ממשלת ישראל מודל פברואר 2020 היא ממשלה שהסירה מעליה כל רסן. ממשלה שאומרת באופן גלוי – מגבלות החוק וכללי משפט אינם מעניינים אותנו.

באופן לא מפתיע, פריקת העול מופיעה בראש ובראשונה בחזית המשפטית. כך עולה מצירוף של שתי החלטות מהשבוע האחרון: שר המשפטים אמיר אוחנה מינה בשבוע שעבר את עו"ד דן אלדד לממלא מקום פרקליט המדינה, על אף (ואולי בשל) עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, כי קיימת מניעה משפטית למנותו לתפקיד.

והיום החליטה הממשלה להקים ועדת בדיקה ממשלתית לחקר התנהלות מח"ש, וזאת על אף עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה, כי קיימת מניעה משפטית להקים את הוועדה בעת הזו.

(ממשלת מעבר, קבע היועמ"ש, לא יכולה למנות ועדה שכזו – ועמותת "משמר הדמוקרטיה הישראלית", אשר הח"מ חבר בה, פועלת כעת לעצירת מינוי הוועדה בדיוק מטעמים אלה.)

דן אלדד (צילום: דוברות משרד המשפטים)

זוהי ממשלה שלעומד בראשה, ולכמה מחבריה, יש אינטרס אישי מובהק לערער את היסודות המשפטיים שעל בסיסם מושתת משטרה של המדינה, נוכח החשדות או האישומים הפליליים התלויים ועומדים נגדם. מציאות זו מייצרת בתורה אינטרס מובנה, שבצידו קופון פוליטי פוטנציאלי, להתנגשות חזיתית עם היועץ המשפטי לממשלה. ואם היועץ מביע התנגדות מנומקת להקמת ועדת בדיקה ממשלתית בתקופת בחירות – אין פלא שממשלת ישראל מאשרת בהצבעה פה-אחד את הקמתה של הוועדה.

שטף האירועים מטשטש לעתים את המציאות הקיצונית שאנו ניצבים בה: ראש ממשלת ישראל, שהוא ראש הרשות המבצעת, מואשם בידי היועץ המשפטי לממשלה בעבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים, בשלוש פרשות.

על אף הנורמה המשפטית הקובעת כי חברי הממשלה אינם יכולים להמשיך ולכהן בתפקידם זה כשהם נאשמים במשפט פלילי, בנימין נתניהו ממשיך ומבקש את אמון הציבור, בעמידתו בראש רשימה המתמודדת בבחירות הקרבות, ואינו פורש. שניים משריו בממשלה חשודים גם הם בעבירות שחיתות חמורות (אריה דרעי ויעקב ליצמן), וכמוהם גם שני חברי כנסת נוספים ממפלגתו (חיים כץ ודוד ביטן). במציאות זו, הופכת מערכת אכיפת החוק לאויב שאותו יש להכריע.

ומכיוון שהציווי הפוליטי מחייב להפוך את היועץ המשפטי ליריב באופן פרסונלי, גם כל מערך הייעוץ המשפטי לרשויות השלטון הפך באחת לאבן נגף לדרג הפוליטי.

אם עד עתה שרר איזשהו מחסום בושה, או לפחות שיקול של ריאל-פוליטיק שגרם לפוליטיקאים להסיק שהתנגשות חזיתית עם היועץ המשפטי לממשלה פירושה אובדן נקודות בדעת הקהל, הרי שכעת התהפכה המגמה, וקבלת החלטה שהיועץ המשפטי הודיע במפורש כי היא בלתי חוקית, היא פעולה שתקנה להם קולות, לפחות לשיטתם.

דוד ביטן וחיים כץ בכנסת, 2017 (צילום: Yonatan Sindel/Flash90)

לכל הפחות, יתעורר דיון בשאלה האם חלה חובה לציית להנחיותיו של היועץ – דיון מופרך כשלעצמו, שבימים כתיקונם היה נשמע לאוזן הציבורית כמו אותו מערכון נושן מהחמישייה הקאמרית, שבו חזו שביום מן הימים יתקיים דיון בשאלה "רצח רבין – בעד ונגד".

החלטת הממשלה להקים, ערב בחירות, ועדת בדיקה ממשלתית לחקר התנהלות מח"ש, מחזירה שוב למרכז הבמה את המחלוקת בשאלה האם הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה לדרג הפוליטי הן הנחיות מחייבות שחובה לציית להן, או שמדובר פשוט ב"ייעוץ", שניתן לאמץ וניתן לדחות. התשובה לשאלה הזו, אגב, ממש פשוטה: הנחיותיו של היועץ המשפטי לממשלה מחייבות, פשוט מאחר שאין מדובר בהוראה מטעם אדם כלשהו, אלא בקביעה המוסמכת מה קובע החוק.

בית המשפט העליון קבע את העיקרון הזה פעמים רבות. היטיבה לנסח זאת ב-2016 השופטת ענת ברון, בבג"ץ 5134/14 התנועה למען איכות השלטון נ' מועצת מקרקעי ישראל:

"היועץ המשפטי לממשלה, כמו גם נציגיו במשרדי הממשלה השונים, הם שומרי הסף של שלטון החוק, ופעילותם ככזו חיונית בכל רשות מרשויות המדינה. פירושו של דבר שהיועץ המשפטי לממשלה, בפרשנותו את הדין הקיים, איננו רק "מייעץ"; הוא גם "מפקח" על הממשלה, משמש עבורה כ"כלב השמירה" של שלטון החוק. לחוות-דעתו יש אופי מעין-שיפוטי, מפני שהיועמ"ש גוזר מסקנות נורמטיביות המתחייבות, להבנתו המקצועית, מיישום הדין הקיים על נסיבותיו של מקרה ספציפי. במובן זה, מבחינתה של הרשות המינהלית, פעולה בניגוד לדעת היועמ"ש כמוה כפעולה בניגוד לדין, ופשיטא שאין הרשות רשאית לפעול בניגוד לדין".

אם לרשות המבצעת מותר לקבל החלטות חוקיות בלבד, הרי שכל החלטה שהיועץ המשפטי לממשלה קובע כי קיימת "מניעה משפטית" לקבלה, היא החלטה המנוגדת לדין. בפשטות, בלתי חוקית. "המשמעות איננה שהשר כפוף ליועמ"ש", הבהירה השופטת ברון, "אלא שהשר כפוף לחוק – ופירושו של היועמ"ש את החוק מחייב אותו".

זה לא אומר שהדרג הפוליטי מוכרח לקבל את עמדת היועץ. אם הממשלה מבקשת בכל זאת להקים, באופן חוקי, ועדת בדיקה למשל, היא רשאית לעתור לבג"ץ נגד היועץ המשפטי, ולשכנע את בית המשפט לפסוק לטובתה. אבל השרים אינם מתעניינים בפעולה תקינה. הם מעדיפים לצאת לדו-קרב עם היועץ, משיקולי בחירות.