זירת הבלוגים

בדרך לקלפי תופסים ת'ערבי

הקונצנזוס סביב הדרת הרשימה המשותפת מהמשחק הפוליטי מדהים

12/02/2020 15:15
איימן עודה ובנימין נתניהו, ארכיון, 2016 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

הקונצנזוס סביב הדרת הרשימה המשותפת מהמשחק הפוליטי מדהים. המדינה נסחפה ימינה ונפש יהודי טובעת. קשה לראות איך היחס המבזה למפלגה לגיטימית מתקבל בשוויון נפש. המשותפת שמייצגת אחים ערבים אזרחי ישראל, בני האדמה הזאת מאז ומתמיד, נתפסת כמו גידול זר בפוליטיקה הישראלית חרף 13 חברי הכנסת שלה, שמייצגים פלח גדול בהרבה מהמתנחלים, מיעוט שהתנחל במסדרונות השלטון ועושה בו כרצונו.

הקונצנזוס סביב הדרת הרשימה המשותפת מהמשחק הפוליטי מדהים. המדינה נסחפה ימינה ונפש יהודי טובעת. קשה לראות איך היחס המבזה למפלגה לגיטימית, שמייצגת אחים אזרחים ערבים, מתקבל בשוויון נפש

אם להידרש למקורות, המשותפת היא הגר של אברהם אבינו, אבי האומה המתגזענת, אבל יד לפה למרות שנחשפתם לזה כבר בכיתה ב', אני לא צריכה שבן גביר ידפוק על הדלת עם הסמל שתלש מהרכב של רבין. כי כמו שלימדה אותנו ההיסטוריה: ברצות אלוהים, אפילו מטאטא יורה.

דפדפנו הצהרות מסיתות של קיצונים שהפכו לקונצנזוס מטריד, גם נתניהו שלפי האטרף שהאישומים נגדו נוסכים בו – לא עוצר באדום. כל נאום שלו זה תפוס ת'ערבי. הקהל מתמוגג כשהוא גיבור על ערבים וחלש מול אשתו והילד שמנהלים אותו ואותנו.

אתמול שרו לו בתום סטנדאפ הבחירות היומי שלו שיר של עפרה חזה והחליפו את אלוהים באלוהים האמיתי: "הוא יצילנו מצרה, בנימין, שמור נא עלינו כמו ילדים.." טאטע, איפה יציאת חירום?

בכירי מפלגות שהחרדה מכריעה אותם מקפידים להתגולל על אזרחים ערבים או להתנער מהם כמו מנגיף קורונה. הס מלהזכיר אפילו תמיכה מבחוץ. ההדרה היא פרי גזענות שממסטלת כמו עשרה גרם בתרמיל של נעמה יששכר. אם יעצרו אותך על זה יבוא ראש הממשלה עם מטוס גדול להציל את עצמו ולהמריא דרך שנאה שקופה. זה שהוא עצמו ביקש את תמיכת המשותפת מעל לראש של גנץ עבר כמו כלום. הבטחנו זה לזו ברגע של חולשה עד חצי המלכות, אבל חפיף.

בכירי מפלגות שהחרדה מכריעה אותם מקפידים להתגולל על אזרחים ערבים או להתנער מהם כמו מנגיף קורונה. הס מלהזכיר אפילו תמיכה מבחוץ

את השריפה הגדולה בכרמל כינו נתניהו וארדן בעזות מצח 'טרור הצתות' עוד לפני שכיבו אותה, את אלאור אזריה שירה במחבל גוסס חיבקו כאילו היה טרומפלדור, וכאשר באום אל חירן נורה למוות אזרח ערבי, מפכ"ל המשטרה, ונתניהו האשימו, כמה מפתיע, ב'טרור דריסה' בלי לחכות לחקירה או סתם להנמיך את גובה הלהבות שפורצות רק כשהחשוד הוא ערבי.

למה להנמיך אם אפשר ללבות? שואל עצמו ראש ממשלה נוכל שנאשם בשוחד מרמה והפרת אמונים? כולה ערבי, תגבירו, תגבירו, שיגיע גם לשורות האחרונות בשדרת השנאה שראש הממשלה נוטע בה עצים לפני כל מערכת בחירות.

בכלל, נקשרנו להגדרה טרור-משהו. עכשיו מככב טרור בלונים למרות שאני חושדת שמסתירים מהעם טרור מסוכן ממנו: 'טרור קונדומים'. אם לא ניזהר נגיע ל'טרור טושים' ול'טרור שמלת אנה ואלזה' אנחנו לא יכולים 'לשחרר, לעזוב'.

את השריפה בכרמל כינו נתניהו וארדן 'טרור הצתות' עוד לפני שכיבו אותה, את אלאור אזריה שירה במחבל גוסס חיבקו כאילו היה טרומפלדור, וכאשר באום אל חירן נורה למוות אזרח ערבי, מפכ"ל המשטרה ונתניהו האשימו, כמה מפתיע, ב'טרור דריסה'

אבל אני לא רוצה לתת רעיונות, אולי ערבים ישראלים ילשינו לחמאס על סוגי טרור אופנתיים. מוזר לא חשבו על 'טרור יחצנות על טלאנטים במסווה של חדשות', או 'טרור גלית ואילנית' שזה טרור שמוריד איי קיו יהודי לשפל שלא נודע כמותו'.

האזרח הערבי נאשם תמיד אלא אם יוכיח שאין לו אחות אבל יש לו אח בגולני, אחרת יצטרך להסתדר בשורות ולחפש אליבי. הזיכרון ההיסטורי היהודי התקצר מאוד ועכשיו הוא מגיע רק עד תחילת שלטון נתניהו. גם כשאנחנו מעצמה אזורית עם צבא חזק אנחנו מרגישים לבד בחושך בגטו והולכים לפוצץ ערבים במכות או לפחות לנקב צמיגים בכפר ערבי ישראלי.

לקחי השואה עשו אותנו אטומים לאחר. מול כל עוולה – הסבל שלנו לוקח. אנחנו נרדפנו עוד כשהעולם היה תינוק, אותנו לא ילמדו על סבל, הוא רשום על שמנו בטאבו, עם הערת אזהרה: המציג סבל שאינו יהודי – הוא שחקן. עיניים אלי. היש שואה כשואתנו?

הזיכרון ההיסטורי היהודי התקצר מאוד ועכשיו הוא מגיע רק עד תחילת שלטון נתניהו. גם כשאנחנו מעצמה אזורית עם צבא חזק אנחנו מרגישים לבד בחושך בגטו והולכים לפוצץ ערבים במכות

כשנתניהו מעלה שואו מוטרף באסיפת בחירות, קהל שבוי לפניו, סטטיסטים מאחוריו (ואנשים בחלוקים לבנים עם מזרק ביד מאחורי הקלעים) על השואה, הכותל וגנץ בנשימה אחת, רק כי אולמרט נפגש עם אבו מאזן, אתה מבין שאנחנו עמוק בפסיכוזה לאומית ושהנאצים על הגדר של הקלפי.

נתניהו הפך לקוריוז בחירות, הוא מתחרפן על בסיס יומיומי, גורר ביד אחת אתיופי ובשניה את אמא של נעמה יששכר מולחמת ליד של שרה ומטפטפת תודה אינסופית.

בנסיבות המעורערות האלה מה שפוי יותר מלסמן אנטישמים כחול לבן שיש להם מפלגה יותר גדולה ורוצים להקים ממשלה עם מחבלים ערבים ישראלים שנעים בכמויות לקלפי, השמאל מביא אותם באוטובוסים?
(אני יודעת שכתבתי כאן משפט מפותל שאת סופו מי ישורנו, סימן שאלה לא יספיק פה, אבל עם הנצח לא פוחד ממשפטים ארוכים של עוכרת ישראל שמאלנית בוגדת לכי לראזה יא משהו בערבית).

נתניהו הפך לקוריוז בחירות, הוא מתחרפן על בסיס יומיומי, גורר ביד אחת אתיופי ובשניה את אמא של נעמה יששכר מולחמת ליד של שרה ומטפטפת תודה אינסופית

כדי לנצח בחירות שלישיות תוך שנה, רביעית בדרך, אולי אפילו חמישית שישית, נתניהו מוכן להתבזות והוא אכן לא רואה בעיניים. ראש הממשלה של כולם יודע שצריך ערבי כדי לנצח. העם היהודי הוא עם קטן וחכם ולא ערבי. ההסתה מתוזמרת ויש לה תמורה בקלפי. את הערבי שונאים מכל הלב רק על עצם היותו. כמו את היהודים באואורופה, ראס בן ענה פראנק. כל הסיבות בטווח נגיעה, הנה ערבי, הושט היד וזרוק אותו מכאן. והיה מחננו טהור.

שליטת המתנחלים על סדר היום הציבורי, באמצעות מפלגות קטנות ומסוכסכות שבקושי עוברות את אחוז החסימה על סדר היום הישראלי – היא מוחלטת. סקטור קטן ורעבתן עם שיגעון גדלות משיחי זורע שנאה שהפכה לגיטימית. פעם זה התרחש בשוליים, היום השלטון שבוי בידיו. ההישג הגדול ביותר של הימין הוא הצלחתו להפוך לאויב מפלגה לגיטימית שמייצגת פלח אוכלוסיה גדול ומושתק.

שנאת הערבים ימנית, אבל האדישות יהודית, וכל עוד אנחנו עומדים מנגד היא לא תיעלם, יש לה את כנופיית נתניהו ונתיניו הצייתנים ואת יריביו האדישים. חלק מאיתנו נלחמים בה, אבל זה מעט מדי. אולי גם מאוחר מדי.