מייקל בלומברג (צילום: AP Photo/Patrick Semansky)
AP Photo/Patrick Semansky

דבר המועמד היהודים אינם בטוחים בעולם של טראמפ

מייקל בלומברג, ראש עיריית ניו יורק לשעבר שמתמודד כעת בבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית לנשיאות, תוקף בחריפות את טראמפ ומבטיח להגן על זכויות המיעוטים ברחבי העולם ● בטור מיוחד, הוא משיב בהרחבה על חמש שאלות על אנטישמיות ויהדות בארה"ב, מתייצב לצד הקהילה הגאה וכותב גם על חוויותיו כילד יהודי באמריקה

1

בשנים האחרונות נרשמה עלייה במספר פשעי השנאה האנטישמיים בכל רחבי ארצות הברית. ב-2018 היו שני אירועי ירי קטלניים בפיטסבורג ובפאווי, התקפות אלימות פוגעות כעת ביהודי העיר ניו יורק כדבר שבשגרה והיהודים ממשיכים להוות מטרה לרוב פשעי השנאה על רקע דתי בכל רחבי הארץ. מהי תכניתך לטיפול באנטישמיות הגואה בארצות הברית?

ישנה עלייה באלימות על רקע אנטישמי. ראינו זאת באזור ניו יורק – לרבות המתקפות האיומות שאירעו לאחרונה בג'רזי סיטי – וברחבי ארה"ב. כיהודי, כאמריקאי וכבן אדם, אני מוטרד מאוד בכל פעם שאני שומע על פשעי שנאה אלו.

אין תשובה אחת, ואין אדם אחד שאפשר להטיל עליו את כל האשמה. אנטישמיות אינה שייכת בלעדית למפלגה פוליטית זו או אחרת.

ניתן למצוא אותה מימין ומשמאל, אבל יש עובדה אחת שלא נוכל להתעלם ממנה: ישנה חשיבות למנהיגות נשיאותית. כאשר הנשיא קורא לתומכיו "אמריקנים אמיתיים" – ביטוי המזכיר את השפה שבה השתמשו במשך עשרות שנים אנטישמיים וחברי הקו קלוקס קלאן – הוא חותר תחת ערכי היסוד שלנו.

כאשר הוא מחריש – ואף תומך, בדבריו ובציוציו – כאשר קבוצות גזעניות מפיצות שנאה, הוא מסכן את הביטחון הציבורי של קהילותינו.

כאשר הוא מקדם תאוריות קונספירציה המבוססות על שקרים ודעות קדומות, עלינו לזכור: אנטישמיות היא תאוריית הקונספירציה המקורית. עולם שבו נשיא סוחר בתאוריות קונספירציה הוא עולם שבו יהודים אינם בטוחים.

כאשר הנשיא קורא לתומכיו "אמריקנים אמיתיים" – ביטוי המזכיר את השפה שבה השתמשו במשך עשרות שנים אנטישמיים וחברי הקו קלוקס קלאן – הוא חותר תחת ערכי היסוד שלנו

הדרך הטובה ביותר להיאבק באנטישמיות הגואה שאנו עדים לה בתקופת כהונתו של הנשיא טראמפ היא לבחור בנשיא שמחבר בין אנשים, ולא מפלג. וזה בדיוק מה שאעשה. אני אצא בגלוי נגד אנטישמיות מימין ומשמאל. אני אצא בגלוי נגדה בין אם היא מתגלה בקונגרס – או בקמפוסים.

אבל אני לא אעצור שם. אני אצא נגד שנאה על כל גווניה.

זה משהו שלמדתי מהוריי. אבי מעולם לא השתכר יותר מ-6,000 דולר, אבל אני זוכר אותו כותב לפקודת NAACP (ארגון זכויות אדם אפריקני-אמריקני) המחאות על סך 25 או 50 דולר, סכום כסף נכבד עבורנו. כאשר שאלתי אותו מדוע, הוא ענה: אפליה נגד כל אדם מאיימת על כולנו. זה מסר שתמיד נשאר עמי. כנשיא, אעשה כל שביכולתי כדי לשים קץ לאפליה מכל סוג.

אני אסווג פשעי שנאה כ"טרור מקומי" – ואעמיד לדין בהתאם את העבריינים.
אפתח במאמץ לאומי מתואם, בהובלת ראש ה-FBI ומשרד המשפטים, לנקיטת צעדים חמורים נגד קיצונים אלימים.

ארחיב את הקמפיין של משרד החינוך להפסקת בריונות, כדי שנוכל לשים קץ להטרדות בבתי הספר וגם באוניברסיטאות. ולעולם לא אעמוד מנגד ולא אעשה דבר מול שנאה – נגד כל אדם.

2

מספר מחוקקים מן המפלגה הדמוקרטית מתחו לאחרונה על ישראל ביקורת שהיו מי שהגדירו אותה כאנטישמית. היכן עובר מבחינתך הקו בין ביקורת לגיטימית על ישראל לבין אנטישמיות?

ישראל היא בת הברית הקרובה והמהימנה ביותר של ארצות הברית במזרח התיכון. אני סבור שהבטחת קיומה של מדינה יהודית דמוקרטית בארץ הקודש היא מחויבות כבדת משקל של ארצות הברית, כפי שהייתה במשך יותר מחמישים שנה. אין זה אומר שלא ניתן למתוח ביקורת על ממשלת ישראל, ואני ממהר לומר להם את דעתי כאשר אני סבור שהם עשו משהו שגוי.

הבטחת קיומה של מדינה יהודית דמוקרטית בארץ הקודש היא מחויבות כבדת משקל של ארצות הברית, כפי שהייתה במשך יותר מחמישים שנה. אין זה אומר שלא ניתן למתוח ביקורת על ממשלת ישראל

עם זאת, יש הבדל בין התנגדות למדיניות ספציפית של ממשלת ישראל לבין ניסיון לבצע דה-לגיטימציה גורפת לישראל – כפי שעשו מספר אנשים מהשמאל.

כאשר לא אראה עין בעין עם המדיניות הישראלית, אפעל ישירות מול ממשלת ישראל כדי להביע את חששותיי. אעשה זאת בצורה העולה בקנה אחד עם הקשר ההדוק הקיים בין המדינות שלנו.

