באחרונה גובר הזלזול המופגן של חברי הממשלה בכלל ושל שרים מסוימים בפרט בכל הגורמים הממלכתיים, המקצועיים והרלוונטיים שנועדו להגן על הדמוקרטיה ולשמור על המדינה. נראה ששרי הממשלה איבדו כל רסן ותוקפים ללא הבחנה את כל מי שלא לטעמם ואת כל מי שעושה את תפקידו המקצועי הרלוונטי.

באחרונה גובר הזלזול המופגן של חברי הממשלה בכלל ושל שרים מסוימים בפרט בכל הגורמים הממלכתיים, המקצועיים והרלוונטיים שנועדו להגן על הדמוקרטיה. נראה ששרי הממשלה איבדו כל רסן ותוקפים ללא הבחנה

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

אחרי שסיימו שם לפרק את הרשות המחוקקת – יושב ראש הכנסת יולי אדלשטיין מתפקד הלכה למעשה כיושב ראש הליכוד ואם תרצו, כיושב ראש נתניהו – פנו לפרק את הרשות השופטת וכל סממן דמוקרטי אחר. במסגרת זאת מונה באחרונה מבקר מדינה שמפרק הלכה למעשה את מוסד מבקר המדינה (אחד משומרי הסף החשובים ביותר של הדמוקרטיה) ומעקר אותו מכל תוכן ומהות.

רוצה לומר: אנחנו נבחרנו, אנחנו מושלים, אל תפריעו. חשיבה של ילד בן שלוש שמשחק עם עצמו בארגז החול.

אלא מאי? הממשלה המושחתת (לכאורה?) ביותר בתולדות ישראל שוכחת שני דברים עיקריים:

1. היא ממשלת מעבר זמנית על כל המשתמע מכך.
2. בסופו של דבר, אחרי כל הפגנת הזלזול הילדותית, ה"אני ואפסי עוד", הכרזת המלחמה של הממשלה בכל מוסדות החוק והדמוקרטיה (הפרקליטות, מח"ש, היועמ"ש) היא תצטרך לעבוד עם אותם מוסדות החוק והדמוקרטיה בשיתוף פעולה ענייני. ולא ייתכן שיתוף פעולה ענייני עם מוסדות שהממשלה באה לתקוף ולהחריב. כלומר, בסופו של דבר, לא יהיה לממשלה המושחתת הזאת עם מי לעבוד והיא תישאר בודדה עם עצמה ועם הבלגן שיצרה.

לא ייתכן שיתוף פעולה ענייני עם מוסדות שהממשלה באה לתקוף ולהחריב. כלומר, בסופו של דבר, לא יהיה לממשלה המושחתת הזאת עם מי לעבוד והיא תישאר בודדה עם עצמה ועם הבלגן שיצרה

וכהמשך ישיר לרעיון הקודם אעיר עוד הערה קצרה:

הימין שנמצא בשלטון חי בהרגשה שהכול אפשר להשיג בכוח, באלימות. הוא משוכנע שאם רק תפעיל מספיק כוח, תכריח ותאלץ – תוכל להשיג את מטרותיך.

כך הוא נוהג נגד הכול, ללא הבחנה, כשיטה, כדרך פעולה: בכוח נגד הערבים, בכוח נגד ה"שמאלנים" ("סמולנים", ואצלו כל מי שמוחה נגד נתניהו הוא "סמולני עוכר ישראל"), בכוח נגד האתיופים, בכוח נגד הלהט"בים, בכוח נגד הפרקליטות, בכוח נגד היועץ המשפטי לממשלה, בכוח נגד בג"ץ ומערכת המשפט (ואזכיר לעניין זה, ששרת המשפטים לשעבר אילת שקד מינתה חלק גדול משופטי אותה מערכת בשיתוף ראש לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה, ועתה התברר שגם בשיתוף הכהניסט איתמר בן־גביר – אז מה לה כי תלין?), בכוח נגד מי שלא מעוניין להתגייס לצבא, בכוח נגד מי שמפגין חשיבה עצמית ועצמאית, בכוח נגד התקשורת, בכוח נגד כל מי שמוחה, מפגין או מתנגד לשלטון בצורה כזאת או אחרת. בכוח. רק בכוח. מה שלא יושג בכוח יושג ביותר כוח.

כך הוא נוהג נגד הכול, כשיטה: בכוח נגד הערבים, ה"שמאלנים", האתיופים, הלהט"בים, הפרקליטות, היועמ"ש, בג"צ, מערכת המשפט, התקשורת, וכל מי שמוחה נגד השלטון. מה שלא יושג בכוח יושג ביותר כוח

אלא מאי? הימין שנמצא בשלטון לא מבין דבר אחד בסיסי: אי אפשר לאלץ, אי אפשר להכריח ואי אפשר להשיג דברים בכוח, בוודאי לא לאורך זמן. כי גם אם תאלץ אדם לעשות משהו בניגוד לרצונו הוא יעשה זאת בחוסר חשק, בחוסר רצון – וכך גם תיראה התוצאה. 

גם אם האזרחים יעשו את מה שהשלטון הימני דורש מהם לעשות, הם יעשו זאת בעצבים, בזלזול, בחוסר חשק – וכך זה גם ייראה. ותמיד־תמיד מתישהו מגיע שלב המרד, תמיד מתישהו מתמרדים נגד הכפייה, האונס והאילוץ. תמיד.

בהקשר זה שמעתי שיש מי שמעוניין בממשלה הזמנית לחוקק חוק שיגביל את זכות השביתה וההפגנה – זכות יסוד עיקרית, מהותית וחשובה בדמוקרטיה. לאמור: אל תשבתו, אסור לכם. בכוח, כבר אמרנו? אמרנו.

שמעתי שיש מי שמעוניין בממשלה הזמנית לחוקק חוק שיגביל את זכות השביתה וההפגנה – זכות יסוד עיקרית, מהותית וחשובה בדמוקרטיה. בכוח, כבר אמרנו?

יאיר בן־חור הוא עורך ספרות, עורך לשון, נקדן, עורך שירה ומשורר. פרסם עד כה חמישה ספרי שירה פרי עטו וספר מאמרים פילוסופיים, וערך וניקד מאות ספרים אחרים.