האם תהיה מערכת בחירות רביעית?

עננים מתקדרים (צילום: יובל קרניאל, 2019)
יובל קרניאל, 2019
עננים מתקדרים

השאלה שמעסיקה היום יותר מכל את ישראל לא נוגעת לתוצאות הבחירות. התוצאות ידועות. השאלה היא האם מערכת הבחירות השלישית הרצופה, תהיה גם האחרונה בסדרה הזאת, או שמא ניגרר למערכת בחירות רביעית.

להערכתי אנו במערכת הבחירות האחרונה בסבב הזה. ולא, לא בגלל שתהיה הכרעה, לא בגלל שביבי או גנץ יצליחו להקים ממשלת ימין או שמאל, אלא בגלל שהגענו לרגע האמת של הדמוקרטיה הישראלית.

הבחירות האלה הן ההזדמנות האחרונה שהציבור נותן לשלטון ולשיטת המשטר הנוהגת בישראל. אחריהן יש חשש שתפקע הסבלנות ותתפורר המדינה.

להערכתי, הגענו לרגע האמת של הדמוקרטיה הישראלית. הבחירות האלה הן ההזדמנות האחרונה שהציבור נותן לשלטון ולשיטת המשטר הנוהגת בישראל. אחריהן יש חשש שתפקע הסבלנות ותתפורר המדינה

נראה כי הנתק בין הממשלה והפוליטיקאים לבין הציבור מעולם לא היה גדול יותר. אנחנו למעשה נמצאים בתהליך מואץ של התפוררות של אמון הציבור במשטר עצמו, בשיטה, בשלטון החוק, ביכולת של הפוליטיקאים והמוסדות שלהם להמשיך להוביל את החברה ואת העם הזה.

ההתפוררות הזאת ניכרת גם בחוסר העניין שהציבור מגלה בבחירות, וגם ביחס הכללי למוסדות השלטון. היחס הוא של בוז ושל זלזול, מהול בחוסר אמון. למעשה, יש כאן כמעט אבדן מוחלט של הסדר הציבורי ושל הלגיטימיות של השלטון שמאפשרים קיומה של חברה ושל מדינה.

את היחס הזה של הציבור אפשר להרגיש בכל תחום: היאוש בנוגע לרקטות ולטילים מעזה, ולהפקרת הדרום, ביחס של הציבור להוראות משרד הבריאות לגבי נגיף הקורונה, ביחס לשוטרי משטרת ישראל, או לחוקרי מח"ש, וגם בהתנהגות של הישראלים בכבישים וברשתות החברתיות.

איש לנפשו, איש לגורלו, אין יותר שלטון שדואג לציבור. השלטון עסוק בעצמו, הממשלה בגורלה, הפוליטיקאים בעצמם, הפקידים במעמדם ובקידומם או בהתנערות מאחריותם. אנחנו מופקרים. אין דין ואין דיין.

איש לנפשו, איש לגורלו, אין יותר שלטון שדואג לציבור. השלטון עסוק בעצמו, הממשלה בגורלה, הפוליטיקאים בעצמם, הפקידים במעמדם ובקידומם או בהתנערות מאחריותם. אנחנו מופקרים. אין דין ואין דיין

הממשלה לא מתייחסת יותר להכרעות של היועץ המשפטי לממשלה, ושוכרת לעצמה פרקליטים אחרים שייצגו אותה בבגץ. שרי הממשלה מתנהלים מול ונגד הגופים עליהם הם ממונים ולא יחד איתם. שר הבטחון נגד הצבא, שר בטחון פנים נגד המשטרה, שרת התרבות נגד התרבות, שר הבריאות נגד החולים ושר התקשורת נגד התקשורת.

ברגע שהנורמות נשברות גם עיתונאים מפירים בגלוי את כללי האתיקה הבסיסיים ביותר, וגם מועמדים לשפיטה מחפשים דרכים חדשות כדי להתמנות לשיפוט. השיטה עקומה, המערכת לא פועלת, והציבור לא פראייר.

כל מי שעיניו בראשו מבין שאי אפשר להתנהל כך לאורך זמן, והיציבות של המדינה בסכנה של ממש. לכן, לאחר הבחירות, כל האנשים שמרכיבים היום את האליטה הפוליטית של המשטר הנוכחי, גם הממשלה, וגם האופוזיציה, גם הליכוד וגם כחול לבן, יבינו כי המשך הזלזול שלהם ברצון של הציבור ביציבות ובממשלה, והליכה לסיבוב נוסף של בחירות משולים להתאבדות קולקטיבית, ופתיחת פתח לסכנה אמיתית של הפיכה שלטונית, כאוס כללי או מלחמת אזרחים.

להערכתי, יצר ההישרדות שלהם יוביל להקמה של ממשלה. כל ממשלה.

גם אם יש מי שמעוניין במשבר המשטרי הזה, ואולי ראש הממשלה ומקורביו רוצים את הכאוס הכללי כדי להימלט מאימת הדין, שאר החברים הבכירים במנגנון השלטוני לא יתנו לכך יד. לא במחיר אבדן של מעמדם וכוחם.

סיבוב נוסף של בחירות משול להתאבדות קולקטיבית, ופתח לסכנת הפיכה שלטונית, כאוס כללי או מלחמת אזרחים. גם אם יש הרוצים במשבר המשטרי הזה, כדי להימלט מאימת הדין, בכירים אחרים לא יתנו לכך יד

המשמעות היא שיהיה צורך חיוני להקים ממשלה, גם במחיר של הפרת הבטחות, ואפילו פירוק מסגרות מפלגתיות. נראה כי עיקר הנטל והאחריות יפלו שוב על כתפי אלה הלוקחים את האחריות, ושמים (או לפחות כך הם טוענים) את ישראל מעל הכל, כלומר כחול לבן. הם יאלצו לקפל את כל הדגלים, להפר את ההבטחות, וככל הנראה להקים ממשלת אחדות עם נתניהו, שימשיך להנות מתמיכת הגוש שמוכן להקריב את הדמוקרטיה הישראלית על מזבח עגל הזהב.

ממשלת אחדות עם נתניהו תהיה כנראה האופציה היחידה שתמנע בחירות, וגם תאפשר משילות כלשהי וחזרה, לפחות זמנית של הסדר המשטרי והשלטוני.

יתכן שממשלה שישבו בה רמטכ"לים כמו גנץ, אשכנזי, יעלון וחברים נוספים של כחול לבן ומפלגת העבודה, תצליח להחזיר למדינה מעט ממלכתיות, גם במחיר השגעון של ראש ממשלה או מ"מ ראש ממשלה ויו"ר הליכוד, שהוא נאשם בפלילים המנהל את משפטו במקביל.

נכון, זוהי אופציה עצובה ועלובה, כואב להבין שהגענו אליה, אך היא עדיפה על פני סופה של הרפובליקה הישראלית הראשונה והחלפתה במדינה אחרת שהיא אולי יהודית אבל כבר אינה דמוקרטיה.

ד"ר יובל קרניאל, משפטן וחוקר תקשורת תרבות וטכנולוגיה. רקטור בצלאל לשעבר, ומרצה במרכז הבינתחומי הרצליה.

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.
עוד 652 מילים ו-1 תגובות
סגירה