ככל הנראה המשפט שנאמר הכי הרבה פעמים בשיחות בישראל בחודשים האחרונים. משקף את הגועל שחשים רבים – בימין ובשמאל – ביחס לפוליטיקה הישראלית. על השאלה את מי משרת המיאוס הזה מהפוליטיקה, מי מטפח אותו ומי נבנה ממנו, עוד ייכתבו בעתיד דוקטורטים בסוציולוגיה ובמדעי המדינה.

אפליקציית המרצת בוחרים בשימוש הליכוד. מהשרתים שלה דלף פנקס הבוחרים המלא של כל אזרחי ישראל, בלי שהאירוע הותיר רושם רב על הנפגעים.

מושג שנכנס למילון מועד ג' בזכות בני גנץ, שחזר והשתמש בו כשנפתחה החקירה בעניין הממד החמישי ("חקירה בעלת ארומה פוליטית!"). גנץ לא הבין, כנראה, שהחזרה המוגזמת שלו על הביטוי המשונה, שכאילו נשלף ממדורי ביקורת מסעדות, חיזקה הן את חשדות הימנים שרואים בו אליטיסט אנין-טעם ומתנשא והן את חשדות השמאלנים שרואים בו חסר טעם וריח, כמו קפה פושר של רשת בתי הקפה העממית.

צבא האמת האינטרנטי של נתניהו, כפי שהיו מוכרים בבחירות מועד א' ומועד ב'. בבחירות מועד ג' הפכו ל"ריקלינים" (ע"ע).

היומיים האחרונים לפני הבחירות, שבהם כל הפוליטיקאים מתראיינים איפה שרק אפשר, צועקים שסותמים להם את הפה ולא נותנים להם לדבר, עוזבים את האולפנים בזעם וממהרים לקדם את זה עם קריצה ברשתות החברתיות, ומבטיחים הבטחות שלכולם ברור שאין להם שום כוונה או יכולת לקיים.

ממשה רבנו ונ נח נחמן מאומן, דרך לוי אשכול ערב ששת הימים ועד יו יו יונית של בני גנץ: אובססיה מקומית מקורית, שמשמעותה המלאה עוד תתחוור יום אחד בספר בהוצאת "רסלינג".

בישראל מקללים בערבית, חולמים בספרדית, עושים קריירה באנגלית אבל בוכים רק ביידיש. ובסיבוב הבחירות השלישי התהפכה המגמה שוב, כשאת קריאות הגעוואלד המסורתיות של השעות האחרונות החליפו זעקות ה"עוד מאמץ קטן ויש לנו רוב יהודי יציב!"

האשטג פופולארי ברשתות החברתיות, שלוכד את רוח הזמן ומשקף את מה שרוב הישראלים מרגישים רוב הזמן ביחס לפוליטיקה הישראלית.

חברת הייטק בעלת שם עתידני שנסגרה מזמן. מעטים כנראה מסוגלים להסביר מה היא בעצם עשתה, במה בדיוק היא נחשדת, ומה הקשר של בני גנץ לחשדות הללו. מה שלא הפריע לרבים ליישר קו עם התעמולה מבלפור ולהפוך את החשדות האלה לשווי ערך למקבץ מעשי השחיתות המתוארים בשלושה כתבי אישום חמורים שכבר הוגשו נגד נתניהו.

"אבל מה עם…". האמצעי הרטורי המרכזי בפוליטיקה הישראלית. אבל מה עם ההתנתקות/רצח רבין/יום כיפור/אלטלנה/השואה/ארלוזורוב/הפוגרומים/המפץ הגדול. אחיו הבכור של "נסכים שלא להסכים".

האריתמטיקה המופלאה של הפוליטיקה הישראלית, שמאפשרת לשלוש מפלגות שכל אחת מהן זוכה בשלב זה או אחר לחמישה-שישה מנדטים בסקרים לחבור זו לזו, לקבל ביחד שישה מנדטים ולהציג את זה כהישג היסטורי.

ביבי רצה ולא הצליח. בסוף רק חיים כץ חזר הביתה עם השרשרת הנחשקת על צווארו.

האיש שהפך לגוש בפני עצמו.

"היום הכל בסטורי", הכריז ראש הממשלה במועד א'. במועד ב' היה ברור לכולם שהוא התכוון בעיקר למצלמות שהוצבו בקלפיות ביישובים ערבים. במועד ג' מחכים כולם לתיעוד המביך מהמצלמה בטלפון של בני גנץ.

המקום שפעם הוכיח שהחיים בישראל נפלאים, בזכות טיסות לואו קוסט לבורגאס והיום עומד כמעט שומם מפחד פלישת הקורונה. אומרים שאפילו נוגה ניר נאמן חוששת להתקרב אליו.

מפלצת אגדית שנכחדה מהעולם אחרי ששלטון הימין ניצל מהסכנה, ובכל זאת מצליחה לשלוט בתקשורת, באקדמיה, בכלכלה ובמוסדות התרבות. תוצר המשחק הכפול שמאפיין את הפוליטיקה בישראל ובעולם: מתחזקים אויב דמה כדי לגבש את המחנה ולהפגין מנהיגות.

בעברית "סחריר". כשיקראו יום אחד כיכר מרכזית על שמו של בנימין נתניהו, אפשר יהיה לקרוא לה גם "כיכר סחריר".

אלה שלא גרים בעזה ובכל זאת מעזים לחשוב שמגיע להם משהו.

חצי מנדט שנתקע באדיס אבבה.

פרשה שרק בגלל שהכל מטומטם כמעט שלא עלתה על סדר היום גם במערכת הבחירות השלישית.

שם תואר שהוא "תגדיל בשקל תשעים" של הפוליטיקה הישראלית.

הדבר שעליו נכתבות הבטחות פוליטיות. לפעמים הוא נמס תוך כדי השמעת ההבטחה.

מילה מכובסת לסיפוח (ע"ע).

לשעבר הביביסטים. יש רבים כאלה בינינו, והם באים בגדלים שונים ובסגנונות שונים, אבל משהו בדמותו הזחוחה, המתריסה והלעולם לא מנומקת של שמעון ריקלין, לוכדת בצורה מושלמת את המהות החמקמקה של התופעה המשונה הזו.

הציר הקוסמי המרכזי שסביבו נעה מערכת השמש.

המנגנון הערמומי שגורם לישראלים שלא יסלחו לשיפוצניק שגונב מהם אלף שקל לבחור בפוליטיקאים שגונבים מהם מיליארדים.

השופר שמעיר את הריקלינים באשר הם.

המפלצת הסמולנית, כשהיא מרגיזה בוחרים ממוצא מזרחי ומזכירה להם שהם בעצם ישראל השנייה, גם אם הם מיליונרים אחרי אקזיט עם תואר שלישי במנהל עסקים.

הפליק פלאק האחרון בסיום כל מערכת בחירות.

מסמך מסובך שבאמצעותו מנהלים את המדינה ושאי אפשר להעביר אותו בלי שתקום ממשלה יציבה. אולי יתגלה בקרוב כמחסום האחרון בפני מערכת בחירות רביעית.