סוכן לבנוני בשירות המוסד. אילוסטרציה (איור: אבי כ"ץ)
לבנוני שריגל נגד חיזבאללה מתחנן לישראל:

תצילו אותי!

בלעדי

במשך תשע שנים, "בנימין פיליפ" עבד, לדבריו, עבור המוסד וסייע לו במלחמה נגד חיזבאללה ● לטענתו, הוא אף גייס עבור המוסד לוחם לשעבר ב"כוח רדואן", יחידת העילית של חיזבאללה, אשר סיפק מידע מודיעיני מכריע ● עכשיו פיליפ ניצב בפני גירוש ללבנון, וישראל אינה עונה ● גורם ביטחוני: "זה עולם קר שם בחוץ" ● במשרד ראש הממשלה סירבו להגיב

בשנת 2011 החליט בנימין פיליפ לעזור לישראל ולמוסד להילחם בחיזבאללה. הוא אסף מודיעין על פעילותו של ארגון הטרור הלבנוני וגייס סוכנים נוספים מתוך הארגון – כולל, לדבריו, לוחם באחת מיחידות העילית שם. עבודתו, הוא אומר, הרסה את חייו ואת חייהם של בני משפחתו בלבנון.

לאחר שנחשף כסוכן של המוסד וישב בכלא של חיזבאללה במשך שנתיים, פיליפ נמלט ממולדתו לבנון ב-2015 ובסופו של דבר הגיע למזרח אסיה, שם הוא חי קרוב לשנתיים עד שבסוף השנה שעברה נאלץ להימלט שוב בשל סכנת גירוש. כעת הוא מתכנן לבקש מקלט באירופה, ואומר שישראל – המדינה לה סייע מאז 2011 להילחם נגד ארגון הטרור השיעי שנתמך בידי איראן – מסרבת לקבל אותו אליה, או אפילו להגיב לשיחות הטלפון או להודעות האימייל שלו.

משרד ראש הממשלה, האחראי על המוסד, סירב להשיב לשאלות זמן ישראל על המקרה.

לדברי פיליפ, הוא פנה אלינו במאמץ נואש אחרון, בתקווה שפרסום הסיפור שלו יפעיל לחץ על ישראל ועל המוסד לעזור לו, כפי שהובטח לו, לטענתו.

בנימין פיליפ הוא לא שמו האמיתי של האיש. זמן ישראל מנוע מלפרסם את זהותו האמיתית או פרטים מזהים כלשהם, אף על פי שפיליפ ביקש מפורשות שנפרסם את שמו, מתוך אמונה שהדבר יסייע לו במאמציו להשיג מקלט, ולמרות העובדה שחיזבאללה וממשלת לבנון כבר יודעים מי הוא, היות שהרשיעו אותו ושלחו אותו למאסר.

בנימין פיליפ הוא לא שמו האמיתי. זמן ישראל מנוע מלפרסם את זהותו האמיתית או פרטים מזהים כלשהם, אף על פי שפיליפ ביקש מפורשות שנפרסם את שמו, ולמרות העובדה שחיזבאללה וממשלת לבנון כבר יודעים מי הוא

פיליפ ניסה לפנות לכל רשות ישראלית אפשרית. הוא שלח הודעות אימייל לכתובות הציבוריות של משרד ראש הממשלה, הצבא, משרד החוץ וכמעט כל משרד ממשלתי אחר. בדצמבר האחרון הוא קיבל תגובה מנציבות תלונות הציבור של ישראל: "הבאנו את תלונתך לידיעתם של כוחות הביטחון", נאמר בה.

גורם ביטחוני לשעבר, שדיבר עם זמן ישראל בעילום שם, אמר כי הוא אינו מכיר את המקרה של פיליפ, אבל הסביר שיכולות להיות כמה סיבות לכך שסוכנות הריגול תנתק את קשריה עם אחד מסוכניה – למשל ספקות לגבי אמינותו או לגבי הערך שלו לארגון בהווה, ללא קשר לתרומתו בעבר.

לוגו המוסד
לוגו המוסד

"זה עולם קר שם בחוץ", אמר הגורם.

פיליפ טוען שאף על פי שהוא חש מתוסכל בשל התנהגותם של מפעיליו במוסד ושל הממשלה, אין לו רגשות שליליים כלפי מדינת ישראל.

"התלונות שלי כלפי המוסד הן כמו תלונות בין אוהבים. זו לא האשמה מתוך שנאה", הוא אומר. "אני לא מדבר כדי לפגוע בישראל. אני עושה את זה כדי לתקן את האופן שבו הממשלה מתייחסת לדברים האלה. למה אתם צריכים להיות כמו הקג"ב? אתם מסיימים עם מישהו וזורקים אותו".

פיליפ, שמתויג בארצו באופן רשמי כבוגד וכמרגל של ישראל, אומר שאם יגורש ללבנון, קרוב לוודאי שיצפה לו שם מאסר של עשרות שנים – תרחיש שהוא, כגבר הומוסקסואל, פשוט מסרב לקבל, היות שהוא יודע שעונש כזה בבית סוהר לבנוני פירושו מעשי אונס והתעללות.

הוא מתכנן לבקש כעת מקלט באירופה, לאחר שהצליח לאסוף מספיק כסף עבור כרטיס טיסה ממזרח אסיה, באמצעות מכירת כמה מהמכשירים האלקטרוניים שלו. אם הוא ייכשל ויגורש חזרה ללבנון, פיליפ אומר שהוא שוקל ברצינות להתאבד.

"התלונות שלי הן כמו תלונות בין אוהבים. זו לא האשמה מתוך שנאה. אני לא מדבר כדי לפגוע בישראל. אני עושה את זה כדי לתקן את האופן שבו הממשלה מתייחסת לדברים האלה. למה אתם צריכים להיות כמו הקג"ב?"

"ברור שאני לא מתכוון לחזור ללבנון. כבר הזמנתי פחמן חד-חמצני. אני מחפש את הדרכים הכי פחות כואבות להתאבד. כבר ישבתי שנתיים בכלא. אני מכיר את ההשפלה הזאת. אני לא יכול לדמיין מה יקרה לי אם אני אחזור ללבנון", הוא אומר בשיחת טלפון.

פיליפ פנה אלינו לראשונה באוגוסט 2019, לאחר שלדבריו המוסד ניתק איתו את הקשר והפסיק לספק לו הוצאות מחיה. אשרת השהייה שלו במדינה שבה הוא גר באסיה, אשר לדבריו ישראל שילמה עבורה, אינה מאפשרת לו לעבוד באופן חוקי ומאלצת אותו להיות עוד יותר תלוי בישראל ונואש לפרנסה.

בספטמבר טסתי להיפגש עם פיליפ ושוחחתי איתו שלוש פעמים פנים אל פנים, נוסף על שיחות רבות שקיימנו באינטרנט תוך שימוש באפליקציות הצפנה (מיקומן של הפגישות הללו גם הן נאסרו לפרסום).

במהלך כל הראיונות והשיחות עם פיליפ, הוא היה רגוע, קר רוח וגלוי לב. סיפוריו על העבר היו עקביים, אבל לא נשמעו כאילו הוא שינן אותם. הוא הראה לנו צילומי מסך של תכתובות ווטסאפ ואימייל שנערכו, לדבריו, עם מפעיליו במוסד. לא היה בידינו לאמת שאכן מדובר בסוכנים ישראלים, אבל הצלחנו לאמת כמה חלקים מהסיפור של פיליפ. כמה מהראיות שפיליפ סיפק לנו על מנת לתקף חלקים מסיפורו גם הן אסורות לפרסום.

"כמו כלבי רחוב"

פיליפ מקווה שישראל תתערב לטובתו ותציל אותו מפני גירוש, אבל הוא חש ספק הולך וגובר שזה אכן יקרה.

"ישראל, מדינה שמסוגלת לשלוח רחפן לדאחיה, לא יכולה להציל אותי?", הוא שואל, ומתכוון לתקיפת יעד של חיזבאללה באמצעות רחפן באוגוסט האחרון, שיוחסה לישראל.

פיליפ מספר שאמו כבר סובלת מהטרדות מצד חיזבאללה – חברי הארגון פרצו לביתה בלבנון והשחיתו אותו בדצמבר האחרון – ושאביו נודה מהקהילה הדתית שלו. "הם מתייחסים אלינו כמו אל כלבי רחוב", אומר פיליפ על המוסד והממשלה.

פיליפ מספר שאמו סובלת מהטרדות מצד חיזבאללה – פרצו לביתה בלבנון והשחיתו אותו בדצמבר האחרון – ושאביו נודה מהקהילה הדתית שלו. "הם מתייחסים אלינו כמו אל כלבי רחוב", אומר פיליפ על המוסד

פיליפ הוא לא הסוכן הלבנוני היחיד של המוסד שמאשים את הארגון כי הוא נטש אותו. ב-2014, אמין אל-חאג', שם קוד רומיניגה, ששימש זמן רב סוכן של ישראל ואסף עבורה מידע מודיעיני מכריע על קבוצות טרור פלסטיניות שפעלו בלבנון החל משנות ה-80, דיבר בפומבי על יחסיו המאכזבים עם שירותי הביטחון הישראליים, שבסופם היה תקוע בישראל עם אישור שהייה זמני שפג תוקפו, בלי ביטוח רפואי ובלי פרנסה.

"קצת קשה לי להבין למה מתייחסים אליי ככה. למה אחרי כל מה שעשיתי, כל מה שהבאתי, כל מי שתפסו בזכותי, הם זורקים אותי כמו סמרטוט משומש", אמר אל-חאג' לכתב לענייני מודיעין של "ידיעות אחרונות", רונן ברגמן.

תיק רומיניגה – כתבתו של רונן ברגמן ב״7 ימים״ ב-14 בנובמבר 2014
תיק רומיניגה – כתבתו של רונן ברגמן ב״7 ימים״ ב-14 בנובמבר 2014

אולם במקרה של אל-חאג', הוא לפחות הצליח לצאת מלבנון ולהגיע לישראל. לדברי פיליפ, אחד האנשים שהוא עזר למוסד לגייס היה לוחם לשעבר ב"כוח רדואן", יחידת העילית של חיזבאללה, שסיפק לשירות הביון מידע מודיעיני מכריע על ארגון הטרור השיעי, אשר נחשב ליריב הצבאי המשמעותי ביותר של ישראל. פעיל הארגון לשעבר הסכים שנכלול כאן את סיפורו, אבל ביקש שלא נפרסם את שמו האמיתי אלא נכנה אותו "גבריאל".

מוקדם יותר השנה, גבריאל נכלא גם הוא על ידי חיזבאללה למשך כחודשיים באשמת ריגול לטובת ישראל. הוא שוחרר באוגוסט, לאחר שמשפחתו שכנעה את ארגון הטרור שהוא לוקה בנפשו. הוא אכן אובחן כבעל הפרעה דו-קוטבית, אומר פיליפ. עם שחרורו, גבריאל הושם במעצר בית.

גבריאל נכלא גם הוא על ידי חיזבאללה למשך כחודשיים באשמת ריגול לטובת ישראל. הוא שוחרר באוגוסט, לאחר שמשפחתו שכנעה את ארגון הטרור שהוא לוקה בנפשו

בסוף ספטמבר, נציגים של חיזבאללה אמרו לגבריאל שהוא עומד להיות מגורש מלבנון, ושעליו להישאר מחוץ למדינה למשך חמש שנים לפחות. בסוף אוקטובר הוא נמלט מלבנון והצטרף לפיליפ. הוא מתכנן לבקש מקלט במדינה אחרת.

כדי להישאר רלוונטי, פיליפ עדיין שומר על קשר עם פעילי חיזבאללה אחרים וקרובי משפחה שלהם באמצעות רשתות המדיה החברתית – מבלי שידעו שהוא סוכן של ישראל – כדי לאסוף מידע על ארגון הטרור. במקרים רבים הוא יוצר קשר עם פעילים הומוסקסואלים דרך טינדר, גרינדר ואפליקציות היכרויות אחרות. אף על פי שחיזבאללה נחשב לארגון מוסלמי שיעי מחמיר, יש בו כמות ״מפתיעה״ של חברים הומוסקסואלים, אומר פיליפ.

פיליפ מודה שהוא לא היה "אדם מושלם" ביחסיו עם ישראל, היות שבתחילה שיקר למוסד בנוגע לפרטים מעברו ואף איים לחשוף את זהותם של סוכנים אחרים כדי ללחוץ על הארגון לספק לו את המשאבים שהובטחו לו. הבהרנו לפיליפ שלא ניקח חלק בחשיפה כזאת, שעלולה לסכן חיים ואת ביטחונה הלאומי של ישראל, ושאין בה שום תועלת ממשית לציבור.

כדי להישאר רלוונטי, פיליפ עדיין שומר על קשר עם פעילי חיזבאללה אחרים וקרובי משפחה שלהם באמצעות רשתות המדיה החברתית – מבלי שידעו שהוא סוכן של ישראל – כדי לאסוף מידע על ארגון הטרור

"רק ניסיתי לעורר תגובה", הוא אומר. "בחיים לא הייתי מוכר אותם. יכולתי ללכת לאיראנים או לחיזבאללה ולסגור עסקה, אבל אני לעולם לא אעשה את זה. זה מנוגד לעקרונות שלי. אני פאקינג שונא את חיזבאללה ואת איראן – אני רוצה לראות את הסוף שלהם".

הוא טוען שהיקף הסיוע שהוא וגבריאל סיפקו לישראל שווה הרבה יותר ממה שהמוסד נתן להם. הוא מביע שוב ושוב תסכול, כעס ואכזבה עמוקה ביחס למצבו ולבעלי התפקידים הישראלים שאחראים לו, אבל מדבר על מדינת ישראל בהערצה.

"אני יודע שהם לא שמים זין על החיים שלי. אני יודע שלא אכפת להם מהעתיד שלי. אני יודע שהם חושבים שאני סתם ערבי מטומטם. אבל עדיין יש לי את דגל ישראל בבית", הוא אומר. "אני אוהב את ישראל. אני אוהב את המדינה. זה עניין עקרוני. הרגשתי שהזהות שלי קרובה יותר לישראל מאשר ללבנון".

ילדות נואשת

פיליפ לא נראה כמו הטיפוס שהייתם מדמיינים שיקדיש את חייו למאבק בארגון טרור בינלאומי. הוא נמוך וחסון, בעל עיניים כחולות-ירוקות, זקן מעוצב בקפידה ועגילים מתנדנדים. לכל המפגשים שלנו הוא הגיע בבגדים שחורים הדוקים, משקפיים בעלי עדשות צבעוניות, תכשיטי כסף וסניקרס פלטפורמה שחורות. הוא נראה כמו ארט דירקטור של חברת סטארט-אפ, ולא כמו מרגל חובק עולם.

הוא מדבר אנגלית, ערבית וצרפתית באופן שוטף, וכשהוא משוחח איתי על ישראל הוא זורה מילים וביטויים בעברית; ביום שישי הוא מאחל לי "שבת שלום". הוא מקלל בחופשיות אבל תמיד מתנצל על כך. הוא מתגאה ביכולתו לקרוא ולתמרן אנשים, מה שגרם לי להטיל ספק במניעיו באופן קבוע, אולי שלא בצדק. כשהוא עצר את שיחתנו כדי לתת כסף לחסר בית שעמד מחוץ לבית הקפה שנפגשנו בו, האם זה היה אלטרואיזם או הצגה בשבילי? לעולם לא אדע בוודאות. אבל אני די בטוח שלחסר הבית לא אכפת.

פיליפ נולד להורים לבנונים במדינה אחרת במזרח התיכון. מאוחר יותר המשפחה חזרה ללבנון והתגוררה באזור אל-נבטיה, עיר שידועה כמעוז של חיזבאללה.

ארגון חיזבאללה הוקם ב-1985 בתגובה לכניסת כוחות צה"ל במלחמת לבנון הראשונה, והתמקמות הצבא הישראלי בדרום לבנון. ב-35 השנים שחלפו מאז, ארגון הטרור, הנתמך בידי איראן, הפך למיליציה גדולה, עם אלפי לוחמים וארסנל של כ-120 אלף טילים ורקטות בעלי מגוון גדלים ויכולות נפץ.

ב-2006 ישראל נלחמה בחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה, והארגון נחשב ליריב הצבאי העיקרי שלה באזור.

תומכי חיזבאללה בביירות ממתינים לנאום חסאן נסראללה ב-5 בינואר 2020 (צילום: AP Photo/Maya Alleruzzo)
תומכי חיזבאללה בביירות ממתינים לנאום חסאן נסראללה ב-5 בינואר 2020 (צילום: AP Photo/Maya Alleruzzo)

פיליפ אומר שהייתה לו "ילדות נואשת בכפר יפהפה" בדרום לבנון. כילד, הוא הצטרף לתנועת הצופים של חיזבאללה, ובתקופה ההיא התפתחה השנאה שלו כלפי הארגון, לדבריו.

פיליפ מספר שכאשר היה בן 4, בנו של אחד המפקדים הבכירים בחיזבאללה החל להתעלל בו מינית. "זה נמשך 11 שנים", הוא אומר.

במהלך אותה תקופה, לדבריו, הוא היה קורבן להשפלות ולמעשי בריונות ואונס מצד בנו של המפקד הבכיר ואחרים. פיליפ נזכר שאחת מנקודות האור של ילדותו הייתה צפייה בסדרות מונפשות בערוץ 1 הישראלי, ששידוריו הגיעו לביתם בדרום לבנון. "התוכנית האהובה על אחי הייתה 'המומינים'", הוא אומר.

בנערותו הוא התבטא פעם בגלוי במסגד של הכפר נגד האיש שתקף אותו, אבל נתקל לדבריו בצביעות, היות שהאשימו אותו בהומוסקסואליות אבל לא את התוקף שלו. "הם אמרו, 'הוא לא הומו, הוא חולה. אתה הומו, ואדם כמוך צריך להרוג ולשרוף", הוא נזכר.

למחרת פעילי חיזבאללה תפסו אותו ואיימו עליו: "הם אמרו לי, 'אם תדבר שוב על מה שאמרת אתמול, אתה תיעלם'".

לאחר ניסיון התאבדות, הוריו של פיליפ החליטו שמוטב שיעזוב את הבית בנבטיה וילמד בפנימייה בביירות.

מטרה להתנכלויות של חיזבאללה

פיליפ השלים את לימודיו בבית הספר התיכון, למד באוניברסיטה האמריקאית בביירות, ואז החל לעבוד בארגונים לא-ממשלתיים שונים בלבנון. הוא מספר שבאותה תקופה הוא גם עבד כמשקיף של האגודה הלבנונית לבחירות דמוקרטיות. "זה היה תור הזהב של חיי. הייתי בארץ שלי, עשיתי את מה שאני אוהב", אומר פיליפ.

העיר אל-נבטיה בדרום לבנון (צילום: CC BY 3.0 ansam61/WikiMedia)
העיר אל-נבטיה בדרום לבנון (צילום: CC BY 3.0 ansam61/WikiMedia)

אבל בשנה שלאחר מכן הכול השתנה. "2010 הייתה השנה הגרועה ביותר בחיי", הוא אומר.

כאשר עבד כמשקיף בבחירות הכלליות ב-2009, פיליפ דיווח על פעילות בלתי חוקית של חיזבאללה בנקודות ההצבעה בכפר חומין אל-פוקא, ליד נבטיה. "אחרי שעשיתי את זה, הם הכניסו אותי לרשימה השחורה שלהם", הוא אומר.

פתאום, הוא מספר, חבריו קיבלו שיחות טלפון ממספרים חסומים ונשאלו מדוע הם רוצים "להסתובב עם הומו"; מנהל בית ספר שפיליפ עבד בו קיבל הוראה לפטר אותו; ובן הזוג שלו באותה תקופה נחשף כהומוסקסואל בפני משפחתו המוסלמית הסונית השמרנית.

כאשר עבד כמשקיף בבחירות הכלליות ב-2009, פיליפ דיווח על פעילות בלתי חוקית של חיזבאללה בנקודות ההצבעה בכפר חומין אל-פוקא, ליד נבטיה. "אחרי שעשיתי את זה, הם הכניסו אותי לרשימה השחורה שלהם"

"הם הלכו למשפחה שלו ואמרו להם, 'הבן שלכם הומו והוא יוצא עם מישהו'. המשפחה שלו הכתה אותו קשות", הוא מספר.

באותה נקודה, הוא אומר, החליט שמטרת חייו היא להילחם בחיזבאללה. "כשזה קרה, החלטתי: זאת מלחמה, פשוטו כמשמעו. והחארות האלה, אני רוצה לגרום להם פאקינג לשלם על כל מה שהם עשו".

קודם ה-CIA, אחר כך המוסד

פיליפ חשש בתחילה לפנות לישראל, לכן, הוא אומר, הוא יצר קשר עם ה-CIA והציע למסור לאמריקאים מידע על חיזבאללה.

"פחדתי ליצור קשר עם המוסד, כי חשבתי אז שהמוסד – הם מנצלים אותך ואז הורגים אותך. זה מה שהיית שומע בלבנון", הוא אומר.

איכשהו חיזבאללה גילו שפיליפ עובד עם האמריקאים ועצרו אותו ב-2011. הוא נכלא למשך כמה חודשים, ואז שוחרר בתנאי שישמש כסוכן כפול ויספק לארגון הטרור מידע מודיעיני על ה-CIA.

מחשש שייעצר שוב בידי חיזבאללה, היות שלא הייתה לו שום כוונה לשמש כסוכן כפול, פיליפ נמלט מלבנון עם אמו, תחילה לסוריה – לפני שמלחמת האזרחים פרצה שם במלוא עוזה – ואז לטורקיה.

בטורקיה, הוא מספר, הוא יצר לראשונה קשר עם המוסד, ובסופו של דבר נפגש עם סוכנים של הארגון בחו"ל, בכמה מדינות מסביב לעולם שאינן דורשות אשרת כניסה מאזרחים לבנונים. פיליפ אומר שבאותה נקודה ארצות הברית ניתקה את קשריה עמו.

בטורקיה יצר לראשונה קשר עם המוסד, ובסופו של דבר נפגש עם סוכנים של הארגון בחו"ל, בכמה מדינות מסביב לעולם שאינן דורשות אשרת כניסה מאזרחים לבנונים

בדצמבר 2012, לדברי פיליפ, התחילו הבעיות שלו עם המוסד. הוא לא סיפר לארגון הביון שהוא נכלא בעבר על ידי חיזבאללה, והמוסד רצה שהוא יחזור ללבנון כדי לאסוף מידע על ארגון הטרור, לדבריו. היות שחשש להישלח שוב לכלא, פיליפ ברח והסתובב בעולם כדי להימנע מלחזור ללבנון.

המוסד תפס אותו במזרח אסיה, ואז הוא התוודה בפני מפעיליו שלא סיפר להם על מאסרו הראשון בידי חיזבאללה.

משם הוא המשיך לאירופה וביקש מקלט בשווייץ. לדברי פיליפ, השוויצרים דחו את בקשתו בטענה שאינם יכולים לאמת את היותו הומוסקסואל ושאכן צפויה לו סכנה בלבנון בשל מיניותו, ואמרו לו שהיות שישראל היא הגורם לבעיות שלו, היא צריכה לקבל אותו אליה.

הוא הועלה על מטוס בחזרה לביירות. "אחרי כל זה, לא הייתה לי ברירה אלא לחזור ללבנון", הוא אומר.

המעצר השני

אנשי חיזבאללה הבטיחו להוריו של פיליפ שהוא לא ייחטף או יישלח מיד לכלא, אבל הבהירו שעליהם לדבר איתו. פיליפ, שנתקף בהלה, ניסה ליצור קשר עם ישראל כדי לעזוב את לבנון ב-7 באוקטובר 2013.

"הלכתי לקפה-אינטרנט ועשיתי את הדבר הכי טיפשי בעולם – פחדתי, אז נכנסתי לאתר של המוסד וכתבתי להם: 'אני בלבנון ואני עלול להיעצר. בבקשה תעזרו לי. לפחות תאפשרו לי לקפוץ מעבר לגבול'. בזמן שכתבתי את ההודעה, הם עצרו אותי".

"הלכתי לקפה-אינטרנט, נכנסתי לאתר של המוסד וכתבתי להם: 'אני בלבנון ואני עלול להיעצר. בבקשה תעזרו לי. לפחות תאפשרו לי לקפוץ מעבר לגבול'. בזמן שכתבתי את ההודעה, הם עצרו אותי"

לדבריו, קבוצה של גברים צעירים נכנסה למקום, הכתה אותו ולקחה אותו משם. הוא מניח שבעלי הקפה-אינטרנט הבחין במעשיו במחשב ויצר קשר עם חיזבאללה.

פיליפ מספר שהוא נלקח שוב לכלא של חיזבאללה והוכנס לתא קרוב לתא שנכלא בו בפעם הקודמת. "בפעם הראשונה הייתי בתא מספר 13, בפעם השנייה זה היה תא 17", הוא אומר.

פיליפ שהה במאסר במשך שנתיים עד שמשפחתו הצליחה לשכנע את חיזבאללה לשחרר אותו. אמו איימה לספר בפומבי על שנות האונס וההתעללות המינית שעבר מידי בנו של מנהיג בכיר בחיזבאללה.

לדברי פיליפ, הוא לא היה קורבן להתעללות פיזית במהלך מאסרו, אבל הוא סבל התעללות פסיכולוגית ונחקר באופן אינטנסיבי במשך שבועות. לדבריו, הוא לא נשבר אף פעם.

"לא אמרתי להם שעבדתי עם המוסד. אמרתי להם שרק כתבתי [למוסד] כי רציתי לעבוד איתם, שזה היה ניסיון ההתקשרות הראשון שלי איתם. אני לא יודע אם הם האמינו לי. אחרי 15 ימים הם השתעממו ממני, אז הם השאירו אותי בכלא", הוא אומר.

פיליפ מאמין שאם הוא יחזור עכשיו ללבנון, חיזבאללה לא יימנעו הפעם מלענות אותו כפי שעשו בפעם הקודמת.

קצה מנהרה שנחפרה מלבנון לשטח ישראל, דצמבר 2018 (צילום: Hadas Parush/Flash90)
קצה מנהרה שנחפרה מלבנון לשטח ישראל, דצמבר 2018 (צילום: Hadas Parush/Flash90)

"זה יהיה לגמרי אחרת הפעם. הפעם, אני מואשם בגיוס מישהו מכוח רדואן", הוא אומר.

פיליפ זוכר את הפרטים הקטנים מחיי הכלא, את ההשפלות היומיומיות, איך הכול שם היה צבוע בלבן מסנוור. "זה מטריף אותך", הוא אומר.

״קיבלתי מזרון דק וקטן בפינה, איפה שישנתי וישבתי; שמיכה, כפית, צלחת שנראית כמו קערה לכלב, כדי שיהיה יותר משפיל; דלי מים, שלוש כוסות קטנות מפלסטיק למשחת שיניים, סבון ושמפו; קוראן וספר תפילות  – וזה כל מה שיש לך,״ הוא נזכר.

בחיוך ובמבט מזוגג בעיניו הכחולות הבהירות, הוא מוסיף, "זה היה השמפו הגרוע ביותר שהשתמשתי בו בחיים שלי".

שנתיים, חודש ויום לאחר שנשלח לכלא – ב-8 בנובמבר 2015 – פיליפ שוחרר. "אין לך מושג, זה היה יום מדהים. במשך שנתיים אתה לא רואה שמש", הוא אומר.

כשהבעתי פליאה על כך ששוחרר מהכלא כעבור שנתיים בלבד, למרות שהואשם בפשע חמור – שיתוף פעולה עם ישראל, אויבתו המושבעת של חיזבאללה – פיליפ השיב שהעונש הזה היה שכיח יחסית בארגון הטרור.

"חיזבאללה לא מחזיק אנשים בכלא לנצח. הסטנדרט הוא שנתיים ואחר כך גירוש מהמדינה, אלא אם אתה חבר בדאע"ש או רוצח", הוא אומר.

עם שחרורו, נאמר לפיליפ שעליו לעזוב את לבנון. הוא מספר שנסע לטורקיה, לדובאי ולהונג קונג, בין השאר, ועבד בעבודות מזדמנות. "הייתי צלם, עשיתי קצת תרגומים, עזרתי עם פליטים סורים בטורקיה", הוא אומר.

גיוס לוחם בכוח רדואן

בפברואר 2017, כשהתגורר בדובאי, הוא החליט לנסוע ללבנון כדי לבקר את משפחתו. הוריו של פיליפ ביקשו את אישור חיזבאללה, והוא הורשה לחזור.

הוא מספר שבמהלך ביקורו, הוא גייס את גבריאל, לוחם קומנדו של חיזבאללה, כסוכן של המוסד.

"הוא ואני יצאנו לקמפינג של יומיים, ושכנעתי אותו לעבוד עם המוסד", הוא אומר. "חזרתי לדובאי, ושלחתי הודעה למוסד. הם ענו לי, והם היו מאוד מעוניינים, כי הוא היה בכוח רדואן".

כוח לוחם של חיזבאללה בדרום לבנון (צילום: AP Photo/Mohammed Zaatari)
כוח לוחם של חיזבאללה בדרום לבנון (צילום: AP Photo/Mohammed Zaatari)

כוח רדואן הוא אחת מיחידות העילית המובחרות של חיזבאללה. אלמלא הצליח צה"ל לאתר ולהרוס את המנהרות שחפר ארגון הטרור אל צפון ישראל בחורף שעבר, לוחמי כוח רדואן הם אלה שהיו נכנסים דרכן כדי לבצע מעשי טבח וביזה ביישובי הספר של ישראל.

גיוסו לוחם מהיחידה לטובת המוסד סימנה הצלחה משמעותית עבור ארגון הביון.

ב-2017, מספר פיליפ, המוסד ביקש ממנו לעבור למזרח אסיה; הוא מניח שבגלל הקלות היחסית בקבלת אשרה.

מאוחר יותר באותה שנה הוא נפגש עם סוכנים של המוסד באסיה, שנתנו לו מכשיר תקשורת מיוחד והורו לו לחזור ללבנון כדי למסור אותו לגבריאל. הוא עשה זאת, לדבריו, בספטמבר 2017.

מאז, היה באפשרותו של גבריאל לספק למוסד באופן ישיר עדויות מפורטות על פעילות חיזבאללה.

זה נמשך עד מאי 2019, כשגבריאל נעצר לפתע על ידי חיזבאללה ונשלח למאסר. פיליפ אומר שהוא אינו יודע מדוע חיזבאללה החל לחשוד שגבריאל מרגל לטובת ישראל. לדבריו, הוא מיד יצר קשר עם מפעיליו במוסד כדי לספר להם על המעצר, והזהיר אותם כי מכשיר התקשורת הגיע גם הוא לידי חיזבאללה.

באותה נקודה יחסיו עם המוסד קיבלו שוב תפנית שלילית. לדברי פיליפ, למרות אזהרתו, שירות הביון הישראלי שלח הודעה למכשיר התקשורת וחשף את זהותו כמי שגייס את גבריאל.

מאוחר יותר נודע לו שהמוסד עשה זאת במתכוון, כדי להבטיח שחיזבאללה לא יגייס אותו ואת גבריאל כסוכנים כפולים.

לדברי פיליפ, המוסד שלח הודעה למכשיר התקשורת וחשף את זהותו כמי שגייס את גבריאל. מאוחר יותר נודע לו שהמוסד עשה זאת במתכוון, כדי להבטיח שחיזבאללה לא יגייס אותו ואת גבריאל כסוכנים כפולים

למרות מעצרו ומאסרו במשך שנתיים בכלא חיזבאללה בשל ריגול לטובת ישראל, פיליפ אומר שההודעה הזאת למעשה חרצה את גורלו עם ארגון הטרור והבטיחה שלעולם לא יוכל לשוב למולדתו בבטחה.

מה הלאה?

פיליפ אומר שהוא מתכנן עכשיו לבקש מקלט באירופה, שם יש לו כמה חברים. אולם התהליך הזה יקר והוא עלול להיכשל, בהתחשב בניסיונו האחרון בשווייץ, אם כי הוא מקווה שפרסום הסיפור שלו יגביר את סיכוייו לקבלת מקלט.

"יש סיכון בבקשת מקלט", הוא אומר. "אם זה לא יעבוד, ויש סיכוי כזה, עלולים לגרש אותי שוב [ללבנון]".

לדברי פיליפ, הוא שקל גם לעבוד עם שירותי מודיעין אחרים, למשל בכוויית, אבל בסופו של דבר החליט שלא לעשות זאת מכיוון ש"הם נגד ישראל. אני לא רוצה להיות עם הצד השני".

יחסיו עם ישראל ועם המוסד הם מורכבים. רגע אחד הוא מתרעם על הממשלה ועל אנשי הקשר שלו במוסד ועל כך שנטשו אותו, וברגע הבא הוא מדבר על ישראל בהערצה ובתחושת מסירות.

הוא מודה שהוא מעולם לא חתם על הסכם עם המוסד, או עשה איתו הסדר רשמי כלשהו לגבי עתידו, אבל לדבריו הוא מאמין שיש לו "חוזה מוסרי" עם ישראל, שעליה לכבד.

הוא מודה שהוא מעולם לא חתם על הסכם עם המוסד, או עשה איתו הסדר רשמי כלשהו לגבי עתידו, אבל לדבריו הוא מאמין שיש לו "חוזה מוסרי" עם ישראל, שעליה לכבד

"במוסד, הם אמרו לי, ישראל היא מדינת חוק. איפה החוק? מה החוק?"

לדברי פיליפ, הוא מאמין שאם יגורש שוב ללבנון, חיזבאללה – המצטיין ביחסי ציבור – ישתמש בו כדוגמה למה שקורה למי שמשתף פעולה עם המוסד, מה שיכול להניא אחרים מלעזור לישראל במלחמתה בארגון הטרור.

"אם אני אחזור ללבנון, הם ישתמשו בזה נגד ישראל. הלכתי לעבוד עם המוסד כי אני מאמין בשלום ובאהבה ובחיים יחד למען עתיד משגשג כשכנים. אני אוהב את ישראל ונלחמתי למען שלום כל חיי", הוא אומר.

"אני מקווה שיום אחד, לבנונים יוכלו לאכול חומוס בחיפה ולשחות בתל אביב ולאכול שקשוקה אצל ד"ר שקשוקה ביפו, וישראלים יוכלו ללכת לעשות סקי בפראיה. אני מקווה שהיום הזה יגיע".

פיליפ אומר שהוא השלים במידה רבה עם האפשרות שבסופו של דבר הוא יצטרך להתאבד כדי להימנע מלחזור ללבנון ולסבול שם מעשי אונס והתעללות. אבל הוא חושש ממה שיקרה לאחר מותו.

"אני לא רוצה שהגופה שלי תישלח חזרה ללבנון. אותם אנשים שאנסו אותי, אותם אנשים שהתנכלו לי, אותם אנשים שהתעללו בי מינית, הם יראו את הגוף העירום שלי נשטף ומוכנס לארון ולקבר. אני פשוט פוחד שאפילו המוות שלי לא יהיה עם כבוד", הוא אומר.

"לא משנה איך הדברים יסתיימו, אני מרגיש גאווה. אני מרגיש גאווה על כך שאני ממדינה שיכולתי להפוך בה לטרוריסט, שיכולתי להיות בה פעיל חיזבאללה, אבל בחרתי שלא להיות חלק מארגון הטרור המזדיין הזה. אני לא רוצח, אני לא טרוריסט".

"אני מקווה שיום אחד, לבנונים יוכלו לאכול חומוס בחיפה ולשחות בתל אביב ולאכול שקשוקה אצל ד"ר שקשוקה ביפו, וישראלים יוכלו ללכת לעשות סקי בפראיה. אני מקווה שהיום הזה יגיע"

אף על פי שהוא מרגיש שננטש על ידי ישראל, פיליפ אומר שהוא עדיין מאמין שאנשים בלבנון צריכים לשתף פעולה עם המודיעין הישראלי.

"אני באופן אישי רוצה לעודד אנשים להמשיך לעבוד עם המוסד. זאת דרך אמיתית לעצור את חיזבאללה, ואנחנו באמת חייבים לעצור את חיזבאללה", הוא אומר.

פיליפ מעיר שראש הממשלה בנימין נתניהו ובכירים ישראלים אחרים מרבים להתפאר ביכולותיו של צה"ל, אבל רק לעתים רחוקות, אם בכלל, הם מכירים בתרומתם של מקורות המודיעין שהופכים את זה לאפשרי.

"רוב הדברים שממשלת ישראל מתרברבת בהם, ההתקפות על סוריה ועל עזה, ההתקפות על מטרות איראניות – זה לא קורה בגלל שאנשי המוסד יושבים בבית ופיה מגלה להם שהאיראנים מזיזים נשק לכאן ולשם. זה בגלל שיש אנשים כמוני, שבוחרים לעבוד ולסכן את חייהם", הוא אומר.

"כל השלבים בפירמידה הזאת הם חלק מהניצחון. אסור לשכוח את האנשים שבתחתית".

עוד 3,520 מילים
כל הזמן // יום שני, 30 במרץ 2020
מה שחשוב ומעניין עכשיו

נתניהו: התקהלויות של מי שאינם בני משפחה גרעינית - יוגבלו לשני משתתפים

כחלון: אני מאמין שאחרי חג הפסח המשק ישוב, בהדרגה, לתפקד ● לא חלה התקדמות במו"מ הקואליציוני: חוסן לישראל הציעה לוותר על תיק החוץ תמורת משרד חברתי משמעותי; בליכוד מתעקשים על מינוי אדלשטיין ליו"ר הכנסת; מחלוקת לגבי החלת ריבונות בשטחים ● נתניהו לא חולה בקורונה - כך עלה מבדיקה שערך אחרי שנודע שיועצת שלו חלתה בנגיף; למרות זאת ישהה בבידוד

עוד 63 עדכונים

איך להתבודד כמו פוסט-טראומטית

תראו, מבלי לגנוב לשיח הבידוד המשעשע ברשת את הרעם – התבודדתי עוד לפני שזה היה מנדטורי ופוטוגני. בימים בהם סושיאל דיסטנסינג הסתכם באיפוק וחלוקת לייקים לאקסים בפייסבוק תוך ריגול עיקש, ליל הסדר היה האיום הגדול ביותר לשפיות ולקיבה, וזום עדיין היה רק מזמור כיפים שחרשנו ביסודי. כבר מאז התבודדתי, ולא בכדי: בידוד וניתוק חברתי הם מאפיינים מובהקים לפוסט-טראומה – וגם איתה אני מתמודדת מגיל רך.

שמרו על מרחק בטוח וקשר שוטף

הבידוד בישר על שעתן היפה של שיחות הטלפון והווידאו, ונגזרותיהן שעד לאחרונה סווגו תחת "יכולנו לסגור את זה במייל או בוואטסאפ, אבל הנה אנחנו, מתקשרים מדי". פוסט-טראומה ובידוד הקורונה תבעו באופן שווה את היכולת שלי ושלכם לנהל את הקרבה בחיינו – כך ששעתיים של פייסטיים נשמעות כמו הדבר הכי קרוב לחיבוק, בלי טיפת סרקזם.

אני נוטה להמתיק את הנטייה שלי להסתגר וטוענת שזו רק חיבה יתרה לספייס, וכישרון למצוא עיסוק ועניין גם מבלי להיות מוקפת אנשים וגירויים. החלק הילדי שבי, זה שמצא עצמו מתמודד עם יותר מדי לבד והרכיב עולם פנימי עשיר כדי לשרוד, עדיין רואה בזה הישג – אבל את הבוגרת שבי זה כבר לא משרת ביומיום, אלא במצבים אפוקליפטיים. בשאר הזמן, הבידוד שלי, שנגזר מבושה בעיקר ומתפרש אצלי כהגנה עצמית, מעמיק את הניתוק שלי מחברים.

על אף הריחוק, תמיד הייתי ורבלית. היכולת לכתוב מה שסוער בי היא גלגל הצלה, ואני באמת ובתמים ניהנית להקשיב לאנשים כפי שאני מאזינה למוזיקה. אז לא שתקשורת בינאישית נשגבת מבינתי – אבל הפוטנציאל והאיכות שלה חמקו ממני רוב חיי.

הרעיון שאנשים נמצאים שם בשבילי, שהם מעוניינים ורוצים בי, אולי מעריכים ואוהבים אותי, ומוכנים לעזור לי בעת הצורך, חג אצלי בראש ולא מאתר את המנחת. לא מסתדר לי. ועד שנדלקת הנורה, אני מגששת בחשיכה – כמו כל השעות שביליתי לבד ונדרשתי לשנס ולקושש מתוכי תושייה שאין לי מושג איך הצלחתי להפיק. כמו אז. זו זרות כרונית וחוסר אונים שהולכים איתך ודוחקים את הקיום שלך הצידה. הדרך היחידה להתקרב שחשבתי שנגישה לי, היא להפוך לאנשים שאני רוצה שיאהבו אותי. להיות שיקוף מלא שלהם, כדי לא לעמוד בדרכם. להסכים לכל, לשחק מתה. תאהב אותי כמו שאתה אוהב את עצמך, ואהיה לך לעוד גוף ועוד שלוחה של אהבה והכלה מלאים.

זו זרות כרונית וחוסר אונים שהולכים איתך ודוחקים את הקיום שלך הצידה. הדרך היחידה להתקרב שחשבתי שנגישה לי, היא להפוך לאנשים שאני רוצה שיאהבו אותי. להיות שיקוף מלא שלהם, כדי לא לעמוד בדרכם

לא הבנתי אז שאני לא מאפשרת לאנשים להכיר אותי, למרות שמשכתי אותם פנימה. ואז הם גילו חור שחור, ואני שוב ניצבתי על סף תהום. נדמה לי ששחזרתי את הטראומה שלי מאות פעמים – וכשאדם מסתתר מעצמו, מתנתק ומתבודד בתוכו, תנועה פשוטה כמו יד מושטת קדימה הופכת לכוריאוגרפיה של פינה באוש. ואני, איך לומר, בעלת קואורדינציה בדיונית.

נדמה לי שפחד מהבידוד וחיבה יתרה אליו, שתיהן צורות של התמסרות לו. אני מנסה לזכור את זה כשאני רוקדת הלאה ממנו.

עבדו מהבית ועבדו בבית

בכנות: לא חשבתי שהסגר ישפיע עליי מי יודע מה. בכל מקרה, אני בבית. עזבתי את העבודה לפני כמה חודשים, וככל יוצרת – אני אומרת לעצמי שאני יוצרת, וככל יוצרת: אני מתקשה ליצור. כי, בכנות, מצאתי עצמי קופצת ראש לעיסוק בפוסט-טראומה בניסיון לתמלל אותה, וכמעט מיד טובעת בה.

לא חשבתי שהסגר ישפיע עליי. עזבתי את העבודה לפני כמה חודשים, וככל יוצרת: אני מתקשה ליצור. כי, בכנות, מצאתי עצמי קופצת ראש לעיסוק בפוסט-טראומה בניסיון לתמלל אותה, וכמעט מיד טובעת בה

התקופה במשרד זימנה התערות חברתית ממושכת, שהותירה אותי הלומת פלאשבקים והתקפי חרדה. שעות העבודה שהרגישו לנפשי ארוכות מדי, נתנו אותותיהן. אצלי זה מתבטא בתופעות דיסוציאטיביות, ניתוק מעצמי ומהסביבה. התחלתי לשכוח איך נראה הגוף שלי והרגשתי כאילו אין לי צורה, או למשל, שאין לי רגליים (בז'רגון הטיפולי זה נקרא "דה-פרסונליזציה" – היעדר תחושת עצמי וניתוק מהגוף).

התחלתי להרעיב את עצמי הארדקור, עד שהמחזור הפסיק והשיער נשר, והרגשתי כמו זוכה בלוטו בכל פעם שלא אכלתי יום שלם ודפקתי אימון פרוע. דיברתי, ואז הבטתי סביב ובדקתי מי אמר את הדברים – משום שיכולתי להישבע שלא פציתי פה. הקול שלי נשמע שונה. הזמן נעלם ומצאתי עצמי מתעוררת בנקודות שונות ביום, לא זוכרת מהיכן באתי ולאן מועדות פניי – וכשכבר שעתיים את מתעתדת להכין קפה, זו בעיה.

העולם נדמה עשוי קרטון וניילון, והסכנה אורבת בכל מקום (ובאותו ז'רגון: "דה-ריאליזציה" – תחושת ניתוק בין אדם לסביבתו, וחווייתה כמעורפלת וסוריאליסטית). אני מוכרחה להציל את עצמי. התקפי זעם אופייניים במצבים כאלה, וגם השתבללות וריחוק. הסיוטים, שתמיד אגפו את שנתי, החמירו וניהלו את הכרתי. וכמו תמיד, הסתרתי הכל כמה שיכולתי ופיצלתי את עצמי לסתיו המתנהגת, המתפקדת, בעלת כתפי אטלס; ולסתיו המתה.

אמנם הצלחתי להרוויח את מקומי בעבודה ואת הערכתם הגורפת של החמודים והמוכשרים שנקרו בדרכי – למרות זאת, עזבתי. והנה נשטפתי לחופי הקוטב השני, ממעט מדי עיסוק במצבי, לעיסוק יתר. וכמוני, פוסט-טראומתיות המתקשות לנהל את האיזון בין תפקוד להישרדות, יש אינספור. נדמה שעכשיו כולנו מתנדנדים בפער הזה: בין תפקוד להישרדות.

דיברתי, ואז הבטתי סביב ובדקתי מי אמר את הדברים – משום שיכולתי להישבע שלא פציתי פה. הקול שלי נשמע שונה. הזמן נעלם ומצאתי עצמי מתעוררת בנקודות שונות ביום, לא זוכרת מהיכן באתי ולאן מועדות פניי

ועכשיו מדברים על שינוי מהותי בתפיסה המקצועית הישראלית: לא חייבים לעבוד מהמשרד. לחובתה של המסקנה הנכונה, לדעתי, יאמר שקצב העבודה רבתי ירד עכשיו בכל מקרה – כך שברור שתתאפשר עבודה מהבית לרוב. האם זה יצלח גם בשצף הרגיל, או לכל הפחות תזכה ישראל להצטרף לשאר המדינות עם ימי עבודה באורך סביר? שוב: לדעתי כן, אם נפעל לטובת זה. ומעבר למרווח הנשימה האישי שזה יעניק לכולנו כאן, אני צופה שזה יאפשר גם לאוכלוסיות שונות, ביניהן פוסט-טראומתיות, להשתלב בעבודה שהן רוצות, ולהתמיד בה. אני לא פחות טובה ולא פחות חרוצה מכל אחת אחרת, אבל לפעמים הנפש שלי היא עבודה במשרה מלאה. במקום העבודה האחרון שלי אגב, זה שעזבתי למרות שהיה לי טוב, כולם ידעו על המצב וגילו הבנה מדהימה. ואתם יודעים מה: זה עבד מקצועית. כי כולנו פעלנו כדי לגרום לזה לעבוד. מייק דרופ.

אתם לא לבד: אתם לבד ביחד

כשאנשים שואלים אותי "אז מה את עושה בחיים?", בנקודה הזו, אני נבוכה. לכי תסבירי שאת מחלימה או יוצרת, כותבת או מתמודדת, או השד יודע מה את לעזאזל, למעשה, עושה.

העניין הוא שבגיל שש-עשרה, למשל, מקובל חברתית לחקור ולהתנסות – אבל בגיל שלושים ואחת, מקננת בך התחושה שהציפיות שסביבך מתחילות לפגוש בתפקוד שלך; ואת נמדדת בתוצאות. ילדים, יש? קריירה, יש? הבנה בסיסית בתלתלים? אז מה עשית כל השנים הללו? ובכן: סבלתי מפוסט-טראומה מורכבת קשה ומאמנזיה – אבל הנה דיון שאיני מעוניינת להיכנס אליו עם מי שאוחז בפטיש שופטים.

הבידוד הגורף הזה שכולנו חווים עכשיו, גורם ללא מעט מבודדי יומיום – בין אם פוסט-טראומתיות או כל מצב אחר – להרגיש שווים פתאום. חרדה וחוסר ודאות הם מנת חלקנו הלאומית, כרגע יותר מפלאפל. וחשוב לי להדגיש שאני כותבת את זה, לא כדי ש"תבינו איך זה מרגיש", חלילה. להפך: אני רוצה שתדעו שאני מבינה אתכם, אם מהלך החיים שלכם נפגע מקצועית, כלכלית, רגשית בעקבות האירועים האחרונים, ואתם לא בטוחים מה להגיד לעצמכם ולאחרים – אני מבינה אתכם.

הבידוד הגורף הזה שכולנו חווים עכשיו, גורם ללא מעט מבודדי יומיום – בין אם פוסט-טראומתיות או כל מצב אחר – להרגיש שווים פתאום. חרדה וחוסר ודאות הם מנת חלקנו הלאומית, כרגע יותר מפלאפל

ומצדו השני של מטבע השוויון החדש, גיליתי שהסגר משפיע עליי, גם משפיע – על אף שכביכול, אני מבודדת אש מגיל שש. ואם בארזי המטופלות נפלה שלהבת, מה יגידו אזובים הזקוקים לתמיכה שוטפת ובימים אלה מתקשים לקבל אותה, בעקבות הסגר? נתקלתי בכמה וכמה פוסטים על טיפולים שהושהו בינתיים, ביקורי בית שהופסקו בגלל המצב ואנשים שרמת התפקוד שלהם תלויה בשירותי תמיכה נפשית שנקטעו. ואני לא יודעת עד כמה ההבנה שאנחנו כולנו לבד ביחד עשויה לנחם במצב כזה. מה שכן, אני מאמינה באמפתיה וזו תקופה מוצלחת לתרגל אותה.

נפלה בחלקי הזכות לטיפול מצוין. אני מתבדחת עם עצמי שאחרי שנים של הזנחה רגשית וחוסר אונים, זוכים הרגשות שלי לעדנה ובגיל שלושים ואחת, כמן מוטציה של פיטר-פן, פינוקיו ובת הים הקטנה, אני הופכת לאדם אמיתי. לא שיקוף; לא ראי: אדם בעל מרכז איתן, שאומרת מה היא רוצה, בוטחת ומרגישה, מציבה גבולות, ולא תולה את קיומה והישרדותה באינטראקציות הרסניות.

זה לקח שנים ועבודה עצמית קשוחה, אבל עכשיו אני כבר ממש שם. כמה אנשים אינם זוכים לטיפול? גם כאן: אינספור. וללא טיפול, מילה שלי: לא הייתי כאן. לא הייתי זוכה להתבודד עכשיו בבית הנעים והבטוח שלי. ושוב, המסר שלי ממש לא "תגידו תודה": יש יותר צרות בעולם מאנשים, והצרה שלכם אמיתית ושרירה. אבל חשוב לי להעלות מודעות למצב, גם ברצינות התהומית והמתבקשת, אבל גם בהומור – משום שאני לא יכולה יותר לשאת את האבל העצמי הנלווה להחלמה. עת אני משילה את סתיו של פעם, משהו בתוכי מת כדי שאוכל להיוולד מחדש. זה לא באמת שחור או לבן שכזה, ואני כולי כאן; ועדיין: התאבלתי עליי זמן רב כל-כך. ונדמה לי שסיימתי לבינתיים, ואני יכולה עכשיו לקחת את המרכז המתהווה והמתחזק שלי, ואת הגוף החדש שלי, ולנסות לחיות. כלומר, משתחלוף הקורונה וכולנו נוכל לחזור להתעסק בדברים החשובים באמת, כמו לק ג'ל ואסוס, ובחירות שמיניות.

מה אתם צריכים עכשיו?

אם הייתי צריכה לתת טיפ בידוד, הייתי מתחילה כך: שאלו את עצמכם מה אתם צריכים באותו רגע. פשוט עצרו ותגידו בלחש – או בלב, אם אתם לא מדברים לעצמכם בקול, ומי אתם, אנשים שאינם מדברים לעצמם בקול – "מה אני צריך/ה עכשיו?".

הסימפטום הנפשי של הקורונה הוא התחושה שהאוטונומיה שלנו נחטפה מאיתנו: לא לו"ז, לא חברה, לא עבודה, לא בית-ספר, ולא הבר השכונתי שם אני אישית מעכלת את הקיום ופוגשת אנשים שאני אוהבת. אולי חלקכם מרגישים אובדן שליטה, אפילו טשטוש קל בזהות שעד כה נסמכה על סדר יום, מקומות ואינטראקציות מסוימות. זה ממש לגיטימי. אני מבינה אתכם – אני מרגישה את זה כל הזמן. וברגעים כאלה של לימבו, של הווה מתהווה בלי התחלה ובלי סוף, יהיה קל יותר אם תשאלו את עצמכם את השאלה הזו. אפילו פעם ביום.

הסימפטום הנפשי של הקורונה הוא התחושה שהאוטונומיה שלנו נחטפה מאיתנו: לא לו"ז, לא חברה, לא עבודה, לא בית-ספר, ולא הבר השכונתי. אולי חלקכם מרגישים אובדן שליטה, אפילו טשטוש קל בזהות

בונוס – קבלו עצה שנתנה לי פעם הפסיכולוגית שלי, ושמאז היא נר לרגליי: נסו להחליף את החשש בסקרנות. אני יודעת: היא גאון. השיחה עם עצמכם היא במהותה חיבור – קחו את זה מהמנותקת הראשית. מה אתם צריכים עכשיו?

סתיו מילוא אורבך. בת 31, אבל גם 14 ולרגעים 60. בחורה קטנה, שיער גדול. חיה על התפר. המילה האיומה ביותר היא "פוטנציאל". התחושה האהובה עליי היא ערגה, היא נמצאת בכל. עוגיות שוקולד-צ'יפס מדליקות אותי. גם מים בטעם אננס, במחילה. רוצה להיות תסריטאית ושחקנית. ואהיה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 1,592 מילים

עדות אישית "קניתי לעצמי מסכות באלפי שקלים ברשת"

לחלק מהרופאים במחלקות השגרתיות - שאינן ייעודיות לקורונה - לא נשאר ציוד מיגון, והם נאלצים לרכוש אותו מכספם ● כך מספרת רופאה מתמחה לזמן ישראל ● "אנחנו חשופים, רק במזל לא נדבקה כל המחלקה", היא אומרת ● "מסכת N-95 אמורה להספיק ליום, ואני מסתובבת איתה שבוע" ● תגובת משרד הבריאות לא התקבלה

עוד 727 מילים

חשש ממשבר אנרגיה בעקבות מגפת הקורונה

פרסום ראשון נובל אנרג'י מזהירה כי במקרה של התפרצות קורונה על אסדות הפקת הגז, העבודה בהן תיפסק עד להודעה חדשה ● המשמעות: מחסור חמור בגז, שיוביל גם למחסור באספקת החשמל לבתים ולמפעלים ● המשבר בשוק האנרגיה העולמי והמעבר לאנרגיה ירוקה מסכנים את יציבות שותפויות הגז בישראל ● דלק קידוחים צירפה היום "הערת אזהרה" לדוחות, ובעלי החוב של הקבוצה שבשליטת תשובה עלולים לשלם את המחיר ● משרד האנרגיה בתגובה: נהלי הבטיחות באסדות חודדו

עוד 1,539 מילים

גנץ, אשכנזי וממשלת החלומות של יצחק תשובה

טייקון הגז יצחק תשובה כבר הוכיח שיש לו שליטה כמעט מלאה בממשלות נתניהו באמצעות קשריו ● אבל הממשלה החדשה צפויה להאיר לו פנים במיוחד ● שניים מבכירי יועציו של גנץ הועסקו בעבר על ידי תשובה, והשפעתו ניכרה היטב בקרב שהתנהל בתוך הקוקפיט בשנה האחרונה ● לפיד ויעלון תמכו בהרחקת האסדה, מול אשכנזי והיועצים שדחפו את גנץ לסרב ● פרשנות

עוד 775 מילים

חקלאות בזמן מחסור, ממצרים העתיקה ועד ימינו

כבר כמה ימים שאנחנו שומעים על מחסור צפוי בביצים או מצות. זו אכן בעיה קשה שתכה במדינה בצורה משמעותית, ואולי זה אפילו לא יגמר בביצים ומצות, אבל היא לא אמורה להפתיע אף אחד. מדינת ישראל, או יותר נכון ממשלות ישראל בשנים האחרונות, עשו הכל כדי לרמוס את ענפי החקלאות הישראלים, מלבד הכרזה רשמית על מלחמה נגדם.

כבר כמה ימים שאנחנו שומעים על מחסור צפוי בביצים או מצות. זו אכן בעיה קשה שתכה במדינה בצורה משמעותית, ואולי זה אפילו לא יגמר בביצים ומצות, אבל היא לא אמורה להפתיע אף אחד

זהו מהלך שאין בו כל הגיון, מדינה לא יכולה להסתמך על יבוא בלבד, ותעיד על כך ההיסטוריה. אין איך להתחמק מזה, כל מדינה צריכה לעשות הכל בכדי שהחקלאות שלה תשגשג. יבוא הוא לא הפתרון, וזה מוכח גם ארכיאולוגית.

במצרים הפרעונית נמצאו ממגורות שנבנו על מנת לאגור מזון, ממגורות שתוארכו למאה ה–13 לפנה"ס, בנוסף נמצאו פפירוסים שבהם יש עדויות על הגעה של קבוצות נוודים של כנענים למצרים בעקבות רעב ובצורת, בצורת שגם מוכחת במחקרים אקולוגיים וגיאולוגיים.

ממגורות במצרים, המאה ה-14 לפנה"ס
ממגורות במצרים, המאה ה-14 לפנה"ס
ממגורות במצרים במאה ה-14 לפנה"ס
ממגורות במצרים במאה ה-14 לפנה"ס

בתחילת המאה ה–12 לפנה"ס, סוף תקופת הברונזה המאוחרת, קרסו אחת אחרי השנייה כל האימפריות במזרח הקדום, האימפריה המצרית, האימפריה החיתית, האימפריה המינואית והאימפריה הכשית במסופוטמיה.

הסיבות לקריסה הם נושא לדיון נרחב במחקר הארכיאולוגי כבר מעל חמישים שנה. היום קיימת תזה שהקריסה קרתה כתוצאה משילוב של גורמים, בהם שינויי אקלים והתפרצויות געשיות, פלישות של עמים שהובילו לקרבות, כמו פלישת גויי הים למצרים, ועליית השימוש בברזל שהפך את הברונזה למתכת פחות נפוצה, מה שהביא לקריסה כלכלית של אותן אימפריות מבוססות ברונזה.

במצרים הפרעונית נמצאו ממגורות לאגירת מזון שתוארכו למאה ה–13 לפנה"ס, ופפירוסים עם עדויות על קבוצות נוודים כנענים שהגיעו למצרים בעקבות רעב ובצורת, בצורת שהוכחה גם במחקרים אקולוגיים וגיאולוגיים

אבל לא רק בעת העתיקה אנחנו רואים עדויות כאלה. במהלך מלחמת העולם השנייה היו לשוויצריה היחסים הכי מורכבים עם גרמניה מכל שאר המדינות. שוויצריה ראתה את הנולד, והיתה הראשונה לזהות את התקופה הקשה שתגיע, ולכן דאגה לצבור מזון, ואף לקנות נשק ולנייד את כוחותיה לקראת פלישה אפשרית.

כידוע, שוויצריה תמיד היתה מדינה נייטרלית, כבר מאז 1815, ולאחר כיבוש צרפת, בלגיה והולנד באמצע 1940 מצאה את עצמה שוויצריה במצב לא פשוט בו כל הגבולות והמעברים שלה למדינות השכנות נשלטו בידי הגרמנים. התושבים בשוויצריה עצמם לא ממש תמכו בנאצים וליבם נטה יותר למדיניות של חבר הלאומים, אבל בשביל לשרוד ולהמשיך לקבל תוצרת היה על שוויצריה להמשיך לסחור עם גרמניה, וגרמניה שילמה בעיקר בפחם.

בגלל המיקום הגיאוגרפי שלה והסחר עם גרמניה, סבלה שוויצריה מסגר שהטילו עליה בעלות הברית (ארצות הברית ובריטניה), ונסיון של שוויצריה לרכוש מכונות ירייה מארצות הברית נכשל כי הבריטים לא אישרו וטענו שיחרימו את הסחורה.

למרות הסחר עם גרמניה ונקיטת הצעדים לאספקת מזון עצמאית, שוויצריה בסופו של דבר כילתה את המאגרים שלה והגיעה למצב שבו היא סבלה ממחסור בדלקים, עד שהיתה צריכה להסתמך על היערות שלה וחשמל הידרואלקטרי. הניסיון של שוויצריה לייצר לעצמה אפשרות סחר ימי על ידי רכישת ספינות מבריחים שהוחרמו, לא צלח לאחר שהספינות אלו עגנו בנמל בבזל על הריין, שיצא מכלל שימוש לאחר הפגזה בריטית של סכר גרמני.

למרות הסחר עם גרמניה ונקיטת הצעדים לאספקת מזון עצמאית, שוויצריה כילתה את מאגריה והגיעה למחסור בדלקים, עד שנאלצה להסתמך על יערותיה ועל חשמל הידרואלקטרי

דוגמא נוספת, אמנם שונה במהותה, היתה הסגר שהוטל על גרמניה על ידי בעלות הברית במהלך מלחמת העולם השנייה. מטרת הסגר היה כמובן להקשות על יכולות גרמניה להילחם, מתוך מחשבה שהמדינה תצטרך להתעסק בבעיות הפנים שיווצרו מהעדר סחורות ומזון. ואכן יש עדויות לקשיים רבים בגרמניה למצוא מזון בתקופת המלחמה, עד כדי כך שחלקים מרכזיים בערים גרמניות הפכו במהלך המלחמה לשטחי חקלאות, דוגמא בולטת לכך היא כיכר הז'נדרמנמרקט במרכז ברלין שהפכה לשדה לגידול תבואה במהלך המלחמה.

מכל הדוגמאות האלו אפשר ללמוד שני דברים. מדינה לא יכולה להסתמך אך ורק על יבוא, ויש חשיבות גדולה לעידוד ותמיכה בחקלאות המקומית, בדיוק בשביל שעות צרה ומצור בהן לא בטוח שיגיעו סחורות ממדינות אחרות.

השיעור השני פשוט גם הוא, אי אפשר להסתמך על מקור ייצור אחד, מדינה חייבת לייצר לעצמה (כמעט) הכל, גם כי זה מעודד תעסוקה מקומית וגם כי זה דואג שתהיה אספקה בזמנים קשים. תחשבו על זה כמו על נקבת השילוח בעיר דוד בירושלים: לירושלים במאה ה–8 היו מספיק מקורות מים מסביב, אבל חזקיהו השכיל להבין שבעת מצור הוא צריך לדאוג להזרים מים לתוך חומות העיר, ולכן חצב את נקבת השילוח.

אי אפשר להסתמך על מקור ייצור אחד. מדינה חייבת לייצר לעצמה (כמעט) הכל. גם כי זה מעודד תעסוקה מקומית וגם כי זה מאפשר אספקה בזמנים קשים. תחשבו על זה כמו על נקבת השילוח בעיר דוד בירושלים

בסיכומו של דבר, כולם יודעים שזה אף פעם לא חכם לשים את כל הביצים שלך בסל אחד, במיוחד לא אם בקרוב הולך להיות מחסור בביצים.

היסטוריון וארכיאולוג, מרצה מעל ארבע שנים לקהל הרחב בעמותות ותיקים, חוגי בית ומרכזיים קהיליתיים, במגוון נושאים ארכיאולגיים והיסטוריים. שם דגש על הנגשת הארכיאולוגיה לציבור ובחינת ההווה דרך העבר. בעל תואר ראשון ושני בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ותרבויות המזרח הקדום מאוניברסיטת תל אביב ומעל 15 שנות נסיון ארכיאולוגי בשטח

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 728 מילים
עודכן עכשיו

התפרצות הקורונה – כל הכתבות

זירת הבלוגים
הזמן שלך לומר את דעתך
הצטרפות

להתראות, טוקיו המפסידים והמרוויחים מדחיית האולימפיאדה

ספורטאים בארץ ובעולם קיבלו ברגשות מעורבים את דחיית המשחקים בטוקיו ● מצד אחד, חלקם יתקשו להבטיח את מקומם באולימפיאדה שתיערך רק בקיץ הבא ● מצד שני, הם חששו מהכוונה של חלק מהמדינות להכניס אותם לבידוד מיוחד עד הקיץ - אם המשחקים לא יידחו ● ואף אחד מהם, כמובן, לא רוצה לסכן את חייו בשביל מדליה ● רונן דורפן יצא בעקבות ההחלטה שמטלטלת את הספורט הבינלאומי

עוד 1,699 מילים

כחול-לבן טובלת בביצת הקואליציה ושרץ גדול בידה

מלחמה על הדמוקרטיה? מאבק בשחיתות? גנץ ומפלגתו מיישמים למעשה את פסקת ההתגברות, שהפכה לאחד מסמלי ההתנגדות שלהם לממשלת נתניהו ● ואם לא די בזה, אין להם שום בעיה עם הממשלה המפלצתית שהם הולכים להקים עם נתניהו ● פרשנות

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
1
עוד 719 מילים ו-1 תגובות

המהלך של גנץ: הגזענות ניצחה את המאבק בשחיתות

חוקר השחיתות ד"ר דורון נבות לא רואה בהצטרפות של גנץ ואשכנזי לממשלת נתניהו שינוי כיוון, ומזכיר שמתוך רביעיית הקוקפיט, ״מי שבאמת מתעניין בשחיתות הוא בוגי, אבל הוא האיש הכי חלש שם״ ● גם כל הסיפור עם המשותפת היה תרמית לדעתו, ואפילו ההליכה עם מרצ ● ״המחויבות ללאומיות היהודית ניצחה כל דבר אחר, עד כדי כך שמתברר גם שהיא היתה יותר חשובה מ'רק לא ביבי׳״

עוד 789 מילים

העולם מרוכז בקורונה, אבל תכנית המאה, הסיפוח והאג עדיין כאן

בית הדין בהאג והאיחוד האירופי משהים - אבל לא מקפיאים - את הדיונים על יחסי ישראל ופלסטין ● ישראל וארה"ב אומרות שהן עדיין עובדות על יישום תכנית המאה, כולל סיפוח, אך מסרבות לנקוב בלוח זמנים ● כך שינתה הקורונה את סדר היום במזרח התיכון ● פרשנות

עוד 856 מילים

"נגיף הקורונה ממשיך לחיות בדם לאחר המוות"

"המתים אמנם לא משתעלים, אבל הם יכולים לפלוט נוזלי גוף כשמזיזים אותם או כשמעבירים אותם ממקום למקום" ● כך אומרת לזמן ישראל פתולוגית אמריקאית בכירה, שקוראת לעולם לאמץ נהלים מחמירים בנוגע לטיפול בגופות ● ראיון

עוד 852 מילים

על פי הנתונים הרשמיים, מספר חולי הקורונה בגדה המערבית וברצועת עזה עדיין נמוך, ולמעשה הפלסטינים הם שחוששים מזליגת המחלה מההתנחלויות לשטחים ● בינתיים, ארגון רופאים למען זכויות אדם קורא לישראל להכיר באחריותה לנעשה שם - הן מבחינת החוק הבינלאומי והן מבחינה מוסרית ● "התפרצות בעזה תהיה קטסטרופה, בריאות לא פחות חשובה מביטחון"

עוד 1,504 מילים

השר בנט חתם על הקצאת 700 חיילים לסיוע למשטרה

נתניהו לראשי מפלגות הימין: הפרסומים בנושא המו"מ הם פייק ניוז מוחלט ● שקד: מסירת משרדי הביטחון והמשפטים לשמאל, פירושו שעבוד אידיאולוגי לשמאל ● אושרה בקשת יש עתיד להתפלג מסיעת חוסן לישראל, גנץ נשאר עם השם כחול לבן ● בעלה של יועצת נתניהו לענייני חרדים, עמה נפגש בסוף השבוע שעבר, התגלה כחולה קורונה

עוד 61 עדכונים

היוזמה לביטול הלכת דרעי-פנחסי מחרבת כל נורמה שלטונית ראויה

מ״לא נשב תחת ראש ממשלה עם כתבי אישום״, בני גנץ חתך בחדות למו״מ על ביטול חלקי של הלכת דרעי-פנחסי, על מנת שנתניהו יוכל לכהן כמ״מ ראש הממשלה בזמן שהוא עומד לדין, אם וכאשר תיכנס הרוטציה בין שניהם לתוקף ● מעבר לעובדה שמדובר בחקיקה פרסונלית פסולה, הרי שהיוזמה מאיימת למחוק את ההישג הגדול ביותר של אותה הלכה וכל זכר להקפדה על ניקיון כפיים ציבורי ● פרשנות

עוד 900 מילים ו-1 תגובות

הנחש, האריה והחמור

פרשנות הרבה לפני שמגפת הקורונה הפכה לתירוץ הרשמי להקמת ממשלת חירום, ובזמן שבכחול-לבן עוד קיוו להקים ממשלת מיעוט או לכל הפחות להגיע למו״מ מול הליכוד עם הכנסת בידיהם, אשכנזי כבר בישל עם דרעי את הצטרפות גנץ ואנשיו לממשלה בראשות נתניהו ● הרמטכ״ל לשעבר ראה את תוצאות הבחירות ב-2 במרץ, וקיבל החלטה ● רק ביום חמישי, הבינו שותפיו לשעבר לאן פניו מועדות ● משרד הביטחון זו רק תחנה ראשונה ● הו הא מי זה בא ראש הממשלה הבא

עוד 2,951 מילים ו-11 תגובות

"אבי מת לבדו, ועכשיו אני לא יכולה אפילו לנחם את אמי"

"אנחנו מביאים מצרכי מזון לקשישים ומנסים לספק מילות נחמה לאלו שמודאגים במיוחד" ● "למרבה הצער, גם בתוך הקהילות שלנו יש אנשים שנדבקו בנגיף" ● יהודי איטליה מספרים על החיים והמוות בלב אזור האסון של הקורונה באירופה ● הקושי הרגשי הגדול, הם אומרים, הוא האיסור להיפרד מיקיריהם או ללוות אותם בדרכם האחרונה

עוד 877 מילים
סגירה
בחזרה לכתבה