איפה הקאץ' בהשקעה בעסקים ע"י גיוס המונים

תקנות חדשות של רשות ני"ע מאפשרות לישראלים להשקיע בעסקים קטנים ובינוניים באמצעות גיוס המונים ● שימו כמה אלפי שקלים - ויש לכם חלק ברשת בתי קפה, כולל אספרסו משובח בהנחה לכל החיים ● אבל רוב המשקיעים הפוטנציאליים לא מצוידים בניסיון ובידע המתאים - וגם כלי תקשורת מרכזיים משדרים תכנים שיווקיים בנושא, מבלי לספר את כל האמת לצופים ● בדיקה

אילוסטרציה (צילום: PavlovskiJenya istockphoto)
PavlovskiJenya istockphoto
אילוסטרציה

"קפה נמרוד" היא רשת מסעדות קטנה, שמחזיקה שבעה סניפים במיקומים מרכזיים ברחבי הארץ. הרעיון שלהם הוא "להביא את הגליל לעיר הגדולה", כך שלצורת ההגשה והצילחות יש נגיעה גלילית-כפרית. העיצוב שואב השראה מראש פינה, המקום שבו גדל נמרוד שגב, שנפל בלבנון ושהרשת קרויה על שמו.

13 שנה אחרי שפתחה את סניף הדגל בתל אביב, הרשת רוצה להתרחב והיעד שלה הוא להגיע ל-20 סניפים בשנתיים, לפתוח מטה ראשי ולהשביח את המותג.

כדי לממן את ההתרחבות הזו, היו לרשת בתי הקפה כמה אפשרויות:

הפשוטה מביניהן, היא שכל אחד מהבעלים-שותפים יכניס את היד לכיס וישלם עבור הוצאות ההקמה של הסניפים החדשים.

אם אין להם מספיק כסף או רצון לעשות מהלך כזה לבד, הם יכולים לנסות ולצרף שותפים חדשים לעסק, ולחלוק איתם בנטל ההוצאות. אלא שאז צריך גם לחלוק ברווחים העתידיים, אם יהיו, וכמובן שגם לספוג ולהכיל את הרצון של השותפים החדשים להתערב בהחלטות הניהוליות השוטפות.

אפשרות נוספת, היא לקחת הלוואה מהבנק, ולשאת בהוצאות המימון היקרות יחסית לעסק קטן מסוג זה.

קפה נמרוד (צילום: עומר שרביט)
קפה נמרוד (צילום: עומר שרביט)

האופציה האחרונה היא להנפיק מניות חדשות ולנסות לעניין בכך קונים רבים בעסק, ולמכור חלק קטן ממנו, נניח 25% ממניות החברה.

אלא שלפי החוק, אסור למכור מניות ליותר מ-35 משקיעים מהציבור הרחב. וממילא, עסק קטן בדרך כלל יתקשה למצוא קונים "רגילים" כאלה למניותיו רק מקרב הציבור, למעט מקרים שבהם מדובר בסיפור הצלחה פנומנלי, רק שאז לא צריך את הציבור, שכן משקיעים גדולים ומתוחכמים כבר יבואו לבד.

גיוס הון במניות או באג"ח בבורסה הוא גם לא אופציה ממשית לעסק קטן. לרוב מגיעות לבורסה חברות יותר גדולות, שיכולות לשאת בעלויות הכבדות של תשקיף ההנפקה והדיווחים השוטפים לציבור, עניין של חצי מיליון שקל בשנה לפחות.

כל אחד השקיע בסך הכל בין 2,600 שקל עד 30 אלף שקל למניה, ובתמורה יזכה להנחה של 20% בסניפי הרשת וחשוב מכך, לעדיפות בקבלת דיבידנדים בארבע השנים הקרובות – אם תהיה חלוקת רווחים

המחיר של גיוס הון בבורסה הוא גם להיחשף באופן מוחלט בפני הציבור הרחב, הכל כולל הכל: מי בעלי המשכורות גבוהות, דיווח על עסקות מהותיות, הכנסות ורווחים, ועוד.

אלא שלקפה נמרוד נמצאה דרך אחרת לגייס הון, וביום ראשון האחרון החברה קיבלה בקשות לרכישת מניות ברבע מיליון שקל מ-143 משקיעים חדשים.

כל אחד מהם התחייב להשקיע בסך הכל בין 2,600 שקל עד 30 אלף שקל למניה, ובתמורה יזכה להנחה של 20% בסניפי הרשת וחשוב מכך, לעדיפות בקבלת דיבידנדים בארבע השנים הקרובות – אם תהיה חלוקת רווח ואם יהיה רווח שאפשר לחלק.

קפה נמרוד קיוו לגייס הרבה יותר, לאחר שבסבב הגיוס הראשון שלהם באתר פיפלביז באוקטובר, החברה כבר מכרה מניות במעל מיליון שקל לכ-500 משקיעים.

בכל מקרה, לא מדובר כאן בסכומים גדולים. לכאורה, עוד מימון המונים בסכום זניח, לא משהו ששווה אזכור. אלא שהתחום של גיוס המונים מהציבור יכול לעשות הבדל גדול לעסקים קטנים שנחסכה מהם לקיחת התחייבויות מהבנק או חיפוש שותף חדש לבעלות.

משה כחלון (צילום: Nir Keidar/Flash90)
משה כחלון (צילום: Nir Keidar/Flash90)

גיוס המונים: מניות או אג"ח במקום תשורות

תקנות חדשות לחוק ני"ע שאושרו בכנסת ב-2017 ושחתום עליהן משה כחלון, אפשרו את הגיוס הקטן הזה של קפה נמרוד. התקנות מאפשרות לעסקים וסטארטאפים לעשות את מה שעד אז היה חוקי רק לאמנים ומיזמים שמוכרים מוצרים או נותנים תשורות: גיוס המונים תמורת מייל ברכה, דיסק או ספר, לעתים גם חולצה, ובמקרה של השקעה גדולה אולי גם הופעה או הרצאה פרטית בבית. רק לאחרונה נכתב כאן על גיוס כזה של הסרט על משפט הבנקאים.

התקנות מגבילות את הציבור שרוצה להשתתף בגיוס, לסכומים של 500 שקל עד כמה עשרות אלפי שקלים. מי שרוצה להשקיע יותר צריך להוכיח שיש לו הכנסות או הון גדול, כך שאם יפסיד את הכסף, הפגיעה בו תהיה שולית

אלא שהתקנות החדשות מאפשרות לחברות לגייס כסף מההמונים ולמכור להם מניות או אג"ח של העסק, ולא רק את המוצר עצמו, ובלבד שסכום הגיוס הכולל לא עולה על 6 מיליון שקל בשנה לעסק.

התקנות מגבילות גם את הציבור המשתתף בגיוס, לסכומים של 500 שקל עד כמה עשרות אלפי שקלים. מי שרוצה להשקיע סכומים גדולים יותר צריך להוכיח שיש לו הכנסות או הון גדול, כך שאם יפסיד את הכסף, הפגיעה בו תהיה שולית.

פיפלביז גייסה הון ל-60 חברות

הגיוס של קפה נמרוד בוצע על ידי אתר פיפלביז. קשה להתעלם מהם בשבועות אלה, בהם קמפיין של החברה מככב על אוטובוסים, בשעות צפיית שיא בטלוויזיה, ("קליק ואתה מושקע בבית קפה, רוצה סטארט-אפ? אלף שקל ובום!, להשקיע בנדל"ן הזה שתמיד רצית") והם עושים גם הרבה תוכן שיווקי, ועל כך בהמשך.

פיפלביז קיבלה רישיון מרשות ני"ע לשמש מה שנקרא "רכז הצעה", שמאפשר לה לבצע את גיוסי ההשקעות מהציבור. "התחלנו את הגיוסים הציבוריים באמצע 2018. עד היום גייסנו קרוב ל-80 מיליון שקל לכמעט 60 חברות, כל הגיוסים היו במניות ועכשיו יש פרויקט ראשון באג"ח", אומר אור בנון, מנכ"ל פיפלביז.

בנון מציין כי הוא עצמו הגיע לתחום הזה אחרי שהרגיש את הקושי לגייס הון בעצמו בעבר. "הקמתי את החברה לפני חמש שנים, לפני כן הייתי בעל עסקים בתחום ההסעדה. בעצם פיפלביז מבטא צורך שהיה לי בתור בעל עסק. הבנקים לא נתנו כסף והבאתי שותפים, שלאורך זמן כל אחד לקח את העסק לכיוון שלו, והייתה בעיה של ריבוי שותפים. ניסיתי למצוא פתרון, שמצד אחד לא אצטרך בנקים, מצד שני לא אוסיף שותפים ומצד שלישי בכל זאת משיג את הכסף".

6 גופים מורשים לשמש רכזי הצעה

נוסף על פיפלביז, רשות ני"ע נתנה רישיון לשמש רכזי הצעה לעוד 5 גופים כאלה, אך מסקירת האתרים שלהם עולה שכרגע פתוחות שם בעיקר הצעות השקעה למשקיעים שמותר להם להשקיע סכומים של מעבר ל-60 אלף שקל לגיוס בודד.

המשקיעים האלה מכונים "מובילים" או "כשירים" או "אנג'לים", כלומר כאלה שהוכיחו הון או הכנסות מספיקות כדי להשקיע סכומים גדולים יחסית בהנפקות של חברות או בגיוסי הון סיכון של סטארט-אפים. לצדם יש גם גופים מוסדיים שיכולים להיכנס להשקעות כאלה. במלים אחרות, ההגדרה של משקיע "כשיר" פותחת בפניהם הזדמנויות השקעה ופריבילגיות שסגורות לציבור הרחב.

אחד האתרים שקיבלו רישיון לגייס מניות מהציבור הרחב הוא Together, שמציע כרגע השקעה במיזמים כמו רכב אורבני חדש, התקן לחולי לב או טכנולוגיה למניעת בריונות רשת בקרב ילדים.

ההשקעות האלה פתוחות רק לאנג'לים, שמותר להם לשים לפחות 20 אלף דולר בגיוס. אך בעבר האתר גייס גם השקעות מהציבור בסכומים התחלתיים של כ-1,000 שקל, למיזמים של שעון רפואי וכיסא גלגלים רובוטי ומן הסתם יהיו עוד בעתיד.

המיזמים מחויבים לתת גילוי באתר לנתונים הכספיים שלהם, ולעבור תהליך של בדיקת נאותות. במהלך הדרך, הם מחויבים לתת דיווח רבעוני למשקיעים, אבל זו לא הבורסה, ואין פה תשקיפים ודיווח יומיומי על כל פיפס בחברה

גם בית ההשקעות אי.בי.איי נכנס לשותפות עם הד-סטארט כדי להציע גיוס המונים באתר פאנדאיט, וכרגע פתוחה שם הצעה אחת לציבור הרחב.

עם, זאת האתר כבר ביצע גיוסים ל-125 פרויקטים, הרבה מהם בנדל"ן וסטארטאפים, שחלקם היו פתוחים גם למשקיעים רגילים מהציבור.

למעשה, רוב ההשקעות שגויסו דרך האתרים האלה הן למיזמי טכנולוגיה. אלא שברשתות החברתיות וגם משיחות שקיימנו עם פעילים בהון סיכון עולה סקפטיות רבה באשר לפנייה הזו לציבור, שישים כסף על סטארטאפים עם חלומות לכסף גדול.

פעילים בתחום חושבים שמיזמים עם סיכוי שייצא מהם משהו לא אמורים ללכת לציבור, אלא לאנג'לים ולקרנות הון סיכון. לטענתם, זה לשים כסף על קרן הצבי.

כדי לגייס את הכסף, מיזמים אלה מחויבים בגילוי נתוניהם הכספיים ובבדיקת נאותות. במהלך הדרך, הם מחויבים בדיווח רבעוני למשקיעים, אבל זו לא הבורסה, ואין פה תשקיפים של מאות עמודים ודיווח יומיומי על כל פיפס בחברה.

רשות ניירות ערך (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)
רשות ניירות ערך (צילום: Olivier Fitoussi/Flash90)

האתרים האלה מתהדרים בלוגו של רשות ני"ע, שמופיע אצלם, ומקפידים לציין שהם מפוקחים על ידה. בתשובה לשאלה מה זה בעצם אומר, בנון: "בשביל לפעול כרכז הצעה עברנו תהליך, כדי שיאשרו אותנו. אנחנו גם הפלטפורמה וגם הזרוע המפקחת, עשינו תהליך רישיון וגם מפוקחים על ידי הרשות".

ועדיין, נראה שההצגה הזו לציבור עשויה ליצור רושם שהרשות עוקבת פה אחרי כל השקעה וגיוס, וזה לא המצב: אין פה ביטוח מפני הפסדים כואבים, רחוק מזה.

האם האתרים האלה, שמגייסים השקעות במימון המונים עושים סיבוב על רשות ני"ע בהצגת הלוגו שלה? הרשות אומרת בתגובה, שמתייחסת לאתר אחד אבל תקפה לכולם: "החברה הינה רכז הצעה שבפיקוח של רשות ני"ע. הרשות תקיים בחינה אודות תקינות האופן בו החברה מתייחסת לרשות במסגרת האתר שלה".

ההסתייגויות כלפי הגיוסים האלה מצד פעילי הייטק מוצדקות, שכן גם קרנות הון סיכון, עם כל הניסיון התחכום והגישה למיזמים הנחשקים ביותר, מצליחות לפגוע בול רק בחלק מזערי מההשקעות שלהן, בדרך לאקזיט המיוחל. כך שלציבור הרחב יש סיכוי קטן עוד יותר לקבל החזר על ההשקעה שלו במיזם השעון הרפואי, מכונת האספרסו של הקנאביס, התרופה החדשה לסרטן הלבלב, המדבקה נגד שפיכה מוקדמת, או האינטרקום שמתחבר לטלפון, שלא הצליחו לעניין את האנג'לים וכעת מנסים את מזלם בקרב משקיעים רגילים מהציבור.

גיוסי הון לתמ"א 38 בבת ים

בפיפלביז גם מציעים עכשיו גם גיוס ראשון של אג"ח לחברת ברקלי, שרוצה לעשות תמ"א 38 לארבעה בניינים בבת ים. ברקלי רוצה לגייס לפחות מיליון שקל כדי להוציא את ההיתר לתמ"א. מה הסיכוי שזה יקרה? אין לדעת.

מה שכן ידוע הוא שראש העיר בת ים, צביקה ברוט, כבר הצהיר ש"העיר בקריסה בגלל שחנקו אותה עם מגדלים ודירות". ראשי ערים כבר פחות שמחים לצרף תושבים חדשים בגלל קריסת התשתיות, כך שלא פשוט להוציא את ההיתרים האלה לדירות חדשות.

בת ים (צילום: Moshe Shai/FLASH90)
בת ים (צילום: Moshe Shai/FLASH90)

אלא שכאמור, יש הגבלות על סכומי ההשקעה, כך שגם אם האג"ח של ברקלי לא תעמוד בהחזר ההלוואה, ההפסד לא יהיו צורב מדי.

"כל הסיפור התאפשר בזכות הטכנולוגיה", אומר עו"ד צבי גבאי ביחס למימון המונים של מוצרים ומיזמים, שעושה כעת הסבה גם לגיוסי הון מחוץ לבורסה מהציבור.

"יש הדסטארט ופלטפורמות אחרות שמאפשרות לאנשים להיכנס פנימה, לראות וידאו, קצת מידע, לבוא ולהפקיד כסף. באו גם משוק ההון, ראו כי טוב ושיש פה יופי של טכנולוגיה. אולי אפשר להנגיש אותה גם לחברות שרוצות לגייס כסף ולתת בתמורה מניות או איגרות חוב – למה להגביל את זה רק למוצרים?

"באו הרגולטורים, ואמרו 'מה זאת אומרת למה, ברגע שחברה מגייסת מהציבור השיטה אומרת שההגנה ניתנת באמצעות מידע'. החברה תוציא את כל המידע המהותי החוצה, ואז אנשים יוכלו להעריך אם טוב להם להשקיע או לא. בהקשר הסטנדרטי המידע הזה נמסר בתשקיף, מסמך עב כרס, מורכב ולא נגיש לציבור".

גבאי מציין כי כדי לאפשר את גיוס ההמונים לציבור, הרגולטורים בעולם ובישראל הסכימו לוותר על הדרישה של הגילוי ומסירת המידע המפורט, בתמורה לכך שהמשקיעים יהיו מוגבלים בסכומים, כך שהסיכון קטן.

לדבריו, "דורשים מידע בסיסי שצריך לתת, אבל 'בקטנה'. מנגד, מגנים על הציבור באמצעות הגבלת הסכום שאפשר להשקיע ושהמיזם יכול לגייס".

גבאי הוא תומך נלהב בפעילות הזו, אבל גם מפתיע. עד 2011 היה הממונה על האכיפה ברשות ני"ע, הגוף שאמון בין השאר על מניעת תרמיות בבורסה, ובמסגרת זו חקר והמליץ להעמיד לדין אנשים כמו נוחי דנקנר ושאול אלוביץ' על עבירות בני"ע.

נוחי דנקנר משתחרר מהכלא. פברואר 2020 (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)
נוחי דנקנר משתחרר מהכלא. פברואר 2020 (צילום: Avshalom Sassoni/Flash90)

גבאי מודה שהוא גם מייעץ לחלק מרכזי ההצעה בתחום החדש יחסית של גיוס המונים. עם זאת, לדעתו יש כאן שינוי דרמטי, שפותח אפשרויות רבות עבור מיזמים ועסקים שעד היום לא יכלו לגייס כסף מהציבור הרחב, ומצד שני גם לא לגשת לגיוסי הון ממשקיעים גדולים.

"מייצרים אקו-סיסטם שתומך בגיוס בשיטה הזו", הוא אומר. "בישראל ובעולם הדבר הזה תופס למיזמים בשלב התחלתי, שלושה חבר'ה עם רעיון טוב שצריכים לגייס כסף, ושכדי להתרומם הולכים לקושש כסף מהורים וחברים. אם זה לא מספיק, הולכים לאנג'לים. אהבתי את הרעיון? קחו חצי מיליון שקל ותתרוממו. בהמשך, כשכבר יש מוצר, גם משקיעים מתוחכמים יכולים להיכנס.

"השינוי דרמטי", אומר גבאי, "ואני לא אומר את זה בציניות. כרגולטור, אני יכול להגיד 'אל תתן לי את ההרפתקאות האלה, אל תספר לי על סטארטאפ ניישן, יש דרך ואני לא סוטה ממנה'. אבל הדרך הזו גם לא מושלמת. גם בשוק ההון רואים אנשים שמשקרים בתשקיפים ועושים דברים שלא יעשו.

"אבל הצד השני בא ואומר שבמידה מסוימת אתה לא יכול להחליט בשביל הציבור ושוק הון הוא חשוב לכלכלה, לא רק למשקיע או חברה בודדת. זה מדד לכלכלה בריאה, ודרך לגיוס כסף – אם עושים את האיזון הנכון בין הגנה על הציבור לפתיחת הזדמנויות. המנגנון של היום נותן הגנה סבירה ופותח אפשרויות.

"אני מאמין בדמוקרטיזציה של שוק הון. אני לא רוצה רק את הבורסה בתל אביב ודרך אחת לעשות את הדברים, ככל שיש מגוון ככה יש אפשרויות לציבור, והסיכון מתחלק. כך למשל הביטקוין היה ניסוי כלים מטורף ברמה גלובלית לטכנולוגיה של הבלוקצ'יין וזה יפתח עוד אפשרויות. אין שום סיבה בעולם שתהיה רק בורסה אחת לשני סוגי מכשירים, מניות ואג"ח, צריך שיהיו עוד".

כאמור, המיזמים המגייסים נותנים גילוי לנתונים הכספיים, התכנית העסקית וייעוד של התמורה שתגויס. בנוסף, יש גילוי גם לסיכון ולא רק לסיכוי. "הרגולציה הפיננסית חייבה גילוי מלא של סיכונים, לא באותיות הקטנות, אלא ברחל בתך הקטנה. לא תשקיף, אבל בהחלט מידע שאפשר לקרוא. אפשר להביא את העדר לשוקת אבל הוא לא חייב לשתות".

צבי גבאי (צילום: נמרוד גליקמן)
צבי גבאי (צילום: נמרוד גליקמן)

מסכנים סכומי כסף קטנים

לא בטוח עד כמה הציבור הרחב, שעלול להסתנוור מהזדמנויות ההשקעה, מיומן גם בהבנת הסיכונים הגלומים בהשקעות האלה. אבל כאמור, מסכנים פה סכומים לא גדולים מדי. ואכן, בעולם השיטה הזו פועלת בהצלחה כבר כמה שנים, אם כי פחות ממה שאפשר היה לצפות. בבריטניה וארה"ב פועלים אתרים כמו קראודקיוב ופאנדרייז, שגייסו מיליארדי דולרים למיזמים שונים.

השם המוכר בישראל בתחום הזה של גיוס המונים הוא ג'ונתן מדווד, מייסד ourcrowd ואחת מדמויות המפתח בעולם ההון סיכון. לחברה הזו יש זיקה חדשה לנטוורקינג במגזר היהודי הגלובלי, ובאמצע פברואר הם ערכו את הכנס השנתי שלהם בירושלים, שהביא לארץ אורחים רבים מחו"ל שרצו לגייס או להשקיע. בפתיחה אפשר היה לראות את מדווד רוקד לצלילי ג'יימס בראון. אלא ש-ourcrowd הם יצור כלאיים, לא לגמרי מימון מההמונים: האתר הזה מציב רף כניסה גבוה יחסית להשקעה התחלתית, שפונה רק לאנג'לים ומשקיעים מסווגים.

חובבי תוכן שיווקי

לצד פרסום רגיל, פיפלביז מאוד אוהבים תוכן שיווקי. כך למשל, פרזנטורית של החברה מציגה פינה בתכנית נקסט של דרור גלוברמן בקשת.

לפי דה-מרקר, אייטם כזה יכול לעלות כ-30 אלף שקל. בפינה הזו, נציגת השיווק של פיפלביז מדברת על חברות הייטק ומכשור רפואי ישראליות שהצליחו, ועושה זאת בגוף ראשון רבים, ("אנחנו מעצמה בתחום המיכשור הרפואי", "אקזיט ענק שעשינו ב-2019 של מזור רובוטיקה"), כאילו כולנו יכולים להיות שותפים להצלחות האלה. הסאבטקסט של הפינה ברור: בואו לפיפלביז וקחו חלק באקזיטים שמעבר לפינה.

הכתבה על התוכן השיווקי של קשת הופיעה בדה-מרקר, ובאופן אירוני, פיפלביז שילמו גם עבור ראיון תוכן שיווקי באתר דה-מרקר עצמו.

לפי בנון, קשת נכנסה בעצמה להשקעה גדולה בפיפלביז ושילמה במדיה, ולצדה גם אתר חדשות הבורסה ביזפורטל, שגם בו מופיע תוכן שיווקי של פיפלביז.

ייתכן שיש בכך צרימה מסוימת, שכן הדבר האחרון שכלי תקשורת אמורים לעשות הוא ליצור את הרושם של הזמנת הציבור להשקעות שונות, כך שתוכן שיווקי, שלא תמיד ברור שהוא פרסומת להשקעות אלטרנטיביות, ועוד באתרים שמתהדרים בלוגו של רשות ניירות ערך, זה ממש על הגבול.

אבל בנון אומר שהם רק הפלטפורמה. "כל העניין פה אומר שאנחנו מנגישים לקהל הרחב אופציות השקעה שהיו שייכים בלעדית רק לבעלי הון. אם אתה רוצה להשקיע בסטארטאפ בלעדינו אתה צריך לשים למעלה מחצי מיליון דולר כדי שידברו איתך, ואצלנו אפשר להיכנס החל מ-500 שקל".

אחד הדברים הכי חשובים בכל השקעה זה לדעת מה אפשרויות היציאה: האם יש שוק וכמה קל לממש את הרווח או לחתוך את ההפסד. בנון מציין הצלחה אחת כזו: חברת מוצרי הקנאביס אינוקאן, שגייסה בפיפלביז ואז הנפיקה מניות בקנדה.

אבל ברור שזה מקרה חריג, ולא בטוח עד כמה המשקיעים שיגיעו לאתרים האלה יבינו שהם לוקחים סיכון גדול עבור סכום שהוא אמנם לא גדול מדי.

מעבר לאקזיט שהוא נדיר, בנון אומר שתמיד אפשר למכור את המניה או איגרת החוב לצד שלישי, אבל זו כמובן משימה כמעט בלתי אפשרית כשמדובר בסטארטאפ קטן שאין לו שוק מסודר.

לדבריו, פיפלביז מנהלת מגעים עם רשות ני"ע כדי לפתח שוק משני כך שיהיה אפשר להציע את המניות והאג"חים האלה למכירה גם לאחר הגיוס, דרך האתר שלהם, ושווי העסקה ייקבע בין הצדדים.

בנוסף להיעדר הסחירות, ההבדל בין הגיוסים האלה להנפקות בשוק ההון, הוא שכאן השווי נקבע באופן חדד צדדי על ידי האתר שמגייס והחברה, בעוד שבשוק ההון המשקיעים המוסדיים והחתמים, או קרנות ההון סיכון, מתמקחים עם החברות על השווי בהנפקה. בעולם הרגיל, אף חברה לא תקבל מהמשקיעים את השווי שלפיו רצתה לגייס מלכתחילה.

מעבר לכך, פיפלביז חותכת עמלה של 7% עד 10% מסכום הגיוס, אם הוא מגיע ליעד המינימלי שנקבע מראש. העמלה הזו סבירה, וגם בבורסה החתמים חותכים עמלה שיכולה לנוע בין 3% עד 10%.

בנון אומר שבעולם, גיוסי המונים של עסקים קטנים מדי לבורסה או סטארטאפים ועסקות נדל"ן, הוא תחום שצומח מהר ומעריך ש"בשנים הקרובות האתרים האלה יעקפו את קרנות ההון סיכון".

"כשנפתח סופר או בית קפה, מאות ואלפי לקוחות ואנשים יכולים להיכנס כשותפים ולרכוש את המוצר או להביא חברים שירכשו. באנגליה יש קהילות שנפתח בהן סופר שכונתי או מספרה והקהילה נכנסת במניות"

במקרה של עסקים קטנים, התחום עדיין בחיתוליו, אבל גם כאן, הוא אומר, הטכנולוגיה מאפשרת לקהילה שסביב העסק לקחת בו חלק פעיל יותר מאשר כלקוחות: "כשנפתח סופר או בית קפה, מאות ואלפי לקוחות ואנשים סביבו יכולים להיכנס כשותפים ולרכוש את המוצר או להביא חברים שירכשו את המוצר.

"באנגליה יש קהילות שנפתח בהן סופר שכונתי או מספרה והקהילה נכנסת במניות. אם אתה יוצא למסעדה או נכנס לסופר הזה מספר פעמים בחודש אז אתה גם חוסך בהוצאות כי אתה מקבל מהם הנחה וגם מרוויח מחלוקת הרווחים.

"בקרוב יהיו אצלנו עוד גיוסים של עסקים ולא רק מיזמי טכנולוגיה, כמו מעריב לנוער למשל. המטרה שלנו להביא עסקים רווחיים ולתת להם לצמוח מהר כמו בעולם של הסטארטאפים".

עוד 2,603 מילים
סגירה