ההחלטה לפתוח בחקירה נגד יונתן פולק היא לא פחות משערורייה

החלטת משרד המשפטים לפתוח בחקירה פלילית נגד פעיל השמאל יונתן פולק בגין מאמר דעה שפרסם ב"הארץ", היא החלטה בלתי סבירה וכה קיצונית בחומרתה, עד שהיא נראית כנגועה בשיקולים זרים ● פרשנות

יונתן פולק במעצר (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
יונתן זינדל/פלאש90
יונתן פולק במעצר

החלטת משרד המשפטים להורות על חקירה פלילית נגד פעיל השמאל יונתן פולק, היא החלטה בלתי סבירה, החורגת באופן קיצוני ממדיניות האכיפה בתחום העבירות הפליליות שעניינן חופש הביטוי.

ממלא-מקום היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד רז נזרי, הורה אתמול לפתוח בחקירה נגד פולק בחשד לעבירות של הסתה לאלימות והסתה לטרור – לא פחות – בעקבות מאמר שפירסם פולק בעיתון "הארץ" ב-6 בינואר, תחת הכותרת "מדוע אני מסרב לשתף פעולה עם בית המשפט".

המאמר עוסק בהליכים שהתנהלו נגד פולק במסגרת קובלנה פלילית פרטית שהגיש בעניינו ארגון הימין הקיצוני "עד כאן", בטענה שפולק ופעילים נוספים פועלים באלימות כלפי חיילי צה"ל וכוחות הביטחון, במסגרת המאבק של "אנרכיסטים נגד גדרות". פולק סירב לשתף פעולה עם ההליך המשפטי, וכתוצאה מכך נשלח למעצר, שבו שהה חודש וחצי.

שלשום החליטה המשנה ליועץ המשפטי לעניינים פליליים, עו"ד עמית מררי, להקפיא את ההליך המשפטי שנוהל במסגרת הקובלנה הפלילית – הקפאה שמשמעותה סילוק ההליך השנוי במחלוקת – וזאת בנימוק שבנושא זה אין לאפשר הליך פלילי שהוא יוזמה של גורם פרטי. ממילא, קובלנה פלילית פרטית היא הליך נדיר יחסית, החורג מהעיקרון הכללי, שהליכים פליליים נעשים ביוזמת המדינה ולא ביוזמת אדם או גורם פרטי.

יום אחד חלף, ומשרד המשפטים החליט "לאזן פוליטית" את החלטת עיכוב ההליכים, בדרך של פתיחת חקירה פלילית בעקבות מאמרו של פולק. בהודעה שפירסם אתמול משרד המשפטים נמסר כי במאמר נכלל בין היתר המשפט: "כן, עלינו לחצות את הקווים ולהפר את החוק. למרות המחיר, עלינו להצטרף אל ילדי האבנים ובקבוקי התבערה. עלינו לצעוד בעקבותיהם".

אלא שהמשפט הזה לא הופיע במאמרו של פולק, כפי שפורסם במהדורה המודפסת של העיתון. גם באתר האינטרנט לא ניתן למצוא את המשפט הזה. מתברר שכשעלה המאמר לאתר ב-6 בינואר, הוא הופיע תחילה במשך כמה שעות, בשוגג, בגירסתו הבלתי ערוכה, שכללה את המשפט הבוטה, ולא בגירסה הערוכה, שבה הושמט המשפט. היה מי שדאג לתעד את המאמר מיד עם עלייתו לאתר, ולשגר תלונה למשרד המשפטים בהתבסס על אותה גירסה.

מקרה "תורת המלך"

זה שנים רבות, שמשרד המשפטים נוקט זהירות מופלגת בשימוש בכלי האכיפה הפלילית ביחס לעבירות העוסקות בתחומי חופש הביטוי – עבירות כמו הסתה לאלימות, לגזענות, לטרור ולאי-ציות, וכן עבירת המרדה ופגיעה ברגשי דת ומסורת. מי שינבור בחוק העונשין עשוי למצוא בו עוד סוגים של עבירות פליליות שעניינן דיבור, אנכרוניסטיות לחלוטין, כגון "תעמולה תבוסתנית" או זילות בית המשפט.

בנושאים האלה המשטרה אינה רשאית לפתוח בחקירה על דעת עצמה, ונדרש אישור מטעם פרקליט המדינה או אחד המשנים שלו בטרם פתיחת חקירה פלילית. לצורך הגשת כתב אישום בעבירת הסתה, יש צורך בהסכמה של היועץ המשפטי לממשלה עצמו.

בפועל, ההחלטה על עצם הפתיחה בחקירה פלילית היא כה נדירה והרף הנדרש לשם קבלת אישור לחקור הוא כה גבוה, שהחלטה לפתוח בחקירה כמוה כהחלטה להעמיד לדין או אף להרשיע: אם כבר התקבל אישור לפתוח בחקירה, כנראה שמדובר במקרה קיצוני, לא גבולי, של הסתה ברורה, על פני הדברים.

ההחלטה על עצם הפתיחה בחקירה פלילית היא כה נדירה והרף הנדרש לשם קבלת אישור לחקור הוא כה גבוה, שהחלטה לפתוח בחקירה כמוה כהחלטה להעמיד לדין או אף להרשיע

בשנת 2015 דחה בג"ץ, ברוב של שניים נגד אחד, עתירה נגד החלטת היועץ המשפטי לממשלה באותה עת, יהודה וינשטיין, שלא להעמיד לדין את מחברי הספר "תורת המלך", הרבנים יצחק שפירא ויוסף אליצור מישיבת "עוד יוסף חי" בשכם. הספר הזה, שפורסם בשנת 2009, כולל למשל פרק בנושא "הריגת גוי שעובר על שבע מצוות", "פגיעה מכוונת בחפים מפשע", ועוד קריאות מפורשות לאלימות כלפי ערבים.

במקרה הזה דווקא נפתחה חקירה פלילית, מחברי הספר זומנו לחקירה – אך שמרו על זכות השתיקה. עם זאת, במכתב שכתבו מחברי הספר ומסרו לעורך דינם לצורך הליך משפטי אחר, הם הסבירו כי מדובר בספר שנועד ל"עיון תיאורטי" ולא לצורך עידוד לפעולה.

השופטים אליקים רובינשטיין ומרים נאור החליטו לדחות את העתירה, ואילו השופט סלים ג'ובראן חשב, בדעת מיעוט, שיש לקבלה ולהורות ליועץ המשפטי לשוב ולשקול את העמדתם לדין של מחברי הספר הגזעני.

נוער חרדי מחוץ לביתו של הרב יעקב יוסף, ממחברי הספר
נוער חרדי מחוץ לביתו של הרב יעקב יוסף, ממחברי הספר "תורת המלך", ב-3 ביולי 2011 (צילום: נתי שוחט/פלאש90)

"קשה לפקפק בגישתם הגזענית של המחברים", הודה גם רובינשטיין בפסק הדין, "אלא שהשאלה אינה גזענותם, אלא האם נתקיימו יסודות בסעיף שבו מדובר, הסתה לגזענות". בג"ץ הדגיש כי "חופש הביטוי משתרע גם על התבטאויות קשות ומקוממות, ואף גזעניות" (בג"ץ 2684/12 י"ב בחשוון נ' היועץ המשפטי לממשלה (9.12.2015)).

בנוגע לעבירות הסתה, קיים פער בין התפיסה המקובלת בציבור של המונח הזה, לבין התפיסה המשפטית. כדי שתתגבש עבירת הסתה לאלימות, למשל, לא די בכך שייאמרו דברים הנשמעים לאוזן "רגילה" כדברים המעודדים אלימות, אלא שלשון החוק דורשת שהפרסום המסית יהיה כזה שקיימת הסתברות, ברמה של "אפשרות ממשית", שהדיבור אכן יביא להתממשות מעשה אלימות או טרור.

כך בחר המחוקק לאזן בין העיקרון הרחב של חופש הביטוי, המוביל לצורך לנקוט גישה מצמצמת בשימוש בכלים פליליים כדי להימנע מאפקט מצנן, לבין התכליות שאותה חקיקה מבקשת להשיג.

כדי שתתגבש עבירת הסתה לאלימות, למשל, לא די בכך שייאמרו דברים הנשמעים לאוזן "רגילה" כדברים המעודדים אלימות, אלא שהפרסום המסית יהיה כזה שקיימת הסתברות, ברמה של "אפשרות ממשית", שהדיבור אכן יביא להתממשות מעשה אלימות

היו אף מי שדרשו לצמצם עוד יותר את האכיפה הפלילית בנושא, ולדרוש רף הסתברותי של קרבה לוודאות שרק בהתקיימותו תתגבש העבירה הפלילית. פרופ' ידידיה שטרן מאוניברסיטת בר-אילן טען כי "בכל מקרה אחר – גם אם מדובר בביטוי גזעני שהלב היהודי, כמו גם המוח הדמוקרטי, זועקים נגדו, וגם אם מדובר בתופעה שמשחירה את  פנינו הפרטיות והציבוריות – יש להגן על חופש הביטוי".

יישום המבחן הזה על עניינו של פולק, בהתאם לפרקטיקה שנדונה בפסיקת בג"ץ, אינו מותיר מקום לספק, כי מאמרו אינו מגבש כל "אפשרות ממשית" לכך ש"הסתה לאלימות" אכן תתממש. לעומת דמויות הלכתיות שונות, שקיים חשש כי תלמידיהן יצייתו לרמיזות ולקריאות, לפולק אין מאחוריו, ככל הידוע, קהל של נאמנים צייתנים.

היכן הוא אותו ציבור שקיים "חשש ממשי" שישתכנע – על בסיס מאמרו של פולק ב"הארץ", בגירסה שלא ניתן לראותה בשום מקום – לבצע מעשי אלימות כלפי חיילי צה"ל?

החלטת משרד המשפטים לפתוח בחקירה נגד פולק בעקבות המאמר, היא לא פחות משערורייה. זו החלטה כה קיצונית בחומרתה, עד שהיא נראית כנגועה בשיקולים זרים.

עוד 905 מילים
סגירה