגעתי כאמור אל הטיפול הנמרץ של מכון הלב בבית החולים לניאדו בנתניה, ששם אני כבר בן-בית ממש, כי זו כבר הייתה הפעם השניה, ושם קיבלתי כרטיסיית ניקוב ואמרו לי שמכאן ולהבא בכל אישפוז אקבל ניקוב אחד, ועל כל עשרה ניקובים אקבל קפה חינם.

אבל מאחר שבטיפול הנמרץ במכון הלב בבית החולים לניאדו מדובר בקפה נמס עלית מהסוג הפשוט ביותר, ולפעמים אפילו חלב חסר בפינת הקפה ששם, נראה לי שאוותר, ואחכה שהסגר הזה ייגמר ויפתחו את סניף ארומה בצומת רופין, ואסע לשם לקנות קפה הפוך או אספרסו חזק, ונאמר כולנו אמן.

כי הקפה של ארומה צומת רופין מאוד אהוב עלי, אני שמח לציין.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 2,323 מילים

כרוניקה של אסון ידוע מראש

המשבר בקהילה החרדית על פי ההערכות, מעל שליש מתושבי בני ברק - העיר הכי צפופה בישראל - יידבקו בווירוס הקורונה ● למעשה, כבר עכשיו מספר החולים בעיר מהווה כמעט שישית ממספר החולים בכל המדינה ● קל להאשים את החרדים בכך שהגיעו למצב הנוכחי - אבל מבט עמוק יותר מגלה היערכות לקויה של הרשויות, התעלמות מאופיה המגוון והמורכב של הקהילה החרדית, והתבטלות בפני דמויות מפתח במקום לגייס אותם לשינוי המצב ● כעת כל הצדדים מנסים לתקן את המצב, אבל האסון כבר בלתי נמנע - והשנאה בוודאי לא עוזרת

עוד 2,101 מילים
אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
אַבְטָלָה

אנתולוגיה ספרותית-עיתונאית צנועה לימים איומים של חרדות פרנסה (או: אין חדש תחת השמש)

עוד 1,022 מילים

תגובות אחרונות

מתי בגדו בך בפעם האחרונה?

מליון ומאתיים עשרים אלף מצביעים ומצביעות נתנו את קולם לכחול-לבן בבחירות האחרונות. עוד כ-180 אלף הצביעו למפלגת העבודה ול"גשר". סה"כ כמליון וחצי איש ואישה רשאים להפנות אצבע מאשימה לבני גנץ וגבי אשכנזי, עמיר פרץ ואיציק שמולי ושותפיהם הישירים והעקיפים.

עוצמת תחושת הבגידה שחש הציבור העצום הזה היא חסרת תקדים. בתולדות הפוליטיקה הישראלית מעולם לא בגדו מעטים כל כך ברבים כל כך, בזמן קצר כל כך ובנסיבות חמורות כל כך.

עוצמת תחושת הבגידה שחש הציבור העצום הזה היא חסרת תקדים. בתולדות הפוליטיקה הישראלית מעולם לא בגדו מעטים כל כך ברבים כל כך, בזמן קצר כל כך ובנסיבות חמורות כל כך

כן, המילה "בגידה" בהקשריה הפוליטיים נחשבת קשה במיוחד, אבל מה שעשו גנץ ואשכנזי נופל בהחלט בקטגוריה הזו. השפה העברית ענייה במילים ביחס לאנגלית. בלעז מבחינים בין Treason לבין Betrayal. ראשי "חוסן לישראל" לא בגדו במדינה, בוודאי לא לשיטתם. אבל הם בהחלט בגדו בבוחריהם ומעלו קשות באמונם. במעשם זה הם לא משכו לבנה אחת או אפילו עשר לבנים מחומת ההגנה על הדמוקרטיה הישראלית. הם קעקעו אותה מן היסוד.

את שיקוליהם ניתן רק לנחש. ההסברים שמספק גנץ על "מצב החירום" או על "הימנעות מבחירות רביעיות" אינם מחזיקים מים. בהחלטות נכונות בנושא הקורונה יכלה כחולבן לתמוך מבחוץ. ובחירות רביעיות הן פיקציה, כל עוד הקורונה משתוללת, ובוודאי אילו היה עובר "חוק הנאשם" שהיה מאלץ את נתניהו לא להתמודד.

הסברים אפשריים יכולים להיות מתחום הנפש – קריסת-מערכות של גנץ, בדומה לזו של יצחק רבין ז"ל ערב מלחמת ששת הימים; או מן התחומים האפלים, המאפיוזיים, שמהם הגיעו ה"חומרים" שקמפיין נתניהו ייחס לגנץ; או מאינטרסים סמויים אחרים. ייתכן שנדע יותר בעתיד, וייתכן שלא, מכל מקום המעשה נעשה, ואותו – אלא אם יחזור בו גנץ בדקה ה-90 – לא ניתן להשיב.

היקף המעילה באמון כה נרחב, ותחושת הבגידה כה עמוקה, כך שהפוליטיקה הישראלית לא תשוב עוד להיות מה שהיתה. ממילא אמון הבוחרים בפוליטיקאים היה בשפל המדרגה, אך הסבב השני נתן פתח לתקווה שהמסר הופנם. לאחר הבחירות בספטמבר, הקפידו כל המפלגות שלא להפר את הבטחות הבחירות שלהן, ולרגע קצר נדמה היה שהנורמות השתנו. עכשיו ברור שזו היתה אנומליה קצרצרה, ושהמערכת הפוליטית רקובה באופן סופני.

הסברים אפשריים יכולים להיות מתחום הנפש – קריסת-מערכות של גנץ, בדומה לזו של רבין ז"ל ערב מלחמת ששת הימים; או מן התחומים האפלים, המאפיוזיים, שמהם הגיעו ה"חומרים" שקמפיין נתניהו ייחס לגנץ

העובדה שקבוצות מסוימות, חלקים מקרב "האליטות הישנות", וכן מרבית כלי התקשורת, מעניקים רוח גבית למהלך של גנץ ואשכנזי, מעידה – ולא במפתיע – שהשחתה שמתחילה בפוליטיקה, לא נעצרת בפוליטיקה.

האמת הקשה היא שהמערכת הסימביוטית המשולשת הון-שלטון-עיתון, שאמנם לא הומצאה בשנות נתניהו, אולם שוכללה ותפחה למימדים מפלצתיים באכוונתו וביוזמתו, התנתקה מזמן מצרכי הציבור הרחב. כפי שברשתות החברתיות התפתחו "תיבות-תהודה" מופרדות ביניהן, כך בעולם האמיתי הפכה המערכת הסימביוטית הזו לתיבת-תהודה סגורה ומנותקת.

נראה שבשלה העת ל"שירת הסטיקר 2", שתכנס יחדיו ביטויים חדשים יותר ופחות, המייצגים את רוחו הרעה של הזמן הזה, כמו: "יד רוחצת יד", "שמור לי ואשמור לך", "שלח לחמך", "תהיו כחלונים", "נשמור על נתניהו מאוחדת", "דברים שרואים מכאן לא רואים משם", "מה? מה פתאום?", "אין כלום ולא היה כלום", "הנחיתי והוריתי", "זה לא קרה, ואם קרה אז מה קרה?", "לעולם לא אשב עם נתניהו", "מצפוני לא מאפשר לי לציית להוראת בג"צ", "לא כל חוק צריך לקיים", "להיכנס מתחת לאלונקה", "צריך למנוע בחירות רביעיות", ו-"איני עוסק בכך".

עבור רוב האזרחים והאזרחיות, מצביעי כלל המפלגות, האפקט המצטבר של הניתוק, הפניית העורף והשקרנות הכרונית של הפוליטיקאים הוא אובדנו המוחלט והסופי של האמון במערכת. זהו קו-שבר היסטורי.

עבור רוב האזרחים והאזרחיות, מצביעי כלל המפלגות, האפקט המצטבר של הניתוק, הפניית העורף והשקרנות הכרונית של הפוליטיקאים הוא אובדנו המוחלט והסופי של האמון במערכת. זהו קו-שבר היסטורי

ישראלים מגדירים את עצמם על פי מאורעות גדולים בחיי האומה, בדרך כלל מאורעות טראומטיים. דור מלחמת העצמאות, דור מלחמת ששת הימים, דור מלחמת יום הכיפורים, דור מלחמת לבנון הראשונה. השבוע חשו רבים מבני דורי, אלה שעבורם הטראומה המכוננת היתה רצח רבין, תחושות דומות לאלה של ה-4/11/95.

מה תהיינה ההשלכות ארוכות-הטווח של השבר? מציאות ישראלית של משבר אמון, משבר בריאותי, משבר כלכלי, משבר חוקתי-משפטי, המתקיימת בתוך משבר גלובלי מסוג חדש לגמרי, תיצור גם הזדמנויות חדשות.

לציבור הישראלי מגיעה מערכת פוליטית-דמוקרטית מסוג אחר לגמרי, כזו שתקיא מתוכה את התופעות הבזויות של בגידה באמוננו, את המעשים המושחתים, את הנורמות הקלוקלות, ואת הביטויים שנועדו להלבין אותם. התיקון הוא הכרחי, והוא יגיע. לא מלמעלה, מן המנותקים הנהנים מן הסימביוזה, אלא מלמטה, מתוך העם. זו חייבת להיות הבגידה האחרונה.

ערן עציון הוא יזם מדיני ופוליטי, דיפלומט בכיר לשעבר, כיהן כסגן ראש המועצה לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה, וכראש התכנון המדיני במשרד החוץ. המוטו שלו הוא: Speak Truth to Power. מאמין שהמפתח לעתיד ישראל, והעולם החופשי, הוא מהפיכה בשיטה הדמוקרטית

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 683 מילים
עודכן עכשיו

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות
שרי קאהן

טור אישי איך המוות של בעלי הכין אותי למגפת הקורונה

"אני מתכוננת למגפת הקורונה כבר שנה. לא שאני פחדנית, נביאה או אגרנית. אני אימא בת 39 לארבעה ילדים קטנים מווסט האמפסטד, ניו יורק. ואני אלמנה" ● אשת החינוך היהודיה-אמריקאית שרי קאהן כותבת על דרכי ההתמודדות שלה עם מצבי קיצון, אותן פיתחה לאחר מות בעלה

עוד 1,127 מילים

מגפה אחת, מאה מסרים

בדיקת זמן ישראל דובר אחד שקורס תחת כמות השאלות ● מגזרים שלמים שלא מקבלים דיווחים נאותים ● רשויות מקומיות שנאלצות לאסוף מידע ממקורות שונים ● וכל פקיד מציע הסברה משלו תחת כל מיקרופון רענן - לרוב בסתירה מוחלטת מהקו הרשמי, אם כזה קיים בכלל ● במלחמה כמו במלחמה - אסטרטגיה תקשורתית והעברת המידע לציבור לא פחות חשובים מציוד רפואי ● אבל במשבר הנוכחי, פשוט לא הוקם מערך הסברה ● בימים האחרונים מנסים לתקן את הנזק, אבל לא בטוח שדי בכך

עוד 3,009 מילים

נתניהו סוגר דיל עם גנץ ומתפנה להתעלל בבנט

בליכוד מספרים על התקרבות בין ראש הממשלה וגנץ, עד כדי הסכמה של יו"ר כחול-לבן לתמוך בנתניהו לנשיאות בעוד שנה וחצי ● עם הסכם כמעט סגור, נתניהו פנוי עתה לעסוק בתחביב הקבוע שלו: למשוך את ראשי ימינה עד לרגע האחרון ● כרגע המפלגה מאיימת ללכת לאופוזיציה ואפילו מנופפים שם בהבטחה ״להלחם בשחיתות״ ● אז מה נתניהו מציע להם בינתיים? בנט לזמן ישראל: ״כלום״ ● פרשנות

עוד 646 מילים

מדי שעה, ישראלי נוסף עובר אירוע מסכן חיים - אך חושש להגיע לבי"ח

חולים קשים לא פונים לחדר מיון ונשארים בבית - לעתים עד אבדן הכרה - מחשש להידבק בנגיף הקורונה ● התופעה כבר גרמה לכמה מקרי מוות בודדים בישראל, וההערכה היא שהמספרים האמיתיים גבוהים בהרבה ● רופאים בכירים מזהירים: ביטול בדיקות וטיפולים יחמיר את מצבם של רבים, ויגרום למספר עצום של מקרי מוות ונכות ● מעקב זמן ישראל

