• תמונותיהם של הנסיך הסעודי בן סלמאן ואביו מוקרנות באירוע ספורט בסעודיה (צילום: AP Photo/Amr Nabil)
    AP Photo/Amr Nabil
  • משפחה מצרית, ארכיון, 2008 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)
    AP Photo/Amr Nabil
  • טקס דתי של שבט בסודאן, ארכיון, 2019 (צילום: AP Photo/Hussein Malla)
    AP Photo/Hussein Malla
  • הכנות למירוץ גמלים בדובאי, ארכיון, 2017 (צילום: AP Photo/Kamran Jebreili)
    AP Photo/Kamran Jebreili

מעבר לגבול: הנסיך שלוחש לגמלים באינסטגרם

יורש העצר הסעודי לא משתף פעולה עם הקרקס הנודד של נתניהו ● מצרים מודאגת מהגידול באוכלוסיה ● הפושע הסודאני שישלם על פשעיו ● הנסיך מדובאי שמשגע את הרשת ● ומה קרה לפני 15 שנה

1

הסעודים עושים סוף לשמועות

בשנת 1977 נחת הנשיא המצרי אנואר סאדאת בישראל ועשה היסטוריה. לאחר הביקור פתחו מצרים וישראל במו"מ מואץ, שבסופו נחתמו הסכמי קמפ-דייויד והסכם השלום בין המדינות. רגע לפני הבחירות, גם נתניהו רצה להיות סאדאת, וניסה בכל כוחו לייצר פגישה מדינית רמת דרג עם יורש העצר הסעודי.

אם פגישה כזו הייתה מתרחשת (נתניהו דווקא יודע לפרגן לערבים, כל עוד לא מדובר באזרחי ישראל או בשכניה), היה פה פסטיבל מטורף. שופרות השלטון היו משבחים את יכולותיו הבלתי-רגילות של ראש הממשלה בתחום המדיני, ומתארים את המפגש כפריצת דרך וכרגע שיא בתולדות המדינה.

אבל בראיון לערוץ אל-ערביה, שר החוץ הסעודי פייסל בן פרחאן שם קץ לשמועות ביחס לפגישה אפשרית עם הנסיך מחמד בן סלמאן. "עמדתנו בעניין הפלסטיני נותרה ללא שינוי, לא תהיה פגישה בין נתניהו ליורש העצר", אמר שר החוץ, והוסיף כי "לא קשה למצוא מדינות שיש להן בעיות עם איראן".

אם הייתה מתרחשת הפגישה לה ייחל נתניהו, היה פה פסטיבל מטורף. שופרות השלטון היו משבחים את יכולותיו הבלתי-רגילות בתחום המדיני, ומתארים את המפגש כפריצת דרך וכרגע שיא בתולדות המדינה

גם לפני הבחירות הקודמות ניסה נתניהו לייצר פגישות כאלה – עם מלך מרוקו, מלך ירדן או הנשיא המצרי, מה שבא – ברוך הבא. אך המנהיגים הוותיקים הללו גילו משנה זהירות, ולא ששו לשמש תפאורת בחירות לראש ממשלת ישראל.

בן סלמאן שונה מהם: הוא צעיר יותר, מיודד עם ג'ארד קושנר, וככל הנראה נתון להשפעה אמריקאית יותר מאשר אחרים. אילו העניין היה תלוי רק בו, ייתכן שהפגישה המדוברת כבר הייתה יוצאת לדרך. אך בריאד יש עוד גורמים שככל הנראה מרסנים את להיטותו להתקדם לעבר ברית גלויה עם ישראל נגד איראן.

אמנם בסעודיה ממשיכים להביע תמיכה בעסקת המאה ו"מוצאים בה נקודות חיוביות", אך נדמה שזה כל מה שבית המלוכה שם מוכן לתת לטראמפ כעת.

מנחם בגין ונכדיו, לאחר שהתבשר על הזכייה בפרס נובל לשלום, 1978 (צילום: AP Photo/Max Nash)
מנחם בגין ונכדיו, לאחר שהתבשר על הזכייה בפרס נובל לשלום, 1978 (צילום: AP Photo/Max Nash)

למרות הכישלון, נתניהו ימשיך לנסות את מזלו: פגישה במפרץ, הסכם אי-לוחמה עם מנאמה או אבו-דאבי – מה שיצליח. אך גם אם משאלות ליבו יתגשמו, הפגישות וההסכמים הללו לא יהיו משני מציאות. הם לא יבטיחו שקט ברצועת עזה ובגדה, ולא יסייעו בפתרון הסוגיה הפלסטינית.

אין ספק שיחסים עם מדינות המפרץ חשובים לישראל, אך ליחסים בין ישראל לירדן יש משמעות עוד יותר גדולה, כיוון שירדן היא זאת שמבטיחה לישראל את השקט בחזית המזרחית. גם הפתרונות לסכסוך עם הפלסטינים נמצאים כאן –  מעבר לפינה – ולא בארמונות היפים של דובאי, אבו-דאבי או ריאד.

2

100 מיליון מצרים מודאגים

לתינוקת המצרית שעשתה היסטוריה, והביאה את אוכלוסייתה של מצרים למספר העגול והיפה של 100 מיליון בני אדם, קוראים יסמין רביע. יסמין – תושבת מחוז מיניה בדרום מצרים – תלך לגני הילדים הצפופים, תבקר במרפאות הישנות יחד עם הוריה, ואז תלך לבית הספר, שם תשב בכיתה עם עוד עשרות רבות של ילדים.

בעוד שבמדינות אירופה מודאגים משיעורי פריון נמוכים והצטמקות האוכלוסייה, במצרים מתמודדים עם פיצוץ אוכלוסין ומתקשים לסגור את הפערים המתרחבים. מדי שנה המדינה צריכה לבנות מאות בתי ספר חדשים, לייצר אלפי מקומות עבודה ולדאוג לכך שלכל 100 מיליון המצרים יהיו לחם – ובעיקר מים.

משפחה מצרית, ארכיון, 2008 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)
משפחה מצרית, ארכיון, 2008 (צילום: AP Photo/Amr Nabil)

בימים אלה מתנהלות שיחות קדחתניות בין מצרים לאתיופיה על גורלו של סכר "א-נהדה", שאמור להיכנס לפעולה בשנה הקרובה.

אתיופיה, שאוכלוסייתה חצתה את רף ה-100 מיליון כבר ב-2017, דורשת את חלקה במי הנילוס, ובמצרים רואים בפתיחת הסכר איום ברור ומיידי.

כבר עכשיו, באזורים רבים במצרים יש מחסור במים זורמים ונקיים. מה יקרה אם כמות המים תקטן בעשרות אחוזים? גם אם הצדדים יגיעו לפשרה, נראה שמשק המים המצרי יספוג מכה קשה. וכמובן שהבעיה שם הרבה יותר רחבה.

כבר בשנות השבעים, הזמר המצרי הפופולרי אחמד עדוויה שר את הלהיט שלו בשם "זחמה" ,על תחושת הדוחק והצפיפות שהפכה למציאות חייו של כל מצרי: חסרות מיטות בבתי החולים, חסרים מקומות בכיתות הלימוד, חסרים כבישים ובתים. אז במקביל לשמחה הטבעית על הולדת הילדים, במצרים משווים בפה מלא את שיעורי הפריון הגבוהים לטרור, מבחינת האיום על ביטחון המדינה

חסרות מיטות בבתי החולים, חסרים מקומות בכיתות הלימוד וחסרים כבישים ובתים. אז במקביל לשמחה הטבעית על הולדת הילדים, במצרים משווים את שיעורי הפריון הגבוהים לטרור, מבחינת האיום על ביטחון המדינה

נראה שהממשל המצרי יצטרך לחזור לטקטיקות שגרמו להאטה בגידול האוכלוסין בשנות השמונים, ולשכנע את האזרחים לעשות פחות ילדים, ובמקביל – לייצר פתרונות בזק ל-100 מיליון בני אדם, שצפויים להפוך ל-128 מיליון עד שנת 2030.

3

בשורה רעה לדיקטטורים

השלטונות הסודאניים הודיעו שלא יהססו להסגיר את הנשיא המודח עומר אל-בשיר, המואשם בביצוע פשעים נגד אנושות, לידי בית הדין בהאג.

בעבר, בית הדין הבינלאומי הוציא נגד צו מעצר אל-בשיר, בגלל מעורבותו ברצח העם בחבל דרפור, שם נרצחו מאות אלפי בני אדם.

טקס דתי של שבט בסודאן, ארכיון, 2019 (צילום: AP Photo/Hussein Malla)
טקס דתי של שבט בסודאן, ארכיון, 2019 (צילום: AP Photo/Hussein Malla)

אך אל-בשיר שחט לא רק דרפוריים, אלא גם סודאנים אחרים – חברי שבטים שבהם רצה לנקום, נוצרים, מתנגדים פוליטיים ואחרים.

למרות שהעבדות הוצאה מחוץ לחוק שם, סודאנים רבים (במיוחד הנוצרים) הפכו לעבדים, כאשר סוחרי עבדים נהנו מקרבה לאל-בשיר וזכו להגנתו.

קרבנות רבים של אל-בשיר המתינו לרגע הזה במהלך שנים רבות. חשוב מאוד שאל-בשיר יוסגר וישלם על פשעיו. לא רק הקרבנות יצפו במשפטו, אלא גם עריצים בכל העולם, שידעו שגם הם אינם חסינים מפני עונש

קרבנות רבים של אל-בשיר – נשים שנאנסו על ידי חייליו, משפחות שאיבדו קרובי משפחה במהלך הטיהורים האתניים ומעשי הטבח וילדים שנהפכו בעל כורחם לחיילים ואולצו לירות בבני אדם – המתינו לרגע הזה שנים רבות.

חשוב מאוד שאל-בשיר יוסגר וישלם על פשעיו. לא רק הקרבנות יצפו במשפטו, אלא גם עריצים בכל העולם, שידעו שגם הם אינם חסינים מפני עונש.

עוד נקודה למחשבה: לפני כשנתיים, ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו – שחותר כאמור להתקרב לעולם הערבי בכל מחיר – היה מוכן להיפגש עם הפושע הצבאי עומר אל-בשיר, שידיו מגואלות בדם של מאות אלפי קרבנות חפים מפשע

המטרה הייתה לקצר את הטיסות לברזיל, ולאפשר למטוסים הישראלים לטוס מעל סודן. הרי מגובה רב כל כך לא רואים את קרבנות האונס והרצח ההמוני.

4

יורש העצר לחש לגמלים וכבש לבבות

פסטיבל גמלים מרהיב מתקיים בימים אלה בנסיכויות המפרץ. מאות גמלים מסעודיה, כווית, בחריין ועומאן משתתפים במרוצים ובתחרויות יופי.

הפרסים לנאקות ולגמלים הכי יפים מגיעים למאות אלפי דולרים, אבל עבור מי שמשתתף בתחרויות הללו מדובר לא רק בכסף, אלא באהבת אמת.

הכנות למירוץ גמלים בדובאי, ארכיון, 2017 (צילום: AP Photo/Kamran Jebreili)
הכנות למירוץ גמלים בדובאי, ארכיון, 2017 (צילום: AP Photo/Kamran Jebreili)

הסרטון שפורסם באינסטגרם של יורש העצר של דובאי, ובו הוא משוחח בחביבות עם גמליו בעודו נוהג ברכב, מיד הפך לוויראלי. כאשר יורש העצר פונה שם לגמלים בשם עמאר ופארס, והם ניגשים לחלון ונענים לו בשמחה

הסרטון שפורסם באינסטגרם של יורש העצר של דובאי, שייח' חמדאן בן מוחמד בן ראשד אל-מקטום, ובו הוא משוחח בחביבות עם גמליו בעודו נוהג ברכב, מיד הפך לוויראלי, כאשר האמירתיים משבחים את אהבתו ודאגתו לבעלי חיים. יורש העצר פונה שם לגמלים בשם עמאר ופארס, והם ניגשים לחלון ונענים לו בשמחה.

המרוצים מתקיימים בתקופת החורף, כאשר התחרויות האחרונות מסתיימות באפריל, לפני שהחום הופך לבלתי נסבל. בתחרויות משתתפים גם רוכבים רובוטיים, שפותחו כדי להקטין שימוש ברוכבים צעירים וקלי משקל במיוחד.

5

השבוע בתולדות המזרח התיכון

ב-14 בפברואר 2005 נשמע פיצוץ עז במרכז ביירות. ראש ממשלת לבנון לשעבר, רפיק אל חרירי, שעבר בשיירה ליד מלון סנט ג'ורג', נהרג במקום עם מאבטחיו.

ארגון סורי קטן המסונף לאל-קאעידה נטל אחריות לרצח, אולם משפחת חרירי ותומכיה הפנו אצבע מאשימה לשלטון הסורי ולארגון הטרור השיעי חזבאללה.

בעקבות רציחתו של חרירי בביירות פרצו הפגנות ענק נגד נוכחותה של סוריה בלבנון, ולאחר כשבועיים נפלה הממשלה הלבנונית. בחודש מאי באותה שנה, סוריה סיימה את נוכחותה הצבאית בלבנון, שנמשכה מאז 1975

רפיק אל-חרירי, 2003, ליד תחנת הטלוויזיה שלו שהותקפה בטילים ע"י אלמונים (צילום: AP Photo/str)
רפיק אל-חרירי, 2003, ליד תחנת הטלוויזיה שלו שהותקפה בטילים ע"י אלמונים (צילום: AP Photo/str)

בעקבות רציחתו של חרירי בביירות פרצו הפגנות ענק נגד נוכחותה של סוריה בלבנון, ולאחר כשבועיים נפלה הממשלה הלבנונית. בחודש מאי באותה שנה, סוריה סיימה את נוכחותה הצבאית בלבנון, שנמשכה מאז 1975.

בית הדין המיוחד שהוקם על ידי האו"ם חקר את נסיבות רציחתו של חרירי וחשף את זהותם של הנאשמים ברצח – פעילי חזבאללה, ובהם גיסו של עימאד מורנייה.

עוד 1,156 מילים
כל הזמן // יום שני, 30 במרץ 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נתניהו: התקהלויות של מי שאינם בני משפחה גרעינית - יוגבלו לשני משתתפים

כחלון: אני מאמין שאחרי חג הפסח המשק יחזור, בהדרגה, לתפקד ● אחרי שנכנס לבידוד, כי אחת מיועצותיו חלתה בקורונה, נבדק נתניהו ונמצא בריא ● בליכוד מתעקשים על מינוי אדלשטיין ליושב ראש הכנסת, בכחול לבן מעוניינים למנות את ניסנקורן לשר המשפטים, ונתניהו מתנגד להזזת ליצמן ממשרד הבריאות ללא הסכמת האחרון

עוד 61 עדכונים

איך להתבודד כמו פוסט-טראומטית

תראו, מבלי לגנוב לשיח הבידוד המשעשע ברשת את הרעם – התבודדתי עוד לפני שזה היה מנדטורי ופוטוגני. בימים בהם סושיאל דיסטנסינג הסתכם באיפוק וחלוקת לייקים לאקסים בפייסבוק תוך ריגול עיקש, ליל הסדר היה האיום הגדול ביותר לשפיות ולקיבה, וזום עדיין היה רק מזמור כיפים שחרשנו ביסודי. כבר מאז התבודדתי, ולא בכדי: בידוד וניתוק חברתי הם מאפיינים מובהקים לפוסט-טראומה – וגם איתה אני מתמודדת מגיל רך.

שמרו על מרחק בטוח וקשר שוטף

הבידוד בישר על שעתן היפה של שיחות הטלפון והווידאו, ונגזרותיהן שעד לאחרונה סווגו תחת "יכולנו לסגור את זה במייל או בוואטסאפ, אבל הנה אנחנו, מתקשרים מדי". פוסט-טראומה ובידוד הקורונה תבעו באופן שווה את היכולת שלי ושלכם לנהל את הקרבה בחיינו – כך ששעתיים של פייסטיים נשמעות כמו הדבר הכי קרוב לחיבוק, בלי טיפת סרקזם.

אני נוטה להמתיק את הנטייה שלי להסתגר וטוענת שזו רק חיבה יתרה לספייס, וכישרון למצוא עיסוק ועניין גם מבלי להיות מוקפת אנשים וגירויים. החלק הילדי שבי, זה שמצא עצמו מתמודד עם יותר מדי לבד והרכיב עולם פנימי עשיר כדי לשרוד, עדיין רואה בזה הישג – אבל את הבוגרת שבי זה כבר לא משרת ביומיום, אלא במצבים אפוקליפטיים. בשאר הזמן, הבידוד שלי, שנגזר מבושה בעיקר ומתפרש אצלי כהגנה עצמית, מעמיק את הניתוק שלי מחברים.

על אף הריחוק, תמיד הייתי ורבלית. היכולת לכתוב מה שסוער בי היא גלגל הצלה, ואני באמת ובתמים ניהנית להקשיב לאנשים כפי שאני מאזינה למוזיקה. אז לא שתקשורת בינאישית נשגבת מבינתי – אבל הפוטנציאל והאיכות שלה חמקו ממני רוב חיי.

הרעיון שאנשים נמצאים שם בשבילי, שהם מעוניינים ורוצים בי, אולי מעריכים ואוהבים אותי, ומוכנים לעזור לי בעת הצורך, חג אצלי בראש ולא מאתר את המנחת. לא מסתדר לי. ועד שנדלקת הנורה, אני מגששת בחשיכה – כמו כל השעות שביליתי לבד ונדרשתי לשנס ולקושש מתוכי תושייה שאין לי מושג איך הצלחתי להפיק. כמו אז. זו זרות כרונית וחוסר אונים שהולכים איתך ודוחקים את הקיום שלך הצידה. הדרך היחידה להתקרב שחשבתי שנגישה לי, היא להפוך לאנשים שאני רוצה שיאהבו אותי. להיות שיקוף מלא שלהם, כדי לא לעמוד בדרכם. להסכים לכל, לשחק מתה. תאהב אותי כמו שאתה אוהב את עצמך, ואהיה לך לעוד גוף ועוד שלוחה של אהבה והכלה מלאים.

זו זרות כרונית וחוסר אונים שהולכים איתך ודוחקים את הקיום שלך הצידה. הדרך היחידה להתקרב שחשבתי שנגישה לי, היא להפוך לאנשים שאני רוצה שיאהבו אותי. להיות שיקוף מלא שלהם, כדי לא לעמוד בדרכם

לא הבנתי אז שאני לא מאפשרת לאנשים להכיר אותי, למרות שמשכתי אותם פנימה. ואז הם גילו חור שחור, ואני שוב ניצבתי על סף תהום. נדמה לי ששחזרתי את הטראומה שלי מאות פעמים – וכשאדם מסתתר מעצמו, מתנתק ומתבודד בתוכו, תנועה פשוטה כמו יד מושטת קדימה הופכת לכוריאוגרפיה של פינה באוש. ואני, איך לומר, בעלת קואורדינציה בדיונית.

נדמה לי שפחד מהבידוד וחיבה יתרה אליו, שתיהן צורות של התמסרות לו. אני מנסה לזכור את זה כשאני רוקדת הלאה ממנו.

עבדו מהבית ועבדו בבית

בכנות: לא חשבתי שהסגר ישפיע עליי מי יודע מה. בכל מקרה, אני בבית. עזבתי את העבודה לפני כמה חודשים, וככל יוצרת – אני אומרת לעצמי שאני יוצרת, וככל יוצרת: אני מתקשה ליצור. כי, בכנות, מצאתי עצמי קופצת ראש לעיסוק בפוסט-טראומה בניסיון לתמלל אותה, וכמעט מיד טובעת בה.

לא חשבתי שהסגר ישפיע עליי. עזבתי את העבודה לפני כמה חודשים, וככל יוצרת: אני מתקשה ליצור. כי, בכנות, מצאתי עצמי קופצת ראש לעיסוק בפוסט-טראומה בניסיון לתמלל אותה, וכמעט מיד טובעת בה

התקופה במשרד זימנה התערות חברתית ממושכת, שהותירה אותי הלומת פלאשבקים והתקפי חרדה. שעות העבודה שהרגישו לנפשי ארוכות מדי, נתנו אותותיהן. אצלי זה מתבטא בתופעות דיסוציאטיביות, ניתוק מעצמי ומהסביבה. התחלתי לשכוח איך נראה הגוף שלי והרגשתי כאילו אין לי צורה, או למשל, שאין לי רגליים (בז'רגון הטיפולי זה נקרא "דה-פרסונליזציה" – היעדר תחושת עצמי וניתוק מהגוף).

התחלתי להרעיב את עצמי הארדקור, עד שהמחזור הפסיק והשיער נשר, והרגשתי כמו זוכה בלוטו בכל פעם שלא אכלתי יום שלם ודפקתי אימון פרוע. דיברתי, ואז הבטתי סביב ובדקתי מי אמר את הדברים – משום שיכולתי להישבע שלא פציתי פה. הקול שלי נשמע שונה. הזמן נעלם ומצאתי עצמי מתעוררת בנקודות שונות ביום, לא זוכרת מהיכן באתי ולאן מועדות פניי – וכשכבר שעתיים את מתעתדת להכין קפה, זו בעיה.

העולם נדמה עשוי קרטון וניילון, והסכנה אורבת בכל מקום (ובאותו ז'רגון: "דה-ריאליזציה" – תחושת ניתוק בין אדם לסביבתו, וחווייתה כמעורפלת וסוריאליסטית). אני מוכרחה להציל את עצמי. התקפי זעם אופייניים במצבים כאלה, וגם השתבללות וריחוק. הסיוטים, שתמיד אגפו את שנתי, החמירו וניהלו את הכרתי. וכמו תמיד, הסתרתי הכל כמה שיכולתי ופיצלתי את עצמי לסתיו המתנהגת, המתפקדת, בעלת כתפי אטלס; ולסתיו המתה.

אמנם הצלחתי להרוויח את מקומי בעבודה ואת הערכתם הגורפת של החמודים והמוכשרים שנקרו בדרכי – למרות זאת, עזבתי. והנה נשטפתי לחופי הקוטב השני, ממעט מדי עיסוק במצבי, לעיסוק יתר. וכמוני, פוסט-טראומתיות המתקשות לנהל את האיזון בין תפקוד להישרדות, יש אינספור. נדמה שעכשיו כולנו מתנדנדים בפער הזה: בין תפקוד להישרדות.

דיברתי, ואז הבטתי סביב ובדקתי מי אמר את הדברים – משום שיכולתי להישבע שלא פציתי פה. הקול שלי נשמע שונה. הזמן נעלם ומצאתי עצמי מתעוררת בנקודות שונות ביום, לא זוכרת מהיכן באתי ולאן מועדות פניי

ועכשיו מדברים על שינוי מהותי בתפיסה המקצועית הישראלית: לא חייבים לעבוד מהמשרד. לחובתה של המסקנה הנכונה, לדעתי, יאמר שקצב העבודה רבתי ירד עכשיו בכל מקרה – כך שברור שתתאפשר עבודה מהבית לרוב. האם זה יצלח גם בשצף הרגיל, או לכל הפחות תזכה ישראל להצטרף לשאר המדינות עם ימי עבודה באורך סביר? שוב: לדעתי כן, אם נפעל לטובת זה. ומעבר למרווח הנשימה האישי שזה יעניק לכולנו כאן, אני צופה שזה יאפשר גם לאוכלוסיות שונות, ביניהן פוסט-טראומתיות, להשתלב בעבודה שהן רוצות, ולהתמיד בה. אני לא פחות טובה ולא פחות חרוצה מכל אחת אחרת, אבל לפעמים הנפש שלי היא עבודה במשרה מלאה. במקום העבודה האחרון שלי אגב, זה שעזבתי למרות שהיה לי טוב, כולם ידעו על המצב וגילו הבנה מדהימה. ואתם יודעים מה: זה עבד מקצועית. כי כולנו פעלנו כדי לגרום לזה לעבוד. מייק דרופ.

