הם מגיעים לכותרות בגלל פעולות "תג מחיר" – פשעי שנאה נגד פלסטינים – או בגלל עימותים עם כוחות הביטחון בעת פינוי מאחזים בלתי חוקיים. למעשה, אותו "נוער גבעות", ששואף ליישב כל פינה בארץ ישראל התנ"כית, נחשב לאיום ביטחוני-לאומי, המצוי בתחום סמכותן של הרמות הגבוהות ביותר של מערכת אכיפת החוק.
אבל בשנים האחרונות החלו הרשויות לשנות גישה, לבחון את שורשי הסיבות שהובילו מאות בני נוער לנטוש את בתיהם לטובת גבעות הגדה המערבית, ולהכיר בכך שהתמודדות עם התופעה דורשת גם גישה מבוססת חינוך.
אחת התוכניות הללו, שפועלת בתמיכת משרד החינוך ומנסה ליישם את התפיסה החלוצית הזאת, היא "אתגר בית אל", שנוסדה ב-2015.
ישנם בארץ כ-440 בתי ספר שמציעים שיעורים של תוכנית "אתגר בית אל" לנוער מתקשה או נושר. השיעורים הללו מעניקים לבני נוער שאינם מתאימים למסגרות החינוך הרגילות את ההזדמנות לעבור את מבחני הבגרות, לצד תמיכה מקיפה המסייעת להם להשיב את חייהם אל מסלולם. אבל רק בית הספר בהתנחלות בית אל שבגדה המערבית, שנוסד ב-2015, עובד בראש ובראשונה עם נוער גבעות.
"התיאוריה שלנו היא שנוער הגבעות הוא בעיקרו של דבר נערים בסיכון", אומר מנחם לב, שעומד בראש מחלקת החינוך של המועצה המקומית בית אל, אשר מפקחת על "אתגר".
"כמו שיש נוער נושר שמגיע לליפתא או לכיכר החתולות בירושלים, יש כאלה שמגיעים לגבעות [בגדה המערבית], וצריך להתייחס אליהם באותו האופן", אומר לב, ומציין שרבים מהתלמידים שלו מגיעים ממשפחות מצוקה או עברו חוויות טראומתיות משמעותיות בילדותם.
נערי הגבעות, אומר לב, "מקבלים יחס כמו של טרוריסטים" מצד היחידה לחקירת פשעים חמורים של המשטרה, ולפעמים אפילו מצד השב"כ, בשעה שנוער בסיכון לרוב נחקר על ידי רמות נמוכות יותר של כוחות אכיפת החוק, בשיתוף עם משרדי הרווחה והחינוך.
"אף על פי שיש הרבה תוכניות ומשאבים שמוקדשים לנוער נושר טיפוסי, אנחנו בערך התוכנית היחידה שעובדת גם עם נוער גבעות, ואנחנו עושים את זה דרך פילוסופיה של החינוך", הוא מוסיף.
יוצאים לגבעות
הפילוסופיה הזאת הוצגה לראווה במלואה במהלך הביקור שלנו ב"אתגר בית אל" בחודש שעבר.
יש להודות שהיה מוזר לראות 12 נערים בכובעי צמר ופאות מגודלות רוכנים מעל השולחנות שלהם בכיתות הקרוואן המאולתרות ונבחנים בבחינת בגרות.
רבים מהנערים האלה ודאי יבלו מאוחר יותר את הלילה באחד המאחזים הידועים לשמצה של הגדה המערבית. אבל באותם הרגעים הם היו תלמידים בדיוק כמו אלפי תלמידים אחרים בכיתות אחרות ברחבי המדינה, שמבקשים להשיג את התעודה הנחוצה להם עבור כמעט כל מסלול שיבחרו ללכת בו בהמשך חייהם.
"אתגר בית אל" משרתת כרגע כ-30 מבין כמה מאות נערי גבעות ששוהים במאחזי הגדה המערבית, על פי הערכות הממסד הביטחוני.
התוכנית נוסדה במקור כדי לשרת נוער בסיכון "טיפוסי", אבל לב מספר שפנו אליו ממשרד המשפטים בעקבות הפיגוע בדומא ב-2014 – שבו שני נערים ישראלים הציתו בית של משפחה פלסטינית והרגו את האם, האב והתינוק שישנו בפנים – ושאלו אותו אם התוכנית שלו תוכל לעבוד גם עם נוער גבעות. אותו נוער נושר, לרוב מישיבות דתיות-לאומיות, היווה עד מהרה את רוב התלמידים של "אתגר בית אל".
"רוב הילדים האלה, בכיתות י' עד י"ב, הגיעו לכאן אחרי שהועברו מבית ספר אחד לשני", אומר לב.
אף על פי שבאותו היום כמעט כל התלמידים ישבו בקרוואנים של בית אל ונבחנו בבחינת הבגרות, לב מודה שבדרך כלל הכיתות אינן מלאות. זאת משום שב"אתגר בית אל", גבולות הגזרה של בית הספר מתרחבים ומגיעים עד המאחזים שבהם רבים מהתלמידים מבלים את זמנם. לב מספר שששת המורים בתוכנית שלו יוצאים לכשישה יישובי פרא בין שילה שבמרכז הגדה המערבית לאיתמר שבצפון הגדה.
"הילדים האלה לא מסוגלים לשבת כל היום בכיתה, אז הם לומדים בקבוצות קטנות כאן או בגבעות", הוא אומר.
![מנחם לב, יו"ר מחלקת חינוך בבית אל משחק שחמט עם תלמיד (צילום: Jacob Magid)](https://static.zman.co.il/www/uploads/2020/02/WhatsApp-Image-2020-01-21-at-1.37.12-PM-640x400.jpeg "מנחם לב, יו"ר מחלקת חינוך בבית אל משחק שחמט עם תלמיד (צילום: Jacob Magid)")
מאמינים בהם
תוכנית הלימודים כוללת את כל מקצועות הבגרות, אבל לב ממהר להבהיר שבחינות הבגרות הן לא המטרה היחידה של "אתגר בית אל". "הבסיס הוא הלימודים לבגרות, אבל אנחנו גם מספקים להם עובד סוציאלי, שנפגש עם כל ילד למשך שעה מדי שבוע".
"הבגרות היא כלי, אבל זה לא העיקר", מצטרף יניב גודמן, העובד הסוציאלי של התוכנית. "מה שמעניין אותי הוא שכל אחד מהם יעזוב את התוכנית הזאת כאדם בוגר".
לדבריו, התפקיד שלו הוא לספק לתלמידי "אתגר בית אל" דמות של מבוגר שמאמין בהם ומוכן להקשיב להם.
"התוכנית הזאת מאפשרת להם להרגיש שהם שווים משהו, אחרי שכל כך הרבה דמויות בחייהם אמרו להם את ההיפך וויתרו עליהם. כשהם רואים שהם מסוגלים לעבור את בחינות הבגרות ושיש אנשים שמאמינים בהם, הם מבינים שהעולם הוא לא האויב שלהם ושהם יכולים להצליח", אומר גודמן.
גודמן מתגאה בעובדה שנוסף על כך ש-80%-90% מהתלמידים עוברים את בחינות הבגרות, רוב בוגרי התוכנית גם מתגייסים בהמשך לצבא. ואכן בכל שנה יש כמה בוגרים מסורבי גיוס בשל העבר הפלילי שלהם, אבל הצוות של "אתגר בית אל" פועל לשילובם במסגרות של שירות לאומי.
החלוצים החדשים
אחד מהבוגרים האלה הוא אורי שילה, שנשאר בתוכנית כדי לעשות את השירות הלאומי שלו כיועץ הדרכה לתלמידים המעט יותר צעירים ממנו.
שילה מספר שלפני שהגיע ל"אתגר בית אל" הוא נעצר כל כך הרבה פעמים, שכבר הפסיק לספור.
"זרקו אותי מהישיבה בכיתה ט', ומהר מאוד מצאתי את עצמי בגבעות – 'מגיני ארץ' ליד הר ברכה, ועוד מאחז אחד ליד אלון מורה", הוא אומר.
"אנשים לא מבינים מי זה נוער הגבעות. בתור ילדים, למדנו בבית הספר על החלוצים שעזרו לבנות את המדינה. מה שאנחנו עושים עכשיו זה אותו הדבר"
שילה, שמגדל פאות ונראה צעיר מ-21 שנותיו, ישב מחוץ לאחת מכיתות הקרוואן ושיחק בידו במהדק בשעה שסיפר על שנות התבגרותו. "רציתי להיות [על הגבעות], אבל גם חיפשתי מסגרת שתאפשר לי לעבור את הבגרויות, והיו לי כאן חברים", הוא מסביר איך הגיע ל"אתגר בית אל".
אף על פי שהוא מכיר בכך שהתוכנית נועדה לסייע לו להשיב את חייו למסלולם, שילה מודה שחלק ממנו עדיין מתגעגע אל הלילות על הגבעות, תחת הכוכבים. "אני גאה שלקחתי חלק בהתיישבות על האדמה. היום אני קצת מאוכזב מעצמי שאני כבר לא עושה את זה", הוא אומר.
שילה מתאר כיצד התנאים הפיזיים והפסיכולוגיים של החיים במאחזים גבו בסופו של דבר את מחירם. "אין מים זורמים, יש פשיטות משטרתיות באמצע הלילה, מעצרים, שיחות אזהרה בשב"כ – זה לא קל, במיוחד כשאין גיבוי מהתושבים בסביבה", הוא אומר בהתייחסו לתושבי ההתנחלויות הסמוכות, שלרוב מעדיפים להרחיק את עצמם משכניהם הקיצוניים במאחזים, מחשש שיוציאו להם שם רע.
"אנשים לא מבינים מי זה נוער הגבעות", הוא אומר בבוטות. "בתור ילדים, למדנו בבית הספר על החלוצים שעזרו לבנות את המדינה. מה שאנחנו עושים עכשיו זה אותו הדבר".
שילה הצעיר מקבל את התוויות שרבים מהמבוגרים בחייו הצמידו לו – "נער בסיכון" ו"נושר", אבל לדבריו, הזהויות האלה לא אומרות שאותם בני נוער לא מונעים גם מאידיאולוגיה טהורה של יישוב הארץ.
בעודו ממשיך לשחק במהדק, שילה אומר שהיחס השלילי שנערי הגבעות נתקלו בו מצד הקהילות הדתיות-לאומיות שבהן הם גדלו "הוא מה שגורם לנו להתרחק עוד יותר מהזרם המרכזי".
"הקהילות שגידלו אותנו הן אלה שזורקות אותנו החוצה", הוא אומר, כשהוא רומז לגורם הפסיכולוגי שהוביל מאות בני נוער מוזנחים אל הגבעות ואל פלירטוט עם עמדות קיצוניות.
"אני מדבר איתם על החיים עצמם, לא על 'תג מחיר'. אם הם רוצים לדבר על 'תג מחיר', הם יכולים. הם יודעים שאני מתנגד לזה, אבל זה לא ענייני"
כשהוא נשאל על פעולות "תג מחיר" – פשעי שנאה שביצעו נערי גבעות ואחרים נגד פלסטינים ורכושם, לטענתם כנקמה על אלימות פלסטינית או על מדיניות הממשלה שנתפסת בעיניהם כעוינת כלפי תנועת ההתנחלות – שילה אומר שהנושא אינו עולה לעתים קרובות בשיחות ב"אתגר בית אל".
"מבין הנערים כאן, אני לא חושב שיש מישהו שהשתתף בדברים כאלה", הוא אומר. "אבל אני לא רוצה לדבר בשם כולם כאן".
גודמן מבהיר כי תפקידו איננו להטיף לנערים נגד אלימות כזאת.
"אני מדבר איתם על החיים עצמם, לא על 'תג מחיר'", הוא אומר. "אם הם רוצים לדבר על 'תג מחיר', הם יכולים. הם יודעים שאני מתנגד לזה, אבל זה לא ענייני".
אף שהוא מכיר בכך שמתפקידם של כוחות אכיפת החוק לרדוף את מבצעי פעולות "תג מחיר", הוא מתלונן על היחס ה"מוגזם" שהם נוקטים כלפי התלמידים. "רק לפני כמה ימים הם נעצרו ועברו חיפוש מחוץ לבית אל, רק בגלל איך שהם נראים".
פאות ידידותיות
למרות ההצלחה היחסית של "אתגר בית אל", לב צוחק למשמע הרעיון שנערי הגבעות צובאים על דלתו כדי להירשם לתוכנית.
"ביום שבו הם יתחילו לבוא אלינו זה יהיה נס אמיתי", הוא אומר, ומוסיף שבינתיים הצוות שלו צריך לצאת לגבעות כדי לחפש תלמידים.
לב מסביר שבני נוער כאלה בדרך כלל מגלים חשדנות כלפי התוכנית, שנתמכת על ידי הממשלה, בעיקר מחשש שהיא עשויה להיות קשורה לשב"כ – שאינו אהוד, בלשון המעטה, על נוער הגבעות בשל היחס הלא פרופורציונלי, לטענתם, שהוא נוקט נגדם.
כמה מהנערים שדיברו איתנו הזכירו את "הרועה העברי", תוכנית אחרת המיועדת לנוער גבעות, שהם מסרבים להשתתף בה ומזהירים מפניה את חבריהם.
לב אומר ש"הרועה העברי" מתקשה לגייס תלמידים בשל שמועות שהצוות שלה קשור לשב"כ. אף על פי שב"רועה העברי" מתעקשים שהם עובדים באופן בלתי תלוי בשירות הביטחון, אתר החדשות הדתי-לאומי "הקול היהודי" פרסם ב-2015 מסמכים ממשלתיים פנימיים שמעידים כי ראש השב"כ היה מעורב בהקמת התוכנית.
לב מצביע על כך שהמראה החיצוני של אנשי הצוות שלו, שמתהדרים כולם בפאות מגודלות, בחולצות פולו, במכנסי חאקי ובסנדלים, מקל גם הוא על "אתגר בית אל" לזכות באמונם של הנערים החשדניים מטבעם, "כי אנחנו נראים כמוהם".
"אנחנו גם היחידים שיוצאים לגבעות כל יום במקום להכריח את הילדים לבוא אלינו", הוא אומר. התלמידים של "הרועה העברי", לדבריו, הם "בסופו של דבר אפילו לא נוער גבעות, אלא נוער נושר טיפוסי יותר. לא שיש בזה משהו רע, כמובן".
"הרועה העברי" סירבו להגיב לכתבה.
שילה, מצדו, מבהיר כי חלק מהנערים מתקשים לתת אמון באנשי הצוות של "אתגר בית אל", לא חשוב עד כמה הם נראים כמוהם.
"יש לי כמה חברים שלא היו מוכנים לבוא לכאן", הוא אומר. למשל, מאחז "קומי אורי" ליד יצהר, שעלה לכותרות בחודשים האחרונים בעקבות העימותים בין יושביו לבין חיילי צה"ל. לב מודה שהנערים שחיים שם הם קיצוניים הרבה יותר, ואינם מעוניינים בשירותים שמציעה "אתגר בית אל".
גם אם אנשי הצוות של "אתגר בית אל" מצליחים לשכנע את הנערים שהם אינם מודיעים של השב"כ, הם עדיין חייבים להודות שהם עובדים עם סוכנויות אחרות של הממשלה, שרבים מנערי הגבעות האולטרה-לאומנים אינם מכירים בה.
"לפעמים אתה שומע מישהו מהם זורק משפט כמו, 'אה, גם הוא ממלכתי מדי', או 'הוא עובד יותר מדי עם הממסד', אבל לרוב הם מכבדים את המורים שלנו", אומר לב.
עם זאת, ראש מחלקת החינוך זוכר אירוע אחד שבעקבותיו איבדה התוכנית לזמן מה את אמונם של התלמידים.
לפני כמה שנים, התלמידים תכננו טיול למושב נחלים שבמרכז הארץ. כנגד כמה מהנערים עמדו צווים מנהליים שאסרו עליהם לצאת מעיר מגוריהם או מבית אל, אבל הם חשבו שהם יהיו מוגנים משום שהטיול תוכנן על ידי בית הספר. אולם כאשר הם הגיעו ליעדם, נעצרה מאחוריהם ניידת משטרה, שממנה ירדו שוטרים כדי לעצור אותם.
"אמרתי לשוטרים אחר כך, 'מה אתם, טיפשים? אתם יודעים כמה זמן לוקח לנו לבנות אמון אצלם. הילדים חששו לבוא לכאן מלכתחילה, ואז הם מגלים שהשוטרים עוקבים אחריהם'", משחזר לב. "אבל כעבור זמן קצר השגנו את האמון שלהם מחדש".
"אני לא כאן כדי להתווכח [עם נוער הגבעות] על מה שהם עושים, אני רק אומר להם, 'תראו, יש לכם הרבה זמן פנוי, תנו לנו להציע לכם דרכים למלא אותו'", הוא ממשיך.
"באופן הזה שני הצדדים מרוויחים, כי אנחנו מורידים אותם מהגבעות לזמן מה, והם גם מצליחים לעבור את הבגרויות ומקבלים קצת הכוונה לחיים".
מי האחראי?
אבי אריאלי, שעמד בשנים 2013-2009 בראש המחלקה היהודית בשב"כ, שנלחמת בטרור לא-ערבי, משבח את עבודתה של "אתגר בית אל" כמי שמספקת רווח נקי למאבק באלימות של נוער הגבעות.
עם זאת, הוא ממהר לציין כי סירובו של הצוות להזהיר את התלמידים מפני חזרה לגבעות בתום כל יום לימודים הוא טעות חמורה.
אריאלי מדגיש את אי חוקיותם של המאחזים הללו, שהוקמו באזורים רגישים מבחינה ביטחונית ללא אישור הממשלה, וטוען כי "קל מאוד לילדים האלה ליפול לחיים של פשע, מפני שהם נמצאים במקום שהוא לא חוקי בפני עצמו".
"ברגע שבן 16 או 18 הופך ל'מבוגר האחראי', שום דבר טוב לא יכול לצאת מזה", הוא אומר, ומוסיף שהנערים שם מפתחים אידיאולוגיה שטחית, אבל אין בסביבה אף אחד שיאתגר אותם.
אריאלי מכיר בכך שאין זה מתפקידם של אנשי הצוות של "אתגר בית אל" לגרור את תלמידיהם החוצה מהמאחזים באופן פיזי, אבל טוען שאם בסוף כל יום הנערים חוזרים לגבעות, הדבר פוגע במידה רבה בעבודה החיובית שנעשית איתם.
"מה כל כך לא חוקי במה שהם עושים? האם הוקמו התיישבויות של ממש כתוצאה מהאוהלים האלה? הרבה מהממסד הביטחוני מנסה לראות את נוער הגבעות כתופעה או ככת מסוימת, אבל זה הרבה פחות מאורגן"
אחד מאנשי החינוך שעובדים עם נוער הגבעות, אשר העדיף להישאר בעילום שם, הביע התנגדות מסוימת לגישתו של אריאלי. "אנחנו מדברים על כמה אוהלים פה ושם. מה כל כך לא חוקי במה שהם עושים? האם הוקמו התיישבויות של ממש כתוצאה מהאוהלים האלה?", הוא שואל באופן רטורי.
"הרבה מהממסד הביטחוני מנסה לראות את נוער הגבעות כתופעה או ככת מסוימת, אבל זה הרבה פחות מאורגן", טוען איש החינוך. תחת זאת הוא סבור שיש לטפל בכל אחד מהילדים שעל הגבעות באופן פרטני.
זמנים קשים באים
בשנה שעברה, "אתגר בית אל" נהנתה מתוספת חד-פעמית גדולה לתקציב השנתי שלה, שעומד על כ-300 אלף שקלים, הודות לכספים קואליציוניים שהעביר לה חבר הכנסת בצלאל סמוטריץ' (אז ממפלגת הבית היהודי, כיום ממפלגת ימינה).
תוספת המימון הזאת אפשרה ללב להציע לתלמידים הכשרה מקצועית, נוסף על שיעורי ההכנה לבגרות. הנערים למדו מכניקה ותיקון מכשירים אלקטרוניים כמו מזגנים וטלפונים סלולריים. התלמידים אפילו נהנו מ"סיורי מורשת" ברחבי הארץ.
"אלה ילדים אנטי-ממסדיים, שפתאום מצאו את עצמם מסתובבים בכנסת ובמוזיאונים", אומר לב בהתרגשות. "אנחנו מחברים אותם לחברה הנורמטיבית".
יתר על כן, עם תקציב של כמעט מיליון שקלים, "אתגר בית אל" יכלה להרשות לעצמה לשכור עוד מורים ולשרת כ-100 בני נוער מהגבעות.
אבל השנה חלפה, סמוטריץ' לא הצליח להשיג מימון נוסף, והתוכניות המיוחדות של "אתגר בית אל" נבלמו.
בצל הקיפאון הפוליטי המתמשך בשנה האחרונה, לב מביע את חששותיו כי לתוכנית שלו לא יהיה אפילו תקציב מספיק כדי לפתוח את שעריה בשנה הבאה.
הוא טוען כי שר החינוך רפי פרץ הבטיח לספק לתוכנית את כספי התקציב, אבל כאשר לב החל בהכנות לקראת השנה הבאה, שום מימון לא הגיע. "אם הממסד הביטחוני חושב, ובצדק, שהוא אינו יכול להתמודד עם נוער הגבעות, ושהדרך להתמודד איתם היא באמצעות חינוך, אז אנחנו זקוקים למימון", אומר לב.
ממשרד החינוך נמסר כי הוא "מודע לצורך בתוכניות כאלה, ואם הוא יקבל תוספת תקציב, הוא יפעל להרחבת המשאבים שביכולתו להקדיש לנוער בסיכון".
"מדינת ישראל צריכה לעשות הכל כדי שהמקום החשוב הזה לא ייסגר", מסכם ראש מועצת בית אל, שי אלון. "הבוגרים של בית הספר הזה יוצאים עם תעודות בגרות ומתגייסים לצבא, אני בטוח שאם הם לא היו מקבלים את הסיוע והעזרה כאן היינו מוצאים את חלקם בפשיעה לאומנית. אני שמח שאנחנו יכולים להציל את הילדים האלו ומבקש ממדינת ישראל לסייע לנו לעזור לאותם תלמידים צעירים".
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם