תוצאות הבחירות לכנסת ה-23, ההולכות ומסתמנות על פי מדגמי הטלוויזיה, מציפות בקרב חלקים בציבור חששות בדבר מהלכים מרחיקי לכת בשדה המשפטי.

האיומים הללו – הכפופים כמובן לתוצאות הסופיות שיתבררו בתום ספירת הקולות ולקואליציה האפשרית שתקום בהתבסס על התוצאות – עלולים לכלול דרישה שהתביעה תחזור בה מכתב האישום נגד בנימין נתניהו; כוונה לפטר את היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט; וחקיקת "פסקת התגברות" שתמנע מבג"ץ להתערב בכל חוק שהכנסת תבחר להעביר, שעניינו סיוע לנתניהו להימלט מאכיפת החוק כלפיו – דוגמת חוק שיעניק לו חסינות ממשפט כל עוד הוא מכהן בתפקידו.

אך בעוד חשרת העננים הללו מתקדרת מעל ראשה של מערכת המשפט, ובעוד מובילי דעת קהל מרכזיים הכוללים נבחרי ציבור ועיתונאים נסחפים בסערה נגד מערכת המשפט, המתוזמרת כולה על ידי ראש הממשלה הנאשם, ועם כל הצער על כך שיש צורך להצהיר את המובן מאליו, חשוב להעמיד על מקומן כמה עובדות יסודיות, שעליהן מושתת המשטר של מדינת ישראל.

1

 שלטון החוק. מדינה דמוקרטית אינה יכולה להמשיך להתקיים ככזו, ללא שמירת עקרון היסוד של שלטון החוק. ללא שלטון החוק, יהא שלטון האדם. ואז, המשטר של אותה מדינה איננו עוד משטר דמוקרטי, אלא משטר מלוכני, קיסרות או דיקטטורה. המשותף לכל שיטות המשטר הללו הוא שהאדם העומד בראש המערכת יכול להחליט ככל העולה על רוחו – ועמדתו קובעת.

לעומת זאת, במשטר דמוקרטי שבו שורר עקרון שלטון החוק, הנורמה העליונה היא החוק וכללי המשפט, ולא האדם. פרופ' זאב סגל המנוח היה מוסיף ומטעים – "שלטון החוק בשלטון". דהיינו, שגם שוכני הצמרת עצמם כפופים לחוק, אין איש מעליו.

אם ישראל חפצה להמשיך ולהגדיר את עצמה כמדינה דמוקרטית, היא תצטרך להמשיך ולפעול כמדינת חוק. שלטון החוק נשמע כמו עניין ערטילאי, אך בנסיבות שבהן מנהיגה של המדינה עומד למשפט פלילי, הוא עוטה לבוש קונקרטי לחלוטין, ומתגלם בשאלה האם משפט זה יוכל להימשך כדין, או שייעשו מהלכים שעניינם הפעלת כוח פוליטי, כדי למנוע מעקרון שלטון החוק להתממש במקרה זה.

לא חייבים להמתין בנשימה עצורה, הנה התשובה: שלטון החוק ינצח. בנימין נתניהו צבר אמנם בשנותיו בשלטון כוח פוליטי וציבורי עצום, אך איש אינו גדול יותר מהמדינה עצמה, וסופה של המדינה לגבור גם במאבק הזה.

לא חייבים להמתין בנשימה עצורה, הנה התשובה: שלטון החוק ינצח. בנימין נתניהו צבר אמנם בשנותיו בשלטון כוח פוליטי וציבורי עצום, אך איש אינו גדול יותר מהמדינה עצמה, וסופה של המדינה לגבור גם במאבק הזה

גם אם יחליט בנימין נתניהו לגייס את כל כוחו הפוליטי כדי למנוע את משפטו, הוא לא יוכל לגבור על מנגנון אכיפת החוק של המדינה, וזאת מסיבה פשוטה: שלטון החוק אינו יכול להפסיד. אם יפסיד, לא תהיה לישראל מערכת אכיפת חוק. אפילו תומכיו המובהקים של נתניהו אינם מעוניינים שפושעים ועבריינים לא יועמדו לדין.

2

הטלת המנדט. אם בשוך הסערה יתברר שרוב חברי הכנסת ממליצים לנשיא המדינה להטיל את תפקיד הרכבת הממשלה על נתניהו, והנשיא אכן יטיל עליו את התפקיד, לא יהיה צורך במאבק פוליטי כדי למנוע מבג"ץ להתערב בהחלטת של הנשיא ריבלין.

בג"ץ לא יתערב בעניין זה, ולא משום שראוי וטוב שפוליטיקאי הנאשם בעבירות פליליות חמורות יקבל את ההזדמנות להרכיב ממשלה ולעמוד בראשה, אלא מפני שבסוגיות הנוגעות לליבת המנגנון הדמוקרטי, שופטי בג"ץ נוטים להיצמד לכללים המפורשים הכתובים בחוקי היסוד.

3

משפט נתניהו. בימים האחרונים לפני הבחירות כבר החל נתניהו לטפטף איומים מרומזים כלפי הרכב השופטים שידון במשפטו בבית המשפט המחוזי בירושלים, על כך שהוא "מצפה שיכחישו" את הטענות שמונו בשל היותם "שמאלנים". הטפטוף הזה עשוי להפוך לממטרים עזים עם התקדמות ההליך המשפטי. אמש כבר נפוצו הערכות שפרקליטיו של נתניהו יבקשו דחייה במועד תחילת המשפט, הקבוע לעוד שבועיים מהיום.

אפשר להעריך בזהירות, שתחילת המשפט לא תידחה, והשופטים לא יירתעו. מאחר שניסיונות ההפחדה כל-כך פומביים, הם אינם יכולים להרשות לעצמם להיראות כמי שנרתעים נוכח איומי הנאשם. זהו מאבק על דמותה של מערכת המשפט כולה, והם אינם רשאים למצמץ ראשונים.

תחילת המשפט לא תידחה, והשופטים לא יירתעו. הם אינם יכולים להרשות לעצמם להיראות כמי שנרתעים נוכח איומי הנאשם. זהו מאבק על דמותה של מערכת המשפט כולה, והם אינם רשאים למצמץ ראשונים

אגב, בניגוד לעמדת תועמלניו של נתניהו כי "תחילת המשפט האמיתית" היא רק בתחילת שלב ההוכחות בעוד כ-6-10 חודשים – משפט פלילי מתחיל בהקראה, וזו צפויה, כאמור, בעוד שבועיים בדיוק.

* * *

יש התרחשויות שקשה להעלות על הדעת, הגם שהדעת מבינה שהן אמורות להתרחש. זה עניין רגשי.

אזרחי ישראל התקשו להעלות על דעתם, בעת שנשיא המדינה היה משה קצב, אפשרות שקצב יועמד למשפט פלילי, יורשע, ויישלח לבית הסוהר לריצוי עונש מאסר. כך גם בעניינו של אהוד אולמרט, בעת שכיהן כראש הממשלה.

אבל למציאות יש כוח משלה, והכוח הזה נוטה לנצח אפילו את המוכשר באשפי השליטה על התודעה הקולקטיבית.