ראשי כחול לבן אחרי בחירות מרץ 2020 (צילום: Tomer Neuberg/Flash90)
Tomer Neuberg/Flash90

הכישלון של גנץ במקום ללכלך את הידיים, הקוקפיט ריחף באוויר

כחול-לבן תיארה את נתניהו כארדואן - וזה עשה לו רק טוב ● במקום להעלות על נס את חשיבותה של מערכת אכיפת החוק, היא הסכימה בשתיקה עם טענותיו של החשוד מבלפור ● וגם הנתונים המופרכים שפיזר נתניהו על הכלכלה הישראלית לא זכו למענה ראוי ● אם תהיה לכחול-לבן עוד הזדמנות - על גנץ לפנות את מקומו ● דעה

בשיא האופוריה של אנשי הליכוד אמש, כאשר כל מדגמי הטלוויזיה חזו לגוש הימין 60 מנדטים, אמר נציגו של בנימין נתניהו בגל"צ, יעקב ברדוגו, כי "העם" זיכה את ראש הממשלה. דברים ברוח דומה אמרו מיקי זוהר, דוד אמסלם ובכירי ליכוד אחרים.

לפי ההיגיון הזה, מרגע שגוש הימין ירד במדגמים ל-59, מתבקש לטעון כי "העם" הרשיע את נתניהו. שהרי אם 60 יכולים לזכות, ודאי ש-61 יכולים להכריז "אשם" ולהפריש אותו לביתו.

הימין, כידוע, אינו מחיל על עצמו את דרישותיו מאחרים, וממילא שתי הטענות אינן נכונות, ורק בתי המשפט מוסמכים להרשיע ולזכות. אבל אם מערכת הבחירות הזאת באמת הוכיחה משהו, זה בעיקר שמשתלם לרדת נמוך.

מול בנימין נתניהו, שמשחק הכי מלוכלך שאפשר, אסור לנהל קמפיינים מתונים ומאופקים, משום שאין לו עכבות ולא בושה. ההתנהגות הבריונית של נתניהו במהלך הקמפיין בונה אותו כמנהיג חזק. כחול-לבן לא עירערה את דימויו ככזה.

כרזת קמפיין בחירות של כחול לבן (צילום: Flash90)
כרזת קמפיין בחירות של כחול לבן (צילום: Flash90)

כאשר כחול-לבן תיארה את נתניהו כארדואן, היא רק חיזקה את דימויו החזק. מצביעי הימין יודעים בדיוק מיהו ביבי שלהם, והם בוחרים בו דווקא בגלל הערכתם ליכולות הפנומנליות שלו, לממזריות וגם לאכזריות. הקמפיינים המשמיצים שהוא מנהל לא רק פוגעים בדימוי היריבים, אלא גם מוכיחים לבוחריו שהוא יודע לשלב בין תחכום לבריונות, ולכן מתאים להוביל מדינה במזרח התיכון הקשוח.

בני גנץ ויאיר לפיד הזכירו רבות את "זכויותיו", ואמרו ש"הוא לא תמיד היה כזה; פעם הוא היה ראש ממשלה טוב". אם אפילו יריביו משבחים אותו, למה שאוהדיו יוותרו על המנהיג הנדיר?

גם העיסוק של כחול-לבן בשחיתות של נתניהו, שהיה מוצדק והכרחי כשלעצמו, טמן בחובו מסר משתמע בעייתי: למעט השחיתויות, נתניהו הוא דווקא ראש ממשלה לא רע, אפילו מצוין. בתחילת דרכה של כחול-לבן הדברים אף נאמרו מפורשות. בני גנץ ויאיר לפיד הזכירו רבות את "זכויותיו", ואמרו ש"הוא לא תמיד היה כזה; פעם הוא היה ראש ממשלה טוב". אם אפילו יריביו משבחים אותו, למה שאוהדיו יוותרו על המנהיג הנדיר?

אפילו כאשר הדם הרע בין מנהיגי כחול-לבן לבין נתניהו געש, מנהיגי כחול-לבן לא בנו מסר חלופי למסר הזחוח של נתניהו על "העשור הטוב ביותר בתולדות המדינה". נתניהו שיכנע בטענתו אזרחים רבים, שעדיין מסונוורים מהמכונית החדשה בליסינג, מהטיסות הזולות לחו"ל, מהשפע האינסופי של מוצרים סיניים זולים, ומתרבות הסמארטפונים והבינג'.

במציאות, המצב הכלכלי בישראל אמנם טוב ביחס לרוב מדינות העולם, אך הוא אחד הגרועים בקרב המדינות המפותחות. יש לכך ראיות והסברים רבים – שחלקם הופיע אתמול בכתבה בניו יורק טיימס על צרותיה הכלכליות, חינוכיות, חברתיות, בריאותיות ותחבורתיות של ישראל – אך מנהיגי כחול-לבן השבעים והעשירים התעלמו מהם כמעט לחלוטין. במקום לנצל יותר משנה של קמפיין כדי לבנות נרטיב חלופי משכנע ל"עשור הטוב ביותר", הם גיבו אותו.

בליץ תעמולתי על מערכת המשפט

כישלון סיפורי נוסף של כחול-לבן נוגע למערכת המשפט. רק בשבוע האחרון לקמפיין יצא בני גנץ עם מסר בעל עומק, על החשיבות שבבכורת המשפט על הפוליטיקאים, כדי שלא יושחתו ויפסיקו לתת דין וחשבון לאזרחים.

אך כאשר הדברים נאמרו, רוב הציבור הימני שעליו נאבקה כחול-לבן נמצא כבר עמוק בתודעת הסכנה שב"שלטון המשפטנים", לאחר שנה של בליץ תעמולתי בנושא, שהיתה רק נקודת שיא בתהליך בן יותר מעשור. הדברים של גנץ נשמעו להם תמוהים והוא נאלץ להבהיר.

כחול-לבן יכולה להודיע מיד כי היא מסכימה להיכנס למו"מ על ממשלת אחדות, בתנאי אחד ויחיד: זכות וטו שלה על כל מהלך בתחום המשפטי, שתאפשר להיכנס לתהליך ארוך ומעמיק לשיפור היחסים בין הרשויות

כמו בסוגיות הכלכליות, גם הסוגיה המשפטית חייבה קמפיין של חודשים ארוכים, שבמהלכו בונה כחול-לבן נרטיב חלופי שמחלחל ללבבות ומשכנע. אם, כבר לפני שנה, כחול-לבן היתה לוקחת את התחום ככזה שמבדל אותה מבלוק השחיתות, היא היתה יכולה לייצר שיח ציבורי בעל תועלת ציבורית ואלקטורלית גם יחד. במקום זאת היא נתנה לימין לשחק לבד על המגרש, ולהוציא גיבוי פורמלי יבש למערכות אכיפת החוק, היא הסכימה בשתיקה עם טענותיו.

כלי התקשורת עזרו לבנות את המיתוס

לא רק כחול-לבן אשמה. גם כלי התקשורת לא אתגרו את הטענה המוגזמת של נתניהו על העשור הטוב ביותר מאז קום המדינה, ובכך סייעו לו לבנות את המיתוס.

אמש, בעקבות המדגמים, דיברו באולפן חדשות 12 על ה"ריסטארט" שיעשה נתניהו למערכת המשפט, כאילו זו הדרך הנכונה לתאר סכנה קיומית לדמוקרטיה. מרוב חשש מהפרת ה"איזון", תקשורת המיינסטרים נותנת יד באופן שיטתי להטעיית הציבור.

כל עוד לא ייוודעו התוצאות הסופיות קשה להעריך לאן הולכת המערכת, אך דווקא לאור ההכרזות על ניצחון מוחץ וסוחף של נתניהו, ראוי לצטט איש ליכוד בכיר למדי, שאמר על החגיגות במפלגה כי "אנחנו עושים שמעון פרס", בכוונו לכך שהלך לישון ראש ממשלה בליל בחירות 1996, וכשקם התברר שהתוצאה התהפכה ונתניהו יתפוס את מקומו.

ספירת קולות החיילים (צילום: Miriam Alster/FLASH90)
ספירת קולות החיילים (צילום: Miriam Alster/FLASH90)

ההבדל בין "ניצחון ענק" של נתניהו לבין "נתניהו הוא המפסיד של הבחירות האלה" עשוי להיות המנדט הבודד שבין 59 ל-60. המוטיבציה של קואליציית "רק לא ביבי" לסלקו נמצאת בשמיים, ואין לשלול שום סוג של שיתוף פעולה בין חלקי הקואליציה השונים, להוציא הקמת ממשלה ביחד. כל תרחיש אחר אפשרי: ממשלת מיעוט, מינוי יו"ר כנסת חדש, חקיקה נגד כהונת ראש ממשלה נאשם, ומהלכים נוספים שימררו את חיי נתניהו.

דרך נוספת להקשות על נתניהו ולהביך אותו, היא לבצע תרגיל מהארסנל שלו עצמו. כחול-לבן יכולה להודיע מיד כי היא מסכימה להיכנס למו"מ על ממשלת אחדות, בתנאי אחד ויחיד: זכות וטו שלה על כל מהלך בתחום המשפטי, שתאפשר להיכנס לתהליך ארוך ומעמיק לשיפור היחסים בין הרשויות. נתניהו, שכדי להימלט מהכלא מחויב להציב את עצמו מעל החוק, לא יוכל לקבל את ההצעה, מה שיאפשר לכחול-לבן לצבור נקודות.

בוועדת הבחירות המרכזית בכנסת אמרה אתמול נציגה מסורה של הליכוד, כי היא אינה מרוצה מהאישומים של נתניהו, אך לא יכלה להביא את עצמה להצביע לגנץ. עם זאת, הוסיפה, הייתה שוקלת להצביע לגבי אשכנזי כבר בבחירות האלה. גם אם ברור שלא מדובר אפילו בתחילתו של מדגם מייצג, ברור לחלוטין שאחרי שלושה ניסיונות גנץ מיצה את יכולותיו. אם נתגלגל למערכה רביעית, עליו לפנות את מקומו לרהוט ולבחיר ממנו.

עוד 876 מילים
סגירה