אוצר מילים
מושגי יסוד להבנת המציאות הישראלית
טָאלֵנְט

גבולות הגזרה של המושג "טאלנט" פרומים למדי ● מצד אחד יש את כוכבי הבידור והחדשות שעבורם הנהיגו ב"קשת" את המושג הנחשק "חוזה טאלנט" ● מצד שני אפשר למצוא באמזון מאות ספרי הדרכה לעסקים, שעניינם "טאלנט מנג'מנט", אחד המושגים הלוהטים בתורת הניהול המודרני ● ומצד שלישי יש, ובכן, פלצנים

"היום בבוקר צפויה הזמרת נועה קירל להתגייס לצה"ל למסלול טאלנט ייעודי, שבו תוקם עבורה להקה צבאית משלה"

כל כלי התקשורת, 2 בינואר 2020

מה זה בכלל טאלנט?

מצד אחד ברור שלמושג הזה חייב להיות קשר כלשהו ל"כישרון". זה הרי התרגום המילולי של המילה. מצד שני, ובלי להעליב אף אחד, כולנו נתקלנו בטאלנטים, שנהנים מחבילת ההטבות שמלווה את המעמד (שילוב כלשהו של שערים בפנאי פלוס, אייטמים בגיא פינס, חיקויים בארץ נהדרת, קשרים עם פוליטיקאים, כסף, תהילה, חוזי פרסום וזיונים) בלי שברור מהו בעצם אותו כישרון חמקמק, שפתח עבורם את שערי האולימפוס של הטאלנטים. אלה הטאלנטים שמפורסמים רק בכך שהם מפורסמים ותהילתם היא על כך שהם מצליחים להישאר מפורסמים, גם כשעילת פרסומם המקורית נשכחה מזמן.

אין כמו תכנית הטלוויזיה "גוט טאלנט", זו שנועה קירל היתה אחת השופטות בגרסה הישראלית שלה, כדי להדגים כמה רחב ופרוץ המושג "טאלנט". וגם איך הוא יכול להתרחק מכל מה שהיה נחשב פעם לכישרון של ממש, ובו בזמן להמשיך ולהנות מאפקט ה"וואו", שהטלוויזיה המסחרית יודעת לעטוף בו את כל מי שהיא חפצה ביקרו.

בקיץ שעבר הגיע לתוכנית "בריטניה גוט טאלנט" בחור בשם גיא פירסט. בבחינה הראשונה לתוכנית שאל אותו סיימון קאוול, "מאיפה אתה גיא?" ופירסט ענה "מישראל". קאוול המופתע שאל "אז למה באת להתחרות דווקא כאן, בבריטניה?" ופירסט ענה בביטחון: "יש פה קהל בינלאומי ואני רוצה תהילה בינלאומית. אני אוהב להופיע על במה וזו חתיכת במה להופיע עליה".

בתעודת הזהות הטלוויזיונית המבוימת בקפידה שלו, סיפר פירסט שהוא מוזיקאי שמופיע מאז שהיה בן שבע, ועכשיו הוא כבר בן 26 ומרגיש בשל לפריצה הבינלאומית. הוא הוסיף שזה חלום גדול בשבילו להופיע בפני משפחת המלוכה הבריטית, שמול נציגיה יופיע זוכה העונה של "בריטניה גוט טאלנט".

כעת הגיע הזמן להדגים את כישרונותיו. המוזיקה הדרמטית, שליוותה את תעודת הזהות הטלוויזיונית, הסתיימה בקרשנדו רב רושם, שליווה שוט עוצמתי של גיא פירסט מצולם מאחור ומלמטה, ניצב מתוח מול הקהל הרב שגודש את יציעי האולם שבו מצלמים את התוכנית הפופולרית, וכמובן מול שולחן השופטים חמורי הסבר.

"בוא נעשה את זה", אמר סיימון קאוול והקהל באולפן הריע.

המצלמה התעכבה לרגע על שתי בנות צעירות ונרגשות בקהל. "מה את חושבת שהוא יעשה?", שאלה אחת ושאלתה נותרה ללא מענה. המצלמה התמקדה בפניו המתוחות של פירסט, שהזדקף ושילב ידיים מאחור. המוסיקה המותחת התגברה. גיא שילב את אצבעות ידיו זו בזו. השופטים נעצו בו עיניים בציפייה. פירסט נע צעד אחד קדימה, ונעמד על הכוכב הבהיר שזהר במרכז הבמה.

ואז הוא התחיל לנגן את הצלילים הראשונים של הלהיט "טייק און מי" של להקת א-אה. בפלוצים. כלומר בקולות שמזכירים קולות של נפיחות גוף, שאותם הוא הפיק בעזרת לחיצת האוויר בין שתי כפות ידיו. פירסט התחיל להתרוצץ על הבמה ו"לנגן" ומדי פעם עשה תנועות קלות עם הישבן, כאילו הקולות בוקעים משם, ועיווה את פניו, כך שהזכירו את הפרצופים שאדם עלול לעשות לפעמים, כשהוא סובל מעצירות קשה.

הקהל באולם התפוצץ מצחוק. השופטים, שנראו בהתחלה מופתעים, כאילו לא היה להם מושג שכל זה עומד לקרות, החלו לחייך. כשפירסט עבר להפליץ את הפתיחה של "עין הנמר", אפילו סיימון קאוול הקשוח השתחרר מהפוזה הצוננת הרגילה שלו, התרצה וחייך. הקהל התחיל לשיר "זו עין הנמר, זה הריגוש שבקרב" יחד עם קולות הנפיחה שפירסט הצליח להפיק מגופו.

המופע הביזארי הסתיים בתרועות של הקהל והשופטים, שהגדירו את מה שראו כאחד הדברים הטובים שאי פעם נראו ב"בריטניה גוט טאלנט". ארבעת השופטים העניקו לפירסט את קולותיהם פה אחד. טאלנט נולד.

אם הסיפור הזה הוא משל על טאלנטים בעידן המודרני, נדמה לי שאין צורך להרחיב על הנמשל.

מתברר שאפילו בבריטניה האנינה, אתה בהחלט יכול להיחשב טאלנט, גם אם מה שאתה יודע לעשות זה לחקות קולות של פלוצים. השלב הבא הוא כשתקשורת הבידור מתלהבת מהתהילה הטלוויזיונית ומגיעה עם משאיות הסופרלטיבים שהיא שומרת לטאלנטים.

כך, למשל, נכתב ב"בלייזר" בעקבות פריצתו המפתיעה של פירסט, כוכב הפלוצים מרמת גן: "גיא פירסט עושה אמנות נהדרת, טיפשית, מצחיקה ומרשימה בו זמנית – והכל בעזרת צלילי נפיחות יד" וגם "האמנות הסודית של נפיחות היד היא לא בדיוק כישרון שמלמדים ברימון, ובכל הנוגע לשליטה מוזיקלית, מדובר באחת האומנויות הכי קשות ללימוד".

ברור, אם כן, שגבולות הגזרה של המושג "טאלנט" פרומים למדי. מצד אחד יש את כוכבי הבידור והחדשות שעבורם הנהיגו ב"קשת" את המושג הנחשק "חוזה טאלנט". מצד שני אפשר למצוא באמזון מאות ספרי הדרכה לעסקים, שעניינם "טאלנט מנג'מנט", אחד המושגים הלוהטים בתורת הניהול המודרני. ומצד שלישי יש, ובכן, פלצנים.

לכן שמחתי כששמעתי שנועה קירל מתגייסת לצה"ל למסלול "טאלנט" ייחודי, שאליו התקבל עד כה רק חייל אחד בלבד: בן זוגה של קירל, יונתן מרגי.

צה"ל מציע כבר הרבה שנים מסלולי שירות ייחודיים למוזיקאים מחוננים, ספורטאים מצטיינים וכן הלאה. חשבתי שאם הוחלט לאמץ גם את המושג "טאלנט" אל ספר ההגדרות הצה"לי, ולפתוח לטאלנטים מסלול שירות ייעודי, בוודאי אוכל להבין סוף-סוף מהו בעצם טאלנט, מה מבדיל את הטאלנט מכל בן תמותה אחר, אילו כישורים מיוחדים צריך כדי להיחשב טאלנט ואיזו תרומה ייחודית מערכת הביטחון הישראלית מצפה לקבל מהטאלנטים שיתגייסו לשורותיה.

התברר שהמשימה מסובכת משנדמה במבט ראשון. בדובר צה"ל לא ידעו מה לעשות עם הפנייה שלי, וחזרו שוב ושוב לברר מה אני רוצה מחייהם ולמה אני מנג'ס. אחרי כמה שיחות הבהרה הבנתי, שהמערכת לא מצליחה להתאים אותי לאחת משתי הקטגוריות המוכרות לה – כתב הרכילות שמעוניין בפרטים עסיסיים על תנאי השירות של הטאלנטית החדשה, או המבקר חמור הסבר שצריך מצה"ל "תגובה לטענות".

אחרי ששוב ושוב הסברתי שאני לא מתעניין בעלילותיה של ג'י-איי קירל ולא מבקש לדעת איך עברה עליה השעה הראשונה בלי אמא, ומצד שני גם לא מתכוון להאשים את הצבא בדבר, אלא רק מבקש שגורם מוסמך כלשהו מטעם המערכת יעזור לי להבין איך התקבלו ההחלטות ולמה – נשלחה אלי ההודעה הצבאית הלאקונית הבאה:

"מסלול טאלנטים מאפשר לחיילים המשרתים בו לקבל 90 ימי מיוחדת בשנה המיועדים לפיתוח הקריירה שלהם לעומת 45 ימי מיוחדת אותם מקבלים אמנים פעילים לאותה מטרה. בנוסף 'טאלנט' מופיע בהרכב משל עצמו בהופעת סולו והעדיפות תהיה שיופיע בפני לוחמים בזמן שאומנים פעילים מופיעים בהרכבים המוכרים – להקות צבאיות. חשוב לציין שקיימת הגבלה של חמישה חיילים המוגדרים כטאלנטים בכל זמן נתון. כיום משרת חייל אחד במסלול טאלנט בלהקה צבאית (יונתן מרגי). נועה קירל צפויה להיות השנייה".

נותרנו, אם כן, באותו מקום בדיוק. לכן התקשרתי ליועץ התקשורת אבי בניהו, שניהל טאלנטים כמפקד גלי צה"ל ומכיר גם את שיקולי הצבא, מהתקופה שהיה דובר צה"ל, בתקווה שיעזור לי לפזר את ערפל הקרב.

"פעם היה קל יחסית להשתמט מהצבא", מזכיר בניהו. "המקרה הבולט – שקצת הגזימו איתו, כי הוא לא באמת השתמט – היה אביב גפן. מקרה אחר היה של בר רפאלי. והיו עוד מקרים, של אמנים שהשתמטו משירות, אבל קיבלו מהצבא הרבה כסף על הופעות.

אבי בניהו (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)
אבי בניהו (צילום: יוסי זליגר/פלאש90)

"היתה אמנית, שאני לא אגיד את השם שלה כדי שלא נסתבך בתביעות, שלא שירתה והבינה באיזשהו שלב שזה יכול לפגוע בה, והאמרגנים שלה התקשרו לראש אכ"א ושאלו 'תגיד, איך אפשר להירשם לצבא?'. להירשם לצבא! במילים האלה. זה קרה, כי באיזשהו שלב צה"ל יצא למלחמה באמנים שלא שירתו בצבא. השתמטת? לא שירתת? זה ייפגע לך בקריירה. לא יזמינו אותך עיריות, אגודות סטודנטים, דברים כאלה. מי שהוביל את זה בזמנו היה אלעזר שטרן (כיום ח"כ בכחול-לבן, אב"ד). הייתה סביב זה מלחמה נוראית.

"הצד השני של המאבק הזה הוא שהצבא היה חייב לפתוח את הראש ולהתאים את עצמו למציאות המשתנה. כשאנחנו מדברים על 'טאלנטים' אנחנו מדברים על אלילי נוער. על פרזנטורים בעידן של האינסטגרם והרשתות החברתיות. לכן יש חשיבות עליונה שהם יתגייסו. לכן הצבא רצה את עומר אדם. להגיד לך שהוא היה בבסיס כל יום וכל היום? לא. אבל הוא שירת בצבא. הוא היה בחיל חימוש בבה"ד 20, במקום שהנוער לא כל כך רוצה להגיע אליו. הוא עזר למתג את החיל, זה חשוב מאוד.

"במסיבת הפרידה שלי שרה משי קליינשטיין, שהייתה בלהקה צבאית או במקהלת צה"ל, או משהו כזה. יש בצבא היום הרבה מאוד אמנים שבעבר היו מחפשים דרך – חתונה, מחלה, פסיכולוג, לא יודע מה – להשתמט, והיום מתגייסים לצבא. והצבא נותן להם מסלול שירות ייעודי.

"הפסטיבל סביב הגיוס של נועה קירל נבע משני דברים. אחד, מהרצון הסביר של צה"ל להציב אותה כמודל חיקוי, ולכן לפרסם תמונה שלה במדים זה בסדר. האטרף בא אחרי זה ולא היה בשליטת דובר צה"ל.

"אני יכול להגיד לך שדיברתי עם דו"צ אתמול והוא מבין את הברוך וגם מבין שהוא חייב להשתלט עליו. חיל האוויר, למשל, הוציא איזה צילום שלה בתוך קוקפיט של מטוס, עם סרבל של טייס ועם דרגות של טייס. זו כבר הגזמה. הכל חייב להיות במידה. ההגזמה לא הייתה לטובת הצבא וגם לא הייתה לטובתה של קירל, דרך אגב. אם היו עושים את זה במינון הנכון זה היה לטובתה, לטובת צה"ל ולטובת מדינת ישראל".

אז השאלה למה הצבא בכלל צריך את הברוך הזה של הטאלנטים, לא קיבלה תשובה חד משמעית חוץ מ"למתג מחדש את בה"ד חימוש". גם השאלה "איזה מין טאלנט היא נועה קירל?" תישאר לצערנו פתוחה. מצד אחד יש את מערכת "פורבס", שצילמה את קירל לפני שבועיים לשער גיליון "30 מתחת ל-30" השנתי ונימקה זאת כך:

"היא מפרסמת לא פחות מ-17 מותגים, ומכניסה מיליוני שקלים בשנה רק מהאינסטגרם. נועה קירל היא אימפריה כלכלית בת 18. כבר כמעט חמש שנים שאתם רואים את קירל בכל מקום. בתוכניות ריאליטי, בסדרות ילדים ונוער, בפסטיגל, בפרסומות, באינסטגרם וכמובן, ביוטיוב. הלהיט שלה 'פאוץ" הגיע ל-27 מיליון צפיות בתוך ארבעה חודשים ואלה לא מספרים חריגים בשבילה. כל שיר שהיא מעלה, בין אם עיבוד דרמטי לשיר פופ ובין אם פרסומת לבושם או שרשרת קטעים מסדרת הנוער 'כפולה' מגיע לעשרות אלפי צפיות ביום. תעשו את החשבון".

ומצד שני, יש את רוגל אלפר, שפרסם ביום חמישי ב"הארץ" טור אגרסיבי אפילו בסטנדרטים האגרסיביים שלו, והגדיר את קירל "זיהום תרבותי".

"עד לרגע זה, קירל לא הפגינה שום כישרון או מקוריות", כתב אלפר. "היא מייצרת מוזיקה שהיא אך ורק מוצר מחושב, נוסחתי ונטול כל ערך או נשמה. זה נשמע, נראה ומריח כמו פלסטיק שרוף. היא כלי ריק, דימוי ותו לא. מוצריה לא תורמים לתרבות מאום, ולא ישאירו שום חותם".

אלפי התגובות שליוו את מאות הדיונים שנערכו השבוע ברשתות החברתיות סביב הנושאים כבדי המשקל הללו, והסיקור התקשורתי הער של האירוע המתגלגל – שהמשיך מהבקו"ם לטיסה לתאילנד, דרמה של איבוד פספורט בדרך לטיסת ההמשך, חשש מנגיף הקורונה, הופעת אורח בגמר "הכוכב הבא", כולל מעצר מבויים על ידי אסי עזר המחופש לשוטר צבאי, ומערכון ב"ארץ נהדרת" – הוכיחו למי שעוד היה זקוק להוכחה, שאנחנו ללא ספק חיים בעידן מופלא.

האם בהמשך הדרך מסלול טאלנט יתפתח גם למסלולי שירות מיוחדים ל"אושיות רשת" ו"פליטי ריאליטי"? האם הצבא יצייד בקרוב את המתגייסים החדשים בסט פילטרים חדש לרשתות החברתיות, בצבעי היחידות השונות? האם במבצע הצבאי הבא נפציץ את עזה בסרטוני טיק-טוק מצחיקים?

הישארו עימנו. פרסומת אחת בלבד ונחזור עם כל התשובות.

עוד 1,622 מילים
סגירה