ישראלים רבים מתים על דונאלד טראמפ כי הוא חילק לימין כאן כמה מתנות, אבל בקרב אמריקאים שאינם ימנים קיצונים התמיכה בו תלויה במידה רבה ברעיון שהכלכלה משגשגת בזמן כהונתו.
יש מי שרוצים להגביל מכירת נשק ויש מי שרוצים לאסור על הפלות ויש שונאי זרים ועוד כמה קבוצות שחופפות במידה רבה וביחד לא יספיקו לו כדי להבחר מחדש. אם טראמפ ייבחר מחדש, זה יהיה בגלל שמעבר לכל אותם נושאים יש גם נרטיב שאומר שהמשק מצליח. טראמפ טען זאת בנאומו השנתי בקונגרס לפני כמה ימים, ולמרות הרקורד שלו עם עובדות יש מי שהאמין.
יש מי שלא רוצים להגביל מכירת נשק ויש הרוצים לאסור על הפלות ויש שונאי זרים ועוד כמה קבוצות שחופפות במידה רבה, וביחד לא יספיקו לו כדי להבחר מחדש. אם טראמפ ייבחר מחדש, זה יהיה בגלל שיש גם נרטיב שאומר שהמשק מצליח
אז בואו ונבחן את זה.
אומרים לנו שיש צמיחה יפה
בתור התחלה, נאמר לנו שיש צמיחה יפה. במהלך שלוש שנות טראמפ, שיעור הצמיחה הממוצעת בתוצר היה 2.5%, לפי נתונים רשמיים. במהלך שמונה שנות אובמה עמדה הצמיחה על ממוצע של 1.6%. אבל זה מטעה. הכלכלה הצטמצמה ב-2.5% בשנת 2009, השנה הראשונה של אובמה, בגלל המיתון הגדול שהתחיל תחת ג'ורג' וו. בוש. אובמה הזרים כסף לכלכלה במסגרת תכנית ייצוב עצומת מימדים, ובשבע השנים הבאות שלו ממוצע הצמיחה עמד על 2.5%, זהה לזה של טראמפ. הממוצע של בוש היה 2.2% בשנה, ושל ביל קלינטון היה 3.9%.
אז קצב הצמיחה של טראמפ הוא בסדר ולא יותר מזה.
הכלכלה הצטמצמה ב-2.5% ב-2009, השנה הראשונה של אובמה, בגלל המיתון הגדול שהתחיל תחת בוש. אובמה הזרים כסף לכלכלה במסגרת תכנית ייצוב, וב-7 השנים הבאות שלו ממוצע הצמיחה עמד על 2.5%
אומרים שזה הספיק ליצור המון מקומות עבודה. נבחן את זה כעת.
אומרים לנו שזה יצר המון מקומות עבודה
האבטלה ירדה ל-3.8%, וזה אכן נמוך מבחינה היסטורית, סביב הרמה שהייתה בסוף תקופת קלינטון. לאחר המיתון של בוש היא זינקה לכ-10% ומאז תכנית הייצוב ישנה מגמת ירידה. בתקופת טראמפ קצב הירידה אפילו הועט מעט. בתחילת כהונתו האבטלה היתה קצת מתחת ל-5% והיא ירדה בכאחוז בודד מאז.
יתרה מזאת, השכר הריאלי קפא על שמריו כך שיש אנשים רבים שהם מועסקים אך עניים למדי.
האבטלה ירדה ל-3.8%, וזה אכן נמוך מבחינה היסטורית, סביב הרמה של סוף תקופת קלינטון. לאחר המיתון של בוש זינקה לכ-10% ומאז תכנית הייצוב – במגמת ירידה. בתקופת טראמפ קצב הירידה אפילו הועט מעט
כיצד הושגה הצלחה צנועה זו?
ובכן, התקציב הפדרלי עומד כעת על 4.4 טריליון דולר – גבוה ביותר מ-10% במונחים ריאליים מהממוצע תחת אובמה. הוצאות הביטחון בלבד עלו מ-767 מיליארד דולר בסוף 2016 ל-989 מיליארד דולר כיום – עליה של 29%.
אבל ממשל טראמפ גם הפחית מיסים (בחקיקה שהועילה בעיקר לעשירים ולחברות) – וזה הוריד את ההכנסות.
ומה עם אחריות פיסקלית?
הרפובליקנים היו בעבר בעד אחריות פיסקלית. האם הם באמת הורידו הכנסות והעלו הוצאות? זה ממש לא אחראי מבחינה פיסקלית! ובכן, כן.
הגירעון בתקציב (ההוצאות שהרפובליקנים מעמידים פנים שהם שונאים מינוס ההכנסות שהם באמת שונאים) עמד על 585 מיליארד דולר בשנה האחרונה של אובמה, לפי נתונים רשמיים. בשנת 2018 הנתון הזה עלה ל-779 מיליארד דולר וב-2019 זינק ל-1,092 מיליארד דולר.
הגירעון בתקציב עמד על 585 מיליארד דולר בשנה האחרונה של אובמה. ב-2018 הנתון הזה עלה ל-779 מיליארד דולר וב-2019 זינק ל-1,092 מיליארד דולר
כל גירעון כזה מוסיף לחוב הלאומי, שממילא כבר חצה את הקו האדום. על פי נתונים רשמיים, החוב הלאומי בסוף שנות אובמה עמד על 19.6 טריליון דולר. כעת הוא עבר את ה-23 טריליון דולר, וההערכה היא שיגיע ל-24 טריליון דולר עד סוף הקדנציה הראשונה של טראמפ.
זהו גידול של 20% בערך. כיוון שזה עולה בהרבה על קצב הצמיחה פירוש הדבר גם עלייה ביחס בין החוב לתל"ג. נתון זה כבר עבר את ה-100%, דבר שאף כלכלן בהסטוריה לא המליץ עליו. אם ארה"ב הייתה משפחה, היא היתה חייבת יותר ממה שהיא מרוויחה.
החוב לאזרח הוא יותר מ-$70,000 והחוב הכללי עולה בכ-$10,000 לשניה. הרפובליקנים לווים מהעתיד ברמה חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית בכדי לגרום להווה להראות טוב.
החוב לאזרח הוא יותר מ-$70,000 והחוב הכללי עולה בכ-$10,000 לשניה. הרפובליקנים לווים מהעתיד ברמה חסרת תקדים בהיסטוריה האנושית בכדי לגרום להווה להראות טוב
כל זה לא היה הכרחי. כאשר הכלכלה צומחת – ההכנסה לרוב עולה ועלויות הרווחה נמוכות יותר, ולכן הגירעון התקציבי צריך לרדת. כאשר כלכלות בצרות, אז ההכנסות ממסים נמוכות יותר והוצאות הרווחה גבוהות יותר, וניתן להבין גידול בגירעון. ישנם מעט תקדימים לסוג הגירעון הנוכחי.
הגרף הזה מציג כיצד גידול בגרעון לרוב חופף לתקופות מיתון (העמודות האפורות).
"טראמפ ירש התאוששות חזקה ובכל זאת הצליח להגדיל עוד יותר את הגירעון", אומר ג'יימס גוטמן, בכיר בתעשיית קרנות הגידור וכלכלן לשעבר בגולדמן סאקס. "כישלונו של טראמפ בעניין הגירעון עצום. זו ממש דומה לעולם שלישי".
"טראמפ ירש התאוששות חזקה ובכל זאת הצליח להגדיל יותר את הגירעון", אומר ג'יימס גוטמן, בכיר בתעשיית קרנות הגידור וכלכלן לשעבר בגולדמן סאקס. "כישלונו של טראמפ בעניין הגירעון עצום. זו ממש דומה לעולם שלישי"
אומרים לנו שטראמפ מזיז עניינים בנושא הסחר
טראמפ יאמר כי בנושא הסחר הוא מזיז עניינים. אכן זה עשוי היה לעזור: כשמדינה מנהלת גירעון סחר היא לפעמים לווה כסף כדי לשלם עבורו, מה שמגדיל את הגירעון התקציבי. אז איך מתנהלת אמריקה בכל מה שקשור לסחר? על פי משרד המסחר הפדרלי, בשנת 2018 (השנה האחרונה שיש לגביה נתונים) גירעון סחר של אמריקה הגיע ל- 891.2 מיליארד דולר, לעומת 735 מיליארד דולר בשנת 2016. אפילו הסחר עם סין הגיע לשיא של 419 מיליארד דולר. מעניין – זה לא נראה כמו הצלחה.
כמובן ששוק המניות בשמיים. מדד דאו ג'ונס זינק מסביב 18800 ביום הבחירות בשנת 2016 ל-29300 כיום – עליה של יותר מ-50%. הדבר נובע בעיקר מהורדת מיסי החברות, שהעלתה את הרווחיות. לטראמפ מגיע קרדיט על כך.
לקצת יותר ממחצית ממשקי הבית בארה"ב יש כסף בשוק המניות, לפי הערכות, וחלק גדול מזה נמצא בקרנות פנסיה. אך כמעט 85% משוק המניות הוא בבעלות של 10% ממשקי הבית, כלומר הרווחים האדירים שלהם מיטיבים בעיקר עם העשירים. המשמעות היא העברת הון מאסיבית לכיוון העשירים במדינה שהיא כבר הכי פחות שוויונית בעולם המפותח בחלוקת ההכנסה וגם בעושר. שוק המניות הוא נהדר, אבל הוא עולה ויורד והוא לא משול למשק הלאומי.
לקצת יותר ממחצית ממשקי הבית בארה"ב יש כסף בשוק המניות, לפי הערכות, וחלק גדול מזה נמצא בקרנות פנסיה. אך כמעט 85% משוק המניות הוא בבעלות 10% ממשקי הבית. כלומר הרווחים האדירים שלהם מיטיבים בעיקר עם העשירים
אז נסכם: יש כאן המשך מסויים לצמיחה שהחל בה אובמה, המלווה בהורדת מיסים שערורייתית שניפחה באופן מלאכותי את הבורסה אבל הועילה בעיקר לעשירים ובפועל מהווה הלוואה קולוסאלית מהדורות הבאים. הם ייאנקו תחת החוב הלאומי הגדול בתולדות הכלכלות. אם הם יממנו אותו על ידי הדפסת כסף זה יניע את האינפלציה ויוביל לדעיכה כלכלית, חברתית ולאומית.
אין פלא שאנשים יורדים מהפסים. חלקים פשיסטים, חלקים עברו לשמאל הקיצוני, ומעטים מבינים מימינם ומשמאלם.
הסיפור הוא לא לגמרי חדש – למרות שהמחולל הוא איש משונה במיוחד. שטויות דומות התרחשו בתקופת בוש, וראינו לאן זה הוביל. יש גם מקביל ישראלי: ממשלת הליכוד מקווה ששקר הכלכלה הפורחת, המבוסס בעיקר על שקל חזק באופן מלאכותי ומזיק, יגרום למצביעים לבחור מחדש בראש ממשלה שמערער את הדמוקרטיה ועומד בפני משפט שוחד.
אז נסכם: יש כאן המשך מסויים לצמיחה שהחל בה אובמה, המלווה בהורדת מיסים שערורייתית שניפחה באופן מלאכותי את הבורסה אבל הועילה בעיקר לעשירים ובפועל מהווה הלוואה קולוסאלית מהדורות הבאים
בארצות הברית, הרפובליקנים יודעים שאי אפשר לשטות בכל האנשים כל הזמן. אבל האם אפשר לשטות במספיק אנשים בזמן הנכון במדינות המתנדנדות כדי שוב לנצח בפוקס? אם הדמוקרטים שם (כמו המחנה השפוי כאן) לא ינפצו את בלוף השגשוג, אז בפירוש יש מצב.
דן פרי שירת כעורך ראשי של סוכנות איי-פי במזה"ת (מבסיסו בקהיר) לאחר תפקידים דומים באירופה, אפריקה והאיים הקריביים. שימש כיו"ר התאחדות עתונאי החוץ בישראל. איש היי טק ויזמות בעבר ובהווה. עקבו אחריו ב: https://danperry.substack.com
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם