התסריט הזה אפשרי. הסיכוי שהוא יתממש אינו גבוה. הוא מחייב אומץ רב, מנהיגות יוצאת דופן, אולי היסטורית, שינוי דרמטי בתפיסות עולם ותושייה פוליטית. בחירות רביעיות עדיין סבירות יותר, בעיקר אחרי הסקרים האחרונים, שבועיים בדיוק לפני הבחירות. ובכל זאת, אנחנו זורקים מבט קדימה, כי אנחנו יודעים שיש מי שעובד קשה מאד, ברגעים אלה ממש, כדי שהתרחיש הזה יתגשם בעוד זמן לא רב.
* * *
אנחנו עכשיו בסוף מרץ 2020. הבחירות הסתיימו בתחילת החודש ללא הכרעה גושית ברורה, כצפוי. התוצאות דומות, פחות או יותר, לאלה שהושגו בספטמבר האחרון. כחול-לבן היא המפלגה הגדולה ביותר. האפשרות שלה להקים ממשלה לא נראית הגיונית עד לרגע שבו היא חוצה את מחסום 61 הממליצים בפני נשיא המדינה. בניגוד לבחירות באפריל ובספטמבר, מועדי א' ו-ב', אביגדור ליברמן ורוב חברי הרשימה המשותפת ממליצים על בני גנץ, יו"ר כחול-לבן. יש לו גוש חוסם.
הנשיא ראובן ריבלין, אחרי ההתייעצויות המסורתיות, מבין כי נפל דבר. הסיכוי של גנץ להקים קואליציה גדול יותר, והוא מקבל את זכות הראשונים. ריבלין מטיל את התפקיד על גנץ בקרירות וחשש גדול. החשבון שלו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו מוכר וידוע, אבל האפשרות שגנץ יקים ממשלה הנשענת על קולותיהם של מפלגות ערביות אנטי-ציוניות וחברי כנסת תומכי טרור מחרידה את מנוחתו, למרות הסובלנות הגדולה והיחס החם של הנשיא לערביי ישראל.
גנץ חוזר אל הנשיא לפני תום 28 הימים שניתנו לו ומודיע כי הצליח להרכיב ממשלה. המדינה רועשת וגועשת. פעילי הימין יוצאים להפגנות מול הכנסת ובית הנשיא נגד ממשלת השמאל שנשענת על טרוריסטים. עבור רבים מהם זהו סוף חלום הריבונות הישראלית על הבקעה, מעלה אדומים, אריאל וכל ההתנחלויות, חלום שאותו רקמו מאז ההכרזה על תכנית המאה בבית הלבן ב-28 בינואר.
גנץ עצמו ניגש עכשיו לשפץ את הנאום שיישא בפני הציבור. יועציו הקרובים ח"כ חילי טרופר ורונן צור ישבו עליו במשך שבועות רבים, כאשר הבינו את הכיוון. גנץ עצמו מתחיל לסכם לעצמו חודשים ללא שינה, מאז הבחירות בספטמבר. זה לא היה תהליך פשוט. האפשרות שהוא יציג ממשלה עם ליברמן בתמיכה פאסיבית או אקטיבית של הרשימה המשותפת לא עמדה כלל על הפרק. ליברמן היה האיש שחצה את הרוביקון. הוא היה דמות המפתח.
האפשרות שגנץ יציג ממשלה עם ליברמן בתמיכה פאסיבית או אקטיבית של הרשימה המשותפת לא עמדה כלל על הפרק. ליברמן היה האיש שחצה את הרוביקון. הוא המפתח
השנאה של ליברמן לנתניהו גברה על האיבה שלו לשמאל ואפילו לערבים, שאותם הוא רוצה להעביר מכאן. ליברמן התקדם צעד צעד, כדי לחסל עוד ועוד את נתניהו.
בהתחלה הצהיר כי יתנגד לכל בקשת חסינות של ראש הממשלה. בהמשך איים על יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין שידיח אותו אם יתנגד להקמת ועדת הכנסת שתדון בבקשת החסינות. במקביל העניק ליברמן לגיטימציה למרצ, שפעם טען כי מקום מושבה הוא ברמאללה. ליברמן הסביר כי המפלגה נטמעה בתוך העבודה-גשר ולכן זה בסדר. הוא גם ביקש לא להתחשב בהבטחות בחירות, והתכוון להבטחות שלו עצמו.
ליברמן ישב על התוכניות עם חברי הקוקפיט של כחול-לבן, בעיקר עם יאיר לפיד. בין השניים נוצרו יחסים מיוחדים בנסיבות אישיות כבר לפני כמה שנים.
ליברמן שומר איבה עצומה לנתניהו הרבה יותר מכל ראשי ההנהגה של כחול-לבן, שגם הם סבלו מנחת זרועו (לפיד ומשה יעלון נזרקו מהממשלה בידי נתניהו). ליברמן משוכנע עד יום כי נתניהו עומד מאחורי חקירות תיק ישראל ביתנו, ששלחו את מיטב חבריו לבתי המשפט ולשנים ארוכות בכלא. לשיטתו, נתניהו רצה למחוק את ליברמן ומפלגתו, ועכשיו הגיעה שעת הנקמה.
אחרי שכולם הסכימו כי נתניהו הוא המטרה והאמצעים פחות חשובים, ההתלבטות הקשה הייתה מול המפלגות הערביות. זה לא היה קל. המשבר הפנימי איים לפרק גם את כחול-לבן. בשיחות שקטות עם מתווכים ממרצ הסכימו אחמד טיבי ואיימן עודה לחלק את הכוחות בין תומכים ונמנעים ולדאוג לרוב לגוש המרכז-שמאל עם ליברמן, שעמד על 52 מנדטים בקלפי. הם הבינו שזו האפשרות היחידה שלהם להחליף את נתניהו ואת שלטון הימין אחרי 20 שנה כמעט.
מבית הנשיא, אחרי שהודיע כי הצליח להקים ממשלה, נסע גנץ לגני התערוכה, שם חיכו לו מאות תומכים מכחול-לבן והעבודה-מרצ שהובאו לאירוע. גנץ נשא שם נאום היסטורי.
"עמדה בפנינו הברירה הקשה, ברירת המלך שלמה", כך אמר. "המשך השלטון של בנימין נתניהו הוא הרס החברה הישראלית והדמוקרטיה. אנחנו עוברים תהליכים מסוכנים, ואם לא נחליף את נתניהו נתדרדר לשפל חוקתי, מוסרי, חברתי ואישי.
"אני עומד עם חבריי על פי התהום ואומר לכם: החלטנו לעצור את הנפילה. אין יום אחר, אין הזדמנות נוספת וגם לא תהיה".
הקהל הריע.
"החלטנו שראש ממשלה לא יכול להיות נאשם בשוחד ומרמה", המשיך גנץ. "החלטנו לבלום את הרדיפה אחרי המוסדות שבנינו כאן במשך שנים. החלטנו להחזיר את ישראל לפסים שפויים של נורמליות. החלטנו למנוע בחירות חדשות שיעלו בקטסטרופה כלכלית. זו שעת חירום אמיתית. החלטנו להציל את המדינה בכל מחיר, כי אחרת לא תישאר מדינה דמוקרטית שנוכל להציל.
"אנחנו מקימים היום ממשלה, כי אנחנו המפלגה הגדולה ביותר. יש לנו גם רוב בכנסת. אנחנו שמאל וימין ביחד, תושבי ערים ומתנחלים, ותיקים ועולים חדשים, יהודים וערבים, בני כל הזרמים והעדות. אנחנו פסיפס של אנשים שרוצים את טובת המדינה. אנחנו 52 חברי כנסת, מכחול-לבן, ישראל ביתנו, גשר, העבודה ומרצ. מאחורינו עשרות שנות ניסיון, מדיני וביטחוני. כולנו ישרים ונקיי כפיים ובאנו לעבוד בשביל האזרחים שבחרו בנו".
"אנחנו שמאל וימין ביחד, תושבי ערים ומתנחלים, ותיקים ועולים חדשים, יהודים וערבים, בני כל הזרמים והעדות. אנחנו פסיפס של אנשים שרוצים את טובת המדינה"
גנץ שיבח את חבריו, פירט כמה תוכניות אופרטיביות בתחום הבריאות והרווחה, זרק אמירות שפר עם נגיעות תנ"כיות מתבקשות ועבר לפרק הסיכום: "אנחנו מכבדים את אזרחי המדינה הערבים. אנשי הרשימה המשותפת יכולים להצביע כרצונם, אבל הם לא יהיו חברים בממשלה שלנו, שתהיה ציונית וליברלית.
"אנחנו קוראים לליכוד להצטרף אלינו. נשמח לשמור תיקים בכירים לכל אדם הגון – ואני יודע שכולכם, כמונו, ישרים ונקיי כפיים, שבאו לשרת את המדינה. אני מקווה שתגיעו אלינו במהירות עם כל מפלגה ציונית אחרת, תחלקו איתנו את השלטון, ותמנעו בחירות חדשות. אנחנו מתחילים לעבוד. חייבים להתקדם".
בתחילת אפריל הציג גנץ את הממשלה שלו בכנסת. הוא החזיק כפיקדון את תיקי הביטחון והאוצר, נכון לתת אותם לשותפים מהליכוד, אם יבואו. את תיק החוץ קיבל לפיד. שבעה קולות מהרשימה המשותפת הצביעו בעד ממשלתו של גנץ במליאת הכנסת. השאר נמנעו. זה כל מה שהיה דרוש.
בנימין נתניהו עלה לנאום את נאום ראש האופוזיציה. זה היה נאום נוקב ומושחז, כדרכו, על סוף המדינה הציונית, משובץ באמירות של חברת הכנסת היבא יזבק. אבל זה היה גם הנאום האחרון של האיש שהגיע לסוף דרכו הפוליטית, ועכשיו צריך להתמסר למלחמה על חפותו בבית המשפט המחוזי בירושלים.
נתניהו, כמו רבים בליכוד, ידע גם שממשלת המיעוט הזו עשויה להיות זמנית בלבד, מעורערת, ועלולה ליפול בכל רגע. בליכוד התלבטו אם לייצב אותה, או ללכת לבחירות רביעיות בספטמבר 2020. אבל מה שלא יהיה – כולם ידעו גם שאת המפלגה יובילו אחרים. עידן נתניהו הגיע לסיום.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם