אם לרגע אחד מניחים על החוטם משקפיים כלכליים כדי לבחון את סוגיית רצח נשים בישראל על ידי בעליהן, מתקבלת תמונה לא פחות ממחרידה.
מתברר שבבת אחת הרוצחים משדרגים את מצבם הכלכלי: במקום להחזיק בחצי מהרכוש המשותף של בני הזוג, מרגע הרצח הופך הבעל לאלמן, ולפיכך הוא זכאי גם לחצי מהרכוש של אשתו הנרצחת, ומחזיק ב-75% מהרכוש המשותף.
לפעמים אלה המחזיקים ב-25% הנותרים – נניח, הילדים שהפכו ליתומים ברגע אחד – מחליטים להיות צעקניים ולעשות לרוצח חיים קשים בדרכו לממש את זכותו על הרכוש. אבל בפועל, הם לא יכולים לעשות הרבה יותר מזה. "לאקונה בחוק", מגדירים אנשי משפט את המצב העגום אליו נקלעות משפחות הנרצחות.
עבור בני משפחת שפק, שבה האב רצח את האם, לאקונות בחוק צריך לתקן.
"אימא שלי, שנרצחה אתמול בלילה, השאירה אותי ללא פעימות בלב. תהיה נשמתך בגן עדן, אמן. כמה את אהובה על כולם. לא מעכל את מה שקרה. אני אוהב אותך ולא יודע איך אמשיך ככה בלעדייך. רציתי תמיד לגרום לך לאושר, אהובתי. טהורה לנצח".
במילים אלו ספד חי שפק, בנה בן ה-33 של עליזה שפק, יום לאחר שאביו רצח את אמו באוקטובר 2018. האב דקר את עליזה בכל הגוף. 15 פעמים הוא נעץ את הסכין והוציא אותה מגופה.
"אני והאחים שלי ברגע אחד הפכנו ליתומים ובשיא האבל הבנו משהו שאני לא מצליח לתפוס עד היום", אומר לי חי. "תסבירי לי איך זה יכול להיות שהוא (אבא שלי) מקבל את הרכוש שלה? איך זה מתקבל על הדעת? הרי היא הייתה רוצה שכל מה שעבדה בשבילו וחסכה, לא יגיע לרוצח שלה, אלא לילדים שלה".
חוק הירושה מקפח את ילדי הנרצחת
על פי חוק משנת 1965, שכמעט לא שונה מאז, במקרה של זוג נשוי שאחד מהם מת, זוכה בן הזוג השני – בדרך כלל הבעל או האישה – באופן אוטומטי לחצי מהרכוש המשותף ששייך לו, ולעוד חצי מהחלק של בן או בת הזוג שהלכו לעולמם.
במונחים משפטיים מוגדר חלקו של הנפטר ברכוש המשותף הזה כ"עיזבון". במונחים כלכליים קובע החוק כי בן הזוג שנותר בחיים זכאי באופן אוטומטי ל-75% מהרכוש המשותף – 50% שלו על פי חוק, ועוד 25% שהם חצי מהעיזבון של הנפטר.
מפתיע או לא, המחוקק לא פותר מקרה קלסי, ממש תנ"כי, סביב סוגיית הרצחת וגם ירשת. איכשהו, חוק הירושה מתייחס למקרה רצח רק לאחר הרשעה, וקובע בסעיף 5 א': "מי שהורשע על שגרם במתכוון למותו של המוריש פסול מלרשת אותו". ואולם החוק אינו מטפל בתקופת הביניים שבין מתן כתב אישום ועד ההרשעה. כתוצאה מכך מי שנהנה מההשלכות הכלכליות של המהלך הזה הוא לא אחר מהרוצח.
קצת מוזר לחשוב על זה, על רקע העובדה שב-2019 הגיע מספר הנשים שנרצחו ל-13, מתוכן 9 נשים נרצחו על ידי בעליהן. שנה קודם לכן, ב-2018, נרצחו על ידי בעליהן שבע נשים, בהן גם עליזה שפק ז"ל.
