זירת הבלוגים

מה יקרה אם נתעלם מהקמפיינים ונצביע עם הראש?

קמפיינים בעיקר חושפים מי משקר, מסית, מתחמן ומתמרן עם אנרגיה ומיומנות. אין שום סיבה לתגמל את הנבל שעושה את זה הכי טוב

29/02/2020 11:54
יום הבחירות בספטמבר (צילום: דן פרי)

אנשים רבים לא מאמינים להבטחות בחירות, ובצדק. אני מציע ללכת רחוק יותר ולהתעלם לחלוטין ממערכת הבחירות. אלוהים לא ברא קמפיינים כדי להעביר מידע לציבור. הם קיימים כדי לעבוד על מסכנים (ולגרום לשאר מיגרנה חזקה).

כן, קמפיינים יכולים לחשוף דברים מסויימים על המועמדים. אבל הם בעיקר חושפים מי משקר, מסית, מתחמן ומתמרן עם אנרגיה ומיומנות. אין שום סיבה לתגמל את הנבל שעושה את זה הכי טוב.

עם זאת יש בחירות בישראל ביום שני, וצריך להחליט מה עושים. כיצד לגשת לעניין, אם לא על בסיס הקמפיינים? אני בהחלט לא ממליץ על השיטה הפופולרית האחרת – להצביע כעדר על פי הסטריאוטיפ המגזרי (דבר שעוזר לרוב לימין). אז אני אסתכן בלגלוג ואציע להצביע על פי הנושאים שעל הפרק, בשיקול דעת, ובהגיון. כניסוי, זה הכל.

כן, קמפיינים יכולים לחשוף דברים מסויימים על המועמדים. אבל הם בעיקר חושפים מי משקר, מסית, מתחמן ומתמרן עם אנרגיה ומיומנות. אין שום סיבה לתגמל את הנבל שעושה את זה הכי טוב

כיוון שהזמן דוחק אציע רשימה נוחה למשתמש:

  • שחיתות: האם לדעתך ראש ממשלה צריך להמשיך לכהן תוך כדי משפט על שוחד, מרמה והפרת אמונים? האם את/ה אוהב/ת את תעלולי בנימין נתניהו בעניין זה – גרירת הרגליים, "תופרים לי תיקים", שקרי החסינות, הרעיון שמנדט מהציבור קובע מי אשם? האם את/ה נהנה/נהנית מריבוי אנשי מפלגת השלטון העומדים בפני אישומים, וממראה שר פנים שהוא עבריין מורשע אשר נמצא שוב תחת עננה? האם את/ה מתמוגג/ת מהסתה שיטתית נגד מערכת החוק והמשפט, התקשורת וה"אליטות"? האם את/ה מזדהה עם המסר שכולם משקרים, כולם מושחתים, כולם אותו דבר? אם לא, המרכז-שמאל עשוי להיות בשבילך; הימין הנוכחי בהחלט לא.
  • דת: האם את/ה רוצה להחליש את האחיזה של הממסד הדתי האורתודוקסי בנישואים וגירושים? האם את/ה תשמח/י להסדרים סבירים בנוגע לתחבורה ציבורית ומסחר בסופי שבוע? האם את/ה מתנגד/ת להפרדה מגדרית באירועים ציבוריים? האם את/ה לא אוהב/ת ששר החינוך מבקש להמיר הומואים ושר התחבורה מייחל למדינת הלכה? אם אמרת כן לאחד מהדברים לעיל, חפש/י את התשובה במרכז-שמאל. לא בטוח שיצליחו בכל, אבל בטוח שינסו למזער את הנזק.
  • חרדים: האם ברצונך שהמדינה תמשיך לאפשר להם למנוע מתלמידים לימודי אנגלית ומדע ומתמטיקה – דבר שבגין הגידול התמידי במספריהם מבטיח שינמוך כלכלי הרה אסון? הימין ימשיך בכך, מכיוון שהימין לא יכול לשלוט בלעדיהם והפוליטיקאים החרדים הם ציניקנים שאינם רוצים שלקהילתם תהיה חופש מחשבה. שינוי מחייב תמיכה בשמאל-מרכז (או באביגדור ליברמן).
  • פלסטינים: האם את/ה רוצה שישראל תהפוך בלתי נפרדת מהגדה המערבית – התוצאה המעשית של מפעל ההתנחלויות המתקדם כל הזמן בחסות הימין? בסופו של דבר ידרשו הפלסטינים סיפוח של האזור כולו ואזרחות ישראלית. על הדרך צפו להימשך הדיכוי והטרור, סנקציות כלכליות ובסופו של דבר השמדה דמוגרפית של המדינה היהודית. הצד שימשיך במסלול מפוקפק זה הוא הימין. גם אם השלום אינו מעבר לפינה, הצד שלפחות ינסה לנוע בכיוון השני – ואשר יש לו בדל מצפן מוסרי – הוא המרכז-שמאל.
  • ערבים: על יהודים להחליט אם הם רוצים שהיחסים עם חמישית האזרחים שהם ערבים ימשיכו להיות מתוחים, והאם הם חושבים שזה מגניב שראש הממשלה מסית נגד המיעוט הגדול הזה כדי להבעיר לעצמו את גרעין התומכים הגזעני ביותר. מצביעים שאינם כאלה צריכים לתמוך במרכז-שמאל, נקודה. (וערבים ישראלים כמובן צריכים להפסיק לחשוב יותר מדי ולנוע לקלפיות בכמויות, מי באוטובוסים ומי על קורקינט.)
  • המומחים: האם את/ה פנטזיונר/ית של מזימות דיפ סטייט שחושב/ת שזה לא רלוונטי שראשי השב"כ והמוסד החיים מוציאים סרטון מדהים למדי שקורא לנתניהו סכנה לישראל? אם לא, מומלץ לשקול את המרכז-שמאל.
  • כלכלה: ממשלה שמקרינה שפיות והגינות עשויה להצמיח את הכלכלה. נתניהו נראה גאה בעשור שלו, עם ממוצע שנתי של 3.8% צמיחה בתל"ג. זה לא רע, אבל גם לא נהדר. בשלוש השנים שלאחר אוסלו בשנות התשעים נרשמה עלייה של 7.6% בממוצע בתוצר. השנה השלמה היחידה של אהוד ברק בשלטון הביאה 8.8% ושלוש השנים של אהוד אולמרט עמדו על 5.1% צמיחה בממוצע. האם את/ה רוצה שעוגה גדולה יותר תופנה לחינוך ובריאות ותשתיות ולא לממסד הדתי ולהתנחלויות? אם כן, כדאי לשקול תמיכה במרכז-שמאל.
  • יחסים עם ארה"ב: האם את/ה רוצה שישראל תהנה מתמיכה דו-מפלגתית ולא תמצא עצמה במלחמת התשה מדינית מול הממשל הלא-רפובליקני הבא (שיגיע בקרוב אם דונלד טראמפ יפסיד בנובמבר)? זה אולי לא מצריך ממשלת מרכז-שמאל, אבל זה בהחלט דורש את סילוקו של נתניהו, שהמר על טראמפ באופן ממש מופקר.

למען ההגינות, ישנם גם טיעונים לטובת נתניהו. התיירות עלתה והטרור ירד פלאים, ונראה שהוא לא נוטה להרפתקאות צבאיות. הוא לא טועה בהיסוס הבסיסי לסגת מהגדה המערבית – זה חיוני אבל בעייתי. היו כמה שיפורים בתשתיות (אך לא מספיק). ויכול להיות שהוא הפוליטיקאי המתוחכם ביותר בעולם; אם רק היתה לו יכולת אסטרטגית להבין מה רצוי למדינה, זה יכול היה להיות נפלא.

אבל להערכתי, לא היה לו סיכוי לנצח אם אנשים היו מצביעים על-פי העדפותיהם האמיתיות בנוגע לנושאים החשובים. בכל אחד מהם הוא נמצא בצד הלא נבון ולא נכון, וזו כנראה הסיבה שהביטחוניסטים רואים בו סכנה כה חמורה.

יכול להיות שנתניהו הוא הפוליטיקאי המתוחכם ביותר בעולם; אם רק היתה לו יכולת אסטרטגית להבין מה רצוי למדינה, זה יכול היה להיות נפלא

נכון שלא מנצחים בבחירות עם טיעונים רציונליים – אבל לא יזיק לנסות. כך אני חושב – אבל העובדה היא שבכל שלושת הקמפיינים בשנה האחרונה כחול-לבן לא העבירה את הטיעונים הללו בצורה עוצמתית וברורה, למורת רוחם של רבים שרצו בטובתה.

האיפוק נבע כנראה מפזילות לעבר הימין הרך (שלא אוהב כשעולבים בביבי, כביכול, ועשוי לערוק פה ושם) או מניסיון לשמר אופציה לתמיכה חרדית כלשהי בקואליציה. זה גם יושב יותר נוח על המנהיג; בני גנץ איננו צעקן. בכחול-לבן יש אנשים טובים, אבל לא נראה שהבינו די הצורך את הציווי הפוליטי היסודי: שלוט  בשיח, שדר צלילות ונחישות, ושלהב את הבייס כדי שלמען השם יצביע בלי חכמות.

וכך הגענו עד הלום: שלושה רמטכ"לים ושלושה כתבי אישום לא הובילו לנוק-אווט המיוחל, ונשארנו עם התקווה שאנשים יחליטו בשנייה האחרונה לנהוג באופן רציונלי.

ואכן, עדיין יש את התקווה! אטמו אוזניכם לקמפיינים, כאמור. הפעילו שיקול דעת, לכמה דקות ולא יותר, כמו אנשים בוגרים. ואז השינוי אולי יגיע, נושא בשורה צנועה של קצת נורמליות במדינה.