עוד 1,527 מילים

גננת מבית נקופה ביקשה לפתוח משפחתון לילדי עובדי מערכת הבריאות וענפים חיוניים נוספים ● הצו שניתן לפני שבועיים איפשר לפתוח פעוטונים בכפוף להיתר בכתב, אז הגננת פנתה לקבלתו - וטורטרה ללא תשובה בין משרדי הממשלה ● בינתיים שונו הנהלים, כך שהצורך באישור התייתר - אבל הפקידים לא סיפרו על כך לגננת ● והילדים? הם בינתיים בבית ● סיפור קטן על מצוקה גדולה

עוד 619 מילים

המשבר העולמי ״ברוסיה מעדיפים להעלים את החולה מהעיניים, כאילו שזה גם יעלים את הנגיף"

התפרצות הקורונה ברוסיה צריכה להדאיג את כל העולם ● מעדויות שהגיעו לזמן ישראל עולה כי אין שם הפרדה בין חולי קורונה לחולי ריאות אחרים, וכי מרגע התפרצות המגיפה הופנו כל מאמצי הרשויות כדי להסתיר את המחדל המתמשך והטיפול הלקוי ● "לא רק שהם משקרים בכל הנוגע לנגיף, הם גם פועלים בצורה לא אחראית וממשיכים להפיץ אותו במקום לעצור אותו", אומרת יו"ר איגוד הרופאים ברוסיה ● אירה טולצ׳ין אימרגליק עוקבת בדאגה אחר הנעשה בארץ הולדתה ומביאה תמונת מצב מאד מטרידה

עוד 1,619 מילים

מועדון הבכירים ממשיך לסדר לעצמו מיליונים בחברות הציבוריות

בדיקת זמן ישראל בזמן שהמשק הישראלי מתמודד עם זוועה כלכלית, חברי מועדון מצומצם ממשיכים להרוויח מיליונים כשכירים בחברות ציבוריות ● בניגוד לתחזיות המוקדמות, המוסדות הפיננסים לא קרסו בגלל הגבלות השכר, והצליחו למצוא מנהלים גם בשכר הצנוע שהוגבל ל-3.5 מיליון שקל ● אבל בשאר הענפים חגיגת השכר נמשכת כסדרה ● יקום מקביל, קווים לדמותו

עוד 2,118 מילים ו-1 תגובות

תחקיר זמן ישראל טיסות הקורונה - הסיפור האמיתי

בעקבות התפרצות הקורונה בקהילה החרדית בניו יורק, מאות תלמידי ישיבה עם אזרחות ישראלית ביקשו לחזור במהרה לארץ ● משרד הבריאות חשש כי פוטנציאל ההידבקות וההדבקה שלהם גבוה, אך רבים מהם עלו לכמה טיסות אל על, והעמידו בסכנה את שאר הנוסעים - שלא ידעו על כך דבר ● עשרות מתלמידי הישיבה התגלו כנשאי הנגיף, ושאר הנוסעים המבוהלים רוצים לדעת מי החליט להסתיר מהם את האמת

עוד 3,019 מילים ו-1 תגובות

מעגלים פינות ניגודי עניינים לא מעניינים את איילת שקד

לאיילת שקד יש חברה טובה: נשיאת NSO ● ל-NSO יש בעיית תדמית ויחסי ציבור ● אבל בשביל מה יש חברים טובים אם לא כדי לעזור ברגעי משבר? ואיזה מסע יחסי ציבור יכול להיות יעיל יותר משיתוף פעולה עם משרד הביטחון? ● איזה מזל ששקד במקרה קשורה גם לשר הביטחון ● ניגודי עניינים זה לחלשים ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 1,086 מילים ו-1 תגובות

הממשלה הכריזה על בני ברק כ"אזור מוגבל"

ימינה: ״לא נהיה עלה תאנה בממשלה, מכרת את כל עקרונות הימין״ ● על פי עדויות: שר הבריאות שנדבק בקורונה הפר את ההנחיות של משרדו ● 4,500 קשישים בבני ברק יועברו לבידוד במלוניות כדי להגן עליהם מהדבקה ● דיון בממשלה: הידוק ההסגר בבני ברק והחמרת ההגבלות ● מנכ"ל מכבי מעריך שבבני ברק יש 75 אלף חולי קורונה ● אבי ניסנקורן יקבל את תיק המשפטים, רגב את התיק לבטחון פנים

עוד 56 עדכונים
סגירה
בחזרה לכתבה