בשלהי המאה ה-19, האמריקאים החלו לפתח עניין בתרבויות העולם. במונחי המחקר המדעי של התקופה, העניין האופנתי יכול היה לפנות לשני כיוונים שונים: האחד היה השקפת העולם הגזענית הרווחת, שהתבססה על הפסאודו-מדע של השבחת הגזע; האחר היה תחום שפיתח החוקר היהודי-גרמני המהגר פרנץ בועז, שקידם את הרעיון שכל התרבויות שוות ומתקיימות על רצף אחד.

תחום המחקר שייסד בועז, המוכר כיום כאנתרופולוגיה, נלמד בימינו ברחבי העולם. אבל הניצחון שלו היה אז עוד רחוק מלהתבסס.

במהלך הקריירה של בועז, תורת השבחת הגזע קודמה על ידי מוסדות מכובדים דוגמת המוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע. מאוחר יותר, מעבר לאוקיינוס האטלנטי, התורה הזאת אומצה על ידי הרייך השלישי, והגיעה לשיאה המפלצתי בשואה. רק בסוף מלחמת העולם השנייה העולם קיבל סוף סוף את הגישה שייסד בועז, אשר הגיעה אז לזרם המרכזי בארצות הברית.

באופן מעניין, רבים מהחוקרים שהושפעו מעבודתו של בועז ואשר תרמו תרומות חשובות למחקר במאה ה-20 ואחריה היו נשים. נמנו עמן שמות מוכרים כגון מרגרט מיד, רות בנדיקט, אלה דלוריה וזורה ניל הורסטון.

סיפור עלייתו של תחום המחקר החדש מובא בספר חדש, "אלוהי הרקיע העליון: איך חוג של אנתרופולוגיות חתרניות המציא מחדש גזע, מין ומגדר במאה ה-20", מאת זוכה הפרס הלאומי לספרים יהודיים צ'רלס קינג.

הספר שאב את שמו מדברים שאמרה ב-1942 הסופרת האפריקאית-אמריקאית הורסטון, שיצירתה הידועה ביותר היא הרומן "עיניהם צופות באלוהים", ואשר תהילתה הספרותית טשטשה את הישגיה כאנתרופולוגית. לדברי קינג, "אלוהי הרקיע העליון" הוא "מעין ביוגרפיה קבוצתית" ו"סיפור שלא סופר" על בועז והחוקרות הנשים אשר הושפעו ממנו.

פרנץ בועז, בסביבות 1915 (צילום: רשות הציבור)

קינג מספר שהעניין שלו בנושא התפתח בשיחות סביב השולחן עם אשתו, מרגרט פקסון, סופרת ואנתרופולוגית, בביתם בוושינגטון הבירה, שם הוא משמש כפרופסור באוניברסיטת ג'ורג'טאון.

קינג מספר שכאשר פקסון שיתפה אותו בנקודת מבטה כאנתרופולוגית, הוא החל "לחשוב על השינוי המשמעותי הזה למה שאנחנו מכנים ראש פתוח, דרך מודרנית להסתכל על העולם", שחוללו בועז והחוג שלו בתחילת המאה ה-20.

"אלוהי הרקיע העליון" חוצה את הגלובוס כשהוא עוקב אחר הסיפור מכיתות האוניברסיטה בניו יורק סיטי שבהן לימד בועז אל חופי סמואה, שם ערכה מיד את מחקרה. הספר מסמן תזוזה גאוגרפית מספרו הקודם של קינג, "אודסה", שזכה בפרס הלאומי לספרים יהודיים, ואשר משקף תחום עניין של מחברו מאז ימיו בבית הספר התיכון בארקסנו בתקופת המלחמה הקרה. קינג מספר כי הוא גדל בחווה בהרי אוזרק, הלך לכנסייה הפנטקוסטלית ופיתח משיכה מתמשכת למזרח אירופה. ההיסטוריה היהודית של האזור "היא מרכזית לסיפור הזה", הוא אומר, ונושאים יהודיים נוכחים גם בספרו האחרון.

"בועז עצמו הגיע, כמובן, ממורשת גרמנית-יהודית", אומר קינג. "הזהות היהודית שלו ככזו, אני לא חושב שהיא הייתה אי פעם חשובה לו במיוחד", אבל "בשנות ה-30 הוא חווה את עליית הנאציזם" ואת התפשטות האנטישמיות במולדתו.

רעייתו של קינג, פקסון, גם היא הוציאה ספר חדש שנוגע בנושא יהודי: "המישור", מחקר על אלטרואיזם בכפר צרפתי שהציל יהודים במלחמת העולם השנייה ואשר ממשיך בפעילות מצילת חיים למען פליטים כיום.

"בועז עצמו הגיע ממורשת גרמנית-יהודית. הזהות היהודית שלו – אני לא חושב שהיא הייתה אי פעם חשובה לו במיוחד, אבל בשנות ה-30 הוא חווה את עליית הנאציזם" ואת התפשטות האנטישמיות במולדתו

"הם היו אמורים להתפרסם בדיוק באותו היום", אומר קינג. "בסופו של דבר היה ביניהם הפרש של שבוע". הוא מתאר את "המישור" כ"ספר יפה ביותר על מקום יוצא דופן בצרפת", שיש בו גם לקחים על האופן שבו אנשים "מתייחסים היום לזרים".

סטודנטים גרמנים שורפים את ספריהם של כמה מהכותבים הגרמנים הידועים ביותר, בהם פרנץ בועז, בשל היותם "א-גרמנים", כיכר האופרה בברלין, 10 במאי 1933 (צילום: סוכנות הידיעות האמריקאית)

לידת האנתרופולוגיה

בועז, שנולד ב-1858, התעניין גם בחברות אחרות מזו שלו, וערך מחקרים תחילה באי באפין, ולאחר שהיגר לארצות הברית, על האמריקאים הילידים בצפון מערב הפסיפיק. קינג מתאר אותו כ"אמפיריציסט פר אקסלנס שהאמין בנתונים", ומוסיף ש"כמדען, הוא הלך בעקבות הנתונים לכל אשר הם הובילו".

זה הוביל את בועז לעימות עם הגישה הרווחת של חלוקת העולם לתרבויות ברבריות ומתורבתות על בסיס גזעי. לדברי קינג, בועז השתייך לתחום המחשבה האירופית המתקדמת של שנות ה-1910 וה-1920, אבל "רבים מהאנשים שהוא נלחם בהם תיארו את עצמם כהוגים מתקדמים" גם הם.

יריביו של בועז סברו ש"צריך להשתמש במדע כדי לקבוע לאילו אנשים יש תכונות גופניות טובות יותר או פחות, לאילו גזעים יש מסוגלות גבוהה או נמוכה יותר", אומר קינג. "הם עיצבו מדיניות ממשלתית שתקדם את המסוגלים יותר ותעכב את המסוגלים פחות". הוא מכנה את השקפת העולם הזאת "סט של אבחנות (המבוססות על) תיאוריות מזויפות, וכלל לא על נתונים… בועז הבין שאלה לא היו טענות מדעיות", אלא "מעין הטיה תרבותית".

"אלוהי הרקיע העליון" (צילום: באדיבות ספרי פינגווין)

בתגובה, בועז קידם את הרעיון של יחסיות תרבותית, המבוסס על הרעיון ש"האתגרים שבני אדם מתמודדים איתם הם אוניברסליים", אומר קינג.

"כל חברה וחברה מתמודדת איתם. בועז אמר שהתשובות שאנחנו נותנים לשאלות הללו הן ספציפיות לחברה שלנו. אין סיבה לחשוב שהפתרונות שאנחנו מצאנו בזמן הזה, במקום הזה, הם אוניברסליים או טובים באופן אוניברסלי".

עבור בועז, "הרעיון של מה שנקרא החברה הפרימיטיבית היה פשוט אנחנו בשלב מוקדם יותר של ההתפתחות שלנו", אומר קינג.

בעודו מתקדם במסלול הקריירה שלו, שכלל לא מעט מהמורות, ובתוך כך שגידל משפחה עם אשתו מארי, בועז הרצה על אנתרופולוגיה באוניברסיטת קלארק שהוקמה לא מכבר בוורצ'סטר, מסצ'וסטס, ובתערוכה העולמית של שיקגו ב-1893, שם הוא פיקח על ביתן האנתרופולוגיה – הפעם הראשונה שבה המושג הוזכר בארצות הברית, על פי הספר. הוא גם לימד במוזיאון הלאומי להיסטוריה של הטבע ולבסוף באוניברסיטת קולומביה, שם הוא הותיר את חותמו.

בקולומביה בועז מצא קהל הולך וגדל של סטודנטיות נשים מברנרד קולג', בהן מיד, בנדיקט, דלוריה והורסטון.

"אני חושב שזה היה רגע גדול עבור מדעי החברה באופן כללי", אומר קינג. "הייתה לו קבוצה שלמה של סטודנטים, רבים מהם נשים, מה שלא היה דבר רגיל לתקופה".

מיד, בנדיקט והורסטון "המשיכו הלאה והותירו השפעה רבה על תחום המחקר שלהן עוד בימי חייהן", אומר קינג, אף על פי ש"אף אחת מהן לא השיגה את הפרסטיז' והמוניטין שהיא הייתה ראויה להם באותו הזמן".

בנדיקט נודעה בזכות ספרה "דפוסים של תרבות" שפורסם ב-1934 – ועשה שימוש לראשונה במושג "יחסיות תרבותית" – אבל הפכה לפרופסור מן המניין באוניברסיטת קולומביה רק שלוש שנים מאוחר יותר, לאחר גירושיה. קינג מציין כי האקדמיה סברה שאין זה הולם שנשים נשואות ישמשו כפרופסוריות.

לדברי קינג, כל אחת מהחוקרות תרמה למחקר באופן שונה, וסיפורי החיים שלהן מספקים מבט על תפקידיהן של נשים במחשבה הפילוסופית ובמדעי החברה במאה ה-20. יחד, הוא אומר, "הן צריכות להיכלל ברשימת הקריאה של הדמויות הגדולות של המאה ה-20, לצד ג'ון רולס, זיגמונד פרויד ואחרים".

האנתרופולוגית מרגרט מיד מדברת לפני ועדה מחוקקת במסצ'וסטס, שדנה בהצעת חוק המאפשרת לבני נוער לבקש סיוע רפואי ללא הסכמה הורית, בוסטון, 2 במרץ 1971 (צילום: AP)

עליית קולן של הנשים

מבין אותן חוקרות, מיד היא הידועה ביותר בשל עבודותיה על פולינזיה, שם היא ערכה מחקר על התרבות הילידית בקרב נערות, שעליו היא ביססה את רב המכר שלה מ-1928, "התבגרות בסמואה".

"היא אחת משניים שאנשים יציינו אם יתבקשו לציין שם של אנתרופולוג", אומר קינג. הראשון הוא אינדיאנה ג'ונס, שאנשים חושבים בטעות שהוא אנתרופולוג במקום ארכאולוג, והשנייה היא מרגרט מיד. הייתה לה השפעה עצומה על המשמעות של להיות אנתרופולוג, על המשמעות של המקצוע הזה".

בועז מצטלם לתערוכה במוזיאון להיסטוריה של הטבע בוושינגטון, ב-1895 או קודם לכן (צילום: רשות הציבור)

קינג מסביר שמיד הביאה את האנתרופולוגיה אל הזרם המרכזי: "יותר מכל אחד אחר, היא תרגמה כמה מהתובנות היותר מועילות (של האנתרופולוגיה)… לקהל הרחב", למשל באמצעות טורים שפרסמה במגזין "רדבוק".

"הייתה לה דעה מוכנה על כל דבר כמעט", אומר קינג, שמכנה אותה "דוברת שנויה במחלוקת". הספר נוגע גם בחייה האישיים, שהיו לעתים שנויים במחלוקת וכללו מערכות יחסים רומנטיות הן עם גברים והן עם נשים, בהם שלושת הבעלים שלה ומאהבתה בנדיקט.

גם חוקרות אחרות בחוג של בועז הותירו את חותמן, כגון הורסטון, שחקרה קהילות אפריקאיות-אמריקאיות, בכלל זאת במולדתה פלורידה.

הורסטון, שחקרה את תרבות הוודוו, הייתה האדם הראשון שצילם זומבי, אישה בשם פליסיה פליקס-מנטור. דרך החלון הזה, היא הייתה יכולה לגלות איך זה לחיות בחברה שיש בה קטגוריה של מתים חיים", אומר קינג

"הספרים של הורסטון על האיטי, ג'מייקה וחוף המפרץ הן עבודות אתנוגרפיות נפלאות", אומר קינג, ומוסיף כי אחד המחקרים שערכה הורסטון בהאיטי מדגים את האופן שבו בועז והסטודנטיות שלו הסתכלו על העולם.

הורסטון, שחקרה את תרבות הוודוו, הייתה האדם הראשון שצילם זומבי, אישה בשם פליסיה פליקס-מנטור. הורסטון לא טענה שפליסיה פליקס-מנטור טוענת להיות זומבי, אלא שהיא אכן כזאת.

"דרך החלון הזה, היא הייתה יכולה לגלות איך זה לחיות בחברה שיש בה קטגוריה של מתים חיים", אומר קינג.

בועז תחת השלטון הנאצי

אף על פי שבועז והחוג שלו קידמו את הבנתן של תרבויות אחרות, ההתרחשויות בעולם הרחב יותר סימנו הרעה ביחסים בין-תרבותיים, מחוקי ג'ים קרואו בדרום ארצות הברית ועד לעלייתו של היטלר בגרמניה. מולדתו של בועז פנתה נגדו בשל המדיניות האנטישמית של הרייך השלישי; הנאצים הסירו את ספריו של בועז ממדפי הספריות וביטלו את הדוקטורט שלו מאוניברסיטת קיל.

"בועז התחיל להבין את המודל שהגרמנים ביססו", אומר קינג. "זה לא משהו שהנאצים המציאו לגמרי. הוא ראה גרסאות של זה שוב ושוב", לרבות, באופן אירוני, העוינות של האמריקאים כלפי מהגרים גרמנים כמוהו בתקופת מלחמת העולם הראשונה או כלפי אפריקאים-אמריקאים בדרום של ג'ים קרואו.

צ'רלס קינג (צילום: באדיבות ספרי פינגווין/מרים לומסקין)

קינג אומר שבועז – שמת ב-1942, במועדון של אוניברסיטת קולומביה – "לא חי כדי לראות במלואן" את תוצאותיו של המודל הנאצי בשואה. אבל "עבורו, אני חושב, זו הייתה תולדה הגיונית לגמרי, במובן מסוים", הוא מוסיף.

החוג של בועז המשיך בתרומותיו למחקר גם לאחר מותו של מייסדו. בנדיקט תרמה ליחסי השלום שלאחר המלחמה בספרה "החרצית והחרב", שנכתב בעקבות מחקרה על התרבות היפנית והיה בעל ערך רב עבור בעלות הברית בתקופת הכיבוש שלהן ביפן.

"אם אנשים קראו ספר או שניים באנתרופולוגיה, 'החרצית והחרב' נכלל ברשימה הזאת", אומר קינג. "הייתה לו השפעה אדירה על החברה האמריקאית. הוא ניסה להבין אומה שלמה", והוא היה "קול משפיע מאוד בתיאוריה החברתית".

בסך הכול, קינג משבח את הפתיחות שנקט החוג של בועז כנגד צרות המוח של העידן שבו הוא פעל.

"הם נלחמו באורתודוקסיה המבוססת של התקופה", אומר קינג. "הם חתרו תחת דרך מיושנת מאוד לחשוב על הטבע האנושי, על ההיסטוריה האנושית".