העיסוק בחקלאות בחסותה של איילת שקד לאחרונה הזכיר לי את ההרצאה שהעברתי פעם על התפתחות החקלאות. המקורות של החקלאות בה עוסקים בני האדם עד היום נעוצים בתהליכים חברתיים גלובליים רחבים.

עד לפני 11,000 שנה בערך האדם חי חיי נוודות, כאשר הכלכלה שלו התבססה על ציד ולקט של מזון. כנראה כתוצאה ממספר דברים שקרו במקביל, כמו הפשרת שלגים ועלייה בצפיפות האוכלוסין, הפסיקו בני האדם לחיות חיי נוודים ועברו לצורת חיים של התיישבות קבע (אין מספיק מידע על מנת להכריע מה הסיבה המדויקת).

השינוי זה היווה את הזרז העיקרי לתחילת העיסוק של בני האדם לחקלאות, התהליך עצמו די פשוט, אם בתחילת שלב ההתיישבות המשיכו בני האדם לחיות מציד ולקט, הרי שבשלב מסוים נגמרו המשאבים ואז ניצבו בני האדם בפני שתי אפשרויות, לחזור לנדוד או להתחיל לגדל את המזון, ומכיוון שבני האדם לא רצו להמשיך לנדוד, הם החלו לגדל מזון.

כל מה שמתואר לעיל לא קרה כמובן ביום אחד, זה היה תהליך ארוך שבו האדם פעל בצורה של ניסוי וטעייה עד לשלב שבו בויתו הצמחים ובעלי החיים הראשונים. מחפירות ארכיאולוגיות במסופוטמיה ומצרים אפשר בהחלט לקבוע שהגידולים הראשונים שגידלו בני האדם היו, חומוס, פול ושעורה.

הראשון לזהות (כמו שאומרים אצלנו) את התהליכים האלו היה הארכיאולוג הבריטי ויר גורדון צ'יילד, והוא גם האיש שהגה את הביטוי "המהפכה החקלאית", מהפכה זו ידועה גם בשם "המהפכה הניאוליתית", כי התרחשה בתקופת הניאולית (אבן חדשה ביוונית), סוף תקופת האבן. השימוש של צ'יילד במילה מהפכה מוצדק בהחלט, זה ללא ספק היה שינוי קיצוני בצורת החיים של בני האדם, שינוי שמשפיע עלינו ועד דרך החיים שלנו עד היום.

עם התפתחות החקלאות הופיעו גם "שיכלולים טכנולוגיים", שהתבטאו בעיקר בעליה באיכות ובסוג כלי הצור. החקלאות היא זו שהביאה לעולם את להב המגל, אחד הכלים החשובים שפותחו על ידי בני האדם בתקופת הניאולית.

להבי מגל מהאתר בייסמון, (צילום: רשות העתיקות)

כשמו כן הוא, להב המגל הוא הכלי איתו קצרו את התבואה. ממצא זה הוא אחד הנפוצים בחפירות פרהיסטוריות, אבל משך השימוש בלהב המגל נמשך עמוק לתוך תקופות הברונזה והברזל.

אבל צ'יילד גם עמד על שינוי נוסף בעקבות המהפכה החקלאית. הוא זיהה מהפכה נוספת, "מהפכת המוצרים המשניים". מהפכת המוצרים המשניים מתייחסת לניצול המקסימלי של בני האדם את המוצרים שסביבם. אם ניקח לדוגמא עז, הרי שאפשר גם לחלוב ממנה חלב, ואחר כך גם לשחוט אותה ולאכול את הבשר, מהעור אפשר לעשות בגדים ומהעצמות כלים. ניצול זה מבטיח ביזבוז מינימלי של מצרכים ומשאבים, ואולי הכי פשוט לקרוא לזה קיימות בת 10,000 שנה.

האתר בייסמון ושטח החפירה (צילום: רשות העתיקות)

בסופו של דבר התפשטה המהפכה החקלאית בכל העולם. גם תהליך זה לקח הרבה זמן, האתרים הניאוליתיים שחפר גורדון צ'יילד בצפון אנגליה, ובהם זיהה את המהפכות השונות שהוזכרו לעיל, מתוארכים לטווח השנים שבין 5000-4,500 לפנה"ס, בשנים האלו למשל ארץ ישראל כבר נמצאת בתקופה שנקראת התקופה הכלקוליתית, התקופה בה החלו בני האדם פעם ראשונה לעבד מתכות, וספציפית בתקופה זו, את הנחושת, דוגמא לכלי נחושת כאלו אפשר למצוא במטמון הנחושת ממערת נחל משמר.

אם ניקח לדוגמא עז, הרי שאפשר לחלוב ממנה חלב, ואח"כ לשחוט אותה ולאכול את הבשר, מהעור אפשר לעשות בגדים ומהעצמות כלים. ניצול זה מבטיח ביזבוז מינימלי של מצרכים ומשאבים, ואולי הכי פשוט לקרוא לזה קיימות בת 10,000 שנה

השפעתה של המהפכה החקלאית לא מסתיים רק בייצור מזון, יש לה השלכות חברתיות חשובות ומשמעותיות, החקלאות היא מה שמאפשר בהמשך את הקמתן של הערים הראשונות.

הקמת הערים הראשונות קשור קשר ישיר לשיפור ביכולות לייצר מזון, אפשר אפילו לומר שהעיסוק בחקלאות, והשיפור שנוצר ביכולת ייצור המזון, הוא שהביא לגידול באוכלוסייה. החקלאים נדרשו לייצר עוד ועוד מזון, עד שהיה להם יותר מזון ממה שהם היו צריכים, וזה הצעד הראשון לקראת עיור.

אמנם זה קרה הרבה יותר מאוחר, בתקופת הברונזה הקדומה, אבל העובדה שהיו עודפי מזון היא זו שאפשרה לחלק מהאוכלוסיה לפתח התמחויות בסוגי מלאכה שונים. אנשים יכלו להסתמך על עודפי המזון בכדי לכלכל את עצמם ולכן יכלו להשקיע את הזמן שלהם בפיתוח התמחות בענפים כמו ייצור כלי צור או כלי ברונזה, ואת המזון שלהם הם היו מקבלים מעודפי הייצור.

כשמסתכלים על הדברים, החקלאות שקיימת היום לא שונה ביסודה מהחקלאות של תקופת הניאולית, השינוי הגדול הוא כמובן המכניזציה המודרנית, אבל הבסיס הוא אותו בסיס.

יש משפט יפה שאומר "לפחות פעם אחת בחיים אדם צריך רופא, עורך דין, שוטר ואולי כומר, אבל כל יום, שלוש פעמים ביום, הוא צריך חקלאי", אז אולי כדאי לזכור שחקלאות זה לא משחק, זה לא קלף שפוליטיקאים יכולים לנפנף בו כשיש מערכת בחירות ולזרוק אותו הצידה אחר כך כשהם כבר נבחרו, זה אחד הדברים החשובים ביותר לקיום שלנו, ויעשו בחוכמה מנהיגי מדינת ישראל והעולם אם הם יזכרו את המשפט הזה יום יום.

גלי ב. יפה היא ארכיאולוגית והיסטוריונית, בעלת תואר ראשון ושני בארכיאולוגיה של ארץ ישראל ותרבויות המזרח הקדום מאוניברסיטת תל אביב ומעל 15 שנות ניסיון ארכיאולוגי בשטח. בעברה עבדה בתור ארכיאולוגית ומנהלת חפירות ברשות העתיקות ואוניברסיטאות בישראל. מרצה לקהל הרחב במגוון נושאים ארכיאולוגיים והיסטוריים עם דגש על הנגשת הארכיאולוגיה לציבור ובחינת ההווה דרך העבר. כיום מרצה אונליין ומתפעלת את מיזם #ארכיאולוגיה_אונליין בו היא מנגישה מידע ארכיאולוגי באופן יום יומי ברשתות החברתיות השונות. לאחרונה יצאה מהארון בתור טרנסג'נדרית ומקדמת במקביל נושאים בתחום השוויון המגדרי עם דגש על חקר העבר של טרנסג'נדרים בעולם.