סין סיפחה את טיבט. רוסיה סיפחה את חצי האי קרים. והעולם התרגל לסיפוחים האלה. המחאות נגדם קלושות, ובכל שנה הן קלושות יותר. ככה, אומרים, יתרגל העולם גם לסיפוח הישראלי. ישראל, אומרים, תבלע את פלסטין, ואחרי כמה שנים לא יזכרו עוד את המילה פלסטין.

או קיי. כמה טיבטים סופחו על ידי מיליארד ושלוש מאות מליון סינים? כשלושה מליון. כמה קרימאים סופחו על ידי מאה וארבעים מליון רוסים? כשנים וחצי מיליון. חשבון פשוט: במקרה הראשון מספר המסופחים לא מתקרב אל אחוז אחד ממספר המספחים, ובמקרה בשני הוא לא עולה על שני אחוזים. ואצלנו: בין הירדן לבין הים חיים היום, בחישוב גס, שבעה  מליון יהודים וששה מליון פלסטינים, לפחות.

סיפוח כזה עוד לא היה בעולם המודרני' כי הוא טירוף מספרי לפני שהוא טירוף מוסרי. אם וכאשר יושלם חזון ארץ ישראל השלמה תחת מגף השלטון יהודי, פלוס חוק הלאום שהופך את הערבים אזרחי ישראל לאזרחים מסוג ב' – יהיה הסיפוח הישראלי סיפוח מדהים, סיפוח שיא, סיפוח שלא היה ולא נשמע. לא סיפוח של חצי אחוז, או של עשרה אחוז; סיפוח של שמונים אחוז, לפחות. אבל אנחנו הרי עם סגולה. אנחנו נעשה מה שעוד לא נעשה בשום מקום, מה שטובי המצביאים העריכו שלא יוכלו לכפות עם החזקים שבצבאות. אז אנחנו נכפה. אנחנו נלמד את ההיסטוריה לקח. או שהיא תלמד אותנו לקח אחר – בדם ואש.

סיפוח כזה עוד לא היה בעולם המודרני, כי הוא טירוף מספרי לפני שהוא טירוף מוסרי. אם וכאשר יושלם חזון ארץ ישראל השלמה תחת מגף השלטון יהודי, פלוס חוק הלאום שהופך את הערבים אזרחי ישראל לאזרחים מסוג ב' – יהיה הסיפוח הישראלי סיפוח שיא

עכשו אתחיל בפעם השניה. חברי הטובים ביותר מרגישים מובסים. גם אני מרגיש כך. חמישים ושלוש שנה אנחנו קמים בבוקר והולכים לישון בלילה בתקווה שכיבוש יסתיים. ותוכנית טראמפ היא אולי מכת המוות של התקוה הזאת. וגם של התקווה ששני העמים החיים בין הירדן לבין הים יוכלו לחיות בכבוד הדדי ובכיבוד הריבונות זה של זה. מעולם לא התגייסה כך המעצמה החזקה בעולם כדי להגשים את הטירוף של עם אדונים ששולט על עם עבדים, ששוה לו בגודלו. ומול הכוח הדורס של מעצמה מאבדים תקווה, מתחילים להתאבל. עד שנזכרים במספרים וקמים מן האבל. כי הסיפוח הזה הוא הזיה. הכוח החזק ביותר שיפיל אותו הוא המספרים האלה.

עכשו אתחיל בפעם השלישית. זו תוכנית השפלה. האשליה שמוכרת התוכנית היא שאפשר לספח שטחים בלי לספח אנשים. הסיפוח הזה, במספרים האלה, הוא אפרטהייד. ואפרטהייד הוא השפלה שיטתית, מאורגנת, של אנשים. לכן הגבול שמציעים לפלסטינים היא השפלה מחוררת של זכות ההגדרה העצמית שלהם. לכן הבירה שמציעים לפלסטינים היא השפלה של רגשותיהם כלפי ירושלים (איך היינו מרגישים אנחנו אילו תכננו לנו בירה במוצא או במבשרת ציון?). לכן העברת המשולש הוא השפלת הפלסטינים הישראלים, כאילו היו קרונות משא ולא אזרחים.

זו תוכנית השפלה. האשליה שמוכרת התוכנית היא שאפשר לספח שטחים בלי לספח אנשים. הסיפוח הזה, במספרים האלה, הוא אפרטהייד. ואפרטהייד הוא השפלה שיטתית, מאורגנת, של אנשים

יהודים יודעים היטב מהי השפלה. לא השפלה אחת, אלא רצף ארוך ויצירתי של השפלות חרות בנו.

תנו מבט מהיר במטבע שטבעו הרומים אחרי שהחריבו את בית המקדש השני: יהודה השבויה יושבת תחת דקל, ידה על מצחה בתנועת יאוש; חייל רומי עומד מצידו השני של הדקל: זקוף ומניח יד על מתניו בחדווה של מנצחים ומשפילים.

תנו מבט מהיר שני ב"חזירת היהודים". אלפי איורים ופסלים של "חזירת היהודים" ממלאים את אירופה מאז המאה השלוש עשרה. בקתדרלה של רגנסבורג יש פסל כזה, ידוע ואופייני: יהודי רמוס וקטן יונק מדדיה של חזירה ענקית, יהודי כפוף שני מכניס את ראשו מתחת לרגל החזירה, ויהודי שלישי שותה מפיה.

אלפי איורים ופסלים של "חזירת היהודים" ממלאים את אירופה מאז המאה ה-13. בקתדרלת רגנסבורג יש פסל כזה: יהודי רמוס וקטן יונק מדדיה של חזירה ענקית, יהודי כפוף שני מכניס את ראשו מתחת לרגל החזירה, ויהודי שלישי שותה מפיה

ולא אחר אלא מרתין לותר, אבי הפרוטסטנטים, כתב על הפסל הזה כך:

"כאן, על כנסיית הקהילה שלנו[…], יש פסל אבן של חזירה. מתחתיה יהודים וחזירונים יונקים ממנה. מאחוריה נמצא רבי המרים את רגלה הימנית, מרים את זנבה, מתכופף ומתבונן באחוריה, כדי לקרא את התלמוד הנמצא שם כאילו הוא קורא משהו חשוב שהוא ללא ספק השם המפורש שלהם."

ועוד שני ציטוטים שמסר לי ישי רוזן צבי, שבקי ממני בהסטוריה היהודית. סיפור שחזר  והופיע אצל אנטישמים נוצרים היה שהיהודים מסומנים בברית המילה כדי שיהיה קל לזהות אותם ולהענישם.

"שהרי המילה על פי הבשר ניתנה החל מאברהם לאות, כדי שתהיו נבדלים מכל האומות האחרות ומאתנו, וכדי שרק אתם תסבלו את אשר אתם סובלים בצדק עכשיו, וכדי שאדמותיכם תהיינה שוממות ועריכם שרופות אש ופירותיכם לנגדכם זרים אוכלים אותם, ואין איש מכם עולה לירושלים", "שהאל היודע מראש קבע זאת כיון שידע שעמכם יימצא ראוי להיות מושלך מירושלים ולאיש מהם לא יותר להיכנס לשם" (יוסטינוס מרטיר, הדיאלוג עם טריפון, תרגום דוד רוקח, ירושלים תשס"ה, עמ' 78, 232),

עכשו תורנו להשליך מירושלים עם אחר. שבעה מיליון ישפילו ששה מיליון.

פרופ' נסים קלדרון הוא מבקר ספרות ותרבות. נולד ועבד בתל אביב, עבד גם בבאר שבע, נוסע שוב ושוב לניו יורק, ויסע עוד היום לכל עיר בעולם, רק לא אל חיק הטבע. כתב ספרים על ההקשר הפוליטי של הספרות בישראל, על נתן זך, על הקשר בין השירה העברית לבין הרוק הישראלי, ועל מאיר אריאל. ערך מבחרי שירים של נתן זך ואורי ברנשטיין. מלמד במחלקה לתרבות יצירה והפקה במכללת ספיר ובבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. כותב כעת על ענבל פרלמוטר. חבר מרצ.