אתם לא לבד: אתם לבד ביחד

כשאנשים שואלים אותי "אז מה את עושה בחיים?", בנקודה הזו, אני נבוכה. לכי תסבירי שאת מחלימה או יוצרת, כותבת או מתמודדת, או השד יודע מה את לעזאזל, למעשה, עושה.

העניין הוא שבגיל שש-עשרה, למשל, מקובל חברתית לחקור ולהתנסות – אבל בגיל שלושים ואחת, מקננת בך התחושה שהציפיות שסביבך מתחילות לפגוש בתפקוד שלך; ואת נמדדת בתוצאות. ילדים, יש? קריירה, יש? הבנה בסיסית בתלתלים? אז מה עשית כל השנים הללו? ובכן: סבלתי מפוסט-טראומה מורכבת קשה ומאמנזיה – אבל הנה דיון שאיני מעוניינת להיכנס אליו עם מי שאוחז בפטיש שופטים.

הבידוד הגורף הזה שכולנו חווים עכשיו, גורם ללא מעט מבודדי יומיום – בין אם פוסט-טראומתיות או כל מצב אחר – להרגיש שווים פתאום. חרדה וחוסר ודאות הם מנת חלקנו הלאומית, כרגע יותר מפלאפל. וחשוב לי להדגיש שאני כותבת את זה, לא כדי ש"תבינו איך זה מרגיש", חלילה. להפך: אני רוצה שתדעו שאני מבינה אתכם, אם מהלך החיים שלכם נפגע מקצועית, כלכלית, רגשית בעקבות האירועים האחרונים, ואתם לא בטוחים מה להגיד לעצמכם ולאחרים – אני מבינה אתכם.

הבידוד הגורף הזה שכולנו חווים עכשיו, גורם ללא מעט מבודדי יומיום – בין אם פוסט-טראומתיות או כל מצב אחר – להרגיש שווים פתאום. חרדה וחוסר ודאות הם מנת חלקנו הלאומית, כרגע יותר מפלאפל

ומצדו השני של מטבע השוויון החדש, גיליתי שהסגר משפיע עליי, גם משפיע – על אף שכביכול, אני מבודדת אש מגיל שש. ואם בארזי המטופלות נפלה שלהבת, מה יגידו אזובים הזקוקים לתמיכה שוטפת ובימים אלה מתקשים לקבל אותה, בעקבות הסגר? נתקלתי בכמה וכמה פוסטים על טיפולים שהושהו בינתיים, ביקורי בית שהופסקו בגלל המצב ואנשים שרמת התפקוד שלהם תלויה בשירותי תמיכה נפשית שנקטעו. ואני לא יודעת עד כמה ההבנה שאנחנו כולנו לבד ביחד עשויה לנחם במצב כזה. מה שכן, אני מאמינה באמפתיה וזו תקופה מוצלחת לתרגל אותה.

נפלה בחלקי הזכות לטיפול מצוין. אני מתבדחת עם עצמי שאחרי שנים של הזנחה רגשית וחוסר אונים, זוכים הרגשות שלי לעדנה ובגיל שלושים ואחת, כמן מוטציה של פיטר-פן, פינוקיו ובת הים הקטנה, אני הופכת לאדם אמיתי. לא שיקוף; לא ראי: אדם בעל מרכז איתן, שאומרת מה היא רוצה, בוטחת ומרגישה, מציבה גבולות, ולא תולה את קיומה והישרדותה באינטראקציות הרסניות.

זה לקח שנים ועבודה עצמית קשוחה, אבל עכשיו אני כבר ממש שם. כמה אנשים אינם זוכים לטיפול? גם כאן: אינספור. וללא טיפול, מילה שלי: לא הייתי כאן. לא הייתי זוכה להתבודד עכשיו בבית הנעים והבטוח שלי. ושוב, המסר שלי ממש לא "תגידו תודה": יש יותר צרות בעולם מאנשים, והצרה שלכם אמיתית ושרירה. אבל חשוב לי להעלות מודעות למצב, גם ברצינות התהומית והמתבקשת, אבל גם בהומור – משום שאני לא יכולה יותר לשאת את האבל העצמי הנלווה להחלמה. עת אני משילה את סתיו של פעם, משהו בתוכי מת כדי שאוכל להיוולד מחדש. זה לא באמת שחור או לבן שכזה, ואני כולי כאן; ועדיין: התאבלתי עליי זמן רב כל-כך. ונדמה לי שסיימתי לבינתיים, ואני יכולה עכשיו לקחת את המרכז המתהווה והמתחזק שלי, ואת הגוף החדש שלי, ולנסות לחיות. כלומר, משתחלוף הקורונה וכולנו נוכל לחזור להתעסק בדברים החשובים באמת, כמו לק ג'ל ואסוס, ובחירות שמיניות.

מה אתם צריכים עכשיו?

אם הייתי צריכה לתת טיפ בידוד, הייתי מתחילה כך: שאלו את עצמכם מה אתם צריכים באותו רגע. פשוט עצרו ותגידו בלחש – או בלב, אם אתם לא מדברים לעצמכם בקול, ומי אתם, אנשים שאינם מדברים לעצמם בקול – "מה אני צריך/ה עכשיו?".

הסימפטום הנפשי של הקורונה הוא התחושה שהאוטונומיה שלנו נחטפה מאיתנו: לא לו"ז, לא חברה, לא עבודה, לא בית-ספר, ולא הבר השכונתי שם אני אישית מעכלת את הקיום ופוגשת אנשים שאני אוהבת. אולי חלקכם מרגישים אובדן שליטה, אפילו טשטוש קל בזהות שעד כה נסמכה על סדר יום, מקומות ואינטראקציות מסוימות. זה ממש לגיטימי. אני מבינה אתכם – אני מרגישה את זה כל הזמן. וברגעים כאלה של לימבו, של הווה מתהווה בלי התחלה ובלי סוף, יהיה קל יותר אם תשאלו את עצמכם את השאלה הזו. אפילו פעם ביום.

הסימפטום הנפשי של הקורונה הוא התחושה שהאוטונומיה שלנו נחטפה מאיתנו: לא לו"ז, לא חברה, לא עבודה, לא בית-ספר, ולא הבר השכונתי. אולי חלקכם מרגישים אובדן שליטה, אפילו טשטוש קל בזהות

בונוס – קבלו עצה שנתנה לי פעם הפסיכולוגית שלי, ושמאז היא נר לרגליי: נסו להחליף את החשש בסקרנות. אני יודעת: היא גאון. השיחה עם עצמכם היא במהותה חיבור – קחו את זה מהמנותקת הראשית. מה אתם צריכים עכשיו?

סתיו מילוא אורבך. בת 31, אבל גם 14 ולרגעים 60. בחורה קטנה, שיער גדול. חיה על התפר. המילה האיומה ביותר היא "פוטנציאל". התחושה האהובה עליי היא ערגה, היא נמצאת בכל. עוגיות שוקולד-צ'יפס מדליקות אותי. גם מים בטעם אננס, במחילה. רוצה להיות תסריטאית ושחקנית. ואהיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,592 מילים

עדות אישית "קניתי לעצמי מסכות באלפי שקלים ברשת"

לחלק מהרופאים במחלקות השגרתיות - שאינן ייעודיות לקורונה - לא נשאר ציוד מיגון, והם נאלצים לרכוש אותו מכספם ● כך מספרת רופאה מתמחה לזמן ישראל ● "אנחנו חשופים, רק במזל לא נדבקה כל המחלקה", היא אומרת ● "מסכת N-95 אמורה להספיק ליום, ואני מסתובבת איתה שבוע" ● תגובת משרד הבריאות לא התקבלה

עוד 727 מילים

חשש ממשבר אנרגיה בעקבות מגפת הקורונה

פרסום ראשון נובל אנרג'י מזהירה כי במקרה של התפרצות קורונה על אסדות הפקת הגז, העבודה בהן תיפסק עד להודעה חדשה ● המשמעות: מחסור חמור בגז, שיוביל גם למחסור באספקת החשמל לבתים ולמפעלים ● המשבר בשוק האנרגיה העולמי והמעבר לאנרגיה ירוקה מסכנים את יציבות שותפויות הגז בישראל ● דלק קידוחים צירפה היום "הערת אזהרה" לדוחות, ובעלי החוב של הקבוצה שבשליטת תשובה עלולים לשלם את המחיר ● משרד האנרגיה בתגובה: נהלי הבטיחות באסדות חודדו

עוד 1,539 מילים

גנץ, אשכנזי וממשלת החלומות של יצחק תשובה

טייקון הגז יצחק תשובה כבר הוכיח שיש לו שליטה כמעט מלאה בממשלות נתניהו באמצעות קשריו ● אבל הממשלה החדשה צפויה להאיר לו פנים במיוחד ● שניים מבכירי יועציו של גנץ הועסקו בעבר על ידי תשובה, והשפעתו ניכרה היטב בקרב שהתנהל בתוך הקוקפיט בשנה האחרונה ● לפיד ויעלון תמכו בהרחקת האסדה, מול אשכנזי והיועצים שדחפו את גנץ לסרב ● פרשנות

עוד 775 מילים

חקלאות בזמן מחסור, ממצרים העתיקה ועד ימינו

כבר כמה ימים שאנחנו שומעים על מחסור צפוי בביצים או מצות. זו אכן בעיה קשה שתכה במדינה בצורה משמעותית, ואולי זה אפילו לא יגמר בביצים ומצות, אבל היא לא אמורה להפתיע אף אחד. מדינת ישראל, או יותר נכון ממשלות ישראל בשנים האחרונות, עשו הכל כדי לרמוס את ענפי החקלאות הישראלים, מלבד הכרזה רשמית על מלחמה נגדם.

כבר כמה ימים שאנחנו שומעים על מחסור צפוי בביצים או מצות. זו אכן בעיה קשה שתכה במדינה בצורה משמעותית, ואולי זה אפילו לא יגמר בביצים ומצות, אבל היא לא אמורה להפתיע אף אחד

זהו מהלך שאין בו כל הגיון, מדינה לא יכולה להסתמך על יבוא בלבד, ותעיד על כך ההיסטוריה. אין איך להתחמק מזה, כל מדינה צריכה לעשות הכל בכדי שהחקלאות שלה תשגשג. יבוא הוא לא הפתרון, וזה מוכח גם ארכיאולוגית.

במצרים הפרעונית נמצאו ממגורות שנבנו על מנת לאגור מזון, ממגורות שתוארכו למאה ה–13 לפנה"ס, בנוסף נמצאו פפירוסים שבהם יש עדויות על הגעה של קבוצות נוודים של כנענים למצרים בעקבות רעב ובצורת, בצורת שגם מוכחת במחקרים אקולוגיים וגיאולוגיים.

ממגורות במצרים, המאה ה-14 לפנה"ס
ממגורות במצרים, המאה ה-14 לפנה"ס
ממגורות במצרים במאה ה-14 לפנה"ס
ממגורות במצרים במאה ה-14 לפנה"ס

בתחילת המאה ה–12 לפנה"ס, סוף תקופת הברונזה המאוחרת, קרסו אחת אחרי השנייה כל האימפריות במזרח הקדום, האימפריה המצרית, האימפריה החיתית, האימפריה המינואית והאימפריה הכשית במסופוטמיה.

הסיבות לקריסה הם נושא לדיון נרחב במחקר הארכיאולוגי כבר מעל חמישים שנה. היום קיימת תזה שהקריסה קרתה כתוצאה משילוב של גורמים, בהם שינויי אקלים והתפרצויות געשיות, פלישות של עמים שהובילו לקרבות, כמו פלישת גויי הים למצרים, ועליית השימוש בברזל שהפך את הברונזה למתכת פחות נפוצה, מה שהביא לקריסה כלכלית של אותן אימפריות מבוססות ברונזה.

במצרים הפרעונית נמצאו ממגורות לאגירת מזון שתוארכו למאה ה–13 לפנה"ס, ופפירוסים עם עדויות על קבוצות נוודים כנענים שהגיעו למצרים בעקבות רעב ובצורת, בצורת שהוכחה גם במחקרים אקולוגיים וגיאולוגיים

אבל לא רק בעת העתיקה אנחנו רואים עדויות כאלה. במהלך מלחמת העולם השנייה היו לשוויצריה היחסים הכי מורכבים עם גרמניה מכל שאר המדינות. שוויצריה ראתה את הנולד, והיתה הראשונה לזהות את התקופה הקשה שתגיע, ולכן דאגה לצבור מזון, ואף לקנות נשק ולנייד את כוחותיה לקראת פלישה אפשרית.

כידוע, שוויצריה תמיד היתה מדינה נייטרלית, כבר מאז 1815, ולאחר כיבוש צרפת, בלגיה והולנד באמצע 1940 מצאה את עצמה שוויצריה במצב לא פשוט בו כל הגבולות והמעברים שלה למדינות השכנות נשלטו בידי הגרמנים. התושבים בשוויצריה עצמם לא ממש תמכו בנאצים וליבם נטה יותר למדיניות של חבר הלאומים, אבל בשביל לשרוד ולהמשיך לקבל תוצרת היה על שוויצריה להמשיך לסחור עם גרמניה, וגרמניה שילמה בעיקר בפחם.

בגלל המיקום הגיאוגרפי שלה והסחר עם גרמניה, סבלה שוויצריה מסגר שהטילו עליה בעלות הברית (ארצות הברית ובריטניה), ונסיון של שוויצריה לרכוש מכונות ירייה מארצות הברית נכשל כי הבריטים לא אישרו וטענו שיחרימו את הסחורה.

למרות הסחר עם גרמניה ונקיטת הצעדים לאספקת מזון עצמאית, שוויצריה בסופו של דבר כילתה את המאגרים שלה והגיעה למצב שבו היא סבלה ממחסור בדלקים, עד שהיתה צריכה להסתמך על היערות שלה וחשמל הידרואלקטרי. הניסיון של שוויצריה לייצר לעצמה אפשרות סחר ימי על ידי רכישת ספינות מבריחים שהוחרמו, לא צלח לאחר שהספינות אלו עגנו בנמל בבזל על הריין, שיצא מכלל שימוש לאחר הפגזה בריטית של סכר גרמני.

למרות הסחר עם גרמניה ונקיטת הצעדים לאספקת מזון עצמאית, שוויצריה כילתה את מאגריה והגיעה למחסור בדלקים, עד שנאלצה להסתמך על יערותיה ועל חשמל הידרואלקטרי

דוגמא נוספת, אמנם שונה במהותה, היתה הסגר שהוטל על גרמניה על ידי בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. מטרת הסגר היה כמובן להקשות על יכולות גרמניה להילחם, מתוך מחשבה שהמדינה תצטרך להתעסק בבעיות הפנים שיווצרו מהעדר סחורות ומזון. ואכן יש עדויות לקשיים רבים בגרמניה למצוא מזון בתקופת המלחמה, עד כדי כך שחלקים מרכזיים בערים גרמניות הפכו במהלך המלחמה לשטחי חקלאות, דוגמא בולטת לכך היא כיכר הז'נדרמנמרקט במרכז ברלין שהפכה לשדה לגידול תבואה במהלך המלחמה.

מכל הדוגמאות האלו אפשר ללמוד שני דברים. מדינה לא יכולה להסתמך אך ורק על יבוא, ויש חשיבות גדולה לעידוד ותמיכה בחקלאות המקומית, בדיוק בשביל שעות צרה ומצור בהן לא בטוח שיגיעו סחורות ממדינות אחרות.

השיעור השני פשוט גם הוא, אי אפשר להסתמך על מקור ייצור אחד, מדינה חייבת לייצר לעצמה (כמעט) הכל, גם כי זה מעודד תעסוקה מקומית וגם כי זה דואג שתהיה אספקה בזמנים קשים. תחשבו על זה כמו על נקבת השילוח בעיר דוד בירושלים: לירושלים במאה ה–8 היו מספיק מקורות מים מסביב, אבל חזקיהו השכיל להבין שבעת מצור הוא צריך לדאוג להזרים מים לתוך חומות העיר, ולכן חצב את נקבת השילוח.

אי אפשר להסתמך על מקור ייצור אחד. מדינה חייבת לייצר לעצמה (כמעט) הכל. גם כי זה מעודד תעסוקה מקומית וגם כי זה מאפשר אספקה בזמנים קשים. תחשבו על זה כמו על נקבת השילוח בעיר דוד בירושלים

בסיכומו של דבר, כולם יודעים שזה אף פעם לא חכם לשים את כל הביצים שלך בסל אחד, במיוחד לא אם בקרוב הולך להיות מחסור בביצים.

היסטוריון וארכיאולוג, מרצה מעל ארבע שנים לקהל הרחב בעמותות ותיקים, חוגי בית ומרכזיים קהיליתיים, במגוון נושאים ארכיאולגיים והיסטוריים. שם דגש על הנגשת הארכיאולוגיה לציבור ובחינת ההווה דרך העבר. בעל תואר ראשון ושני בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ותרבויות המזרח הקדום מאוניברסיטת תל אביב ומעל 15 שנות נסיון ארכיאולוגי בשטח

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 728 מילים
עודכן עכשיו

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

להתראות, טוקיו המפסידים והמרוויחים מדחיית האולימפיאדה

ספורטאים בארץ ובעולם קיבלו ברגשות מעורבים את דחיית המשחקים בטוקיו ● מצד אחד, חלקם יתקשו להבטיח את מקומם באולימפיאדה שתיערך רק בקיץ הבא ● מצד שני, הם חששו מהכוונה של חלק מהמדינות להכניס אותם לבידוד מיוחד עד הקיץ - אם המשחקים לא יידחו ● ואף אחד מהם, כמובן, לא רוצה לסכן את חייו בשביל מדליה ● רונן דורפן יצא בעקבות ההחלטה שמטלטלת את הספורט הבינלאומי

עוד 1,699 מילים

כחול-לבן טובלת בביצת הקואליציה ושרץ גדול בידה

מלחמה על הדמוקרטיה? מאבק בשחיתות? גנץ ומפלגתו מיישמים למעשה את פסקת ההתגברות, שהפכה לאחד מסמלי ההתנגדות שלהם לממשלת נתניהו ● ואם לא די בזה, אין להם שום בעיה עם הממשלה המפלצתית שהם הולכים להקים עם נתניהו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 719 מילים ו-1 תגובות

המהלך של גנץ: הגזענות ניצחה את המאבק בשחיתות

חוקר השחיתות ד"ר דורון נבות לא רואה בהצטרפות של גנץ ואשכנזי לממשלת נתניהו שינוי כיוון, ומזכיר שמתוך רביעיית הקוקפיט, ״מי שבאמת מתעניין בשחיתות הוא בוגי, אבל הוא האיש הכי חלש שם״ ● גם כל הסיפור עם המשותפת היה תרמית לדעתו, ואפילו ההליכה עם מרצ ● ״המחויבות ללאומיות היהודית ניצחה כל דבר אחר, עד כדי כך שמתברר גם שהיא היתה יותר חשובה מ'רק לא ביבי׳״

עוד 789 מילים

העולם מרוכז בקורונה, אבל תכנית המאה, הסיפוח והאג עדיין כאן

בית הדין בהאג והאיחוד האירופי משהים - אבל לא מקפיאים - את הדיונים על יחסי ישראל ופלסטין ● ישראל וארה"ב אומרות שהן עדיין עובדות על יישום תכנית המאה, כולל סיפוח, אך מסרבות לנקוב בלוח זמנים ● כך שינתה הקורונה את סדר היום במזרח התיכון ● פרשנות

עוד 856 מילים

"נגיף הקורונה ממשיך לחיות בדם לאחר המוות"

"המתים אמנם לא משתעלים, אבל הם יכולים לפלוט נוזלי גוף כשמזיזים אותם או כשמעבירים אותם ממקום למקום" ● כך אומרת לזמן ישראל פתולוגית אמריקאית בכירה, שקוראת לעולם לאמץ נהלים מחמירים בנוגע לטיפול בגופות ● ראיון

עוד 852 מילים

על פי הנתונים הרשמיים, מספר חולי הקורונה בגדה המערבית וברצועת עזה עדיין נמוך, ולמעשה הפלסטינים הם שחוששים מזליגת המחלה מההתנחלויות לשטחים ● בינתיים, ארגון רופאים למען זכויות אדם קורא לישראל להכיר באחריותה לנעשה שם - הן מבחינת החוק הבינלאומי והן מבחינה מוסרית ● "התפרצות בעזה תהיה קטסטרופה, בריאות לא פחות חשובה מביטחון"

עוד 1,504 מילים

השר בנט חתם על הקצאת 700 חיילים לסיוע למשטרה

נתניהו לראשי מפלגות הימין: הפרסומים בנושא המו"מ הם פייק ניוז מוחלט ● שקד: מסירת משרדי הביטחון והמשפטים לשמאל, פירושו שעבוד אידיאולוגי לשמאל ● אושרה בקשת יש עתיד להתפלג מסיעת חוסן לישראל, גנץ נשאר עם השם כחול לבן ● בעלה של יועצת נתניהו לענייני חרדים, עמה נפגש בסוף השבוע שעבר, התגלה כחולה קורונה

עוד 61 עדכונים

היוזמה לביטול הלכת דרעי-פנחסי מחרבת כל נורמה שלטונית ראויה

מ״לא נשב תחת ראש ממשלה עם כתבי אישום״, בני גנץ חתך בחדות למו״מ על ביטול חלקי של הלכת דרעי-פנחסי, על מנת שנתניהו יוכל לכהן כמ״מ ראש הממשלה בזמן שהוא עומד לדין, אם וכאשר תיכנס הרוטציה בין שניהם לתוקף ● מעבר לעובדה שמדובר בחקיקה פרסונלית פסולה, הרי שהיוזמה מאיימת למחוק את ההישג הגדול ביותר של אותה הלכה וכל זכר להקפדה על ניקיון כפיים ציבורי ● פרשנות

עוד 900 מילים ו-1 תגובות

הנחש, האריה והחמור

פרשנות הרבה לפני שמגפת הקורונה הפכה לתירוץ הרשמי להקמת ממשלת חירום, ובזמן שבכחול-לבן עוד קיוו להקים ממשלת מיעוט או לכל הפחות להגיע למו״מ מול הליכוד עם הכנסת בידיהם, אשכנזי כבר בישל עם דרעי את הצטרפות גנץ ואנשיו לממשלה בראשות נתניהו ● הרמטכ״ל לשעבר ראה את תוצאות הבחירות ב-2 במרץ, וקיבל החלטה ● רק ביום חמישי, הבינו שותפיו לשעבר לאן פניו מועדות ● משרד הביטחון זו רק תחנה ראשונה ● הו הא מי זה בא ראש הממשלה הבא

עוד 2,951 מילים ו-11 תגובות

"אבי מת לבדו, ועכשיו אני לא יכולה אפילו לנחם את אמי"

"אנחנו מביאים מצרכי מזון לקשישים ומנסים לספק מילות נחמה לאלו שמודאגים במיוחד" ● "למרבה הצער, גם בתוך הקהילות שלנו יש אנשים שנדבקו בנגיף" ● יהודי איטליה מספרים על החיים והמוות בלב אזור האסון של הקורונה באירופה ● הקושי הרגשי הגדול, הם אומרים, הוא האיסור להיפרד מיקיריהם או ללוות אותם בדרכם האחרונה

עוד 877 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה