זירת הבלוגים

עכשיו זה הזמן להרים ראש

קיבלנו מהלומה במלחמת החפירות הפוליטית, אבל מהלומה היא לא בהכרח הפסד.

04/03/2020 12:24
מלחמת החפירות, צילום מארכיון מלחמת העולם הראשונה

זה הזמן להרים ראש: קיבלנו מהלומה במלחמת החפירות הפוליטית, אבל מהלומה היא לא בהכרח הפסד.

לפני מלחמת העולם הראשונה, התחיל להיות ברור יותר ויותר כי מערכת הבריתות שנוצרה בין המדינות והאימפריות השונות עשויה להביא את כל אירופה, ונגזרותיה, למלחמה. הצבאות נערכו למלחמה "רגילה". כלומר, ניסיון להשיג ניצחון על פי הכללים הבסיסיים של התאורטיקן הצבאי הגרמני הנודע קלאוזוביץ': תקיפת מרכז הכובד במרבית האמצעים העומדים לרשות צד כלשהו.

מה שאירופה לא ידעה אז זה שלא תהיינה אפשרות כל כך פשוטה ליישם את העקרון של קלאוזוביץ. במקום תקיפת מרכז הכובד, התפתחה מלחמת חפירות. זאת אומרת מלחמת התשה ארוכה, בה כל אחד מהצבאות מתבצר בעמדותיו, חופר אותם לעומק (ליטרלי) כדי שיהיה שם מקום מוגן בו החיילים היו ישנים, מתכוננים לקרבות השונים, לעיתים בלי להשיג התקדמות גם במשך שנים, אבל עם מספר הרוגים הולך וגובר.

במקום מלחמה "רגילה" התפתחה מלחמת חפירות. מלחמת התשה ארוכה, כשכל צבא מתבצר בעמדותיו, חופר אותם לעומק (ליטרלי) כדי שיהיה שם מקום מוגן לשינה לחיילים, לעיתים מבלי להתקדם במשך שנים, עם מספר הרוגים הולך וגובר

כשנכנסנו למערכת הבחירות הראשונה, אי שם בסוף 2018, חשבנו שאנחנו הולכים לעבור את הדרך "הרגילה". ניסיון נוסף להקים איזה מפלגת מרכז לא מובנת, נתניהו בקמפיין געוואלד מתמשך, מחשבה שלא תצלח לאיחוד השמאל הציוני, ובסוף, ככל הנראה ניצחון לגוש הימין-חרדים שבתוכו ליברמן. התחושה הייתה דומה גם אחרי התוצאות של בחירות אפריל ההן. ליברמן עוד נחשב חלק מהשותפים הטבעיים, והתחושה הייתה שתהליכי הפופוליזם וההדרדרות בשיח הפוליטי בכנסת רק יילכו ויתעמקו.

פיצול דרכיהם של ליברמן ונתניהו יחד עם הפיזור החפוז של הכנסת ה-21 על ידי נתניהו, עוד בטרם הושלם ההליך המקובל מול הנשיא, הכניס אותנו לשטח לא מוכר: מלחמת החפירות הפוליטית. הנושא המרכזי שעמד על הפרק במערכת הבחירות של ספטמבר – דת ומדינה – נתן את היתרון האסטרטגי לגוש המרכז-שמאל. ליברמן לא סרב עקרונית לשבת עם נתניהו ואפשר לימנים מעבר קל יותר הגושים, ובליל הבחירות נראה שהכותרת המרכזית הייתה: תם עידן נתניהו.

אבל לא רק שנתניהו הוא פוליטיקאי מושחז, אלא הוא מומחה אדיר במלחמות התשה פוליטיות. הוא לא נכנע אלא ביצר עוד יותר את החפירות עם הקמת "בלוק ה-55" יום למחרת. שבועות רבים חשבנו שאולי בסוף בסוף – מישהו יערוק מצד אחד של החפירות לצד השני. אבל המציאות לימדה אותנו אחרת: הבלוק עמד יציב, והלכנו למערכת בחירות שלישית. זו הייתה מערכת בחירות נלוזה במיוחד, עם התקפות אישיות ברוטאליות מצד הליכוד, המשך מסע ההסתה של ליברמן ואמירות על "רוב יהודי" של כחול-לבן.

אבל לא רק שנתניהו הוא פוליטיקאי מושחז, אלא הוא מומחה אדיר במלחמות התשה פוליטיות. הוא לא נכנע אלא ביצר עוד יותר את החפירות עם הקמת "בלוק ה-55" יום למחרת

התוצאות אתמול היו מהלומה לא פשוטה. נתניהו נאבק בשטח על כל קול, והתוצאה מראה שהצליח להשיג את זה במינימום פגיעה בשותפים האהובים עליו: המפלגות החרדיות. אבל המהלומה שנתניהו הצליח להנחיל על גוש "רק לא ביבי", עדיין לא מביאה אותנו להכרעה. על פי תוצאות האמת (לפני ספירת מעטפות כפולות) ניתן אפילו לטעון יותר מזה: הפעם ליברמן טען שהוא יסרב לשבת תחת נתניהו, דבר שאומר שיש רוב לא רק בעם – אלא בקרב נבחריו – נגד נתניהו.

לכן, עכשיו זה הזמן להרים ראש. אמנם זו אולי הייתה סטירה מצלצלת, אבל הדרך של נתניהו מכאן להשבעת ממשלה נסובה לא מעט על היכולת שלנו לצופף שורות, למנוע דליפות של חברי כנסת לגוש השני, ובעיקר להעביר את המסר שלנתניהו אין רוב. זה עוד לא הזמן למלחמת האשמות, ירי בנגמ"ש, והרמת ידיים. יהיה צורך בחשבון נפש בכל אחת מהמפלגות גם אם יקרה כאן הבלתי יאמן ותקום ממשלה בהובלת כחול-לבן.

זה לא יהיה פשוט. הלחץ אחרי שלוש מערכות בחירות לעשות התפשרויות אין קץ כדי להוציא את המדינה מהפלונטר הפוליטי והמשבר החוקתי הוא עצום. המשרדים משותקים, ארגונים שנתמכים על ידי הממשלה קורסים, ולציבור אין נבחרים שיכולים לעבוד בלייצג אותו.

עכשיו הזמן להרים ראש. אמנם זו אולי הייתה סטירה מצלצלת, אבל הדרך של נתניהו מכאן להשבעת ממשלה נסובה לא מעט על יכולתנו לצופף שורות, למנוע דליפות ח"כים לגוש השני, ובעיקר להעביר את המסר שלנתניהו אין רוב

אבל מלחמת החפירות לרוב מוכרעת בדיוק על הנתון הזה: מי יצליח לשמור מאחוריו את דעת הקהל החיובית כדי להמשיך במאמץ המלחמתי למרות הישגים מועטים, נפגעים מרובים וזמן מתמשך ללא ניצחון. בדיוק לשם זה – כדי שהמהלומה לא תהפוך להיות קריסה של כל הביצורים והכרעה – אנחנו צריכים להרים ראש ולא לאפשר למכונת התעמולה של הימין להכניע אותנו. המשחק עוד רחוק מלהיגמר.