"מדינת ישראל קבעה שלא רק שנישאר יתומים, אלא שגם הרכוש של אימנו האהובה לא יגיע אלינו או לקרובי משפחה אחרים, אלא דווקא לרוצח שלה. אם זה לא הזוי ובלתי נתפס, אז מה כן?", אומרת אורטל, בתה של עליזה.
"אף אחד במדינה לא מרים את הכפפה ואומר, יש כאן ארבעה אחים שלא מתפקדים. חיים על משכורת רעב, צריכים להתמודד עם בתי משפט ודאגות כלכליות ולהתאבל. אנשים שוכחים ממך וממשיכים הלאה", ממשיכה אורטל.
"מעולם לא חשבתי שזה המצב שניקלע אליו. שאפילו זמן להתאבל כמו שצריך לא יהיה לנו, ושאת המעט שאמי חסכה עבורנו יקבל הרוצח שלה ולא אנחנו, הקורבנות. לא האמנתי שהחוקים במדינת ישראל הם כל כך אכזריים".
עו"ד רותי אלדר, מתכנית הסיוע לנפגעי עבירות המתה, "סנ"ה" של משרד המשפטים, ויועצת משפטית בארגון משפחות נרצחים ונרצחות, אומרת כי מבחינת המחוקק, עד להרשעה, לא ניתן לפסול את האב מלרשת את הנרצחת.
"במשפחה שבה אחד מבני הזוג מת, צריכים השארים, כלומר הילדים ובן הזוג הנותר, פתרון שירפא את הלקונות בחוק הירושה. אם האישה לא השאירה צוואה, הרי שבן הזוג שנותר בחיים זכאי על פי חוק למחצית מעזבונה, ויחד עם חלקו הוא זכאי ל-75% מהרכוש המשותף: דירות, עסקים, נדל"ן מכל סוג שהוא, כלי רכב, חסכונות, וכל רכוש משותף אחר שצברו בני הזוג.
"לצערי, חוק הירושה מתעלם מהמציאות בישראל שבה משפטי רצח נמשכים שנים רבות, ואינו פותר את תקופת הביניים בין האישום ועד ההרשעה, מה שמסב עוול גדול לשארים, כלומר לילדים או בני משפחה אחרים של הנרצחת.
"למעשה בני המשפחה לא יכולים להוציא צו ירושה עד להרשעה הסופית של הרוצח במשפט, מכיוון שאז יוותרו על חלקה של אימם ברכוש המשותף וצעד זה יהיה כאות הסכמה לכך שהאבא הוא היורש. ללא צו ירושה כל העיזבון מוקפא. הילדים מחוץ לנכסי המשפחה, בעוד האב הרוצח יכול לעשות מניפולציות בחלקו ברכוש ולהמשיך להתעלל כלכלית בילדיו".
למשפחת שפק נשארה דירה שקנו בני הזוג ורשומה על שם שניהם לאחר שהאב הואשם ברצח של האם. על פי חוק הירושה, אילו הייתה עליזה המנוחה מתה מוות טבעי – חצי מהדירה היה עובר אוטומטית ליצחק, ועוד חצי מהחלק של האם בדירה.
מאחר שהחוק הזה עקבי לאורך כל הדרך, גם במקרה שהבעל הוא זה שרצח את אשתו, הרי שהנאשם ברצח הופך באחת לנהנה ישיר מהפירות הכלכליים של המהלך, כך שיצחק זכאי ל-75% מהדירה לאחר שרצח את עליזה. ולראייה, מאז הרצח מנהל יצחק מתוך הכלא את הרכוש שלו, ומקבל עבור הדירה דמי שכירות חודשיים ב-12 צ'קים שהופקדו אליו ישירות.
אבל במשפחת שפק החליטו הילדים, לכל הפחות לא להפוך את ההשתלטות של האבא הרוצח על נכסי המשפחה לכל כך פשוטה. בעזרת סיוע מעו"ד אלדר מתנהלים הצדדים דרך בתי המשפט מאז הרצח, ובסיועו של ארגון משפחות נרצחים ונרצחות הם מנסים לשנות את החוק.
מריבות אינסופיות בבית
משפחת שפק התגוררה בנתניה. אורטל, 36, היא הבכורה מבין ארבעה ילדים, ומאז הטרגדיה המשפחתית היא נהפכה למבוגר האחראי של הבית. היא אספה לביתה את אחיה ואחותה הצעירים, בגילאי 23 ו־19, ומאז היא מפרנסת אותם ודואגת להם. חי, בן 32, התחתן לפני שנתיים ומתגורר עם אשתו מחוץ לנתניה.
אורטל אומרת כי הייתה להם ילדות לא פשוטה, שהתנהלה בין מריבות אינסופיות של ההורים, לבין תקווה שהאמא תאזור אומץ, ויום אחד תעזוב את הבית.
"בגיל 16 הבנתי שמה שאני חווה בבית לא תקין, ונכנסתי לדיכאון. פחדתי לחזור הביתה כי ראיתי את אמא בוכה עם סימני מכות או פנס בעין. תמיד משהו היה לא בסדר. זו הייתה מין בושה לספר שיש אלימות בבית.
"חשבתי שאם אמא לא מספרת, אז למה שאני אספר? אמא סבלה ממנו ורצתה להתגרש, אבל החזיקה את הקשר הזה רק בשבילנו. אבא היה ונשאר כוחני. תמיד הכל נמצא תחת שליטתו. כך זה היה תמיד וכך זה ממשיך גם עכשיו.
"תמיד האמנתי שאמא הייתה חלשה, כי היא נשארה בקשר איתו. אבל היום אני מבינה כמה חזקה היא הייתה בשבילנו. כל פעם שהיינו נפגשות היא הייתה מחייכת ומקבלת אותי בזרועות פתוחות. כשאת נמצאת שם, זה עובר לידך, כאילו מובן מאליו. היום יש לזה המון משמעות בשבילי. אני מתגעגעת לחיוך שלה".
אורטל מתוסכלת מהניצחונות שרושם אביה במשפטו הפלילי בית המשפט: "הוא מחליף סנגורים כל הזמן. המשפט עוד לא התחיל, וכבר היינו ב-12 דיונים", היא אומרת.
"החוק מאפשר לו גם את זה, והוא עושה בית ספר לכולם. מי יודע מה הוא מתכנן לעשות עם הדירה? הוא בכלא, ובכוונה הוא מושך זמן, ואנחנו אנשים עובדים שלוקחים ימי חופש ומשלמים הוצאות משפט. זה בלתי נתפס"
"החוק מאפשר לו גם את זה, והוא עושה בית ספר לכולם. מי יודע מה הוא מתכנן לעשות עם הדירה הזו? בינתיים הוא בכלא, ובכוונה הוא מושך זמן, ואנחנו אנשים עובדים שלוקחים ימי חופש ומשלמים הוצאות משפט. זה מצב בלתי נתפס".
עו"ד אלדר אומרת כי, "זה אחד המקרים המורכבים שנתקלתי בהם, כי האב מסרב לחתום על הסתלקות מעיזבון, הוא מנהל מאבק שנמשך כבר חודשים סביב הייצוג שלו, מחליף סנגורים בלי סוף ומושך את המשפט". אלדר מציינת כי מבחינה חוקית עוד במהלך משפט הרצח יכול האב לעשות דיספוזיציה במצב הדירה ולהרע את מצבם של הילדים.
"בעצם אחרי הרצח הוא הפך לבעלים של הנכס ומנהל אותו מהכלא, ואנחנו נשארנו בלי אמא ובלי כלום. משפט רצח יכול לקחת גם 5, 6 או 7 שנים. ובזמן הזה מי יודע מה יהיה? כרגע, מאז הרצח, כל חודש הוא מקבל דמי שכירות"
אלדר המליצה לבני המשפחה לא להגיש בשלב זה בקשה לצו ירושה, אלא לחכות להרשעה ברצח, ואז לתבוע את כל הרכוש של אמא. באופן זה מקווים בני המשפחה להימנע ממצב שבו הם מקבלים רק רבע מהדירה המשותפת.
"בעצם כרגע אנחנו לא יכולים לקבל כלום, גם לא את הרבע שמגיע לנו על פי החוק, וגם לא שום מידע ביטוחי או רכושי נוסף. כלום. אנחנו עומדים מול שוקת שבורה", אומר חי.
"ברגע שאין צו ירושה, אי אפשר לקבל מידע על שום דבר. האבסורד הוא, שבעצם אחרי הרצח הוא הפך לבעלים של הנכס ומנהל אותו מהכלא, ואנחנו נשארנו בלי אמא ובלי כלום. משפט רצח יכול לקחת גם 5, 6 או 7 שנים. ובזמן הזה מי יודע מה יהיה? אולי הוא ימכור את הדירה? כרגע, כל חודש הוא מקבל שכירות על הדירה".
בהעדר צו ירושה, אף אחד לא יכול לממש את העיזבון. "זו לאקונה ענקית בחוק", אומרת עו"ד אלדר על העובדה שבתקופת המשפט ועד להרשעה, לא ניתן להגיש בקשה לצו ירושה. "אם הילדים רוצים לתבוע את הרבע של האב מתוך חצי הדירה של האם, זה יכול לקרות לפי החוק רק לאחר שהאב מורשע. כלומר, הילדים לא יכולים לתבוע את החלק הזה בשום מקרה. זה עיוות בחוק".
תלויים ברצונו הטוב של הרוצח
בכל מקרה של מוות של אחד מבני זוג, צריך בן הזוג הנותר לחתום על מסמך הקרוי "הסתלקות מעיזבון", אם הוא רוצה להשאיר את הרכוש ליורשים אחרים.
גם הפרוצדורה הזו עקבית לכל אורך הדרך, וכוללת גם מקרים בהם הבעל רוצח את אשתו. עו"ד אלדר מספרת על מקרים אבסורדיים, שבהם נאלצה להתחנן בפני הרוצח לחתום על התצהיר, ועל דרכי השכנוע שאימצה.
"אני מזכירה לנאשמים כל הזמן את הילדים. אומרת להם שהם יקבלו הרבה שנים בכלא, ומבקשת מהם שיתחשבו בילדים שלהם שכבר נפגעו באופן קשה. אני פונה אל לבו של הנאשם שיחמול על ילדיו. שידאג להם, לעתיד שלהם. אני מנסה לפנות אליו לרגש, לפעמים יותר ולפעמים בכלל לא.
"היו לי מקרים שאבות ויתרו לא רק על חלקם בעיזבון, אלא גם על החלק שבבעלותם, והעניקו 'מתנה' לילדים. והיו כאלה שממש לא".
בניגוד למדינה, שהותירה לאקונה משפטית במקרה של רצח בתוך המשפחה, חברות הביטוח דווקא כן התייחסו למקרים כאלה, ואפילו גיבשו עמדה מנומקת, שבאורח פלא מיטיבה עם השיקולים הכלכליים שלהן
יצחק שפק נמנה עם רוצחי נשותיהם שמסרבים לחתום על צו הסתלקות מעיזבון. "הוא לא מסכים בשום אופן לחתום על הסתלקות מעיזבון, ורוצה לזכות ברוב הרכוש כמקובל בחוק", אומרת אלדר.
בניגוד למדינה, שהותירה לאקונה משפטית במקרה של רצח בתוך המשפחה, חברות הביטוח דווקא כן התייחסו למקרים כאלה, ואפילו גיבשו עמדה מנומקת, שבאורח פלא מיטיבה עם השיקולים הכלכליים שלהן, ופוגעות בשארים.
חברות הביטוח מתנערות מתשלום המשכנתה
לפני 5 שנים נרצחה אמו של רמי שווא, 26, על ידי אביו. "זה קרה באפריל 2016. היינו בבית בערב רגיל, ופתאום פרץ ויכוח רציני בין ההורים, ולא כל כך הבנו על מה. ההורים יצאו, ואני והאחים שלי נשארנו בבית. כשהשעה כבר הייתה מאוחרת וההורים עדיין לא חזרו, ניסינו להתקשר אליהם, אבל הם לא ענו והתחלנו לדאוג.
"פתאום הגיעה הביתה משטרה, שאלה לשלומנו וביררה כמה פרטים. הרגשתי שמשהו קרה, אבל לא ידעתי מה. רק בארבע וחצי בבוקר ראיתי במבזק חדשות את ההורים שלי, והבנתי מה קרה. היה כתוב שאישה נרצחה, זו הייתה אמא שלי".
רמי מספר על התקופה הקשה שעברו בני המשפחה לאחר הרצח. "יש לי אחים שאני מגדל ומפרנס מאז הרצח. המקרה הזה הרס לנו את החיים ביום אחד. ברגע.
"בהתחלה לא האמנו שאבא שלנו יעשה דבר כזה. הוא היה אדם טוב, לא אלים, עבד, פרנס אותנו, והוא גם הכחיש שעשה את זה. אחר כך, כשהבנו שהוא הרוצח, ניתקנו איתו מגע. אבל מאז לא הצלחנו להשתקם. המשפחה של אמא שלי עוזרת, אבל בכל זאת אני מגדל ומפרנס את האחים שלי, ודואג להם כלכלית".
במקרה של משפחת שווא, הסכים האב לחתום על מסמך "הסתלקות מעיזבון" לאחר שרצח את אשתו, אבל אז נתקלה המשפחה בבעיה חדשה: מי יישא בתשלומי המשכנתה שההורים לקחו בחייהם כדי לרכוש דירה?
במקרה של משפחת שווא, הסכים האב לחתום על מסמך "הסתלקות מעיזבון" לאחר שרצח את אשתו, אבל אז נתקלה המשפחה בבעיה חדשה: מי יישא בתשלומי המשכנתה שההורים לקחו בחייהם כדי לרכוש דירה?
בכל מקרה של רכישת דירה ולקיחת משכנתה, מחויבים הרוכשים לבטח את עצמם בביטוח חיים. במקרה שאחד מהם מת לפני שתשלומי המשכנתה הסתיימו, חברת הביטוח פורעת את תשלומי המשכנתה שהמנוח אמור היה לשלם.
ואולם, במקרה שהרקע למוות הוא רצח במשפחה, והבעל שרצח את בת זוגתו נותר המוטב היחיד בדירה המשותפת, חברת הביטוח נכנסת לפעולה – ופשוט מסרבת לפרוע את הלוואת המשכנתה. ההסבר של חברות הביטוח לסירוב הזה הוא חוסר הרצון שלהן שהרוצח ייצא נשכר וייהנה מכיסוי המשכנתה.
בדיוק עם המצב הזה נאלץ להתמודד רמי שווא, רגע לאחר שאביו רצח את אמו. חברת הביטוח סירבה לסלק את המשכנתא והוא נאלץ לשלם את התשלומים החודשיים. "שילמתי 35 אלף שקל תשלומי משכנתה", הוא אומר. "הילדים שהופכים יתומים ביום אחד צריכים לשלם את התשלומים הנותרים? איפה המדינה? זו בושה וחרפה. אני מגדל ומפרנס את האחים שלי ועובד בשתי עבודות".
עו"ד אלדר מציינת כי "לפי ההגדרה המשפטית היורשים באים בנעלי הנפטר הן של הרכוש והן של החובות, ולכן עליהם לשאת בחובות שהמת הותיר אחריו, גם אם המוות נגרם כתוצאה מרצח".
אבל עו"ד אלדר החליטה להיאבק בחברת הביטוח בבית המשפט, ולדרוש ממנה לפרוע את חובות המשכנתה של משפחת שווא. "הצלחתי לגרום לחברת הביטוח להחזיר לרמי את כל הכסף ששילם למשכנתה לאחר כמעט שנה של דיונים. בעולם מתוקן צריכה חברת הביטוח לפרוע את החוב, במקום לתת לילדים לשלם, ואז לחכות שנה שלמה עם הוצאות משפט וכל הטלטול הנפשי והפיזי.
"חברות הביטוח אומרות: אם נסלק את המשכנתה אז גם הרוצח ייהנה מזה, ולכן הן לא מסלקות את התשלום, ומי שנשאר עם החוב הם הילדים. לדעתי, חייבים לתקן את זה כך שתשלומי המשכנתה ישולמו ע"י חברת הביטוח גם במקרה רצח".
"מתעשרים על חשבון כספי הביטוח של הנרצחות"
אותו נימוק, שהרוצח לא ייהנה מהכסף, משמש את חברות הביטוח גם כדי להתנער מתשלום כספי ביטוח החיים לשארים. למשל, במקרה של אשה שעבדה כל חייה, חסכה כסף בביטוח חיים ונרצחה על ידי בעלה, שהוא גם המוטב היחיד בפוליסת ביטוח החיים שרכשה האישה, הכסף נשאר בחברת הביטוח.
"ביטוח החיים שחסכה האם כל חייה, במקום שיגיע אל ילדיה הנותרים, מועבר כמו שהוא לחברת הביטוח עצמה, כלומר הכסף נשאר בחברה", אומרת אלדר. "לפי סעיף 26 לחוק חוזה ביטוח, החברה פטורה מלשלם. זה מקומם ומחייב תיקון. ההוראה הזו אולי נכונה באופן טכני, כדי להרתיע מוטבי ביטוח מלגרום למותם של המבוטחים. אבל היא מתעלמת ולא מביאה בחשבון ילדים שנותרו יתומים, ובכך יוצרת עיוות מצמרר שבו מי שמרוויח מרצח במשפחה זו חברת הביטוח".
"מי את חושבת שהאימא הייתה רוצה שיקבל את הכסף שעבורו עבדה קשה כל חייה, ילדיה או חברת ביטוח ענקית? זה מקומם. טיפלתי במקרה של משפחה שחברת הביטוח החליטה לבסוף לשלם לה 'לפנים משורת הדין'"
"מי את חושבת שהאימא הייתה רוצה שיקבל את הכסף שעבורו עבדה קשה כל חייה, ילדיה או חברת ביטוח ענקית? זה מקומם. טיפלתי במקרה של משפחה שחברת הביטוח החליטה לבסוף לשלם לה 'לפנים משורת הדין'. לפי החוק, החברה בהחלט הייתה יכולה לפטור את עצמה מתשלום".
מרשות שוק ההון נמסר בתגובה: "ראשית נציין, כי סעיף 26 בחוק חוזה ביטוח הינו כללי ביותר ועוסק בסוגיות רבות בתחום הביטוח. המצב החוקי ביחס לביטוחי חיים קובע כי במקרה שאחד המוטבים גרם למקרה המוות (למשל רצח של אישה על ידי בעלה המוטב), חברת הביטוח לא תשלם לו את תגמולי הביטוח, על מנת לא ליצור מצב בו החוטא ייצא נשכר.
"במקרה כזה, חברת הביטוח תשלם את התגמולים למוטבים הנוספים, אם ישנם, או ליורשי המבוטח החוקיים (לרוב מדובר בילדים של המבוטח/ת)".
יש פתרונות והם אינם מסובכים
עו"ד גלית לובצקי, המייצגת נפגעי עבירה בהליכים אזרחיים, מציעה כמה פתרונות שיוכלו להקל על המשפחות. "סעיף 5 לחוק הירושה הקובע שמי שהורשע בגרימת מוות לא יירש את הקורבן, וישאיר את בני משפחה, בדרך כלל מי שנותרו אלה היתומים, במצוקה קשה בתקופה שבין הרצח לבין ההרשעה.
"משפטי רצח עלולים להימשך שנים ארוכות, והמקרה שלפנינו הוא לא מקרה חריג, אלא רק דוגמא כואבת. מן הראוי שהמחוקק, שכבר הכיר בזכויות נפגעי עבירה בהקשרים אחרים, יתקן את הסעיף ויקבע מתווה להתמודדות עם תקופת הביניים הזו. מתווה כזה יכול, למשל, להיות הסמכת רשם הירושות או בית המשפט לתת במקרי רצח צו ירושה חלקי לבני המשפחה היורשים, שאינם נאשמים בגרימת המוות (להבדיל מהוצאת צו ירושה מלא והקפאת העזבון), או לחלופין למנות מנהל עזבון בעל סמכויות ייחודיות.
"אלימות קטלנית במשפחה זוהתה מזמן כתופעה שדורשת התמודדות ייחודית בגלל המורכבות הרגשית העזה שמעורבת בכך. אבל מעבר להתמודדות הרגשית, פעם אחרי פעם אנחנו רואים שבני המשפחה הנותרים נאלצים להתמודד גם עם קשיים פיננסיים עצומים, לעתים גם כשקורבן הרצח הותיר אחריו עזבון בר קיימא. בניגוד להתמודדויות אחרות של נפגעי עבירות המתה, את ההתמודדות הזו בהחלט אפשר לחסוך מהם".
לבחון את החוקים הקיימים
פרופ' דנה פוגץ', מומחית לזכויות נפגעי עבירה מהקריה האקדמית אונו, סבורה כי הפתרון שצריך למצוא אינו נקודתי אלא מערכתי ורחב. יש הרבה תיקים של רצח במשפחה, היא אומרת, וצריך שגם בתי המשפט למשפחה יבינו את השפה של המשפט הפלילי, כי אחרת המשפחות ממשיכות לשלם את המחיר.
"נותנים לשופטי משפחה זכויות במשפט פלילי, בלי שהם מבינים את התחום הפלילי. זו בעיה של מערכות שלא מתקשרות אחת עם השנייה.
"אני חושבת שצריכה להיות חשיבה רוחבית במשפט על השלכות הרחבות של המעשים הפליליים. צריך להיות גורם, מעין נציבות של נפגעי עבירה, שתבחן את החוקים הקיימים ואת ההשלכות שלהם ותמליץ בהתאם לכך"
"אני חושבת שצריכה להיות חשיבה רוחבית במשפט על ההשלכות הרחבות של המעשים הפליליים. צריך להיות גורם, מעין נציבות של נפגעי עבירה, שתבחן את החוקים הקיימים ואת ההשלכות שלהם ותמליץ בהתאם לכך.
"שופטי המשפחה חייבים לקבל הכשרות בנושא פלילי, וכמובן שצריך לתקן את חוק הירושה, ולתת סעדים רחבים יותר, כדי למנוע מנאשמים להבריח את הרכוש. כשאדם רוצח אדם אחר הוא משאיר סיטואציות כלכליות מורכבות, בוודאי כשמדובר ברצח של בעל את אשתו. צריך לעבור חוק חוק ולתקן".
דווקא ח"כ פנינה תמנו שאטה (כחול לבן), כן נדרשה לשאלת הרכוש המשותף במקרה של רצח בין בני זוג. לפי הצעת חוק שהגישה, אם אחד מבני הזוג הורשע ברצח בן זוגו, חלקו של בן הזוג הרוצח בעיזבון, יועבר אוטומטית ליורשי בן הזוג שנרצח.
"תכליתה של הצעת החוק היא להגן על יורשיו של הנרצח, לרוב ילדיו או הוריו, ולחסוך מהם את הצורך בעימות משפטי מול רוצח יקירם על דירה משותפת", אומרת תמנו שאטה. "מדובר בדרך כלל בילדים שנותרו יתומים בנסיבות מורכבות וקשות. המעט שיש בידי המחוקק לעשות לאחר טרגדיה משפחתית ואישית שכזו, היא לשמור על דירתם המשותפת של בני הזוג בידי יורשי הנרצח.
"אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל היו מקרים שאפילו עשו הסדרים עם רוצחי נשים, הפחיתו להם מרצח להריגה, רק כדי שיוותרו על רכושם. זה הזוי.
"אם גברים יידעו שהם מאבדים את כל רכושם – הם ישקלו אם לרצוח", מסבירה תמנו שאט את הנסיבות שהביאו אותה לפעול כמחוקקת לשינוי המצב. ואולם, כמו לא מעט עניינים חברתיים אחרים בשנה האחרונה, גם תהליך החקיקה של הצעת החוק הזו לא הושלם, והכנסת התפזרה.
תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך
תגובתך פורסמה! שתפו את עמוד הפרופיל שלכם