מייקל בלומברג (צילום: AP Photo/David Goldman)
מייקל בלומברג (צילום: AP Photo/David Goldman)

ברצוני להבהיר: אני מתנגד נחרצות לתנועת ה-BDS, ואינני מסכים לחלוטין עם כל מי שאינו מבין מדוע לעם היהודי מגיעה מדינה יהודית קבועה. נראה כי אנשים רבים מדי שכחו את ההיסטוריה הארוכה והכואבת של היהודים שנרדפו ברחבי העולם, ורבים מדי מתעלמים מהשנאה המתמדת שיהודים נתקלים בה כיום.
כנשיא, תמיד אצא נגד אנטישמיות, לא משנה מאיזה צד היא מגיעה.

תמיכתה של ארצות הברית בישראל הייתה למן ההתחלה מוצקה ודו-מפלגתית באופן נרחב, אבל בשנים האחרונות, התחלנו לראות סדקים מטרידים בדו-מפלגתיות זו. ועם זאת, במקום לאחות את הקרעים, הנשיא הרחיב אותם – בניסיונו לתקוע טריז ולהשתמש בישראל לצרכיו האלקטורליים. זו בושה וחרפה.

בלומברג ונתניהו, ארכיון, 2011 (צילום: AP Photo/Jim Hollander, Pool)
בלומברג ונתניהו, ארכיון, 2011 (צילום: AP Photo/Jim Hollander, Pool)

אל לנו להפוך את ישראל לכדורגל שבו בועטות המפלגות האמריקאיות במאמץ להבקיע שער ולצבור נקודות. הקשר בין שתי המדינות שלנו הוא כה חזק בדיוק בגלל שהוא חורג מעבר לפוליטיקה דו-מפלגתית בארצות הברית ובישראל. הוא מבוסס על ערכינו המשותפים – חירות ודמוקרטיה, חוק וצדק, יושרה וחמלה.
עבור הנשיא שלנו, אלו הן מילים ריקות מתוכן. אבל עבורי, הן הכול.

3

פוליטיקאים רבים ניסו לשמש כמתווכים לשלום בין ישראל לפלסטינים, ובכל זאת הקמת שתי מדינות נראית כעת יותר כחלום מאשר כאפשרות. מה הן תכניותיך המעשיות לטיפול בסכסוך בין ישראל לפלסטינים?

תקוותנו הטובה ביותר לשלום היא הסכם שבבסיסו שתי מדינות – מדינה יהודית ומדינה פלסטינית. זו, לדעתי, הדרך הטובה ביותר עבור ישראל להישאר מדינה יהודית דמוקרטית משגשגת, בטוחה ויציבה, ועבור הפלסטינים, זו הדרך לזכות בצדק, דמוקרטיה ובהזדמנות שמגיעה להם. טוב שתכנית טראמפ מאשרת זאת.

כל תכנית בת קיימא דורשת נכונות של שני הצדדים, ובשלוש השנים האחרונות הנשיא טראמפ לא עשה דבר מלבד לפגוע במעמדה של ארצות הברית כמתווך יעיל בסכסוך הישראלי-פלסטיני

אבל כל תכנית בת קיימא דורשת נכונות של שני הצדדים, ובשלוש השנים האחרונות הנשיא לא עשה דבר מלבד לפגוע במעמדה של ארצות הברית כמתווך יעיל בסכסוך הישראלי-פלסטיני. במהלך תהליך זה, חיוני שאף אחד מהצדדים לא ינקוט צעדים חד-צדדיים העלולים להוביל לחוסר יציבות ואלימות.

מייקל בלומברג (צילום: AP Photo/Carlos Osorio)
מייקל בלומברג (צילום: AP Photo/Carlos Osorio)

לעם הפלסטיני דרושים מנהיגים שמעמידים בראש סדר העדיפויות שירותים בסיסיים, זכויות אדם והזדמנות כלכלית, ועליהם לשים קץ לכל הסתה וטרור – ובפרט מתקפות הטילים חסרות האבחנה נגד ישראל היוצאות מעזה. על מנהיגות ישראל להימנע מפעולות מנע, עד אשר יגיעו להסכם שלום עם העם הפלסטיני.

בתוך כך, אני תומך בסיוע בינלאומי מתמשך כדי לסייע לרשות הפלסטינית לשפר את הטכנולוגיה, התשתית, החינוך והיזמות עבור אזרחים שומרי חוק.

מחויבותה של ארצנו לביטחון ישראל, לשגשוגה ולדמוקרטיה שלה מבוססת על ערכים משותפים, ולא רק על אינטרסים משותפים. כנשיא, אבטיח כי מחויבות זו תישאר ללא עוררין.

4

האם יש חלק כלשהו בתרבות היהודית האמריקנית, או דמות יהודית כלשהי מן ההיסטוריה, שהייתה לה משמעות מיוחדת בחייך?

האם הוריי נחשבים לדמויות יהודיות מההיסטוריה? אימי שמרה על כשרות בבית, אבל הוריי לימדו אותי כי היהדות היא הרבה יותר ממנהגים. היהדות היא הערכים שלנו.

למשוררת אמה לזרוס (ששירה ״הקולוסוס החדש״ חקוק על פסל החירות) שמור מקום מיוחד בלבם של כל תושבי ניו יורק.

ומכיוון שגדלתי בבוסטון, מאמן הכדורסל רד אאורבך היה גם הוא סמל. רד התפרסם כאדם שבנה את אחת משושלות הכדורסל הגדולות בתולדות הבוסטון סלטיקס. הוא היה יהודי בעיר שהיא ברובה קתולית, אבל עובדה זו לא שינתה דבר – רוב האנשים אינם חושבים עליו בתור מנהיג יהודי. הוא היה פשוט מנהיג.

והוא היה מאמן ה-NBA הראשון בהיסטוריה שהעלה בחמישייה הפותחת חמישה שחקנים שחורים. כיוון שהוא הבין, שלפני הכול, כולנו בני אדם וכולנו שווים. כאחד הילדים היהודיים היחידים בבית הספר היסודי מחוץ לבוסטון באותו הזמן, הצלחתו הוכיחה שהכול אפשרי, ומחויבותו לשוויון הייתה ערך שגם הוריי היו שותפים לו.

ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג מוביל מצעד למען ישראל, לצד רון חולדאי, 2009, ארכיון (צילום: AP Photo/Seth Wenig)
ראש עיריית ניו יורק מייקל בלומברג מוביל מצעד למען ישראל, לצד רון חולדאי, 2009 (צילום: AP Photo/Seth Wenig)

בתור ילד לא חשתי על בשרי דעות קדומות כלשהן. רק בבגרותי גיליתי שעל בתים בשכונה שלנו חל מסמך תנאים (covenant) שמנע מכירתם ליהודים, ולכן עורך הדין האירי של הוריי היה צריך לקנות את הבית שלנו ואז מיד למכור להם אותו.

כל אדם באשר הוא אדם – יהודי ומוסלמי, לבן ושחור, גיי וסטרייט – הוא בן אדם שנברא בצלם אלוהים. "אל תעמוד על דם רעך". המשמעות היא שיש להתעמת עם חוסר סובלנות על כל צורותיה, יהא אשר יהא מקורה

הם הגנו עלי – והם לימדו אותנו שכל אדם באשר הוא אדם – יהודי ומוסלמי, לבן ושחור, גיי וסטרייט – הוא בן אדם שנברא בצלם אלוהים. "אל תעמוד על דם רעך", אם נצטט מספר ויקרא, לעולם אל לנו לעמוד מנגד כאשר אחינו ואחיותינו סובלים. המשמעות היא שיש להתעמת עם חוסר סובלנות על כל צורותיה, יהא אשר יהא מקורה.

5

האם השתתפת בסדר פסח או בטקסי חגים יהודיים אחרים? אם כן, מה היו הנסיבות, וכיצד חווית את המאורע?

כשהייתי ילד, אימי הכינה את ארוחת הסדר מדי שנה אבל סבי ניהל אותה – כולה בעברית וארמית כמו במקור. הוא לא אמר מילה באנגלית מההתחלה ועד הסוף. במשך רוב חיי הבוגרים, אני מבלה את ליל סדר בביתה של אחותי, ואני חושב שבגלל החוויה שהייתה לנו בליל הסדר כילדים, היא עובדת כעת קשה במיוחד כדי להפוך אותו לפתוח, נגיש ומובן לכולם.

אני מכיר כמובן את כל מנהגי החגים היהודיים האחרים – מצום יום כיפור ועד אכילת תפוח בדבש בראש השנה. מיותר לציין, שהמנהג האהוב עליי הוא תפוח בדבש.

מייקל בלומברג כיהן כראש העיר ניו יורק בין השנים 2002 עד 2013 והוא מועמד דמוקרטי לנשיאות .ההשקפות והדעות המובעות במאמר זה הן של הכותב בלבד ואינן מבטאות בהכרח את דעותיה של סוכנות JTA או של חברת האם שלה, 70 Faces Media.

עוד 1,359 מילים
כל הזמן // יום שני, 30 במרץ 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נתניהו: התקהלויות של מי שאינם בני משפחה גרעינית - יוגבלו לשני משתתפים

כחלון: אני מאמין שאחרי חג הפסח המשק ישוב, בהדרגה, לתפקד ● לא חלה התקדמות במו"מ הקואליציוני: חוסן לישראל הציעה לוותר על תיק החוץ תמורת משרד חברתי משמעותי; בליכוד מתעקשים על מינוי אדלשטיין ליו"ר הכנסת; מחלוקת לגבי החלת ריבונות בשטחים ● נתניהו לא חולה בקורונה - כך עלה מבדיקה שערך אחרי שנודע שיועצת שלו חלתה בנגיף; למרות זאת ישהה בבידוד

עוד 64 עדכונים

איך להתבודד כמו פוסט-טראומטית

תראו, מבלי לגנוב לשיח הבידוד המשעשע ברשת את הרעם – התבודדתי עוד לפני שזה היה מנדטורי ופוטוגני. בימים בהם סושיאל דיסטנסינג הסתכם באיפוק וחלוקת לייקים לאקסים בפייסבוק תוך ריגול עיקש, ליל הסדר היה האיום הגדול ביותר לשפיות ולקיבה, וזום עדיין היה רק מזמור כיפים שחרשנו ביסודי. כבר מאז התבודדתי, ולא בכדי: בידוד וניתוק חברתי הם מאפיינים מובהקים לפוסט-טראומה – וגם איתה אני מתמודדת מגיל רך.

שמרו על מרחק בטוח וקשר שוטף

הבידוד בישר על שעתן היפה של שיחות הטלפון והווידאו, ונגזרותיהן שעד לאחרונה סווגו תחת "יכולנו לסגור את זה במייל או בוואטסאפ, אבל הנה אנחנו, מתקשרים מדי". פוסט-טראומה ובידוד הקורונה תבעו באופן שווה את היכולת שלי ושלכם לנהל את הקרבה בחיינו – כך ששעתיים של פייסטיים נשמעות כמו הדבר הכי קרוב לחיבוק, בלי טיפת סרקזם.

אני נוטה להמתיק את הנטייה שלי להסתגר וטוענת שזו רק חיבה יתרה לספייס, וכישרון למצוא עיסוק ועניין גם מבלי להיות מוקפת אנשים וגירויים. החלק הילדי שבי, זה שמצא עצמו מתמודד עם יותר מדי לבד והרכיב עולם פנימי עשיר כדי לשרוד, עדיין רואה בזה הישג – אבל את הבוגרת שבי זה כבר לא משרת ביומיום, אלא במצבים אפוקליפטיים. בשאר הזמן, הבידוד שלי, שנגזר מבושה בעיקר ומתפרש אצלי כהגנה עצמית, מעמיק את הניתוק שלי מחברים.

על אף הריחוק, תמיד הייתי ורבלית. היכולת לכתוב מה שסוער בי היא גלגל הצלה, ואני באמת ובתמים ניהנית להקשיב לאנשים כפי שאני מאזינה למוזיקה. אז לא שתקשורת בינאישית נשגבת מבינתי – אבל הפוטנציאל והאיכות שלה חמקו ממני רוב חיי.

