זירת הבלוגים

ברני שם סוף לפוליטיקת הזהויות

מעולם לא היה מועמד לנשיאות, שקיבל את מירב הקולות בכל שלוש המדינות הראשונות: איווה, ניו-המפשיר, ונבאדה.

29/02/2020 08:00
לראשונה-בהיסטוריה-רוב-ב-3-המדינות-הראשונות;-או-סופה-של-פוליטיקת-הזהויות1

אמרנו שבחירות 2020 הן  היסטוריות? אמרנו. אמרנו שברני סנדרס ינצח בהפרש הגדול ביותר בהיסטוריה המודרנית? גם אמרנו.

אז אחרי תוצאות הבחירות המקדימות של הדמוקרטים מנבאדה, קיבלנו חיזוק לשתי ההנחות הללו.

מעולם בהיסטוריה האמריקאית, לא היה מועמד לנשיאות, דמוקרטי או רפובליקני, שקיבל את מירב הקולות בכל שלוש המדינות הראשונות: איווה, ניו-המפשיר, ונבאדה.

נחזור על זה כדי שגם הקוראים הזריזים לא יפספסו:
ברני סנדרס
הוא הראשון בהיסטוריה
שקיבל את מירב הקולות
בכל שלוש המדינות הראשונות.

הסיבה שזה לא קרה מעולם היא, שהמדינות הללו רחוקות גאוגרפית אחת מהשניה, עם הרכב אוכלוסיה שונה. אבל איך שלא מפלחים את האוכלוסיות, ברני מנצח.

בקרב לבנים – רוב (28%) , בקרב לא לבנים – רוב (44%), בקרב מבוגרים מעל 45 – רוב (בתיקו עם ביידן), בקרב צעירים רוב (60%). ברני סנדרס זכה ברוב של תמיכה בנבאדה אפילו בקרב מי שמגדירים עצמם שמרנים. עד כדי כך ברני דומיננטי, שיש סקרים בהם הוא מנצח את המועמדים האחרים במדינותיהם שלהם.

ברני זכה ברוב התמיכה בנבאדה אפילו בקרב מי שמגדירים עצמם שמרנים. עד כדי כך ברני דומיננטי, שיש סקרים בהם הוא מנצח את המועמדים האחרים במדינותיהם שלהם

נתון של שלוש משלוש אמנם לא קרה מעולם, אבל לא הוא שהופך את הבחירות הללו להיסטוריות באמת. יותר חשובה התובנה שהובילה אליו, שאחיזתה משתרשת עד כדי הפיכתה לנחלת הכלל באמריקה – הבחירה של האמריקאים לסיים את השלטון הקפיטליסטי עם מהפכה סוציאליסטית. כפועל יוצא, מה שאנחנו עדים לו הוא בעצם הפרכה של תאוריית פוליטיקת הזהויות.

עלינו ללמוד וללמד, שהמפתח לשלטון ימין הוא פילוג של האוכלוסיה לקבוצות עם זהויות שונות. דת, גזע, נטיה מינית, גאוגרפיה, השכלה, מעמד כלכלי – בכל דרך שרק אפשר, גוש הימין ינסה לפלג את שאר האוכלוסיה.

מה שהיסטורי באמת בבחירות הללו, הוא שברני סנדרס הסוציאל-דמוקרט – שאם היתה לו מקבילה מקרב הפוליטיקאים הישראלים היא היתה הכי קרובה אידאולוגית לדב חנין, כלומר נעוצה עמוק בשמאל – מוביל תנועה לאחדות לאומית משותפת חזרה, של כל אותן זהויות שונות שהימין חילק את העם לפיהן.

מה שהיסטורי באמת בבחירות הללו זה שברני הסוציאל-דמוקרט, שמקבילה פוליטית שלו בישראל היתה הכי קרובה אידאולוגית לדב חנין, כלומר נעוצה עמוק בשמאל – מוביל תנועה לאחדות לאומית משותפת

ברני מוכיח שכשמציגים לעם פתרונות לשיפור נושאי הליבה שמשפיעים על חייו: בריאות, הכנסה, דיור, השכלה, איכות סביבה – גם עם שהיה מפולג לאורך דורות, מתאחד ללא קושי לצד אותו המנהיג (לצד, לא מאחורי, המוטו של ברני הוא "אנחנו. לא אני")

יתרה מזאת, העם ישים בצד אפילו היותו של אותו מנהיג משויך לקבוצת מיעוט בחברה, ואף כזו שהשלטון הנוכחי מסית נגדה. מצליחים לדמיין את איימן עודה ראש ממשלה? זו המשמעות של נשיא יהודי באמריקה. עוד פן היסטורי בבחירות הללו.

סוף-רעיון-פוליטיקת-הזהויות

"לא אכפת לי מהדת שלו, הוא איש טוב"

העם האמריקאי כמו מקיץ מתרדמת ארוכה, כבר ארבע שנים מעכל היטב את הגלולה האדומה שברני נתן לו ב-2016, וכעת מבין שחרף מה שאומר לו הנשיא, השכן שלו – אף ששונה ממנו – בכלל איננו אויבו. גם הוא וגם השכן רק רוצים להתפרנס בכבוד כדי לגדל משפחתם בביטחון. הוא והשכן הם הרוב, ומי שמפריעים להם לעשות זאת הם השוליים הקיצונים.

בכל חברה יש שוליים קיצוניים, שרוצים לצמצם עבור שאר החברה את השוויון, החירויות והזכויות. מי אותם שוליים קיצוניים? הטייקונים והמשיחיים. לקפיטליזם ולדת אינטרס משותף – להפוך חברה שוויונית ודמוקרטית למעמדית ומלוכנית.

לחברה בריאה אסור לאפשר לאף אחת משתי הקבוצות להגיע אל מוקדי הכוח של החברה, ואל סמכויות המדינה. בישראל לא אחת, במוקדי הכוח מחזיקות שתי הקבוצות הללו יחד.

בכל חברה יש שוליים קיצוניים, שרוצים לצמצם את השוויון, החירויות והזכויות. מי הם? הטייקונים והמשיחיים. לקפיטליזם ולדת אינטרס משותף – להפוך חברה שוויונית ודמוקרטית למעמדית ומלוכנית

לאמריקאים לקח קצת זמן, ואחרי ארבעים שנות קפיטליזם ניאוליברלי שהחלו בנשיאות רייגן, היום רובם מבינים ששגשוג ורווחה עבורם מעמד העובדים וצאצאיהם אפשר להשיג רק כשאת המדינה מנהיג מועמד סוציאליסט ודמוקרט.

סוציאליסט ודמוקרט זה ההפך הגמור הן מנתניהו והן מטראמפ.
ושיהיה ברור לקראת הבחירות הקרובות אצלנו, סוציאליסט ודמוקרט אלו רק מפלגת מרץ והעבודה.