בדרך כלל, אין לטעות בעתירות של חברי כנסת, המוגשות לבג"ץ ערב בחירות. מדובר בחלק ממאמץ הקמפיין, תעמולת בחירות במסווה של הליך משפטי. אבל לכל כלל יש היוצא מן הכלל.

ח"כ אביגדור ליברמן (ישראל ביתנו) הגיש אתמול לבג"ץ עתירה, שאינה מצייתת לכללים הבלתי כתובים של עתירות-פוליטיקאים-ערב-בחירות. בעתירה זו דורש ליברמן ששר המשפטים אמיר אוחנה יכנס את הוועדה למינוי דיינים במטרה לפתוח בהליך להדחתו של הרב הראשי לישראל, יצחק יוסף, ובנוסף שתוגש נגדו קובלנה משמעתית לבית הדין המשמעתי לדיינים (בג"ץ 1228/20 ליברמן נ' שר המשפטים ואח').

אביגדור ליברמן (צילום: יונתן זינדל/פלאש 90)

עתירתו של ליברמן היא היוצא מן הכלל, מאחר שהדרישה שהוא מעלה בעתירה מבוססת היטב בדין. במצב נורמלי, קשה להעלות על הדעת מצב שבו בג"ץ דוחה את העתירה. אלא שחייבים גם לקחת בחשבון את העובדה המצערת שהמצב הוא הכול חוץ מנורמלי.

האלמנט הפוליטי-תעמולתי של העתירה, ברור מאליו. ליברמן רץ, גם בסיבוב הנוכחי של הבחירות, על כרטיס היריב המושבע ביותר של הממסד החרדי. כל הצלחה, ולו טכנית, במסגרת העתירה תשמש אותו בימים שנותרו עד הבחירות.

נראה שהשופט התורן בבג"ץ, אלכס שטיין, הבין זאת היטב, והכניס את הדיון בעתירה ללוח זמנים איטי וסבלני, שאין בצידו קופון תקשורתי מיידי, כשקבע כי המשיבים לעתירה יגישו תגובה מקדמית רק בחודש אפריל, עמוק אחרי שהבוחר יאמר את דברו.

העתירה מתבססת על העיקרון שבנסיבות מסוימות, חובה על בעל סמכות להפעיל את סמכותו. במקרה הזה מדובר בשר המשפטים, שליברמן טוען שנוכח התנהלות הרב יצחק יוסף, חובה על אוחנה לפעול לשם דיון בהדחתו בוועדה למינוי דיינים, או להעמדתו לדין בבית הדין המשמעתי לדיינים.

העתירה מתבססת על העיקרון שבנסיבות מסוימות, חובה על בעל סמכות להפעיל את סמכותו. במקרה הזה מדובר בשר המשפטים, שליברמן טוען שנוכח התנהלות הרב יצחק יוסף, חובה על אוחנה לפעול לשם דיון בהדחתו

מי שעקב אחר השתלחויותיו של הרב הראשי בקבוצות אוכלוסייה שונות בשנים האחרונות, לא יופתע: יוסף מצוטט בעתירה, בהסתמך על פרסומים תקשורתיים רבים, כמי שאינו בוחל בהשמעת דברי הכפשה, ולעתים הסתה של ממש, כלפי אזרחים ישראלים יוצאי ברית המועצות לשעבר. "גויים גמורים", "מסות של גויים", "קומוניסטים", "אנטישמים" – הן רק חלק מהפנינים שיצאו מפיו ביחס אליהם.

הרב יוסף, המכהן בתפקידו מיולי 2013, שימש בעבר נשיא בית הדין הרבני הגדול, וכעת הוא משמש נשיא מועצת הרבנות הראשית. התבטאויותיו הגזעניות כבר הופנו לא פעם ולא פעמיים לטיפולה של היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות – עניין חריג, הזוי כמעט, כאשר מדובר במי שנושא תפקיד ציבורי בכיר, ועוד כזה שאמור לשמש סמכות רוחנית כלשהי, או לפחות לייצג סובלנות ומתינות דתית.

"התפקיד במהותו הינו ייצוגי וערכי, סמלי ומוסרי", כתב בעבר בג"ץ על תפקיד הרב הצבאי הראשי – ואם עליו נאמר כך, לא כל שכן על הרב הראשי לישראל – "הוא משול למנהיג רוחני".

התבטאויותיו הגזעניות של הרב יוסף כבר הופנו לא פעם ולא פעמיים לטיפולה של היחידה הממשלתית לתיאום המאבק בגזענות – עניין חריג, הזוי כמעט, כאשר מדובר במי שנושא תפקיד ציבורי בכיר

הרב הראשי לישראל, כמו הרבנות הראשית כולה, היא פונקציה במערך הממשל בישראל, ומלבד העובדה שהיא עוסקת במתן "שירותי דת", חלות על חבריה חובות החלות על כל עובד ציבור בישראל. למשל, החובה להימנע מלעסוק בתעמולת בחירות. כמו כל עובד במשרד ממשלתי, כך גם הרב הראשי, למרות ואולי אף בשל מעמדו הגבוה בהיררכיה, מחויב לעמוד בכללים. בהפרתם, הוא אמור לעמוד בפני סנקציה משמעתית, ובמקרים מסוימים אף בפני הדחה.

העתירה בעניינו של הרב יוסף אינה הפעם הראשונה שבה בג"ץ מתבקש לדון בעניינו של רב ראשי לישראל, המסתבך במהלך כהונתו. כבר היו מקרים כאלה בעבר, שהובילו לקביעה שיפוטית חד-משמעית, ולפיה גם הרב הראשי כפוף לכללי ההתנהגות החלים על שופטים ודיינים, וגם אותו – אפילו אותו – ניתן להדיח במהלך כהונתו, במקרים קיצוניים. לא רק מתפקידו כדיין בבית הדין הרבני, אלא גם מעצם כהונתו כרב הראשי.

פסק הדין הבולט בעניין זה ניתן בשנת 2006 בעניינו של מי ששימש אז הרב הראשי לישראל, יונה מצגר. באפריל 2006 הסתיימה חקירתו הפלילית של מצגר, בחשד לקבלת טובות הנאה לו ולמשפחתו, באירוח בבתי מלון ובדרכים נוספות, במספר רב של פעמים. רשימת הצ'ופרים שמצגר לא בחל בהם, מעוררת בקורא חלחלה, גם היום.

בתום החקירה הועבר התיק להחלטתו של היועץ המשפטי לממשלה באותה עת, מני מזוז, וזה קיבל החלטה כפולה בעניינו של מצגר. בהיבט הפלילי החליט מזוז, לאחר התלבטות קשה, לסגור את התיק מחוסר ראיות מספיקות. אלא שהוא לא עצר כאן.

בהחלטתו קבע מזוז כי אף שאין די ראיות להעמדה לדין פלילי, הרי ש"התנהגותו והתנהלותו של מצגר מציבות סימני שאלה לא מעטים אשר להתאמתו לכהן בתפקידו הרם".

בהחלטתו קבע מזוז כי אף שאין די ראיות להעמדה לדין פלילי, הרי ש"התנהגותו והתנהלותו של מצגר מציבות סימני שאלה לא מעטים אשר להתאמתו לכהן בתפקידו הרם"

היועץ המשפטי קרא למצגר "ליטול אחריות על מעשיו" ולהתפטר. ככל שלא יעשה כן, הנחה היועץ המשפטי את שר המשפטים לשקול להביא הצעה להדחתו של הרב הראשי, בוועדה למינוי דיינים.

הרב יונה מצגר בבית המשפט המחוזי בירושלים, ב-10 במרץ 2016 (צילום: הדס פרוש/פלאש90)

מהלכיו של היועץ המשפטי לממשלה בהיבט הזה היו תקדימיים. מצגר השיב בתקדים משלו – ועתר לבג"ץ נגד מזוז, בטענה שהיועץ כלל לא היה מוסמך להמליץ כל המלצה שמעבר לשאלת ההעמדה לדין פלילי (בג"ץ 3495/06 מצגר נ' היועץ המשפטי (30.7.2007)).

הרכב השופטים, בראשות נשיאת בית המשפט העליון דאז, דורית ביניש, קבע בפסק דינו כי היועץ המשפטי היה מוסמך לבחון גם היבטים לא פליליים של התנהגות הרב הראשי, שעלו מתוך חקירתו המשטרתית. משכך, הוא היה רשאי לייעץ לשר המשפטים לנקוט הליך שיבחן את המשך כהונתו של הרב הראשי.

הרכב השופטים, בראשות הנשיאה דורית ביניש, קבע כי היועמ"ש היה מוסמך לבחון גם היבטים לא פליליים של התנהגות הרב הראשי, שעלו מתוך חקירתו המשטרתית. משכך, הוא היה רשאי לייעץ לשר המשפטים לנקוט הליך שיבחן את המשך כהונתו של הרב הראשי

אם היועץ המשפטי לממשלה מוסמך להמליץ לשר המשפטים לבחון את המשך כהונתו של הרב הראשי, הכפוף בעצמו להוראות חוק הדיינים, הרי שממילא שר המשפטים מוסמך לעשות את הפעולות הנדרשות, גם בלא המלצה של היועץ. בנסיבות מסוימות, כאמור, הסמכות הזו עשויה להפוך לחובה לפעול – וזה בדיוק מה שדורש כעת ליברמן שבג"ץ יורה לשר אוחנה.

האם כך יראה את הדברים גם בג"ץ מודל 2020? נמתין לבאות.