הממשלה ה-35 של מדינת ישראל אמורה להישבע אמונים מחר (יום חמישי) במשכן הכנסת, כשבראשה יעמוד שוב בנימין נתניהו מהליכוד, ולצידו ראש הממשלה החלופי בני גנץ מכחול-לבן.

בכך תסתיים תקופה יוצאת דופן בתולדות המדינה, שבה התקיימו בזו אחר זו שלוש מערכות בחירות בהפרש של פחות מחצי שנה ביניהן. כעת, זמן ישראל חושף את הניתוח המלא והשלם של נדידת הקולות בין המפלגות בשלוש מערכות הבחירות, שביצע יזם הסייבר אריק גומנובסקי.

שלוש מערכות הבחירות עסקו בעיקר בשאלת המשך כהונתו של נתניהו כראש ממשלה, ובמהלך התקופה עברו 5% מהבוחרים מהמפלגות שתומכות בנתניהו למפלגות שהצהירו על התנגדותן לשלטונו והעניקו למתנגדיו רוב בכנסת. הניתוח מראה את המעברים בין המפלגות שהביאו לכך, ועוקב אחר מעבר הבוחרים. 

שיטת המחקר שפיתחו מספר אנשי הייטק וסייבר בתחום עיבוד הנתונים, ביניהם גומנובסקי, מבוססת על בדיקת דפוסי ההצבעות בקלפיות השונות, והשוואה בין דפוסי ההצבעה במערכות הבחירות בכל קלפי וקלפי.

אחרי בחירות מועד ב' בספטמבר 2019 פורסמה בזמן ישראל לראשונה מפת נדידת הקולות בין הבחירות באפריל לבחירות ספטמב. כעת מתפרסמת כאן המפה המלאה, הכוללת גם את הבחירות האחרונות, שהתקיימו במרץ 2020.

הליכוד: מצביעים נאמנים ושתיית מנדטים

מפלגת השלטון הפסידה שלושה מנדטים בין בחירות אפריל 2019 לבחירות ספטמבר, ולעומת זאת הרוויחה ארבעה מנדטים בין בחירות ספטמבר לבחירות מרץ. לפי הניתוח של גומנובסקי, רוב מכריע של מצביעי הליכוד – 92% – נשארו נאמנים למפלגה לאורך שלוש מערכות הבחירות, ורוב אלה שנטשו אותה פשוט לא הגיעו לקלפי.

בשתי מערכות הבחירות ב-2019 היה מעבר מועט של מצביעי ליכוד למפלגות אחרות. רק מעטים מאלה שהצביעו באפריל אשתקד למפלגות אחרות, הצביעו בספטמבר לליכוד, למעט חלק ממצביעי שלוש המפלגות שהתמודדו באפריל אך לא בספטמבר: כולנו של משה כחלון, זהות של משה פייגלין וגשר של אורלי לוי-אבקסיס.

לעומת זאת, בבחירות במרץ 2020 הליכוד לקחה מצביעים רבים ממפלגות אחרות.

הליכוד השקיעה מאמצים רבים בחיזור אחר בוחריה המסורתיים, שלא הצביעו בספטמבר. מניתוח תוצאות הבחירות במרץ עולה כי מאמצים אלה לא נחלו הצלחה, וכי רק 1% מאלה שלא הצביעו בספטמבר, הגיעו לקלפי השנה והצביעו מחל.

הליכוד השקיעה מאמצים רבים בחיזור אחר בוחריה המסורתיים, שלא הגיעו לקלפי בספטמבר, אך לפי הניתוח המאמצים הללו לא נחלו הצלחה. לעומת זאת מאמצי הליכוד למשוך קולות ממפלגות אחרות הצליח

לעומת זאת, המאמץ למשוך קולות ממפלגות אחרות צלח, ובבחירות מרץ 2020 עברו לליכוד מצביעים משותפותיה לגוש הימין כמו גם מהמרכז – במיוחד מישראל ביתנו. לפי הניתוח, 23% ממצביעי ישראל ביתנו בספטמבר, 2% ממצביעי כחול-לבן ו-7% ממצביעי העבודה-גשר הצביעו בבחירות האחרונות לליכוד.

לשתיית הקולות הללו נוספה שתיית קולות מאסיבית בימין הדתי: 17% מאלה שהצביעו בספטמבר לימינה, 28% מאלה שהצביעו לעוצמה יהודית, 4% מאלה שהצביעו בספטמבר לש"ס ו-2% ממצביעי יהדות התורה – הצביעו לפני חודשיים לליכוד.

בסופו של דבר, 6% מאלה שהצביעו לליכוד באפריל 2019 לא הצביעו השנה כלל. 1% מאלה שהצביעו לליכוד באפריל אשתקד הצביעו ב-2020 לש"ס ו-1% מהם הצביעו לישראל ביתנו של אביגדור ליברמן. כל השאר הצביעו שוב לליכוד.

במקום הקולות שאיבדה, הרוויחה הליכוד השנה 1% מאלה שלא הצביעו כלל באפריל אשתקד, וכן 13% מאלה שהצביעו באפריל שעבר לישראל ביתנו, 15% מאלה שהצביעו באפריל לימין החדש, 44% מאלה שהצביעו לפני שנה כולנו, 29% ממצביעי זהות, 31% מגשר, ואפילו 1% מאלה שהצביעו באפריל אשתקד למרצ.

מצביעי כחול-לבן זזו שמאלה בספטמבר וימינה במרץ

כחול-לבן איבדה שני מנדטים בין בחירות אפריל לספטמבר. בבחירות השנה המפלגה שמרה על כוחה, שעומד על 33 מנדטים. מרבית מצביעי כחול-לבן, כמו מצביעי הליכוד, נשארו נאמנים לה במשך השנה, וחלק מאלה שנטשו אותה כלל לא הצביעו ב-2020, אבל שני המשתנים הללו היו פחות מובהקים מאשר בליכוד.

מבין אלה שהצביעו באפריל לכחול-לבן, 93% המשיכו להצביע לה גם בספטמבר  ו-89% גם במרץ. המצביעים שעזבו את כחול-לבן בספטמבר התפזרו בין המפלגות שהיו אמורות להיות שותפותיו של בני גנץ להרכבת ממשלה חלופית.

3% ממצביעי כחול-לבן באפריל עברו בספטמבר לישראל ביתנו, ו-1% מהם המשיכו להצביע לישראל ביתנו גם השנה. 2% ממצביעי כחול-לבן באפריל עברו בספטמבר למחנה הדמוקרטי (מרצ) ו-1% מהם עברו לעבודה-גשר. 2% מכלל מצביעי כחול-לבן באפריל אשתקד הצביעו השנה לעבודה-גשר-מרצ.

ואילו אלה שעזבו את כחול-לבן בבחירות האחרונות הלכו ימינה או ויתרו על ההצבעה בכלל, כנראה על רקע ה"איום" שנשמע במערכת הבחירות, שהרשימה תרכיב ממשלה צרה בתמיכת הרשימה המשותפת. 2% ממצביעי כחול-לבן אשתקד הצביעו במרץ השנה לליכוד ו-1% לש"ס. 4% מהם לא הגיעו לקלפי.

אבדן הקולות התקזז עם תזוזת מצביעים שהגיעו ממפלגות אחרות, בעיקר מהעבודה-גשר-מרצ. לפי הניתוח של גומנובסקי, 40% ממצביעי העבודה-גשר בספטמבר ו-25% ממצביעי מרצ-המחנה הדמוקרטי אז, הצביעו במרץ 2020 לכחול-לבן. מכיוון שמדובר במפלגות קטנות, הקולות הללו התקזזו עם כ-8% ממצביעי גנץ-לפיד.

בסופו של דבר, 34% מאלה שהצביעו באפריל אשתקד למפלגת העבודה, 19% מאלה שהצביעו למרצ, 17% ממצביעי גשר ו-33% מאלה שהצביעו לפני שנה לכולנו של כחלון – שינו את דעתם והצביעו במרץ השנה לכחול-לבן.

לא ברור אם המצביעים החדשים שהגיעו לכחול-לבן מכולנו מרוצים מהצטרפותה של כחול-לבן לממשלת נתניהו. ניתן לנחש שאלה שהגיעו למפלגה ממפלגת העבודה וממרצ אינם מרוצים מהמהלך, אך זה לא ממש משנה להם, מכיוון שגם מפלגת העבודה מצטרפת לאותה ממשלה – בהנחה שזאת אכן תורכב ותושבע.

ישראל ביתנו: פרופיל המצביעים השתנה מאוד

ישראל ביתנו של אביגדור ליברמן עברה בשנה האחרונה שינוי גדול והפכה כמעט ל"מותג חדש", ממפלגת קואליציה שמרנית למפלגת אופוזיציה לוחמנית – וציבור המצביעים שלה עבר שינויים גדולים בהתאם.

בבחירות שנערכו בספטמבר, אחרי שינוי התדמית הזה, שמרה המפלגה על רוב ציבור המצביעים המסורתי שלה, וגם שאבה מצביעים ממפלגות אחרות.

98% מאלה שהצביעו לישראל ביתנו באפריל הצביעו לה גם בספטמבר, בנוסף ל-3% מאלה שהצביעו באפריל לכחול-לבן, 20% ממצביעיו של כחלון ו-22% ממצביעיו של פייגלין. וכך זינקה המפלגה של ליברמן מחמישה לשמונה מנדטים.

ואילו בבחירות האחרונות השינוי בהתנהלות המפלגה החל להבריח את הקהל המסורתי שלה – וגם לא הצליח לשמור על כל הקהל החדש.

המרוויחה הגדולה מנטישת ליברמן הייתה הליכוד, אולי בגלל התדמית ה"שמאלנית" שנתניהו יצר לו. ישראל ביתנו איבדה בבחירות השנה לטובת הליכוד 16% מאלה שהצביעו לה באפריל וכרבע מאלה שהצביעו לה בספטמבר.

בסופו של דבר, רק 72% מאלה שהצביעו לליברמן באפריל ו-76% מאלה שהצביעו לו בספטמבר הצביעו לו גם הפעם. עשירית ממצביעי ישראל ביתנו באפריל לא הצביעו השנה בכלל. מספר המנדטים של המפלגה ירד משמונה לשבעה.

על אבדן הקולות המסיבי של ישראל ביתנו פיצתה במקצת נדידת קולות ממפלגות השמאל-מרכז: 1% מאלה שהצביעו באפריל שעבר לכחול-לבן, 2% מאלה שהצביעו אז לעבודה ו-1% ממצביעי למרצ עברו השנה למפלגתו של ליברמן.

המרוויחה הגדולה מנטישת מפלגתו של ליברמן הייתה הליכוד, אולי בגלל התדמית ה"שמאלנית" שנתניהו יצר לה בקמפיין. ישראל ביתנו איבדה בבחירות השנה לטובת הליכוד כרבע מאלה שהצביעו לה בספטמבר 2019

יש יסוד להניח שאותם בוחרים חדשים של ליברמן מרוצים מאופן הצבעתם, כי באופן אירוני, ליברמן הימני לא הצטרף, בינתיים, לקואליציה החדשה של נתניהו ובכך קיים את ההבטחה שגנץ ועמיר פרץ הבטיחו לבוחריהם ולא קיימו בעצמם.

הערבים נשארו נאמנים למפלגתם, החרדים פחות

יותר מ-99% מאלה שהצביעו לרשימה המשותפת ולרשימות שהרכיבו אותה באפריל, נשארו נאמנים לרשימה לאורך כל שלוש מערכות הבחירות האחרונות.

בנוסף, התחזקה הרשימה מהעלייה בשיעור הצבעת הערבים. כ-10% מהאזרחים בעלי זכות הבחירה שלא הצביעו בבחירות אפריל הצביעו במרץ השנה לרשימה המשותפת. כמחצית מאותם מצביעים חדשים לא הגיעו לקלפי באפריל וכן הגיעו בספטמבר, והמחצית השנייה נעדרה פעמים, ונהרה להצביע למפלגה במרץ.

אותם מצביעים – רובם הגדול ערבים – היוו את הרוב הגדול – 85% – מכלל המצביעים משני המגזרים שנעדרו מהקלפי בשנה שעברה והצביעו השנה.

מנוע צמיחה נוסף של המשותפת הייתה האכזבה ממרצ במגזר הערבי ובקצה השמאלי של המגזר היהודי. 8% מאלה שהצביעו למרצ באפריל עזבו אותה לטובת המשותפת בספטמבר, לאחר שמרצ הצטרפה למחנה הדמוקרטי יחד עם הקצינים הבכירים לשעבר אהוד ברק ויאיר גולן. לאלה נוספו 4% ממצביעי המחנה הדמוקרטי שעברו ממרצ למשותפת השנה לאחר שמרצ חברה לעבודה ולגשר. בסיכומו של דבר, 14% מאלה שהצביעו באפריל אשתקד למרצ עברו למשותפת.

הרשימה המשותפת כמעט לא לקחה קולות ממפלגות המרכז והימין, ובכל זאת הגדילה את כוחה השנה יותר מכל מפלגה אחרת: בבחירות אפריל קיבלו הסיעות שהרכיבו את הרשימה (חד"ש, תע"ל של אחמד טיבי, רע"ם ובל"ד) עשרה מנדטים ביחד, בספטמבר קיבלה הרשימה 13 מנדטים ובאפריל – 15.

מרבית מצביעי ש"ס ויהדות התורה נותרו גם הם יציבים ונאמנים, כמו מצביעי המשותפת. 95% מתומכי המפלגות החרדיות באפריל הצביעו להן גם השנה. ובכל זאת נרשמה תנועה בין המפלגות החרדיות לבין מפלגות אחרות, בעיקר של מצביעים ממפלגות חילוניות ודתיות-לאומיות שעברו לחרדיות, ומעט גם להפך.

ש"ס הפסידה בבחירות השנה 4% מהבוחרים שהצביעו לה בספטמבר לטובת הליכוד, אך הרוויחה קולות ממפלגות אחרות: 5% מאלה שהצביעו בספטמבר לעוצמה יהודית, 2% ממצביעי יהדות התורה, 1% ממצביעי כחול-לבן ו-1% ממרצ.

יהדות התורה, שתומכיה נחשבים לעקביים בדפוסי ההצבעה שלהם, שמרה רק על 94% מהקולות שהצביעו לה בספטמבר. 2% ממצביעי המפלגה בספטמבר הצביעו הפעם לליכוד, 2% לש"ס ו-1% לימינה.

מפתיע עוד יותר לגלות שחצי אחוז מאלה שהצביעו ליהדות התורה בספטמבר הצביעו השנה לעבודה-גשר-מרצ. גם בין הבחירות באפריל ובספטמבר הייתה תנועה בין יהדות התורה החרדית, לבין מפלגת העבודה על גלגוליה.

בסופו של דבר עברו 1% מאלה שהצביעו ליהדות התורה באפריל שעבר לליכוד, 1% מהם לש"ס, ואילו 2% מהם, לפי המודל, לא הצביעו השנה.

הדימוי המסורתי של יהדות התורה כבלוק מונוליטי שבוחריו אינם באים והולכים למפלגות אחרות עדיין נכון ביסודו, אבל המונוליטיות הזאת הולכת ונסדקת – וזאת, עוד לפני משבר הקורונה וההשפעה שעשויה להיות לו על החברה החרדית.

האיחוד בימין הוליך קולות לליכוד

ארבעת הסיעות הדתיות-לאומיות שבקצה הימני של המפה – האיחוד הלאומי, הבית היהודי, הימין החדש ועוצמה יהודית, רצו באפריל אשתקד בשתי רשימות – הימין החדש ורשימת איחוד מפלגות הימין, שכללה את השלוש האחרות.

הימין החדש בראשות בנט ושקד לא עברה את אחוז החסימה, ואילו איחוד הימין, בהובלת רפי פרץ, בצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן גביר, השיגה חמישה מנדטים. לפיצול בגוש תרמה גם זהות של פייגלין, שנחשבה ל"הבטחת הבחירות" אבל גם היא לא עברה את אחוז החסימה.

כדי למנוע את בזבוז הקולות, לקראת בחירות ספטמבר הורכב הפאזל הימני מחדש, כאשר האיחוד הלאומי והבית היהודי חברו לימין החדש והרכיבו יחד את רשימת ימינה, ואילו עוצמה יהודית נשארה לבד.

תומכי הימין החדש הצביעו בספטמבר כמעט כאיש אחד לימינה, אבל שם הם פגשו רק שני שלישים ממצביעי איחוד מפלגות הימין ו-7% בלבד ממצביעי זהות.

רבע ממצביעי איחוד הימין הצביעו בספטמבר לעוצמה יהודית, שלא עברה את אחוז החסימה. 7% נוספים התפזרו בין הליכוד, ש"ס ויהדות התורה (כנראה מהמגזר החרדי-לאומי) ו-1% לא הצביעו.

מצביעי זהות התפזרו לכל עבר, בעיקר בין הליכוד, ישראל ביתנו ועוצמה יהודית.

ימינה קיבלה בספטמבר 7 מנדטים – שני מנדטים יותר ממה שאיחוד מפלגות הימין קיבלה באפריל.

החלוקה בין ימינה לעוצמה יהודית נשארה על כנה גם השנה, אך רבים ממצביעיהן של שתי המפלגות עברו לליכוד. 82% מאלה שהצביעו בספטמבר לימינה הצביעו לה השנה שוב, ו-17% הצביעו לליכוד.

רק 22% מאלה שהצביעו בספטמבר לעוצמה יהודית בזבזו עליה את קולם גם הפעם, או שלא הצביעו כלל. 28% מהם הצביעו לליכוד – עוד הצלחה לקמפיין הממוקד של מפלגת השלטון, ו-18% מהם עברו לימינה. 22% מהם עברו למפלגות החרדיות – יהדות התורה וש"ס. 9% הלכו בכיוון ההפוך והצביעו לישראל ביתנו.

בסופו של דבר, 61% מאלה שהצביעו באפריל אשתקד לאיחוד מפלגות הימין הצביעו השנה לימינה, 16% מהם לליכוד, 8% ליהדות התורה, 4% לש"ס, 1% לישראל ביתנו ו-9% הצביעו הפעם לעוצמה יהודית, או שלא הצביעו בכלל.

ימינה קיבלה פיצוי קטן על אבדן הקולות הישיר והעקיף לטובת הליכוד, המפלגות החרדיות וישראל ביתנו כשאספה אליה 8% ממצביעי זהות ו-5% ממצביעי גשר של לוי-אבקסיס.

התוצאה הייתה שימינה קיבלה במרץ שישה מנדטים, מנדט אחד בלבד יותר ממה שאיחוד מפלגות הימין הרוויחה שנה קודם. החלוקה מחדש הגדילה, אפוא, את קבוצת סיעות הימין רק במנדט אחד, והמרוויחה הגדולה מהטלטלות בימין הייתה הליכוד.

גוש המפלגות שמימין לליכוד לא הצליח, אפוא, לממש את כוחו האלקטורלי של המגזר הדתי-לאומי בקלפי: בשלוש מערכות הבחירות הצליח הגוש להכניס רק רשימה אחת לכנסת, שקיבלה חמישה עד שבעה מנדטים. אלא שבעוד שבבחירות מרץ וספטמבר נזרקו חלק גדול מקולות הימין מתחת לאחוז החסימה, הפעם הם עברו למפלגות אחרות, בעיקר לליכוד.

הטלטלה בשמאל הבריחה את המצביעים

השמאל הציוני עבר בשנה האחרונה שינויים תזזיתיים והחליף את המסגרות הפוליטיות שלו בכל שלוש מערכות הבחירות. השינויים לוו בתזוזה והחלפה מאסיבית של מצביעים בין המפלגות, תוך נזילת מנדטים למפלגות אחרות, שחיסלה יותר מחצי ממה שנשאר מכוחן.

באפריל, העבודה, מרצ וגשר התמודדו כל אחת בנפרד. העבודה, אז בראשותו של אבי גבאי, התרסקה והגיעה לשפל של 6 מנדטים, מרצ בראשות תמר זנדברג ירדה ל-4 מנדטים בלבד ולוי-אבקסיס לא עברה את אחוז החסימה עם מספר קולות שהיה שקול למנדט וחצי בערך.

בספטמבר, העבודה התאחדה עם גשר וקיבלה 6 מנדטים – פחות ממה ששתי הסיעות קיבלו יחד באפריל. מרצ התאחדה עם פורשי מפלגת העבודה אהוד ברק וסתיו שפיר למחנה הדמוקרטי, שקיבל 5 מנדטים, כלומר, מנדט אחד יותר ממה שמרצ קיבלה באפריל.

ואילו השנה שלוש המפלגות רצו ברשימה אחת בראשות עמיר פרץ, שקיבלה 7 מנדטים – קצת יותר ממחצית ממספר הקולות ששלושתן קיבלו יחד שנה קודם, שהגיע כבר אז לשפל היסטורי.

בבחירות ספטמבר העבודה-גשר ומרצ החליפו ביניהן קרוב למחצית מהמצביעים שלהן: 57% ממצביעי מרצ באפריל הצביעו בספטמבר לעבודה-גשר ו-43% ממצביעי העבודה באפריל הצביעו בספטמבר למחנה הדמוקרטי .

17% ממצביעי מרצ באפריל – רובם, כנראה, מהמגזר הערבי – לא הצביעו כלל בספטמבר, 8% מהם הצביעו לרשימה המשותפת ו-4% לכחול-לבן.

רוב קטן של מצביעי העבודה וגשר באפריל- 57% ו-55% בהתאמה – הצביעו בספטמבר לאיחוד בראשות פרץ ולוי-אבקסיס.

19% ממצביעי גשר באפריל הצביעו בספטמבר ליכוד ו-21% התפזרו בין המפלגות כחול-לבן, ישראל ביתנו, ש"ס, יהדות התורה, ימינה, עוצמה יהודית והמשותפת. 5% לא הצביעו בספטמבר.

הנשירה והתפזרות המצביעים של השמאל הציוני המשיכו בבחירות האחרונות. רק כמחצית מאלה שהצביעו בספטמבר לעבודה-גשר ושני שלישים מאלה שהצביעו למחנה הדמוקרטי הצביעו בבחירות 2020 לעבודה-גשר-מרצ.

בחישוב השנתי, רק 58% מאלה שהצביעו באפריל לעבודה, 48% מאלה שהצביעו למרצ ו-20% מאלה שהצביעו לגשר הצביעו לאיחוד בין שלוש המפלגות.

34% ממצביעי העבודה באפריל שעבר, 19% ממצביעי מרצ ו-17% ממצביעי גשר הצביעו הפעם לכחול-לבן. 14% ממצביעי מרצ באפריל שעבר, 1% ממצביעי העבודה ו-1% ממצביעי גשר באפריל הצביעו במרץ לרשימה המשותפת.

2% מאלה שהצביעו לפני שנה לעבודה, 2% ממצביעי מרצ ו-3% ממצביעי גשר הצביעו השנה לישראל ביתנו. 31% ממצביעי גשר, 2% ממצביעי העבודה ו-1% ממצביעי מרצ באפריל שברו חזק ימינה ועברו לליכוד.

על בריחת המצביעים המאסיבית פיצו פירורי-מנדטים שעברו לעבודה-גשר-מרצ ממפלגות אחרות. על אלה נמנים 3% ממצביעי זהות, 3% ממצביעי כולנו ו-2% מאלה שהצביעו באפריל לכחול-לבן – שמצאו עצמם מצביעים לרשימה שעומדת, ברובה, להצטרף לקואליציה בראשות נתניהו בדיוק כמו כחול-לבן עצמה.

הציבור הפנה עורף לגוש התומך בנתניהו

שלוש מערכות הבחירות היו פרסונליות לגמרי והתמקדו שלושתן בשאלת מנהיגותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו ובשאלה העקרונית העומדת מאחורי השאלה האישית: האם ראוי שנאשם בפלילים יתמנה מחדש לראש הממשלה.

אחד מעורכי דינו של ראש הממשלה נתניהו, מיכאל ראבילו, הצהיר השבוע בדיון בבג"ץ בעתירות נגד מינוי נתניהו כי "מרבית הציבור הביע תמיכה בכהונת רה"מ".  ראבילו אמר זאת כטיעון נגד התערבות בג"ץ בנושא. למעשה, ראבילו לא דייק בדבריו, מכיוון שרוב הציבור – 62 מנדטים – הצביע למפלגות שהבטיחו לא לתמוך בנתניהו.

יתרה מזאת: כשבודקים באמצעות המודל של גומנובסקי את התנועה בין הגושים בשלוש מערכות הבחירות, מסתבר שהתמיכה בנתניהו הלכה וירדה.

באפריל, לפני שהוגש נגד נתניהו כתב אישום ולפני שהיה ברור לכל הציבור שיוגש כתב אישום כזה, קיבלו המפלגות שתמכו ותומכות בו – הליכוד, החרדים, איחוד מפלגות הימין וכולנו – 60 מנדטים. זאת, בנוסף לחמשת המנדטים של ישראל ביתנו שהבטיחה באותו זמן גם היא לתמוך ברה"מ, ולקולות הימין החדש וזהות שהיו קרובות לאחוז החסימה, כך שלהמשך כהונת נתניהו היה רוב מוצק.

כאשר מחלקים את המפלגות ל"גוש נתניהו" מול "הגוש שנגד נתניהו" שכלל עד לבחירות האחרונות את כחול לבן, ישראל ביתנו, מפלגות השמאל והמפלגות הערביות, מתברר שהתמיכה בגוש "אנטי נתניהו" גדלה במשך השנה.

בבחירות ספטמבר, שבהן ליברמן כבר הפך ליריבו של נתניהו, עברו 8% מאלה שהצביעו ל"גוש נתניהו" באפריל (לא כולל ישראל ביתנו) ל"גוש אנטי נתניהו" (כולל ישראל ביתנו). 3% מאלה שהצביעו באפריל ל"גוש נתניהו" לא הצביעו בספטמבר בכלל. רק 89% ממצביעי "גוש נתניהו" המשיכו להצביע לו.

7% מאלה שלא הגיעו לקלפי באפריל והגיעו לקלפי בספטמבר הצביעו בספטמבר לגוש "אנטי נתניהו" ורק 1% מהם הצביעו לגוש נתניהו. התוצאה הייתה שמפלגות "אנטי נתניהו" התחזקו בספטמבר בשני מנדטים והגיעו יחד ל-65.

בבחירות מרץ 2020 חזרו 5% ממצביעי גוש "אנטי נתניהו" להצביע ל"גוש נתניהו", בעוד שכמעט כל מצביעי "גוש נתניהו" הצביעו לו שוב.

אבל התזוזה לכיוון רה"מ התקזזה בחלקה עם 5% מאלה שלא הצביעו בספטמבר בכלל והצביעו במרץ ל"גוש אנטי נתניהו" (רובם ערבים שהצביעו לרשימה המשותפת), לעומת 1% בלבד מהנמנעים בספטמבר שהצביעו במרץ ל"מפלגות נתניהו". לכן התוצאה הייתה 62 מנדטים לטובת גוש "אנטי-נתניהו".

בסיכום השנתי, 5% ממצביעי "גוש נתניהו" באפריל שעבר עברו השנה לגוש "אנטי נתניהו" – וזאת, למרות שליברמן הפך מתומך קבוע של נתניהו למתנגד נחרץ שלו.

5% מאלה שלא הצביעו לפני שנה הצביעו הפעם לגוש "אנטי נתניהו", ואילו שיעור ההצבעה של תומכיו לא השתנה. הכרעת הרוב עברה, אפוא, מתמיכה בהמשך כהונתו להתנגדות, וזאת, בניגוד למהלכיהם של רוב הנבחרים אחרי הבחירות.

שינויים בדפוסים השבטיים

שיטת הבדיקה לפענוח נדידת הקולות פותחה בידי גומנובסקי, מייסד חברת הסייבר Ermetic, לפי המודל הלוגי-מתמטי שפיתח מדען הנתונים איתמר מושקין מחברת ההייטק Precognize Innovation.

השיטה מתבססת על בדיקת ההצבעות בקלפיות השונות, והשוואה בין דפוסי ההצבעה במערכות הבחירות השונות בכל קלפי וקלפי.

"במרבית הקלפיות בארץ יש דפוסי הצבעה שקל לאתר בהם שינויים", מסביר גומנובסקי. "בקלפי מסוימת, לדוגמה, 32% מהמצביעים הצביעו באפריל למפלגת 'הסגולים', 38% למפלגת 'הכחולים' ו-22% ל'אפורים'. בספטמבר, רק 29% הצביעו ל'סגולים' ו-25% ל'אפורים', ואילו מספר מצביעי ה'כחולים' נשאר זהה באותו הקלפי. במקרה כזה אנחנו מסיקים ש-3% עברו מה'סגולים' ל'אפורים'".

אלה שהצביעו באפריל למפלגות כולנו של שר האוצר, משה כחלון, וזהות בראשות משה פייגלין, ששתיהן צורפו לליכוד, לא עברו בעקבות ראשי המפלגה לליכוד, אלא התפזרו בין מפלגות רבות ושונות

לאחר הבדיקה הפרטנית שהאלגוריתם מבצע בשינוי דפוס ההצבעה בכל קלפי, מחושב הממוצע של תנועות המצביעים בכל הקלפיות, ומהנתון הזה נגזר הממוצע הארצי. השינויים בדפוסי ההצבעה בכל קלפי וקלפי קלים לפענוח, והם מסייעים לפענח את השינויים המורכבים בתמונה הכאוטית של מפת ההצבעה הארצית.

"במערכות הבחירות האחרונות היה נוח לבצע את הבדיקה הזאת בגלל שעברו רק כמה חודשים בין בחירות לבחירות", אומר גומנובסקי. "מעט אנשים מתו, הגיעו לגיל 18, היגרו או החליפו כתובת בתקופה כל כך קצרה. המשמעות היא שמדובר כמעט באותו ציבור מצביעים בכל קלפי".

"אם נתוני ההצבעה השתנו בקלפי מסוימת בין שתי מערכות הבחירות האחרונות, סימן שאותם מצביעים שינו את הצבעתם, ובדיקת התוצאות בקלפי מסוימת מאפשרת לראות בדיוק מה השתנה".

לאיתמר מושקין יש שיטת ניתוח שונה מעט של נדידת הקולות. מושקין מבסס את הניתוח שלו על תוצאות ההצבעה ביישובים השונים, ומשווה את תוצאות ההצבעה באותו יישוב במערכות בחירות שונות.

"הבדיקה של איתמר מנתחת את השינויים בדפוסי הצבעה של כל המצביעים. זה היתרון שלה. השיטה שלי מתעלמת מהמצביעים במעטפות הכפולות, ומהצבעות החיילים, כי הם לא שייכים לשום קלפי", אומר גומנובסקי, "שיטת הבדיקה שלי מתמקדת בקלפיות ולא ביישובים, ולכן יש לה קבוצת מבחן קטנה, הומוגנית וממוקדת יותר, וזה היתרון שלה".

"בבחירות שהתקיימו השנה נאלצתי להתעלם מ'קלפיות הקורונה', מכיוון שהן לא היו קיימות בבחירות הקודמות ולא היה למה להשוות, אבל הן היו קטנות מאוד ולא באמת השפיעו על הסטטיסטיקה", אומר גומנובסקי.

לדברי גומנובסקי, לא ניתן להגדיר את סטיית התקן במודל הניתוח שלהם, אבל הסיכוי לטעויות, שמקביל לסטיית תקן בסקרים "דומה ל-5% או קרוב לזה".