למה לא מלך בעצם?

שמואל מושח את דוד למלוכה, ציור: ויקטור ביינורי, 1842, ויקיפדיה. מעלה היצירה: VladoubidoOo
שמואל מושח את דוד למלוכה, ציור: ויקטור ביינורי, 1842, ויקיפדיה, מעלה היצירה: VladoubidoOo

ברשותכם אפתח במאמר חכמים מרתק:

'מָשַׁל לְמֶלֶךְ שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה וְהָיוּ עִמּוֹ דּוּכָּסִין וְאִפַּרְכִין וְאִיסְטְרֵטִילוֹטִין (סוגים שונים של שרים). חד אמר אנא נסיב דוכסין לגבי, חַד אָמַר אַנָּא נְסִיב דּוּכָּסִין לְגַבִּי, חַד אָמַר אַנָּא נְסִיב אִפַּרְכִין לְגַבַּי, חַד אָמַר אַנָּא נְסִיב אִיסְטַרְטִילוֹטִין לְגַבַּי (כל אחד מבני המדינה לקח ["נסיב"] ובחר לעצמו אחד מבין סוגי השרים). הַיָּ' פִּקֵּחַ אֶחָד לְשָׂם, אָמַר, אָנָּא נְסִיב מַלְכָּא (אני לוקח את המלך), דְּכֻלְּהוּ מִתְחַלְּפִין וּמִלַּכָּא לֹא מִתְחַלֵּף (שכן כל השרים מתחלפים ואילו המלך אינו מתחלף).

מאמר זה המופיע במדרש איכה (ג', כד'), נחשב כידוע מאוד בחסידות ובייחוד במאמרי הרבי מלובביץ'. התמיהה אודותיו עולה מאליה, מהי בדיוק פקחותו הייחודית של אותו פיקח בבחירתו הישירה במלך ולא בשרים שמתחתיו?

ומבאר הרבי, שהרעיון העמוק הוא בכך שהבחירה בשרי המלך משמעה בחירה בכל אותם אלו, שבאמצעותם ניתן לספק צרכים פונקציונליים של האדם. לעומת זאת, המלך כשלעצמו בוודאי אינו מספק ישירות את צרכיו, אך עדיין הבחירה במלך היא בחירה מהותית ולא פונקציונלית. בחירה במשהו שהוא קבוע ועומד, שורשי, יציב ובלתי משתנה. בעוד שהבחירה בשרים, באשר היא איננה מהותית, בהכרח היא גם זמנית וקצרת טווח.

הבחירה במלך היא בחירה מהותית ולא פונקציונלית. בחירה במשהו שהוא קבוע ועומד, שורשי, יציב ובלתי משתנה. בעוד שהבחירה בשרים, באשר היא איננה מהותית, בהכרח היא גם זמנית וקצרת טווח

בנימין נתניהו, עשה דברים אדירים למען מדינת ישראל, אך הבה נודה על האמת, עדיין בהרבה מקרים הוא התקשה לספק את הסחורה. בין אם באשמתו ובין אם לאו. כך למשל בכל הנוגע להקניית ביטחון לתושבי הדרום וכו'.

ועדיין כאשר בוחנים את תוצאות הבחירות, המשמעות הברורה והבלתי משתמעת לשני פנים, היא שהבחירה בו, אולי כבר ממזמן, היא איננה פונקציונלית אלא מהותית. בנימין נתניהו, נרצה ואם לאו, הצליח להפוך את עצמו למלך במובן העמוק. למישהו שהוא חלק מהותי מעצם התפקיד שהוא נושא אותו לסירוגין, כבר למעלה מ13 שנה.

וכן, כאן בעומק, דווקא מדובר בבחירה של פקחות ולא ההיפך מכך. הקול המון כקול שדי, מדבר בהקשר הזה בעד עצמו. זאת פקחות ההמונים האמתית, היכולת לזהות מיהם שלל השרים הזמניים שבאים והולכים ומתחלפים כמו גרביים, לעומת מיהו המלך האמתי. מיהו באמת ראוי והולם מאין כמותו את התפקיד על כל המשתמע. וכן, גם כאשר לעתים הוא מתקשה פונקציונלית לספק את הסחורה. וכלשון חכמים, פוק חזו מאי עמא דבר (צאו וראו מה העם חושב).

הבחירה בנתניהו, אולי כבר מזמן, איננה פונקציונלית אלא מהותית. אם נרצה ואם לאו, הוא הצליח להפוך עצמו למלך במובן העמוק. למישהו שהוא חלק מהותי מעצם התפקיד שהוא נושא לסירוגין כבר למעלה מ13 שנה

במידת מה, אפשר לומר כי המודל הזה של שלטונו של נתניהו, הוא מן סוג של מונרכיה דמוקרטית. ודוק בדבריי, לא דיקטטורה דמוקרטית, כי נתניהו אינו דיקטטור, ממש לא. גם האויבים היותר גדולים שלו יודעים, כי בניגוד לדימוי הארדואני שהם מנסים להדביק לו (ובסיבוב האחרון זה הגיע לממדים מזוויעים של הסתה ממש), הוא דמוקרט אמתי בנשמתו. אבל כן, מונרכיה דמוקרטית.

הציבור הישראלי רואה בו הרבה יותר מאשר עוד מנהיג פוליטי. הוא סמל מובהק לתרבות ולזהות יהודית וישראלית שלמה, רחבה עמוקה ומגוונת. ומבחינה זו, יש אכן בשלטונו אלמנטים מלוכניים. ומלכות וגינוניה וסמליה רחוקים מלהיות מילה גסה. אדרבה, מבחינה זו, זהו בדיוק אותו טבע אנושי קמאי, זה שמובע בכתובים שבמקרא (דברים יד' טז') המתארים את הכמיהה הטבעית למלכות:

'כִּי תָבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּה בָּהּ וְאָמַרְתָּ אָשִׂימָה עָלַי מֶלֶךְ כְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתָי. שׂוֹם תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹהֶיךָ בּוֹ מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא'..

הממסד המלכותי הוא זה שמעניק לאומה כולה את תחושת ההזדהות והלכידות התרבותית והחברתית. המלכות מייצרת מנעד של ארכיטיפים של זהות ושייכות, באופן המקיים יחסי תלות סימביוטיים בין המלכות והעם וחוזר חלילה. וכפי שרווח בל' חכמים:

'אֵין מֶלֶךְ בְּלֹא עַם, וְאֵין עַם בְּלֹא מֶלֶךְ'

(וצאו וראו כמה בית המלוכה האנגלי, שכבר מזמן איבד כל ערך שלטוני-פורמלי, עודנו, גם במאה 21, תופס מקום של תוכן ומשמעות, בעולמם של הבריטים).

 

הציבור הישראלי רואה בו הרבה יותר מאשר עוד מנהיג פוליטי. יש אכן בשלטונו אלמנטים מלוכניים. ומלכות וגינוניה וסמליה רחוקים מלהיות מילה גסה. אדרבה, זהו אותו טבע אנושי קמאי, המובע בכתובים המתארים את הכמיהה הטבעית למלכות

ואת המקום המיוחד הזה, הצליח בנימין נתניהו, בשום שכל וכישורים אישיים נדירים, לזהות ולרכוש אולי יותר מכול ראש ממשלה ישראלי אחר שקדם לו. כך שאחרי כל כך הרבה שנים של שלטון, שבו העם חוזר ובוחר בו, ויהי מה, נדמה כי הוא איננו עוד אך ראש ממשלה במובן הפונקציונלי, אלא אדם עם סממנים מלוכניים של ממש. איש שהפך להיות סמל לתרבות ולזהות. לאיזושהי שורשיות תרבותית עמוקה ופנימית שבעתיים, מכל עמדה פוליטית, מדינית או בטחונית שלא תהיה.

וזה לשמחתנו (כך לפחות לטעמי), כנראה לא הולך להשתנות בקרוב. וגם לא אחרי שכתב אישום כנגדו כבר מונח לפתחו של בית המשפט (ושמא דווקא בשל כך). לצד התמודדותם של שלושה גנרלים כנגדו, ואפילו לא אחרי שלושה סבבי בחירות, תוך כפחות משנה.

ואולי זהו הסיפור כולו, לא רק של הבחירות אמש, אלא של המציאות הפוליטית הישראלית כולה, בעשרים ושלוש השנים האחרונות. הקריאה הכל כך ברורה של הציבור הישראלי, פעם אחר פעם, יהיו התנאים והמועמדים שכנגד, אשר יהיו, העם יחזור ויצהיר, ישוב ויקרא בקול גדול ושפה ברורה:
אָ נָּ א נְ סִ י ב מַ לְ כָּ א !

ובינו (הבינו) זאת בינה.

אודי הרשלר, כבן 40, הוא בוגר החברה החרדית. פובליציסט והוגה דעות. מרצה לפילוסופיה, קולנוע, ומחשבת ישראל. ראש תכנית בית המדרש במכינה הקדם צבאית תבור. בימים אלו מוביל מיזם חדש להקמת מוזיאון ירושלים לאמנות: 3000 שנה של אמנות בירושלים ואודותיה

פוסטים המתפרסמים בבלוגים של זמן ישראל מייצגים את כותביהם בלבד. הדעות, העובדות וכל תוכן המוצג בפוסט זה הם באחריות הבלוגר/ית וזמן ישראל אינו נושא באחריות להם. במקרה של תלונה, אנא צרו קשר.

תגובות עכשיו הזמן לומר את דעתך

comments icon-01
3
עוד 809 מילים ו-3 תגובות
סגירה