הרעיון שאנשים נמצאים שם בשבילי, שהם מעוניינים ורוצים בי, אולי מעריכים ואוהבים אותי, ומוכנים לעזור לי בעת הצורך, חג אצלי בראש ולא מאתר את המנחת. לא מסתדר לי. ועד שנדלקת הנורה, אני מגששת בחשיכה – כמו כל השעות שביליתי לבד ונדרשתי לשנס ולקושש מתוכי תושייה שאין לי מושג איך הצלחתי להפיק. כמו אז. זו זרות כרונית וחוסר אונים שהולכים איתך ודוחקים את הקיום שלך הצידה. הדרך היחידה להתקרב שחשבתי שנגישה לי, היא להפוך לאנשים שאני רוצה שיאהבו אותי. להיות שיקוף מלא שלהם, כדי לא לעמוד בדרכם. להסכים לכל, לשחק מתה. תאהב אותי כמו שאתה אוהב את עצמך, ואהיה לך לעוד גוף ועוד שלוחה של אהבה והכלה מלאים.

זו זרות כרונית וחוסר אונים שהולכים איתך ודוחקים את הקיום שלך הצידה. הדרך היחידה להתקרב שחשבתי שנגישה לי, היא להפוך לאנשים שאני רוצה שיאהבו אותי. להיות שיקוף מלא שלהם, כדי לא לעמוד בדרכם

לא הבנתי אז שאני לא מאפשרת לאנשים להכיר אותי, למרות שמשכתי אותם פנימה. ואז הם גילו חור שחור, ואני שוב ניצבתי על סף תהום. נדמה לי ששחזרתי את הטראומה שלי מאות פעמים – וכשאדם מסתתר מעצמו, מתנתק ומתבודד בתוכו, תנועה פשוטה כמו יד מושטת קדימה הופכת לכוריאוגרפיה של פינה באוש. ואני, איך לומר, בעלת קואורדינציה בדיונית.

נדמה לי שפחד מהבידוד וחיבה יתרה אליו, שתיהן צורות של התמסרות לו. אני מנסה לזכור את זה כשאני רוקדת הלאה ממנו.

עבדו מהבית ועבדו בבית

בכנות: לא חשבתי שהסגר ישפיע עליי מי יודע מה. בכל מקרה, אני בבית. עזבתי את העבודה לפני כמה חודשים, וככל יוצרת – אני אומרת לעצמי שאני יוצרת, וככל יוצרת: אני מתקשה ליצור. כי, בכנות, מצאתי עצמי קופצת ראש לעיסוק בפוסט-טראומה בניסיון לתמלל אותה, וכמעט מיד טובעת בה.

לא חשבתי שהסגר ישפיע עליי. עזבתי את העבודה לפני כמה חודשים, וככל יוצרת: אני מתקשה ליצור. כי, בכנות, מצאתי עצמי קופצת ראש לעיסוק בפוסט-טראומה בניסיון לתמלל אותה, וכמעט מיד טובעת בה

התקופה במשרד זימנה התערות חברתית ממושכת, שהותירה אותי הלומת פלאשבקים והתקפי חרדה. שעות העבודה שהרגישו לנפשי ארוכות מדי, נתנו אותותיהן. אצלי זה מתבטא בתופעות דיסוציאטיביות, ניתוק מעצמי ומהסביבה. התחלתי לשכוח איך נראה הגוף שלי והרגשתי כאילו אין לי צורה, או למשל, שאין לי רגליים (בז'רגון הטיפולי זה נקרא "דה-פרסונליזציה" – היעדר תחושת עצמי וניתוק מהגוף).

התחלתי להרעיב את עצמי הארדקור, עד שהמחזור הפסיק והשיער נשר, והרגשתי כמו זוכה בלוטו בכל פעם שלא אכלתי יום שלם ודפקתי אימון פרוע. דיברתי, ואז הבטתי סביב ובדקתי מי אמר את הדברים – משום שיכולתי להישבע שלא פציתי פה. הקול שלי נשמע שונה. הזמן נעלם ומצאתי עצמי מתעוררת בנקודות שונות ביום, לא זוכרת מהיכן באתי ולאן מועדות פניי – וכשכבר שעתיים את מתעתדת להכין קפה, זו בעיה.

העולם נדמה עשוי קרטון וניילון, והסכנה אורבת בכל מקום (ובאותו ז'רגון: "דה-ריאליזציה" – תחושת ניתוק בין אדם לסביבתו, וחווייתה כמעורפלת וסוריאליסטית). אני מוכרחה להציל את עצמי. התקפי זעם אופייניים במצבים כאלה, וגם השתבללות וריחוק. הסיוטים, שתמיד אגפו את שנתי, החמירו וניהלו את הכרתי. וכמו תמיד, הסתרתי הכל כמה שיכולתי ופיצלתי את עצמי לסתיו המתנהגת, המתפקדת, בעלת כתפי אטלס; ולסתיו המתה.

אמנם הצלחתי להרוויח את מקומי בעבודה ואת הערכתם הגורפת של החמודים והמוכשרים שנקרו בדרכי – למרות זאת, עזבתי. והנה נשטפתי לחופי הקוטב השני, ממעט מדי עיסוק במצבי, לעיסוק יתר. וכמוני, פוסט-טראומתיות המתקשות לנהל את האיזון בין תפקוד להישרדות, יש אינספור. נדמה שעכשיו כולנו מתנדנדים בפער הזה: בין תפקוד להישרדות.

דיברתי, ואז הבטתי סביב ובדקתי מי אמר את הדברים – משום שיכולתי להישבע שלא פציתי פה. הקול שלי נשמע שונה. הזמן נעלם ומצאתי עצמי מתעוררת בנקודות שונות ביום, לא זוכרת מהיכן באתי ולאן מועדות פניי

ועכשיו מדברים על שינוי מהותי בתפיסה המקצועית הישראלית: לא חייבים לעבוד מהמשרד. לחובתה של המסקנה הנכונה, לדעתי, יאמר שקצב העבודה רבתי ירד עכשיו בכל מקרה – כך שברור שתתאפשר עבודה מהבית לרוב. האם זה יצלח גם בשצף הרגיל, או לכל הפחות תזכה ישראל להצטרף לשאר המדינות עם ימי עבודה באורך סביר? שוב: לדעתי כן, אם נפעל לטובת זה. ומעבר למרווח הנשימה האישי שזה יעניק לכולנו כאן, אני צופה שזה יאפשר גם לאוכלוסיות שונות, ביניהן פוסט-טראומתיות, להשתלב בעבודה שהן רוצות, ולהתמיד בה. אני לא פחות טובה ולא פחות חרוצה מכל אחת אחרת, אבל לפעמים הנפש שלי היא עבודה במשרה מלאה. במקום העבודה האחרון שלי אגב, זה שעזבתי למרות שהיה לי טוב, כולם ידעו על המצב וגילו הבנה מדהימה. ואתם יודעים מה: זה עבד מקצועית. כי כולנו פעלנו כדי לגרום לזה לעבוד. מייק דרופ.

אתם לא לבד: אתם לבד ביחד

כשאנשים שואלים אותי "אז מה את עושה בחיים?", בנקודה הזו, אני נבוכה. לכי תסבירי שאת מחלימה או יוצרת, כותבת או מתמודדת, או השד יודע מה את לעזאזל, למעשה, עושה.

העניין הוא שבגיל שש-עשרה, למשל, מקובל חברתית לחקור ולהתנסות – אבל בגיל שלושים ואחת, מקננת בך התחושה שהציפיות שסביבך מתחילות לפגוש בתפקוד שלך; ואת נמדדת בתוצאות. ילדים, יש? קריירה, יש? הבנה בסיסית בתלתלים? אז מה עשית כל השנים הללו? ובכן: סבלתי מפוסט-טראומה מורכבת קשה ומאמנזיה – אבל הנה דיון שאיני מעוניינת להיכנס אליו עם מי שאוחז בפטיש שופטים.

הבידוד הגורף הזה שכולנו חווים עכשיו, גורם ללא מעט מבודדי יומיום – בין אם פוסט-טראומתיות או כל מצב אחר – להרגיש שווים פתאום. חרדה וחוסר ודאות הם מנת חלקנו הלאומית, כרגע יותר מפלאפל. וחשוב לי להדגיש שאני כותבת את זה, לא כדי ש"תבינו איך זה מרגיש", חלילה. להפך: אני רוצה שתדעו שאני מבינה אתכם, אם מהלך החיים שלכם נפגע מקצועית, כלכלית, רגשית בעקבות האירועים האחרונים, ואתם לא בטוחים מה להגיד לעצמכם ולאחרים – אני מבינה אתכם.

הבידוד הגורף הזה שכולנו חווים עכשיו, גורם ללא מעט מבודדי יומיום – בין אם פוסט-טראומתיות או כל מצב אחר – להרגיש שווים פתאום. חרדה וחוסר ודאות הם מנת חלקנו הלאומית, כרגע יותר מפלאפל

ומצדו השני של מטבע השוויון החדש, גיליתי שהסגר משפיע עליי, גם משפיע – על אף שכביכול, אני מבודדת אש מגיל שש. ואם בארזי המטופלות נפלה שלהבת, מה יגידו אזובים הזקוקים לתמיכה שוטפת ובימים אלה מתקשים לקבל אותה, בעקבות הסגר? נתקלתי בכמה וכמה פוסטים על טיפולים שהושהו בינתיים, ביקורי בית שהופסקו בגלל המצב ואנשים שרמת התפקוד שלהם תלויה בשירותי תמיכה נפשית שנקטעו. ואני לא יודעת עד כמה ההבנה שאנחנו כולנו לבד ביחד עשויה לנחם במצב כזה. מה שכן, אני מאמינה באמפתיה וזו תקופה מוצלחת לתרגל אותה.

נפלה בחלקי הזכות לטיפול מצוין. אני מתבדחת עם עצמי שאחרי שנים של הזנחה רגשית וחוסר אונים, זוכים הרגשות שלי לעדנה ובגיל שלושים ואחת, כמן מוטציה של פיטר-פן, פינוקיו ובת הים הקטנה, אני הופכת לאדם אמיתי. לא שיקוף; לא ראי: אדם בעל מרכז איתן, שאומרת מה היא רוצה, בוטחת ומרגישה, מציבה גבולות, ולא תולה את קיומה והישרדותה באינטראקציות הרסניות.

זה לקח שנים ועבודה עצמית קשוחה, אבל עכשיו אני כבר ממש שם. כמה אנשים אינם זוכים לטיפול? גם כאן: אינספור. וללא טיפול, מילה שלי: לא הייתי כאן. לא הייתי זוכה להתבודד עכשיו בבית הנעים והבטוח שלי. ושוב, המסר שלי ממש לא "תגידו תודה": יש יותר צרות בעולם מאנשים, והצרה שלכם אמיתית ושרירה. אבל חשוב לי להעלות מודעות למצב, גם ברצינות התהומית והמתבקשת, אבל גם בהומור – משום שאני לא יכולה יותר לשאת את האבל העצמי הנלווה להחלמה. עת אני משילה את סתיו של פעם, משהו בתוכי מת כדי שאוכל להיוולד מחדש. זה לא באמת שחור או לבן שכזה, ואני כולי כאן; ועדיין: התאבלתי עליי זמן רב כל-כך. ונדמה לי שסיימתי לבינתיים, ואני יכולה עכשיו לקחת את המרכז המתהווה והמתחזק שלי, ואת הגוף החדש שלי, ולנסות לחיות. כלומר, משתחלוף הקורונה וכולנו נוכל לחזור להתעסק בדברים החשובים באמת, כמו לק ג'ל ואסוס, ובחירות שמיניות.

מה אתם צריכים עכשיו?

אם הייתי צריכה לתת טיפ בידוד, הייתי מתחילה כך: שאלו את עצמכם מה אתם צריכים באותו רגע. פשוט עצרו ותגידו בלחש – או בלב, אם אתם לא מדברים לעצמכם בקול, ומי אתם, אנשים שאינם מדברים לעצמם בקול – "מה אני צריך/ה עכשיו?".

הסימפטום הנפשי של הקורונה הוא התחושה שהאוטונומיה שלנו נחטפה מאיתנו: לא לו"ז, לא חברה, לא עבודה, לא בית-ספר, ולא הבר השכונתי שם אני אישית מעכלת את הקיום ופוגשת אנשים שאני אוהבת. אולי חלקכם מרגישים אובדן שליטה, אפילו טשטוש קל בזהות שעד כה נסמכה על סדר יום, מקומות ואינטראקציות מסוימות. זה ממש לגיטימי. אני מבינה אתכם – אני מרגישה את זה כל הזמן. וברגעים כאלה של לימבו, של הווה מתהווה בלי התחלה ובלי סוף, יהיה קל יותר אם תשאלו את עצמכם את השאלה הזו. אפילו פעם ביום.

הסימפטום הנפשי של הקורונה הוא התחושה שהאוטונומיה שלנו נחטפה מאיתנו: לא לו"ז, לא חברה, לא עבודה, לא בית-ספר, ולא הבר השכונתי. אולי חלקכם מרגישים אובדן שליטה, אפילו טשטוש קל בזהות

בונוס – קבלו עצה שנתנה לי פעם הפסיכולוגית שלי, ושמאז היא נר לרגליי: נסו להחליף את החשש בסקרנות. אני יודעת: היא גאון. השיחה עם עצמכם היא במהותה חיבור – קחו את זה מהמנותקת הראשית. מה אתם צריכים עכשיו?

סתיו מילוא אורבך. בת 31, אבל גם 14 ולרגעים 60. בחורה קטנה, שיער גדול. חיה על התפר. המילה האיומה ביותר היא "פוטנציאל". התחושה האהובה עליי היא ערגה, היא נמצאת בכל. עוגיות שוקולד-צ'יפס מדליקות אותי. גם מים בטעם אננס, במחילה. רוצה להיות תסריטאית ושחקנית. ואהיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,592 מילים

עדות אישית "קניתי לעצמי מסכות באלפי שקלים ברשת"

לחלק מהרופאים במחלקות השגרתיות - שאינן ייעודיות לקורונה - לא נשאר ציוד מיגון, והם נאלצים לרכוש אותו מכספם ● כך מספרת רופאה מתמחה לזמן ישראל ● "אנחנו חשופים, רק במזל לא נדבקה כל המחלקה", היא אומרת ● "מסכת N-95 אמורה להספיק ליום, ואני מסתובבת איתה שבוע" ● תגובת משרד הבריאות לא התקבלה

עוד 727 מילים

חשש ממשבר אנרגיה בעקבות מגפת הקורונה

פרסום ראשון נובל אנרג'י מזהירה כי במקרה של התפרצות קורונה על אסדות הפקת הגז, העבודה בהן תיפסק עד להודעה חדשה ● המשמעות: מחסור חמור בגז, שיוביל גם למחסור באספקת החשמל לבתים ולמפעלים ● המשבר בשוק האנרגיה העולמי והמעבר לאנרגיה ירוקה מסכנים את יציבות שותפויות הגז בישראל ● דלק קידוחים צירפה היום "הערת אזהרה" לדוחות, ובעלי החוב של הקבוצה שבשליטת תשובה עלולים לשלם את המחיר ● משרד האנרגיה בתגובה: נהלי הבטיחות באסדות חודדו

עוד 1,539 מילים

גנץ, אשכנזי וממשלת החלומות של יצחק תשובה

טייקון הגז יצחק תשובה כבר הוכיח שיש לו שליטה כמעט מלאה בממשלות נתניהו באמצעות קשריו ● אבל הממשלה החדשה צפויה להאיר לו פנים במיוחד ● שניים מבכירי יועציו של גנץ הועסקו בעבר על ידי תשובה, והשפעתו ניכרה היטב בקרב שהתנהל בתוך הקוקפיט בשנה האחרונה ● לפיד ויעלון תמכו בהרחקת האסדה, מול אשכנזי והיועצים שדחפו את גנץ לסרב ● פרשנות

עוד 775 מילים

חקלאות בזמן מחסור, ממצרים העתיקה ועד ימינו

כבר כמה ימים שאנחנו שומעים על מחסור צפוי בביצים או מצות. זו אכן בעיה קשה שתכה במדינה בצורה משמעותית, ואולי זה אפילו לא יגמר בביצים ומצות, אבל היא לא אמורה להפתיע אף אחד. מדינת ישראל, או יותר נכון ממשלות ישראל בשנים האחרונות, עשו הכל כדי לרמוס את ענפי החקלאות הישראלים, מלבד הכרזה רשמית על מלחמה נגדם.

כבר כמה ימים שאנחנו שומעים על מחסור צפוי בביצים או מצות. זו אכן בעיה קשה שתכה במדינה בצורה משמעותית, ואולי זה אפילו לא יגמר בביצים ומצות, אבל היא לא אמורה להפתיע אף אחד

זהו מהלך שאין בו כל הגיון, מדינה לא יכולה להסתמך על יבוא בלבד, ותעיד על כך ההיסטוריה. אין איך להתחמק מזה, כל מדינה צריכה לעשות הכל בכדי שהחקלאות שלה תשגשג. יבוא הוא לא הפתרון, וזה מוכח גם ארכיאולוגית.

במצרים הפרעונית נמצאו ממגורות שנבנו על מנת לאגור מזון, ממגורות שתוארכו למאה ה–13 לפנה"ס, בנוסף נמצאו פפירוסים שבהם יש עדויות על הגעה של קבוצות נוודים של כנענים למצרים בעקבות רעב ובצורת, בצורת שגם מוכחת במחקרים אקולוגיים וגיאולוגיים.

ממגורות במצרים, המאה ה-14 לפנה"ס
ממגורות במצרים, המאה ה-14 לפנה"ס
ממגורות במצרים במאה ה-14 לפנה"ס
ממגורות במצרים במאה ה-14 לפנה"ס

בתחילת המאה ה–12 לפנה"ס, סוף תקופת הברונזה המאוחרת, קרסו אחת אחרי השנייה כל האימפריות במזרח הקדום, האימפריה המצרית, האימפריה החיתית, האימפריה המינואית והאימפריה הכשית במסופוטמיה.

הסיבות לקריסה הם נושא לדיון נרחב במחקר הארכיאולוגי כבר מעל חמישים שנה. היום קיימת תזה שהקריסה קרתה כתוצאה משילוב של גורמים, בהם שינויי אקלים והתפרצויות געשיות, פלישות של עמים שהובילו לקרבות, כמו פלישת גויי הים למצרים, ועליית השימוש בברזל שהפך את הברונזה למתכת פחות נפוצה, מה שהביא לקריסה כלכלית של אותן אימפריות מבוססות ברונזה.

במצרים הפרעונית נמצאו ממגורות לאגירת מזון שתוארכו למאה ה–13 לפנה"ס, ופפירוסים עם עדויות על קבוצות נוודים כנענים שהגיעו למצרים בעקבות רעב ובצורת, בצורת שהוכחה גם במחקרים אקולוגיים וגיאולוגיים

אבל לא רק בעת העתיקה אנחנו רואים עדויות כאלה. במהלך מלחמת העולם השנייה היו לשוויצריה היחסים הכי מורכבים עם גרמניה מכל שאר המדינות. שוויצריה ראתה את הנולד, והיתה הראשונה לזהות את התקופה הקשה שתגיע, ולכן דאגה לצבור מזון, ואף לקנות נשק ולנייד את כוחותיה לקראת פלישה אפשרית.

כידוע, שוויצריה תמיד היתה מדינה נייטרלית, כבר מאז 1815, ולאחר כיבוש צרפת, בלגיה והולנד באמצע 1940 מצאה את עצמה שוויצריה במצב לא פשוט בו כל הגבולות והמעברים שלה למדינות השכנות נשלטו בידי הגרמנים. התושבים בשוויצריה עצמם לא ממש תמכו בנאצים וליבם נטה יותר למדיניות של חבר הלאומים, אבל בשביל לשרוד ולהמשיך לקבל תוצרת היה על שוויצריה להמשיך לסחור עם גרמניה, וגרמניה שילמה בעיקר בפחם.

בגלל המיקום הגיאוגרפי שלה והסחר עם גרמניה, סבלה שוויצריה מסגר שהטילו עליה בעלות הברית (ארצות הברית ובריטניה), ונסיון של שוויצריה לרכוש מכונות ירייה מארצות הברית נכשל כי הבריטים לא אישרו וטענו שיחרימו את הסחורה.

למרות הסחר עם גרמניה ונקיטת הצעדים לאספקת מזון עצמאית, שוויצריה בסופו של דבר כילתה את המאגרים שלה והגיעה למצב שבו היא סבלה ממחסור בדלקים, עד שהיתה צריכה להסתמך על היערות שלה וחשמל הידרואלקטרי. הניסיון של שוויצריה לייצר לעצמה אפשרות סחר ימי על ידי רכישת ספינות מבריחים שהוחרמו, לא צלח לאחר שהספינות אלו עגנו בנמל בבזל על הריין, שיצא מכלל שימוש לאחר הפגזה בריטית של סכר גרמני.

למרות הסחר עם גרמניה ונקיטת הצעדים לאספקת מזון עצמאית, שוויצריה כילתה את מאגריה והגיעה למחסור בדלקים, עד שנאלצה להסתמך על יערותיה ועל חשמל הידרואלקטרי

דוגמא נוספת, אמנם שונה במהותה, היתה הסגר שהוטל על גרמניה על ידי בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. מטרת הסגר היה כמובן להקשות על יכולות גרמניה להילחם, מתוך מחשבה שהמדינה תצטרך להתעסק בבעיות הפנים שיווצרו מהעדר סחורות ומזון. ואכן יש עדויות לקשיים רבים בגרמניה למצוא מזון בתקופת המלחמה, עד כדי כך שחלקים מרכזיים בערים גרמניות הפכו במהלך המלחמה לשטחי חקלאות, דוגמא בולטת לכך היא כיכר הז'נדרמנמרקט במרכז ברלין שהפכה לשדה לגידול תבואה במהלך המלחמה.

מכל הדוגמאות האלו אפשר ללמוד שני דברים. מדינה לא יכולה להסתמך אך ורק על יבוא, ויש חשיבות גדולה לעידוד ותמיכה בחקלאות המקומית, בדיוק בשביל שעות צרה ומצור בהן לא בטוח שיגיעו סחורות ממדינות אחרות.

השיעור השני פשוט גם הוא, אי אפשר להסתמך על מקור ייצור אחד, מדינה חייבת לייצר לעצמה (כמעט) הכל, גם כי זה מעודד תעסוקה מקומית וגם כי זה דואג שתהיה אספקה בזמנים קשים. תחשבו על זה כמו על נקבת השילוח בעיר דוד בירושלים: לירושלים במאה ה–8 היו מספיק מקורות מים מסביב, אבל חזקיהו השכיל להבין שבעת מצור הוא צריך לדאוג להזרים מים לתוך חומות העיר, ולכן חצב את נקבת השילוח.

אי אפשר להסתמך על מקור ייצור אחד. מדינה חייבת לייצר לעצמה (כמעט) הכל. גם כי זה מעודד תעסוקה מקומית וגם כי זה מאפשר אספקה בזמנים קשים. תחשבו על זה כמו על נקבת השילוח בעיר דוד בירושלים

בסיכומו של דבר, כולם יודעים שזה אף פעם לא חכם לשים את כל הביצים שלך בסל אחד, במיוחד לא אם בקרוב הולך להיות מחסור בביצים.

היסטוריון וארכיאולוג, מרצה מעל ארבע שנים לקהל הרחב בעמותות ותיקים, חוגי בית ומרכזיים קהיליתיים, במגוון נושאים ארכיאולגיים והיסטוריים. שם דגש על הנגשת הארכיאולוגיה לציבור ובחינת ההווה דרך העבר. בעל תואר ראשון ושני בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ותרבויות המזרח הקדום מאוניברסיטת תל אביב ומעל 15 שנות נסיון ארכיאולוגי בשטח

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 728 מילים
עודכן עכשיו

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

להתראות, טוקיו המפסידים והמרוויחים מדחיית האולימפיאדה

ספורטאים בארץ ובעולם קיבלו ברגשות מעורבים את דחיית המשחקים בטוקיו ● מצד אחד, חלקם יתקשו להבטיח את מקומם באולימפיאדה שתיערך רק בקיץ הבא ● מצד שני, הם חששו מהכוונה של חלק מהמדינות להכניס אותם לבידוד מיוחד עד הקיץ - אם המשחקים לא יידחו ● ואף אחד מהם, כמובן, לא רוצה לסכן את חייו בשביל מדליה ● רונן דורפן יצא בעקבות ההחלטה שמטלטלת את הספורט הבינלאומי

עוד 1,699 מילים

כחול-לבן טובלת בביצת הקואליציה ושרץ גדול בידה

מלחמה על הדמוקרטיה? מאבק בשחיתות? גנץ ומפלגתו מיישמים למעשה את פסקת ההתגברות, שהפכה לאחד מסמלי ההתנגדות שלהם לממשלת נתניהו ● ואם לא די בזה, אין להם שום בעיה עם הממשלה המפלצתית שהם הולכים להקים עם נתניהו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 719 מילים ו-1 תגובות

המהלך של גנץ: הגזענות ניצחה את המאבק בשחיתות

חוקר השחיתות ד"ר דורון נבות לא רואה בהצטרפות של גנץ ואשכנזי לממשלת נתניהו שינוי כיוון, ומזכיר שמתוך רביעיית הקוקפיט, ״מי שבאמת מתעניין בשחיתות הוא בוגי, אבל הוא האיש הכי חלש שם״ ● גם כל הסיפור עם המשותפת היה תרמית לדעתו, ואפילו ההליכה עם מרצ ● ״המחויבות ללאומיות היהודית ניצחה כל דבר אחר, עד כדי כך שמתברר גם שהיא היתה יותר חשובה מ'רק לא ביבי׳״

עוד 789 מילים

העולם מרוכז בקורונה, אבל תכנית המאה, הסיפוח והאג עדיין כאן

בית הדין בהאג והאיחוד האירופי משהים - אבל לא מקפיאים - את הדיונים על יחסי ישראל ופלסטין ● ישראל וארה"ב אומרות שהן עדיין עובדות על יישום תכנית המאה, כולל סיפוח, אך מסרבות לנקוב בלוח זמנים ● כך שינתה הקורונה את סדר היום במזרח התיכון ● פרשנות

עוד 856 מילים

"נגיף הקורונה ממשיך לחיות בדם לאחר המוות"

"המתים אמנם לא משתעלים, אבל הם יכולים לפלוט נוזלי גוף כשמזיזים אותם או כשמעבירים אותם ממקום למקום" ● כך אומרת לזמן ישראל פתולוגית אמריקאית בכירה, שקוראת לעולם לאמץ נהלים מחמירים בנוגע לטיפול בגופות ● ראיון

עוד 852 מילים

על פי הנתונים הרשמיים, מספר חולי הקורונה בגדה המערבית וברצועת עזה עדיין נמוך, ולמעשה הפלסטינים הם שחוששים מזליגת המחלה מההתנחלויות לשטחים ● בינתיים, ארגון רופאים למען זכויות אדם קורא לישראל להכיר באחריותה לנעשה שם - הן מבחינת החוק הבינלאומי והן מבחינה מוסרית ● "התפרצות בעזה תהיה קטסטרופה, בריאות לא פחות חשובה מביטחון"

עוד 1,504 מילים

השר בנט חתם על הקצאת 700 חיילים לסיוע למשטרה

נתניהו לראשי מפלגות הימין: הפרסומים בנושא המו"מ הם פייק ניוז מוחלט ● שקד: מסירת משרדי הביטחון והמשפטים לשמאל, פירושו שעבוד אידיאולוגי לשמאל ● אושרה בקשת יש עתיד להתפלג מסיעת חוסן לישראל, גנץ נשאר עם השם כחול לבן ● בעלה של יועצת נתניהו לענייני חרדים, עמה נפגש בסוף השבוע שעבר, התגלה כחולה קורונה

עוד 61 עדכונים

היוזמה לביטול הלכת דרעי-פנחסי מחרבת כל נורמה שלטונית ראויה

מ״לא נשב תחת ראש ממשלה עם כתבי אישום״, בני גנץ חתך בחדות למו״מ על ביטול חלקי של הלכת דרעי-פנחסי, על מנת שנתניהו יוכל לכהן כמ״מ ראש הממשלה בזמן שהוא עומד לדין, אם וכאשר תיכנס הרוטציה בין שניהם לתוקף ● מעבר לעובדה שמדובר בחקיקה פרסונלית פסולה, הרי שהיוזמה מאיימת למחוק את ההישג הגדול ביותר של אותה הלכה וכל זכר להקפדה על ניקיון כפיים ציבורי ● פרשנות

עוד 900 מילים ו-1 תגובות

הנחש, האריה והחמור

פרשנות הרבה לפני שמגפת הקורונה הפכה לתירוץ הרשמי להקמת ממשלת חירום, ובזמן שבכחול-לבן עוד קיוו להקים ממשלת מיעוט או לכל הפחות להגיע למו״מ מול הליכוד עם הכנסת בידיהם, אשכנזי כבר בישל עם דרעי את הצטרפות גנץ ואנשיו לממשלה בראשות נתניהו ● הרמטכ״ל לשעבר ראה את תוצאות הבחירות ב-2 במרץ, וקיבל החלטה ● רק ביום חמישי, הבינו שותפיו לשעבר לאן פניו מועדות ● משרד הביטחון זו רק תחנה ראשונה ● הו הא מי זה בא ראש הממשלה הבא

עוד 2,951 מילים ו-11 תגובות

"אבי מת לבדו, ועכשיו אני לא יכולה אפילו לנחם את אמי"

"אנחנו מביאים מצרכי מזון לקשישים ומנסים לספק מילות נחמה לאלו שמודאגים במיוחד" ● "למרבה הצער, גם בתוך הקהילות שלנו יש אנשים שנדבקו בנגיף" ● יהודי איטליה מספרים על החיים והמוות בלב אזור האסון של הקורונה באירופה ● הקושי הרגשי הגדול, הם אומרים, הוא האיסור להיפרד מיקיריהם או ללוות אותם בדרכם האחרונה

עוד 877 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה