זירת הבלוגים

המציאות מצלצלת, לא תקומו?

ברגע שיפסיקו להאמין לשקרים, כל תפיסת המציאות עלולה לקרוס. אז לוחצים סנוז על השעון המעורר

צילום מסך מתוך כתבה של "כאן" על סגירת מפעלים בירוחם

"בשנים האחרונות ירוחם הפכה להיות עיירת הייטק", מגיבה לי מישהי בפייסבוק לאחר שכתבתי על האבטלה שם.

בענייני ירוחם אני לא בקיא. אני מבקר בה פעם בשנה, אני שומע על מפעלים שהיו בה ובסביבתה ונסגרו בזה אחר זה, אלה שנותרו בקושי מחזיקים את האף מעל למים. נגב קרמיקה, פיניציה, חרסה, מאחורי השמות הללו ואחרים, נמצאים מאות אנשים שעבדו במפעלים הללו ולא עוד. בהייטק לעומת זאת אני דווקא מבין לא רע, ירוחם היא עיירת הייטק באותה מידה שהיא עיירת סקי. גם אם עובדים שם כמה אנשים בתוכנה, מדובר בפרומיל לעומת המפוטרים מהמפעלים שנסגרו.

נגב קרמיקה, פיניציה, חרסה, מאחורי השמות הללו ואחרים, נמצאים מאות אנשים שעבדו במפעלים הללו בירוחם ולא עוד. בהייטק לעומת זאת אני דווקא מבין לא רע, ירוחם היא עיירת הייטק באותה מידה שהיא עיירת סקי

שום דבר לא יעזור, אותה גברת מאמינה שירוחם היא עיירת הייטק. היא, ורבים אחרים מאמינים גם למציאות האלטרנטיבית הבאה:

"יש אפס אבטלה"

אבל אנשים מסתובבים ברחובות, בקניונים, הם רואים אלפי צעירים בגיל עבודה מסתובבים באמצע היום מובטלים כמותם. אז איך יש אפס אבטלה? וזה עוד לפני שהכנסנו את החרדים, הערבים, הנכים, וכל מי שעבד יום בחודשיים האחרונים ולא נספר.

"מצבנו הכלכלי פנטסטי, הינה נתב"ג מלא"

אנשים יודעים שזו פיקציה מפני שהישראלים טובעים באוברדראפט, חובות לחברות אשראי, שלא לדבר על משכנתא. רוב העוברים בנתב"ג הם כאלה שהבינו שאין להם עתיד כלכלי, אז יאללה לחגוג היום על חשבון המחר. כפיים!

"חרדים מתגייסים לצבא ולוקחים חלק בנטל"

אבל אנחנו והילדים שלנו משרתים בצבא, עושים מילואים, איפה הם?

"מצבנו הביטחוני מעולם לא היה טוב יותר"

אבל אנחנו רואים ושומעים כמעט מדי יום טילים בכל הדרום. אנחנו רואים את הנגב היפה בוער ומריחים את העשן. ארגון טרור צ'וקומוקו מחזיק את המדינה בביצים כבר שנים, ועוד משלמים להם כסף כדי שיואילו בטובם לתת לנו קצת שקט. אירן ברמת הגולן, ומצרים סוגרת את הפער מול ישראל, לא מעט בזכות קבלת צוללות חדישות.

ארגון טרור צ'וקומוקו מחזיק את המדינה בביצים כבר שנים. ועוד משלמים להם כסף כדי שיתנו לנו קצת שקט. אירן ברמת הגולן, ומצרים סוגרת את הפער מול ישראל, לא מעט בזכות הצוללות החדישות

"תנופה בתחבורה"

אנחנו בפקקים וברכבות הצפופות והתקועות, מספר ההרוגים והפצועים רק עולה.

"פותחים את השוק לתחרות"

ואנחנו משלמים יותר ביוקר

"נקבל מאות מיליארדים מהגז"

לא. הטייקונים מקבלים את הכסף, אנחנו קיבלנו את הצינור.

אז מה קורה פה?

אמונה זה תהליך שקורה בראש של האדם המאמין, אין שום הכרח שהאמונה תהיה קשורה למציאות. אדרבא, ככל שהמציאות מתרחקת מהאמונה, האמונה צריכה להיות חזקה יותר. אנשים רואים את המציאות, הם יודעים שמשקרים להם, ובכל זאת הם מאמינים.

אמונה זה תהליך שקורה בראש של האדם המאמין, אין שום הכרח שהאמונה תהיה קשורה למציאות. אדרבא, ככל שהמציאות מתרחקת מהאמונה, האמונה צריכה להיות חזקה יותר

הם מאמינים מפני שברגע שהם יפסיקו להאמין, כל תפיסת המציאות שלהם תקרוס. פתאום גברת ירוחם תצטרך להתמודד עם הידיעה שלא תהייה לה פנסיה, ולא קיצבה מביטוח לאומי, ולא יהיה לה מקום בבית החולים, ולילדים שלה לא תהיה תעסוקה ובטח לא דירה, ושהרפיסות הביטחונית החזירה את ההרתעה הישראלית לימייה בתרפ"ט.

וזה מפחיד. היא גם מאמינה, מפני שברגע שהיא תפסיק להאמין היא תצטרך להתמודד עם הידיעה ששיקרו לה שנים. הרי המציאות לא חדשה, היא רק מתדרדרת, אז כל אותן שנים עבדו עליה?

היא לא רוצה לצאת פראיירית! אז היא לוחצת "סנוז" על השעון המעורר, ומושכת עוד כמה חודשים של חלום עם המציאות האלטרנטיבית שמוכרים לה, לכולנו.

החדשות הרעות: במוקדם או במאוחר החלום נגמר, והאמונה והמציאות נפגשים. בכל מפגש בין השתיים – המציאות יוצאת וידה על העליונה.

לעם ישראל יש ניסיון מר בהתנפצות של האמונה על קרקע המציאות, בכל פעם שלחצנו על "סנוז", ובחרנו להאמין שיהיה בסדר במקום להתמודד עם המציאות זה נגמר רע: שני הבתים שנחרבו, שואה, מלחמת יום כיפור – הן דוגמאות מוכרות. בחרנו להאמין, דחינו את ההתמודדות עם המציאות וההשלכות שלה, וחטפנו חזק.

כי ברגע שיפסיקו להאמין כל תפיסת המציאות שלהם תקרוס. פתאום גברת ירוחם תצטרך להתמודד עם זה שלא תהיה לה פנסיה, ולא קיצבה מביטוח לאומי או מקום בבית החולים, ולילדים שלה לא תהיה תעסוקה או דירה

החדשות הטובות: יש לנו הזדמנות אחרונה להתעורר. בבחירות שעברו, רבים מאלה שהאמינו למציאות האלטרנטיבית שמשווקים לנו בכל הערוצים, החליטו שזה הזמן להקיץ מהחלום ולהתמודד עם האתגרים שלפנינו, בביטחון, בבריאות, בחינוך במרקם החברתי – יש כל כך הרבה מה לתקן. אם אחרים יצטרפו אליהם בבחירות הקרובות, יגלו אומץ וייבחרו לפעול לשינוי מה שהם רואים לנגד עינהם, יחד נוכל לייצר את המציאות שאנחנו באמת ראויים לה.