הרבה מדינות בעולם סובלות היום מקיטוב עמדות בציבור  – שגורם לקוטביות בחיים הפוליטיים. כאילו אף אחד לא מסוגל לראות את רעהו, ללבן אתו באופן הגיוני מחלוקות ביניהם, ולהישאר חבר על אף המחלוקת. לא הקיטוב גורם לשיתוק המערכת הפוליטית, אלא התחושה שאין אמת או משמעות בכלל במחשבתו של החולק עלי. גם מדינת ישראל היא בין הסובלות מקוטביות זאת.

כאילו אף אחד לא מסוגל לראות את רעהו, ללבן אתו באופן הגיוני מחלוקות ביניהם, ולהישאר חבר על אף המחלוקת. לא הקיטוב גורם לשיתוק המערכת הפוליטית, אלא התחושה שאין כל אמת או משמעות במחשבתו של החולק עלי

הרשמו עכשיו לניוזלטר היומי

גרוע מכל בעיני היא העובדה שגישה זאת איננה גישה יהודית כלל, אלא להפך, היא גישה אנטי-יהודית מובהקת. זאת הגישה שהקימה גטו ליהודים, וצמצמה את זכויותיהם כבני אדם בהתאם.

המסורת שלנו וכל מה שאנו יודעים על היהדות של חכמי המשנה והתלמוד וכל המסורת עד לזמן המודרני – עומדת, כנגד גישה זאת. היהדות היא חברה שעודדה מחשבה אחרת ופתחה דרכים לאפשר זאת בלי להרוס את לכידות החברה הכללית. היום הלכידות החברתית שלנו בסכנה!

דוגמה מאלפת לגישה זאת היא הנושא של אמירת קדושה בתפילה היהודית. כל הרעיון ש"קדושה" היא חלק הכרחי מהתפילה של היחיד והציבור היהודי, בא מן התנ"ך מחזונו של ישעיהו הנביא:

"וְקָרָא זֶה אֶל זֶה וְאָמַר קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ ה' צְבָאוֹת מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ. (ישעיהו ו, ג)

ר' חיים בן שלמה טיירר מצ'רנוביץ' (נולד ב1816) מסביר את הפסוק והתפילה כך:

"…כי באמת כבר כתבנו במקום אחר שמי שאוהב את ה' יתברך לא אהבת עצמו בשום אופן, אין חילוק לפניו כלל וכלל בעשיית המצוות אם הוא עשאה או אחרים עושים ויבוא הטוב מכל מקום".

היהדות היא חברה שעודדה מחשבה אחרת ופתחה דרכים לאפשר זאת בלי להרוס את לכידות החברה הכללית. היום הלכידות החברתית שלנו בסכנה!

אסור שתתקיים "תחרות" על עשיית מצוות. יהודי שעושה רק מצווה אחת ביום, עשייה זאת משמחת את הקב"ה. ואין לאדם אחר רשות לבקר אותו שזה רק מצווה אחת. והוא ממשיך:

"וזה הוא עיקר עבודתו לעשות נחת רוח לפניו, ומה לו אם יגיענו נחת רוח ממנו או מחבירו. … האוהב את בוראו אהבת אמת שמשתוקק שיגיע נחת רוח לבורא עולם, לא ישתדל כלל לחטוף המצוה מזולתו שהוא יעשנה"

אין אפוטרופסות על המצוות! אסור שחוג זה או אחר יטען שרק הם יודעים איך לקיים את המצוות, ולכן כל מצווה שיהודי אחר עושה פסול מלכתחילה. גישה כזאת גורמת צער לה' במקום שמחה.

אין אפוטרופסות על המצוות! אסור שחוג זה או אחר יטען שרק הם יודעים איך לקיים את המצוות, ולכן כל מצווה שיהודי אחר עושה פסול מלכתחילה. גישה כזאת גורמת צער לה' במקום שמחה

"ועל כן אומרים בקדושה של יוצר אצל קדושת המלאכים וכולם מקבלים עליהם וגו' ונותנים באהבה 'רשות זה לזה' להקדיש ליוצרם בנחת רוח וגו', …

ולא יחפוץ אחד להיות גדול מחבירו אף בעיני המקום, ועל כן נותנים באהבה רבה רשות זה לזה להקדיש וכו' כי כל כוונתם שיגיע הנאה לבורא עולם יהיה ממי שיהיה מאתו או מזולתו…" (ספר באר מים חיים פרשת תצוה – פרק כח)

חייבים לדעת לתת רשות אפילו לזה שאינני מסכים אתו לדבוק בדעתו. כולם מסוגלים לדבר רק כאשר הם יודעים שאף על פי המחלוקת אנו מצטרפים לשירה אחת.

העמדה הברורה פה לגבי קיום מצוות התורה מחייבת גם בתחום הפוליטי. לכידות החברה נהרסת כאשר ביצוע מדיניות של הממשלה, זו או אחרת, דורסת זכויות אדם של קבוצה זו או אחרת בחברה.

העמדה הברורה פה לגבי קיום מצוות התורה מחייבת גם בתחום הפוליטי. לכידות החברה נהרסת כאשר ביצוע מדיניות של הממשלה, זו או אחרת, דורסת זכויות אדם של קבוצה זו או אחרת בחברה

מי שפועל נגד החוק, מי שפועל לפגוע באזרחים, מי משתתף בפשע מאורגן וכו' חייבים לעצור ולכלוא אותו לפי החוק. אבל, בהעדר פעולה לא חוקית, אנו חייבים להתייחס לאדם הפרט כאדם שווה, אדם שאני נותן לו רשות לחלוק עלי.

עלינו להעריך את תרומתו האישית לחברה כולה, אפילו אם זה רק על ידי זה שהוא לא פוגע ולא גורם נזק. כל כך הרבה ישראלים יהודים ולא-יהודים הם אנשים נפלאים שתורמים מזמנם או כספם לאחרים. חייבים להגדיל ולהעצים כל אלה, אפילו אם הפרט עושה רק דבר אחד חיובי לעזרת אחרים.

כל דיבור שמוזיל את הערך של קבוצה זאת או אחרת בחברה הורס את החברה בפוטנציה, וכל מעשה שמוזיל את הערך של קבוצה זאת או אחרת הורס את החברה בפועל.

לכן, אל לנו לקבל באופן פסיבי כל דיבור של פוליטיקאי כלשהו שמזלזל ביריבים שלו, או המזלזל בעמדות או בהצעות של יריביו. אפשר להצביע עבורו, אבל לא לתת הזלזול לעבור בלי התנגדות.

לכן, אל לנו לקבל באופן פסיבי כל דיבור של פוליטיקאי כלשהו שמזלזל ביריבים שלו, או המזלזל בעמדות או בהצעות של יריביו. אפשר להצביע עבורו, אבל לא לתת הזלזול לעבור בלי התנגדות

יש לחפש את החיובי האפשרי גם בדברים שאינני מסכים איתם. אפילו אם בסוף לא מוצאים משהו, חובה עלינו לחפש. רק אז נוכל להדמות למלאכים ולומר "קדושה" כמו שצריך, בדרך שיוצרת ממד של מעין קדושה בחברה הישראלית היום, בדרך שקוראת גם לזה וגם לזה לומר את דבריהם במתחם הקדושה של החברה היקרה שלנו.

הרב מיכאל גרץ שימש כעוזר לעורך הראשי של אנציקלופדיה יודאיקה, וכתב מאמרים לאנציקלופדיה על מחשבת ישראל בעת המודרנית. הוא היה בין המקימים של התנועה המסורתית בישראל ושימש כמנכ"ל הראשון של התנועה בזמן הקמתה. הוא היה הרב של קהילת מגן אברהם בעומר 32 שנים. היה בין המקימים של בית המדרש לרבנים במכון שכטר בירושלים, ושימש כמרצה שם בתחילתה. היה במשך כ-20 שנה מרצה בכיר למחשבת ישראל ומקרא במכללת קיי בבאר שבע, ופרסם מאמרים רבים. הוא גם היה רץ מרתונים וגמר כ-16 מהם בארץ ובחו"ל. רוב העבודה הציבורית שלו מוקדשת לקשר בין ערכים במסורת היהודית ובין הציבור בישראל.