הפריימריז הדמוקרטיים מתחילים להיראות כמו מרוץ דו-ראשי

Bernie Sanders (צילום: AP-Photo-Matt-Rourke)
AP-Photo-Matt-Rourke
Democratic presidential candidate Sen. Bernie Sanders, I-Vt., arrive to speak to supporters at a primary night election rally in Manchester, N.H., Tuesday, Feb. 11, 2020. (AP Photo/Matt Rourke)

ההצבעה בניו המפשייר, המדינה השנייה להצביע בפריימריז הדמוקרטיים בארה"ב, עברה חלק – לפחות בשביל סופרי הקולות ומפרסמי התוצאות, שהצליחו להימנע מחזרה על הקרקס שהתרחש באיווה לפני שבוע. עם זאת, המועמדים עצמם (לפחות רובם) רחוקים מלברך על המוגמר. כמה דברים שלמדנו השבוע:

ראשית, "Electability": אין מושג שנשמע יותר בפיהם של בוחרים אמריקאיים מאשר "Electability", אותה תכונה חמקמקה שמאפשרת למועמד "להיות בחיר", ובפרט – "להיבחר מול הנשיא טראמפ". גם ניו המפשייר, בדומה לאיווה, החליטה לשבור את הקונספציה לגבי "מה הופך מועמד לבחיר" והעניקה את קולותיה בראשונה לסנאטור ברני סנדרס (25.7% מהקולות, לפי אתר הניו יורק טיימס), אחריו לראש העיר פיט בוטג'ג' (24.4%) ובמקום השלישי והמפתיע – הסנאטורית איימי קלובאשר ממינסוטה (19.7%).

אין מושג שנשמע יותר בפיהם של בוחרים אמריקאיים מאשר "Electability", אותה תכונה חמקמקה שמאפשרת למועמד "להיות בחיר", ובפרט – "להיבחר מול הנשיא טראמפ"

סנדרס כבר היה על הגל וניו המפשייר היא מגרש ביתי מבחינתו. אבל העובדה שבוטג'ג' וקלובאשר (שהספדתי אותה, בטרם עת מסתבר, כבר בפוסט הקודם) הגיעו להישגים מרשימים כאלה במדינה מתנדנדת, רחוקה מ-"המערב התיכון" שהוא ביתם – מראה שדברים שהערכנו שירתיעו בוחרים התגלו כלא נכונים. מהעמדות הסוציאליסטיות של סנדרס, דרך שמו המורכב של בוטג'ג' ועד חוסר הכריזמה של קלובאשר.

במקביל, צריך שנייה להתעכב על ברני סנדרס: לסנדרס היה את כל מה שדרוש כדי לנצח בניו המפשייר. זוהי מדינה שהוא מוכר בה עוד מימיו כסנאטור וכחבר קונגרס מטעם ורמונט השכנה (המדינות חולקות, או לפחות חלקו בעבר, ערוצי טלוויזיה), רוב אוכלוסייתה לבנה, הוא הוביל ברוב הסקרים במדינה, נחשב למנצח בעימות הדמוקרטי האחרון ונכנס אליה על גלי המומנטום שלו מאיווה.

אל המדינה הבאה שתצביע, נבאדה, הוא מגיע מחוזק מתמיד, אבל בהמשך יעמדו בפניו אתגרים משמעותיים.

סנדרס כבר היה על הגל, אבל העובדה שבוטג'ג' וקלובאשר הגיעו להישגים מרשימים כאלה, מראה שדברים שהערכנו שירתיעו בוחרים – מהעמדות הסוציאליסטיות של סנדרס, דרך שמו המורכב של בוטג'ג' ועד חוסר הכריזמה של קלובאשר – התגלו כלא נכונים

אחד האתגרים הצפויים לסנדרס הוא האוכלוסייה ההיספנית במדינה, ששמה את יהבה, לפי רוב הסקרים, על ביידן ועל מועמדים שמרניים יותר באופן כללי (יש להזכיר שביידן הוא קתולי, בדומה להיספנים רבים). וישנה העובדה שהוא מפסיד באזוריים כפריים למועמדים מתונים יותר.

אבל האתגר המרכזי של סנדרס הוא המועמדים המרכזיים במירוץ, שיפעלו לגייס את "הממסד המפלגתי" ואת תורמי הענק הדמוקרטיים כדי לבלום אותו, כמי שנתפס כמועמד ריאלי יותר מתמיד לזכות במינוי.

לצערם, סנדרס בונה על כך שינסו לבלום אותו: כל הקייס שלו מבוסס על "אני הולך על הראש של התאגידים הגדולים בזמן שהממסד הדמוקרטי משרת אותם", ובתור יהודי גאה בהחלט יכול להיות שהוא משנן לעצמו את "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ".

לצערם, סנדרס נערך לנסיונות הבלימה שלו. כל הקייס שלו מבוסס על "אני הולך על הראש של התאגידים הגדולים, שהממסד הדמוקרטי משרת". כיהודי גאה, בהחלט יתכן שהוא משנן לעצמו את "כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ"

נתן זך כתב את "אני שומע משהו נופל", אבל אם היה מתגורר היום בניו המפשייר הוא לא היה שומע משהו נופל, אלא את שריקת ההתרסקות של אליזבת וורן. הסנאטורית ממסצ'וסטס, שבתחילת אוקטובר 2019 הגיעה לשוויון עם המועמד המוביל דאז ביידן (ובכמה מקרים אף עקפה אותו), נמצאת בדרכה למטה.

אחרי שקשרו לראשה כתרים בתור מועמדת וודאית, וורן הוציאה תוצאה בינונית באיווה (כפי שכתבתי בפוסט הקודם) אבל נכשלה לחלוטין בניו המפשייר עם מספר חד ספרתי של אחוזי תמיכה, וכשהיא נדחקת לאחור בידי הסנאטורית קלובאשר.

וורן טוענת שהיא מועמדת "מאחדת" שיכולה לגשר ולקרב בין תומכי סנדרס הפרוגרסיביים לבין הצד המתון של המפלגה, אך בפועל היא נתפסת כהרבה יותר דומה בעמדותיה לסנדרס מאשר לביידן או בוטג'ג', וכל עוד היא נשארת במרוץ היא מפצלת את הקול הפרוגרסיבי ומשאירה למועמדים המתונים פתח של תקווה.

וורן טוענת שהיא מועמדת "מאחדת" שיכולה ל לגשר בין תומכי סנדרס הפרוגרסיביים לבין מתוני המפלגה, אך בפועל נתפסת כדומה בעמדותיה לסנדרס יותר מאשר לביידן או בוטג'ג', ומפצלת את הקול הפרוגרסיבי

ולבסוף, ביידן – הוא עוד בונה על המצביעים ההיספנים בנוואדה והשחורים בדרום קרוליינה שיחזירו לו צבע ללחיים, אבל זה לא נראה טוב מבחינתו של סגן הנשיא לשעבר. שני הפסדים צורמים במדינות מתנדנדות, אותן מדינות שבהיותו מועמד מתון ביידן אמור לנצח בבחירות הכלליות, הם בבחינת אות L גדולה על מצחו. גם אם יתאושש וינצח במועמדות, טראמפ – האיש שניצח במרוץ הפוליטי היחיד שעשה בחייו – לא ייתן לאף אחד לשכוח את ההפסדים של ביידן.

דרכו של סנדרס להמשך המירוץ סלולה, אבל הוא עדיין רחוק מהמועמדות: יריבו העיקרי יהיה כנראה מועמד מתון ממנו, תלוי ביכולת ההתאוששות של ביידן במדינות הדרומיות וביכולתו של בוטג'ג' לשמור על המומנטום שלו.

יש משהו יפה, כמעט אירוני, בשאלה מי יהיה יריבו המתון של סנדרס – האם יהיה זה סגן הנשיא לשעבר וידידו משכבר הימים, שחיבק את סנדרס בעימות האחרון אחרי שהוזכר ציטוט של שרת החוץ לשעבר קלינטון לפיה "אף אחד לא אוהב אותו (את סנדרס)"? או שיהיה זה ראש עיריית סאות' בנד לשעבר, שבתור נער בכיתה י"ב כתב חיבור זוכה-פרס קנדי ובו טען כי הוא מעריץ את חבר הקונגרס-דאז מוורמונט על האומץ שלו לקרוא לעצמו סוציאליסט?

רותם אורג הוא חוקר, פעיל חברתי והמייסד של העמותה "הברית הישראלית דמוקרטית", המחברת בין ישראלים ודמוקרטים בארה"ב על בסיס ערכים ליברליים משותפים. Ildem.org

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 765 מילים
סגירה